אמירותיו של המשיח של אחרית הימים-קטעים נבחרים

תוכן

מי שטבעו אינו משתנה צורר את אלוהים

לאחר כמה אלפי שנות שחיתות, נעשה האדם אדיש וקהה חושים ונעשה לשד המתנגד לאלוהים, עד כדי כך שמרדנותו של האדם כלפי אלוהים תועדה בספרי ההיסטוריה, ואפילו האדם עצמו לא מסוגל לתת דין וחשבון מלאים על התנהגותו המרדנית. זאת משום שהשטן השחית את האדם עד עמקי נשמתו והוביל את האדם הרחק מדרך הישר, עד כדי כך שהאדם לא יודע לאן לפנות. גם היום, האדם עודנו בוגד באלוהים: כשהאדם רואה את אלוהים, הוא בוגד בו, וכשהוא לא יכול לראות את אלוהים, גם אז הוא בוגד בו. יש גם מי שלאחר שהיה עד לקללות אלוהים ולחרון אפו, בכל זאת בוגד בו. לכן אני אומר שההיגיון של האדם איבד את תפקידו המקורי, ושגם מצפונו של האדם איבד את תפקידו המקורי. האדם שאני מביט בו הוא חיה בדמות אדם – הוא נחש ארסי – ולא משנה כמה הוא מנסה להיראות מעורר רחמים אל מול עיני, לעולם לא אהיה רחמן כלפיו, מפני שאין לאדם יכולת הבחנה בין שחור ללבן ובין אמת לשקר. הגיון האדם נעשה כה אטום, אך הוא בכל זאת מבקש לקבל את ברכתי. אנושיותו כה נחותה, אך הוא בכל זאת רוצה להחזיק בריבונות של מלך. על מי הוא יכול למלוך, עם היגיון שכזה? איך הוא יכול לשבת על כס מלכות עם אנושיות כזו? אין ספק שאין לאדם בושה! הוא חדל אישים ויהיר! למי מכם שרוצה לקבל ברכות, אני מציע שימצא תחילה ראי ויתבונן בבבואתו המכוערת – האם יש לכם את מה שנדרש כדי למלוך? האם יש לכם פנים של אדם שיכול לקבל ברכות? לא חל אפילו שינוי קל בטבעכם, ולא הנהגתם שום דבר מן האמת, ובכל זאת אתם מייחלים לעתיד נפלא. אתם משלים את עצמכם! מאחר שהאדם נולד לתוך ארץ כה מזוהמת, החברה פגעה בו אנושות, הוא הושפע ממוסר פיאודלי, ולמד ב"מוסדות להשכלה גבוהה." החשיבה הנחשלת, המוסר המושחת, ההשקפה הנבזית על החיים, הפילוסופיה הנתעבת, הקיום חסר התוחלת, ואורח חייכם ומנהגיכם המושחתים – כל הדברים האלה פלשו באופן חמור לתוך לבו של האדם, חתרו תחת מצפונו והתקיפו אותו באופן חמור. כתוצאה מכך, האדם מרוחק עוד יותר מאלוהים ומתנגד לו עוד יותר. טבע האדם הולך ונעשה מרושע יותר מיום ליום, ואין ולו אדם אחד שיוותר מרצון על שום דבר למען אלוהים, אין ולו אדם אחד שיישמע לאלוהים מרצון, ויתרה מזאת, אין ולו אדם אחד שישאף מרצונו להופעת אלוהים. במקום זאת, בתחומו של השטן, האדם לא עושה דבר מלבד לחפש הנאות, והוא נכנע לשחיתות הבשר בארץ הרפש. גם כשאלה שחיים בחשיכה שומעים את האמת, לא עולה בדעתם להנהיג אותה, והם לא שואפים לחפש את אלוהים גם אם הם חזו בהופעתו. כיצד יכול להיות לאנושות כה מושחתת סיכוי כלשהו לישועה? כיצד יכולה אנושות כה מנוונת לחיות באור?

יש לשנות את טבע האדם, החל מהידע על מהותו, דרך שינויים בחשיבתו, אופיו, והשקפתו המחשבתית – באמצעות שינויים מהיסוד. רק כך יושגו שינויים אמיתיים בטבעו של האדם. טבעו המושחת של האדם נובע מכך שהשטן הרעיל ורמס אותו, מהנזק המביש שהשטן הסב לחשיבה שלו, למוסר שלו, לתובנה שלו ולהיגיון שלו. האדם מתנגד לאלוהים ולא מבין את האמת בדיוק משום שהשטן השחית את היסודות האלה של האדם, ומשום שהם לא דומים כלל לאופן שבו אלוהים ברא אותם במקור. לפיכך, על השינויים בטבע האדם להתחיל משינויים בחשיבה שלו, בתובנה שלו וההיגיון שלו, ואלה ישנו את הכרתו את אלוהים ואת ידיעתו את האמת. מי שנולד בארץ המושחתת ביותר הוא בור עוד יותר באשר למהותו של אלוהים ולמשמעות האמונה באלוהים. ככל שבני אדם מושחתים יותר, כך הם יודעים פחות על קיומו של אלוהים, וכך ההיגיון והתובנה שלהם דלים יותר. המקור להתנגדותו של האדם ולהתמרדותו נגד אלוהים הוא השחתתו על ידי השטן. כיוון שהשטן השחית אותו, מצפונו של האדם נעשה אדיש. מסיבה זו הוא בלתי מוסרי, מחשבותיו מנוונות, ויש לו השקפה מחשבתית נחשלת. לפני שהשטן השחית אותו, האדם הלך באופן טבעי בעקבות אלוהים ושמע לדבריו. היו לו היגיון ומצפון יציבים באופן טבעי, והייתה לו אנושיות רגילה. אחרי השטן השחית אותו, ההיגיון, המצפון והאנושיות המקוריים שלו הלכו ונעשו קהים והשטן פגם בהם. כך הוא איבד את צייתנותו ואת אהבת אלוהים שלו. ההיגיון של האדם נעשה לקוי, טבעו נעשה זהה לטבע של חיה והתמרדותו באלוהים נעשתה תכופה וחמורה יותר. אולם האדם עדיין לא יודע זאת ולא מכיר בכך, והוא רק מתנגד ומורד בעיוורון. גילוי טבעו של האדם הוא ביטוי ההיגיון, התובנה והמצפון שלו, ומכיוון שההיגיון והתובנה שלו רעועים ומצפונו נעשה קהה ביותר, טבעו מתמרד באלוהים. אם ההיגיון והתובנה של האדם לא יכולים להשתנות, אין סיכוי לשינויים בטבעו ולהיותו כלבבו של אלוהים. אם ההיגיון של האדם רעוע, הוא אינו יכול לשרת את אלוהים והוא לא ראוי לשימושו של אלוהים. "היגיון רגיל" פירושו ציות ונאמנות לאלוהים, כמיהה לאלוהים, יחס חד-משמעי כלפי אלוהים, ומצפון כלפי אלוהים. פירושו שפיכם ולבכם שווים כלפי אלוהים, ללא התנגדות מכוונת לאלוהים. בעלי היגיון לקוי אינם כאלה. מכיוון שהשטן השחית אותו, האדם יצר תפיסות על אלוהים, ואין לו נאמנות או תשוקה לאלוהים, וקל וחומר שאין לו מצפון כלפי אלוהים. האדם מתנגד ושופט את אלוהים במכוון. יתרה מכך, הוא מטיח בו גידופים מאחורי גבו. האדם יודע בבירור שזהו אלוהים, אך הוא בכל זאת מותח עליו ביקורת מאחורי גבו. אין לאדם כוונה להישמע לאלוהים והוא רק מציב לאלוהים דרישות ובקשות בעיוורון. בני אדם כאלה – בני אדם שיש להם היגיון לקוי – לא מסוגלים להכיר בהתנהגותם המתועבת ולהתחרט על מרדנותם. אם בני אדם מסוגלים להכיר את עצמם, הם השיבו לעצמם מעט מההיגיון שלהם. ככל שבני אדם מתמרדים יותר נגד אלוהים ולא מכירים את עצמם, כך ההיגיון שלהם רעוע יותר.

המקור לגילוי טבעו המושחת של האדם אינו אלא מצפונו שהוקהה, טבעו הזדוני וההיגיון הרעוע שלו. אם מצפונו של האדם וההיגיון שלו יוכלו לשוב לעצמם, הוא יהיה ראוי לשימושו של אלוהים. בפשטות, מפני שמצפונו של האדם היה תמיד אדיש, ומפני שההיגיון של האדם מעולם לא היה יציב ורק הלך והתקהה, האדם מורד באלוהים יותר ויותר, עד כדי כך שהוא אף צלב את ישוע וסירב להכניס לביתו את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם באחרית הימים. מסיבה זו הוא מגנה את בשרו של אלוהים, ורואה בבשרו של אלוהים דבר שפל ונחות. אילו הייתה באדם ולו מעט אנושיות, הוא לא היה כה אכזרי כלפי התגלמותו של אלוהים כבשר ודם; אילו היה לו ולו מעט היגיון, הוא לא היה כה אכזרי כלפי התגלמותו של אלוהים כבשר ודם; אילו היה לו ולו מעט מצפון, הוא לא היה כה "אסיר תודה" להתגלמות אלוהים כבשר ודם, בדרך זו. האדם חי בתקופה שבה אלוהים מתגלם כבשר ודם, אבל הוא לא מסוגל להודות לאלוהים על שנתן לו הזדמנות טובה שכזו, ובמקום זאת הוא מקלל את בואו של אלוהים או מתעלם לגמרי מעובדת התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, ונדמה שהוא מתנגד לה ועייף ממנה. בלי קשר לאופן שבו האדם מתייחס לבואו של אלוהים, אלוהים תמיד ממשיך בעבודתו מבלי – על אף שהאדם לא קיבל אותו בברכה כלל, ועל אף שהאדם בא אליו בדרישות בעיוורון. טבע האדם נעשה אכזרי מאוד, ההיגיון שלו נעשה קהה מאוד, ומצפונו נרמס לגמרי על ידי השטן, והוא חדל מזמן להיות מצפונו המקורי של האדם. לא זו בלבד שהאדם כפוי טובה כלפי אלוהים המתגלם כבשר ודם, על כך שהעניק לאנושות כל כך הרבה חיים וחסד, אלא שהוא אף נוטר טינה כלפי אלוהים, על שהעניק לו את האמת. האדם נוטר טינה לאלוהים מפני שאין לו שום עניין באמת. לא זו בלבד שהאדם לא יכול להקריב את חייו למען אלוהים המתגלם כבשר ודם, אלא שהוא אף מנסה לסחוט ממנו טובות הנאה, ומציב לאלוהים דרישות הגדולות עשרות מונים מהדברים שהאדם נתן לאלוהים. בני אדם עם מצפון והיגיון כאלה מתייחסים לכל זאת כאל מובן מאליו ובכל זאת מאמינים שהם ויתרו על הרבה כל כך למען אלוהים, ושאלוהים נתן להם מעט מדי. יש כאלה שנתנו לי קערת מים, אך הושיטו את ידיהם ודרשו סכום שווה ערך[א] לשתי קערות חלב, או שנתנו לי חדר ללילה אחד אך ניסו לגבות עליו מחיר גבוה פי כמה בתעריפי לינה. עם אנושות שכזו, ומצפון שכזה, כיצד אתם עדיין מעזים לבקש לזכות בחיים? כמה אתם נקלים ובזויים! בגלל האנושות הזו והמצפון הזה, אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם נודד במרחבים מבלי למצוא מקום מקלט. מי שבאמת יש לו מצפון ואנושיות צריך לעבוד ולשרת בלב שלם את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, לא בזכות עבודתו הרבה, אלא גם לולא היה עובד כלל. זה הדבר שצריכים לעשות בעלי ההיגיון היציב, וזוהי חובת האדם. רוב בני האדם אף מדברים על תנאים לשירותם את אלוהים: לא אכפת להם אם הוא אלוהים או אדם. הם רק מדברים על התנאים שלהם, ועוסקים רק בהגשמת רצונותיהם. כשאתם מבשלים למעני, אתם דורשים שכר שף; כשאתם עושים למעני שליחויות, אתם מבקשים שכר שליחים; כשאתם עובדים למעני אתם דורשים שכר עבודה; כשאתם מכבסים את בגדיי אתם דורשים שכר כביסה; כשאתם תורמים לכנסייה אתם דורשים החזר עלויות; כשאתם נושאים דברים אתם דורשים שכר נואמים; כשאתם מפיצים ספרים אתם דורשים דמי הפצה, וכשאתם כותבים אתם דורשים תשלום על הכתיבה. אלו שטיפלתי בהם אף דרשו ממני פיצויים, בשעה שאלו שנשלחו הביתה דורשים פיצויים על הנזק לשמם הטוב. מי שלא נשוי דורש נדוניה, או פיצוי על נעוריו האבודים; מי שהורג תרנגולת דורש דמי שחיטה; מי שמטגן מזון דורש דמי טיגון; ומי שמבשל מרק דורש תשלום גם על זה... זוהי אנושיותכם הנשגבת ורבת העוצמה ואלה הם המעשים שמכתיב מצפונכם הטוב. היכן ההיגיון שלכם? היכן האנושיות שלכם? אני רוצה לומר לכם: אם תמשיכו כך, אפסיק לעבוד בקרבכם. לא אעבוד בקרב עדר של חיות בדמות אדם; לא אסבול כך למען קבוצה כזו של בני אדם שפניהם התמימות מסתירות לב סורר; לא אסבול למען להקת חיות שכזו, שאין לה ולו אפשרות קלושה לגאולה. היום שבו אפנה לכם את גבי הוא היום שבו תמותו, היום שבו יבוא עליכם החושך והיום שבו האור ינטוש אתכם! אני רוצה לומר לכם: לעולם לא אהיה נדיב כלפי קבוצה כמו שלכם, קבוצה הנחותה אפילו מחיות! יש גבולות לדבריי ולמעשיי, וכפי שהאנושיות והמצפון שלכם כיום, לא אעבוד עוד, מפני שמצפונכם יותר מדי לוקה בחסר, מפני שגרמתם לי כאב רב מדי ומפני שהתנהגותכם הנבזית מגעילה אותי מדי! לבני אדם שאנושיותם ומצפונם כל כך לוקים בחסר לעולם לא יהיה סיכוי לישועה; לעולם לא אושיע בני אדם כה חסרי לב וכפויי טובה. בבוא יומי, אמטיר לנצח את להבותיי על בני המרדות שעוררו את חרון אפי העז, ואטיל את עונשי הנצחי על החיות האלה שהטיחו בי גידופים ונטשו אותי, אשרוף לנצח בלהבות זעמי את בני המרדות שאכלו וחיו יחד עמי אך לא האמינו בי אלא העליבו אותי ובגדו בי. אטיל את עונשי על כל אלו שעוררו את זעמי, אמטיר את כל זעמי על החיות האלה, שפעם רצו לעמוד לצדי שכם אל שכם אך לא עבדו אותי ולא שמעו לי. המטה שבו אכה את בני האדם ייפול על החיות האלו שפעם נהנו מיחסי הטוב ומדברי המסתורין שלי, ושניסו לקחת ממני הנאות חומריות. לא אסלח לאף אדם שינסה לתפוס את מקומי. לא אחוס על איש מאלה שמנסים לקחת ממני בכוח מזון ובגדים. לעת עתה, אתם מוגנים מפגיעה ואתם ממשיכים לצאת מגדרכם בדרישות שאתם מציבים לי. בבוא יום חרון אפי, לא תציבו לי עוד דרישות. ביום ההוא, אניח לכם "ליהנות" כאוות נפשכם, אדחוף את פניכם בכוח לתוך האדמה, ולעולם לא תוכלו לקום שוב! במוקדם או במאוחר, "אשלם" לכם את החוב הזה – ואני מקווה שאתם מחכים בסבלנות לבוא היום הזה.

אם יצורים בזויים אלו יכולים באמת לשים בצד את רצונותיהם הראוותניים ולשוב לחיק אלוהים, יש להם עדיין סיכוי לישועה. אם יש לאדם לב שבאמת כמה לאלוהים, אלוהים לא ינטוש אותו. האדם לא מצליח לזכות באלוהים לא משום שיש לאלוהים רגש, ולא משום שאלוהים לא מוכן שהאדם לזכה בו, אלא משום שהאדם לא רוצה לזכות באלוהים, ומשום שהאדם לא מחפש את אלוהים בדחיפות. כיצד יכול אלוהים לקלל את אחד מאלה שמחפשים את אלוהים באמת? כיצד יכול אלוהים לקלל אדם בעל היגיון יציב ומצפון רגיש? כיצד יכול אדם העובד ומשרת את אלוהים באמת להישרף באש חרון אפו? כיצד יכול אדם השמח להישמע לאלוהים להיות מגורש מבית אלוהים? כיצד יכול אלוהים להעניש אדם שאוהב את אלוהים עד כלות? כיצד יכול אדם השמח לעזוב הכל למען אלוהים להישאר בלא כלום? האדם לא מוכן ללכת אחר אלוהים, לא מוכן לתרום את רכושו למען אלוהים ולא מוכן להקדיש את חייו לאלוהים, ובמקום זאת הוא אומר שאלוהים הרחיק לכת, ושדברים רבים מדי הקשורים לאלוהים לא עולים בקנה אחד עם תפיסותיו של האדם. עם אנושיות כזו, אפילו אם הייתם נדיבים במאמציכם, בכל זאת לא הייתם יכולים לזכות באישורו של אלוהים, ואתם הרי גם לא מחפשים את אלוהים. האם אתם לא יודעים שאתם הסחורה הפגומה של האנושות? האם אתם לא יודעים שאין אנושיות נחותה מאנושיותכם? האם אתם לא יודעים מה ה"תואר" שלכם? אלו שאוהבים את אלוהים באמת מכנים אתכם אבי הזאב, אם הזאב, בן הזאב, נכד הזאב – אתם צאצאיו של הזאב, אנשי הזאב, ועליכם לדעת את זהותכם ולא לשכוח אותה לעולם. אל תחשבו שאתם איזושהי דמות נעלה: אתם הקבוצה האכזרית ביותר של בני אדם חסרי אנושיות בקרב האנושות. האם אתם לא יודעים את כל זה? האם אתם לא יודעים איזה סיכון לקחתי על עצמי כדי לעבוד בקרבכם? אם ההיגיון שלכם לא יוכל לחזור לעצמו ואם מצפונכם לא יוכל לעבוד כראוי, לעולם לא תהיו חופשיים מהכינוי "זאב," לעולם לא תימלטו מיום הקללה, לעולם לא תימלטו מיום עונשכם. נולדתם נחותים, חסרי ערך. אתם במהותכם להקת זאבים רעבים, ערמת פסולת וגרוטאות, ושלא כמוכם, אני לא עובד עליכם כדי לזכות בטובות הנאה, אלא משום הצורך בעבודה. אם תמשיכו להתמרד כך, אפסיק לעבוד, ולעולם לא אעבוד עליכם שוב. נהפוך הוא – אעביר את עבודתי לקבוצה אחרת המוצאת חן בעיני, וכך אעזוב אתכם לנצח, מפני שאני לא מוכן להביט במי שצורר אותי. אם כך, האם אתם רוצים להיות תואמים לי או לצרור אותי?

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי נכתב "מטבעות זהב בשווי של".