ט. ההבדל בין עבודתו של אלוהים וזו של האדם

1. עבודתו של אלוהים עצמו כרוכה בעבודתה של האנושות כולה, והיא גם מייצגת את עבודתו של התקופה כולה. כלומר, עבודתו של אלוהים מייצגת את התנועה או המגמה של כל עבודתה של רוח הקודש, ואילו עבודתם של השליחים באה בעקבות עבודתו של אלוהים ואינה מובילה את התקופה או מייצגת את מגמת עבודתה של רוח הקודש בתקופה כולה. הם עושים רק את העבודה שהאדם אמור לעשות, ובכך לא נכללת כלל עבודת הניהול. עבודתו של אלוהים היא הפרויקט שבמסגרת עבודת הניהול. עבודתו של האדם היא רק חובתם של בני האדם שנעשה בהם שימוש, ואין כל קשר בינה לבין עבודת הניהול. בגלל זהויות שונות וייצוגים שונים של העבודה, למרות העובדה ששתיהן עבודתה של רוח הקודש, יש הבדלים ברורים ומהותיים בין עבודתו של אלוהים לבין עבודתו של האדם.

קטע מתוך "עבודת האל ועבודת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

2. עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם פותחת תקופה חדשה, ואלה שימשיכו את עבודתו הם בני האדם שבהם ישתמש אלוהים. העבודה שיבצעו בני אדם כלולה כולה בכהונתו של האל בהתגלמותו, והיא לא מסוגלת לחרוג מהמסגרת הזאת. אם האל בהתגלמותו כבשר ודם לא מגיע כדי לבצע את עבודתו, האדם לא מסוגל להביא לסיום העידן הישן, ולא מסוגל להכריז על בואה של תקופה חדשה. העבודה שיבצע האדם בסך הכל שייכת לטווח חובתו שניתן להגשמה אנושית והיא לא מייצגת את עבודתו של אלוהים. רק האל בהתגלמותו כבשר ודם מסוגל לבוא ולהשלים את העבודה שעליו לבצע, ואיש מלבדו לא מסוגל לבצע עבודה זאת מטעמו. כמובן, הדברים שאני מדבר עליהם נוגעים לעבודת ההתגלמות.

קטע מתוך "האנושות המושחתת זקוקה יותר לישועת האל בהתגלמותו כבשר ודם" ב'הדבר מופיע בבשר'

3. אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם שונה מהותית מבני האדם שאלוהים משתמש בהם. אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם יכול לעשות את העבודה האלוהית אבל בני האדם שאלוהים משתמש בהם לא יכולים לעשות זאת. בתחילת כל עידן, רוח האל מדברת באופן אישי כדי לפתוח את התקופה החדשה ולהביא את האדם להתחלה חדשה. כשאלוהים מסיים את דבריו, הדבר מסמל שעבודתו של אלוהים באלוהיות הושלמה. לאחר מכן, כל בני האדם הולכים בעקבות אלה שאלוהים משתמש בהם כדי לבוא אל חוויית החיים שלהם.

קטע מתוך "ההבדל המהותי בין אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם ובני אדם שאלוהים משתמש בהם" ב'הדבר מופיע בבשר'

4. אלוהים עצמו עושה את עבודתו של אלוהים. הוא זה שמניע את עבודתו קדימה והוא גם זה שמסיים אותה. הוא זה שמתכנן את העבודה והוא גם זה שמנהל אותה, ויתרה מזאת, הוא זה שגורם לעבודה לשאת פרי. כפי שנאמר בכתבי הקודש, "אני ההתחלה והסוף, אני הזורע והקוצר". אלוהים עצמו עושה את כל מה שקשור לעבודת הניהול שלו. הוא השליט של תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים. איש לא יכול לעשות את עבודתו במקומו או לחתום את עבודתו, מפני שהוא השולט בכל. מכיוון שהוא ברא את העולם, הוא יוביל את העולם כולו לחיות לאורו, והוא יסיים את העידן כולו כדי לגרום לכל תוכניתו לשאת פרי!

קטע מתוך "תעלומת ההתגלמות (1)" ב'הדבר מופיע בבשר'

5. כל העבודה שאלוהים עצמו עושה היא העבודה שבכוונתו לעשות בתוכנית הניהול שלו עצמו ואשר קשורה לניהול הגדול. העבודה שהאדם עושה (האדם המשמש את רוח הקודש) מספקת את ניסיונו האישי. הוא מוצא נתיב התנסות חדש ושונה מזה שבו הלכו קודמיו ומוביל את אחיו ואחיותיו בהנחיית רוח הקודש. בני האדם האלה מספקים את ניסיונם האישי או את כתביהם הרוחניים של אנשי רוח. על אף שהם משמשים את רוח הקודש, עבודתם של בני אדם כאלה לא קשורה לעבודת הניהול הגדולה בתוכנית בת ששת אלפי השנים. רוח הקודש רק מרוממת אותם בתקופות שונות כדי שהם יובילו בני אדם בתוך הזרם של רוח הקודש עד שהם יגשימו את תפקידם או שחייהם יגיעו לקצם. מטרת העבודה שהם עושים היא רק להכין דרך מתאימה לאלוהים עצמו או להמשיך פריט אחד בניהולו של אלוהים עצמו על פני האדמה. בני אדם כאלה לא מסוגלים לעשות את העבודה הגדולה יותר תחת ניהולו, והם לא יכולים לפלס דרכי מוצא חדשות, ולא כל שכן להשלים את כל עבודתו של אלוהים מהעידן הקודם. לפיכך העבודה שהם עושים מייצגת רק יציר נברא שממלא את תפקידו ולא יכול לייצג את אלוהים עצמו שמבצע את כהונתו. הסיבה לכך היא שהעבודה שהם עושים לא דומה לזו שעושה אלוהים עצמו. האדם לא יכול לעשות את העבודה שפותחת עידן חדש במקום אלוהים. אף אחד מלבד אלוהים עצמו לא יכול לעשות אותה. כל העבודה שהאדם עושה היא מילוי חובתו כנברא והיא נעשית כשרוח הקודש מעוררת בו השראה או הופכת אותו לנאור. ההנחיה שבני אדם כאלה מספקים נוגעת לשאלות כיצד לנהוג בחיי היום-יום של האדם וכיצד על האדם לפעול בהרמוניה עם רצון האל. עבודתו של אדם לא כרוכה בניהולו של אלוהים ולא מייצגת את עבודתה של רוח הקודש. ...לפיכך, מכיוון שעבודתם של בני האדם שרוח הקודש משתמשת בהם לא דומה לעבודה שעושה אלוהים עצמו, יש שוני גם בזהותם ובשאלה מטעם מי הם פועלים. הסיבה לכך היא שהעבודה שבכוונתה של רוח הקודש לעשות היא שונה, ולכן היא מעניקה זהויות ומעמדות שונים לכל העובדים. בני האדם שמשמשים את רוח הקודש יכולים גם לעשות עבודה חדשה מסוימת ויכולים לבטל עבודה שנעשתה בעידן הקודם, אך עבודתם לא יכולה לבטא את טבעו ורצונו של אלוהים בעידן החדש. הם עובדים רק במטרה לבטל את עבודת העידן הקודם ולא כדי לעשות את העבודה החדשה ולייצג ישירות את טבעו של אלוהים עצמו. לפיכך, בלי קשר לשאלה כמה נהגים מיושנים הם מבטלים או כמה נהגים חדשים הם מנהיגים, הם עדיין מייצגים את האדם ואת היצירים הנבראים. אולם כשאלוהים עצמו מבצע עבודה, הוא לא מכריז בגלוי על ביטול נהגים מהעידן הישן או על התחלת עידן חדש. הוא ישיר ובלתי אמצעי בעבודתו. הוא גלוי בביצוע העבודה שהוא מתכוון לבצע. כלומר הוא מבטא ישירות את העבודה שהוא חולל, עושה באופן ישיר את עבודה שלו כפי שהוא התכוון לעשות במקור ומבטא את הווייתו וטבעו. בעיני האדם, טבעו וכן עבודתו של אלוהים לא דומים לאלה של עידני העבר. אולם מנקודת המבט של אלוהים עצמו, זה רק המשך ופיתוח נוסף של עבודתו. כשאלוהים עצמו עובד, הוא מבטא את דברו ומביא ישירות את העבודה החדשה. לעומת זאת כשהאדם עובד, הוא עושה זאת באמצעות דיון ומחקר או באמצעות פיתוח ידע ושיטתיות של נוהג שנבנה על יסוד עבודתם של אחרים. כלומר מהות העבודה שהאדם עושה היא לשמור על המוסכמות ו"ללכת בנתיבים ישנים בנעליים חדשות". פירוש הדבר הוא שאפילו הנתיב שבו הולכים בני האדם ששמשים את רוח הקודש מושתת על הנתיב שפילס אלוהים עצמו. לכן, אחרי הכל, האדם הוא אדם, ואלוהים הוא אלוהים.

קטע מתוך "תעלומת ההתגלמות (1)" ב'הדבר מופיע בבשר'

6. דבריהם ועבודתם של הנביאים, ודבריה ועבודתה של רוח הקודש מילאו כולם את חובתו של האדם, ביצעו את תפקידו כיציר נברא ועשו את כל מה שהאדם צריך לעשות. יחד עם זאת, דבריו ועבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם נועדו להוציא לפועל את כהונתו של אלוהים. אף על פי שצורתו החיצונית של אלוהים הייתה צורתו של יציר נברא, עבודתו לא הייתה להוציא לפועל את תפקידו של אלוהים אלא את כהונתו. המונח "חובה" מתייחס לברואים בעוד שהמונח "כהונה" מתייחס לבשרו ודמו של האל בהתגלמותו. יש הבדל מהותי בין השניים, ולא ניתן להחליף ביניהם. עבודתו של האדם היא אך ורק למלא את חובתו, בעוד שעבודתו של אלוהים היא לנהל ולהוציא לפועל את כהונתו. לפיכך, אף על פי שרוח הקודש השתמשה בשליחים רבים ואף על פי שנביאים רבים היו מלאים ברוח הקודש, עבודתם ודבריהם של הנביאים והשליחים האלה היו בסך הכל ביצוע חובתם כיציר נברא. אף על פי שייתכן שנבואותיהם היו רמות יותר מאורח החיים שעליו דיבר האל בהתגלמותו, ואף על פי שאנושיותם הייתה נשגבת יותר מזו של האל בהתגלמותו, הם עדיין רק מילאו את חובתם, ולא ביצעו את כהונתם. חובתו של האדם מתייחסת לתפקידו של האדם, שהוא דבר שהאדם יכול להשיג. עם זאת, הכהונה שהאל בהתגלמותו מוציא לפועל נוגעת לניהולו של אלוהים, וזהו דבר שהאדם לא יכול להשיג. בין שהאל בהתגלמותו מדבר, עובד, או עושה נפלאות, הוא עושה עבודה אדירה במסגרת ניהולו, והאדם לא יכול לעשות את העבודה הזו במקומו. עבודתו של האדם היא רק למלא את חובתו כיציר נברא בכל שלב של עבודת הניהול של אלוהים. ללא הניהול של אלוהים, אילו הייתה אובדת כהונת האל בהתגלמותו, גם חובתם של היצירים הנבראים הייתה אובדת. עבודתו של אלוהים בביצוע כהונתו היא לנהל את האדם, ואילו האדם שממלא את חובתו עושה את מה שהוא מחויב לעשות כדי לעמוד בדרישות הבורא, ובשום אופן אי-אפשר לומר שהוא מבצע את כהונתו שלו עצמו. עבור המהות הפנימית של אלוהים, כלומר רוח האל, הניהול של אלוהים הוא עבודתו. אולם עבור האל בהתגלמותו, הלובש צורה חיצונית של יציר נברא, עבודתו היא ביצוע כהונתו. כל עבודה שאלוהים עושה היא ביצוע כהונתו, וכל שהאדם יכול לעשות הוא להקדיש את מיטב יכולתו במסגרת ניהולו של אלוהים ותחת הנהגתו.

קטע מתוך "ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו וחובת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

7. ישוע ייצג את רוח האל, והוא היה רוח האל העובדת ישירות. הוא עשה את עבודת העידן החדש, את העבודה שאיש לא עשה לפניו. הוא פילס דרך חדשה, והוא ייצג את יהוה ואת אלוהים עצמו. לעומת זאת, פטרוס, פאולוס ודוד, יהיה כינוים אשר יהיה, ייצגו רק את זהותו של ברוא אל, והם היו שליחים של ישוע או יהוה. על כן, בלי קשר לשאלות כמה עבודה הם עשו וכמה גדולים היו הנסים שהם עשו, הם היו בכל זאת רק ברואי האל שלא מסוגלים לייצג את רוח האל. הם עבדו בשם אלוהים או לאחר שאלוהים שלח אותם. יתרה מזאת, הם עבדו בעידנים שישוע ויהוה פתחו, והעבודה שהם עשו לא הייתה נפרדת. אחרי הכל, הם היו רק ברואי האל.

קטע מתוך "בנוגע לתארים וזהות" ב'הדבר מופיע בבשר'

8. יוחנן עשה רק את עבודת ההתחלה; יותר מהעבודה החדשה נעשתה בידי ישוע. גם יוחנן עשה עבודה חדשה, אך הוא לא היה זה שפתח עידן חדש. ...על אף שיוחנן גם אמר, "שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, כִּי קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם", והטיף גם הוא את הבשורה של מלכות השמיים, עבודתו לא הייתה מעמיקה, והיא היוותה התחלה בלבד. לעומת זאת, ישוע בישר על עידן חדש והביא את העידן ישן לקצו, אך הוא גם הגשים את חוק התנ"ך. העבודה שהוא עשה הייתה אדירה מזו של יוחנן, והוא בא כדי לגאול את כל האנושות – הוא עשה את שלב העבודה הזה. יוחנן רק הכין את הדרך. על אף שעבודתו הייתה אדירה, דבריו היו רבים ומספר התלמידים שהיו חסידיו היה רב, עבודתו רק הביאה לאדם התחלה חדשה. האדם מעולם לא קיבל ממנו חיים, את הדרך או אמיתות עמוקות יותר, והאדם אף לא קיבל ממנו הבנה על רצונו של אלוהים. יוחנן היה נביא דגול (אליהו) שהיווה חלוץ בשטח חדש למען עבודתו של ישוע והכין את הנבחרים. הוא היה המבשר של עידן החסד. לא ניתן להבחין בעניינים כאלה רק על ידי צפייה במראה האנושי הרגיל שלהם. בפרט, יוחנן עשה גם עבודה רבה למדי. יתרה מזאת, הוא נולד בעקבות הבטחתה של רוח הקודש ורוח הקודש תמכה בעבודתו. מכיוון שכך, ההבחנה בין זהויותיהם כשלעצמה יכולה להיעשות רק באמצעות עבודתם, משום שהמראה החיצוני של האדם לא חושף את מהותו, ומשום שהאדם לא מסוגל לזהות את עדותה האמיתית של רוח הקודש. העבודה שיוחנן עשה והעבודה שישוע עשה לא היו דומות והיו בעלות אופי שונה. זה מה שצריך לקבוע אם הוא אלוהים או לא. עבודתו של ישוע הייתה התחלה, המשך, סיום והגשמה. ישוע ביצע כל אחד מהשלבים האלה, ואילו עבודתו של יוחנן הייתה עבודת התחלה בלבד. בראשית, ישוע הפיץ את הבשורה והטיף לדרך ההכאה על חטא, ואחר כך הוא עבר להטבלת האדם, ריפוי מחלות וגירוש שדים. לבסוף, הוא גאל את האנושות מחטא והשלים את עבודתו לעידן כולו. הוא הטיף לאדם והפיץ בכל מקום את הבשורה של מלכות השמיים. כך היה גם עם יוחנן, כאשר ההבדל הוא שישוע בישר על עידן חדש והביא לאדם את עידן החסד. מפיו יצא הדבר על האופן שבו על האדם לנהוג והדרך שבה על האדם ללכת בעידן החסד, ולבסוף הוא סיים את עבודת הגאולה. יוחנן לעולם לא יכול היה לבצע עבודה כזו. לכן, ישוע הוא זה שעשה את עבודתו של אלוהים עצמו, הוא אלוהים עצמו, והוא מייצג ישירות את אלוהים.

קטע מתוך "תעלומת ההתגלמות (1)" ב'הדבר מופיע בבשר'

9. דברי האל בהתגלמותו כבשר ודם פותחים עידן חדש, מכוונים את האנושות כולה, מגלים תעלומות ומראים לאדם את הכיוון קדימה בעידן חדש. הנאורות שהאדם זוכה בה היא רק נוהג או ידע פשוטים. היא לא יכולה לכוון את האנושות כולה לעידן חדש או לגלות התעלומה של אלוהים עצמו. אחרי הכל, אלוהים הוא אלוהים והאדם הוא אדם. לאלוהים יש המהות של אלוהים ולאדם יש המהות של האדם.

קטע מתוך ההקדמה ל'הדבר מופיע בבשר'

10. הדברים שהאדם אומר הם הדברים שהוא חווה. אלה הדברים שהוא ראה, הדברים שדעתו יכולה להבין והדברים שחושיו יכולים להרגיש. אלה הדברים שהאדם יכול לשתף. הדברים שאומר האל בהתגלמותו כבשר ודם הם הביטוי הישיר של רוח האל, והם מבטאים את העבודה שביצעה רוח האל. הבשר והדם לא חוו זאת ולא ראו זאת, אך הם עדיין מבטאים את הווייתו של אלוהים, משום שמהותם של הבשר והדם היא רוח האל, והיא מבטאת את עבודתה של רוח האל. אף על פי שהעבודה נמצאת מחוץ להישג ידם של הבשר והדם, זוהי העבודה שכבר מבצעת רוח האל. לאחר ההתגלמות, באמצעות הבעתם של הבשר והדם, אלוהים מאפשר לבני האדם להכיר את הווייתו של אלוהים, ומתיר לבני האדם לראות את טבעו של אלוהים ואת העבודה שהוא עשה. עבודתו של האדם מאפשרת לבני אדם להבין טוב יותר במה עליהם להיווכח, ומה עליהם להבין. עבודתו כוללת בהובלת בני אדם לכדי הבנה וחוויה של האמת. עבודתו של האדם היא לתמוך בבני אדם, ואילו עבודתו של אלוהים היא לפלס נתיבים חדשים ולפתוח תקופות חדשות עבור האנושות, ולגלות לבני אדם את מה שבני תמותה אינם יודעים, ובכך לאפשר להם להכיר את טבעו של אלוהים. עבודתו של אלוהים היא להוביל את כלל האנושות.

קטע מתוך "עבודת האל ועבודת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

11. נביאי התנ"ך התנבאו וגם ישוע היה מסוגל לעשות זאת. למה כך הדבר? ההבדל כאן מבוסס על אופייה של העבודה. כדי להבין את הסוגיה הזו, עליכם לא להתייחס לאופיים של הבשר והדם, ועליכם לא להתייחס לעומקן או רדידותן של דבריהם. עליכם תמיד להתייחס קודם כל לעבודתם ולהשפעות עבודתם על האדם. הנבואות שנשאו הנביאים בזמנם לא תמכו בחייו של האדם, והמסרים שקיבלו ישעיהו, דניאל ודומיהם היו רק נבואות ולא אורח החיים. לולא התגלותו הישירה של יהוה, אף אחד מהם לא היה יכול לעשות את העבודה הזאת, משום שדבר כזה איננו אפשרי עבור בני תמותה. גם ישוע דיבר הרבה, אך הדברים שלו היו אורח החיים שבו האדם יכול היה למצוא נתיב לנוהג. פירוש הדבר הוא שראשית, הוא יכול היה לתמוך בחיי האדם משום שישוע הוא החיים; שנית, הוא יכול היה לשנות את חריגותיו של האדם; שלישית, עבודתו הייתה יכולה להוסיף על עבודתו של יהוה כדי להמשיך את העידן; רביעית, הוא יכול היה לתפוס את צרכיו הפנימיים של האדם ואת מה שחסר בו; חמישית, הוא יכול היה להביא לעולם עידן חדש ולחתום את העידן הישן. זו הסיבה שהוא נקרא אלוהים והמשיח – הוא לא רק שונה מישעיהו, אלא גם מכל הנביאים האחרים. ניקח את ישעיהו כדוגמה כדי להשוות בין עבודתו של ישוע ועבודתם של הנביאים. ראשית, ישעיהו לא יכול היה לתמוך בחיי האדם. שנית, הוא לא יכול היה להביא לעולם עידן חדש. הוא עבד תחת הנהגתו של יהוה ולא כדי להביא לעולם עידן חדש. שלישית, הדברים שהוא עצמו אמר היו נשגבים מבינתו. הוא זכה להתגלויות ישירות מרוח האל, ואחרים לא הצליחו להבין אפילו אם הקשיבו. די בנקודות המעטות האלה כדי להוכיח שדבריו היו נבואות בלבד, ולא יותר מהיבט של העבודה שנעשתה בשם יהוה. יחד עם זאת, הוא לא יכול היה לייצג את יהוה לגמרי. הוא היה משרתו של יהוה, כלי שרת בעבודתו של יהוה. הוא עשה עבודה רק במסגרת עידן החוק ובמסגרת עבודתו של יהוה – הוא לא עשה עבודה מעבר לעידן החוק. בניגוד לישעיהו, עבודתו של ישוע הייתה שונה. הוא חרג ממסגרת עבודתו של יהוה. הוא עבד כאל בהתגלמותו כבשר ודם ונצלב כדי לגאול את האנושות כולה. כלומר הוא הוציא לפועל עבודה חדשה מעבר לעבודתו של יהוה. זו הייתה הבאת עידן חדש לעולם. תנאי נוסף הוא שישוע היה מסוגל לדבר על דברים שמחוץ להישג ידו של האדם. עבודתו היא עבודה תחת ניהולו של אלוהים והיא כללה את כלל האנושות. הוא לא עבד רק בקרב בני אדם ספורים, ועבודתו לא נועדה להוביל בני אדם ספורים. ...על פי עבודתו אפשר לראות, ראשית, שהוא מסוגל לפתוח עידן חדש; שנית, שהוא מסוגל לתמוך בחייו של האדם ולהראות לאדם כיצד להיות חסיד האל. די בכך כדי לקבוע שהוא אלוהים בכבודו ובעצמו. לכל הפחות, העבודה שהוא עושה יכולה לייצג לגמרי את רוח האל, ומעבודה כזו ניתן לראות שרוח האל שוכנת בקרבו. מכיוון שהעבודה שעשה האל בהתגלמותו כבשר ודם הייתה בעיקר להביא לעולם עידן חדש, להוביל עבודה חדשה ולפתוח נסיבות חדשות, די בתנאים המעטים האלה כדי לקבוע שהוא אלוהים בכבודו ובעצמו. לפיכך, זה מה שמבדל אותו מישעיהו, דניאל ושאר הנביאים הגדולים.

קטע מתוך "ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו וחובת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

12. עליכם ללמוד כיצד להבדיל בין עבודת האל לעבודת האדם. מה אתם יכולים לראות מעבודתו של האדם? עבודתו של האדם כוללת רכיבים רבים מחווייתו של האדם ומה שהאדם מביע הוא מהותו. גם עבודתו של אלוהים מביעה את מהותו, אך מהותו של אלוהים שונה ממהותו של האדם. מהותו של האדם מייצגת את חווייתו ואת חייו (הדברים שאדם חווה או נתקל בהם בחייו, או תורות החיים שבה הוא מחזיק), ובני אדם החיים בסביבות שונות מביעים ישויות שונות. את התשובות לשאלות אם יש לכם חוויות חברתיות, וכיצד אתם חיים וחווים במשפחתכם בפועל ניתן לזהות בדברים שאתם מביעים. לעומת זאת, מתוך עבודתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, אי-אפשר לזהות אם יש לו חוויות חברתיות. אלוהים מודע היטב למהותו של האדם והוא יכול לחשוף כל מיני נוהגים השייכים לכל מיני בני אדם. הוא אפילו טוב יותר בחשיפת טבע אנושי מושחת והתנהגות מרדנית. הוא לא חי בקרב בני האדם הארציים, אבל הוא מודע לאופיים של בני התמותה ולכל שחיתויותיהם של בני האדם הארציים. כזה הוא אלוהים. אף שהוא לא מתעסק בעולם, הוא מכיר את הכללים לעיסוק בעולם, משום שהוא מבין לגמרי את האופי האנושי. הוא יודע על עבודתה של רוח האל, שעין האדם לא תראה ואוזנו לא תשמע, הן בהווה והן בעבר. בכך כלולה חוכמה שאינה תורת חיים, ופלאים שהאדם מתקשה לתפוס. זוהי מהותו של אלוהים, הגלויה לבני האדם אך גם נסתרת מהם. הוא לא מביע את מהותו של בן אדם יוצא מגדר הרגיל, אלא את התכונות וההוויה הפנימיות של רוח האל. הוא לא נוסע ברחבי העולם אבל הוא יודע עליו הכל. הוא יוצר קשר עם "דמויי-האדם" הנעדרים כל ידע או תובנה, אך הוא מביע דברים המתעלים על ידע ועל דבריהם של בני אדם דגולים. הוא חי בקרב קבוצה של בני אדם אטומים וקהי חושים, חסרי אנושיות ושאינם מבינים את המוסכמות האנושיות ואת החיים האנושיים. עם זאת, הוא יכול לבקש מהאנושות להביא לידי ביטוי את האנושות הרגליה, ובו בזמן לחשוף את האנושיות השפלה והנמוכה של האנושות. כל אלה הם מהותו, המרוממת יותר מזו של כל בן אדם בשר ודם. אין לו צורך בחוויה של חיי חברה מסובכים, מגושמים ומטונפים כדי לבצע את העבודה שעליו לבצע, וכדי לחשוף את מהותה של האנושות המושחתת. חיי החברה המטונפים לא מחנכים את בשרו ודמו. עבודתו ודבריו רק חושפים את מרדנותו של האדם, אבל הם לא מספקים לאדם את החוויה והלקחים הנחוצים כדי להתמודד עם העולם. אלוהים לא צריך לחקור את החברה או את משפחתו של האדם, כשהוא מעניק לאדם חיים. חשיפתו של האדם ושיפוטו אינם מהווים ביטוי לחוויותיו של אלוהים כבשר ודם. אלוהים עושה זאת כדי לחשוף את רשעותו של האדם לאחר שמזה זמן רב הכיר את מרדנותו של האדם ואת שחיתותה של האנושות. העבודה שאלוהים מבצע נעשית רק כדי לגלות לאדם את טבעו, ולבטא את הווייתו. רק אלוהים יכול לעשות את העבודה הזאת – זה לא דבר שאדם בשר ודם מסוגל לבצע. בכל הנוגע לעבודתו של אלוהים, האדם לא יכול להבין את אישיותו של אלוהים. האדם גם לא מסוגל לסווג את אלוהים כיציר נברא בהתבסס על עבודתו. גם מהותו של אלוהים מונעת מסיווגו כיציר נברא. האדם יכול רק להחשיב את אלוהים כלא-אנושי, אבל הוא לא יודע באיזו קטגוריה לשים את אלוהים. לכן האדם נאלץ לשים אותו בקטגוריה של אלוהים. יש היגיון מסוים בסיווג זה מצד האדם, מכיוון שאלוהים ביצע עבודה רבה בקרב בני האדם שהאדם לא מסוגל לעשות.

קטע מתוך "עבודת האל ועבודת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

13. כשאלוהים יורד ארצה, הוא עושה רק עבודתו שבאלוהיות. זו המשיטה שהרוח השמימית הטילה על אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. כשהוא בא, הוא רק הולך לכל מקום כדי לבטא את האמירות שלו בשיטות שונות ומנקודות מבט שונות. לתפיסתו, הספקת צרכי האדם ולימוד האדם הן מטרותיו ועקרון העבודה שלו. אין לו עניין בדברים כמו יחסים בין-אישיים או פרטי חייהם של בני אדם. משימתו העיקרית היא לדבר בשם רוח הקודש. כאשר רוח האל מופיעה כבשר ודם באופן מוחשי, היא רק דואגת לצרכי חייו של האדם ומשחררת את האמת. אלוהים לא מתערב בעבודת האדם, כלומר הוא לא משתתף בעבודה האנושית. בני האנוש לא יכולים לעשות את העבודה האלוהית, ואלוהים לא משתתף בעבודה האנושית.

קטע מתוך "ההבדל המהותי בין אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם ובני אדם שאלוהים משתמש בהם" ב'הדבר מופיע בבשר'

14. ניתן להביס את השטן באופן מלא אך ורק אם האל בהתגלמותו כבשר ודם שופט את שחיתותה של האנושות. מכיוון שבדיוק כמו האדם, האל בהתגלמותו כבשר ודם ניחן באנושיות רגילה, הוא מסוגל לשפוט את רשעותו של האדם ישירות. זהו האות של קדושתו הטבעית, ושל היותו יוצא מגדר הרגיל. רק אלוהים מוסמך ומסוגל לשפוט את האדם, היות שהוא מחזיק באמת ובצדק, ולכן הוא יכול לשפוט את האדם. מי שלא מחזיק באמת ובצדק אינו כשיר לשפוט אחרים.

קטע מתוך "האנושות המושחתת זקוקה יותר לישועת האל בהתגלמותו כבשר ודם" ב'הדבר מופיע בבשר'

15. העבודה שהאדם מבצע מייצגת טווח מוגבל בלבד, אך כשאלוהים עושה את עבודתו הוא לא מדבר אל בן אדם מסוים, אלא אל האנושות במלואה, ולכל מי שמקבל את דבריו. הסוף שהאל מכריז עליו הוא סופם של כל בני האדם ולא רק סופו של בן אדם מסוים. הוא לא מפלה אף אחד, ואינו הופך אף אחד לקורבן. הוא עובד עבור כלל האנושות ומדבר אל כלל האנושות.

קטע מתוך "האנושות המושחתת זקוקה יותר לישועת האל בהתגלמותו כבשר ודם" ב'הדבר מופיע בבשר'

16. לעבודתו של אלוהים אין כללים, והיא לא כפופה לאילוצי זמן או למגבלות גיאוגרפיות. אלוהים יכול לבטא את מהותו בכל עת ובכל מקום. אלוהים עובד כראות עיניו. עבודתו של האדם כפופה לתנאים ולהקשר, אחרת הוא לא מסוגל לעבוד ולא מסוגל להביע את הכרתו את אלוהים או את חווייתו את האמת. עליכם רק להשוות את ההבדלים ביניהם כדי לדעת אם מדובר בעבודתו של אלוהים עצמו או בעבודתו של אדם.

קטע מתוך "עבודת האל ועבודת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

17. לעבודתו של האדם יש טווח ומגבלות. בן אדם אחד מסוגל לעשות רק עבודה של שלב מסוים ולא מסוגל לבצע את עבודת התקופה כולה – אחרת הוא יוביל בני אדם לכללים. עבודתו של אדם יכולה להתייחס אך ורק לפרק זמן מסוים או לשלב מסוים. זאת משום שיש טווח לחווייתו של אדם. לא ניתן להשוות את עבודתו של אדם לעבודתו של אלוהים. דרכי הנוהג של אדם וידיעתו את האמת חלים כולם על טווח מסוים. אי-אפשר לומר שהנתיב שבו צועד האדם הוא לחלוטין רצונה של רוח הקודש, שכן רוח הקודש יכולה רק להפוך אדם לנאור, אך לא למלא אותו לגמרי. הדברים שהאדם יכול לחוות נמצאים כולם בטווח האנושיות הרגילה ולא יכולים לחרוג מטווח המחשבות שבדעת אנושית רגילה. כל מי שיש לו ביטוי מעשי חווה בטווח הזה.

קטע מתוך "עבודת האל ועבודת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

18. הטווח שבו האדם חווה את האמת מבוסס תמיד על מצבו של האדם ולכן הוא שונה מאדם לאדם. כך הידע שמביעים אנשים שונים בנוגע לאותה אמת אינו זהה. כלומר תמיד יש מגבלות לחווייתו של אדם, והיא לא יכולה לייצג באופן מלא את רצונה של רוח הקודש. בנוסף לכך, אין לתפוס את עבודתו של האדם כעבודתו של אלוהים, אפילו אם מה שאדם מבטא קרוב מאוד לרצונו של אלוהים, ואפילו אם חווייתו של אדם קרובה מאוד לעבודה של רוח הקודש שבה היא הופכת את בני האדם למושלמים. האדם יכול להיות רק משרתו של אלוהים ורק לעשות את העבודה שאלוהים מפקיד בידיו. האדם יכול רק להביע את הידע מתוך הנאורות שמעניקה לו רוח הקודש והאמיתות שסיפקו לו חוויותיו האישיות. האדם לא כשיר והוא לא נהנה מהתנאים הדרושים כדי לשמש כשופרה של רוח הקודש. הוא לא רשאי לומר שעבודתו של האדם היא עבודת אלוהים. האדם כפוף לעקרונות העבודה של בני האדם, ולכל אדם יש חוויות שונות וכל אדם נמצא במצב שונה. עבודתו של בן אדם כוללת את כל החוויות הנובעות מהנאורות שמעניקה רוח הקודש. החוויות האלה יכולות לייצג רק את הווייתו של האדם, והן לא מייצגות את הווייתו של אלוהים או את רצונה של רוח הקודש. לפיכך, אי-אפשר לומר שהנתיב בו פוסע האדם הוא הנתיב שבו צועדת רוח הקודש, משום שעבודתו של האדם לא יכולה לייצג את עבודת האל, ועבודתו של האדם וחווייתו הן לא הרצון המלא של רוח הקודש.

קטע מתוך "עבודת האל ועבודת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

19. עבודתו של אדם עלולה להפוך לכפופה לכללים, ושיטת עבודתו עלולה להיות מוגבלת לטווח מצומצם וכך העבודה לא תוכל להוביל בני אדם לדרך חופשית. רוב החסידים חיים בתוך טווח מצומצם, וגם אופן חווייתם מוגבל בטווח מצומצם. חווייתו של אדם תמיד מוגבלת וגם שיטת עבודתו מוגבלת לסוגים ספורים ולא ניתן להשוות אותה לעבודתה של רוח הקודש או לעבודתו של אלוהים עצמו. זאת משום שבסופו של דבר, חווייתו של האדם מוגבלת. בלי קשר לאופן שבו מבצע האל את עבודתו, היא לא כפופה לכללים. בלי קשר לאופן שבו היא מתבצעת, היא לא מוגבלת לדרך אחת. עבודתו של אלוהים לא כפופה לכללים בכלל, אלא יוצאת לאור באופן חופשי. בלי קשר לכמות הזמן שהאדם מקדיש לאלוהים, הוא לא יוכל לסכם חוקים המנחים את עבודתו של אלוהים. אף שעבודת האל שיטתית, היא תמיד מתבצעת בדרכים חדשות, ותמיד יש בה התפתחויות חדשות שנמצאות מחוץ להישג ידו של האדם. במהלך פרק זמן מסוים, יכולים להיות לאלוהים סוגים שונים של עבודה ודרכים שונות של הובלה. בכך ניתנות לבני האדם תמיד הזדמנויות חדשות להיווכח ולהשתנות. אי-אפשר לגלות את החוקים המושלים בעבודתו של אלוהים מפני שהוא תמיד עובד בדרכים חדשות. רק כך חסידי האל נמנעים מכללים. עבודת האל עצמו תמיד נמנעת מתפיסותיהם של בני האדם ואף נאבקת בהן. רק מי שצועד בעקבות אלוהים ועוסק בחיפוש האל בלב שלם יכול לחולל שינוי בטבעם ולחיות חיים חופשיים שאינם כפופים לכללים כלשהם או מוגבלים בתפיסות דתיות כלשהן. הדרישות שמציבה עבודת האדם לבני האדם מבוססות על חווייתו שלו ועל מה שהוא עצמו מסוגל להשיג. הרף של הדרישות האלה מוגבל לטווח מסוים ושיטות הנוהג גם מוגבלות מאוד. לכן חסידים חיים באופן לא מודע בתחומי הטווח המוגבל הזה, ובחלוף הזמן, שיטות הנוהג האלה הופכות לכללים ולטקסים.

קטע מתוך "עבודת האל ועבודת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

20. כשבני האדם עובדים, הם מחפשים ומגששים סביב, ותמיד מחקים את התשתית שהניחו אחרים ומהרהרים לפיה כדי להשיג היווכחות עמוקה יותר. עבודתו של אלוהים היא אספקת מה שאלוהים הינו. הוא עושה את העבודה שהוא עצמו צריך לעשות, ולא מקיים את הכנסייה באמצעות ידע שנבע מעבודתו של אף אדם. במקום זאת, הוא עושה את העבודה הנוכחית לפי מצבם של בני האדם. לפיכך, עבודה כזו משוחררת פי אלפי מונים מעבודתם של בני האדם. בעיני בני האדם, אפילו נדמה שאלוהים לא מציית לחובתו שלו ושהוא עובד כאוות נפשו. אולם כל העבודה שהוא עושה היא עבודה חדשה, ועליכם לדעת שעבודתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם לעולם לא מבוססת על רגשותיו.

קטע מתוך "נוהג (5)" ב'הדבר מופיע בבשר'

21. עבודתו של האדם מייצגת את חווייתו ואת אנושיותו. הדברים שהאדם מספק והעבודה שהאדם מבצע מייצגים אותו. ראייתו של האדם, שיקוליו של האדם, הגיונו של האדם וכן דמיונו העשיר כלולים כולם בעבודתו. בפרט, חווייתו של האדם יכולה לייצג טוב יותר את עבודתו, והדברים שהאדם חווה יהיו מרכיבי עבודתו. עבודתו של האדם יכולה לבטא את חווייתו. ...ועבודתה של רוח הקודש משתנה תכופות על פי מצבו של האדם. אלוהים עובד על פי חווייתו של האדם והוא אינו כופה דברים על האדם, אלא בא אל האדם בדרישות על פי המסלול הרגיל של חווייתו. פירוש הדבר הוא ששיתופו של האדם נבדל מדבר האל. שיתופו של האדם מבטא את חווייתו וזווית מבטו האישיים ומביע את מה שהוא רואה וחווה על בסיס עבודת האל. לאחר שאלוהים עובד או מדבר, בני האדם אחראים לגלות את מה שעליהם להנהיג או להיווכח בו ואז למסור זאת לחסידיהם. לפיכך עבודתו של האדם מייצגת את היווכחותו ואת נוהגו. כמובן, עבודה זאת מתערבבת בלקחים וחוויות אנושיים, או במחשבות אנושיות. ...מה שאדם מבטא הוא מה שהוא רואה וחווה ומה שהוא יכול לדמיין. אפילו אם מדובר בדוקטרינות או בתפיסות, חשיבתו של האדם יכולה להפנים זאת. יהיה גודלה של עבודת האדם אשר יהיה, הוא לא יכול לחרוג מהיקפה של חוויית האדם, מה שהאדם רואה או מה שהאדם יכול לדמיין או לתפוס. הדברים שאלוהים מבטא הם מהותו של אלוהים עצמו והם מחוץ להישג ידו של האדם. כלומר, הם מחוץ להישג ידה של חשיבת האדם. אלוהים מבטא את עבודתו, שהיא הובלת האנושות כולה, והדבר לא נוגע כלל לפרטי החוויה האנושית, אלא נוגע לתוכנית הניהול של אלוהים. האדם מבטא את חווייתו בעוד אלוהים מבטא את הווייתו – ההווייה הזו היא טבעו הפנימי והיא מחוץ להישג ידו של האדם. חווייתו של האדם היא הדברים שראה והידע שצבר בהתבסס על ביטוי האל את הווייתו. הראייה והידע האלה קרויים הווייתו של האדם. הם מתבטאים על יסוד טבעו הפנימי של האדם ואיכותו בפועל, ולכן הם קרויים הווייתו של האדם.

קטע מתוך "עבודת האל ועבודת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

22. קל מאוד לאדם לבצע עבודה במסגרת דעתו. למשל, כמרים ומנהיגים בעולם הדתי נשענים על כישרונותיהם ותפקידיהם בביצוע עבודתם. בן אדם שיצעדו בעקבותיהם במשך זמן רב יידבקו בכישרונותיהם ויושפעו ממהותם במידה מסוימת. הם מתמקדים בכישרונות, ביכולות ובידע של בני אדם והם קשובים לדברים על-טבעיים מסוימים ולדוקטרינות עמוקות רבות שאינן מציאותיות (הדוקטרינות המעמיקות האלה כמובן אינן ניתנות להשגה). הם לא מתמקדים בשינויים בטבעם של בני האדם, אלא באימון בני האדם להטיף ולעבוד, ובשיפור הידע של בני האדם והדוקטרינות הדתיות העשירות שלהם. הם לא מתמקדים במידה שבה משתנה טבעם של בני האדם, או במידה שבה בני האדם מבינים את האמת. הם לא עוסקים במהותם של בני האדם, וקל וחומר שהם לא מנסים להכיר את המצבים הרגילים והחריגים של בני האדם. הם לא סותרים את תפיסותיהם של בני האדם או חושפים אותן, וקל וחומר שהם לא מתקנים את פגמיהם או את שחיתותם. רוב בני האדם הצועדים בעקבותיהם משרתים בשימוש בכישרונותיהם הטבעיים, ומה שהם מבטאים הוא ידע ואמת דתית מעורפלת שאין להם נגיעה למציאות ולא מסוגלים להעניק חיים לבני אדם. למעשה, מהות עבודתם היא טיפוח כישרונות – טיפוחו של בן אדם חסר כל לבוגר סמינר כשרוני, שלאחר מכן ייצא לעבוד ולהוביל. לאחר ששת אלפים שנה של עבודת האל, האם תוכלו למצוא בה חוקים כלשהם? בעבודה שמבצע האדם קיימים כללים ומגבלות רבים והמוח האנושי דוגמטי מדי. לכן מה שהאדם מבטא הוא ידע מסוים והבנות מסוימות מתוך כל חוויותיו. האדם לא מסוגל לבטא דבר פרט לכך. חוויותיו של האדם או הידע שלו לא נובעים מכישרונותיו המולדים או מהאינסטינקטים שלו; הם נובעים מהכוונת האל, הרועה אותם באופן ישיר. לאדם יש רק האיבר המקבל את הרעייה הזו אך לא האיבר המאפשר להביע ישירות את מהי אלוהות. האדם לא מסוגל להיות המקור, אלא רק כלי הקיבול המקבל מים מהמקור. זהו האינסטינקט האנושי, האיבר שצריך להיות לאדם בהיותו בן אנוש. אם בן אדם מאבד את האיבר המקבל את דבר האל ומאבד את האינסטינקט האנושי, בן האדם הזה מאבד גם את הדבר היקר ביותר ומאבד את חובתו של אדם שנברא. אם לבן אדם אין כל ידע או חוויה באשר לדבר האל או לעבודתו, בן האדם הזה מאבד את חובתו – את החובה המוטלת עליו כיציר נברא – ומאבד את כבודו כיציר נברא.

קטע מתוך "עבודת האל ועבודת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

23. אחרי הכל, עבודתו של אלוהים שונה מעבודתו של האדם, ולכן איך ייתכן שההתבטאויות של אלוהים וההתבטאויות של האדם יהיו זהות? אלוהים ניחן בטבעו המסוים של אלוהים, ואילו לאדם יש חובות שעליו למלא. טבעו של אלוהים מתבטא בעבודתו, ואילו חובתו של האדם מתגלמת בחוויותיו של האדם ומתבטאת בעיסוקיו של האדם. לפיכך, ניתן לדעת אם מדובר בהתבטאות של אלוהים או של האדם לפי עבודתם. אלוהים עצמו לא צריך להסביר זאת, והאדם לא צריך לחתור לשאת עדות, ויתרה מזאת, אלוהים עצמו לא צריך לדכא אף אדם. כל זה הוא גילוי טבעי. זה לא דבר כפוי או דבר שהאדם לא יכול להתערב בו. אפשר לזהות את חובתו לפי החוויות שלו, והדבר לא דורש ממנו לעשות עבודה נוספת וניסיונית. כל מהותו של האדם יכולה להתגלות כשהוא ממלא את חובתו, ואילו אלוהים יכול לבטא את טבעו הפנימי בעת ביצוע עבודתו שלו. אם מדובר בעבודתו של אלוהים, לא ניתן להסוות אותה. אם מדובר בעבודתו של אלוהים, הרי שעל אחת כמה וכמה אף אחד לא יכול להסוות את טבעו של אלוהים, ויתרה מזאת, האדם לא יכול לשלוט בו. אי-אפשר לומר על אדם שהוא אלוהים, ומעבר לכך, עבודתו ודבריו לא יכולים להיתפס כקדושים או לא ניתנים לשינוי. אפשר לומר שאלוהים הוא אדם מפני שהוא עוטה בשר ודם, אך לא ניתן להתייחס אל עבודתו כאל עבודה של אדם או חובה של אדם. יתרה מזאת, לא ניתן להקביל בין אמירותיו של אלוהים ומכתביו של פאולוס, ולא ניתן להתייחס כשווים למשפט והייסורים של אלוהים ולדברי ההדרכה של האדם. לפיכך, יש עקרונות להבחנה בין עבודתו של אלוהים ועבודתו של האדם. הן מובחנות לפי מהותן ולא לפי היקף העבודה או היעילות הזמנית של העבודה. רוב בני האדם עושים טעויות עקרוניות בנושא הזה.

קטע מתוך "איזו גישה צריכה להיות לכם כלפי שלוש עשרה האיגרות" ב'הדבר מופיע בבשר'

24. מכיוון שאחרי הכל, בני אדם הם בני אדם, והם מסוגלים להביט בכל רק מנקודת המבט של אדם ומגובה של אדם. עם זאת, אלוהים בהתגלמותו שונה לחלוטין מאדם מושחת. בלי קשר לשאלות כמה רגיל, כמה שגרתי, וכמה נחות גופו של אלוהים בהתגלמותו, או אפילו כמה אנשים מתנשאים עליו, מחשבותיו וגישתו לאנושות הם דברים שאיש לא יוכל להחזיק או לחקות. הוא תמיד צופה באנושות מנקודת מבט אלוהית, ממרומי מעמדו כבורא העולם. הוא תמיד רואה את האנושות דרך המהות ודפוס החשיבה של אלוהים. הוא בפירוש אינו יכול לראות את האנושות מגובהו של אדם ממוצע ומנקודת המבט של אדם מושחת. כשאנשים מביטים באנושות, הם מסתכלים בראייה אנושית והם משתמשים בדברים כמו ידע אנושי וכללים והשערות אנושיים כמדד. זה בתחום שאנשים יכולים לראות בעיניהם – בתחום שאנשים מושחתים יכולים להשיג. כשאלוהים מביט באנושות, הוא מביט בראייה אלוהית ומשתמש במהותו ובמה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו כמדד. התחום הזה כולל דברים שאנשים לא יכולים לראות וזו הנקודה שבה אלוהים בהתגלמותו ובני אדם מושחתים נבדלים לחלוטין. ההבדל הזה נקבע על פי המהויות השונות של אלוהים ושל בני האדם. המהויות השונות הללו הן אלה שקובעות את זהויותיהם ועמדותיהם, כמו גם את נקודות המבט והגבהים שמהם הם רואים את הדברים.

קטע מתוך "עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג'" ב'הדבר מופיע בבשר'

25. ייתכן שחווייתו של בן אדם מסוים בעבודתו רמה במיוחד, או שדמיונו והגיונו רמים במיוחד ואנושיותו טובה במיוחד – התכונות האלה יכולות אמנם לזכות בהערצתם של בני אדם, אך הן לא יעוררו בהם מורא ופחד. כל בני האדם מעריצים את מי שמסוגל לעבוד ואת מי שניחן בחוויה עמוקה במיוחד ויכול להנהיג את האמת אבל אנשים כאלה לא יכולים לעולם לעורר מורא – רק הערצה וקנאה. עם זאת, בני אדם שחוו את עבודתו של אלוהים לא מעריצים את אלוהים, אלא מרגישים שעבודתו נמצאת מעבר להישג ידו של האדם, שהיא נשגבת מבינתם, ושהיא רעננה ונפלאה. כשבני אדם חווים את עבודתו של אלוהים, הדבר הראשון שהם יודעים לגביו הוא שהוא נשגב מבינתם, חכם ונפלא. הם יראים אותו באופן לא מודע, ומרגישים את המסתורין בעבודה שהוא עושה, שהיא מעבר להישג ידה של התפיסה האנושית. בני אדם רק מעוניינים להיות מסוגלים לעמוד בדרישותיו ולהשביע את רצונו. הם לא שואפים להתעלות עליו, משום שהעבודה שאלוהים מבצע חורגת מגבולות חשיבתו ודמיונו של האדם, והאדם לא יכול לבצע אותה במקומו. אפילו האדם עצמו לא מכיר את מגרעותיו שלו, ואילו אלוהים פתח נתיב חדש, ובא כדי להכניס את האדם לעולם חדש ויפה יותר, כדי שהאנושות תזכה להתקדמות חדשה והתחלה חדשה. מה שאדם חש כלפי אלוהים אינו הערצה, או ליתר דיוק, אינו הערצה בלבד. חווייתו העמוקה ביותר של האדם היא מורא ואהבה וההרגשה שאלוהים אכן נפלא. הוא עושה עבודה שהאדם לא יכול לעשות ואומר דברים שהאדם לא יכול לומר. בני אדם שחוו את עבודתו של אלוהים תמיד חווים הרגשה שלא ניתן לתאר. בני אדם עם חוויות עמוקות אוהבים את אלוהים במיוחד. הם תמיד מרגישים את חביבותו, והם מרגישים שעבודתו כה חכמה ונפלאה, ובכך נוצרת בקרבם עוצמה אינסופית. לא מדובר בפחד או באהבה וכבוד המתעוררים לפרקים, אלא בתחושה עמוקה של חמלתו של אלוהים ושל סובלנותו כלפי האדם. עם זאת, בני אדם שחוו את הייסורים והשיפוט בידי אלוהים מרגישים שהוא נשגב וחסין לכל פגיעה. אפילו בני אדם שחוו חלק ניכר מעבודתו של אלוהים לא מסוגלים לתפוס אותו. כל בני האדם היראים אותו באמת יודעים שעבודתו לא עולה בקנה אחד עם תפיסותיהם של בני האדם, אלא תמיד סותרת אותן. אלוהים לא זקוק להערצתם המלאה של בני אדם או להתמסרותם למראית עין, אלא ליראה אמיתית ולהתמסרות אמיתית. בחלק כה גדול מעבודתו, כל מי שיש לו חוויה אמיתית חש כלפי אלוהים יראה, הנעלית על הערצה. בני אדם ראו את טבעו של אלוהים עקב עבודת הייסורים והשיפוט שלו, ולפיכך הם יראים אותו בלבם. אלוהים נועד לעורר יראה וציות, משום שהווייתו וטבעו אינם זהים לאלה של יציר נברא, אלא מתעלים על הווייתו וטבעו של יציר נברא. אלוהים הוא יציר שלא נברא, ורק אלוהים ראוי ליראה ולהתמסרות; האדם אינו כשיר לשם כך. לכן כל בני האדם שחוו את עבודתו והכירו אותו באמת חשים כלפיו יראה. לעומת זאת, מי שלא מרפה מתפיסותיו על אלוהים, כלומר מי שפשוט לא רואה בו אל, לא חש כלפיו יראה בכלל. אף שבני אדם כאלה צועדים בעקבות אלוהים, הם לא נכבשים משום שהם מרדנים מעצם אופיים. אלוהים עושה את העבודה הזו כדי להביא למצב שבו כל יציר נברא יוכל לירוא את הבורא, לעבוד אותו ולהתמסר לריבונותו ללא תנאי. זו התוצאה הסופית המיועדת של כלל עבודתו.

קטע מתוך "עבודת האל ועבודת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

26. אילו האדם היה עושה את העבודה הזו, היא הייתה מוגבלת מדי: היא הייתה מקדמת את האדם במידת מה, אך היא לא הייתה מסוגלת להביא אותו אל יעדו הנצחי. האדם לא מסוגל לקבוע את גורל האדם, והוא אף לא מסוגל להבטיח את סיכוייו ויעדו העתידיים של האדם. עם זאת, העבודה שאלוהים עושה היא שונה. היות שהוא ברא את האדם, אלוהים מנהיג אותו. היות שהוא מושיע את האדם, אלוהים יושיע אותו כליל ויזכה בו באופן מלא. היות שהוא מנהיג את האדם, אלוהים יביא אותו אל היעד הראוי לו. היות שהוא ברא את האדם ושהוא מנהל אותו, על אלוהים לשאת באחריות לגורלו ולסיכוייו העתידיים של האדם. זו העבודה שעושה הבורא.

קטע מתוך "שיקום חייו הרגילים של האדם והובלתו אל יעד נפלא" ב'הדבר מופיע בבשר'

קודם: ח. יש רק אל אחד: "השילוש הקדוש" לא קיים

הבא: י. איך להבחין ברועי שקר, משיחי שקר וצוררי משיח

אם יש לכם אי-אילו קשיים או שאלות בנוגע לאמונתכם, אנא צרו עמנו קשר בכל עת.
צרו קשר ב-Whatsapp
צרו קשר ב-Messenger

תוכן דומה

הופעתו של אלוהים הביאה לעידן חדש

תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים של אלוהים מגיעה לקצה ושער המלכות נפתח לכל מי שחפץ בהופעתו של אלוהים. אחים ואחיות יקרים, למה אתם מחכים? במה...

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה