עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'

חלק 6

עדותו של איוב מנחמת את אלוהים

אם אני אומר לכם עכשיו שאיוב הוא אדם נפלא, אולי לא תוכלו להעריך את הפירוש הגלום במילים האלה, ואולי לא תוכלו לתפוס את הרגש שמאחורי הדברים האלה שאני אומר. המתינו ליום שבו תחוו ניסיונות כמו של איוב. לאחר שתחוו קשיים וניסיונות שאלוהים סידר לכם אישית, לאחר שתיתנו את כל כולכם ותסבלו השפלות וקשיים, בכדי לגבור על השטן ולשאת עדות על אלוהים לנוכח פיתויים, אתם תוכלו להעריך את משמעות הדברים שאמרתי. באותו זמן, תרגישו שאתם נחותים בהרבה מאיוב, ותרגישו כמה איוב נפלא ושהוא ראוי לחיקוי. בבוא הזמן הזה, תבינו כמה חשובות אותן מילים מופתיות שאיוב אמר עבור מישהו מושחת שחי בימים אלה, ותבינו כמה קשה לבני ימינו להשיג את מה שאיוב השיג. כשתרגישו את הקושי, תעריכו עד כמה לבו של אלוהים חרד ומודאג, תעריכו כמה גבוה המחיר שאלוהים משלם כדי לזכות באנשים כאלה, וכמה יקרים מעשיו ומאמציו של אלוהים למען האנושות. עכשיו, לאחר ששמעתם את הדברים האלה, האם יש לכם הבנה מדויקת והערכה נכונה של איוב? בעיניכם, האם איוב היה אדם תם וישר באמת, אשר ירא את אלוהים וסר מרע? אני סבור שרוב האנשים יאמרו בוודאות "כן", מפני שאף אחד, כולל השטן, לא יכול להתכחש לעובדות של מעשיו וגילויו של איוב. הן ההוכחה העוצמתית ביותר לניצחונו של איוב על השטן. איוב סיפק את ההוכחה הזו, והיא הייתה העדות הראשונה שאלוהים קיבל. לפיכך, כשאיוב ניצח בפיתויי השטן ונשא עדות על אלוהים, אלוהים ראה באיוב תקווה, ואיוב ניחם את לבו. מאז הבריאה ועד איוב, זו הייתה הפעם הראשונה שאלוהים באמת חווה נחמה ואת המשמעות של קבלת נחמה מהאדם, וזו הייתה הפעם הראשונה שהוא ראה עדות אמיתית שנישאה למענו, וזכה בה.

אין לי ספק שלאחר שאנשים רבים שמעו על עדותו של איוב ותיאורים של היבטים שונים שלו, יהיו להם תוכניות לדרך שלפניהם. בנוסף, אין לי ספק שרוב האנשים שמלאים חרדה ופחד יתחילו אט-אט להירגע בגופם ובנפשם ויתחילו לחוש הקלה, לאט-לאט...

הפסוקים הבאים הם גם תיאורים של איוב. בואו נמשיך לקרוא.

4. איוב שמע על אלוהים לשמע אוזן

(איוב ט' 11) הן יעבֹר עלַי, ולא אראה; ויחלֹף, ולא-אבין לו.

(איוב כ"ג 8-9) הן קדם אהלֹך ואיננו; ואחור, ולא-אבין לו. שמאול בעשֹתו, ולא-אחז; יעטֹף ימין, ולא אראה.

(איוב מ"ב 2-6) ידעת (ידעתי), כי-כל תוכל; ולא-יבצר ממך מזִמה. מי זה, מעלים עצה – בלי-דעת: לכן הגדתי, ולא אבין; נפלאות ממני, ולא אדע. שמע-נא, ואנֹכי אדבר; אשאלך, והודיעני. לשמע-אֹזן שמעתיך; ועתה, עיני ראתך. על-כן, אמאס ונִחמתי – על-עפר ואפר.

על אף שאלוהים לא התגלה לאיוב, איוב מאמין בריבונותו של אלוהים

מהי האמת שבמילים אלה? האם מישהו מכם הבין שיש כאן עובדה? ראשית, כיצד איוב ידע שאלוהים קיים? ואיך הוא ידע שאלוהים מושל בשמיים ובארץ ובכל צבאם? ישנו פסוק שעונה על שתי השאלות האלה: "לשמע-אֹזן שמעתיך; ועתה, עיני ראתך. על-כן, אמאס ונִחמתי – על-עפר ואפר" (איוב מ"ב 5-6). מהדברים הללו אנחנו למדים שבמקום לראות את אלוהים בעיניו, איוב למד עליו מאגדות. בנסיבות האלה, הוא עלה על הדרך של להיות חסיד של אלוהים, ולאחר מכן הוא אישר את קיומו של אלוהים בחייו ובכל הדברים. יש כאן עובדה בלתי ניתנת לערעור – מהי? למרות יכולתו ללכת בדרך של יראת אל והישמרות מרע, איוב מעולם לא ראה את אלוהים. האם איוב לא היה בכך כמו בני זמננו? איוב מעולם לא ראה את אלוהים, וההשלכה של זה הייתה שעל אף שהוא שמע עליו, הוא לא ידע איפה אלוהים נמצא, מה טיבו ומה הוא עושה, שהם גורמים סובייקטיביים. מבחינה אובייקטיבית, על אף שהוא היה חסיד של אלוהים, אלוהים מעולם לא נגלה אליו ולא דיבר אליו. האין זו עובדה? על אף שאלוהים לא דיבר אל איוב ולא ציווה עליו, איוב ראה את קיומו של אלוהים וחזה בריבונותו בכל הדברים ובאגדות שבהן איוב שמע על אלוהים לשמע אוזן, ולאחר מכן הוא החל בחיים של יראת אל והישמרות מרע. אלו היו המקורות והתהליכים שבאמצעותם איוב היה חסיד של אלוהים. אך בלי קשר לשאלה כיצד הוא ירא את אלוהים וסר מרע, ובלי קשר לשאלה כיצד הוא דבק בהגינותו, אלוהים בכל זאת מעולם לא נגלה אליו. בואו נקרא את הפסוק הזה. הוא אמר, "הן יעבֹר עלַי, ולא אראה; ויחלֹף, ולא-אבין לו" (איוב ט' 11). מה שנאמר בדברים האלה הוא שייתכן שאיוב חש את אלוהים סביבו וייתכן שלא, אך הוא מעולם לא יכול היה לראות את אלוהים. היו זמנים שבהם הוא דמיין את אלוהים עובר לפניו, או פועל, או מנחה את האדם, אך הוא מעולם לא ידע. אלוהים פוקד את האדם ברגע הכי פחות צפוי. האדם לא יודע מתי אלוהים פוקד אותו או היכן, כיוון שהאדם אינו יכול לראות את אלוהים. לכן, עבור האדם, אלוהים נסתר ממנו.

אמונתו של איוב אינה מתערערת משום שאלוהים נסתר מפניו

בפסוקים הבאים, איוב אומר, "הן קדם אהלֹך ואיננו; ואחור, ולא-אבין לו. שמאול בעשֹתו, ולא-אחז; יעטֹף ימין, ולא אראה" (איוב כ"ג 8-9). מהתיאור הזה, אנחנו למדים שבחוויותיו של איוב, אלוהים היה נסתר מעיניו כל הזמן. אלוהים לא נגלה אליו ולא דיבר אליו בגלוי, אך בלבו איוב היה בטוח בקיומו של אלוהים. הוא תמיד האמין שייתכן שאלוהים מתהלך לפניו או פועל לצדו, ושעל אף שהוא אינו מסוגל לראותו, אלוהים תמיד לידו ומושל בכל כולו. איוב מעולם לא ראה את אלוהים, אך הוא היה מסוגל להישאר נאמן לאמונתו, מה שאף אחד אחר לא הצליח לעשות. מדוע אף אחד אחר לא הצליח? מכיוון שאלוהים לא דיבר אל איוב ולא נגלה אליו, ואם הוא לא היה מאמין באמת, הוא לא יכול היה להמשיך ולהתמיד בדרך של יראת אל והישמרות מרע. האין זו אמת? מה אתם מרגישים כשאתם קוראים שאיוב אמר את הדברים האלה? האם אתם מרגישים שתומתו ויושרו של איוב וצדיקותו לפני אלוהים הם אמיתיים ואינם הגזמה מצד אלוהים? על אף שאלוהים התייחס לאיוב כמו לאנשים אחרים ולא נגלה או דיבר אליו, איוב עדיין התמיד בהגינותו, עדיין האמין בריבונותו של אלוהים, ויתרה מזאת, הוא לעתים קרובות העלה עולות והתפלל אל אלוהים, כתוצאה מחששו לפגוע באלוהים. ביכולתו של איוב לירוא את אלוהים מבלי לראותו, אנחנו רואים עד כמה הוא אהב דברים חיוביים וכמה אמונתו הייתה יציבה וממשית. הוא לא התכחש לקיומו של אלוהים משום שאלוהים היה נסתר מפניו, והוא לא איבד את אמונתו או זנח את אלוהים משום שהוא מעולם לא ראה אותו. במקום זאת, מתוך עבודתו הנסתרת של אלוהים בשליטה על הכל, הוא הבין את קיומו של אלוהים וחש את ריבונותו ועוצמתו. הוא לא ויתר על יושרו משום שאלוהים נחבא ולא זנח את הדרך של יראת אל והישמרות מרע משום שאלוהים מעולם לא נגלה אליו. איוב מעולם לא ביקש מאלוהים להיראות אליו בגלוי כדי להוכיח את קיומו, משום שהוא כבר חזה בריבונותו של אלוהים בקרב כל הדברים, ומשום שהוא האמין שהוא זכה לברכותיו וחסדיו של אלוהים שאחרים לא זכו להם. על אף שאלוהים נותר חבוי ממנו, אמונתו של איוב מעולם לא התערערה. לכן, הוא קצר פירות שלא היו לאף אחד אחר: אישורו של אלוהים וברכתו.

איוב מברך את שמו של יהוה ואינו חושב על ברכות או אסונות

ישנה עובדה שאף פעם לא מתייחסים אליה בסיפורי כתבי הקודש על איוב, ובכך נתמקד היום. על אף שאיוב מעולם לא ראה את אלוהים ולא שמע את דברי האל במו אוזניו, היה לאלוהים מקום בלבו. ומה הייתה גישתו של איוב לאלוהים? גישתו הייתה, כפי שצוין קודם, "יהי שם יהוה מברך". ברכתו את שם יהוה הייתה ללא תנאי, סייג, או סיבה. אנחנו רואים שאיוב נתן את לבו לאלוהים ואפשר לאלוהים למשול בו. כל מה שהוא חשב, כל מה שהוא החליט וכל מה שהוא תכנן בלבו נפרש לפני אלוהים, ולא הוסתר ממנו. לבו לא עמד בניגוד לאלוהים והוא מעולם לא ביקש מאלוהים לעשות דבר למענו או לתת לו דבר והוא לא החזיק בתשוקות ראוותניות להרוויח דבר מה מעבודתו את אלוהים. איוב לא דיבר על עסקאות חליפין עם אלוהים ולא ביקש או דרש ממנו דבר. שבחיו לשם יהוה נבעו מהעוצמה והסמכות הרבות של אלוהים בשליטתו בכל, ולא היו תלויים בקבלת ברכות או ספיגת אסונות. הוא האמין שבלי קשר לשאלה אם אלוהים מברך אנשים או ממיט עליהם אסון, עוצמתו של אלוהים וסמכותו לא ישתנו. לכן, בלי קשר לנסיבות, תמיד יש להלל את שמו של אלוהים. ברכתו של אלוהים לאדם נובעת מריבונותו של אלוהים וכשאסון פוקד את האדם, גם זה נובע מריבונותו של אלוהים. עוצמתו של אלוהים וסמכותו מושלים בכל כולו של האדם ומסדרים אותו. השינויים הבלתי צפויים שהם חלק מגורל האדם הם ביטוי של עוצמתו של אלוהים וסמכותו, ובלי קשר לנקודת המבט, יש לברך את שמו של יהוה. זה מה שאיוב חווה והכיר במהלך שנות חייו. כל מחשבותיו ופעולותיו של איוב הגיעו לאוזניו של אלוהים ובאו לפניו, ונראו בעיניו של אלוהים כחשובות. אלוהים הוקיר את ההיכרות הזו עם איוב ונצר את איוב על כך שהיה לו לב כזה. הלב הזה המתין לצוויו של אלוהים תמיד ובכל מקום, ובלי קשר לזמן או למקום, הוא תמיד ברך את כל מה שקרה לו. איוב לא דרש דבר מאלוהים. מה שהוא דרש מעצמו היה להמתין, לקבל, להתמודד ולהישמע לכל ההסדרים שבאו מאלוהים. איוב האמין שזו חובתו, וזה בדיוק מה שאלוהים רצה. איוב מעולם לא ראה את אלוהים ולא שמע אותו מדבר, מצווה, מלמד או מורה לו דבר מה. במילים של ימינו, העובדה שהוא ידע דברים כאלה ושהייתה לו גישה כזו לאלוהים מבלי שאלוהים נתן לו נאורות, הנחייה או תמיכה בנוגע לאמת היא דבר רב ערך, ועצם העובדה שהוא הפגין דברים כאלה הספיקה לאלוהים, ואלוהים שיבח והוקיר את עדותו. איוב מעולם לא ראה או שמע את אלוהים עצמו אומר לו דברי לימוד, אך עבור אלוהים, לבו והוא עצמו היו יקרי ערך הרבה יותר מאותם אנשים שמסוגלים לדבר רק על תיאוריות עמוקות בפני אלוהים, שמסוגלים רק להתרברב ולדבר על הקרבת קורבנות בפניו, אך מעולם לא באמת הכירו או יראו את אלוהים. זאת מפני שלבו של איוב היה טהור ולא נסתר מאלוהים, שאנושיותו הייתה כנה וטובת לב, ושהוא אהב צדק ודברים חיוביים. רק אדם בעל לב ואנושיות כאלה מסוגל לצעוד בדרכו של אלוהים, לירוא אותו ולסור מרע. אדם כזה יכול לראות את ריבונותו של אלוהים, לראות את סמכותו ואת עוצמתו ומסוגל להשיג ציות לריבונותו והסדריו. רק אדם כזה יכול באמת להלל את שמו של אלוהים. זאת מכיוון שלא עניין אותו אם אלוהים יברך אותו ימיט עליו אסון, מכיוון שהוא יודע שהכל נשלט בידו של אלוהים ושאם האדם דואג, זה סימן לאיוולת, נבערות וחוסר היגיון, לספק בנוגע לעובדת ריבונותו של אלוהים על הכל ולאי-יראת אל. ידיעתו של איוב הייתה בדיוק מה שאלוהים רצה. אם כן, האם היה לאיוב ידע תיאורטי רב יותר על אלוהים מאשר לכם? מכיוון שעבודת אלוהים ואמירותיו באותה עת היו מעטות, לא היה קל לצבור ידע לגביו. הישג שכזה מצד איוב לא היה דבר של מה בכך. הוא לא חווה את עבודתו של אלוהים ומעולם לא שמע אותו מדבר ולא ראה את פניו. העובדה שהייתה לו גישה שכזו לאלוהים הייתה לחלוטין תוצאה של אנושיותו ועיסוקו האישי – אנושיות ועיסוק שאינם מצויים בבני ימינו. לפיכך, בעידן ההוא, אלוהים אמר, "אין כמֹהו בארץ איש תם וישר." בעידן ההוא, אלוהים כבר נתן הערכה כזו לגביו והגיע למסקנה כזו. עד כמה יהיה הדבר נכון יותר כיום?

על אף שאלוהים נסתר מן האדם, מעשיו בקרב כל הדברים מספיקים כדי שהאדם יכיר אותו

איוב לא ראה את פני אלוהים ולא שמע דברים מפיו, לא כל שכן חווה אישית את עבודתו של אלוהים, אך כולם רואים את יראתו את אלוהים ואת עדותו במהלך ניסיונותיו, ואלוהים אוהב אותן, מתמוגג מהן ומשבח אותן. אנשים מקנאים בהן ומעריצים אותן, ויתרה מזאת, הם שרים בשבחן. לא היה דבר אדיר או יוצא דופן בחייו: בדיוק כמו כל אדם רגיל, הוא חי חיים בלתי מרשימים. הוא יצא לעבודה עם הזריחה וחזר הביתה לנוח עם השקיעה. ההבדל הוא שבמהלך אותם עשורים בלתי מיוחדים, הוא רכש תובנות על דרכו של אלוהים והבין את ריבונותו ועוצמתו האדירות של אלוהים כפי שלא עשה אף אדם אחר. הוא גם לא היה חכם יותר מכל אדם רגיל, חייו לא היו עזים במיוחד, ויתרה מזאת, לא היו לו כישורים מיוחדים ונסתרים. אולם הייתה לו אישיות שהייתה כנה, טובת לב, וישרה – אישיות שאהבה הוגנות וצדק ודברים חיוביים, אשר דבר מהם אינו מצוי בידי מרבית האנשים הרגילים. הוא הבחין בין אהבה לשנאה, היה לו חוש צדק, הוא היה מתמיד ובלתי מתפשר וחרוץ במחשבותיו. לפיכך, במהלך זמנו הבלתי מיוחד על פני האדמה הוא ראה את כל הדברים יוצאי הדופן שאלוהים עשה וראה את הגדולה, הקדושה והצדק של אלוהים, הוא ראה את דאגתו של אלוהים, את חסדו ואת הגנתו על האדם, והוא ראה את המכובדות והסמכות של האל העליון. הסיבה הראשונה לכך שאיוב היה מסוגל להשיג את הדברים הללו, שהיו מעבר להישג ידו של כל אדם רגיל, הייתה שלבו היה טהור, שלבו היה שייך לאלוהים ושהבורא הוביל אותו. הסיבה השנייה הייתה עיסוקו: עיסוקו בחיפוש בהפיכה למושלם וללא רבב – הפיכה למישהו שעומד ברצון שמיים, שאלוהים אוהב אותו ושסר מרע. איוב החזיק בכל הדברים הללו ועסק בחיפוש אחריהם, מבלי שהוא היה מסוגל לראות את אלוהים או לשמוע את דבריו. על אף שהוא מעולם לא ראה את אלוהים, הוא למד להכיר את האמצעים שבהם אלוהים מושל בכל, והבין את החוכמה שבה אלוהים עושה זאת. על אף שאיוב מעולם לא שמע את הדברים שאלוהים אמר, הוא ידע שהמעשים של גמול לאדם ולקיחה ממנו באים כולם מאלוהים. על אף ששנות חייו לא היו שונות מאלה של כל אדם רגיל, הוא לא אפשר לחוסר הייחוד של חייו להשפיע על היכרותו עם ריבונותו של אלוהים על הכל, או להשפיע על הליכתו בדרך של יראת אל והישמרות מרע. בעיניו, חוקי כל הדברים מלאים במעשיו של אלוהים, וריבונותו של אלוהים נראית בכל חלק מחיי האדם. הוא לא ראה את אלוהים, אך הוא היה מסוגל להבין שמעשיו של אלוהים נמצאים בכל מקום. במהלך זמנו חסר הייחוד על פני האדמה, בכל פינה בחייו הוא יכול היה לראות ולהבין את מעשיו הנפלאים ויוצאי הדופן של אלוהים ולראות את הסדריו הנפלאים. הנסתרות והשתיקה של אלוהים לא עכבו את האופן שבו איוב הבין את מעשיו של אלוהים, ולא השפיעו על הידע שלו על ריבונותו של אלוהים על הכל. חייו היו הגשמה של הריבונות וההסדרים של אלוהים, הנחבא בקרב כל הדברים, במהלך חייו היום-יומיים. בחיי היום-יום שלו, הוא גם שמע והבין את קול לבו של אלוהים, ואת דברי האל, הדומם בקרב כל הדברים, אך מביע את קול לבו ואת דבריו בכך שהוא שולט בחוקי כל הדברים. אם כן, אתם רואים שאם לאנשים יהיו אותה אנושיות ואותו עיסוק כמו לאיוב, הם יוכלו לרכוש את אותה הבנה ואותו ידע כמו איוב ולרכוש את אותה הבנה ואותו ידע על ריבונותו של אלוהים על הכל כמו איוב. אלוהים לא נגלה לאיוב ולא דיבר אליו, אך איוב היה מסוגל להיות תם וישר וירא אלוהים וסר מרע. במילים אחרות, מבלי שאלוהים נגלה או דיבר לאדם, מעשיו של אלוהים בקרב הכל וריבונותו על הכל מספיקים לאדם כדי להפוך אותו למודע לקיומו של אלוהים, לעוצמתו ולסמכותו. עוצמתו וסמכותו של אלוהים מספיקות לגרום לאדם הזה ללכת בדרך של יראת אל והישמרות מרע. מכיוון שאדם רגיל כמו איוב היה מסוגל לירוא את אלוהים ולסור מרע, כל אדם רגיל שהוא חסיד של אלוהים אמור להיות מסוגל לכך. על אף שהדברים הללו עשויים להישמע כהיקש הגיוני, הדבר אינו סותר את חוקי הדברים. אך העובדות אינן תואמות את המצופה: יראת אל והישמרות מרע, כך נראה, הן נחלתו של איוב בלבד. לשמע המילים "ירא אלוהים וסר מרע", אנשים חושבים שרק איוב אמור לנהוג כך, כאילו הדרך הזו סומנה בשמו של איוב ואין לה קשר לאחרים. הסיבה לכך ברורה: מכיוון שרק לאיוב הייתה אישיות כנה, טובת לב וישרה, אשר אהבה הוגנות וצדק ודברים חיוביים, רק איוב יכול היה ללכת בדרך של יראת אל והישמרות מרע. ודאי הבנתם כולכם את המשמעות כאן – והיא שמכיוון שלאיש אין אנושיות כנה, טובת לב וישרה, אשר אוהבת הוגנות וצדק ודברים חיוביים, איש לא יכול לירוא את אלוהים ולסור מרע. לפיכך, איש לא יכול לזכות בשמחתו של אלוהים או לעמוד איתן בניסיונות. בנוסף, פירוש הדבר הוא שלמעט איוב, כל האנשים עדיין כבולים ולכודים בידי השטן, ושכולם מואשמים, מותקפים ועוברים התעללות בידיו. כולם בני האדם ש השטן מנסה לבלוע, וכולם נטולי חירות – אסירים שנשבו בידי השטן.

אם לבו של האדם עוין את אלוהים, כיצד הוא יכול לירוא את אלוהים ולסור מרע?

מאחר שלבני ימינו אין אותה אנושיות כמו לאיוב, מה לגבי מהות טבעם וגישתם לאלוהים? האם הם יראים את אלוהים? האם הם סרים מרע? אפשר לסכם בשתי מילים את בני האדם ש אינם יראים את אלוהים או סרים מרע: אויבי האל. אתם אומרים את המילים האלה לעתים קרובות, אך מעולם לא ידעתם את פירושן האמיתי. למילים "אויבי האל" ישנה מהות: הכוונה היא לא שאלוהים רואה באדם אויב, כי אם שהאדם רואה באלוהים אויב. ראשית, כאשר אנשים מתחילים להאמין באלוהים, למי אין מטרות, מניעים ושאיפות משלו? על אף שחלק אחד בהם מאמין בקיומו של אלוהים וראה את קיומו, אמונתם באלוהים עדיין מכילה את המניעים האלה ומטרתם הסופית היא להאמין באלוהים כדי לקבל את ברכותיו ואת הדברים שהם רוצים. בחוויות חייהם של אנשים, לעתים קרובות, הם חושבים לעצמם, "ויתרתי על המשפחה והקריירה שלי למען אלוהים, ומה הוא נתן לי בתמורה? עליי לחשב ולאשר זאת – האם קיבלתי ברכות כלשהן לאחרונה? נתתי הרבה לאורך הזמן, רצתי וסבלתי הרבה – האם אלוהים גמל לי בהבטחות כלשהן? האם הוא זכר את מעשיי הטובים? מה יהיה סופי? האם אוכל לקבל את ברכותיו של אלוהים?"... כל אדם, באופן מתמשך ותדיר עושה חישובים כאלה בלבו ודורש דרישות מאלוהים בהתאם ל מניעיו, שאיפותיו ועסקאותיו. כלומר בלבו, האדם תמיד בוחן את אלוהים, תמיד מתכנן תוכניות לגבי אלוהים, תמיד נאבק עם אלוהים על סופו, ומנסה לחלץ הצהרה מפיו של אלוהים, כדי לראות האם אלוהים יוכל למלא את רצונו. באותו הזמן שהוא מחפש אחר אלוהים, האדם אינו מתייחס לאלוהים כאל אלוהים. הוא תמיד ניסה לעשות עסקאות עם אלוהים, דרש ממנו דברים ללא-הרף ואף דחק בו בכל צעד, בניסיון לקחת את כל היד כשניתנה לו רק אצבע. בו-בזמן שהוא מנסה לעשות עסקאות עם אלוהים, האדם גם מתווכח עמו. יש אפילו אנשים שכאשר פוקדים אותם ניסיונות או כשהם נקלעים לסיטואציות מסוימות, הם לעתים קרובות נעשים חלשים, פסיביים ומרושלים בעבודתם, ומלאי תלונות נגד אלוהים. מרגע שהאדם החל לראשונה להאמין באלוהים, הוא חשב את אלוהים לקרן שפע ולכלי לכל מטרה. נדמה שהוא חשב את עצמו לנושה הגדול ביותר של אלוהים, כאילו הניסיון להשיג ברכות והבטחות מאלוהים היה זכותו וחובתו הטבעיות, בעוד שבאחריותו של אלוהים להגן על האדם, לדאוג לו ולספק את צרכיו. זו ההבנה הבסיסית של "אמונה באלוהים" של כל מי שמאמין באלוהים והבנתו העמוקה ביותר לגבי האמונה באלוהים. ממהות טבעו של האדם ועד לעיסוקו הסובייקטיבי, אין דבר אשר מתייחס ליראת אל. מטרת האדם באמונתו באלוהים לא יכולה הייתה להיות קשורה לעבודת אלוהים. כלומר האדם מעולם לא הביא בחשבון ולא הבין שאמונה באלוהים מצריכה יראה של אלוהים ועבודתו. לאור התנאים האלה, מהות האדם ברורה. ומהי המהות הזו? המהות היא שלבו של האדם זדוני, שהוא מסתיר בוגדנות וערמומיות, שהוא לא אוהב הוגנות וצדק או דברים חיוביים ושהוא בזוי ותאב בצע. לב האדם לא יכול להיות סגור יותר בפני אלוהים. הוא לא מסר אותו לאלוהים כלל. אלוהים מעולם לא ראה את לבו האמיתי של האדם, והאדם מעולם לא עבד אותו. בלי קשר למחיר שאלוהים משלם, לעבודה שהוא עושה ולדברים שהוא מספק לאדם, האדם נותר עיוור לכך ואדיש לחלוטין. האדם מעולם לא נתן את לבו לאלוהים – הוא רק רוצה לשמור על לבו בעצמו, לקבל החלטות בעצמו. המשמעות הסמויה כאן היא שהאדם אינו רוצה ללכת בדרך של יראת אל והישמרות מרע, או להישמע לריבונותו של אלוהים ולהסדריו וגם אינו רוצה לעבוד את אלוהים כאלוהים. זהו מצב האדם כיום. כעת, בואו נביט שוב באיוב. ראשית, האם הוא עשה עסק עם אלוהים? האם היו לו מניעים נסתרים בדבקותו בדרך של יראת אל והישמרות מרע? באותו הזמן, האם אלוהים דיבר עם מישהו על הקץ שיבוא? באותו הזמן, אלוהים לא הבטיח דבר לאיש על הקץ, וזה היה הרקע שמאחורי יכולתו של איוב לירוא את אלוהים ולסור מרע. האם בני ימינו עומדים בהשוואה לאיוב? ישנה שונות רבה מדי – הם בליגות שונות. על אף שאיוב לא ידע הרבה על אלוהים, הוא מסר את לבו לאלוהים, ולבו היה שייך לאלוהים. הוא מעולם לא עשה עסק עם אלוהים ולא היו לו תאוות או דרישות ראוותניות מאלוהים. במקום זאת, הוא האמין ש"יהוה נתן, ויהוה לקח". זה מה שהוא ראה והשיג מדבקותו בדרך של יראת אל והישמרות מרע במשך שנות חייו הרבות. באותו אופן, הוא השיג גם את התוצאה של "גם את-הטוב נקבל מאת האלֹהים, ואת-הרע לא נקבל." שני המשפטים הללו היו הדברים שהוא ראה ולמד להכיר כתוצאה מגישת הציות שלו לאלוהים במהלך חוויות חייו. הם היו גם הכלים העוצמתיים ביותר שהיו לו לגבור על פיתויי השטן והיסוד שעליו הוא עמד איתן בעדותו על אלוהים. בנקודה זו, האם אתם מדמיינים את איוב כאדם נפלא? האם אתם מקווים להיות בני אדם כאלה? האם אתם חוששים מהכורח לעמוד בפיתויי השטן? האם אתם נחושים להתפלל לאלוהים שהוא יחשוף אתכם לאותם ניסיונות כמו איוב? ללא ספק, רוב האנשים לא היו מעיזים להתפלל לדברים כאלה. אם כן, ברור שאמונתכם קטנה באופן מעורר רחמים. בהשוואה לאיוב, אמונתכם פשוט אינה ראויה לאזכור. אתם אויבי האל, אינכם יראים את אלוהים, אינכם מסוגלים לעמוד איתנים בעדותכם לאלוהים ואינכם מסוגלים לגבור על המתקפות, ההאשמות והפיתויים של השטן. מה הופך אתכם למוסמכים לקבל הבטחות מאלוהים? לאחר ששמעתם את הסיפור של איוב והבנתם את כוונתו של אלוהים בהושעת האדם ואת המשמעות של ישועת האדם, האם יש לכם עכשיו האמונה לקבל את אותם ניסיונות כמו איוב? האם לא צריכה להיות לכם מידת מה של נחישות כדי לאפשר לכם ללכת בדרך של יראת אל והישמרות מרע?

Bible verses: quoted from mechon-mamre.org with permission.

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.