אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

אני מוכנה לקבל את הפיקוח של כולם

10

שיאנשאנג, עיר ג'ינג'ונג, מחוז שאנשי

עד לפני זמן לא רב, בכל פעם שהייתי שומעת שהמנהיגים הבכירים מגיעים לכנסייה, הייתי מיד מרגישה שאני מעט חולה. לא חשפתי את רגשותיי ברבים, אך לבי היה מלא בהתנגדות סמויה. חשבתי: "עדיף היה שאיש מכם לא היה בא. אם אתם בכל זאת מגיעים, לפחות אל תשקו עמי את הכנסייה. אם תעבדו בכנסייה, אהיה מוגבלת ולא אוכל לשתף." מאוחר יותר, המצב החמיר עד כדי כך שממש שנאתי כשהם באו. גם במצב זה, לא חשבתי שמשהו לא בסדר אתי וברור שלא ניסיתי להכיר את עצמי בהקשר של מצב זה.

יום אחד, קראתי את הפסקה הבאה מתוך הסדר העבודה: "תקנים לגבי חובות מנהיגי הכנסייה והעובדים מכל הרמות": "עליהם לבקר כל צוות מחוזי לקבלת החלטות ולהבין היטב את עבודתו, לפתור במהרה כל בעיה או חריגה שעולה בקרב כל צוות מחוזי לקבלת החלטות, ובפרט לספק הדרכה וסיוע לצוותים חלשים יותר, כדי שאלה יוכלו לבצע את עבודתם במחוזותיהם בצורה טובה יותר" ('קטעים נבחרים מקורותיהם של הסדרי העבודה של כנסיית האל הכול יכול'). הרהרתי במשמעותו של פסקה זו בזמן שעשיתי חשבון נפש על מצבי לאחרונה: מה היתה הסיבה לכך שכה שנאתי שהמנהיגים הבכירים מגיעים לכנסייה? מדוע לא אפשרתי להם להשקות את הכנסייה לצדי? האין היה זה משום שדאגתי שאם הם יגיעו לכנסייה, הם יבינו שאיני עובדת בהתאם לאמת או לרצון האל, ואז הם יטפלו בי כדי לפתור בעיה זו? יתרה מכך, האם לא פחדתי שהגעתם תשבש את תכניות העבודה שלי? האם לא פחדתי שהם ישתפו טוב ממני ויגרמו לי לאבד את מעמדי המיוחס בלבם של אחיי ואחיותיי? אילולי באו, יכולתי להמשיך בתכניות עבודתי כאוות נפשי. גם אם שיטות העבודה שלי לא תאמו לאמת או לרצון האל, איש לא היה יודע על כך ובוודאי לא מטפל בי או מותח עליי ביקורת. באופן זה, מעמדי בקרב אחיי ואחיותיי היה רק גדל, והייתי זוכה למעמד יציב יותר. כל האחים והאחיות בכנסייה היו מביטים בי בהערצה, מתפעלים ממני ומצייתים לפקודותיי. כל הכנסייה היתה סובבת סביבי. האין זו מטרתי האמיתית? האם לא זממתי להוציא את אלוהים מלבותיהם של אחיי ואחיותיי כדי שאוכל לייצב את מעמדי בלבבותיהם? האם לא הייתי דוגמה חיה ונושמת של רעלי התנין הגדול האדום כאש: "השמיים גבוהים והקיסר רחוק מהעין," "אין מלך זולתי"? בהמשך, קראתי את דברי האל: "הוראת מוסר פאודלי והנחלת ידע על תרבות עתיקה זיהמו את האדם זה מכבר והפכו את בני האדם לשדים בכל מיני גדלים. יש רק בני אדם מעטים שמוכנים לקבל את אלוהים ולברך את בואו ברינה. פניו של האדם מלאים ברצח, ובכל מקום, יש מוות באוויר. בני האדם רוצים לגרש את אלוהים מהארץ הזו. עם סכינים וחרבות בידיהם, הם ניצבים בעמדות קרב ומוכנים להשמיד את אלוהים. …ברחבי הארץ הזו, פזורים אלילים בכל צבעי הקשת שהופכים את הארץ הזו לעולם ססגוני, ושר השדים מגחך ללא-הרף, כאילו מזימתו המרושעת מצליחה. במקביל לכך, האדם לגמרי לא מודע לכך, והאדם גם לא יודע שהשטן כבר השחית אותו עד כדי כך שהוא חסר תחושה ומובס. הוא רוצה למחות את כל כולו של אלוהים במכה אחת, לפגוע בו ולהתנקש בו, והוא מנסה לפרק את עבודתו ולהפריע אותה. איך ייתכן שהוא יניח לאלוהים להיות במעמד שווה לו? איך ייתכן שהוא יסבול שאלוהים 'מפריע' לעבודה בקרב בני האדם? איך ייתכן שהוא יניח לאלוהים לחשוף את פרצופו הדוחה? איך ייתכן שהוא יניח לאלוהים להפריע את עבודתו של השטן? איך ייתכן שהשטן הזה, הרותח מזעם, יניח לאלוהים להחזיק עוצמה על פני האדמה? איך ייתכן שהוא יודה מרצונו בתבוסה? ארשת פניו הדוחה התגלתה במערומיה, ולכן אי-אפשר לדעת אם לצחוק או לבכות, ובאמת קשה לדבר על כך. זו מהותו, הלא כן?" ("עבודה והיווכחות (7)" ב'הדבר מופיע בבשר'). במטרה לשלוט באנושות ולתבוע את ריבונותה, התנין הגדול האדום כאש נלחם במלוא הכוח בבואו של אלוהים. הוא לא אפשר לאלוהים להשיג אחיזה כלשהי בענייני האדם, לחשוף את פניו הדוחות של השטן, להפריע את תכניותיו או למשול בתחומו של השטן. לכן הוא התנגד נמרצות לעבודת האל, שיבש אותה, הרס והשמיד אותה לחלוטין. הוא דמיין לעצמו שיום אחד הוא יוכל להוציא את אלוהים בכוח מלבבותיהם של בני האדם ולממש את מטרתו הנתעבת – להפוך להיות הפוסק הנצחי של האדם ולהכריח את האנושות לסגוד לו. מה כבר היה ההבדל בין מחשבותיי לבין מעשיו של התנין הגדול האדום כאש? מכיוון שרציתי לשמר את מעמדי ולהבטיח שאוכל לפעול בדרכי מבלי להיות מוגבלת בעבודתי, לא רציתי לאפשר למנהיגים או לעובדים אחרים לפקח או להשגיח על עבודתי. לא רציתי שמישהו יחטט בעבודת הכנסייה שלי או ישקה את האחים והאחיות שלי. מדוע לא רציתי זאת? האין הסיבה לכך היתה כי רציתי לשלוט באחרים ולתבוע עליהם ריבונות? האין מטרתי היתה להכריז על עצמי כמלך ושליט ארצי על אחיי ואחיותיי? ראיתי שהרעל של התנין הגדול האדום כאש – שנתן דרור ליהירות ולשיגעון גדלות – כבר חדר לליבת הווייתי. על פני השטח, עבדתי כדי למלא את חובתי, אך בלבי היו מניעים נסתרים. במציאות, רציתי להקים ממלכה משל עצמי היוצאת נגד אלוהים ומחבלת בביצוע רצונו של אלוהים. אופיי היה מפחיד במיוחד! אילולא התגלותו הקשה של אלוהים והשיפוט בדברי האל, לעולם לא הייתי יודעת עד איזו דרגה השטן היה משחית אותי ועד כמה הייתי מתנגדת לאלוהים. לעולם לא הייתי נוכחת לדעת שמזימה שטנית נרקמה עמוק בתוך נשמתי, ושאופיי ומהותי הושחתו.

תודה לך אלוהים על התגלויותיך ונאורותך, שאפשרו לי להבחין באופיי השטני. אני רואה שאני למעשה בתו של התנין הגדול האדום כאש ושל הארכי-מלאך. אלוהים, אני נשבעת לחפש את האמת בשקדנות ולהבין יותר לעומק איך הרעל של התנין הגדול האדום כאש פגע באופיי. אני נשבעת, אף יותר, לקבל את הפיקוח וההשגחה של עובדים ומנהיגים אחרים. אקבל את הטיפול והגיזום של כולם. אמקם את עצמי תחת פיקוחה של כל הקהילה כדי שאוכל למלא את חובותיי באופן מצפוני, כדי לנחם את לבך.

פוסט בנושא דומה

  • יציאה מדיכוי אפל

    מו ג'יז'יא, מחוז גואנגדונג נולדתי באזור הררי מרוחק ועני, שבו במשך דורות רבים היינו שורפים קטורת וסוגדים לבודהה. מקדשים בודהיסטיים רבים פרוסים בכל הארץ…

  • רוח מתנשאת לפני נפילה

    הכנסייה סידרה עבורי להגיע לכאן כדי לבצע את חובתי, כדי שאוכל לרומם את אלוהים ולשאת לו עדות, להנהיג את האחים והאחיות בפני אלוהים ולעזור להם להכיר אותו. כן, ללא בושה התרברבתי, רוממתי את עצמי, נשאתי עדות לעצמי, והתקדמתי. עשיתי זאת כדי שאחרים יביטו בי בהערצה ויסגדו לי.

  • קנאה – המחלה הרוחנית הכרונית

    הא ג'יאג'ינג העיר הז'ו, פרובינציית גואנשי אחות אחת ואני התבקשנו לערוך יחד מאמרים. במהלך פגישתנו הבנתי שלא חשוב אם אני שרה, רוקדת, שומעת את דברי אלוהים…

  • שיפוט הוא אור

    זאו שיה, מחוז שאנדונג שמי הוא זאו שיה. נולדתי למשפחה רגילה. בהשפעת פתגמים כמו "טוב שם טוב משמן טוב" ו"עץ חי עם קליפתו; אדם חי עם כבודו", מוניטין ושם ט…