אלוהים יוצר את הקשת בענן כסמל לבריתו עם האדם (קטעים נבחרים)

(בראשית ט' 11-13) והקמתי את־בריתי אתכם, ולא־יכרת כל־בשר עוד ממי המבול, ולא־יהיה עוד מבול לשחת הארץ. ויאמר אלהים: "זאת אות־הברית אשר־אני נתן ביני וביניכם, ובין כל־נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם. את־קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ."

אלוהים ברא את האנושות. גם אם בני אנוש הושחתו וגם אם הם לא חסידים שלו, אלוהים מתייחס אליהם כאל בבת עינו – או כפי שבני אדם היו אומרים, הוא מתייחס אליהם כאל בני האנוש היקרים לו ביותר – ולא כאל הצעצועים שלו. על אף שאלוהים אומר שהוא הבורא ושהאדם הוא ברוא שלו, מה שאולי נשמע כאילו יש איזשהו הבדל בדרגה, למעשה, כל מה שאלוהים עשה למען האנושות חורג בהרבה מהמצופה מקשר כזה. אלוהים אוהב את האנושות, משגיח על האנושות ודואג לאנושות, וכן מקיים את האנושות ללא-הרף וללא-הפסק. הוא לעולם לא מרגיש בלבו שזו עבודה נוספת או דבר מה שראוי להערכה רבה. הוא גם לא מרגיש שהושעת האנושות, קיום האנושות והענקת הכל לאנושות הם תרומה אדירה למענה. הוא בסך הכל מקיים את האנושות בשקט ובדממה, בדרכו שלו ובאמצעות מהותו שלו ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. לא משנה כמה תמיכה וכמה עזרה האנושות מקבלת ממנו, אלוהים לעולם לא חושב על כך או מנסה לזכות בהערכה. הדבר נקבע על ידי מהותו של אלוהים והוא גם בדיוק ביטוי אמיתי של טבעו של אלוהים. זו הסיבה שגם בספרי הקודש וגם בספרים אחרים, אנחנו אף-פעם לא רואים את אלוהים מבטא את מחשבותיו ואף-פעם לא רואים את אלוהים מתאר או מצהיר בפני בני האנוש מדוע הוא עושה את הדברים הללו או מדוע הוא דואג כל כך לאנושות במטרה לגרום לאנושות להכיר לו תודה או להלל אותו. אפילו כשכואב לו, כשלבו דואב עד מאוד, הוא אף-פעם לא שוכח את האחריות שלו כלפי האנושות או את דאגתו כלפי האנושות, אלא תמיד סובל את הכאב הזה ואת המכאוב הזה לבד בדממה. להיפך, אלוהים ממשיך לקיים את האנושות כרגיל. על אף שהאנושות לעתים קרובות מהללת את אלוהים או נושאת עליו עדות, אלוהים לא דורש ממנה לנהוג כך. זאת משום שאלוהים לעולם לא מתכוון שאף אחד מהדברים הטובים שהוא עושה למען האנושות יזכה בהכרת תודה או בגמול. מצד שני, מי שירא את אלוהים וסר מרע, מי שהוא באמת חסיד של אלוהים, מי שמקשיב לו ונאמן לו ומי שנשמע לו – אלה הם בני האדם שלעתים קרובות יזכו בברכותיו של אלוהים, ואלוהים יעניק את הברכות האלה ללא היסוס. יתר על כן, הברכות שבני אדם מקבלים מאלוהים הן לעתים קרובות מעבר לכל דמיון וגם מעבר לכל מה שבני אנוש יכולים להשיג בתמורה למה שהם עשו או למחיר שהם שילמו. כשהאנושות נהנית מברכותיו של אלוהים, האם למישהו אכפת ממה שאלוהים עושה? האם מישהו דואג כלל לרגשותיו של אלוהים? האם מישהו מנסה להבין את כאבו של אלוהים? התשובה המדויקת לשאלות האלה היא: לא! האם בן אנוש כלשהו, לרבות נח, יכול להבין את הכאב שאלוהים הרגיש באותו רגע? האם מישהו יכול לתפוס את הסיבה לכך שאלוהים יכרות ברית כזו? לא! האנושות לא מבינה את כאבו של אלוהים, לא משום שהיא לא יכולה להעלות על הדעת את כאבו של אלוהים, ולא בגלל הפער בין אלוהים לאדם או ההבדל במעמדם, אלא מפני שלאנושות לא אכפת כלל מרגשותיו של אלוהים. האנושות חושבת שאלוהים הוא עצמאי – אלוהים לא צריך שבני אדם ידאגו לו, יבינו אותו או יתחשבו בו. אלוהים הוא אלוהים, ולכן אין לו כאב ואין לו רגשות. הוא לא יהיה עצוב, הוא לא ירגיש צער והוא אפילו לא בוכה. אלוהים הוא אלוהים, ולכן הוא לא צריך שום ביטוי רגשי והוא לא צריך שום נחמה רגשית. אם הוא צריך אותם בנסיבות מסוימות, הוא יפתור את העניין בעצמו ולא יזדקק לכל סיוע מהאנושות. לעומת זאת, בני האנוש החלשים והילדותיים הם אלה שצריכים שאלוהים ינחם אותם, יקיים אותם, יעודד אותם ואפילו יביע תנחומים על רגשותיהם, בכל זמן ובכל מקום. המחשבה הזו מסתתרת עמוק בלב האנושות: האדם הוא החלש – הוא זקוק לאלוהים שישמור עליו מכל בחינה, הוא ראוי לכל הדאגה שאלוהים מקדיש לו והוא צריך לדרוש מאלוהים את כל מה שלדעתו צריך להיות שלו. אלוהים הוא החזק – יש לו הכל והוא צריך להיות זה ששומר על האנושות ומעניק לה ברכות. מפני שהוא כבר אלוהים, הוא כל-יכול והוא לעולם לא זקוק לדבר מהאנושות.

מכיוון שהאדם לא שם לב לאף אחד מגילויי האל, הוא מעולם לא חש בצערו, כאבו או אושרו של אלוהים. אולם לעומת זאת, אלוהים מכיר את כל ביטוייו של האדם כפי שהוא מכיר את כף ידו. אלוהים מספק את הצרכים של כולם בכל זמן ובכל מקום, צופה במחשבותיו המשתנות של כל אדם וכך הוא מנחם ומשכנע אותו, ומכוון ומאיר אותו. מבחינת כל הדברים שאלוהים עשה על האנושות וכל המחירים שהוא שילם בגללה, האם בני אדם יכולים למצוא פסוק בכתבי הקודש או מכל דבר שאלוהים אמר עד היום שמציין בבירור שאלוהים ידרוש דבר מה מן האדם? לא! נהפוך הוא, גם אם בני אדם מתעלמים מחשיבתו של אלוהים, הוא עדיין חוזר ומנהיג את האנושות, חוזר ומקיים אותה ועוזר לה, כדי לאפשר לה לצעוד בדרכו של אלוהים, כדי שהיא תוכל לקבל את היעד היפהפה שהוא הכין לה. בכל הנוגע לאלוהים, למה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, הוא יעניק ללא היסוס את חסדו, את רחמיו ואת כל גמוליו לחסידי האל שאוהבים אותו. אולם הוא לעולם לא מגלה לאף אדם את הכאב שהוא סבל או את הלך רוחו, והוא לעולם לא מתלונן על מי שלא מסוגל להתחשב בו או להכיר את רצונו. הוא בסך הכל עומד בכל זה בדממה וממתין ליום שבו האנושות תהיה מסוגלת להבין.

מדוע אני אומר את הדברים האלה כאן? מה אתם מבינים מהדברים שאמרתי? יש דבר מה במהותו ובטבעו של אלוהים שקל מאוד לא לשים לב אליו, דבר מה שיש רק לאלוהים ולא לאף אדם, לרבות אלה שאחרים חושבים אותם לבני אדם דגולים ולבני אדם טובים, או שאחרים מדמיינים שהם אלוהים. מהו הדבר הזה? זהו חוסר אנוכיותו של אלוהים. כשאנחנו מדברים על חוסר אנוכיות, אתם אולי חושבים שגם אתם חסרי כל אנוכיות, משום שבכל הנוגע לילדיכם, אתם לעולם לא מתמקחים איתם ואתם נדיבים כלפיהם, או שאתם חושבים שאתם חסרי כל אנוכיות בכל הנוגע להוריכם. תהיה מחשבתכם אשר תהיה, אתם לפחות מבינים את המונח "חוסר אנוכיות" ורואים בו דבר חיובי, וחושבים שלהיות אדם חסר אנוכיות הוא דבר נאצל. כשאתם חסרי אנוכיות, אתם חושבים שאתם נהדרים. אך אין איש שיכול לראות את חוסר האנוכיות של אלוהים בכל דבר, בבני האדם, באירועים ובחפצים, ובאמצעות עבודתו של אלוהים. מדוע כך הדבר? מפני שהאדם הוא כל כך אנוכי! מדוע אני אומר זאת? האנושות חיה בעולם חומרי. אתם אולי חסידי אל, אך אתם אף-פעם לא רואים או מבינים איך אלוהים מקיים אתכם, אוהב אתכם ודואג לכם. אם כן, מה אתם רואים? אתם רואים את קרוביכם בדם שאוהבים אתכם או מטפחים אתכם. אתם רואים את הדברים שמועילים לבשרכם ודמכם. אכפת לכם מבני האדם והדברים שאתם אוהבים. זהו חוסר אנוכיותו המזויף של האדם. עם זאת, בני אדם "חסרי אנוכיות" כאלה לעולם לא חושבים על אלוהים שמעניק להם חיים. בניגוד לאלוהים, חוסר אנוכיותו של האדם הופך לאנוכי ובזוי. חוסר האנוכיות שהאדם מאמין בו הוא ריקני ולא מציאותי, מדולל, לא תואם את אלוהים ולא קשור לאלוהים. חוסר האנוכיות של האדם הוא למען עצמו, ואילו חוסר האנוכיות של אלוהים הוא גילוי אמיתי של מהותו. בדיוק בגלל חוסר האנוכיות של אלוהים האדם מקבל ממנו זרם יציב של אספקה. אולי אתם לא מושפעים מאוד מהנושא הזה שאני מדבר עליו היום ואתם רק מהנהנים באישור, אך כשתנסו להעריך את לבו של אלוהים בלבכם, תגלו מבלי משים: מבין כל בני האדם, העניינים והדברים שאתם יכולים להרגיש בעולם הזה, רק חוסר אנוכיותו של אלוהים הוא אמיתי ומוחשי, מפני שרק אהבתו של אלוהים כלפיכם היא ללא תנאי וללא רבב. מלבד אלוהים, חוסר אנוכיותו לכאורה של כל אחד אחר הוא כולו מזויף, שטחי וחסר כנות – יש לו מטרה, כוונות מסוימות, הוא טומן בחובו הפסדים מסוימים והוא לא יכול לעמוד במבחן. אפשר אפילו לומר שהוא מטונף ונלעג. אתם מסכימים?

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'