אמירותיו של המשיח של אחרית הימים-קטעים נבחרים

תוכן
  • חלק א' אמירותיו של אלוהים לתבל כולה (אמירותיו של המשיח בראשית) (קטעים נבחרים)
    • חלק ב' דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (קטעים נבחרים)
      • חלק ג' אמירותיו של המשיח בימים המאוחרים של עבודתו

        האמירה הארבע עשרה

        במהלך העידנים, אף בן אנוש לא נכנס למלכות, ולכן איש לא זכה בחסד של עידן המלכות, ואיש לא ראה את מלך המלכות. על אף שתחת הארתה של רוחי, בני אדם רבים התנבאו על יופייה של המלכות, הם מכירים רק את חיצוניותה ולא את חשיבותה הפנימית. כיום, כשהמלכות מתחילה להתקיים באופן רשמי על פני האדמה, מרבית האנושות עדיין לא יודעת מה יש להשלים ולאיזה מישור יובא האדם בסופו של דבר במהלך עידן המלכות. אני חושש שכל בני האדם מבולבלים בנוגע לכך. מפני שיום מימושה המלא של המלכות עדיין לא הגיע לגמרי, כל בני האדם תוהים ובוהים, והם לא מסוגלים לראות אותו בבירור. עבודתי באלוהיות מתחילה באופן רשמי בעידן המלכות. פתיחתו הרשמית של עידן המלכות תהיה הרגע שבו טבעי יתחיל להתגלות בפני האדם בהדרגה. כך, ברגע הזה, קול השופר הקדוש מתחיל רשמית להישמע ולהכריז לכולם. כשאתחיל באופן רשמי את שלטוני ואמשול כמלך המלכות, עם הזמן, אשלים את כל בני עמי. בדיוק ברגע שבו כל אומות העולם ישתבשו, מלכותי תוקם ותתגבש, וכן אשנה צורה ואפנה אל התבל כולה. באותו רגע, כל בני האדם יראו את פניי המכובדים ויראו את ארשת פניי האמיתית. מאז בריאת העולם ועד היום, השטן השחית את האנושות עד למצבה הנוכחי. ככל שהאדם הושחת, כך הסתתרתי יותר מבני האנוש, והפכתי ליותר בלתי-נתפס עבורם. האדם מעולם לא ראה את פניי האמיתיים ומעולם לא באו איתי במגע אותי באופן ישיר. "קיומי" בדמיונו של האדם מבוסס רק על שמועות ומיתוסים. לכן אני משתף פעולה עם הדמיון האנושי – כלומר עם התפיסות האנושיות – כדי להפיל את "קיומי" שבדעתם של בני האדם, עד שאולי אשנה את המצב של "קיומי" כפי שהם טיפחו אותו מזה שנים רבות. זהו עקרון עבודתי. אף אדם לא היה מסוגל להכיר אותו לחלוטין. על אף שבני האדם השתחוו בפניי ובאו לפניי כדי לעבוד אותי, אני לא נהנה ממעשים כאלה של בני האדם, משום שלבם לא מכיל את צלמי אלא צלם שהוא חיצוני לי. לפיכך, טבעי נעדר מדעתם, והם אינם יודעים דבר על פניי האמיתיים. לפיכך, כשהם מאמינים שהם התנגדו אליי או שהם פגעו בצווים המנהליים שלי, אני מעלים עין. ולפיכך, בזיכרונם, אני אל המגלה חסד לבני האדם במקום להטיל עליהם ייסורים, או שאני אלוהים עצמו, שלא מתכוון למה שהוא אומר. כל אלה הם דמיונות הנובעים מהחשיבה האנושית ולא מהעובדות.

        אני ניצב מעל התבל יום אחר יום ומשקיף, ואני מסתתר במקום משכני בענווה כדי לחוות את החיים האנושיים, ובוחן מקרוב כל מעשה של האדם. איש מעולם לא הקדיש לי את כל כולו באמת. אף אחד מעולם לא עסק בחיפוש אחר אמת. איש מעולם לא דאג לשלומי. איש מעולם לא קיבל החלטות בפניי ועמד בחובתו. איש מעולם לא התיר לי לשכון בתוכו. איש לא הוקיר אותי כפי שהוא מוקיר את חייו שלו. איש מעולם לא ראה את במציאות המעשית את כל הווייתה של האלוהיות שלי. איש מעולם לא היה מוכן להיות בקשר עם האל המעשי עצמו. כשבני אדם נבלעים במים, אני מציל אותם מהמים העומדים ונותן להם הזדמנות לחיים חדשים. כשבני אדם מפחדים לחיות, אני גואל אותם מסף המוות ונותן להם אומץ לחיות, והם רואים בי את היסוד לקיומם. כשהאדם ממרה את פי, אני גורם לו להכיר אותי במרדנותו. לאור טבעה הישן של האנושות ולאור רחמיי, במקום להמית בני אנוש, אני מאפשר להם להכות על חטא ולפתוח דף חדש. כשבני האדם גוועים ברעב, אני חוטף אותם מידי המוות כל עוד נשמתם בהם ומונע מהם ליפול ברשתו של השטן. פעמים כה רבות, בני האדם ראו את ידיי; פעמים כה רבות, הם ראו את ארשת פניי האדיבה ואת פניי המחייכים; פעמים כה רבות, הם ראו את המלכותיות שלי ואת חרון אפי. אף על פי שהאנושות מעולם לא הכירה אותי, אני לא מנצל את חולשתה כדי לגרום לצרות מיותרות. חוויתי את מצוקות האנושות, ולכן אני מבין ללבו של האדם על חולשתו. רק בתגובה למרדנות של בני האדם ולכפיות הטובה שלהם, אני מטיל עליהם ייסורים בדרגות שונות.

        אני מסתתר כשבני האדם עסוקים ומתגלה בזמן הפנאי שלהם. האנושות מדמיינת אותי ככל-יודע וכאלוהים עצמו הנענה לכל בקשה. לפיכך, רוב בני האדם פונים אליי רק כשהם זקוקים לעזרתו של אלוהים, ולא מתוך רצון להכיר אותי. כשבני האדם חולים ומיוסרים, הם מתחננים שאסייע להם במהרה. כשהם במצוקה, הם חולקים איתי את קשייהם ככל יכולתם בניסיון להיפטר מהסבל. אולם אף בן אנוש לא מסוגל לאהוב אותי כשנוח לו. אף אדם לא פנה אליי בעתות שלווה ואושר, כדי לחלוק איתי את שמחתו. כשמשפחתם הקרובה מאושרת ובריאה, בני האדם משליכים אותי הצדה או סוגרים את הדלת בעדי – הם מונעים ממני להיכנס וליהנות מהאושר המבורך של משפחתם. הדעת האנושית צרה מדי – צרה מדי אפילו כדי להכיל אל אוהב, רחום וממשי כמוני. פעמים כה רבות, בני האדם דחו אותי בזמנים של צחוק עליז; פעמים כה רבות, שימשתי לבני האדם משענת כשהם מעדו; פעמים כה רבות, בני אדם הסובלים ממחלות אילצו עליי לשמש להם רופא. כמה אכזרית היא האנושות! הם לגמרי לא הגיונית ולא מוסרית. לא ניתן לזהות בבני האנוש אפילו רגשות שאמורות להיות להם. כמעט שאין להם מגע אנושי. הרהרו בעבר והשוו אותו להווה. האם מתחוללים בכם שינויים? האם העבר פחות בא לידי ביטוי בהווה, או שמא העבר עדיין לא הוחלף?

        פסעתי לאורך כל ההרים והגאיות וחוויתי את העליות והמורדות של העולם. שוטטתי בקרב בני האדם וחייתי בקרב בני האדם שנים רבות, אך נדמה שאופי האנושות לא השתנה באמת. נדמה שאופיים הישן של בני האדם הכה בהם שורש ונבט בהם. הם לעולם לא מסוגלים לשנות את אופיים הישן, אלא רק לשפר במקצת את התשתית המקורית. כפי שבני האדם אומרים, המהות לא השתנתה, אך הצורה השתנתה מאוד. נדמה שכולם מנסים לשטות בי ולסנוור אותי, כדי לחמוק מידיי ולזכות בהערכתי. אני לא מתפעל מתחבולות בני האדם ואני לא שם לב אליהן. במקום לצאת מהכלים, אני מאמץ גישה של התבוננות ללא ראייה. אני מתכנן להתגמש במידת מה לאנושות ולאחר מכן לטפל בכל בני האנוש כאיש אחד. אם כל בני האנוש נעדרים הערכה עצמית ואם הם אומללים חסרי תועלת שלא מוקירים את עצמם, מדוע הם בכלל זקוקים לעוד רחמים ואהבה ממני? ללא יוצא מהכלל, בני האדם לא מכירים את עצמם ולא יודעים מה כובד משקלם. עליהם לעלות על מאזניים ולהישקל. האנושות לא שמה אליי לב, ולכן אני לא מתייחס אליה ברצינות. בני האנוש לא מקדישים לי תשומת לב, ולכן אני לא צריך להשקיע בהם מאמץ. זה הטוב בכל העולמות, הלא כן? זה תיאור נאמן שלכם, בני עמי, הלא כן? מי קיבל החלטות בפניי ולא השליך אותן אחר כך? מי קיבל החלטות לטווח הארוך בפניי במקום לקבל החלטות תכופות על הא ועל דא? בני האדם תמיד מקבלים החלטות בפניי בעתות שלווה, ומבטלים אותן בעתות מצוקה. לאחר מכן, הם מקבלים את אותן החלטות מחדש בפניי. האם אני עד כדי כך לא מכובד שאקבל כבדרך אגב את הפסולת שבני האדם מצאו בערמת האשפה? מעטים בני האנוש שעומדים בהחלטותיהם, מעטים הם הצנועים ומעטים הם אלה שמקריבים לי את הדברים היקרים להם מכל. כולכם כאלה, הלא כן? כבני עמי במלכות, אם לא תהיו מסוגלים למלא את חובתכם, אני אתעב ואדחה אתכם!

        12 במרץ, 1992