אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

עדויות על חויית משפטו של המשיח

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

רוחב הדף

0 תוצאת(תוצאות) חיפוש

לא נמצאו תוצאות

`

81. לצאת לדרך האמונה באלוהים

רונגוואנג העיר חרבין, מחוז חיילונגג'יאנג

בשנת 1991, בחסד האל, התחלתי ללכת בדרכו של האל הכול יכול בעקבות מחלה. באותו הזמן לא ידעתי דבר על אמונה באלוהים, אבל הדבר המעניין הוא שכאשר אכלתי ושתיתי מדבריו של האל הכול יכול, נהניתי מזה. הרגשתי שדבריו היו כל כך טובים, וכאשר שרתי והתפללתי, רוח הקודש לעתים קרובות ריגשה אותי עד דמעות. חשתי מתיקות כזו בלבי והנאה כזו, כאילו דבר משמח קרה לי. במיוחד במפגשים, במהלך העבודה הגדולה של רוח הקודש, הרגשתי שהתעליתי על הבשר ושחייתי ברקיע השלישי, שכל מה ששייך לעולם הזה הושלך החוצה. אני לא יכול לתאר עד כמה הייתי שמח ומאושר בלבי. הרגשתי שאני האדם המאושר ביותר עלי אדמות. כך שבאותה התקופה האמנתי שהאמונה באלוהים משמעה ליהנות מחסדו בלבד.

ככל שיותר ויותר מדברי אלוהים פורסמו (באותו הזמן הם נשלחו לכנסייה, פסקה אחר פסקה), כך גם אני ידעתי יותר ויותר. ואז ההנאה מחסדו של אלוהים בלבד לא סיפקה אותי יותר. לאחר שראיתי שהמונח "בנים בכורים" מוזכר בדברי אלוהים ולאחר שלמדתי שאלוהים מעניק את ברכותיו הגדולות לבניו הבכורים, שאפתי להפוך להיות אחד מהם, בתקווה שבעתיד אוכל למשול יחד עם אלוהים. לאחר מכן, כשראיתי בדברי אלוהים שזמנו מתקרב, חשתי דחיפות רבה יותר וחשבתי לעצמי: התחלתי להאמין באלוהים בשלב כל כך מאוחר; האם לא אוכל לזכות בברכתו? אני צריך להתאמץ יותר. כך שכאשר בית אלוהים סידר לי להעתיק מסמכים, הייתי פרואקטיבי מאוד. לא פחדתי מקשיים. החלטתי לא למצוא בת זוג או עבודה כדי שאוכל לזכות בברכה של להיות בן בכור. כדי להיות בן בכור, הייתי מוכן להיפטר מהכול, לשלם כל מחיר. האמת היא שאלוהים אף פעם לא אמר בדבריו בצורה חד משמעית שנוכל להיות בנים בכורים. רק בגלל שהיינו שאפתניים והיו לנו תשוקות מופרזות האמנו שבגלל שאלוהים קרא לנו "הבנים" שלו ושהוא רומם אותנו, נוכל בוודאי להפוך להיות הבנים הבכורים. מסיבה זו האמנתי שהפכתי, באופן טבעי, להיות בן בכור. מאוחר יותר ראיתי דברים של אלוהים שפורסמו לא מכבר ושהזכירו לעתים קרובות את "עושי-השירות", ויותר ויותר אזכורים הופיעו על המשפט של עושי-השירות. חשבתי לעצמי: למזלי אני הולך בעקבות האל הכול יכול, אחרת הייתי הופך להיות עושה-שירות. כשקראתי על ברכותיו והבטחותיו של האל הכול יכול לבנים הבכורים, האמנתי שחלק מזה יהיה שלי. כשקראתי את דברי הנחמה והתוכחה של אלוהים לבניו הבכורים, הרגשתי גם שהם מופנים אליי. שמחתי במיוחד כשקראתי את הדברים הבאים: "האסונות הגדולים בהחלט לא יהיו מנת חלקם של בניי, אהוביי. אני אדאג לבניי בכל רגע ובכל שנייה. אתם בהחלט לא תסבלו את הכאב והייסורים האלו; הם נועדו להביא את בניי לידי שלמות ולהגשים בהם את דבריי, כדי שתוכלו להכיר בכול-יכולתי, להמשיך לצמוח בחיים, לשאת עבורי בעול בשלב מוקדם יותר ולהקדיש את מלוא ישותכם להשלמת תוכנית הניהול שלי. עליכם לשמוח, לצהול ולעלוז בשל כך. אני אמסור לכם את הכול ואאפשר לכם לקחת שליטה. אני אניח את זה בידכם. אם בן יורש את עזבונו המלא של אביו, מה גדולה תהיה ירושתכם, בניי הבכורים? אתם באמת מבורכים. במקום לסבול מהאסונות הגדולים, אתם תיהנו מברכות נצחיות. איזו תהילה! איזו תהילה!" ('הדבר מופיע בבשר') חשבתי לעצמי: אני חולם? נפל עליי כזה מן נפלא מהשמיים? לא יכולתי לגמרי להאמין בזה, אבל פחדתי שאחיי ואחיותיי יגידו שאני קטן-אמונה, אז לא העזתי לא להאמין בזה.

יום אחד, הלכתי בהתלהבות להשתתף בפגישה, וראיתי ששני עמיתים באו לכנסייה. כשקיימתי שיתוף איתם, הם אמרו שהם עושי-שירות. אחרי ששמעתי את זה הייתי בהלם ושאלתי אותם: “אם אתם עושי-שירות, האם לא כולנו עושי-שירות?”. הם אמרו את האמת בלי להסתיר דבר: “כמעט כולנו בסין עושי-שירות". כששמעתי אותם אומרים את זה, לבי נפל בקרבי. לא יכול להיות! האם זו האמת? אבל כשראיתי את הבעת הפנים הכבדה והכאובה שלהם ושפניהם של האחרים גם קדרו מאוד, לא יכולתי שלא להאמין לזה. אבל אז שיניתי את דעתי וחשבתי: כעובדים, הם ויתרו על המשפחות והקריירות שלהם וסבלו כל כך הרבה ושילמו מחיר כזה גדול בשביל עבודת אלוהים. לא יכולתי להשתוות אליהם; אם הם עושי-שירות, מה אני יכול להגיד? עושה-שירות הוא עושה-שירות, אז באותו הזמן לא הרגשתי כל כך רע.

אחרי שהלכתי הביתה, עיינתי שוב בדברי אלוהים, חיפשתי את מה שיש לאלוהים להגיד על עושי-שירות וראיתי את זה: "אלו שעושים עבורי שירות, הקשיבו! אתם יכולים לקבל משהו מחסדי כשאתם עושים עבורי שירות. במילים אחרות, למשך זמן-מה אתם תדעו על עבודתי המאוחרת ועל הדברים שיתרחשו בעתיד, אך אתם באופן חד משמעי לא תיהנו מכך. זהו חסדי. כששירותכם יושלם, עזבו מיד ואל תשתהו. בניי הבכורים, אל לכם להיות יהירים – אך אתם יכולים להיות גאים, כי אני הענקתי לכם ברכות לאין קץ. אלה מכם שהם מטרה להרס אינם צריכים לגרום לעצמם צרות או לחוש צער על גורלם; מי הפך אתכם לצאצאי השטן? לאחר שעשיתם עבורי את השירות שלכם, אתם יכולים לחזור אל הבור ללא תחתית שבו אתם חיים, כי כבר לא יהיה לי צורך בכם ואני אוכל להתחיל לטפל בכם בייסורים שאני מביא. משעה שאני מתחיל בעבודתי איני עוצר לעולם; מה שאני עושה יוגשם בפועל, ומה שאני מגשים יימשך לנצח. זה חל על בני הבכורים, על בניי, על אנשיי וגם עליכם – הייסורים שאני מביא לכם הם ייסורי נצח" ('הדבר מופיע בבשר'). ברגע שקראתי את הדברים האלו תקף אותי כאב שלא חשתי אי פעם כמותו. סגרתי מהר את הספר של דברי אלוהים ולא העזתי לפתוח אותו יותר. ברגע אחד, תחושות צער, בלבול וחוסר סיפוק מילאו את לבי. חשבתי: אתמול הייתי בחיקו של האושר, אבל היום נזרקתי מחוץ לבית אלוהים. אתמול הייתי בנו של אלוהים, אבל היום הפכתי להיות האויב של אלוהים, הצאצא של השטן. אתמול, ברכותיו הבלתי מוגבלות של אלוהים חיכו לי, אבל היום הבור חסר התחתית הוא יעדי, והעונש שאקבל הוא לעד. אם אלוהים לא נותן את ברכותיו, לא נורא, אבל למה הוא עדיין חייב לייסר אותי? מה לכל הרוחות לא עשיתי בסדר? למה אני עושה את כל זה? לא הייתי מוכן להתמודד עם המציאות הזו; לא הייתי מוכן להתמודד עם מציאות כזאת. עצמתי את עיניי ולא הייתי מוכן לחשוב על זה יותר. קיוויתי כל כך שזה רק חלום.

מאותו הרגע, בכל פעם שחשבתי על עצמי כעושה-שירות, הרגשתי כאב בל יתואר בלבי, ולא העזתי לקרוא את דבריו של אלוהים שוב. אבל אלוהים חכם מאוד, ודבריו המייסרים והחושפים את האנשים לא רק חדורים במסתורין, אלא כוללים גם נבואות על האסון העתידי, תיאור של המלכות ודברים דומים. כל אלו דברים שרציתי לדעת, כך שלא יכולתי עדיין להפנות את גבי לדברי אלוהים. כשקראתי את דברי אלוהים, דבריו החדים כתער פילחו שוב ושוב את לבי ולא יכולתי אלא לקבל את משפטו וייסוריו. הרגשתי עליי תמיד את זעמו המלכותי של משפט אלוהים. מלבד הכאב, ידעתי את האמת על השחתתי בידי השטן. התברר שהייתי הילד של התנין הגדול האדום כאש, צאצאו של השטן, המיועד להרס. בייאושי, לא העזתי יותר לקוות בחמדנות לברכה כלשהי, והייתי מוכן לקבל את גזירתו של אלוהים שאהיה עושה-שירות. כשהרגשתי שאני יכול להקדיש את עצמי לעשיית שירות, אלוהים שוב גילה בפניי דברים מסוימים שהיו נסתרים ממני. יום אחד כשקראתי את דבריו של אלוהים, ראיתי את הדברים הבאים: "לאחר שאחזור לציון, אנשי העולם הזה ימשיכו לשבח אותי כפי שעשו בעבר. אותם עושי-שירות נאמנים ימשיכו להמתין כדי לשרת אותי, אך עד אז תפקידם כבר יסתיים. הדבר הטוב ביותר שהם יוכלו לעשות הוא להרהר על הנסיבות שבהן אני נמצא עלי אדמות. באותה העת אני אתחיל להמיט אסונות על אלה ששואה נגזרה עליהם, אך היות שכולם מאמינים שאני אל צדק, אני בהחלט לא אעניש את עושי-השירות הנאמנים, והם יקבלו רק את חסדי" ('הדבר מופיע בבשר').כשראיתי את זה חשבתי לעצמי: לא אחשוב עוד על הזכות מלידה של הבנים הבכורים ולא אבקש עוד ברכות גדולות. מעכשיו רק אשאף להיות עושה-שירות מסור. זו הייתה שאיפתי היחידה מאותו הרגע. בעתיד, אעשה כל מטלה שמשק הבית של אלוהים יסדר לי במסירות הרבה ביותר האפשרית. בשום אופן לא אוכל לפספס שוב את ההזדמנות להיות עושה-שירות מסור. אם אני אפילו לא מסוגל להיות עושה-שירות מסור, אלא רק עושה-שירות, לאחר שאשלים את שירותי אצטרך לחזור לבור ללא תחתית או לאגם האש והגופרית. אם כך, מה הטעם בכל זה? עדיף כבר לא להאמין! לא העזתי לבטא את המחשבה הזו בפני אף אחד, אבל לא יכולתי להתחמק מעיני אלוהים המחפשות. אלוהים השתמש במילים חדות כתער כדי לפלח את לבי ולפתוח את נשמתי לרווחה. דבריו היו: "איש מלבדי אינו יכול להבין את טבע האדם, אך כולם חושבים שהם נאמנים לי מבלי לדעת שנאמנותם היא טמאה. אותן הטומאות יהרסו אנשים, שכן הן מזימה שרקח התנין הגדול האדום כאש, ואני כבר חשפתי אותה מזמן. אני האל הכול יכול, האם ייתכן שלא אבין דבר כה פשוט? אני מסוגל לחדור אל דמכם ובשרכם כדי לראות את כוונותיכם. לא קשה לי להבין את טבע האדם, אך אנשים מנסים להתחכם מתוך מחשבה שאיש מלבדם אינו יודע את כוונותיהם. האין הם יודעים שהאל הכול יכול קיים בשמיים, בארץ ובכל הדברים?" "בקרב רוב האנשים שוכנת בימינו תקווה קטנה, אך כאשר התקווה הזאת הופכת לאכזבה, הם מאבדים את רצונם להמשיך הלאה ומבקשים לפנות לאחור. כבר אמרתי שאיני מחזיק כאן באיש נגד רצונו, אך אנא חשבו מה תהיינה ההשלכות עבורכם, וזו עובדה, לא איום מצדי" ('הדבר מופיע בבשר').אחרי שקראתי את זה, לבי פעם בחוזקה. הרגשתי שאלוהים באמת רואה כל היבט בהווייתו של האדם. אנחנו חושבים על משהו, ואלוהים יודע; אנחנו אוחזים בסתר בתקווה קטנה בלבנו, ואלוהים נגעל; הוא לא מאפשר את זה. אלא שאז רחשתי בלבי מידה קטנה של יראת אלוהים. החלטתי שיותר לא אעשה עסקאות עם אלוהים, אלא שאפעל בכנות כעושה-שירות ואשמע לתוכניותיו.

רק אחר כך הבנתי שהניסיון שלי בשלושת החודשים האלו היה הניסיון של עושי-השירות. זו הייתה העבודה הראשונה שאלוהים השלים באנשים כחלק מהניסיון באמצעות דבריו. אחרי שעברתי את הניסיון של עושי-השירות, הבנתי שאלוהים הוא לא רק אל רחום ואוהב, אלא גם אל צודק ומלכותי שאינו סובל את עבירות האנושות. דבריו מכילים סמכות ועוצמה שלא יכולים שלא לייצר לב של פחד באדם. גם הבנתי שהאנושות היא בריאתו של אלוהים, שאנו צריכים להאמין באלוהים ולעבוד אותו. זה מה שנכון וראוי. אין צורך בסיבות או בתנאים, ושום שאפתנות או תשוקות מופרזות לא צריכות להתקיים. אם אנשים מאמינים באלוהים כדי להשיג ממנו משהו, אז אמונה מסוג זה מנצלת ומרמה אותו. זה ביטוי של חוסר מצפון והיגיון. אפילו אם אנשים מאמינים באלוהים ולא משיגים דבר ואחר כך מקבלים את עונשו, הם צריכים להאמין בו. האנושות צריכה להאמין באלוהים ולהישמע לו בגלל שהוא אלוהים. זיהיתי את עצמי גם כבנו של התנין הגדול האדום כאש, הצאצא של השטן, ואחד מבין אלו שיימחו. אלוהים הוא אדון כל הבריאה, ולא משנה כיצד הוא מתייחס אליי, אני ראוי לכך. כל זה צודק, ואני צריך לציית לתוכניותיו ולסידוריו של אלוהים ללא תנאים. אני לא צריך לנסות לשכנע אותו, ואף יותר מכך, אני לא צריך להתנגד לו. כשחשבתי על טיפשותי שנחשפה בניסיון, ראיתי שבאמת הייתי חסר בושה, ושהייתי באמת צאצאו האמיתי של השטן, יהיר וחסר היגיון. רק רציתי להשיג איזה מעמד גבוה, ברכות גדולות או אפילו לשבת לצדו של אלוהים ולשלוט יחד איתו, אבל אפילו לא ידעתי מי אני או אם אני עומד בתנאים לכך: פשוט נלחמתי בשביל זה באופן חסר בושה וחמדני. כשראיתי שלא אזכה בברכות שקיוויתי להן ובמקום זאת אקלע לאסון, חשבתי לא להאמין יותר באלוהים ולבגוד בו. התנהגויות אלו, שהיו שקופות לחלוטין, גרמו לי לראות באופן ברור שהאמנתי באלוהים רק כדי לזכות בברכתו. ללא ספק ניסיתי לעשות עסקאות עם אלוהים; באמת הייתי יהיר מדי, ואיבדתי לגמרי כל היגיון שאמור להיות לבן אדם. לולא החוכמה הרבה בעבודתו של אלוהים – השימוש בניסיון של עושי-השירות כדי לכבוש אותי, לשבור את השאפתנות שלי לזכות בברכות – לא הייתי יכול להשיב את המצפון וההיגיון שלי. לא הייתי יכול לקבל בכנות את האמת, את הדרך ואת החיים מאלוהים. וכך, לעולם לא הייתי יכול להיוושע או לבוא לידי שלמות.

אחרי שעברתי את הניסיון של עושי-השירות, חשבתי שיותר לא אעז להאמין באלוהים ולבצע את חובתי רק בשביל להשיג את ברכותיו, וגם חשבתי שיותר לא אעז לעשות דברים במטרה לעשות עסקאות עם אלוהים. הרגשתי שזה בזוי מדי לנצל ולרמות את אלוהים בצורה כזו. אבל באותו הזמן, הייתה לי הבנה שטחית שאלוהים משתמש בניסיון הזה כדי להושיע את האנושות מתוך כוונתו הנדיבה, וידעתי שאין חלק באלוהים ששונא את האדם. אהבתו של אלוהים לאדם לא השתנתה מאז שברא את העולם, כך שבלבי הייתי מוכן ללכת בדרך של לספק את אלוהים ולגמול לו על אהבתו על ידי אמונתי העתידית באלוהים והגשמת חובתי. אולם, כיוון שהכוונה להשיג ברכות ולעשות עסקאות עם אלוהים מושרשת מאוד עמוק בלבם של אנשים, אי אפשר לפתור אותה לחלוטין באמצעות ניסיון אחד בלבד. אחרי כמה זמן, הדברים האלו יופיעו שוב. אז כדי לכבוש אותנו ולהושיע אותנו בצורה עמוקה ויסודית יותר, אלוהים מבצע כמה ניסיונות רצופים עלינו – הניסיון בזמני הייסור, ניסיון המוות וניסיון שבע השנים. מהניסיונות האלו, הניסיון שממנו סבלתי הכי הרבה ושבו השגתי הכי הרבה היה ניסיון שבע השנים בשנת 1999.

בשנת 1999 ארגנו לי ללכת למחוז חדש ולפעול שם כמנהיג כנסייה. במקרה הייתה זו השנה שבה בשורת המלוכה התפשטה מאוד, ובית אלוהים דרש שננסה להציל את כל מי שאפשר להצילו. כשראיתי את הסידור הזה מבית אלוהים, חשבתי שעבודתו של אלוהים תושלם בשנת 2000. כדי להשיג עוד נשמות ולזכות ביעד מועדף לעצמי כשהזמן יגיע, העסקתי את עצמי בעבודת הבשורה משעות הבוקר המוקדמות עד שעות הלילה המאוחרות. ולגבי חיי הכנסייה, רק הראיתי את פניי שם וביצעתי את חובותיי כדי לצאת ידי חובה. אפילו שהבנתי שהכוונות שלי לא נכונות, לא יכולתי לשלוט בתשוקה שלי לזכות בברכות. באותו הזמן הייתי די עסוק והרגשתי שלעשות כל דבר מלבד עבודת הבשורה רק יעכב אותי, אפילו אכילה ושתייה של דברי אלוהים. בדרך זו התמסרתי כולי ללהט של עבודה, ולפני ששמתי לב השנה הגיעה לסיומה. בית אלוהים בחר מישהו מקומי לעזור עם העבודה, אז אני חזרתי לאזור של עיר הולדתי.

דמיינתי לעצמי שכאשר עבודתו של אלוהים תסתיים, האסון הגדול בטוח יתרחש, אז אחרי שחזרתי הביתה, פשוט חיכיתי כל יום בבית לאסון, חיכיתי שעבודתו של אלוהים תגיע לסיומה. כשראיתי שפסטיבל האביב מגיע, הבעיות שלי הופיעו. לפני כן, כדי להתחמק מהמשפחה והחברים ששאלו אותי מתי אתחתן, הייתי תמיד אומר שאתחתן בשנת 2000. באותו הזמן, חשבתי שעבודתו של אלוהים בוודאי תסתיים בשנת 2000, ולגבי חתונה, אוכל רק לדחות אותה עד שנת 2000. לא האמנתי ששנת 2000 תגיע כל כך מהר – הם כולם יגיעו לפסטיבל האביב ואיך אוכל לענות להם אז? בדיוק שהתעסקתי בשאלה הזאת, בית האלוהים פרסם שיתוף לפיו חייבים לעבור שבע שנים של ניסיונות. אחרי ששמעתי את המסר הזה, הייתי מזועזע ולבי סער. לא יכולתי שלא לנסות לשכנע את אלוהים: אין לי אפילו מקום לגור עכשיו עם המשפחה שלי. הם לא יאפשרו לי להישאר בבית לטווח הארוך – אפילו יום אחד בבית ככה זה קשה. עוד שבע שנים – איך אפשר לחיות ככה? אלוהים, אני מתחנן בפנייך למחוק אותי. אני לא רוצה שתביא אותי לידי שלמות, אני לא יכול לסבול את זה יותר! למחרת עדיין לא יכולתי לצאת מהדיכאון שלי. חשבתי: בכל מקרה, כבר עברו שבע שנים. מחר יום חדש – אצא ואוציא את זה מהראש שלי. ברגע שעליתי על האוטובוס חשתי את רוח הקודש בתוכי גוערת בי: "כשחיפשת מרצון, שילמת את המחיר שלך ואמרת שתאהב את אלוהים עד הסוף, שלעולם לא תעזוב אותו, שתסבול כל קושי ותחלוק בכל הנאה. היית צבוע ששיטה בעצמו!" למול ההאשמה של רוח הקודש, לא יכולתי שלא להרכין את ראשי. זה היה נכון. לפני כן, כשנהניתי מחסדו של אלוהים, הבטחתי לו דברים, אבל עכשיו שקשה לי ושאני צריך לסבול, אני רוצה לחזור בי ממילתי. אז האם ההבטחות שלי הן לא פשוט שקרים? אלוהים נתן לי כל כך הרבה, ועכשיו כשאני נתקל בסביבה שאיננה לגמרי כמו שהייתי רוצה, יש בי טינה עד כדי כך גדולה שאני מוכן להפנות את גבי לאלוהים. אני באמת בהמה כפוית תודה, לא יותר טוב מבעל חיים! כשחשבתי על זה, כבר לא היה לי חשק לצאת, אז חזרתי הביתה עם לב כבד. אפילו שנכפה עליי להיות "צייתן", בכל פעם שהתמודדתי עם חוסר הסיפוק של המשפחה שלי ממני ועם המבטים המוזרים של אלו שהיו מסביבי, הרגשתי שהאמונה באלוהים כואבת מדיי, קשה מדיי. כשחשבתי על העובדה שנותרו עוד שבע שנים לעבודתו של אלוהים, הרפיתי בתוכי, וכל מה שעשיתי, עשיתי בלי למהר ובלי לדאוג. כל יום מילאתי את חובותיי בזחילה, כאילו היה זה רק עוד יום עבודה. מצב רוח שלילי ומתריס כזה גרם לי לאבד אחיזה בעבודת רוח הקודש, ולמרות שרציתי לשנות את מצב רוחי, לא הייתי מסוגל.

יום אחד, כשאכלתי ושתיתי את דברי אלוהים, ראיתי דברים אלו: "כשאנשים מסוימים מילאו לראשונה את חובתם, הם היו מלאי אנרגיה, כאילו שהיא לא תיגמר לעולם. אך איך ייתכן שככל שהם מתקדמים, נראה שהם מאבדים את האנרגיה הזאת? מי שהם היו בעבר ומי שהם עכשיו נראים כשני אנשים שונים. מדוע הם השתנו? מה הייתה הסיבה? זה מפני שאמונתם באלוהים הלכה בדרך שגויה לפני שעלתה על המסלול הנכון. הם בחרו בדרך השגויה. דבר-מה היה חבוי במאמציהם הראשונים, ובנקודת מפתח אותו דבר יצא לאור. מה היה חבוי? זו ציפייה השוכנת בלבם בעודם מאמינים באלוהים, ציפייה לכך שיום האלוהים יגיע בקרוב, ולכן סבלם יגיע לקצו, הציפייה שאלוהים ישנה את צורתו ושיבוא הקץ לסבלם" ('אלו שאיבדו את עבודתה של רוח הקודש נמצאים בסיכון הגדול ביותר' ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). דבריו של אלוהים גרמו לי לחפש את שורש הבעיה. התברר שבעיסוקיי הייתה תקווה נסתרת. קיוויתי שיומו של אלוהים יגיע בקרוב ושלא אסבול יותר, שיהיה לי יעד טוב. כל הזמן הזה התקווה הזאת שלטה בעיסוקיי, וכשהיא לא התגשמה, סבלתי והתמוטטתי עד כדי בגידה באלוהים, ואפילו חשבתי על לברוח באמצעות המוות. רק אז ראיתי שהלכתי בעקבותיו של אלוהים הרבה שנים, אבל למעשה לא חיפשתי את דרך האמת; תמיד חיכיתי ליומו של אלוהים, ועשיתי עסקאות איתו כדי לזכות בברכותיו. למרות שבזמנו לא הייתה לי ברירה אלא להישאר במשק ביתו של אלוהים ולא לעזוב את אלוהים, אם לא הייתי פותר את הזיהום הזה בתוכי, במוקדם או במאוחר הייתי מתנגד לאלוהים ובוגד בו. אחרי שראיתי את הסכנה הנסתרת הזו בתוכי, שאלתי בלבי את אלוהים: מה אני יכול לעשות כדי להיפטר מהזיהום הזה של לצפות ליום האלוהים? ואז שוב קראתי את דבריו של אלוהים: "האם אתם יודעים שכאשר אתם חווים את הסבל הזה במדינה הזאת ונהנים מעבודתו של אלוהים, הזרים באמת מקנאים בכולכם? משאלתם של הזרים היא זו: "גם אנחנו רוצים להתנסות בעבודתו של אלוהים, ואנחנו מוכנים לסבול כל דבר לשם כך. גם אנחנו רוצים לזכות באמת! גם אנחנו רוצים לזכות בתובנה כלשהי, לזכות בשיעור קומה כלשהו, אך לרוע מזלנו אין לנו סביבה כזאת... ניתן לומר שלהשלים את קבוצת האנשים הזאת בארצו של התנין הגדול האדום כאש, לגרום להם לעבור את הסבל הזה, זו התרוממות הרוח העילאית. פעם נאמר כך: "העברתי מזמן את תפארתי מישראל אל המזרח". האם כולכם מבינים כעת את משמעותה של האמירה הזאת? כיצד עליכם להתקדם בדרך שלפניכם? כיצד עליכם לחפש אחר האמת? אם אינכם מחפשים אחר האמת, כיצד תוכלו לזכות בעבודתה של רוח הקודש? לאחר שתאבדו את עבודתה של רוח הקודש, תהיו שרויים בסכנה הגדולה ביותר. הסבל בהווה הוא חסר משמעות. האם אתם יודעים מה הוא יעשה עבורכם?" ('אלו שאיבדו את עבודתה של רוח הקודש נמצאים בסיכון הגדול ביותר' ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). מדבריו אלו של אלוהים יכולתי להבין שיש משמעות רבה לכך שאנשים היום יכולים לסבול, אבל לא יכולתי לשים את האצבע על מהי בדיוק המשמעות של סבל זה. הדבר היחיד שידעתי הוא שרק אם אוכל להבין את המשמעות של הסבל, אוכל באמת לשנות את מצבי מהציפייה ליומו של אלוהים. זו הייתה דרך לעבר פתרון. אם כי לא הבנתי את המשמעות של הסבל באותו הזמן, הדבר היחיד שיכולתי לעשות הוא לחפש את האמת בכל הכנות, לחפש את האמת יותר, בגלל שרק אם אזכה באמת, אוכל להבין את המשמעות של הסבל, ורק אז אוכל להיפטר מהזיהום בתוכי.

כאילו הזמן הואץ, מצמצתי והשנה הייתה כבר 2009. שבע השנים האלו כבר חלפו להן מזמן בלי שאפילו שמתי לב. הגעתי עד הלום והרגשתי בסופו של דבר ששבע השנים האלו לא היו ארוכות כמו שדמיינתי שיהיו. בשנים המעטות האלו, במשפט שהתגלה בדבריו של אלוהים, בגילויים של ניסיונותיו וזיכוכיו של אלוהים, ראיתי את פניי האמיתיים. ראיתי שאני לחלוטין ילדו של התנין הגדול האדום כאש, בגלל שהייתי מלא ברעלים שלו, כמו הרעל של "אל תקום מוקדם אם אין לך תועלת מכך – התועלת היא הדבר החשוב ביותר מכול". זו דוגמא קלאסית של הצורה שבה מופיע התנין הגדול האדום כאש. תחת שליטת הרעל הזה, האמנתי באלוהים רק כדי לזכות בברכתו. הגבלתי בזמן את מה שנתתי לאלוהים, והשתוקקתי לסבול מעט ולזכות בברכות גדולות. כדי להיפטר מהכוונה החזקה הזו שלי לזכות בברכה ומהנטייה שלי לערוך עסקאות, אלוהים ביצע מספר ניסיונות וזיכוכים עליי. רק אז ניקיתי את הזיהום באמונה שלי באלוהים. מהגילויים של אלוהים ראיתי שהייתי חדור בטבעו המושחת של השטן. הייתי יהיר, ערמומי, אנוכי, נבזי, חסר זהירות והססן. הם גרמו לי לראות יותר ויותר את הפרצוף האמיתי שלי, לראות שהושחתתי כה עמוקות על ידי השטן, שהייתי יליד הגיהינום. הסיבה שבגללה יכולתי באותו הזמן להאמין באלוהים וללכת בעקבותיו הייתה באמת בגלל שהוא רומם אותי והעניק לי את חסדו, והעובדה שיכולתי לקבל את משפטו וייסוריו הייתה אפילו ברכה עוד יותר גדולה. הכרת התודה שלי לאלוהים גדלה, הדרישות שלי הצטמצמו, צייתנותי לו גדלה, ואהבתי לעצמי קטנה. כל מה שרציתי היה להיות מסוגל להשליך את טבעי השטני המושחת, להיות אדם שבאמת נשמע לאלוהים וסוגד לו. הפרי הקטן הזה הושג אחרי מי יודע כמה מעבודתו של אלוהים ולאחר מאמץ קפדני ורב. עד עצם היום הזה, אחרי שחוויתי את עבודתו של אלוהים, הבנתי סוף סוף שהושעתו של אלוהים את האנושות באמת אינה קלה. עבודתו של אלוהים מעשית מדי – העבודה שלו שמטרתה לשנות ולהושיע את האנושות אינה כה פשוטה כמו שאנשים עשויים לחשוב. עכשיו אני כבר לא כמו ילד תמים, חי בתקווה שיומו של אלוהים יגיע במהרה, אלא אני תמיד מרגיש שהשחיתות שלי עמוקה מדי, שאני זקוק יותר מדי להושעתו של אלוהים ויותר מדי זקוק לחוות את השיפוט והייסורים שלו, את הניסיונות והזיכוכים שלו. בוודאי יש לי כעת מעט מהמצפון וההיגיון שאמורים להיות באדם עם אנושיות רגילה, ואין ספק שאני חווה את עבודת ישועת האנושות של אלוהים באופן ראוי. בסוף, כשאבטא בחיי את הדגם של האדם האמיתי ואזכה בהנאתו של אלוהים, לבי יבוא לידי הגשמה. עכשיו, כשאני מביט אחורה וחושב על מה שגיליתי על עצמי בשבע שנות הניסיון, אני מרגיש שאני חייב לאלוהים כל כך הרבה, שפצעתי את לבו יתר על המידה. אם עבודתו של אלוהים הייתה מסתיימת בשנת 2000, בוודאי הייתי מיועד להכחדה. שבע שנות הניסיון היו באמת ביטוי של הסובלנות והחמלה של אלוהים כלפיי.

כאשר סיימתי את שבע שנות הניסיון, הרהרתי בדברים אלו של אלוהים שלא הבנתי לפני כן: "האם אתם יודעים שכאשר אתם חווים את הסבל הזה במדינה הזאת ונהנים מעבודתו של אלוהים, הזרים באמת מקנאים בכולכם? משאלתם של הזרים היא זו: "גם אנחנו רוצים להתנסות בעבודתו של אלוהים, ואנחנו מוכנים לסבול כל דבר לשם כך. גם אנחנו רוצים לזכות באמת! גם אנחנו רוצים לזכות בתובנה כלשהי, לזכות בשיעור קומה כלשהו, אך לרוע מזלנו אין לנו סביבה כזאת... ניתן לומר שלהשלים את קבוצת האנשים הזאת בארצו של התנין הגדול האדום כאש, לגרום להם לעבור את הסבל הזה, זו התרוממות הרוח העילאית. פעם נאמר כך: 'העברתי מזמן את תפארתי מישראל אל המזרח'. האם כולכם מבינים כעת את משמעותה של האמירה הזאת?" ('אלו שאיבדו את עבודתה של רוח הקודש נמצאים בסיכון הגדול ביותר' ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). יכולתי להבין מעט מהמשמעות של הדברים הללו. יכולתי סוף סוף להרגיש שיש באמת משמעות לסבל. למרות שסבלתי בזמן הניסיונות האלו, רק אחרי שסבלתי ראיתי שמה שזכיתי בו היה כל כך יקר, כל כך בעל ערך. כחלק מחוויית הניסיונות האלו ראיתי את טבעו הצודק של האל הכול יכול ואת כול-יכולתו וחוכמתו של אלוהים. הבנתי את נדיבותו של אלוהים וטעמתי מאהבתו העמוקה והאבהית לילדיו. גם חוויתי את הסמכות ואת העוצמה שבדבריו וראיתי את האמת על השחתתי שלי בידי השטן. ראיתי את קשייו של אלוהים בעבודת הישועה שלו, שהוא קדוש ומכובד, ושבני האדם מגעילים ונתעבים. גם חוויתי כיצד אלוהים כובש ומושיע את האנושות כדי להביא אותם לדרך הנכונה לפיה יש להאמין בו. כשאני חושב על זה עכשיו, אם אלוהים לא היה מבצע את העבודה המפרכת הזאת עליי, ניסיון אחרי ניסיון, לא הייתי יכול בשום אופן לזכות בהבנות האלו. קשיים וזיכוכים לאורך חייהם של אנשים הם כל כך חיוניים להתפתחותם. באמצעותם אנשים יכולים לזכות בדבר המעשי והיקר ביותר באמונתם באלוהים – האמת. אחרי שראיתי את הערך ואת המשמעות בסבל, כבר לא חלמתי עוד על להיכנס למלכות במכונית פאר, אלא הייתי מוכן לעמוד ביציבות ולחוות את עבודתו של אלוהים, לחפש את האמת ברצינות כדי לשנות את עצמי.

רק עכשיו, אחרי שחוויתי מספר שנים מעבודתו של אלוהים, יש לי מעט הבנה מעשית לגבי דברים אלו של אלוהים: "אמונה אמיתית באלוהים פירושה חוויה של דבריו ועבודתו של אלוהים על פי האמונה שאלוהים הוא ריבון הכול. כך תוכלו להשתחרר מטבעכם המושחת, תמלאו את רצונו של אלוהים ותכירו את אלוהים. רק לאחר מסע כזה ניתן יהיה לומר שאתם מאמינים באלוהים." לפני שחוויתי את הניסיונות האלו של אלוהים, הייתה לי כוונה חזקה לזכות בברכה והחזקתי בהשקפה עסקית. אפילו שידעתי בעיקרון מהי המשמעות של להאמין באלוהים ומהי המטרה של האמונה באלוהים, עדיין התמקדתי רק בזכייה בברכתו. לא התייחסתי לאמת, לא לקחתי על עצמי להיפטר מטבעי המושחת כדי לספק את רצונו של אלוהים או להכיר באלוהים כמטרת החיפוש שלי. רק אז הבנתי שעבודתו המרכזית של אלוהים לאחר שהתגלם כבשר ודם הייתה לפתור את כוונת האנושות לזכות בברכות ואת גישתם העסקית. הסיבה לכך היא שדברים אלו הם באמת אבני נגף שעומדים בין האדם לבין הליכתו בדרך הנכונה של אמונה באלוהים. כל עוד דברים אלו שוכנים בתוך בני האדם, הם לא ירדפו אחר האמת. לא תהיה להם מטרה נכונה בחיפושם, והם ילכו בדרך שגויה. זוהי דרך שאלוהים אינו מכיר בה. כעת, עבודת הכיבוש והישועה של אלוהים הרסו את מבצרו של השטן בתוכי. סוף סוף איני דואג, איני מתעסק במחשבות על זכייה בברכה או היקלעות לאסון. אני לא רודף במרירות אחר תשוקות מופרזות, ואני לא דן יותר בתנאים או מציב דרישות כדי להימנע מהאסון. ללא הזיהום הזה, אני מרגיש קל יותר, חופשי יותר. אני יכול לחפש את האמת בשלווה ובאופן ראוי. זה הפרי שנולד מהניסיונות והזיכוכים של האל הכול יכול. עבודת הניסיונות והזיכוכים של האל הכול יכול היא זו שהובילה אותי לדרך האמיתית של האמונה באלוהים. מעתה, לא משנה איזו עבודת ניסיון אלוהים יבצע, לא משנה עד כמה גדולים יהיו הזיכוכים הכואבים שאסבול, אני אשמע ואסכים לכך, ובאמת אחווה אותם. אני אחפש בהם את האמת ואשיג טבע החף משחיתות כדי לספק את רצונו של אלוהים, כדי לגמול לאלוהים על השנים הרבות של מאמצו הקפדן.

קודם:מדוע הלכתי בדרכם של הפרושים?

הבא:רק עכשיו התחלתי לצעוד בדרך הנכונה של החיים

ייתכן שתאהב גם...