אמירותיו של המשיח של אחרית הימים-קטעים נבחרים

תוכן
  • חלק א' אמירותיו של אלוהים לתבל כולה (אמירותיו של המשיח בראשית) (קטעים נבחרים)
    • חלק ב' דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (קטעים נבחרים)
      • חלק ג' אמירותיו של המשיח בימים המאוחרים של עבודתו

        האמירה העשרים וחמש

        הזמנים חולפים, ובן-רגע בא היום. על פי הכוונתה של רוחי, כל בני האדם חיים לאורי, ואיש לא חושב עוד על העבר או מתייחס ליום האתמול. מי לא חי אי-פעם בהווה? מי לא בילה ימים וחודשים נפלאים במלכות? מי לא חי תחת השמש? על אף שהמלכות ירדה אל בני האדם, איש לא חווה באמת את חומה – האדם רק מביט בה מהחוץ, מבלי להבין את מהותה. במהלך התגבשות מלכותי, מי לא עולץ בגללה? האם המדינות על פני האדמה יכולות באמת להימלט? האם התנין הגדול האדום כאש באמת מסוגל להימלט הודות לערמומיותו? הצווים המנהליים שלי מוכרזים בכל רחבי תבל, וסמכותי מופצת אל כל בני האדם ומתחילה לפעול ברחבי היקום. אף על פי כן, האדם מעולם לא ידע זאת באמת. הרגע שבו הצווים המנהליים שלי ייחשפו לתבל יהיה גם הרגע שבו אהיה על סף השלמת עבודתי על פני האדמה. כשאמשול ואחזיק בסמכות בקרב כל בני האדם, וכשהם יכירו בי כאלוהים האחד עצמו, מלכותי תרד ארצה לגמרי. כיום, לכל בני האדם יש התחלה חדשה בנתיב חדש. הם התחילו חיים חדשים, אך איש מעולם לא חווה באמת חיים בארץ הדומים לחיים בשמיים. האם אתם באמת חיים לאורי? האם אתם באמת חיים תחת דבריי? מי לא חושב על סיכוייו העתידיים? מי לא מודאג מגורלו שלו? מי לא נאבק בים של סבל? מי לא מייחל להשתחרר? האם הברכות של המלכות באות בתמורה לעבודתו הקשה של האדם על פני האדמה? האם ייתכן שכל רצונותיו של האדם יתגשמו בדיוק כפי שהוא רוצה? פעם הצגתי לאדם את המראה היפה של המלכות, אך הוא רק נעץ בה מבט תאב בצע ואיש לא באמת שאף להיכנס אליה. פעם "דיווחתי" לאדם על המצב האמיתי על פני האדמה, אך הוא רק הקשיב ולא הפנה את לבו אל הדברים שיצאו מפי. פעם סיפרתי לאדם על המצב בשמיים, אך הוא התייחס אל דבריי כאל מעשיות נפלאות ולא קיבלו באמת את מה שפי תיאר. כיום, האדם זוכה למבטים חטופים במלכות, אך האם מישהו אי-פעם "חצה הרים וגבעות" בחיפוש אחריה? אילולא דחקתי באדם, הוא לא היה מתעורר עדיין מחלומותיו. האם הוא באמת כה מוקסם מחייו על פני האדמה? האם באמת אין לו בלבו ציפיות גבוהות יותר?

        בני האדם שהועדתי להיות בני עמי מסוגלים להקדיש לי את עצמם ולחיות איתי בהרמוניה. בעיניי, הם יקרי ערך, והם זוהרים באהבה כלפיי במלכותי. מתוך בני האדם של היום, מי עומד בתנאים כאלה? מי מסוגל לעמוד ברף של דרישותיי? האם דרישותיי באמת מקשות על האדם? האם אני בכוונה גורם לו לעשות טעויות? אני נוהג בכל בני האדם במידת הרחמים ונותן להם יחס מועדף. יחד עם זאת, זה המצב רק ביחס לבני עמי בסין. אני ממעיט בערככם ואני גם לא מביט בכם בעין יפה, אלא שאני מעשי ומציאותי ביחס אליכם. באופן בלתי נמנע, בני האדם נתקלים במשוכות בחייהם, בין שבמשפחתם ובין שבעולם הרחב. אולם מי גרם למצוקתו שלו? האדם לא מסוגל להכיר אותי. הוא מבין ממידת מה את המראה החיצוני שלי, אך הוא לא מכיר את המהות שלי. הוא לא מכיר את ה"רכיבים" של המזון שהוא אוכל. מי מסוגל לתפוס את לבי במדויק? מי מסוגל להבין באמת את רצוני בפניי? כשאני יורד ארצה, העולם מכוסה בחשכה והאדם "ישן שינה עמוקה." אני הולך בכל המקומות, וכל מה שאני רואה קרוע ומרופט, וקשה מנשוא להביט בו. נדמה שהאדם מוכן רק ליהנות ושאין לו רצון לשים לב ל"דברים מהעולם החיצון." ללא ידיעתם של כל בני האדם, אני סוקר את כל פני האדמה, אך אני לא רואה שום מקום שוקק חיים. תכף ומיד, אני מקרין את האור והחום ומביט בפני האדמה מהרקיע השלישי. אף על פי שהאור מכה בקרקע והחום מתפשט בה, נדמה שרק האור והחום שמחים – הם לא מעוררים דבר באדם, המתענג בנוחות. כשאני רואה זאת, אני מיד מעניק לאדם את ה"מטה" שהכנתי. כשהמטה מכה, האור והחום מתפזרים בהדרגה ופני האדמה הופכים מיד לשוממים וחשוכים, ועקב החשכה, האדם מנצל את ה"הזדמנות" להמשיך "ליהנות." האדם חש במידת מה את בואו של המטה שלי, אך הוא לא מגיב, והוא ממשיך ליהנות מ"ברכותיו על פני האדמה." לאחר מכן, פי מכריז על הייסורים שאני מטיל על כל בני האדם, ובני אדם מכל רחבי תבל נצלבים במהופך. כשהייסורים באים, האדם מזדעזע מהרעש של ההרים מתמוטטים ופני האדמה נקרעים לגזרים. עם התעוררותו בחרדה, הוא מוכה הלם ומבועת והוא רוצה לברוח, אבל כבר מאוחר מדי. כשאני מטיל את ייסוריי, המלכות שלי יורדת ארצה, וכל הארצות מתנפצות לרסיסים ונעלמות ללא זכר וללא סימן.

        בכל יום אני מביט בפני התבל, ובכל יום אני עושה את עבודתי החדשה בקרב בני האדם. עם זאת, כל בני האדם "עובדים באופן לא אנוכי," ואיש לא שם לב לדינמיקה של עבודתי או מבחין במצבם של הדברים שמחוץ לו. נדמה שבני אדם חיים ב"שמיים חדשים וארץ חדשה" שהם יצרו במו ידם, ושהם לא רוצים שאף אחד אחר "יפריע." הם כולם עוסקים בעבודה של הנאה ומתפעלים מעצמם בעת ביצוע "אימוני כושר." האם אין לאדם מקום בלבו השמור לי? האם אני באמת לא מסוגל להיות שליטו של לב האדם? האם רוחו של האדם באמת עזבה אותו? מי אי-פעם הרהר עמוקות בדברים שיוצאים מפי? מי אי-פעם הבין את רצון לבי? האם דבר אחר באמת השתלט על לבו של האדם? פעמים רבות "קראתי" אל האדם, אך האם מישהו אי-פעם חש חמלה? האם מישהו אי-פעם הפגין אנושיות? בני האדם אומנם עשויים בשר ודם, אך אין להם אנושיות. האם הוא נולד בממלכת החיות? אולי הוא נולד בשמיים, ויש בו אלוהיות? אני מציב לאדם את דרישותיי, אך נדמה שהוא לא מבין את דבריי, כאילו אני מפלצת בלתי נגישה שהיא זרה לו. פעמים כה רבות התאכזבתי מהאדם, פעמים כה רבות התמלאתי זעם משום הביצועים הגרועים שלו, ופעמים כה רבות הצטערתי משום חולשתו. מדוע אני לא מעורר את הרגש הרוחני בלבו של האדם? מדוע אני לא מעורר אהבה בלבו של האדם? מדוע האדם לא מוכן להתייחס אליי כאל בבת עינו? האם לבו של האדם אינו שלו? האם משהו אחר השתלט על רוחו? מדוע האדם מייללים בלי הפסק? מדוע הוא אומלל? מדוע הוא מתעלם מקיומי בצערו? האם אני דוקר אותו? האם זנחתי אותו במכוון?

        בעיניי, האדם הוא המושל בכל. נתתי לו סמכות רבה והרשיתי לו לנהל את כל הדברים על פני האדמה – את העשב שעל ההרים, את בעלי החיים שביערות ואת הדגים שבמים. אולם במקום לשמוח מכך, האדם סובל מחרדה. כל חייו הם סבל אחד גדול, וחיפזון, ושעשוע לנוכח ריקנות, ובכל חייו, אין המצאות ויצירות חדשות כלל. איש לא מסוגל להשתחרר מהחיים הנבובים האלה, איש מעולם לא מצא משמעות בחייו, ואיש לא חווה מעולם חיים אמיתיים. על אף שבני האדם כיום חיים כולם לאורי הזוהר, הם לא יודעים דבר על החיים בשמיים. אם לא אהיה רחום כלפי האדם ולא אושיע את האנושות, כל בני האדם הגיעו לחינם, חייהם על פני האדמה חסרי משמעות, והם גם יעזבו לחינם, מבלי שיהיה לכם במה להתגאות. בני האדם מכל עדה, חלק בחברה, אומה ודת מודעים כולם לריקנות על פני האדמה, והם כולם מחפשים אותי ומחכים לשובי – אך מי יהיה מסוגל להכיר אותי בבואי? אני יצרתי את כל הדברים, אני בראתי את האנושות, וכיום ירדתי אל בני האדם. עם זאת, האדם מכה אותי ומתנקם בי. האם העבודה שאני עושה על האדם לא מועילה לו כלל? האם אני באמת לא מסוגל לְרַצות את האדם? מדוע האדם דוחה אותי? מדוע האדם קר ואדיש כלפיי? מדוע פני האדמה מכוסים בגוויות? האם זה באמת מצב העולם שבראתי לאדם? מדוע הענקתי לאדם שפע שאין שני לו, אך בתמורה הוא בא אליי בידיים ריקות? מדוע האדם לא אוהב אותי באמת? מדוע הם לעולם לא מתייצב בפניי? האם כל דבריי היו באמת לחינם? האם דבריי נעלמו כפי שמים מבריחים חום? מדוע האדם לא מוכן לשתף איתי פעולה? האם בואו של יומי הוא באמת רגע מותו של אדם? האם באמת ייתכן שאשמיד את האדם כשמלכותי תיוסד? מדוע איש מעולם לא תפס את כוונותיי במהלך כל תוכנית הניהול שלי? מדוע האדם מתעב אותי ודוחה אותי במקום להוקיר את האמירות שלי? אני לא מגנה אף אחד, אלא רק גורם לכל בני האדם להירגע ולעשות חשבון נפש.

        27 במרץ, 1992