שיקום חייו הרגילים של האדם והובלתו אל יעד נפלא (חלק 1)

האדם מבין מעט את העבודה הנוכחית ואת העבודה העתידית, אך הוא לא מבין את היעד שהאנושות תבוא אליו. כברוא, על האדם למלא את חובתו של ברוא: על האדם להיות חסיד של אלוהים בכל אשר אלוהים עושה, ועליכם לפעול בכל דרך שאצווה עליכם. אתם לא יכולים לערוך סידורים בעצמכם, ואתם לא מסוגלים לשלוט בעצמכם – הכל צריך להיות נתון לחסדו של אלוהים, וידיו הן ששולטות בכל. אילו עבודתו של אלוהים הייתה מראש מספקת לאדם מטרה ויעד סופי ונפלא, ואילו אלוהים היה משתמש בכך כדי לשבות את לבו של האדם ולגרום לו להיות חסיד שלו – אם אלוהים היה חותם הסכם עם האדם – הרי שלא היה זה כיבוש ולא הכנת חיי האדם. אילו אלוהים היה משתמש במטרה כדי לשלוט באדם ולזכות בלבו, הרי שאלוהים לא היה הופך את האדם למושלם, ולא היה מסוגל לזכות באדם, אלא שהוא היה משתמש ביעד שלו כדי לשלוט בו. אין דבר שחשוב לאדם יותר מאשר יעדו הסופי והשאלה אם יש דבר טוב שאפשר לקוות לו. אילו קיבל האדם תקווה יפה במהלך עבודת הכיבוש, ואילו קיבל האדם יעד הולם שאליו ישאף לפני עבודת הכיבוש, לא זו בלבד שכיבוש האדם לא היה משיג את ההשפעה הרצויה, אלא שהדבר היה גם משנה את השפעת עבודת הכיבוש. כלומר, עבודת הכיבוש משיגה את התוצאה הרצויה באמצעות סילוק גורלו וסיכוייו העתידיים של האדם, שיפוט האדם על טבעו המרדני והמטת ייסורים על האדם. היא לא משיגה את השפעתה באמצעות חתימת הסכם עם האדם, כלומר על-ידי הענקת ברכות וחסד לאדם, אלא על-ידי חשיפת נאמנותו של האדם באמצעות גזלת חירותו וסילוק סיכוייו העתידיים. זוהי מהותה של עבודת הכיבוש. אילו ניתנה לאדם תקווה נהדרת מלכתחילה, ועבודת הייסור והשיפוט הייתה נעשית לאחר מכן, האדם היה מקבל על עצמו את הייסורים ואת השיפוט על סמך העובדה שיש לו סיכויים עתידיים, ובסופו של דבר, הברואים לא היו נשמעים לבורא ללא תנאים ולא היו עובדים אותו ללא תנאים. במצב כזה, היה מתקיים רק ציות עיוור, מתוך בורות, או שהאדם היה מציב לאלוהים דרישות מתוך עיוורון, ולכן לא ניתן היה לכבוש את לב האדם באופן מלא. כתוצאה מכך, אין בכוחה של עבודת כיבוש כזו להביא לכך שאלוהים יזכה באדם ולכך שהאדם יעיד על אלוהים. ברואים כאלה לא יוכלו למלא את חובתם ורק ינסו להתמקח עם אלוהים – זה לא יהיה כיבוש, אלא רחמים וברכה. הבעיה הגדולה ביותר עם האדם היא שהוא חושב אך ורק על גורלו וסיכוייו העתידיים, שהוא סוגד אליהם כאלילים. האדם עוסק בחיפוש אחר אלוהים לשם גורלו וסיכוייו העתידיים – הוא לא עובד את אלוהים משום אהבתו כלפי אלוהים. על כן, במהלך כיבוש האדם, יש לסלק את אנוכיותו של האדם, את חמדנותו ואת המחסומים הגדולים ביותר הניצבים בפני עבודתו את אלוהים. כך ניתן יהיה להשיג את ההשפעות הרצויות של כיבוש האדם. כתוצאה מכך, בכיבוש המוקדם ביותר של האדם, יש לטהרו תחילה משאיפותיו המופלגות ומחולשותיו החמורות ביותר, ובכך לחשוף את אהבתו של האדם לאלוהים ולשנות את הכרתו את החיים האנושיים, את השקפתו על אלוהים ואת משמעות קיומו. כך מטוהרת אהבתו של האדם כלפי אלוהים ולבו נכבש. אולם בגישתו של אלוהים כלפי כל ברואיו, הוא לא כובש לשם כיבוש בלבד. במקום זאת, אלוהים כובש כדי לזכות באדם למען כבודו של אלוהים, וכדי להשיב את דמותו המוקדמת ביותר והמקורית של האדם. אילו אלוהים היה כובש אך ורק כדי לכבוש, הייתה אובדת בכך חשיבותה של עבודת הכיבוש. כלומר, אם אלוהים היה מנער את חוצנו מהאדם לאחר שהוא כבש אותו, ונעשה אדיש לחייו ולמותו, זה לא היה ניהול האנושות, וכיבוש האדם לא היה למען ישועתו. לב לבה של עבודת הישועה היא אך ורק לזכות באדם לאחר כיבושו, ולהביאו בסופו של דבר אל יעד נפלא. רק בכך ניתן להשיג את המטרה, שהיא ישועת האדם. במילים אחרות, הציפיות היחידות שמקומן בלבם של כל הברואים הן שהאדם יגיע ליעד יפהפה ויבוא אל המנוחה, וזו העבודה שעל הבורא לעשות. אילו האדם היה עושה את העבודה הזו, היא הייתה מוגבלת מדי: היא הייתה מקדמת את האדם במידת מה, אך היא לא הייתה מסוגלת להביא אותו אל יעדו הנצחי. האדם לא מסוגל לקבוע את גורל האדם, והוא אף לא מסוגל להבטיח את סיכוייו ויעדו העתידיים של האדם. עם זאת, העבודה שאלוהים עושה היא שונה. היות שהוא ברא את האדם, אלוהים מנהיג אותו. היות שהוא מושיע את האדם, אלוהים יושיע אותו כליל ויזכה בו באופן מלא. היות שהוא מנהיג את האדם, אלוהים יביא אותו אל היעד הראוי לו. היות שהוא ברא את האדם ושהוא מנהל אותו, על אלוהים לשאת באחריות לגורלו ולסיכוייו העתידיים של האדם. זו העבודה שעושה הבורא. על אף שעבודת הכיבוש מוגשמת על-ידי טיהור האדם מסיכוייו העתידיים, בסופו של דבר יש להביא את האדם אל היעד הראוי לו, שאותו אלוהים הכין עבורו. הסיבה לכך שיש לאדם יעד ושגורלו מובטח היא בדיוק העובדה שאלוהים מכין אותו. כאן, היעד הראוי שבו מדובר אינו תקוותיו וסיכוייו של האדם שמהם הוא טוהר בימים עברו – יש הבדל בין השניים. הדברים שהאדם מקווה להם ועוסק בהם הם הכמיהות שלו בעיסוקו ברצונות הראוותניים של הבשר והדם ולא יעדו של האדם. לעומת זאת, הדברים שאלוהים הכין עבור האדם הם הברכות וההבטחות שהאדם מקבל לאחר שהוא מטוהר, שאותן הכין אלוהים לאדם לאחר בריאת העולם. הן לא נגועות בבחירותיו, השקפותיו, דמיונו או בשרו ודמו של האדם. היעד הזה לא הוכן עבור אדם מסוים – זהו מקום המנוחה המיועד לכלל האנושות, ולפיכך, זהו היעד הראוי ביותר עבור האנושות.

הבורא מתכוון לתזמר את כל הברואים. אין להשליך הצידה או לא להישמע לכל דבר שאלוהים עושה, ואין להתמרד נגד אלוהים. עבודתו של אלוהים בסופו של דבר תשיג את מטרותיו, ובכך הוא יזכה לכבוד. כיום, מדוע לא אומרים שאתם צאצאי מואב או בניו של התנין הגדול האדום כאש? מדוע לא מדברים עוד על העם הנבחר, אלא רק על ברואים? הברוא – זה היה שמו המקורי של האדם, וזוהי זהותו המולדת. השמות משתנים רק משום שהעידנים והתקופות שבהם נעשית העבודה הם שונים. למעשה, האדם הוא ברוא רגיל. כל הברואים, בין שהם המושחתים ביותר או הקדושים ביותר, חייבים למלא את חובתו של ברוא. כשאלוהים מבצע את עבודת הכיבוש, הוא לא שולט בכם באמצעות הסיכויים העתידיים שלכם, גורלכם או יעדכם. למעשה, אין צורך לעבוד באופן כזה. מטרתה של עבודת הכיבוש היא לגרום לאדם למלא את חובתו של ברוא, כלומר לגרום לו לעבוד את הבורא. רק לאחר מכן, הוא יכול לבוא אל היעד הנפלא. גורלו של אדם נתון בידי אלוהים. אתם לא מסוגלים לשלוט בעצמכם: על אף שהאדם תמיד מתרוצץ ומתעסק בדברים למען עצמו, האדם עדיין לא מסוגל לשלוט בעצמו. אילו ידעתם מהם סיכוייכם העתידיים, ואילו הייתם מסוגלים לשלוט בגורלכם, האם עדיין הייתם ברואים? לסיכומו של עניין, ללא קשר לטיבה של עבודתו של אלוהים, כל עבודתו נעשית למען האדם. כך למשל השמיים והארץ וכל צבאם, שאלוהים ברא כדי לשרת את האדם: הירח, השמש והכוכבים שהוא יצר למען האדם, בעלי החיים והצמחים, האביב, הקיץ, הסתיו והחורף, וכן הלאה – כל אלה הם למען קיומו של האדם. על כן, גם אם אלוהים מייסר את האדם ושופט אותו, הכל נועד לישועת האדם. אפילו שהוא עוקר מהאדם את תקוותיו האנושיות, הדבר נועד לטהר אותו, וטיהור האדם הוא למען קיומו. יעדו של האדם נתון בידי הבורא, ולכן כיצד יכול האדם לשלוט בעצמו?

ברגע שתושלם עבודת הכיבוש, האדם יובא אל עולם נפלא. החיים האלה יהיו על פני האדמה, כמובן, אך הם יהיו שונים לחלוטין מחיי האדם כיום. אלה יהיו חיי האנושות לאחר שאלוהים יכבוש את האנושות כולה. זו תהיה התחלה חדשה לאדם על פני האדמה, והעובדה שיהיו לאנושות חיים כאלה תהיה ההוכחה לכך שהאדם בא אל מישור חדש ורב-כבוד. זו תהיה ההתחלה של חיי האדם ואלוהים על פני האדמה. הבסיס לחיים יפהפיים כאלה חייב להיות שלאחר שאלוהים טיהר את האדם וכבש אותו, האדם נשמע לבורא. על כן, עבודת הכיבוש היא השלב האחרון בעבודתו של אלוהים לפני שהאדם בא אל היעד הנפלא. החיים האלה הם החיים העתידיים של האדם על פני האדמה, החיים היפהפיים ביותר על פני האדמה, החיים שהאדם עורג אליהם והחיים שהאדם לא זכה בהם אי-פעם בתולדות העולם. החיים האלה הם התוצאה הסופית של עבודת הניהול בת ששת אלפי השנים, הדבר שהאנושות נכספת אליו יותר מכל וכן הבטחתו של אלוהים לאדם. אך ההבטחה הזו לא יכולה להתגשם מיד: האדם יבוא אל יעדו העתידי רק לאחר שתושלם עבודת אחרית הימים ולאחר שאלוהים יכבוש אותו לגמרי, כלומר לאחר שהשטן יובס לחלוטין. אופיו של האדם כבר לא יהיה אופיו של חוטא לאחר שאלוהים יזכך אותו. זאת משום שזה יהיה לאחר שאלוהים יביס את השטן, ולכן לא תהיה עוד פלישה של כוחות עוינים, ולא יהיו עוד כוחות עוינים שיוכלו עוד לתקוף את בשרו ודמו של האדם. על כן, האדם יהיה חופשי וקדוש – הוא ייווכח בנצח. רק אם כוחות החושך העוינים יסוכלו, האדם יהיה חופשי בכל אשר יפנה, וללא מרדנות או התנגדות. כדי שמצבו של האדם יהיה תקין, נחוץ רק לכבול את השטן. מצבו של האדם לא תקין כיום משום[א] שהשטן עושה שמות בכל מקום על פני האדמה, ומשום שעבודת הניהול של אלוהים עדיין לא הגיעה אל סופה. לאחר שהשטן יובס, האדם ייצא לחופשי לגמרי. כשהאדם יזכה באלוהים וייחלץ מתחומו של השטן, הוא יחזה בשמש הצדקה. הוא יזכה שוב בחיים הראויים לאדם רגיל. הוא יזכה מחדש בכל מה שאמור להיות לאדם רגיל, כגון היכולת להבחין בין טוב ורע, ההבנה איך לאכול ולהתלבש והיכולת לחיות חיים רגילים. אפילו אילו הנחש לא היה מצליח לפתות את חווה, חייו של האדם היו אמורים להיות חיים רגילים כאלה לאחר שהוא נברא בראשית. הוא היה אמור לאכול, להתלבש ולנהל חיים של אדם רגיל על פני האדמה. אולם לאחר שהאדם הפך למסואב, החיים האלה הפכו לחלום בהקיץ, ועד היום, האדם לא מעז להעלות בדמיונו דברים כאלה. למעשה, החיים היפהפיים האלה שהאדם עורג להם הם הכרח: אילולא היה לאדם יעד כזה, חייו המסואבים על פני האדמה לעולם לא היו נפסקים, ואילולא היו חיים יפהפיים כאלה, גורלו של השטן והעידן שבו השטן מולך בעולם לא היו באים על סופם. האדם חייב להגיע למישור שמחוץ להישג ידם של כוחות החושך. כשהוא יעשה זאת, הדבר יוכיח שהשטן הובס. כך, כשהשטן לא יפריע עוד, אלוהים עצמו ישלוט באנושות, והוא יפקד וישלוט בכל חיי האדם. רק מצב כזה ייחשב לתבוסת השטן. חיי האדם כיום הם בעיקר חיי זוהמה, והם עדיין חיי סבל וצרה. המצב הזה לא יכול להיקרא תבוסה של השטן. האדם עדיין לא נמלט מים הצרות, ועדיין לא נמלט ממצוקת חייו של האדם, או מהשפעת השטן, והוא עדיין מכיר את אלוהים באופן מזערי בלבד. השטן ברא את כל מצוקותיו של האדם, השטן הוא זה שהביא את הסבל אל חיי האדם, ורק כשהשטן ייכבל, האדם יהיה מסוגל להימלט לחלוטין מים הצרות. עם זאת, הדרך לכבול את השטן היא לכבוש את לבו של האדם ולזכות בו, ולהפוך את האדם לשלל הקרב בשטן.

כיום, האדם עוסק בהפיכה למתגבר ולמושלם לפני שיש לו חיים של אדם רגיל על פני האדמה, ואלה מטרות שהאדם מנסה להשיג לפני שהשטן נכבל. במהותו של דבר, כשהאדם עוסק בהפיכה למתגבר ולמושלם, או בניסיון להביא תועלת אדירה, הוא למעשה נמלט מהשפעתו של השטן: האדם עוסק בהפיכה למתגבר, אך הסוף הגמור יהיה כשהוא יימלט מהשפעתו של השטן. רק כשהאדם יימלט מהשפעתו של השטן, הוא יוכל לחיות חיים של אדם רגיל על פני האדמה, חיים של עבודת האל. כיום, האדם עוסק בהפיכה למתגבר ולמושלם לפני שיש לו חיים של אדם רגיל על פני האדמה. הוא עוסק בכך בעיקר כדי להתנקות ולהנהיג את האמת, וכדי להיות מסוגל לעבוד את הבורא. אם יהיו לאדם חיים של אדם רגיל על פני האדמה, חיים ללא מצוקות או צרה, הרי שהאדם לא יעסוק בהפיכה למתגבר. "ההפיכה למתגבר" ו"ההפיכה למושלם" הן מטרות שאלוהים נותן לאדם לעסוק בהשגתן, ובאמצעות העיסוק בהשגת המטרות האלה, אלוהים גורם לאדם להנהיג את האמת ולהביא לידי ביטוי חיים בעלי חשיבות. המטרה היא להשלים את האדם ולזכות בו, והעיסוק בהפיכה למתגבר ולמושלם הוא רק אמצעי. אם האדם יבוא אל היעד הנפלא בעתיד, לא ידובר עוד בהפיכה למתגבר ולמושלם. כל ברוא ימלא את חובתו וזה הכל. כיום, אלוהים גורם לאדם לעסוק בדברים האלה בסך הכל על מנת להגדיר לאדם טווח פעולה, כדי שעיסוקו של האדם יהיה ממוקד ומעשי יותר. אלמלא כן, עיסוקו של האדם בניסיון להיווכח בחיי נצח היה מעורפל ומופשט מדי, ואילו זה היה המצב, האדם היה עוד יותר מעורר רחמים, הלא כן? עיסוק כזה, ללא יעדים או עקרונות, כמוהו כהטעיה עצמית, הלא כן? בסופו של דבר, מטבע הדברים, העיסוק הזה לא היה נושא פרי. בסופו של יום, האדם היה עדיין חיי בתחומו של השטן, ולא היה מסוגל להיחלץ ממנו. למה לו לקיים עיסוק כזה חסר מטרה? כשהאדם יבוא אל היעד הנצחי, הוא לא יעבוד את הבורא, ומשום שהאדם יזכה בישועה וייווכח בנצח, הוא לא יעסוק באף מטרה, ויתרה מזאת, הוא לא יצטרך לדאוג עוד שהשטן צר עליו. זה יהיה הרגע שבו האדם ידע את מקומו וימלא את חובתו, ואפילו אם בני האדם לא יעברו ייסורים ושיפוט, כל אחד מהם ימלא את חובתו בעת הזו, האדם יהיה ברוא הן בזהותו והן במעמדו. לא תתקיים עוד הבחנה בין בכירים וזוטרים. בסך הכל, כל אדם ימלא תפקיד שונה. עם זאת, האדם עדיין יחיה ביעד מסודר והולם לאנושות, האדם ימלא את חובתו על מנת לעבוד את הבורא, ואנושות כזו תהיו האנושות לנצח. באותה עת, האדם יזכה בחיים שמוארים באורו של אלוהים, חיים תחת השגחתו והגנתו של אלוהים, וחיים ביחד עם אלוהים. האנושות תחיה חיים רגילים על פני האדמה, והאנושות כולה תיווכח בדרך הנכונה. תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים תביס את השטן לחלוטין, ופירוש הדבר הוא שאלוהים ישיב את צלמו המקורי של האדם לאחר בריאתו, וכך אלוהים יגשים את כוונתו המקורית. בראשית, לפני שהשטן השחית את האנושות, האנושות חיה חיים רגילים על פני האדמה. לאחר מכן, אחרי שהשטן השחית אותו, האדם איבד את החיים הרגילים האלה, וכך החלה עבודת הניהול של אלוהים והקרב בשטן להשבת חייו הרגילים של האדם. רק עם תום עבודת הניהול בת ששת אלפי השנים של אלוהים, יחלו באופן רשמי חיי האנושות כולה על פני האדמה. רק אז יהיו לאדם חיים נפלאים, ורק אז אלוהים ישיב את התכלית המקורית של בריאת האדם בראשית, וכן את דמותו המקורית של האדם. לכן, לאחר שיהיו לאדם חיים רגילים של אנושות על פני האדמה, הוא יפסיק לעסוק בהפיכה למתגבר ולמושלם, משום שהאדם יהיה קדוש. הניצחון והשלמות שהאדם מדבר עליהם הם המטרות שאלוהים העניק לאדם לעיסוקו במהלך הקרב בין אלוהים והשטן, והמטרות האלה קיימות רק מפני שהאדם הושחת. הדרך להביס את השטן היא לתת לכם מטרה ולגרום לכם לעסוק בהגשמתה. כשאלוהים דורש מכם להיות מתגברים, להפוך למושלמים או לשמש אותו, אתם נדרשים לשאת עדות, כדי לבייש את השטן. בסופו של דבר, האדם יחיה חיים של אדם רגיל על פני האדמה, והאדם יהיה קדוש. כשזה יקרה, האם בני האדם עדיין ישאפו להפוך למתגברים? הם כולם ברואים, הלא כן? ההפיכה למתגברים וההפיכה למושלמים הן מטרות שמופנות שתיהן כלפי השטן וכלפי זוהמת האדם. המילה "מתגבר" מתייחסת לניצחון על השטן ועל הכוחות העוינים, הלא כן? כשאתם אומרים שהפכתם למושלמים, מה בכם הפך למושלם? התנערתם מהטבע השטני המושחת שלכם, כדי שתוכלו לרחוש אהבה עילאית כלפי אלוהים, הלא כן? הדברים האלה נאמרים ביחס לדברים המזוהמים שבאדם, וביחס לשטן. הם לא נאמרים ביחס לאלוהים.

כיום, אם אתם לא עוסקים בהפיכה למתגברים ולמושלמים, הרי שבעתיד, כשהאנושות תחיה חיים רגילים על פני האדמה, לא תהיה הזדמנות לעיסוק כזה. בשלב הזה, סופו של כל אדם כבר יהיה גלוי. בשלב הזה, יהיה ברור אילו בני אדם אתם, ואם תרצו להיות מתגברים או להפוך למושלמים, הדבר יהיה בלתי-אפשרי. העניין הוא רק שהאדם ייענש על מרדנותו לאחר שהיא תתגלה. בשלב הזה, עיסוקו של האדם לא יהיה מרומם מעיסוקים של אחרים, כך שבני אדם מסוימים יהיו מתגברים ואחרים יהפכו למושלמים, או שאחרים יהיו בניו הבכורים של אלוהים ואחרים יהיו בני האל. הם לא יעסקו בדברים האלה. כולם יהיו ברואי אל, כולם יחיו על פני האדמה, וכולם יחיו ביחד עם אלוהים על פני האדמה. עכשיו ניטש הקרב בין אלוהים והשטן. זה זמן שבו הקרב הזה טרם נשלם, זה זמן שבו האדם עדיין לא נפל לגמרי בנחלתו של אלוהים, וזו תקופת מעבר. לכן, נדרש מהאדם להפוך למתגבר או לאחד מאנשי האל. כיום יש הבדלי מעמדות, אך כשיבוא היום, לא יהיו הבדלים כאלה: מעמדם של כל המנצחים יהיה זהה – הם כולם יהיו בני אדם כשירים, והם כולם יחיו בשוויון על פני האדמה. פירוש הדבר הוא שהם כולם יהיו ברואים כשירים, והם יקבלו את אותם הדברים. מפני שהעידנים של עבודתו של אלוהים שונים, ומפני שמטרות עבודתו שונות אף הן, אם העבודה הזו נעשית בכם, אתם זכאים להפוך למושלמים ולמתגברים. אילו העבודה הזו הייתה נעשית בארצות אחרות, תושבי הארצות האלה היו זכאים להפוך לקבוצת בני האדם הראשונה שתיכבש ולקבוצת בני האדם הראשונה שאלוהים יהפוך למושלמים. כיום, העבודה הזו לא מתבצעת בארצות אחרות, ולכן תושבי הארצות האלה לא זכאים להפוך למושלמים ולמתגברים, והם לא מסוגלים להפוך לקבוצה הראשונה. משום שמטרת עבודתו של אלוהים שונה, העידן של עבודתו של אלוהים שונה, והיקף העבודה שונה. לכן יש קבוצה ראשונה, הלא היא המתגברים, וכך גם תהיה קבוצה שנייה של בני אדם שאלוהים יהפוך למושלמים. לאחר שתהיה הקבוצה הראשונה של בני אדם שאלוהים יהפוך למושלמים, היא תהווה דוגמה ומופת, וכך בעתיד, יהיו קבוצה שנייה ושלישית של בני אדם שאלוהים יהפוך למושלמים. אולם בהסתכלות הנצחית, כל הקבוצות יהיו זהות, ולא יהיו להן מעמדות שונים. בני האדם בקבוצות השונות פשוט יהפכו למושלמים בזמנים שונים, ולא יהיה הבדל במעמדם. בבוא היום שבו אלוהים ישלים את כולם, והעבודה של התבל כולה תושלם, לא יהיה הבדל במעמדות, וכולם יהיו במעמד שווה. כיום, העבודה הזו נעשית בקרבכם, כדי שתהפכו למתגברים. אילו היא הייתה מתבצעת באנגליה, אנגליה הייתה מאיישת את הקבוצה הראשונה, בדיוק כפי שאתם תאיישו אותה. אני פשוט אדיב במיוחד בכך שאני מבצע את עבודתי בקרבכם כיום. אלמלא הייתי עושה את העבודה הזו בכם, אתם הייתם שייכים לקבוצה השנייה, או השלישית, או הרביעית או החמישית. הדבר נובע פשוט מההבדל בסדר העבודה. במילים "הקבוצה הראשונה והקבוצה השנייה", אין הכוונה שקבוצה אחת מתעלה על רעותה. הן רק מסמלות את הסדר שבו בני האדם הופכים למושלמים. כיום, אני משתף אתכם בדברים האלה, אך מדוע הם לא נודעו לכם קודם לכן? משום שללא תהליך, בני האדם נוטים להיות קיצוניים. לדוגמה, ישוע אמר בזמנו: "כפי שיצאתי לדרך, כך אגיע." כיום, בני אדם רבים התאהבו בדברים האלה, והם רוצים רק לעטות גלימות לבנות ולהמתין להילקחותם השמיימה. לפיכך, יש דברים רבים שלא יכולים להיאמר מוקדם מדי. אילו הם היו נאמרים מוקדם מדי, האדם היה בוחר בדרכים קיצוניות. שיעור קומתו של האדם עלוב מדי, והוא לא מסוגל להבין לאשורה את האמת הטמונה בדברים האלה.

כשהאדם ישיג חיים אמיתיים של אדם על פני האדמה, כל כוחות השטן יכבלו והאדם יחיה בקלות על פני האדמה. הדברים לא יהיו מורכבים כמו שהם כיום: יחסים אנושיים, יחסים חברתיים, יחסים משפחתיים מורכבים... הם כל כך מעצבנים, וכל כך כאובים! חייו של האדם כאן הם כל כך אומללים! לאחר שהאדם ייכבש, לבו ודעתו ישתנו: יהיה לו לב שירא את אלוהים ולב שאוהב את אלוהים. לאחר שאלוהים יכבוש את כל בני האדם בתבל שרוצים לאהוב אותו, כלומר לאחר שהשטן יובס, ולאחר שהשטן וכל כוחות החושך יכבלו, חייו של האדם על פני האדמה יהיו שלווים, והוא יהיה מסוגל לחיות בחופשיות על פני האדמה. אם חיי האדם יהיו ללא יחסים של בשר ודם וללא המורכבויות שמביאים הבשר והדם, הם יהיו קלים בהרבה. יחסי הבשר והדם של האדם הם מורכבים מדי, והעובדה שיש לאדם יחסים כאלה מוכיחה שהוא עדיין לא השתחרר מהשפעתו של השטן. אילו היו לכם יחסים כאלה עם האחים והאחיות, ואם היו לכם יחסים כאלה עם משפחתכם הרגילה, לא היו לכם דאגות, ולא הייתם צריכים לדאוג מאף אדם. אין מצב טוב מזה, וכך, האדם ישתחרר ממחצית מסבלו. כשהאדם יחיה חיים אנושיים רגילים על פני האדמה, הוא ידמה למלאך. על אף שהוא עדיין יהיה בשר ודם, הוא ידמה מאוד למלאך. זו ההבטחה הסופית – זו ההבטחה האחרונה שהאדם מקבל. כיום, האדם עובר ייסורים ומשפט. האם אתם חושבים שהעובדה שהאדם חווה דברים כאלה היא חסרת משמעות? האם ייתכן שעבודת הייסורים והמשפט מתבצעת ללא סיבה? בעבר, נאמר שייסור האדם ושיפוטו שווי ערך להשלכתו לבור התהום, כלומר ניטלים ממנו גורלו וסיכוייו העתידיים. כל זה נועד למטרה אחת: טיהור האדם. האדם לא מושלך בכוונה תחילה לבור התהום, ואלוהים לא מנער את חוצנו ממנו. במקום זאת, כל זה נועד כדי לטפל במרדנות שבאדם, כדי שניתן יהיה לטהר בסופו של דבר את כל הדברים באדם, על מנת שהוא יוכל להכיר את אלוהים באמת ולהיות כמו אדם קדוש. אם זה ייעשה, הכל יוגשם. למעשה, לאחר הטיפול בדברים שבאדם שיש לטפל בהם, ולאחר שהאדם יישא עדות מהדהדת, השטן יובס, וגם אם חלק מהדברים האלה שבאדם מלכתחילה לא יטוהרו לגמרי, ברגע שהשטן יובס, הוא כבר לא יגרום לבעיות, ובשלב הזה, האדם יטוהר לחלוטין. האדם מעולם לא חווה חיים כאלה, אך לאחר שהשטן יובס, הכל יבוא על מקומו בשלום, והדברים הפעוטים שבאדם ייפתרו כולם. כל שאר הבעיות יסתיימו ברגע שהבעיה המרכזית תיפתר. במהלך התגלמותו של אלוהים כבשר ודם על פני האדמה, כשהוא עושה את עבודתו באופן אישי בקרב בני האדם, כל העבודה שהוא עושה נועדה להביס את השטן, והיא יביס את השטן על-ידי כיבוש האדם והשלמתכם. כשתישאו עדות מהדהדת, גם זה יהיה אות לתבוסתו של השטן. ראשית האדם נכבש, ובסופו של דבר הוא הופך למושלם לחלוטין, כדי להביס את השטן. עם זאת, במהותו של דבר, תבוסתו של השטן מלווה גם בישועת האנושות כולה מים הצרות החלול הזה. ללא קשר לשאלה אם העבודה הזו מתבצעת בתבל כולה או רק בסין, היא נועדה כולה להבסת השטן ולהושעת האנושות כולה, כדי שהיא תוכל לבוא אל המנוחה. הבינו, בשרו ודמו הרגילים של אלוהים בהתגלמותו נועדו בדיוק להבסת השטן. עבודתו של אלוהים בהתגלמותו נועדה להביא ישועה לכל אדם באשר הוא אשר אוהב את אלוהים, היא נועדה לכבוש את האנושות כולה ויתרה מזאת, היא נועדה להביס את השטן. לא ניתן להפריד את לב לבה של עבודת הניהול של אלוהים מהבסת השטן כדי להביא ישועה לאנושות כולה. מדוע בחלקים כה רבים מהעבודה הזו, נאמר תמיד שעליכם לשאת עדות? וכלפי מי מופנית העדות הזו? היא מופנית לשטן, נכון? העדות הזו היא על אלוהים, והיא נועדה להעיד שעבודתו של אלוהים השיגה את התוצאה הרצויה. נשיאת העדות מתקשרת לעבודה של הבסת השטן. אלמלא היה קרב בשטן, האדם לא היה נדרש לשאת עדות. משום שאלוהים חייב להביס את השטן במקביל להושעת האדם, אלוהים דורש שהאדם ישא עליו עדות בפני השטן. באמצעות העדות הזו, הוא מושיע את האדם ונלחם בשטן. כתוצאה מכך, האדם הוא גם מושא הישועה וגם כלי להבסת השטן, ולכן, האדם נמצא בלב לבה של עבודת הניהול המלאה של אלוהים, והשטן הוא בסך הכל מושא ההשמדה והאויב. ייתכן שאתם מרגישים שלא עשיתם דבר, אך משום השינויים בטבעכם, נשאתם עדות, והעדות הזו מופנית אל השטן ולא כלפי האדם. האדם לא כשיר ליהנות מעדות כזו. איך ייתכן שהוא יבין את העבודה שאלוהים עושה? מושא מאבקו של אלוהים הוא השטן. לעומת זאת, האדם הוא רק מושא הישועה. לאדם יש הטבע השטני המושחת, והוא לא מסוגל להבין את העבודה הזו. זאת משום ההשחתה של השטן. הטבע הזה לא שייך לאדם מבראשית, אלא שהשטן גרם לו. כיום, עבודתו העיקרית של אלוהים היא להביס את השטן, כלומר לכבוש את האדם לחלוטין, כדי שהאדם יוכל לשאת עדות סופית על אלוהים בפני השטן. כך יוגשמו כל הדברים. במקרים רבים, לעיניכם הבלתי מזוינת, נדמה שדבר לא קרה, אך למעשה, העבודה כבר הושלמה. האדם דורש שכל עבודת ההשלמה תהיה גלויה, אך מבלי שהפכתי את העבודה לגלויה, השלמתי את עבודתי. זאת משום שהשטן נשמע לי כעת, ופירוש הדבר הוא שהוא נחל תבוסה גמורה, ושכל חוכמתו, עוצמתו וסמכותו של אלוהים הביסו את השטן. זו בדיוק העדות שיש לשאת, ועל אף שהדבר לא מתבטא באדם בבירור, ועל אף שהדבר לא נראה לעין, השטן כבר הובס. העבודה הזו מכוונת כולה כלפי השטן, והיא מתבצעת משום הקרב בשטן. לכן, יש דברים רבים שהאדם לא חושב שהם הצליחו, אך אשר הצליחו זה מכבר, בעיני אלוהים. זו אחת מהאמיתות הפנימיות של כל עבודתו של אלוהים.

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי נכתב, "כיום, הדבר נובע מכך

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.