העבודה בעידן החוק

העבודה שיהוה עשה בבני ישראל ביססה בקרב האנושות את מקורו הארצי של אלוהים, את המקום הקדוש שבו היה נוכח. הוא הגביל את עבודתו לבני ישראל. בתחילה, הוא לא עבד מחוץ לישראל. הוא בחר עם מתאים כדי להגביל את היקף עבודתו. ישראל היא המקום שבו אלוהים ברא את אדם וחווה, ומאדמת המקום הזה ברא יהוה את האדם; זהו בסיס עבודתו על פני האדמה. בני ישראל, שהם צאצאיהם של נוח ושל אדם, היו היסוד לעבודתו של יהוה על פני האדמה.

החשיבות, התכלית והשלב של עבודתו של יהוה בישראל היו תחילת עבודתו על העולם כולו, כשהוא מתרחב באופן הדרגתי לאומות אחרות ממרכז עבודתו, בישראל. זהו העיקרון שלפיו הוא עובד ברחבי התבל – לכונן דגם ואז להרחיב אותו עד שכל אנשי התבל יקבלו את בשורתו. בני ישראל הראשונים היו צאצאיו של נוח. אנשים אלה זכו רק לנשימתו של יהוה, והיו מסוגלים לטפל בצרכים הבסיסיים של החיים, אך הם לא ידעו איזה מין אל הוא יהוה, לא ידעו את רצונו עבור האדם, ועל אחת כמה וכמה לא ידעו כיצד עליהם לרחש כבוד לאדון כל הבריאה. צאצאיו של אדם לא ידעו לאילו כללים וחוקים עליהם להישמע, ולא ידעו איזו עבודה צריכים הברואים לעשות למען הבורא. כל שידעו היה שעל הבעל להזיע ולעמול כדי לפרנס את משפחתו וכי על האישה להישמע לבעלה ולשמר את המין האנושי שברא יהוה. במילים אחרות, לעם זה היו רק נשימתו של יהוה וחייו, אך הוא לא ידע כיצד להישמע לחוקי אלוהים או כיצד להשביע את רצונו של אדון כל הבריאה. הם הבינו כה מעט. לכן אף על פי שלא הייתה כל רמאות או ערמומיות בלבם, ואף על פי שלעתים נדירות התקנאו זה בזה או הסתכסכו זה עם זה, הם לא הכירו את יהוה, אדון הבריאה, ולא הבינו אותו. אבות אלה של האדם ידעו רק לאכול את שיהוה ברא, ליהנות ממה שיהוה ברא, אך הם לא ידעו לרחוש כבוד ליהוה; הם לא ידעו שעליהם לעבוד אותו ולכרע לו ברך. כיצד הם היו יכולים להיקרא ברואי-אל? אם כך היה, מה באשר לדברים "יהוה הוא אדון כל הבריאה", ו"הוא ברא את האדם כדי שהאדם יגלם אותו, יהלל אותו וייצג אותו" – הם נאמרו לשווא, הלא כן? איך ייתכן שבני אדם שלא רוחשים כבוד ליהוה, יהפכו לעדות לכבודו? איך ייתכן שהם יהפכו לביטויים של כבודו? דברי יהוה, "בראתי את האדם בצלמי," יהפכו בכך לכלי נשק בידיו של השטן, המשחית, הלא כן? הדברים האלה יהפכו לאות קין על בריאת האדם בידי יהוה, הלא כן? על מנת להשלים את השלב הזה של עבודתו, לאחר שברא את האנושות, יהוה לא הנחה את בני האדם ולא כיוון אותם מאדם ועד לנוח. רק אחרי המבול החל להנחות באופן רשמי את בני ישראל, שהיו צאצאיהם של אדם ונוח. עבודתו ודבריו בישראל הנחו את חייהם של כל האנשים ברחבי הארץ והראו להם שיהוה מסוגל לא רק להפיח רוח חיים באדם, כך שיוכל לחיות את חייו, לקום לתחייה מהעפר ולהפוך לברוא-אל, אלא גם לצרוב את האנושות באש, ולקלל את האנושות – להשתמש במטהו כדי למשול באנושות. כך גם ראו שיהוה יכול להנחות את חיי בני האדם על פני האדמה, ולדבר ולעבוד בקרב האנושות בהתאם לשעות היום והלילה. הוא עשה את העבודה רק כדי שברואיו ידעו שהאדם נברא מאדמה שהוא אסף, שהאדם נברא על ידו. יתר על כן, מטרתה של העבודה שהוא התחיל בישראל הייתה שעמים אחרים ואומות אחרות (שלמעשה לא היו נפרדים מישראל, אלא הסתעפו מבני ישראל, בהיותם גם הם צאצאים של אדם וחווה) יקבלו את בשורת יהוה מישראל, כך שכל הבריות בתבל ירחשו לו כבוד ויהיו תמימי דעים באשר לגדולתו. אילו יהוה לא התחיל את עבודתו בישראל, ובמקום זאת, לאחר שברא את האנושות, היה נותן לה לחיות ללא דאגות על פני האדמה, הרי שבמקרה זה האדם מעולם לא היה יודע שיהוה ברא את האנושות ושהוא אדון הכול. זאת בשל טבעו המוחשי של האדם (טבע פירושו שהאדם לעולם לא יכול לדעת דברים שאינו יכול לראות, כלומר שהוא לא יודע שיהוה ברא את האנושות ועל אחת כמה וכמה לא יודע מדוע הוא עשה זאת). אילו היה יהוה בורא את האדם ומציב אותו על פני האדמה להנאתו, ואז פשוט מוחה ידיו מהאדמה ועוזב במקום למשול באדם למשך זמן מסוים, הרי שכל האנושות כולה הייתה חוזרת לאין; אפילו השמים והארץ וכל הדברים שברא, ובתוכם האנושות כולה, היו חוזרים לאין ונרמסים תחת רגלי השטן. וכך רצונו של יהוה ש"על פני האדמה, כלומר בקרב בריאתו, יהיה לו מקום לעמוד בו, מקום קדוש" היה מתנפץ לרסיסים. לכן במקום זאת, לאחר שאלוהים ברא את האנושות, הוא הנחה את בני האנוש בחייהם ודיבר איתם על מנת להגשים את חפץ לבו, לממש את תוכניתו. מטרת עבודתו של אלוהים בישראל הייתה רק להוציא לפועל את התוכנית שבנה לפני שברא את כל הדברים. לפיכך, לא הייתה סתירה בין עבודתו ראשית בקרב בני ישראל ובריאתו את כל הדברים, אלא ששני היבטים אלה נעשו לשם ניהולו, עבודתו וכבודו, באופן שהעמיק את משמעות בריאתו את האנושות. הוא הנחה את חיי האנושות על פני האדמה במשך אלפיים שנה לאחר נוח, שבמהלכן לימד את בני האדם לרחוש כבוד ליהוה, אדון הכל, לימד אותם כיצד להתנהל ולחיות את חייהם, ומעל הכל, כיצד לפעול כעדים ליהוה, לשמוע לו ולרחוש לו כבוד, ולהלל אותו במוזיקה כמו שעשו דוד וכוהניו.

לפני אלפיים השנים שבמהלכן עשה יהוה את עבודתו, האדם לא ידע דבר, וכמעט כל בני האנוש התדרדרו לשפל של הפקרות ושחיתות שקדם למבול; יהוה לא היה בלבם, ועל אחת כמה וכמה לא הייתה דרכו בלבם. הם מעולם לא הבינו את העבודה שיהוה עתיד היה לעשות; היה חסר להם היגיון, ויותר מכך היה חסר להם ידע – הם היו כמכונות בשר-ודם, בורים בכל הנוגע לאדם, לאלוהים, לעולם ולחיים גם יחד. על פני האדמה הם התעסקו בפיתוי רב, כמו הנחש, ואמרו דברים רבים שהיו פוגעניים כלפי יהוה, אך משום שהם היו בורים, יהוה לא ייסר אותם ולא הטיל עליהם משמעת. אחרי המבול, כשנוח היה בן 601 שנים, הופיע יהוה באופן רשמי בפני נוח והדריך אותו ואת משפחתו. הוא הוביל אותו, את העופות והבהמות ששרדו את המבול, ואת צאצאיו עד סוף עידן החוק, בסך הכל במשך 2,500 שנים. הוא עבד באופן רשמי בישראל במשך 2,000 שנים ופרק הזמן שבו עבד גם בישראל וגם מחוץ לישראל היה בן 500 שנים, כך שבסך הכל מדובר במשך זמן של 2,500 שנים. במשך תקופה זו, הוא הנחה את בני ישראל שכדי לעבוד את יהוה, עליהם לבנות בית מקדש וללבוש גלימות כוהנים, וללכת יחפים אל תוך בית המקדש עם הנץ החמה, פן נעליהם יטמאו את בית המקדש והאש תישלח מראש בית המקדש ותשרוף אותם למוות. הם מילאו את חובותיהם ונשמעו לתוכניותיו של יהוה. הם התפללו ליהוה בבית המקדש, ולאחר שיהוה עורר בהם השראה, כלומר לאחר שיהוה נשא דבריו, הם הנהיגו את בני העם ולימדו אותם שעליהם לרחוש כבוד ליהוה אלוהיהם. ויהוה אמר להם שעליהם לבנות את בית המקדש ואת המזבח, ובזמן שיהוה קבע, כלומר בחג הפסח, עליהם להכין עגלים וטלאים בני יומם על המזבח כקורבן עולה ליהוה, כדי לרסן אותם ולעורר בלבם יראה ליהוה. הישמעותם לחוק זה תהיה מדד לנאמנותם ליהוה. יהוה אף קבע להם את יום השבת, היום השביעי לבריאתו. את היום שלאחר יום השבת קבע להם כיום הראשון, יום שבו יהללו את יהוה, יגישו לו קורבנות ויחברו מוזיקה למענו. ביום הזה, יהוה קיבץ את כל הכוהנים כדי לחלק את הקורבנות על המזבח למאכל האנשים כדי שהם יוכלו ליהנות מהקורבנות שהועלו ליהוה. ויהוה אמר שהם בורכו ושיש בהם חלק ממנו, וכי הם עמו הנבחר (זו הייתה בריתו של יהוה עם בני ישראל). זו הסיבה לכך שעד היום, עם ישראל עדיין אומר שיהוה הוא אלוהיהם בלבד, ושאינו האל של עמים אחרים.

במהלך עידן החוק, יהוה קבע דברות רבים כדי שמשה ימסור אותם לבני ישראל שהלכו בעקבותיו מארץ מצרים. יהוה נתן את הדברות האלה לבני ישראל, שלא היו קשורים למצרים, ומטרתם הייתה לרסן את בני ישראל, והם היו דרישותיו מהם. השאלות אם שמר בן האדם את יום השבת לקודשו, אם כיבד את אביו ואת אמו, אם עבד לפסל או תמונה, וכן הלאה – הן היו העקרונות לפיהם נקבע אם בן האדם חוטא או צדיק. השאלה אם בן האדם הוכה באש יהוה, או נסקל באבנים למוות, או קיבל את ברכתו של יהוה נקבעה על פי עמידתו בדברות אלה. אלה שלא שמרו את יום השבת לקודשו היו נסקלים באבנים למוות. הכוהנים שלא שמרו את יום השבת לקודשו היו מוכים באש יהוה. אלה שלא כיבדו את אביהם ואת אמם גם הם היו נסקלים באבנים למוות. כל זאת היה באישור יהוה. יהוה קבע את דברותיו ואת חוקיו ומצוותיו כדי שבהיותו מושל בחייהם, בני האדם ישמעו ויעשו את דברו ולא יתמרדו נגדו. הוא השתמש בחוקים אלה כדי לשלוט באנושות בת יומה, כדי להשתית את יסודות עבודתו העתידית. כך, משום העבודה שעשה יהוה, העידן הראשון נקרא עידן החוק. אף שיהוה דיבר רבות ועשה עבודה רבה, הוא הנחה אותם רק על דרך החיוב, ולימד את האנשים הבורים האלה כיצד להיות בני אדם, כיצד לחיות, כיצד להבין את דרכו של יהוה. על פי רוב, העבודה שעשה נועדה לאפשר לאנשים לקיים את דרכו ולהישמע לתורתו. העבודה נעשתה על אנשים שהיו מושחתים רק על פני השטח; עניינה של העבודה לא היה לשנות את טבע האדם או לאפשר צמיחה בחיים. עניינה היה רק שימוש בחוקים כדי להגביל את העם ולשלוט בו. עבור בני ישראל באותה תקופה, יהוה היה לא יותר מאל בבית המקדש ואל בשמים. הוא היה עמוד ענן ועמוד אש. כל שיהוה דרש מהם היה להישמע למה שכיום ידוע בתור חוקיו ודברותיו – אפשר לומר שאלה הם הכללים שלו – משום שעבודתו של יהוה לא נועדה לשנות אותם, אלא להקנות דברים נוספים שצריכים להיות לאדם, ולהנחות אותם במו פיו של אלוהים. זאת היות שלאחר שהאדם נברא, הוא לא ידע דבר על הדברים שצריכים להיות בידיו. וכך העניק להם יהוה דברים שהם היו צריכים לשם חייהם על פני האדמה, גרם לבני העם שמשל בו להתעלות על אביהם אדם ואמם חווה, משום שהדברים שיהוה נתן להם התעלו על הדברים שנתן לאדם ולחווה בראשית. על כל פנים, העבודה שעשה יהוה בישראל הייתה רק להנחות את האנושות ולגרום לאנושות להכיר בבוראה. הוא לא כבש אותם ולא שינה אותם, אלא רק הנחה אותם. זה סיכום עבודתו של יהוה בעידן החוק. זהו הרקע, הסיפור האמיתי, המהות של עבודתו בכל ארץ ישראל, וראשיתן של ששת אלפי שנות עבודתו – לשלוט באנושות בידו של יהוה. מתוך כך נבעה עבודה נוספת בתוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים שלו.

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.