ברכותיו של אלוהים

(בראשית י"ז 4-6) אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים. ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך. והפרתי אותך במאד מאד וננתיך לגוים ומלכים ממך יצאו.

(בראשית י"ח 18-19) ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ. כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט למען הביא יהוה על אברהם את אשר דיבר עליו.

(בראשית כ"ב 16-18) ויאמר בי נשבעתי נאם יהוה כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך. כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו. והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי.

(איוב מ"ב 12) ויהוה ברך את אחרית אויב מראשיתו ויהי לו ארבעה עשר אלף צאן וששת אלפים גמלים ואלף צמד בקר ואלף אתונות.

האופן והמאפיינים הייחודיים של אמירות הבורא הם סמל לזהותו ולסמכותו הייחודיות (קטע נבחר)

מהו ההבדל בין הדברים הנאמרים על ידי אלוהים לבין הדברים הנאמרים על ידי האדם? כשאתם קוראים את הדברים האלה, שנאמרו על ידי אלוהים, אתם חשים בעוצמת דבריו של אלוהים ובסמכות אלוהים. מה אתם מרגישים כשאתם שומעים שבני אדם אומרים דברים כאלה? האם לדעתכם, הם גאוותנים מדי, מתרברבים, מתפארים? שהרי אין להם עוצמה זו, אין להם סמכות כזו, ולפיכך הם לחלוטין אינם מסוגלים להגשים דברים כאלה. העובדה שהם כה בטוחים בהבטחותיהם אינה מראה אלא את הרשלנות שבהערותיהם. אם מישהו אומר דברים כאלה, הוא ללא ספק גאוותן, בטוח בעצמו במידה מופרזת וחושף את עצמו כדוגמה קלאסית לטבעו של הארכי-מלאך. הדברים האלה באו מפי אלוהים. האם אתם חשים כאן בגורם כלשהו של גאוותנות? האם אתם מרגישים שדברי אלוהים אינם אלא בדיחה? דברי אלוהים הם סמכות, דברי אלוהים הם עובדה, ולפני שהמלים נאמרות מפיו, כלומר כשהוא מקבל החלטה לעשות דבר-מה, הדבר הזה כבר הוגשם. ניתן לומר שכול הדברים שאמר אלוהים לאברהם היו ברית שכרת אלוהים עם אברהם והבטחה של אלוהים לאברהם. הבטחה זו היתה עובדה שנקבעה, עובדה מוגמרת, ועובדות אלה התממשו בהדרגה במחשבותיו של אלוהים בהתאם לתוכניתו של אלוהים. וכך אם אלוהים אומר דברים כאלה, אין זאת אומרת שיש לו טבע גאוותני, כי אלוהים מסוגל להגשים דברים כאלה. יש לו עוצמה וסמכות כאלה והוא מסוגל בהחלט לממש פעולות אלה, ומימושן הוא לחלוטין במסגרת יכולתו. כאשר דברים כאלה נאמרים מפי אלוהים, הם מהווים גילוי וביטוי לטבעו האמיתי של אלוהים, גילוי וביטוי מושלמים למהותו וסמכותו של אלוהים, ואין דבר הולם ומתאים יותר כהוכחה לזהות הבורא. האופן, הנימה והניסוח של אמירות כאלה הם בדיוק הסימן לזהות הבורא, ומתאימים באופן מושלם לביטוי זהותו של אלוהים עצמו, ואין בהם העמדת פנים או טומאה. הם הדגמה מושלמת, מלאה ומוחלטת למהותו ולסמכותו של הבורא. באשר לברואים, אין להם לא הסמכות הזו, לא המהות הזו, ולא כל שכן העוצמה שניתנה על ידי אלוהים. אם אדם יגלה התנהגות כזו, תהיה זו כמעט בוודאות התפרצות עזה של טבעו המושחת, והיא תתמצה בהשפעתה המתערבת של גאוותנותו ושאפתנותו הפראית של האדם ובחשיפת כוונותיו הזדוניות של לא אחר מאשר השטן, ששואף לרמות בני אדם ולפתותם לבגוד באלוהים. וכיצד מתייחס אלוהים לדברים הנחשפים בשפה כזו? אלוהים היה אומר שאתם מבקשים לגזול ממנו את מקומו, להתחזות לו ולהחליפו. כשאתם מחקים את נימת אמירותיו של אלוהים, כוונתכם היא להחליף את מקומו של אלוהים בלבבותיהם של בני האדם, לנכס לעצמכם את האנושות, ששייכת לאלוהים על פי זכות. זהו השטן, חד וחלק. אלה הם מעשי צאצאיו של הארכי-מלאך, שהשמיים אינם יכולים לשאתם! האם יש בקרבכם מישהו שחיקה אי-פעם את אלוהים בדרך ודאית, על ידי כך שאמר כמה מילים מתוך כוונה להטעות ולרמות בני אדם, ולגרום להם להרגיש שדבריו ומעשיו של אדם זה נושאים בחובם את סמכותו וכוחו של אלוהים, כאילו מהותו וזהותו של אדם זה הן ייחודיות, ואף כאילו נימת דבריו של האדם הזה דומה לזו של אלוהים? האם עשיתם אי-פעם דבר מעין זה? האם חיקיתם אי-פעם את נימת אלוהים בדבריכם, עם מחוות המייצגות לכאורה את טבעו של אלוהים, עם הכוח והסמכות לכאורה? האם רובכם פועלים או מתכננים לפעול פעמים רבות בדרך זו? עתה כשאתם מבינים, תופסים ומכירים באמת את סמכותו של הבורא, ונזכרים בדברים שנהגתם לעשות ולחשוף בפני עצמכם, האם אתם חשים בחילה? האם אתם מכירים בשפלותכם ובחוסר הבושה שלכם? לאחר שניתחנו את טבעם ומהותם של אנשים כאלה, האם ניתן לומר שהם זרעו המקולל של הגיהינום? האם ניתן לומר שכול מי שעושה דברים שכאלה מביא על עצמו השפלה? האם אתם מכירים בחומרת טבעו? ועד כמה הוא חמור בדיוק? כוונתם של בני אדם אשר נוהגים כך, היא לחקות את אלוהים. הם חפצים להיות אלוהים וגורמים לאנשים לסגוד להם כמו לאלוהים. הם מבקשים לבטל את מקומו של אלוהים בלבם של בני האדם ולהיפטר מאלוהים אשר עובד בקרב בני האדם, כדי להשיג את מטרת השליטה בבני אדם, כילויים של בני האדם וההשתלטות עליהם. לכול אדם יש רצונות ושאיפות לא מודעים שכאלה וכול אדם חי במהות שטנית מושחתת שכזו ובטבע שטני שכזה, שבו הוא אויב לאלוהים, בוגד באלוהים ומבקש להיות אלוהים. בעקבות השיתוף שלי בנושא סמכותו של אלוהים, האם אתם עדיין מבקשים או שואפים להתחזות לאלוהים, או לחקות את אלוהים? והאם אתם עדיין חפצים להיות אלוהים? האם אתם מבקשים עדיין להפוך לאלוהים? האדם אינו יכול לחקות את סמכותו של אלוהים, הוא אינו יכול להתחזות ולקבל את זהותו ומעמדו של אלוהים. על אף שאתם מסוגלים לחקות את הנימה שבה אלוהים מדבר, אינכם יכולים לחקות את מהותו של אלוהים. על אף שאתם מסוגלים לעמוד במקומו של אלוהים ולהתחזות לו, לעולם לא תוכלו לעשות את אשר אלוהים מתכוון לעשות ולעולם לא תוכלו לשלוט ולצוות על כול הדברים. בעיני אלוהים, תהיו לנצח ברייה קטנה, ואין זה משנה עד כמה רבים כישוריכם ויכולותיכם, אין זה משנה בכמה מתנות ניחנתם, כול שלמותכם היא תחת שליטתו של הבורא. על אף שאתם מסוגלים לומר כמה מילים פזיזות, הדבר אינו יכול להראות שיש להן מהות של הבורא, ולא לייצג שיש לכם סמכות כשל הבורא. סמכותו ועוצמתו של אלוהים הן מהותו של אלוהים עצמו. הן לא נלמדו ולא נוספו מבחוץ, אלא הן מהותו הפנימית של אלוהים עצמו. וכך את הקשר בין הבורא לברואים לא ניתן לשנות לעולם. כאחד הברואים, על האדם לשמור על מקומו, להתנהג באופן מצפוני ולשמור מתוך מילוי חובתו על הדברים שהופקדו בידיו על ידי הבורא. ואסור לו לאדם לנהוג שלא כשורה, ולא לעשות דברים שהם מחוץ לטווח יכולתו או לעשות דברים המתועבים בעיני אלוהים. אסור לו לאדם לנסות להיות דגול, יוצא דופן או מעל לאחרים, ולא לשאוף להיות אלוהים. כך אסור לבני אדם לשאוף להיות. השאיפה להיות דגול או יוצא דופן הינה מגוחכת. השאיפה להיות אלוהים מבישה עוד יותר. הוא מגעילה ונתעבת. הדבר הראוי לשבח, והדבר שעל הברואים להיאחז בו יותר מכול דבר אחר, הוא להיות לברייה אמיתית. זוהי המטרה היחידה שעל בני האדם לחתור אליה.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי א'