חלק 4

3. אלוהים יוצר את הקשת בענן כסמל לבריתו עם האדם

(בראשית ט' 11-13) והקמתי את־בריתי אתכם, ולא־יכרת כל־בשר עוד ממי המבול, ולא־יהיה עוד מבול לשחת הארץ. ויאמר אלהים: "זאת אות־הברית אשר־אני נתן ביני וביניכם, ובין כל־נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם. את־קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ."

כעת, בואו נביט בקטע הזה מכתבי הקודש על האופן שבו אלוהים יצר את הקשת בענן כסמל לבריתו עם האדם.

רוב בני האדם יודעים מהי קשת בענן ושמעו סיפורים הקשורים לקשתות בענן. באשר לסיפור על הקשת בענן בכתבי הקודש, יש כאלה שמאמינים לו, יש כאלה שמתייחסים אליו כאגדה, ואילו אחרים לא מאמינים בו כלל. כך או כך, כל מה שקרה בנוגע לקשת בענן הוא כל הדברים שאלוהים עשה פעם והדברים שאירעו במהלך התהליך שבו אלוהים מנהל את האדם. הדברים האלה תועדו בדיוק בכתבי הקודש. התיעודים האלה לא מספרים לנו מה היה מצב רוחו של אלוהים באותו הזמן או מה היו הכוונות מאחורי הדברים שאלוהים אמר. יתר על כן, איש לא יכול להבין מה אלוהים הרגיש כשהוא אמר אותם. עם זאת, הלך רוחו של אלוהים בנוגע לכל העניין הזה מתגלה בטקסט בין השורות. נדמה המחשבות שלו באותה העת ממש מזנקות מהדף עם כל מילה ואמירה מדבר האל.

מחשבות האל הן מה שאמור להעסיק את דעתם של בני האדם והן מה שהכי חשוב שהם ינסו להכיר. זאת משום שמחשבותיו של אלוהים קשורות הדוקות לאופן שבו האדם מבין את אלוהים, והאופן שבו האדם מבין את אלוהים הוא קשר חיוני ביותר להיווכחותו של האדם בחיים. אם כן, מה אלוהים חשב כשהדברים האלה התרחשו?

במקור, אלוהים ברא אנושות שהייתה טובה מאוד בעיניו וקרובה אליו, אך בני האדם האלה הושמדו במבול לאחר שהם מרדו בו. האם כאב לאלוהים שאנושות כזו פשוט נעלמה בן-רגע, ככה סתם? ודאי שכאב לו! וכיצד הוא הביע את הכאב הזה? כיצד הדבר תועד בכתבי הקודש? הדבר תועד בכתבי הקודש כך: "והקמתי את־בריתי אתכם, ולא־יכרת כל־בשר עוד ממי המבול, ולא־יהיה עוד מבול לשחת הארץ." המשפט הפשוט הזה מגלה את מחשבותיו של אלוהים. ההשמדה הזו של העולם הכאיבה לו מאוד. במילים של בני אנוש, הוא היה עצוב מאוד. אנחנו יכולים לתאר לעצמנו: איך נראתה הארץ שהייתה פעם שוקקת חיים לאחר שהושחתה במבול? איך נראתה כעת הארץ, שפעם הייתה מלאה בני אדם? ללא התיישבות אנושית, ללא יצורים חיים, מים בכל מקום ואי-סדר אדיר על פני המים. האם התרחשות כזו הייתה כוונתו המקורית של אלוהים כשהוא ברא את העולם? מובן שלא! כוונתו המקורית של אלוהים הייתה לראות חיים בכל רחבי הארץ, לראות את בני האדם שהוא ברא עובדים אותו, ולא שרק נח יהיה היחיד שעובד אותו או היחיד שיכול לענות לקריאתו לבצע את המשימה שהופקדה בידו. כשהאנושות נעלמה, אלוהים ראה לא את מה שהוא התכוון אליו במקור, אלא את ההיפך הגמור. איך ייתכן שלבו שלא יכאב? אם כן, כשאלוהים גילה את טבעו והביע את רגשותיו, הוא קיבל החלטה. איזו מין החלטה הוא קיבל? ליצור קשת בענן (הערה: את הקשת בענן שאנחנו רואים) כברית עם האדם, הבטחה שאלוהים לא ישמיד שוב את האנושות במבול. לצד זאת, היא נועדה גם לספר לבני האדם שאלוהים פעם השמיד את העולם במבול, להזכיר לאנושות תמיד מדוע אלוהים עשה דבר כזה.

האם השמדת העולם הפעם הייתה דבר שאלוהים רצה? היא בפירוש לא הייתה מה שאלוהים רצה. אנחנו אולי יכולים להעלות בדעתנו חלק קטן מהמראה העלוב של הארץ לאחר שהושחתה, אך אנחנו לא יכולים להעלות על דעתנו כלל איך נראה אז המראה הזה בעיני אלוהים. אפשר לומר שבין אם מדובר בבני זמננו ובין שמדובר בבני הזמן ההוא, איש לא מסוגל להעלות על דעתו או להבין מה אלוהים הרגיש כשהוא ראה את המראה הזה, את תמונת העולם לאחר שהושמד במבול. אלוהים נאלץ לעשות זאת בגלל מרדנותו של האדם, אך הכאב שאלוהים סבל בלבו מההשמדה הזו של העולם במבול הוא דבר שאיש לא יכול לתפוס או להבין. זו הסיבה שאלוהים כרת ברית עם האנושות, כדי להגיד לבני האדם לזכור שאלוהים פעם עשה דבר כזה ולהישבע בפניהם שאלוהים לעולם לא ישמיד כך את העולם שוב. בברית הזו אנחנו רואים את לבו של אלוהים – אנחנו רואים שלבו של אלוהים דאב כשהוא השמיד את האנושות הזו. בשפת בני אנוש, כשאלוהים השמיד את האנושות וראה את האנושות נעלמת, לבו בכה ודימם. זו הדרך הטובה ביותר לתאר זאת, נכון? המילים האלה משמשות בני אנוש להמחיש רגשות אנושיים, אך מפני ששפת בני האנוש לוקה מדי, השימוש בהן לתיאור רגשותיו ותחושותיו של אלוהים לא נראית לי כה גרועה, והיא גם לא מוגזמת. הן לפחות מאפשרות לכם להבין היטב ובהחלט כראוי את מצב רוחו של אלוהים בזמן ההוא. על מה תחשבו כעת כשתראו שוב קשת בענן? לפחות תזכרו שאלוהים התייסר פעם על כך שהוא השמיד העולם במבול. אתם תזכרו שעל אף שאלוהים שנא את העולם הזה ותיעב את האנושות הזו, כשהוא השמיד את בני האנוש שהוא ברא במו ידיו, לבו דאב, התקשה להרפות, הסתייג ובקושי נשא זאת. נחמתו היחידה הייתה משפחתו של נח בת שמונה הנפשות. שיתוף הפעולה של נח הוא מה שהפך לכדאי את המאמץ האדיר שהוא השקיע בבריאת הכל. כשאלוהים סבל, זה היה הדבר היחיד שיכול היה לפצות על הכאב שלו. מאותו רגע ואילך, אלוהים תלה את כל ציפיותיו מהאנושות במשפחתו של נח, בתקווה שהם יוכלו לחיות עם ברכותו ולא קללתו, בתקווה שהם לעולם לא יראו את אלוהים משמיד את העולם במבול שוב וגם בתקווה שהם לא יושמדו.

איזה חלק מטבעו של אלוהים עלינו להבין מכך? אלוהים תיעב את האדם מפני שהאדם נטר לו טינה, אך בלבו, האכפתיות, הדאגה והרחמים שלו כלפי האנושות נותרו ללא שינוי. אפילו כשהוא השמיד את האנושות, לבו נותר ללא שינוי. כשהאנושות הייתה מלאה בשחיתות והמרתה את פיו של אלוהים במידה מסוימת, אלוהים נאלץ להשמיד את האנושות משום טבעו ומהותו ועל פי עקרונותיו. אולם בגלל מהותו של אלוהים, הוא עדיין ריחם על האנושות ואפילו רצה להשתמש בדרכים שונות לגאול את האנושות כדי שהיא תוכל להמשיך לחיות. במקום זאת, האדם התנגד לאלוהים, המשיך להמרות את פיו של אלוהים וסירב לקבל את ישועתו של אלוהים, כלומר, סירב לקבל את כוונותיו הטובות. על אף שאלוהים קרא לו, הזכיר לו, קיים אותו, עזר לו, וסבל אותו, האדם לא הבין או העריך זאת ולא שם לכך לב. בכאבו, אלוהים בכל זאת לא שכח להעניק לאדם את סובלנותו המרבית, והוא המתין לאדם שישנה את התנהגותו. לאחר שהגיע לגבול שלו, הוא עשה את מה שהיה עליו לעשות ללא כל היסוס. במילים אחרות, חלף פרק זמן מסוים והתחולל תהליך מסוים מהרגע שאלוהים תכנן להשמיד את האנושות ועד תחילתה הרשמית של עבודתו להשמדת האנושות. התהליך הזה התקיים כדי לאפשר לאדם לשנות את התנהגותו והוא היה ההזדמנות האחרונה שאלוהים נתן לאדם. אם כן, מה אלוהים עשה בפרק הזמן הזה לפני שהוא השמיד את האנושות? אלוהים עשה כמות משמעותית של עבודת הזכרה ושכנוע. על אף הכאב והצער בלבו של אלוהים, הוא המשיך לפעול באכפתיות, בחשש וברחמים רבים כלפי האנושות. מה אנחנו רואים מכך? ללא ספק, אנחנו רואים שאהבתו של אלוהים כלפי האנושות היא אמיתית ולא רק דבר מה שהוא משלם לו מס שפתיים. היא אמיתית, מוחשית וניתנת להערכה, והיא לא מזויפת, מדוללת, ערמומית או מתנשאת. אלוהים לעולם לא משתמש בהונאה או יוצר מראות מזויפים כדי לגרום לבני אדם לראות שהוא ראוי לאהבה. הוא לעולם לא משתמש בעדות שקר כדי להראות לבני אדם את חביבותו או כדי להתרברב בחביבותו ובקדושתו. האין ההיבטים האלה של טבעו של אלוהים ראויים לאהבת האדם? האין הם ראויים לעבודת האל? האין הם ראויים להוקרה? בשלב הזה, אני רוצה לשאול אתכם: לאחר ששמעתם את הדברים האלה, האם אתם חושבים שגדולתו של אלוהים היא רק מילים על דף? האם חביבותו של אלוהים היא רק מילים ריקות מתוכן? לא! ודאי שלא! עליונותו, גדולתו, קדושתו, סובלנותו, אהבתו של אלוהים וכן הלאה – כל ההיבטים השונים האלה של טבעו ומהותו של אלוהים באים לידי ביטוי בכל פעם שהוא עושה את עבודתו, והם מגולמים ברצונו כלפי האדם וגם מתגשמים ומשתקפים בכל בן אדם. גם אם לא הרגשתם זאת בעבר, אלוהים דואג לכל אדם בכל דרך אפשרית, באמצעות לבו הכן, חוכמתו ושיטות שונות לחמם את לבו של כל אדם ולעורר את רוחו של כל אדם. זוהי עובדה ללא עוררין. בלי קשר למספר בני האדם היושבים כאן, לכל אדם היו חוויות ותחושות שונות כלפי סובלנותו, סבלנותו וחביבותו של אלוהים. החוויות האלה של אלוהים והתחושות האלה או ההכרות האלה בו – בסיכומו של עניין, כל הדברים החיוביים האלה הם מאלוהים. לכן על ידי שילוב החוויות והידע של כולם על אלוהים והחיבור בינן לבין קריאתנו בפסוקים האלה מכתבי הקודש היום, האם אתם מבינים את אלוהים באופן אמיתי וראוי יותר?

לאחר שקראתם את הסיפור הזה והבנתם חלק מטבעו של אלוהים שנגלה באירוע זה, איזה מין הערכה חדשה של אלוהים יש לכם? האם בזכות זאת הבנתם באופן עמוק יותר את אלוהים ואת לבו? האם אתם מרגישים אחרת כעת כשאתם מעיינים שוב בסיפור של נח? על פי השקפתכם, האם לא היה הכרח לתקשר את הפסוקים האלה מכתבי הקודש? כעת, לאחר שתקשרנו אותם, האם אתם חושבים שהיה הכרח לעשות זאת? היה הכרח, נכון? על אף שמה שקראנו הוא סיפור, הוא תיעוד אמיתי של העבודה שאלוהים עשה בעבר. מטרתי לא הייתה להניח לכם לתפוס את פרטי הסיפורים האלה או את פרטי הדמות הזו, וגם לא לאפשר לכם ללכת לחקור את הדמות הזו, ובהחלט לא לאפשר לכם לחזור ולחקור שוב את כתבי הקודש. אתם מבינים? אם כן, האם הסיפורים האלה עזרו לכם להכיר את אלוהים טוב יותר? מה הסיפור הזה הוסיף לאופן שבו אתם מבינים את אלוהים? ספרו לנו, אחים ואחיות מהכנסיות בהונג קונג. (ראינו שאהבתו של אלוהים היא דבר שאין לאיש מאיתנו, בני האדם המושחתים.) ספרו לנו, אחים ואחיות מהכנסיות בקוריאה. (אהבתו של אלוהים כלפי האדם היא אמיתית. אהבתו של אלוהים כלפי האדם טומנת בחובה את טבעו וטומנת בחובה את גדולתו, קדושתו, עליונותו וסובלנותו. באמצעות סיפור כזה, אנחנו יכולים להעריך טוב יותר את העובדה שכל הדברים האלה הם חלק מטבעו של אלוהים ושכדאי לנו לנסות להבין זאת באופן מעמיק יותר.) (באמצעות התקשור זה עתה, מצד אחד אני יכול לראות את טבעו הצודק והקדוש של אלוהים, ואני יכול לראות מצד שני את דאגתו של אלוהים לאנושות, את רחמיו של אלוהים כלפי האנושות ואת העובדה שכל מה שאלוהים עושה וכל מחשבה ורעיון שיש לו מגלים כולם את אהבתו כלפי האנושות ואת דאגתו לאנושות.) (בעבר הבנתי שאלוהים השתמש במבול כדי להשמיד את העולם מפני שהאנושות הפכה למרושעת במידה מסוימת, ונדמה היה שאלוהים השמיד את האנושות הזו מפני שהוא תיעב אותה. רק לאחר שאלוהים דיבר על הסיפור של נח היום ואמר שלבו של אלוהים דימם, הבנתי שאלוהים למעשה הסתייג התקשה להרפות מהאנושות הזו. רק משום שהאנושות הייתה מרדנית מדי, לאלוהים לא הייתה ברירה אלא להשמיד אותה. למעשה, לבו של אלוהים באותה עת היה עצוב מאוד. מכך אני יכול לראות בטבעו של אלוהים את האכפתיות והדאגה שלו כלפי האנושות. זה דבר שלא ידעתי לפני כן.) טוב מאוד! אתם יכולים להיות הבאים שידברו. (ההקשבה לדברים האלה השפיעה עליי מאוד. קראתי את כתבי הקודש בעבר, אבל מעולם לא הייתה לי חוויה כמו היום, שבה אלוהים מנתח ישירות את הדברים האלה כדי שנוכל להכיר אותו. החוויה שבה אלוהים מוביל אותנו כך כדי שנזכה לראות את כתבי הקודש הראתה לי שמהותו של אלוהים אל מול שחיתות האדם הייתה אהבה ודאגה לאנושות. מאז שהאדם נעשה מושחת ועד אחרית הימים היום, על אף שאלוהים טומן בחובו טבע צודק, אהבתו ודאגתו לאדם נותרות ללא שינוי. זה מוכיח שהמהות של אהבתו של אלוהים, מהבריאה ועד היום, לעולם לא משתנה, גם אם האדם מושחת.) (היום הבנתי שמהותו של אלוהים לא תשתנה משום שינוי בזמן והמקום של עבודתו. הבנתי גם שבין שאלוהים בורא את העולם או משמיד אותו לאחר שהאדם הופך למושחת, כל מה שהוא עושה הוא בעל משמעות ומכיל את טבעו. לפיכך, הבנתי שאהבתו של אלוהים היא אינסופית ובלתי ניתנת למדידה, והבנתי גם את דאגתו ורחמיו של אלוהים כלפי האנושות כשהוא השמיד את העולם, כפי שציינו האחים והאחיות האחרים.) (אלה היו דברים שבאמת לא ידעתי לפני כן. לאחר שהקשבתי היום, אני מרגיש שאלוהים באמת מהימן, באמת אמין וראוי לאמונה ושהוא אכן קיים. אני יכול באמת להבין בלבי שטבעו ואהבתו של אלוהים הם באמת עד כדי כך מוחשיים. זו תחושה שיש לי לאחר שהקשבתי היום.) מצוין! נראה שכולכם הפנמתם את מה ששמעתם.

האם הבחנתם בעובדה מסוימת מכל הפסוקים מכתבי הקודש, לרבות כל הסיפורים מכתבי הקודש שתקשרנו היום? האם אלוהים אי-פעם השתמש בשפתו שלו כדי להביע את מחשבותיו שלו או כדי להסביר את אהבתו ודאגתו לאנושות? האם יש תיעוד שלו משתמש בשפה פשוטה כדי לציין עד כמה הוא דואג לאנושות או אוהב אותה? לא! הלא כן? יש בקרבכם כל כך הרבה בני אדם שקראו את כתבי הקודש או ספרים אחרים. האם מישהו מכם ראה מילים שכאלה? התשובה היא בשום אופן לא! כלומר, בתיעוד שבכתבי הקודש, לרבות דברי האל או תיעוד עבודתו, אלוהים מעולם לא השתמש בשיטותיו שלו כדי לתאר את רגשותיו או כדי להביע את אהבתו ודאגתו לאנושות, בשום תקופה ובשום פרק זמן, ואלוהים גם מעולם לא השתמש בדיבור או בכל מעשה שהוא כדי להביע את רגשותיו ותחושותיו – האין זו עובדה? מדוע אני אומר זאת? מדוע עליי לציין זאת? מפני שהדבר מכיל גם את חביבותו וטבעו של אלוהים.

אלוהים ברא את האנושות. גם אם בני אנוש הושחתו וגם אם הם לא חסידים שלו, אלוהים מתייחס אליהם כאל בבת עינו – או כפי שבני אדם היו אומרים, הוא מתייחס אליהם כאל בני האנוש היקרים לו ביותר – ולא כאל הצעצועים שלו. על אף שאלוהים אומר שהוא הבורא ושהאדם הוא ברוא שלו, מה שאולי נשמע כאילו יש איזשהו הבדל בדרגה, למעשה, כל מה שאלוהים עשה למען האנושות חורג בהרבה מהמצופה מקשר כזה. אלוהים אוהב את האנושות, משגיח על האנושות ודואג לאנושות, וכן מקיים את האנושות ללא-הרף וללא-הפסק. הוא לעולם לא מרגיש בלבו שזו עבודה נוספת או דבר מה שראוי להערכה רבה. הוא גם לא מרגיש שהושעת האנושות, קיום האנושות והענקת הכל לאנושות הם תרומה אדירה למענה. הוא בסך הכל מקיים את האנושות בשקט ובדממה, בדרכו שלו ובאמצעות מהותו שלו ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. לא משנה כמה תמיכה וכמה עזרה האנושות מקבלת ממנו, אלוהים לעולם לא חושב על כך או מנסה לזכות בהערכה. הדבר נקבע על ידי מהותו של אלוהים והוא גם בדיוק ביטוי אמיתי של טבעו של אלוהים. זו הסיבה שגם בספרי הקודש וגם בספרים אחרים, אנחנו אף-פעם לא רואים את אלוהים מבטא את מחשבותיו ואף-פעם לא רואים את אלוהים מתאר או מצהיר בפני בני האנוש מדוע הוא עושה את הדברים הללו או מדוע הוא דואג כל כך לאנושות במטרה לגרום לאנושות להכיר לו תודה או להלל אותו. אפילו כשכואב לו, כשלבו דואב עד מאוד, הוא אף-פעם לא שוכח את האחריות שלו כלפי האנושות או את דאגתו כלפי האנושות, אלא תמיד סובל את הכאב הזה ואת המכאוב הזה לבד בדממה. להיפך, אלוהים ממשיך לקיים את האנושות כרגיל. על אף שהאנושות לעתים קרובות מהללת את אלוהים או נושאת עליו עדות, אלוהים לא דורש ממנה לנהוג כך. זאת משום שאלוהים לעולם לא מתכוון שאף אחד מהדברים הטובים שהוא עושה למען האנושות יזכה בהכרת תודה או בגמול. מצד שני, מי שירא את אלוהים וסר מרע, מי שהוא באמת חסיד של אלוהים, מי שמקשיב לו ונאמן לו ומי שנשמע לו – אלה הם בני האדם שלעתים קרובות יזכו בברכותיו של אלוהים, ואלוהים יעניק את הברכות האלה ללא היסוס. יתר על כן, הברכות שבני אדם מקבלים מאלוהים הן לעתים קרובות מעבר לכל דמיון וגם מעבר לכל מה שבני אנוש יכולים להשיג בתמורה למה שהם עשו או למחיר שהם שילמו. כשהאנושות נהנית מברכותיו של אלוהים, האם למישהו אכפת ממה שאלוהים עושה? האם מישהו דואג כלל לרגשותיו של אלוהים? האם מישהו מנסה להבין את כאבו של אלוהים? התשובה המדויקת לשאלות האלה היא: לא! האם בן אנוש כלשהו, לרבות נח, יכול להבין את הכאב שאלוהים הרגיש באותו רגע? האם מישהו יכול לתפוס את הסיבה לכך שאלוהים יכרות ברית כזו? לא! האנושות לא מבינה את כאבו של אלוהים, לא משום שהיא לא יכולה להעלות על הדעת את כאבו של אלוהים, ולא בגלל הפער בין אלוהים לאדם או ההבדל במעמדם, אלא מפני שלאנושות לא אכפת כלל מרגשותיו של אלוהים. האנושות חושבת שאלוהים הוא עצמאי – אלוהים לא צריך שבני אדם ידאגו לו, יבינו אותו או יתחשבו בו. אלוהים הוא אלוהים, ולכן אין לו כאב ואין לו רגשות. הוא לא יהיה עצוב, הוא לא ירגיש צער והוא אפילו לא בוכה. אלוהים הוא אלוהים, ולכן הוא לא צריך שום ביטוי רגשי והוא לא צריך שום נחמה רגשית. אם הוא צריך אותם בנסיבות מסוימות, הוא יפתור את העניין בעצמו ולא יזדקק לכל סיוע מהאנושות. לעומת זאת, בני האנוש החלשים והילדותיים הם אלה שצריכים שאלוהים ינחם אותם, יקיים אותם, יעודד אותם ואפילו יביע תנחומים על רגשותיהם, בכל זמן ובכל מקום. המחשבה הזו מסתתרת עמוק בלב האנושות: האדם הוא החלש – הוא זקוק לאלוהים שישמור עליו מכל בחינה, הוא ראוי לכל הדאגה שאלוהים מקדיש לו והוא צריך לדרוש מאלוהים את כל מה שלדעתו צריך להיות שלו. אלוהים הוא החזק – יש לו הכל והוא צריך להיות זה ששומר על האנושות ומעניק לה ברכות. מפני שהוא כבר אלוהים, הוא כל-יכול והוא לעולם לא זקוק לדבר מהאנושות.

מכיוון שהאדם לא שם לב לאף אחד מגילויי האל, הוא מעולם לא חש בצערו, כאבו או אושרו של אלוהים. אולם לעומת זאת, אלוהים מכיר את כל ביטוייו של האדם כפי שהוא מכיר את כף ידו. אלוהים מספק את הצרכים של כולם בכל זמן ובכל מקום, צופה במחשבותיו המשתנות של כל אדם וכך הוא מנחם ומשכנע אותו, ומכוון ומאיר אותו. מבחינת כל הדברים שאלוהים עשה על האנושות וכל המחירים שהוא שילם בגללה, האם בני אדם יכולים למצוא פסוק בכתבי הקודש או מכל דבר שאלוהים אמר עד היום שמציין בבירור שאלוהים ידרוש דבר מה מן האדם? לא! נהפוך הוא, גם אם בני אדם מתעלמים מחשיבתו של אלוהים, הוא עדיין חוזר ומנהיג את האנושות, חוזר ומקיים אותה ועוזר לה, כדי לאפשר לה לצעוד בדרכו של אלוהים, כדי שהיא תוכל לקבל את היעד היפהפה שהוא הכין לה. בכל הנוגע לאלוהים, למה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, הוא יעניק ללא היסוס את חסדו, את רחמיו ואת כל גמוליו לחסידי האל שאוהבים אותו. אולם הוא לעולם לא מגלה לאף אדם את הכאב שהוא סבל או את הלך רוחו, והוא לעולם לא מתלונן על מי שלא מסוגל להתחשב בו או להכיר את רצונו. הוא בסך הכל עומד בכל זה בדממה וממתין ליום שבו האנושות תהיה מסוגלת להבין.

מדוע אני אומר את הדברים האלה כאן? מה אתם מבינים מהדברים שאמרתי? יש דבר מה במהותו ובטבעו של אלוהים שקל מאוד לא לשים לב אליו, דבר מה שיש רק לאלוהים ולא לאף אדם, לרבות אלה שאחרים חושבים אותם לבני אדם דגולים ולבני אדם טובים, או שאחרים מדמיינים שהם אלוהים. מהו הדבר הזה? זהו חוסר אנוכיותו של אלוהים. כשאנחנו מדברים על חוסר אנוכיות, אתם אולי חושבים שגם אתם חסרי כל אנוכיות, משום שבכל הנוגע לילדיכם, אתם לעולם לא מתמקחים איתם ואתם נדיבים כלפיהם, או שאתם חושבים שאתם חסרי כל אנוכיות בכל הנוגע להוריכם. תהיה מחשבתכם אשר תהיה, אתם לפחות מבינים את המונח "חוסר אנוכיות" ורואים בו דבר חיובי, וחושבים שלהיות אדם חסר אנוכיות הוא דבר נאצל. כשאתם חסרי אנוכיות, אתם חושבים שאתם נהדרים. אך אין איש שיכול לראות את חוסר האנוכיות של אלוהים בכל דבר, בבני האדם, באירועים ובחפצים, ובאמצעות עבודתו של אלוהים. מדוע כך הדבר? מפני שהאדם הוא כל כך אנוכי! מדוע אני אומר זאת? האנושות חיה בעולם חומרי. אתם אולי חסידי אל, אך אתם אף-פעם לא רואים או מבינים איך אלוהים מקיים אתכם, אוהב אתכם ודואג לכם. אם כן, מה אתם רואים? אתם רואים את קרוביכם בדם שאוהבים אתכם או מטפחים אתכם. אתם רואים את הדברים שמועילים לבשרכם ודמכם. אכפת לכם מבני האדם והדברים שאתם אוהבים. זהו חוסר אנוכיותו המזויף של האדם. עם זאת, בני אדם "חסרי אנוכיות" כאלה לעולם לא חושבים על אלוהים שמעניק להם חיים. בניגוד לאלוהים, חוסר אנוכיותו של האדם הופך לאנוכי ובזוי. חוסר האנוכיות שהאדם מאמין בו הוא ריקני ולא מציאותי, מדולל, לא תואם את אלוהים ולא קשור לאלוהים. חוסר האנוכיות של האדם הוא למען עצמו, ואילו חוסר האנוכיות של אלוהים הוא גילוי אמיתי של מהותו. בדיוק בגלל חוסר האנוכיות של אלוהים האדם מקבל ממנו זרם יציב של אספקה. אולי אתם לא מושפעים מאוד מהנושא הזה שאני מדבר עליו היום ואתם רק מהנהנים באישור, אך כשתנסו להעריך את לבו של אלוהים בלבכם, תגלו מבלי משים: מבין כל בני האדם, העניינים והדברים שאתם יכולים להרגיש בעולם הזה, רק חוסר אנוכיותו של אלוהים הוא אמיתי ומוחשי, מפני שרק אהבתו של אלוהים כלפיכם היא ללא תנאי וללא רבב. מלבד אלוהים, חוסר אנוכיותו לכאורה של כל אחד אחר הוא כולו מזויף, שטחי וחסר כנות – יש לו מטרה, כוונות מסוימות, הוא טומן בחובו הפסדים מסוימים והוא לא יכול לעמוד במבחן. אפשר אפילו לומר שהוא מטונף ונלעג. אתם מסכימים?

אני יודע שהנושאים האלה מאוד לא מוכרים לכם ושאתם זקוקים לזמן מה כדי לעכל אותם לפני שתוכלו להבין באמת. ככל שהנושאים האלה פחות מוכרים לכם, כך הדבר מוכיח שהנושאים האלה חסרים בלבכם. אם לעולם לא אזכיר את הנושאים האלה, האם מישהו מכם ידע עליהם דבר? אני סבור שלעולם לא הייתם מכירים אותם. אין ספק בכך. לא משנה כמה אתם יכולים לתפוס או להבין, הנושאים האלה שאני מדבר עליהם הם מה שהכי חסר לבני אדם ומה שהם צריכים לדעת עליו יותר מכל. הנושאים האלה חשובים מאוד לכולם – הם יקרי ערך והם החיים, והם הדברים שצריכים להיות ברשותכם בדרך שלפניכם. ללא הכוונתם של הדברים האלה, מבלי שתבינו את טבעו ומהותו של אלוהים, תמיד יהיה לכם ספק בכל הנוגע לאלוהים. איך אתם יכולים להאמין באלוהים כראוי אם אתם אפילו לא מבינים אותו? אתם לא יודעים דבר על רגשותיו, רצונו והלך רוחו של אלוהים. אתם לא יודעים מה הוא חושב, מה מעציב אותו ומה משמח אותו. על כן איך אתם יכולים להתחשב בלבו של אלוהים?

בכל פעם שאלוהים עצוב, הוא ניצב בפני אנושות שלא שמה אליו לב כלל, אנושות המורכבת מחסידי אל שטוענים שהם אוהבים אותו אך לגמרי מזניחים את רגשותיו. איך יכול להיות שלא יכאב הלב שלו? בעבודת הניהול של אלוהים, הוא מבצע את עבודתו בכנות ומדבר אל כל אדם, והוא ניצב בפניהם ללא כל היסוס או היחבאות. אולם כל חסידיו סגורים בפניו ואיש לא מוכן להתקרב אליו באופן פעיל, להבין את לבו או לשים לב לרגשותיו. אפילו אלה שרוצים להפוך לאנשי סודו של אלוהים לא רוצים להתקרב אליו, להתחשב בלבו או לנסות להבין אותו. כשאלוהים שמח ומאושר, אין לו עם מי לחלוק את האושר שלו. כשבני אדם לא מבנים את אלוהים, אין מי שינחם את לבו הפגוע. כשלבו דואב, אין אף אדם שמוכן להקשיב למה שעל לבו. לאורך אלפי השנים האלה של עבודת הניהול של אלוהים, איש לא מבין את רגשותיו של אלוהים ואיש לא מבין אותם או תופס אותם, ועל אחת כמה וכמה שאיש לא יכול לעמוד לצד אלוהים ולחלוק איתו את רגעי השמחה והצער. אלוהים בודד. הוא בודד! אלוהים בודד לא רק משום שהאנושות המושחתת מתנגדת לו, אלא יותר מכך משום שבני האדם שעוסקים בחיפוש אחר רוחניות, בני האדם שרוצים להכיר את אלוהים ולהבין אותו ואפילו בני האדם שמוכנים להקדיש לו את כל חייהם גם הם לא מכירים את מחשבותיו ולא מבינים את טבעו ואת רגשותיו.

בסוף הסיפור של נח, אנו רואים שאלוהים השתמש בשיטה יוצאת דופן כדי להביע את רגשותיו באותו רגע. השיטה הזו מיוחדת מאוד והשיטה היא לכרות ברית עם האדם. זו שיטה שמצהירה על סיום השימוש של אלוהים במבול כדי להשמיד את העולם. מבחוץ, כריתת ברית נראית דבר רגיל ביותר. זו אינה אלא שימוש במילים כדי למנוע את שני הצדדים מפעולות המפרות את הברית, כדי להשיג את המטרה של הגנת העניינים של שני הצדדים. על פני השטח, זה דבר רגיל מאוד, אך מהסתכלות במניעים ובמשמעות של המעשה הזה של אלוהים, אפשר להבין שזה גילוי אמיתי של טבעו והלך רוחו של אלוהים. אם רק תניחו את המילים האלה בצד ותתעלמו מהן, אם לעולם לא אומר לכם את האמת בנוגע לכך, האנושות באמת לעולם לא תכיר את מחשבותיו של אלוהים. אולי בדמיונכם, אלוהים מחייך כשהוא כורת את הברית הזו, ואולי סבר פניו רציני, אך בלי קשר לסבר הפנים שרוב בני האדם מדמיינים שיש לאלוהים, איש לא יכול לראות את לבו או את כאבו של אלוהים, ועל אחת כמה וכמה שאיש לא יכול לראות את בדידותו. איש לא יכול לזכות באמונו של אלוהים, להיות ראוי לאמונו של אלוהים או להיות מישהו שאלוהים יכול להביע בפניו את מחשבותיו או את כאבו. זו הסיבה שלאלוהים לא הייתה ברירה אלא לעשות דבר כזה. למראית עין, אלוהים עשה דבר קל כדי להיפרד לשלום מהאנושות הקודמת, להסדיר את העבר ולשים קץ מושלם להשמדתו את העולם במבול. עם זאת, אלוהים הסתיר את הכאב שלו מהרגע הזה עמוק בלבו. בתקופה שבה לא היה לאלוהים עם מי לשתף את מה שעל לבו, הוא כרת ברית עם האנושות ואמר לה שהוא לא ישמיד העולם במבול שוב. כשמופיעה קשת בענן, היא מזכירה לבני האדם שקרה פעם דבר כזה כדי להזהיר אותם שלא לעשות מעשים רעים. אפילו מתוך כאב כזה, אלוהים לא שכח את האנושות ועדיין הקדיש לה דאגה כה רבה. אלה אהבתו וחוסר אנוכיותו של אלוהים, הלא כן? אך על מה בני אדם חושבים כשהם סובלים? זה הרי הרגע שבו הם זקוקים לאלוהים יותר מכל, הלא כן? ברגעים כאלה, בני אדם תמיד מביאים את אלוהים כדי שהוא ינחם אותם. אלוהים לעולם לא יאכזב בני אדם בכל זמן שהוא, והוא תמיד יאפשר לבני אדם להיחלץ מצרותיהם ולחיות באור. על אף שאלוהים מקיים כך את האנושות, בלב האדם אלוהים הוא רק גלולת עידוד ושיקוי של נחמה. כשאלוהים סובל, כשלבו פגוע, יציר נברא או כל אדם המנחם אותו או מארח לו חברה הם ללא ספק רק משאלה ראוותנית של אלוהים. האדם לעולם לא שם לב לרגשותיו של אלוהים, ולכן אלוהים לעולם לא מבקש נחמה או מצפה שיהיה מישהו שיוכל לנחם אותו. הוא בסך הכל משתמש בשיטות שלו עצמו כדי להביע את מצב רוחו. בני אדם לא חושבים שקשה לאלוהים במיוחד לעמוד בייסורים כלשהם, אך רק כשאתם מנסים באמת להבין את אלוהים ויכולים באמת להבין את כוונותיו הכנות של אלוהים בכל מעשיו, אתם יכולים להרגיש את גדולתו וחוסר אנוכיותו של אלוהים. על אף שאלוהים כרת ברית עם האנושות באמצעות הקשת בענן, הוא מעולם לא סיפר לאיש מדוע הוא עשה זאת ומדוע הוא כרת את הברית הזו, כלומר, הוא מעולם לא גילה לאיש את מחשבותיו האמיתיות. זאת מפני שאיש לא יכול לתפוס את עומקה של אהבתו של אלוהים כלפי האנושות שהוא ברא במו ידיו, ואיש לא יכול להבין כמה כאב סבל לבו כשהוא השמיד את האנושות. לפיכך, אפילו אם הוא יאמר לבני האדם מה הוא מרגיש, הם לא יכולים לשאת את האמון הזה. על אף שכואב לו, הוא בכל זאת ממשיך בשלב הבא של עבודתו. אלוהים תמיד נותן את הצד הכי טוב שלו ואת הדברים הכי טובים לאנושות, תוך שהוא נושא בדממה את כל הייסורים בעצמו. אלוהים אף-פעם לא מגלה בפתיחות את ייסוריו. במקום זאת, הוא סובל וממתין בדממה. הסיבולת של אלוהים היא לא קרה, אדישה, או חסרת ישע והיא לא סימן לחולשה. אהבתו ומהותו של אלוהים הן תמיד חסרות אנוכיות. זהו גילוי טבעי של מהותו וטבעו והתגלמות אמיתית של זהותו של אלוהים כבורא האמיתי.

למרות זאת, אולי יש כאלה שלא הבינו אותי כראוי. האם תיאור רגשותיו של אלוהים בפירוט כה רב ובאופן כל כך סנסציוני נועד לגרום לבני אדם לרחם על אלוהים? האם הייתה כוונה כזו? (לא!) המטרה היחידה לכך שאמרתי את הדברים האלה הייתה לגרום לכם להכיר את אלוהים טוב יותר, להבין כל חלק בו, להבין את רגשותיו, לתפוס את העובדה שעבודתו של אלוהים מבטאת בהדרגה ובאופן מוחשי את טבעו ומהותו. זאת בניגוד לאופן שבו הן מוצגות באמצעות דבריו הריקים מתוכן של האדם, מכתביו והדוקטרינות שלו או דמיונו. כלומר, אלוהים ומהותו קיימים באמת – הם לא ציורים, הם לא יצירי דמיון, הם לא תוצרים של האדם והם בהחלט לא המצאות של האדם. האם אתם מכירים בכך כעת? אם אתם מכירים בכך, הרי שדבריי היום השיגו את מטרתם.

דנו היום בשלושה נושאים. אני בטוח שכולם הפיקו ערך רב מהשיתוף על שלושת הנושאים האלה. אני יכול לומר בוודאות שבאמצעות שלושת הנושאים הללו, המחשבות של אלוהים שתיארתי או טבעו ומהותו של אלוהים שציינתי שינו את האופן שבו בני אדם מבינים ותופסים את אלוהים, ואפילו הפכו האמונה של כולם באלוהים וכן הפכו את צלם האל שכולם העריצו בלבם. כך או כך, אני מקווה שמה שלמדתם על טבעו של אלוהים בשני החלקים האלה מכתבי הקודש יועיל לכם, ואני מקווה שאחרי שתחזרו, תנסו להרהר בכך עוד. המפגש של היום מסתיים כאן. שלום!

4 בנובמבר, 2013