אפליקציית כנסיית האל הכול יכול

הקשב לקולו של אלוהים וקדם את פני ישוע אדוננו בשובו!

אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

עדויות על חויית משפטו של המשיח

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

רוחב הדף

0 תוצאת(תוצאות) חיפוש

לא נמצאו תוצאות

`

80. רק אם תבין את האמת, תכיר את עצמך באמת

ון-ון צ'אנגצ'ון, מחוז ג'ילין

תמיד חשבתי שכל עוד ההתנהגות החיצונית שלנו נראית הולמת ואנשים אינם רואים אותה כמושחתת, זה השינוי שנדרש מאתנו. לכן בכל דבר שעשיתי, הקפדתי במיוחד על התנהגות חיצונית. היה חשוב לי רק אם ההתנהגות שלי נכונה או לא, וכל עוד המעשים שלי כלפי חוץ היו מקובלים, הכול היה בסדר מבחינתי. כשהיו מוכיחים אותי, היה חשוב לי רק אם היה משהו רע בהתנהגותי. השתכנעתי רק אם פסלו את הדרך שבה נהגתי. לא הייתי מוכן לקבל הסברים מעמיקים יותר שנגעו לאופיי הפגום או המושחת. מאוחר יותר למדתי מהאחים והאחיות שהאדם יכול לשנות את טבעו רק אם יכיר את אופיו, ושאני לא הכרתי את האופי שלי. אחרי שהקשבתי לדברי האחים והאחיות, התחלתי ללמוד להכיר את האופי שלי. כשמישהו היה אומר לי: "ההתנהגות המתרברבת הזאת נובעת מהיהירות שלך", הייתי אומר: "אה, אני יהיר, יש לי אופי יהיר!", ואם מישהו היה אומר: "ההתנהגות חסרת הגבולות והלא מקובלת הזאת נובעת מהאופי האנושי הרע שלך", הייתי ממשיך: "כן, האופי הרע שלי". חשבתי שלא קשה להכיר את האופי שלי אם רק אשנן איזה אופי גורם לכל התנהגות. אם היו שואלים אותי: "מאיזו תכונת אופי נובעת ההתנהגות הזאת?", הייתי אומר: "מיהירות, מרוע, מרשעות, מערמומיות...". שאלות ותשובות כאלה היו כמו להשלים מילה חסרה במשפט, וזה נראה כל כך קל. אבל אז התברר, כפי שהאחים והאחיות הסבירו לי, שאני מכיר את האופי שלי רק ברמה שטחית. בעקבות זאת, בשיחות על הכרת העצמי, הייתי אומר: "אני יהיר מדי, וחסר גבולות", או "אני רשע מדי, מרושע מדי". חשבתי שאם אוסיף את המילה "מדי" להכרה הקודמת שלי, זה יעמיק את ההבנה שלי. לא הבנתי כהלכה את משמעות הדרישה של אלוהים מאנשים להכיר את האופי שלהם, ולכן כשהייתי מגלה שחיתות באופי או כשראיתי את דברי הגילוי של האל על אופי האדם, הבנתי זאת רק במובן של ציות לכללים; כמו תוכי, הייתי רק חוזר על המילים של הכרת העצמי במקום באמת להבין ולהכיר ממעמקי לבי. לא שנאתי את עצמי, ולא הרגשתי כמה זה מסוכן. אפילו כששמעתי את דבריו הקשים של אלוהים, זה לא זעזע אותי. זה לא הפריע לי בכלל, וכתוצאה מכך הטבע שלי לא השתנה כל כך. גם אם אני טיפש, חסר רגישות ובעל יכולת ירודה, אלוהים לא נוטש אותי, להיפך, הוא תמיד מנחה אותי ומראה לי את הדרך להכיר את עצמי. במיוחד לאחרונה אלוהים הרבה להדריך ולהנחות אותי, וכך עזר לי להבין את המשמעות של הכרת האופי שלי ולמצוא דרך לשנות את הטבע שלי.

לפני כמה ימים עברתי ביחד עם אח נוסף אל משפחה מארחת חדשה. באחת השיחות שערכנו במקום החדש, האחות הקשישה מהמשפחה המארחת סיפרה כיצד האחים והאחיות שאירחה בעבר הפגינו אופי מושחת, וגם אמרה מה היא חושבת עליהם. הקשבתי, אבל לא הקדשתי לזה תשומת לב, וגם לא שוחחתי עם האחות הקשישה על האמת. כך עבר הזמן, וכעבור כמה ימים הגיעו להתארח עוד שני אחים שבעבר ביצענו מטלות ביחד, ונשארו למשך כמה ימים. אחרי שעזבו, האחות הקשישה סיפרה לנו מה היא חושבת על אותם שני אחים. בתגובה, אמרתי לה מה אני חושב: "רוב הדברים שאת אומרת לא תואמים את העובדות, זה הכול חשדות שלך. אלוהים רוצה שהאחים והאחיות יאהבו זה את זה ויעזרו זה לזה. עליי לדבוק באמת ולחלוק אתך את האמת בכך שאדבר בכנות". יומיים אחרי השיחה הזאת, האחות הקשישה באה אליי ואמרה לי אילו מהדברים שאמרתי ועשיתי הפריעו לה. היא אמרה לי כל מה שהיא חושבת ובכתה. בעקבות זאת חשבתי: "את מאוד חשדנית כלפי כולם. עכשיו את חשדנית כלפיי. זה לא בסדר. אני צריך לשוחח אתך על המחשבות שלי בצורה ברורה כדי שלא יהיו לך דעות קדומות עליי". לכן ניהלתי אתה שיחה כנה והצבעתי על תכונות האופי שהיא הפגינה ועל ההתנהגות החשדנית והשיפוטית שלה. נראה היה שהאחות הקשישה קיבלה את מה שאמרתי, אבל היא לא השתכנעה מבפנים. בימים שלאחר מכן, היא התלוננה על כל מיני בעיות בריאותיות. כשראיתי את זה, חשבתי: "לא השתכנעת מבפנים, את רק מעמידה פנים שקיבלת את דבריי. זה לא נקרא העמדת פנים והונאה? מחלות באות ללמד אותנו לקח. את צריכה לעשות חשבון נפש אם את חשה חולה לאורך זמן". כתוצאה מהמחשבות האלה הטלתי על עצמי עוד "משימה", והלכתי שוב לדבר עם האחות הקשישה. אמרתי לה שהמחלות באו עליה בגלל שחיתות ומרדנות, וביקשתי שתעשה חשבון נפש ותלמד להכיר את עצמה. אבל במהלך השיחה הזאת האחות הקשישה לא נראתה טוב. היא אפילו לא ניסתה להעמיד פנים שהיא מקבלת את דבריי. נדהמתי וחשבתי: "אני כל כך משתדל לעזור לך, משוחח אתך שוב ושוב, אבל את לא מקבלת את מה שאני אומר ואפילו חושדת בי. את אדם כל כך לא הגון! אם את לא מוכנה לקבל את האמת, מי עוד יכול לעזור לך? עזבי, אני לא יכול לעשות שום דבר, עכשיו זה תלוי בך". הטלתי את כל האשמה ואת כל האחריות על האחות הקשישה. חשבתי שהיא ערמומית מדי, והאמנתי שאני אח טוב שנוהג על פי האמת, רוצה לעזור לאחיו ולאחיותיו ודואג למלא את רצון האל. ככה התגבשה בי הדעה על האחות הקשישה, ואילו היא לא הייתה מוכנה להקשיב לי יותר.

ההתמודדות עם הדילמה הזו אילצה גם אותי לעשות חשבון נפש: האם טעיתי? לא טעיתי כשעזרתי לאחות הקשישה מתוך חמלה, בראותי את החסרונות שלה. האם זה מפני שלא בטחתי באלוהים? לא ממש – התפללתי לפני כל שיחה עם האחות הקשישה. ההתנהגות שלי הייתה נכונה, ואף פעם לא נתקלתי בבעיה קשה כזו כשניסיתי לעזור לאחרים בעבר. אין ספק שהבעיה היא אצל האחות הקשישה, ובכך שאינה ישרה. אבל כשחשבתי כך הרגשתי מוטרד. חשתי רגשות אשמה, במיוחד כשראיתי את האחות הקשישה סובלת מבריאותה הלקויה. רציתי בכל לבי לעזור לה, אבל לא ידעתי איך לגשת אליה. בלית ברירה ביקשתי עזרה מאלוהים. קראתי את דברי האל: "השפתיים שלכם אדיבות ממקורה של יונה, אך לבכם זדוני יותר מהנחש הקדמון. השפתיים שלכם אפילו יפהפיות כאישה מלבנון, אך לבכם הוא לא מהסוג ששייך לנשים מלבנון, ובהחלט לא ניתן להשוות אותו ליופיין של נשות כנען. לבכם יותר מדי ערמומי" ('האופי שלכם כה עלוב!' ב'הדבר מופיע בבשר'). דברי האל מיד נגעו בלבי. לא יכולתי שלא לבחון לעומק את מה שעשיתי באותם ימים ואת המחשבות שמאחורי מעשיי. כששמעתי את האחות הקשישה שופטת אחים ואחיות אחרים, לא הגבתי כי חשבתי שזה לא מענייני וזה לא הפריע לי; כששמעתי אותה מעבירה ביקורת על שני אחים שהכרתי, מיהרתי לשוחח אתה כדי להעמיד אותה על טעותה; כששמעתי שיש לה מה לומר על דברים שאמרתי ועשיתי, הקדשתי יותר תשומת לב לשיחות עמה כדי לדבר על הדעות שלה עליי. טענתי שאני עוזר לאחיי ולאחיותיי מתוך חמלה, אבל בעצם ביקשתי לשכנע ולהביס אחרים באמצעות האמת, לסתום להם את הפה, למנוע מהם לשפוט אותי ולפגוע באינטרסים שלי. הלב שלי היה מלא רשעות. לא פעלתי מתוך דאגה לאחרים. איזו מהות של אהבה הייתה שם? במבט לאחור, מההתחלה לא הפגנתי חמלה כלפי האחות הקשישה, וגם לא התחשבות. האחות הקשישה התחילה לארח אנשים בביתה אחרי שהצטרפה למשפחת האל. היא אפילו קנתה את הבית הזה מכספה הפרטי כדי שתוכל לארח בו אנשים ולמלא טוב יותר את חובתה, והיא עשתה את כל זה בלי להתלונן. מכיוון שלרוב לא היו לה הזדמנויות למפגשים או לשיתוף, היא לא הצליחה להעמיק את החוויה שלה, אבל כשהיה לה זמן פנוי, היא תמיד הייתה מוכנה לחפש ולקרוא את דברי האל. מכיוון שהיא לא לגמרי הבינה את האמת, היא חשבה שהעברת ביקורת ודיבור על הפגמים של אחרים מאחורי הגב הם "משימות" עבור האנשים האלה, היא ראתה בטעות את החשדנות שלה כלפי אחים ואחיות אחרים ככנות. היא לא ידעה מה מזה היה חשדנות ומה הגזמה, ואני לא הפגנתי שום התחשבות בה. למרות מצבה הבריאותי, נלחמתי בה ברגע שהיה מדובר באינטרסים שלי, ואילצתי אחרים להתוודות. במה אני שונה מהתנין הגדול האדום כאש? למה אסור לאחרים לשפוט אותי? גם אם אחרים לא מדברים בצורה גלויה, האם זה הופך את המהות שלי לפחות מרושעת? במה ההתנהלות שלי שונה מזו של השטן? אלוהים אמר: "כל המחשבות והרעיונות שממלאים את בני האדם הם רעליו של השטן, אופיים וסגנונם שייכים לשטן, ולעתים קריצת-עין או מחווה נושאים עמם ניחוח של העמדה בניסיון ושל פיתוי" ('אלו שאיבדו את עבודתה של רוח הקודש נמצאים בסיכון הגדול ביותר' ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). בדברי האל מצאתי את הסיבה מדוע לדברים שאמרתי לא הייתה השפעה: משום שכל מה שעשיתי היה למען עצמי, במטרה להגן על עצמי. כל עוד לא פגעו באינטרסים שלי, לא היה אכפת לי מאחרים. לא התחשבתי בחולשות של אחרים ולא חשבתי אם אחרים יוכלו לסבול את מה שאני אומר, או אם לדבריי תהיה השפעה שלילית. הרשעות של השטן מילאה אותי מבפנים. אופי השטן שלט בי מבפנים. ההתנהלות שלי הושפעה מטבעו המרושע והמושחת של השטן. הבאתי לאנשים רק נזק ותוקפנות. איך הם היו אמורים לסבול את זה? הדברים שאמרתי דחו את אלוהים וגרמו לרוח הקודש לעזוב אותי. אז איך לדברים שאני אומר תוכל להיות השפעה?

אלוהים אמר: "כל אחד יכול להשתמש במילים ובמעשים שלו כדי לייצג את פניו האמיתיים. הפנים האמיתיים האלה הם כמובן אופיו. אם אתם בני אדם שמדברים בעקיפין, יש לכם אופי מושחת. אם אופייכם ערמומי מאוד, שיטת הפעולה שלכם חלקלקה ונכלולית מאוד, ואתם מקלים על בני האדם ליפול בפח שלכם. אם אופייכם זדוני מאוד, המילים שלכם אולי נעימות לאוזן, אך מעשיכם לא יכולים להסתיר את האמצעים הזדוניים שלכם. אם אופייכם עצל מאוד, כל מה שאתם אומרים מכוון להתחמק מאשמה ומאחריות על השטחיות והעצלות שלכם, ומעשיכם יהיו איטיים ושטחיים מאוד, ויהיו טובים בהסתרת האמת. אם אופייכם אמפתי מאוד, המילים שלכם יהיו הגיוניות, ומעשיכם גם יעלו בקנה אחד עם האמת. אם אופייכם נאמן מאוד, המילים שלכם ודאי יהיו כנות, ואופן הפעולה שלכם ודאי יהיה מעשי, מבלי דברים רבים שיגרמו לאדונכם שלא לבטוח בכם. אם אופייכם מלא תשוקה ותאוות בצע, הרי שלבכם יתמלא לעתים קרובות בדברים כאלה, ותעשו מעשים סוטים ובלתי מוסריים בלא יודעין שיהיה קשה לבני האדם לשכוח, ואשר אפילו יגעילו אותם" ('בעיה חמורה מאוד: בגידה (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'). דברי האל עזרו לי להבין שהאופן שבו אנשים מבטאים את עצמם וחיים את חייהם מושפע מהאופי שלהם. האופי שבפנים יקבע באופן בלתי נמנע את הטבע שיוצג כלפי חוץ. אם יש בפנים רוע, הוא ישלוט בהתנהגות האדם והיא לעולם לא תהיה נדיבה. כשניסיתי לדבר עם האחות הקשישה ממניעים לא נכונים, מה שהניע אותי מבפנים לא היה אלוהים, האמת, או משהו חיובי, אלא השטן. חייתי בצלם השטן, ולכן הדברים שאמרתי לא יכלו להועיל לאחרים. אם דבר כזה היה קורה לי בעבר, הייתי מתמקד בהתנהגות החיצונית: הייתי חושב שלא הנהגתי את הכנסייה, שאני לא טוב בלתקשר עם אחרים, ומוצא לעצמי המון תירוצים. רק עכשיו הבנתי שלהתנהגות החיצונית אין חשיבות רבה, מה שחשוב הוא מה שבלב. צריך להסתכל על המהות שבפנים. לדוגמה, אם מישהו באמת אוהב מישהי, הוא יהיה קשוב בכל לבו וילמד מה היא אוהבת, ולבסוף יביע בפניה את אהבתו כך שתרגיש זאת. אם הייתי אוהב את אחיי ואת אחיותיי מבפנים, הייתי יותר קשוב ואמפתי לקשיים שלהם, יותר מתחשב ברגשות שלהם, בוחר את המילים ואת טון הדיבור שלי טוב יותר כשהייתי מדבר אתם. וכך, גם אם לא הייתי פותר את בעיותיהם, לא הייתי גורם להם נזק. אבל מכיוון שאין אהבה בלבי, אני מבטא רק רוע, גם אם התנהגותי כלפי חוץ הייתה לכאורה נכונה וצודקת. מכיוון שאלוהים אוהב את בני האדם, כל מעשה שלו הוא גילוי וביטוי של אהבה. אלוהים אמר: "אלוהים אומר את הדברים האלה כדי לשנות אנשים ולהושיעם. רק כשהוא מדבר כך הוא מסוגל להשיג את התוצאות בעלות הערך הרב ביותר. עליכם לראות שכוונותיו הטובות של אלוהים נועדו אך ורק להושיע אנשים, ושגלומה בהם אך ורק אהבתו של אלוהים. בין אם אתם בוחנים זאת מנקודת המבט של החוכמה בעבודתו של אלוהים, מנקודת המבט של השלבים והדפוסים בעבודתו של אלוהים, מנקודת המבט של משך עבודתו או מנקודת המבט של התוכניות וההסדרים המדויקים של אלוהים – בכל ההיבטים האלה גלומה אהבתו של אלוהים. למשל, כולם אוהבים את בניהם ואת בנותיהם, וכדי לאפשר לילדיהם לצעוד בדרך הנכונה, כולם מקדישים מאמצים רבים. כשהם מגלים את חולשותיהם של ילדיהם, הם דואגים שאם ידברו בנימה רכה, ילדיהם לא יקשיבו ולא ישכילו להשתנות, והם דואגים שאם ידברו בקשיחות רבה מדי, הם יפגעו בהערכה העצמית של ילדיהם, וילדיהם לא יוכלו לסבול זאת. לפיכך, כל זה נעשה בהשפעת האהבה, ומושקעים בו מאמצים רבים. אתם, שהנכם בנים ובנות, אולי חוויתם את אהבת הוריכם. לא רק עדינות והתחשבות הם אהבה, אלא אף יותר מכך, תוכחה קפדנית גם היא אהבה. אלוהים מושפע במיוחד מהאהבה לאנושות, והתנאי המקודם לפיו הוא פועל גם הוא אהבה. לפיכך, הוא עושה כול שביכולתו כדי להושיע אנשים מושחתים. הוא אינו מטפל בהם כלאחר יד, אלא הוא מכין תוכניות מדויקות שלב אחר שלב. בכל הנוגע לתזמון, למיקום, לנימת הדיבור, לצורת הדיבור ולמידת המאמץ המושקע... ניתן לומר שכל אלה חושפים את אהבתו ומסבירים יפה שאהבתו לאנושות חסרת גבולות ואינה ניתנת למדידה. רבים אומרים דברי מרדנות ומתלוננים כשהם נתונים בניסיון כעושי שירות, אך אלוהים אינו נטפל לדברים האלה, ולבטח אינו מעניש אנשים בשל כך. היות שהוא אוהב בני אדם, הוא סולח על הכול. אם הייתה בו שנאה גרידא ולא אהבה, הוא היה מוקיע אנשים בשלב מוקדם. אך היות שאלוהים ניחן באהבה, הוא אינו נטפל לקטנות, אלא מגלה סובלנות, והוא מסוגל להבחין בקשייהם של בני אדם. אפוא, אלוהים עושה הכול בהשפעת האהבה" ('האם אתה מבין את אהבתו של אלוהים לאנושות?' ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). המהות של אלוהים היא אהבה, ולכן גם הביטוי של אלוהים הוא אהבה. אהבתו של אלוהים לבני האדם אינה מתבטאת במילים, אלא מתגלמת הלכה למעשה בעבודתו, בכל שלב ושלב בעבודתו, ובדרכי עבודתו. מתי וכיצד אלוהים עובד על כל אדם ואדם, אילו אנשים או נסיבות הוא מארגן לאדם בחייו, כמה זמן יימשך הזיכוך של האדם – כל אלה מתוכננים על ידי אלוהים בדיוק ובמאמץ רב. כל העבודה המעשית של אלוהים חדורה באהבתו הטהורה אל בני האדם ללא יוצא מן הכלל. אלוהים כל כך אוהב את בני האדם שלא משנה כמה הם מתנגדים לו, מורדים בו, מלינים עליו ולא מבינים אותו, הוא סופג הכול בשתיקה. כל אלה מוכיחים לי את גדולתו ואת אצילותו של אלוהים. אני לעומת זאת, בן-בליעל דוחה ובזוי של השטן. כשהבנתי את כל זה, חלקתי בכנות את הרגשות המרושעים שבלבי עם האחות הקשישה. הריחוק בינינו נעלם. אני מודה לאלוהים ממעמקי לבי. השבח לאל.

בעבר לא הבנתי את משמעות הדרישה של אלוהים להכיר את המהות של עצמי. היום אני מבין אותה הודות לחוויה שעברתי. ברגע שאדם מושחת על ידי השטן, האופי שלו הופך להיות אופיו של השטן. כל דבריו, מעשיו ומחשבותיו של האדם נובעים מאופיו. אדם יכול להתמודד עם טבעו המושחת ולשנות אותו בהדרגה רק אם יכיר את האופי שלו. אם אדם לא מכיר את האופי שלו, הוא יסבול מבלי דעת מהשפעת אופיו של השטן, הוא ימרוד באל ויתנגד לו, וכמובן, לא יצליח לשנות את טבעו. מהיום והלאה אשנה את דרכיי ואפסיק לשים דגש רב מדי על ההתנהגות החיצונית. אשתדל שלא לעשות עניין מהתנהגות חיצונית ולא אקבע את האופי שלי על פי מידת הציות לכללים. אקבל בכנות וביושר את שיפוט האל והייסורים שיטיל, אדע את אופיי ואכיר אותו באמת באמצעות הגילויים שבדברי האל, כדי שאשנה בהקדם את הטבע שלי ואזכה בישועת האל.

קודם:קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים

הבא:לצאת לדרך האמונה באלוהים

ייתכן שתאהב גם...