3. השאלות מהו אדם שנשמע לרצונו של אלוהים ומהי אמונה אמיתית באלוהים

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת־הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ־נֹחַ׃ וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת־שֵׁם אֶת־חָם וְאֶת־יָפֶת׃ וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס׃ וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי־הִשְׁחִית כָּל־בָּשָׂר אֶת־דַּרְכּוֹ עַל־הָאָרֶץ׃ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל־בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי־מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת־הָאָרֶץ׃ עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי־גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת־הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר. ...וּמִכָּל־הָחַי מִכָּל־בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל־הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ׃ מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת׃ וְאַתָּה קַח־לְךָ מִכָּל־מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה׃ וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה" (סבראשית ו' 9-22).

"הָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת־אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃ וַיֹּאמֶר קַח־נָא אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְךָ אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ אֶת־יִצְחָק וְלֶךְ־לְךָ אֶל־אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ׃ וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת־שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־אָמַר־לוֹ הָאֱלֹהִים. ...וַיָּבֹאוּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר־לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת־הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת־הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת־יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל־הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים׃ וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת־יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת־הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת־בְּנוֹ" (בראשית כ"ב 1-10).

"אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ־עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע" (איוב א' 1).

"ווַיְהִי הַיּוֹם וּבָנָיו וּבְנֹתָיו אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר׃ וּמַלְאָךְ בָּא אֶל־אִיּוֹב וַיֹּאמַר הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל־יְדֵיהֶם׃ וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם וְאֶת־הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי־חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק־אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ׃ עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן־הַשָּׁמַיִם וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם וָאִמָּלְטָה רַק־אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ׃ עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּפְשְׁטוּ עַל־הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם וְאֶת־הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי־חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק־אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ׃ עַד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר׃ וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת וַיִּפֹּל עַל־הַנְּעָרִים וַיָּמוּתוּ וָאִמָּלְטָה רַק־אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ׃ וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת־מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת־רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ׃ וַיֹּאמֶר עָרֹם יצתי יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָה יְהוָה נָתַן וַיהוָה לָקָח יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ" (איוב א' 13-21).

דברי אלוהים רלוונטיים:

כיום, אלוהים החל רשמית להפוך את האדם למושלם. על מנת שבני האדם יהפכו למושלמים, הם חייבים לעבור את ההתגלות, המשפט והייסורים של דברי אלוהים, עליהם לחוות את הניסיונות והזיכוך של דבריו (כגון, ניסיונם של נותני השירות) ועליהם להיות מסוגלים לעמוד בניסיון המוות. פירוש הדבר הוא שבמהלך המשפט, הייסורים והניסיונות של אלוהים, אלה שמצייתים באמת ובתמים לרצונו של אלוהים יוכלו לשבח את אלוהים ממעמקי לבם, לציית לחלוטין לאלוהים ולנטוש את עצמם, ובכך לאהוב את אלוהים בלב כן, טהור ובלתי חצוי. זהו אדם מושלם, וזו בדיוק העבודה שהאל מתכוון לעשות וגם העבודה שהוא יבצע.

קטע מתוך "אודות שלבי עבודתו של אלוהים" ב'הדבר מופיע בבשר'

ישוע היה מסוגל למלא את התפקיד שאלוהים הטיל עליו – עבודת הגאולה של האנושות כולה – מפני שהוא הסב את כל תשומת לבו לרצון האל מבלי להתחשב בתוכניותיו האישיות ובשיקוליו האישיים. לכן הוא גם היה מקורבו של אלוהים – אלוהים עצמו, כפי שכולכם מבינים היטב. (למעשה, הוא היה אלוהים עצמו שאלוהים העיד עליו. אני מזכיר זאת כאן כדי להשתמש בעובדה הזו על ישוע כדי להמחיש את העניין.) הוא היה מסוגל להציב את תוכנית הניהול של אלוהים במרכז, והוא תמיד התפלל לאב שבשמיים ותמיד חיפש את רצונו של האב שבשמיים. הוא התפלל ואמר: "אלוהים האב! הגשם את רצונך ופעל על פי תוכניתך ולא על פי כוונותיי. האדם אומנם חלש, אך למה לך להתחשב בו? איך ייתכן שהאדם יהיה ראוי לדאגתך? הוא כמו נמלה בידך. בלבי אני רוצה רק למלא את רצונך, ואעשה את מה שצריך כדי שתוכל לעשות בקרבי את מה שצריך להיעשות על פי כוונותיך שלך." בדרך לירושלים, ישוע חש יגון כאילו סכין סובבה בלבו, ואף על פי כן לא הייתה לו כל כוונה שהיא להפר את הבטחתו. תמיד היה בו כוח רב עוצמה שדחף אותו קדימה אל המקום שבו הוא עתיד להיצלב. בסופו של דבר, הוא נצלב והפך לדמותו של הבשר החוטא. כך הוא השלים את עבודת גאולתה של האנושות והתעלה על שרשראות המוות והשאול. לנגד עיניו, התמותה, הגיהינום והשאול איבדו את כוחם ונחלו תבוסה בידיו. הוא חי שלושים ושלוש שנים, שבהן עשה כל שביכולתו להגשים את רצון האל על פי עבודתו של אלוהים בזמן ההוא. הוא לעולם לא התחשב ברווחיו או בהפסדיו האישיים, ותמיד חשב על רצון האל האב. לכן, לאחר שהוא נטבל, אלוהים אמר: "זֶה בְּנִי אֲהוּבִי אֲשֶׁר בּוֹ חָפַצְתִּי". בזכות שירותו בפני אלוהים, שהיה בהרמוניה עם רצון האל, אלוהים הטיל על כתפיו את המשא הכבד של גאולת האנושות כולה והניע אותו להתקדם ולהגשים זאת, והוא היה כשיר וראוי להשלים את המשימה החשובה הזו. במשך כל ימי חייו, הוא סבל ייסורים מאין כמוהם למען אלוהים, והשטן ניסה לפתות אותו אינספור פעמים, אך מעולם לא נפלה רוחו. אלוהים הפקיד בידיו משימה כזו מפני שהוא בטח בו ואהב אותו, ולכן אלוהים אמר בעצמו: "זֶה בְּנִי אֲהוּבִי אֲשֶׁר בּוֹ חָפַצְתִּי".

קטע מתוך "איך לשרת בהרמוניה עם רצון האל" ב'הדבר מופיע בבשר'

על משרתי האל להיות מקורביו של אלוהים. עליהם לרצות את אלוהים ולהיות מסוגלים לנאמנות מלאה לאלוהים. בין שאתם פועלים מאחורי בני אדם ובין שאתם פועלים לפניהם, אתם יכולים לזכות בשמחת האל בפני אלוהים, אתם יכולים לעמוד איתן בפני אלוהים. בלי קשר לאופן שבו אחרים מתייחסים אליכם, אתם תמיד פוסעים בנתיב שלכם ומסבים את כל תשומת לבכם למשא האל. רק כך תהיו מקורבים של אלוהים. הסיבה לכך שהמקורבים של אלוהים יכולים לשרת אותו ישירות היא שאלוהים הטיל עליהם תפקיד חשוב ואת משא האל. הם יכולים לקבל עליהם את לבו של האל כאילו היה לבם שלהם, ויכולים לקבל עליהם את משא האל כמשאם שלהם, והם לא שוקלים כלל אם הם מרוויחים או מפסידים סיכויים עתידיים: אפילו כשאין להם סיכויים עתידיים, או כשהם לא מרוויחים דבר, הם תמיד מאמינים באלוהים בלב אוהב. לכן בני אדם כאלה הם מקורבים של אלוהים. מקורבי האל הם גם אנשי סודו; רק אנשי סודו של אלוהים יכולים להיות שותפים לחוסר השקט שלו ולמחשבותיו, ועל אף שבשרם כואב וחלוש, הם יכולים לעמוד בכאב ולנטוש את מה שהם אוהבים כדי לְרַצות את אלוהים. אלוהים מטיל משאות כבדים יותר על בני אדם כאלה, וכל הדברים שאלוהים משתוקק לעשות יינשאו על ידי העדות של בני האדם. על כן, בני האדם האלה מרצים את אלוהים. על כן, הם משרתי האל שהם כלבבו של אלוהים. רק בני אדם כאלה יכולים למשול יחד עם אלוהים.

קטע מתוך "איך לשרת בהרמוניה עם רצון האל" ב'הדבר מופיע בבשר'

בעיני אלוהים, בין שבן אדם הוא דגול או חסר חשיבות, כל עוד הוא יכול להקשיב לאלוהים, להישמע להוראותיו ולמשימה שהוא מפקיד בידו ולשתף פעולה עם עבודתו, רצונו ותוכניתו של אלוהים, כדי שרצונו ותוכניתו של אלוהים יוכלו להתבצע באופן חלק, הרי שההתנהלות הזו ראויה לזיכרון וראויה לברכתו. אלוהים נוצר בני אדם כאלה והוא מוקיר את מעשיהם ואת אהבתם וחיבתם כלפיו. זו גישתו של אלוהים.

קטע מתוך "עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'" ב'הדבר מופיע בבשר'

כשאיוב עבר בתחילה את ניסיונותיו, נלקחו ממנו כל רכושו וכל ילדיו, אך הוא לא נפל על פניו או אמר דבר מה שהיה חטא נגד אלוהים, כתוצאה מכך. הוא גבר על פיתויי השטן ועל נכסיו הגשמיים וצאצאיו, ועל הניסיון של אובדן כל רכושו הגשמי. כלומר הוא היה מסוגל להישמע ללקיחת אלוהים ממנו ולהכיר תודה ולהלל את אלוהים משום כך. זו הייתה התנהלותו של איוב במהלך פיתויו הראשון של השטן, וזו הייתה עדותו במהלך הניסיון הראשון של אלוהים. בניסיונו השני, השטן שלח את ידו להכות את איוב ועל אף שאיוב חווה כאב גדול מאי-פעם, עדיין עדותו הספיקה כדי להמם את בני האדם. הוא עשה שימוש בעוז רוחו, בנחישותו ובציותו לאלוהים, כמו גם ביראתו את אלוהים, כדי להביס את השטן בשנית, והתנהלותו ועדותו זכו שוב לאישור ולהעדפה מצד אלוהים. במהלך פיתוי זה, איוב עשה שימוש בהתנהלותו בפועל כדי להצהיר בפני השטן שמכאובי הבשר לא יוכלו לשנות את אמונתו ואת ציותו לאלוהים, או לקחת ממנו את מסירותו לאלוהים ויראתו את אלוהים. הוא לא יזנח את אלוהים ולא יוותר על תומתו ויושרו שלו בגלל שניצב בפני המוות. נחישותו של איוב הפכה את השטן לפחדן, אמונתו הותירה את השטן מפוחד ונרעד, עוצמת קרב לחיים או למוות עם השטן טבעה בשטן שנאה וטינה עמוקות, ויושרו ותומו הותירו את השטן ללא דבר לעשות לו, עד כדי כך שהשטן זנח את מתקפותיו וויתר על האשמותיו נגד איוב בפני יהוה אלוהים. פירוש הדבר הוא שאיוב גבר על העולם, שהוא גבר על הבשר, גבר על השטן, וגבר על המוות. הוא היה לחלוטין אדם שמקומו עם אלוהים. במהלך שני הניסיונות האלה, איוב עמד איתן בעדותו ולמעשה הביא לידי ביטוי את תומתו ויושרו והרחיב את התחום של עקרונות חייו, יראת אל והישמרות מרע. לאחר שאיוב עבר את שני הניסיונות האלו, ניטעה בו חוויה עשירה יותר, והחוויה הזו הפכה אותו בוגר ומנוסה יותר, חיזקה אותו ואת נחישותו ועשתה אותו בטוח יותר בנכונות ובערך של ההגינות שבה הוא דבק. הניסיונות שיהוה אלוהים העמיד בהם את איוב נתנו לו הבנה ותחושה עמוקות יותר של דאגתו של אלוהים לאדם ואפשרו לו לחוש את הערך הרב של אהבת אלוהים. מאותו הרגע הערכתו כלפי אלוהים ואהבתו כלפיו נוספו ליראתו את אלוהים. ניסיונותיו של יהוה אלוהים לא רק שלא דחו את איוב, אלא קירבו את לבו לאלוהים. כשהכאב הגשמי שאיוב סבל היה בשיאו, הדאגה שחש מצד יהוה אלוהים לא הותירה לו ברירה אלא לקלל את יום היוולדו. ההתנהלות הזו לא הייתה מתוכננת מראש, אלא שהיא הייתה גילוי טבעי של ההערכה והאהבה לאלוהים שהיו בלבו. זה היה גילוי טבעי שנבע מהערכתו ואהבתו לאלוהים. כלומר מכיוון שהוא תיעב את עצמו ולא היה מוכן או מסוגל לסבול גרימת עינוי לאלוהים, הערכתו ואהבתו לאלוהים הגיעו לנקודה של חוסר אנוכיות. באותו זמן, איוב רומם את הערצתו וכמיהתו לאלוהים ואת מסירותו לאלוהים לרמה של הערכה ואהבה. בו בזמן, הוא רומם גם את אמונתו וציותו לאלוהים ואת יראת האל לרמה של הערכה ואהבה. הוא לא התיר לעצמו לעשות דבר שיגרום נזק לאלוהים, הוא לא התיר לעצמו כל התנהלות שתפגע באלוהים ולא התיר לעצמו לגרום לאלוהים כל צער, אבל או אפילו עצב מסיבותיו שלו. בעיני אלוהים, על אף שאיוב היה עדיין אותו איוב כמו קודם, אמונתו של איוב, ציותו ויראתו את אלוהים גרמו לאלוהים סיפוק והנאה מוחלטים. באותו הזמן, איוב השיג את השלמות שאלוהים ציפה ממנו להשיג, הוא הפך למישהו שראוי באמת להיקרא "תם וישר" בעיני אלוהים. מעשיו הצדיקים אפשרו לו לגבור על השטן ולעמוד איתן בעדותו לאלוהים. כך גם מעשיו הצדיקים הפכו אותו למושלם ואפשרו לערך של חייו להתרומם ולהתעלות יותר מתמיד ולהפוך אותו לאדם הראשון שהשטן לא יתקיף ויפתה עוד. משום שאיוב היה צדיק, השטן האשים אותו ופיתה אותו. משום שאיוב היה צדיק, הוא נמסר לידי השטן. ומשום שאיוב היה צדיק, הוא גבר על השטן והביס אותו, ועמד איתן בעדותו. מאותו רגע ואילך, איוב הפך לאדם הראשון שלעולם לא יימסר עוד לידי השטן. הוא בא באמת בפני כס מלכותו של אלוהים וחי באור, תחת ברכתו של אלוהים, הרחק מעיניו הצופות של השטן והרחק מהשחתתו... הוא הפך לאדם אמיתי בעיני אלוהים, והוא יצא לחופשי...

קטע מתוך "עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'" ב'הדבר מופיע בבשר'

כל דבר שלא ריצה את רצונו של אלוהים בחייו של פטרוס גרם לפטרוס להרגיש שלא בנוח. אם דבר מה לא ריצה את רצונו של אלוהים, פטרוס התמלא בחרטה וחיפש דרך ראויה שבה הוא יוכל לְרַצות את לבו של אלוהים. אפילו בהיבטים הכי הפעוטים והכי חסרי החשיבות בחייו, הוא דרש מעצמו לְרַצות את רצונו של אלוהים. הוא החמיר לא פחות בכל הנוגע לטבעו הישן, והיה קפדני בדרישותיו מעצמו, כדי להתקדם אל עומק האמת. ...באמונתו באלוהים, פטרוס שאף לְרַצות את אלוהים בכול, ושאף להישמע לכל הוראותיו של אלוהים. ללא כל תלונה, הוא היה מסוגל לקבל ייסורים ומשפט, וכן זיכוך, צרות וחוסר בחייו, ואף אחד מהדברים האלה לא יכול היה לשנות את אהבתו לאלוהים. האין זו האהבה המושלמת לאלוהים? האין זה מילוי חובתו של ברוא אל? בין אם מתוך ייסורים, משפט או צרות – אתה תמיד מסוגל להגיע לציות עד המוות, זה מה שכל ברוא אל צריך להגיע אליו, וזה טוהר האהבה לאלוהים. אם האדם יכול להגיע לכך, אזי הוא ברוא אל כשיר, ואין דבר שמרצה יותר את רצונו של הבורא.

קטע מתוך "הדרך שבה האדם צועד קובעת את הצלחתו או כשלונו" ב'הדבר מופיע בבשר'

ברגע שמוזכר שמו של פטרוס, כולם משבחים אותו ונזכרים מיד בסיפורים על פטרוס – על כך שהוא סירב שלוש פעמים להכיר את אלוהים, ויתרה מזאת, על כך שהוא שירת את שטן ובכך בחן את אלוהים אך בסופו של דבר הוא מוסמר על הצלב במהופך למען אלוהים, וכן הלאה וכן הלאה. כיום אני רואה חשיבות רבה בתיאור בפניכם כיצד פטרוס הכיר אותי ומה קרה לו בסוף. האיש הזה, פטרוס, היה אדם בעל איכות נפלאה, אבל הנסיבות שלו היו שונות מהנסיבות של פאולוס. ההורים שלו רדפו אותי – הם היו בין השדים שהשטן דבק בהם, ולכן אי-אפשר לומר שהם התוו את הדרך לפטרוס. פטרוס היה חריף ושנון, והייתה לו בינה טבעית שהוריו התגאו בה עוד בילדותו. עם זאת, לאחר שגדל, הוא הפך לאויב שלהם משום שהוא תמיד שאף להכיר אותי, מה שהביא אותו להפנות עורף להוריו. הסיבה לכך הייתה, מעל לכול, שהוא האמין שהשמיים והארץ וכל צבאם נתונים בידי האל הכול יכול, ושאלוהים הוא מקור כל הדברים החיוביים ושהם נובעים ישירות ממנו, מבלי שהשטן מעבד אותם. דוגמת הנגד של הוריו של פטרוס העניקה לו ידע נרחב יותר אודות רוחב לבי וחמלתי, ובכך גברה תשוקתו לחפש אותי. הוא לא רק הקפיד לאכול ולשתות את דבריי, אלא יותר מזה, לתפוס את כוונותיי. הוא גם תמיד היה שקול וזהיר במחשבותיו, כך שהוא תמיד היה פיקח וחריף ברוחו, ולכן הוא היה מסוגל לְרַצות אותי בכל מעשיו. בחייו השגרתיים, הוא הקפיד להטמיע את הלקחים של מי שנכשל בעבר, כדי לדרבן את עצמו הלאה לאתגרים גדולים יותר, בחשש רב ליפול ברשתו של הכישלון. הוא גם הקפיד לספוג בתוכו את האמונה והאהבה של כל מי שאהב את אלוהים לאורך העידנים. כך הוא האיץ את תהליך צמיחתו לא רק ביחס להיבטים השליליים, אלא באופן חשוב בהרבה, ביחס להיבטים החיוביים, עד שהוא הפך בפניי לבן האדם שהכיר אותי הכי טוב. לכן קל לדמיין איך הוא יכול היה להפקיד בידיי את כל מה שיש לו, ולא להיות עוד אדון לעצמו אפילו באכילה, בלבוש, בשינה, או בבחירה היכן לשהות, אלא הפך את הרצון לְרַצות אותי בכל דבר ליסוד הנאתו מרוחב לבי. פעמים כה רבות העמדתי אותו בניסיון, מה שכמובן כמעט הרג אותו, אבל אפילו בעיצומם של כל מאות הניסיונות האלה, הוא מעולם לא איבד את האמון בי ומעולם לא התערערה אמונתו. גם כשאמרתי שכבר השלכתי אותו הצדה, הוא לא נעשה רך-לבב ולא התייאש, אלא המשיך כבעבר להוציא לפועל את עקרונותיו כדי לאהוב אותי באופן מעשי. אמרתי לו שעל אף אהבתו כלפיי, לא שיבחתי אותו אלא בסופו של דבר השלכתי אותו לידי השטן. בעיצומי כל הניסיונות האלה, שלא פגעו בבשרו אלא היו ניסיונות של דיבור, הוא עדיין התפלל אליי: "הו, אלוהים! בין השמיים והארץ ושפע צבאם, האם יש בן אדם כלשהו, יצור כשלהו או דבר כלשהו שהוא לא בידיך, האל הכול יכול? כשאתה רוצה להפגין כלפיי רחמים, לבי צוהל מאוד על רחמיך. כשאתה רוצה לשפוט אותי, על אף שאני כלל לא ראוי, אני חש עוד יותר במסתוריות הרבה של מעשיך, מפני שאתה מלא בסמכות ובחוכמה. אף שבשרי סובל, רוחי מתעודדת. איך אוכל שלא להלל את חוכמתך ואת מעשיך? גם אם אמות אחרי שאזכה להכיר אותך, אהיה מוכן ומזומן לכך. הו, האל הכול יכול! האם אתה באמת לא רוצה לאפשר לי לראות אותך? האם אני באמת לא ראוי לקבל את שיפוטך? האם ייתכן שיש בי משהו שאתה לא רוצה לראות?" בעיצומם של הניסיונות השונים האלה, אפילו שפטרוס לא היה מסוגל לתפוס את כוונותיי בדיוק, ניכר שהוא שאב גאווה ותחושה של תהילה מכך שהשתמשתי בו (גם אם רק לקבל את שיפוטי כדי שהאנושות תוכל לראות את מלכותיותי ואת חרון אפי), ולא דוכדך כלל משום שהוא הועמד בניסיון. בזכות נאמנותו בפניי, ובזכות הברכות שהרעפתי עליו, הוא נעשה מופת ודגם לחיקוי לאנושות במשך אלפי שנים.

קטע מתוך "פרק 6" ב'דברי האל לתבל כולה' בספר 'הדבר מופיע בבשר'

כשאלוהים ייסר את פטרוס, הוא התפלל: "אלי, גופי מרדני, ואתה מייסר אותי ושופט אותי. הייסורים והשיפוט שלך מסבים לי שמחה, ואפילו אם אתה לא רוצה בי, אני רואה בשיפוטך את הטבע הקדוש והצודק שלך. כשאתה שופט אותי כדי שאחרים יראו בשיפוטך את הטבע הצודק שלך, אני חש סיפוק. אם הדבר יוכל לבטא את טבעך ולאפשר לכל הברואים לחזות בטבעך, ואם הדבר יוכל להפוך את אהבתי אליך לטהורה יותר על מנת שאזכה בצלם של אדם צדיק, הרי שהשיפוט שלך טוב, מפני שזהו רצונך הרחום. אני יודע שעדיין קיימת בי מרדנות רבה, ושאני עדיין לא ראוי להתייצב בפניך. רצוני הוא שתשפוט אותי אף יותר, בין אם באמצעות סביבה עוינת או באמצעות צרות קשות – בלי קשר למה שאתה עושה, מבחינתי יש לכך ערך רב. אהבתך כה עמוקה, ואני מוכן להיכנע לתזמוריך ללא שום תלונות." זה הידע שפטרוס זכה בו אחרי שהוא חווה את עבודתו של אלוהים, וזו גם עדות על אהבתו לאלוהים. ...לקראת סוף חייו, לאחר שהוא הובא לידי שלמות, פטרוס אמר: "אלי! אם הייתי יכול לחיות עוד מספר שנים, הייתי רוצה להעמיק ולזכך את אהבתי אליך עוד יותר." ממש לפני שעמדו לצלוב אותו, פטרוס התפלל בלבו, "אלי! זמנך הגיע, הזמן שהועדת לי הגיע. אני חייב להיצלב למענך, אני חייב לשאת את העדות הזו עלייך, וכולי תקווה שאהבתי יכולה לעמוד בדרישותיך ולהפוך לטהורה עוד יותר. היום, עצם העובדה שאני יכול למות למענך ולהיצלב למענך, מנחמת ומרגיעה אותי, מפני שאין דבר יותר מספק בעיניי מאשר להיצלב למענך ולספק את רצונותיך, ומאשר האפשרות להעניק לך את עצמי ולהעלות את חיי כקורבן מנחה למענך. אלי! אתה כה חביב! אילו היית מתיר לי להמשיך לחיות, הייתי מוכן לאהוב אותך אפילו עוד יותר. כל עוד אני חי, אוהב אותך. הייתי רוצה לאהוב אותך יותר לעומק. אתה שופט אותי, מייסר אותי ומנסה אותי משום שאני לא צדיק, משום שחטאתי. וטבעך הצודק מתחוור לי עוד יותר. זו ברכה עבורי, משום שאני מסוגל לאהוב אותך יותר לעומק ומשום שאני מוכן לאהוב אותך כך גם אם אתה לא אוהב אותי. אני מוכן לחזות בטבעך הצודק, מפני שהדבר מאפשר לי עוד יותר לחיות חיים בעלי משמעות. אני מרגיש שלחיי כעת יש יותר משמעות משום שנצלבתי למענך, ומוות למענך הוא דבר משמעותי. למרות זאת, אני עדיין לא מרגיש שבע רצון, משום שאני יודע מעט מאוד לגביך. אני יודע שאני לא מסוגל לספק את רצונותיך לחלוטין, וכן שלא השבתי לך מספיק כגמולך. בחיי, לא יכולתי להשיב לך את כל כולי – אני מאוד רחוק מכך. כשאני נזכר ברגע הזה, אני מרגיש שאני חייב לך רבות, ולרשותי עומד רק הרגע הזה כדי לכפר על כל טעויותיי ועל כל האהבה שלא השבתי לך."

קטע מתוך "חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ומשפט" ב'הדבר מופיע בבשר'

כיום, עליכם להיות מודעים לאופן שבו יש להיכבש, ולאופן שבו בני אדם מתנהלים לאחר שהם נכבשו. אתם אולי אומרים שנכבשתם, אבל האם תוכלו לציית עד מוות? עליכם להיות מסוגלים להישמע לאלוהים עד הסוף גם אם אין לכם סיכויים עתידיים, ואסור לכם לאבד את האמונה באלוהים בלי קשר לסביבתכם. בסופו של דבר, עליכם להשיג שני היבטים של עדות: עדותו של איוב – צייתנות עד מוות – ועדותו של פטרוס – אהבה עילאית כלפי אלוהים. מהיבט אחד, עליכם להיות כמו איוב: הוא איבד כל רכוש חומרי והתייסר בכאבי הבשר, אך בכל זאת לא זנח את שמו של יהוה. זו עדותו של איוב. פטרוס היה מסוגל לאהוב את אלוהים עד מותו. גם כאשר נצלב ועמד בפני מותו, הוא עדיין אהב את אלוהים. הוא לא חשב על סיכוייו העתידיים ולא עסק בתקוות נפלאות או במחשבות ראוותניות, והוא שאף רק לאהוב את אלוהים ולהישמע לכל הסדריו של אלוהים. זה הרף שעליכם לעמוד בו כדי שתיחשבו כמי שנשא עדות וכדי שתהפכו מושלמים לאחר כיבושכם.

קטע מתוך "האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (2)" ב'הדבר מופיע בבשר'

מהי בדיוק עדות אמיתית? לעדות המדוברת כאן יש שני חלקים: האחד הוא עדות לכך שנכבשתם, והשני הוא עדות לכך שהפכתם למושלמים (שהיא, באופן טבעי, העדות שתבוא לאחר הניסיונות והאסונות האדירים של העתיד). במילים אחרות, אם תהיה מסוגל לעמוד איתן במהלך האסונות והניסיונות, הרי שנשאת את השלב השני בעדות. הדבר החיוני ביותר כיום הוא השלב הראשון בעדות: היכולת לעמוד איתן במהלך כל ניסיון של ייסורים ומשפט. זו עדות לכך שנכבשתם, זאת משום שהיום הוא עת הכיבוש. (עליך לדעת שזה הזמן שבו אלוהים עובד על פני האדמה. עבודתו המרכזית של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם על פני האדמה היא כיבושה של קבוצת בני האדם הזאת, חסידי האל האלה, באמצעות משפט וייסורים.) יכולתך לשאת עדות על כך שנכבשת תלויה ביכולתך להיות חסיד אל עד הסוף, אך חשוב מכך, היא תלויה ביכולתך לרכוש ידע אמיתי בנוגע לייסורים ולמשפט בעבודתו של אלוהים, בעודך חווה כל שלב בעבודתו של אלוהים, ובשאלה אם אתה באמת רואה את כל העבודה הזו. לא תוכל להגיע עד לסוף ברמייה, בהיותך רק חסיד האל. עליך להיות מוכן להיכנע ברצון במהלך כל אירוע של ייסורים ומשפט, עליך להיות מסוגל לרכוש הבנה אמיתית של כל שלב בעבודה שאתה חווה, ועליך להיות מסוגל לרכוש ידע על טבעו של אלוהים ולהישמע לטבע הזה. זו העדות המוחלטת לכך שנכבשת, שעליך לשאתה. העדות לכך שנכבשת מתייחסת בעיקר לידע שלך אודות התגלמותו של אלוהים כבשר ודם. שלב זה בעדות הוא קריטי להתגלמותו של אלוהים כבשר ודם. אין זה משנה מה אתה עושה או אומר בפני אנשי העולם או בפני בעלי השררה. הדבר החשוב מכול הוא יכולתך להישמע לכל הדברים שנאמרים מפיו של אלוהים ולכל עבודתו. לפיכך, שלב העדות הזה מופנה אל השטן ואל כל אויביו של אלוהים – השדים ובני האדם העוינים שאינם מאמינים שאלוהים יתגלם כבשר ודם בשנית ויבוא לעשות עבודה גדולה אף יותר, ויתרה מזאת, אינם מאמינים בעובדת שובו של אלוהים כבשר ודם. במילים אחרות, הוא מופנה אל כל צוררי המשיח – כל האויבים שאינם מאמינים בהתגלמותו של אלוהים כבשר ודם.

(...)

שלב העדות האחרון הוא עדות לכך שאתה מסוגל או לא מסוגל להפוך למושלם. כלומר, משהבנת את כל הדברים שבקעו מפיו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, רכשת ידע אודות אלוהים והשתכנעת לגביו, אתה מביא לידי ביטוי בחייך את כל הדברים שביטא פיו של אלוהים וממלא את התנאים שאלוהים דורש ממך – הסגנון של פטרוס והאמונה של איוב – כך שתוכל להישמע עד המוות, להתמסר לאלוהים לחלוטין, ולהשיג צלם של אדם שעומד באמת-המידה, דהיינו צלם של אדם שנכבש והפך למושלם אחרי שחווה את המשפט והייסורים של אלוהים. זו העדות המוחלטת שצריך לשאת אדם שהופך למושלם באופן מוחלט. אלה שני שלבי העדות שעליך לשאת, והם קשורים זה לזה, וכל אחד מהם הכרחי. אך יש דבר אחד שעליך לדעת: העדות שאני דורש ממך כיום איננה מופנית אל אנשי העולם, ולא אל אף אדם מסוים, אלא אל דרישתי ממך. היא נמדדת ביכולתך לְרַצות אותי, ובמסוגלות שלך לעמוד באופן מלא באמות המידה של דרישותיי מכל אחד מכם. את זאת עליכם להבין.

קטע מתוך "נוהג (4)" ב'הדבר מופיע בבשר'

אמונה באלוהים דורשת ציות לאלוהים והתנסות בעבודתו. אלוהים עשה עבודה כה רבה – ניתן לומר שבעיני בני האדם, הכול הוא הבאה לידי שלמות, זיכוך, ויותר מכך, ייסורים. לא היה אפילו שלב אחד בעבודתו של אלוהים שעלה בקנה אחד עם התפיסות האנושיות. בני האדם נהנו מדבריו החמורים של אלוהים. כשאלוהים יגיע, בני האדם צריכים ליהנות מהמלכותיות שלו ומחרון אפו, אך יהיו דבריו חמורים ככל שיהיו, הוא בא כדי להושיע את האנושות וכדי להפוך אותה למושלמת. כברואים, על בני האדם למלא את החובות המוטלות עליהם ולשאת עדות על אלוהים בעיצומו של הזיכוך. בכל ניסיון, עליהם לשמר את העדות שעליהם לשאת, ועליהם לעשות כן בקול רם למען אלוהים. מי שעושה זאת הוא מתגבר. אין זה משנה כיצד אלוהים מזכך אותך, אתה נשאר מלא אמון ולעולם לא מאבד את אמונך באלוהים. אתה עושה את מה שעל האדם לעשות. זה מה שאלוהים דורש מהאדם, ולבו של האדם צריך להיות מסוגל לשוב לאלוהים באופן מלא ולפנות אליו בכל רגע ורגע. זהו מתגבר. בני האדם שאלוהים מתייחס אליהם כאל "מתגברים" הם אלה שעדיין מסוגלים לשאת עדות, לשמר את האמון שלהם ואת מסירותם לאלוהים כשהם נתונים להשפעתו של השטן ומצויים תחת מצור של השטן, כלומר, כשהם מוצאים עצמם בתוך כוחות החושך. אם הנך מסוגל עדיין לשמור על לב טהור בפני אלוהים ולקיים את אהבתך האמיתית לאלוהים, בלי קשר לנסיבות, אזי הנך נושא עדות בפני אלוהים, וזהו הדבר שאלוהים מכנה להיות "מתגבר". אם עיסוקך בחיפוש מצוין כשאלוהים מברך אותך, אך אתה נסוג ללא ברכותיו, האם זהו טוהר? מאחר שאתם בטוחים שהדרך הזו נכונה, עליכם לצעוד בה עד הסוף. עליכם לשמר את מסירותכם לאלוהים. מאחר שראית שאלוהים עצמו בא אל פני האדמה כדי להפוך אותך למושלם, עליך להעניק לו את לבך בשלמותו. אם תוכל להמשיך להיות חסיד אל בלי קשר למה שאלוהים יעשה, אפילו אם הוא יועיד לך תוצאה שלילית בסוף, יהיה זה שימור הטוהר שלך בפני אלוהים. העלאת קורבן קודש רוחני ועלמה טהורה לאלוהים פירושם שמירה על לב כן בפני אלוהים. מבחינת האנושות, כנות היא טוהר, והיכולת להיות כנים בפני אלוהים היא שמירה על טוהר. זה מה שעליך להנהיג. כשעליך להתפלל, אתה מתפלל. כשעליך להתכנס יחד ולשתף, אתה עושה זאת. כשעליך לשיר מזמורים, אתה שר מזמורים. כשעליך לזנוח את הבשר, אתה זונח את הבשר. כשאתה ממלא את חובתך, אינך מתבלבל. כשאתה ניצב בפני ניסיונות, אתה עומד איתן. זוהי מסירות לאלוהים.

קטע מתוך "עליכם לשמר את מסירותכם לאלוהים" ב'הדבר מופיע בבשר'

נשיאת עדות מהדהדת על אלוהים נוגעת בעיקר בהבנתכם את האל המעשי וביכולתכם לציית לאדם הזה, שאינו רק ממוצע אלא גם רגיל, ולציית אפילו עד מוות. אם, בצייתנותכם, באמת תישאו עדות על אלוהים, פירוש הדבר שאלוהים זכה בכם. אם תוכלו לציית עד מוות, לא להתלונן בפני אלוהים, לא למתוח ביקורת, לא להשמיץ, לא לשגות בתפיסות ולא להחזיק בשום כוונה נסתרות – כך אלוהים יזכה בכבוד. ציות בפני אדם רגיל, שבני האדם מזלזלים בו, והיכולת לציית עד מוות ללא שום תפיסות – זו עדות אמיתית. המציאות שאלוהים דורש מבני האדם להיווכח בה היא שתוכלו להישמע לדבריו, להנהיג את דבריו, להשתחוות בפני האל המעשי ולהיות מודעים לשחיתות שלכם עצמכם, לפתוח את לבכם בפניו, ובסופו של דבר, ליפול בחלקו באמצעות דבריו אלו. אלוהים זוכה בכבוד כשהדברים האלה כובשים אתכם והופכים אתכם לצייתנים לו לגמרי. כך הוא מבייש את השטן ומשלים את עבודתו. כשלא תהיה לכם שום תפיסה לגבי המעשיוּת של אלוהים בהתגלמותו, כלומר כשתעמדו איתן בניסיון הזה, אתם תישאו עדות טובה. אם יבוא יום שבו תבינו לגמרי את האל המעשי ותוכלו לציית עד מוות כמו פטרוס, אלוהים יזכה בכם ויהפוך אתכם למושלמים. כל מעשה של אלוהים שלא עולה בקנה אחד עם התפיסות שלכם הוא ניסיון עבורכם. אם עבודתו של אלוהים הייתה עולה בקנה אחד עם התפיסות שלכם, היא לא הייתה דורשת מכם לסבול או לעבור זיכוך. דווקא משום שעבודתו כה מעשית ואינה עולה בקנה אחד עם התפיסות שלכם, היא דורשת מכם להרפות מהתפיסות שלכם. זו הסיבה שזהו ניסיון עבורכם. המעשיוּת של אלוהים היא הסיבה לכך שכל בני האדם עוברים ניסיונות. עבודתו מעשית, ולא על-טבעית. בעצם כך שתבינו לגמרי את דבריו המעשיים ואת אמירותיו המעשיות ללא כל תפיסה, ושתוכלו לאהוב אותו באמת ככל שעבודתו תהיה מעשית יותר, אתם תיפלו בנחלתו. קבוצת בני האדם שאלוהים יזכה בה מונה את בני האדם שמכירים את אלוהים – כלומר את אלה שמכירים את המעשיוּת שלו – ויתרה מזאת, היא מונה את בני האדם שמסוגלים להישמע לעבודתו המעשית של אלוהים.

קטע מתוך "אוהבי האל האמיתיים הם אלו שיכולים לציית לגמרי למעשיוּתו" ב'הדבר מופיע בבשר'

קודם: 2. השאלה אם עדותו של אדם אמיתית אם הוא מאמין באלוהים רק על מנת ליהנות מחסדו

הבא: שאלה 1: אנחנו מאמינים ששובו של האדון פירושו שהמאמינים יינשאו ישירות אל מלכות שמיים, שכן כך נכתב בספרי הקודש: "אז אנחנו, הנותרים בחיים, נילקח יחד איתם בעננים לפגוש את האדון באוויר, וכך נהיה תמיד עם האדון" (תסלוניקים א' ד' 17). אתם מעידים שהאדון ישוע שב, אז מדוע אנחנו עכשיו על פני האדמה ולא נלקחים עדיין?

דברי אלוהים הם הבסיס לאמונתו של האדם. האם חשתם משבר אמונה, או שאתם צריכים להקשיב לקולו של אלוהים ולפתח אמונה אמיתית בו? האתר שלנו מציג את הדברים שרוח הקודש אומרת לכל הכנסיות, ואלה יסייעו לכם. אתם מוזמנים לשוחח עימנו בצ'ט ולהחליף רעיונות.

תוכן דומה

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה