חלק 7

אל תחששו מניסיונותיו של אלוהים

לאחר שאלוהים קיבל עדות מאיוב בעקבות סיום ניסיונותיו, הוא החליט לזכות בקבוצה – או ביותר מקבוצה – של אנשים כמו איוב. עם זאת, הוא החליט לעולם לא להניח עוד לשטן לתקוף או להתעלל באף אדם נוסף באותם אמצעים שבהם הוא פיתה את איוב, תקף אותו והתעלל בו, על-ידי התערבות עם אלוהים. אלוהים מעולם לא הרשה לשטן שוב לנהוג כך באדם, שהוא חלש, אווילי ונבער – היה די בכך שהשטן פיתה את איוב! מניעת השטן מהתעללות באנשים כרצונו היא חסד של אלוהים. עבור אלוהים, היה מספיק שאיוב סבל פיתוי ועינויים מיד השטן. אלוהים לא הניח לשטן לעולם לעשות כך שוב, משום שהחיים וכל דבר השייך לחסידי האל נמשלים ומתוזמרים בידיו של אלוהים, והשטן אינו זכאי לתמרן את נבחרי אלוהים כרצונו – זו נקודה שחייבת להיות ברורה לכם! לאלוהים אכפת מחולשת האדם והוא מבין את אווילותו ונבערותו. על אף שכדי שהאדם יוכל לזכות בישועה מלאה, על אלוהים למסור אותו לידי השטן, אלוהים אינו מוכן לאפשר לשטן להשתעשע ולהתעלל באדם, והוא אינו רוצה לראות את האדם סובל תמיד. אלוהים ברא את האדם, ומוצדק לחלוטין שאלוהים ישלוט בכל ויסדר הכל עבור האדם. זו אחריותו של אלוהים והסמכות שעמה אלוהים מושל בכל! אלוהים לא מרשה לשטן להתעלל באדם ולהתנכל לו כרצונו, הוא לא מרשה לשטן להשתמש באמצעים שונים כדי להוליך שולל את האדם. יתרה מזאת, הוא לא מרשה לשטן להתערב בריבונותו של אלוהים על האדם, ולא מתיר לשטן לרמוס ולהרוס את החוקים שבאמצעותם אלוהים מושל בכל, שלא לדבר על עבודתו האדירה של אלוהים בניהול האנושות ובהושעתה! בני האדם שאלוהים רוצה להושיע ובני האדם שמסוגלים לשאת עדות על אלוהים הם הליבה וההתממשות של העבודה של תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים של אלוהים, כמו גם המחיר של מאמציו בששת אלפי שנות עבודתו. איך ייתכן שאלוהים ימסור את בני האדם האלה לשטן כלאחר יד?

לעתים קרובות, אנשים דואגים וחוששים מניסיונות אלוהים, אולם בכל עת הם חיים במלכודות השטן ובשטח מסוכן שבו השטן מתקיף אותם ומתעלל בהם – ובכל זאת, הם לא מפחדים ולא חוששים. מה קורה כאן? אמונת האדם באלוהים מוגבלת רק לדברים שהוא מסוגל לראות. אין לו שמץ של הערכה לאהבתו ודאגתו של אלוהים לאדם, או להערכה ולרוך שאלוהים מפגין כלפיו. מלבד מעט חרדה וחשש מניסיונותיו של אלוהים, משיפוטו, מייסוריו, ממלכותיותו ומחמתו, לאדם אין ולו הבנה קלושה של כוונותיו הטובות של אלוהים. לשמע האזכור של ניסיונות, אנשים מרגישים שלאלוהים יש מניעים נסתרים, ויש אפילו כאלה שמאמינים שלאלוהים יש כוונות רעות, מבלי שיהיו מודעים למה שאלוהים עושה להם בפועל. לפיכך, בה בעת שהם מייללים על ציות לריבונותו של אלוהים והסדריו, הם עושים ככל יכולתם להתנגד לריבונותו של אלוהים על האדם והסדריו עבור האדם. זאת משום שהם מאמינים שאם הם לא ייזהרו, אלוהים יוליך אותם שולל; שאם הם לא ישמרו על אחיזה בגורלם שלהם, אלוהים עלול לקחת את כל מה שיש להם, וחייהם עלולים אף להסתיים. האדם נמצא במחנה השטן, אך הוא לעולם אינו חושש שהשטן יתעלל בו. השטן מתעלל בו, אך האדם לעולם אינו חושש ליפול בשבי השטן. הוא חוזר ואומר שהוא מקבל את ישועתו של אלוהים, אך הוא מעולם לא נתן אמון באלוהים ולא האמין שאלוהים יושיע את האדם באמת מציפורני השטן. אם האדם מסוגל היה להתמסר כמו איוב לתזמורי אלוהים והסדריו, ויכול היה לתת את כל הווייתו בידו של אלוהים, האם אז לא יהיה סופו של האדם כסופו של איוב – קבלת ברכות מאלוהים? אם האדם מסוגל לקבל את שלטונו של אלוהים ולהתמסר לו, מה הוא יכול להפסיד? לפיכך, אני מציע שתיזהרו בפעולותיכם ובכל מה שעומד לפקוד אתכם. אל תהיו נמהרים ופזיזים, ואל תתייחסו לפי דמכם החם או מזגכם, או בהתאם לדמיונותיכם ולתפיסותיכם אל אלוהים ואל אנשים, עניינים או חפצים שהוא סידר עבורכם. עליכם להיות זהירים במעשיכם ולהתפלל ולחפש יותר, כדי להימנע מלעורר את חמתו של אלוהים. זכרו זאת!

כעת, נראה מה היה מצבו של איוב אחרי ניסיונותיו.

5. איוב לאחר ניסיונותיו

(איוב מ"ב 7-9) ויהי, אחר דִּבר יהוה את-הדברים האלה – אל-איוב; ויאמר יהוה אל-אליפז התימני, חרה אפי בך ובשני רעיך – כי לא דִברתם אלי נכונה, כעבדי איוב. ועתה קחו-לכם שבעה-פרים ושבעה אילים ולכו אל-עבדי איוב, והעליתם עולה בעדכם, ואיוב עבדי, יתפלל עליכם: כי אם-פניו אשא, לבלתי עשות עמכם נבלה – כי לא דברתם אלַי נכונה, כעבדי איוב. וילכו אליפז התימני ובלדד השוחי, צֹפר הנעמתי, ויעשו, כאשר דִּבר אליהם יהוה; וישא יהוה, את-פני איוב.

(איוב מ"ב 10) ויהוה, שב את-שבית (שבות) איוב, בהתפללו, בעד רעהו; ויֹסף יהוה את-כל-אשר לאיוב, למִשְׁנֶה.

(איוב מ"ב 12) ויהוה, ברך את-אחרית איוב – מראשתו; ויהי-לו ארבעה עשר אלף צאן, וששת אלפים גמלים, ואלף-צמד בקר, ואלף אתונות.

(איוב מ"ב 17) וימת איוב, זקן ושבע ימים.

אלוהים מביט בהוקרה בבני האדם היראים את אלוהים וסרים מרע, בעוד שהאווילים נתפסים כנחותים בעיני אלוהים

באיוב מ"ב 7-9, אלוהים אומר שאיוב הוא עבדו. שימושו במושג "עבד" ביחס לאיוב מראה את חשיבותו של איוב בלבו של אלוהים. על אף שאלוהים לא התייחס לאיוב בביטוי מכובד יותר, לא הייתה לכינוי הזה כל השפעה על חשיבותו של איוב בלבו של אלוהים. "עבד" כאן הוא כינויו של אלוהים לאיוב. התייחסויותיו המרובות של אלוהים ל"עבדי, איוב" מראות עד כמה היה שבע רצון מאיוב ועל אף שאלוהים לא דיבר על פירוש המילה "עבד", הגדרת אלוהים למילה "עבד" מובנת מדבריו בפסוק הבא מכתבי הקודש. אלוהים אמר תחילה לאליפז התימני: "חרה אפי בך ובשני רעיך – כי לא דִברתם אלי נכונה, כעבדי איוב." דברים אלה הם הפעם הראשונה שאלוהים אמר בגלוי לאנשים שהוא מקבל את כל מה שאיוב עשה ואמר אחרי שאלוהים ניסה אותו, והפעם הראשונה שהוא אישר בגלוי את הדיוק והנכונות של כל שאיוב עשה ואמר. אלוהים כעס על אליפז והאחרים, משום דבריהם השגויים והנלעגים, מכיוון שכמו איוב, הם לא יכלו לראות הופעתו של אלוהים או לשמוע את הדברים שהוא אמר בחייהם. עם זאת, לאיוב היה ידע כל כך מדויק על אלוהים, בעוד שהם יכלו רק לנחש בעיוורון על אלוהים, בעודם מפרים את רצון האל ומותחים את סבלנותו בכל מעשיהם. כתוצאה מכך, בה בעת שהוא קיבל את כל מה שאיוב עשה ואמר, אלוהים נמלא חמה כלפי האחרים, משום שלא רק שהוא לא ראה בהם כל מציאות של יראת אל, אלא שהוא גם לא שמע דבר מיראת אל בדיבורם. לכן, אלוהים המשיך ודרש מהם את הדרישות הבאות: "ועתה קחו-לכם שבעה-פרים ושבעה אילים ולכו אל-עבדי איוב, והעליתם עולה בעדכם, ואיוב עבדי, יתפלל עליכם: כי אם-פניו אשא, לבלתי עשות עמכם נבלה." בפסוק הזה, אלוהים אומר לאליפז ולאחרים לעשות דבר מה שיכפר על חטאיהם, משום שאיוולתם הייתה חטא ליהוה אלוהים, וכך היה עליהם להעלות עולות כדי לתקן את שגיאותיהם. עולות לאלוהים מועלות לעתים קרובות, אולם מה שחריג בעולות האלה הוא שהן הוקרבו לאיוב. איוב היה מקובל על אלוהים מכיוון שהוא נשא עדות על אלוהים במהלך ניסיונותיו. מצד שני, החברים האלה של איוב נחשפו במהלך ניסיונותיו. משום איוולתם, אלוהים גינה אותם, והם עוררו את חמתו של אלוהים ומגיע להם שאלוהים יעניש אותם – יעניש אותם בהעלאת עולות לפני איוב – שלאחריהן איוב התפלל למענם כדי להפיג את חמתו של אלוהים ואת עונשיו להם. כוונתו של אלוהים הייתה להמיט עליהם חרפה, משום שהם לא יראו את אלוהים ולא סרו מרע, ומפני שהם גינו את הגינותו של איוב. מבחינה אחת, אלוהים אמר להם שהוא לא קיבל את פעולותיהם, אך הוא בהחלט קיבל את איוב והתמוגג ממנו. מבחינה אחרת, אלוהים אמר להם שהתקבלות על-ידי אלוהים מרוממת את האדם בפני אלוהים, שהאדם נתעב בעיני אלוהים משום איוולתו ופוגע כך באלוהים, ושהוא נחות ובזוי בעיני אלוהים. אלה ההגדרות שאלוהים נתן לשני סוגי אנשים, הן גישותיו של אלוהים לשני הסוגים האלה של אנשים, והן הבעותיו על הערך והמעמד של שני הסוגים האלה של אנשים. על אף שאלוהים קרא לאיוב עבדו, אלוהים אהב את ה"עבד" הזה והעניק לו את הסמכות להתפלל למען האחרים ולמחול להם על שגיאותיהם. ה"עבד" הזה היה מסוגל לדבר ישירות עם אלוהים ולבוא ישירות לפניו, מעמדו היה גבוה ונכבד יותר מזה של אחרים. זה הפירוש האמיתי של המילה "עבד" שאלוהים אמר. לאיוב ניתן הכבוד המיוחד הזה, משום יראתו את אלוהים והישמרותו מרע, והסיבה לכך שאלוהים לא קרא לאנשים אחרים "עבדי אל" היא שהם לא יראו את אלוהים וסרו מרע. שתי הגישות האלה של אלוהים, השונות במובהק זו מזו, הן גישותיו לשני סוגים של אנשים: בני האדם שיראים את אלוהים וסרים מרע מקובלים על אלוהים ונתפסים כיקרים בעיניו, בעוד האווילים אינם יראים את אלוהים ואינם מסוגלים לסור מרע, והם לא יוכלו לזכות בחיבת האל. לעתים קרובות, אלוהים מתעב ומגנה אותם והם נחותים בעיניו.

אלוהים מעניק סמכות לאיוב

איוב התפלל למען חבריו ולאחר מכן, בזכות תפילותיו של איוב, אלוהים לא טיפל בהם בדרך הראויה לאיוולתם – הוא לא העניש אותם ולא נקם בהם. ומדוע היה כך? מכיוון שהתפילות למענם מפי עבד האל איוב הגיעו אל אוזניו. אלוהים מחל להם מכיוון שקיבל את תפילותיו של איוב. ומה אנחנו רואים בכך? כשאלוהים מברך מישהו, הוא מעניק לו גמולים רבים, ולא רק חומריים: אלוהים גם נותן להם סמכות ומאפשר להם להתפלל למען אחרים ואלוהים שוכח ומתעלם מהעבירות של אותם אנשים כשהוא שומע את התפילות האלה. זו בדיוק הסמכות שאלוהים העניק לאיוב. באמצעות תפילותיו של איוב לעצור את גינויים, יהוה אלוהים המיט חרפה על אותם אנשים אווילים – מה שכמובן היה עונשו המיוחד לאליפז והאחרים.

אלוהים מברך את איוב פעם נוספת, והשטן לעולם לא מאשים אותו שוב

בין דברי יהוה אלוהים נאמרות המילים "כי לא דִברתם אלי נכונה, כעבדי איוב." מה היו הדברים שאיוב אמר? זה היה מה שדיברנו עליו קודם, כמו גם הדפים הרבים עמוסי המילים בספר איוב שמתעדים מה איוב אמר. בכל הדפים העמוסים הרבים הללו, איוב לא מלין אפילו פעם אחת על אלוהים או חושש לגביו. הוא פשוט ממתין לתוצאה. ההמתנה הזו היא גישת הציות שלו, שכתוצאה ממנה ומהדברים שהוא אמר לאלוהים, אלוהים קיבל את איוב. כשהוא עמד בניסיונות וסבל קשיים, אלוהים היה לצדו, ועל אף שנוכחותו של אלוהים לא הקלה על קשייו, אלוהים ראה את מה שהוא רצה לראות ושמע את מה שהוא רצה לשמוע. כל אחד ממעשיו ודבריו של איוב הגיע לעיניו ואוזניו של אלוהים. אלוהים שמע והוא ראה – וזו עובדה. למעשה, האופן שבו איוב הכיר את אלוהים ומחשבותיו על אלוהים בלבו במהלך אותה תקופה לא היו כה ברורים כמו אלה של בני ימינו, אבל בהקשר של אותו זמן, אלוהים בכל זאת הכיר בכל מה שאיוב אמר, מכיוון שהתנהגותו, המחשבות בלבו ומה שהוא הביע וגילה הספיקו לדרישותיו. במהלך הזמן שאיוב נחשף לניסיונות, מה שהוא חשב בלבו וגמר אומר לעשות הראה לאלוהים תוצאה אשר הייתה מספקת לאלוהים. לאחר מכן אלוהים לקח מאיוב את ניסיונותיו, איוב נחלץ מצרותיו, וניסיונותיו נעלמו לבלי שוב. מכיוון שאיוב כבר נחשף לניסיונות ועמד איתן במהלכם וגבר לחלוטין על השטן, אלוהים נתן לו את הברכות שכה הגיעו לו. כמתועד באיוב מ"ב 10, 12, איוב התברך שנית וביותר ממה שזכה לו בפעם הראשונה. באותו הזמן, השטן כבר נסוג ולא אמר או עשה עוד דבר, ומאותו הרגע ואילך, איוב לא סבל עוד הפרעות או מתקפות מצד השטן, והשטן לא העלה עוד האשמות נגד ברכותיו של אלוהים לאיוב.

איוב מעביר את המחצית השנייה של חייו בקרב ברכות האל

על אף שברכותיו באותו הזמן היו מוגבלות רק לצאן, בקר, גמלים, נכסים חומריים וכו', הברכות שאלוהים רצה בלבו להעניק לאיוב היו גדולות מכך בהרבה. באותו הזמן, האם היה תיעוד של סוג ההבטחות הנצחיות שאלוהים רצה לתת לאיוב? בברכותיו לאיוב, אלוהים לא התייחס לסופו ולא דיבר עליו, ובלי קשר לחשיבותו או מקומו של איוב בלבו של אלוהים, בסיכומו של דבר, אלוהים היה מפלה בברכותיו. אלוהים לא הכריז על קצו של איוב. מה פירוש הדבר? באותו הזמן, כאשר תוכניתו של אלוהים טרם הגיעה לנקודת ההכרזה על סופו של האדם, התוכנית עוד לא נכנסה לשלב הסופי של עבודתו, ואלוהים לא הזכיר את הסוף ורק העניק ברכות חומריות לאדם. פירוש הדבר הוא שהמחצית השנייה של חיי איוב עברה בקרב ברכותיו של אלוהים, מה שהבדיל אותו מאנשים אחרים – אך כמותם, הוא הזדקן, וכמו כל אדם רגיל בא יום פרידתו מן העולם. וכך מתועד, "וימת איוב, זקן ושבע ימים" (איוב מ"ב 17). מה הפירוש של "וימת... שבע ימים" כאן? בעידן שלפני הכרזתו של אלוהים על סופם של אנשים, אלוהים קבע תוחלת חיים לאיוב, וכשאיוב הגיע לגיל הזה, אלוהים אפשר לו לעזוב בטבעיות את העולם הזה. מברכתו השנייה של איוב ועד מותו, אלוהים לא הוסיף עוד קשיים. עבור אלוהים, מותו של איוב היה טבעי וגם הכרחי, זה היה דבר רגיל מאוד ולא שיפוט או גינוי. בעודו בחיים, איוב עבד את אלוהים וירא אותו. ביחס לסופו לאחר מותו, אלוהים לא אמר דבר ולא העיר כל הערה. אלוהים שקול בדבריו, ובמעשיו והתוכן והעקרונות של דבריו ופעולותיו תואמים את השלב בעבודתו ואת התקופה שבה הוא עובד. איזה מין סוף היה לאדם כמו איוב בלבו של אלוהים? האם אלוהים קיבל החלטה כלשהי בלבו? מובן שכן! הדבר פשוט לא היה ידוע לאדם. אלוהים לא רצה לומר לאדם ולא הייתה לו כל כוונה לעשות זאת. וכך, על פני השטח, איוב מת שבע ימים ואלה היו חייו.

המחיר שאיוב הביא לידי ביטוי במהלך חייו

האם איוב חי חיים בעלי ערך? היכן היה הערך? מדוע נאמר שהוא חי חיים בעלי ערך? עבור האדם, מה היה ערכו? מנקודת המבט של האדם, הוא מייצג את האנושות שאלוהים רוצה להושיע, בנשיאת עדות נחרצת על אלוהים לפני השטן ואנשי העולם. הוא מילא את חובתו של ברוא אל ושימש דוגמה ומופת לכל בני האדם שאלוהים רוצה להושיע, מה שמאפשר להם לראות שאפשר לחלוטין לגבור על השטן על-ידי הסתמכות על אלוהים. ומה היה ערכו בעיני אלוהים? בעיני אלוהים, הערך בחייו של איוב היה טמון ביכולתו לירוא את אלוהים, לעבוד את אלוהים, להעיד על מעשיו של אלוהים ולשבח אותם, מה שמביא לאלוהים נחמה והנאה. בעיני אלוהים, הערך בחייו של איוב היה גם באופן שבו, לפני מותו, איוב חווה ניסיונות וגבר על השטן, ונשא עדות נחרצת על אלוהים בפני השטן ואנשי העולם, בכך שהוא הילל את אלוהים בקרב בני האדם, בכך שהוא ניחם את לבו של אלוהים, ובכך שהוא הניח ללבו הנלהב של אלוהים לחזות בתוצאה ולראות תקווה. עדותו קבעה תקדים ליכולת לעמוד איתן בעדות על אלוהים ולמסוגלות לבייש את השטן בשם אלוהים, בעבודת ניהול האנושות של אלוהים. האין זה הערך בחייו של איוב? איוב הביא נחמה ללבו של אלוהים, הוא נתן לאלוהים טעימה מוקדמת של העונג של להיות מהולל, וסיפק התחלה נפלאה לתוכנית הניהול של אלוהים. משלב זה והלאה, שמו של איוב הפך סמל לכבודו של אלוהים וסימן לגבורת האנושות על השטן. אלוהים תמיד ינצור בלבו את מה שאיוב הביא לידי ביטוי במהלך חייו ואת גבורתו המרשימה על השטן. תומתו, יושרו ויראתו את אלוהים יהיו מושאי הערצה וחיקוי לדורי דורות. אלוהים ינצור אותו בלבו לעולם כפנינה זוהרת, מושלמת, וכך גם ראוי שהאדם ינצור אותו.

כעת, בואו נביט בעבודתו של אלוהים במהלך עידן החוק.

<

ד. תקנות עידן החוק

1. עשרת הדברות

2. עקרונות בניית מזבחות

3. תקנות היחס לעבדים

4. תקנות לגניבה ופיצוי

5. שמירת שנת שמיטה ושלושת הרגלים

6. תקנות יום השבת

7. תקנות הקרבת קורבנות

א. עולות

ב. זבחים

ג. שלמים

ד. חטאת

ה. אשם

ו. תקנות הקרבה בידי כוהנים (אהרון ובניו מצווים לציית)

1. עולות בידי כוהנים

2. זבחים בידי כוהנים

3. חטאת בידי כוהנים

4. אשם בידי כוהנים

5. שלמים בידי כוהנים

8. תקנות אכילת קורבנות בידי כוהנים

9. בהמות טהורות וטמאות (מותרות ואסורות באכילה)

10. תקנות טהרת נשים לאחר לידה

11. תקנות לבדיקת צרעת

12. תקנות למי שנרפא מצרעת

13. תקנות טיהור בתים נגועים

14. תקנות היטהרות משכבת זרע

15. יום הכיפורים שיש לשמור פעם בשנה

16. כללים לשחיטת בקר וצאן

17. איסור קיום נוהגים מגונים של הגויים (איסור גילוי עריות, וכן הלאה)

18. תקנות שעל כל העם לציית להן ("והייתם לי קדשים, כי קדוש אני יהוה.")

19. הוצאה להורג של בני האדם שמקריבים ילדיהם למולך

20. תקנות ענישה על חטא הניאוף

21. כללים שעל כוהנים לציית להם (כללים להתנהלותם היום-יומית, כללים לאכילת דברים קדושים, כללים להקרבת קורבנות וכן הלאה)

22. ימים טובים שיש לשמור (שבת, פסח, שבועות, יום הכיפורים וכן הלאה)

23. תקנות אחרות (נר התמיד, שנת היובל, גאולת הארץ, נדרים, מעשר וכן הלאה)

תקנות עידן החוק הן ההוכחה האמיתית שאלוהים מוביל את כל האנושות

אז קראתם את התקנות והעקרונות הללו של עידן החוק, כן? האם התקנות מקיפות טווח רחב? ראשית, הן כוללות את עשרת הדיברות. אחריהן באות תקנות לבניית מזבחות וכן הלאה. אחריהן, ישנן תקנות לשמירת השבת ושלושת הרגלים, ולאחר מכן תקנות הקרבת קורבנות. ראיתם כמה סוגי קורבנות יש? יש עולות, זבחים, שלמים, חטאת וכן הלאה. אחריהם, תקנות לקורבנות כוהנים, לרבות עולות וזבחים של כוהנים ועוד סוגי קורבנות. התקנה השמינית היא לאכילת קורבנות בידי כוהנים, ולאחר מכן יש תקנות לשמירה לאורך חיי אדם. ישנן התניות להיבטים רבים בחיי האנשים, דוגמת התקנות הקובעות מה מותר ומה אסור באכילה, היטהרות נשים לאחר לידה, והיטהרות לאחר ריפוי מצרעת. בתקנות אלה, אלוהים מרחיק עד כדי התייחסות למחלות. יש אפילו כללים לשחיטת צאן ובקר וכן הלאה. אלוהים הוא זה שברא את הצאן והבקר, ועליכם לשחוט אותם כפי שאלוהים אומר לכם. ללא ספק, יש סיבה לדבריו של אלוהים. אין ספק שנכון לנהוג לפי צוויו של אלוהים, וודאי שהדבר ייטיב עם אנשים! יש גם חגים וכללים שיש לשמור, כגון השבת, פסח ועוד – אלוהים דיבר על כל אלה. בואו נתבונן באחרונות: תקנות אחרות – נר התמיד, שנת היובל, גאולת הארץ, נדרים, מעשר וכן האלה. האם הן מקיפות טווח רחב? הדבר הראשון שיש לדבר עליו הוא הנושא של קורבנות האנשים, ולאחר מכן יש תקנות לגניבה ופיצוי, ולשמירת השבת... כל אחד מתחומי החיים מעורב בכך. כלומר כשאלוהים החל בעבודה הרשמית של תוכנית הניהול שלו, הוא תיקן תקנות רבות שעל האדם לשמור. התקנות האלה נועדו לאפשר לאדם לחיות חיים רגילים של אדם על פני האדמה – חיים רגילים של אדם רגיל שהם בלתי נפרדים מאלוהים ומהנחייתו. ראשית, אמר אלוהים לאדם כיצד לבנות ולהתקין מזבחות. לאחר מכן, הוא אמר לאדם כיצד להקריב קורבנות וקבע כיצד על האדם לחיות – למה עליו לשים לבו במהלך חייו, למה עליו לציית ומה מותר ואסור לו לעשות. מה שאלוהים פרש בפני האדם הקיף את הכל. באמצעות המנהגים, התקנות והעקרונות האלה, הוא תקנן את התנהגותם של האנשים, הנחה את חייהם, הנחה את הכנסתם בחוקיו של אלוהים, הנחה אותם לבוא לפני מזבח אלוהים, הנחה אותם כיצד לחיות בקרב כל הדברים שברא אלוהים עבור האדם שהיה להם סדר, קביעות ומתינות. ראשית, אלוהים עשה שימוש בתקנות ובעקרונות הפשוטים האלה כדי להציב גבולות לאדם, כדי שעל פני האדמה יהיו לאדם חיים רגילים של עבודת אל – שיהיו לו חיים רגילים של אדם. זהו התוכן המסוים של תחילת תוכנית הניהול שלו בת ששת אלפי השנים. התקנות והכללים מקיפים תוכן נרחב ביותר. הם הפרטים של האופן שבו אלוהים הנחה את האנושות במהלך עידן החוק. על האנשים שבאו לפני עידן החוק היה לקבל ולכבד אותם. הם תיעוד של העבודה שאלוהים עשה בעידן החוק והם הוכחה אמיתית לכך שאלוהים מוביל ומנחה את כל האנושות.

האנושות לעולם קשורה לדברים שאלוהים לימד ותיקן

בתקנות האלה אנחנו רואים שגישתו של אלוהים לעבודתו, לניהולו ולאנושות היא רצינית, מצפונית, קפדנית ואחראית. הוא עושה את העבודה שעליו לעשות בקרב האנושות לפי צעדיו, ללא כל חריגה, אומר את הדברים שעליו לומר לאנושות ללא כל שגיאה או השמטה, מאפשר לאדם לראות שהוא בלתי נפרד ממנהיגותו של אלוהים, ומראה לו עד כמה חשובים כל דבריו ומעשיו של אלוהים לאדם. בלי קשר לטיבו של האדם בעידן הבא, בסיכומו של עניין, ממש בראשית – במהלך עידן החוק – אלוהים עשה את הדברים הפשוטים הללו. עבור אלוהים, האופן שבו בני האדם תפסו אותו, את העולם ואת האנושות בעידן ההוא היה מופשט ועמום. על אף שהיו להם כמה כוונות ורעיונות מודעים, כולם היו לא ברורים ושגויים ולכן האנושות הייתה קשורה הדוקות לדברים שאלוהים לימד וסיפק לה. האנושות לא ידעה שום דבר בראשיתה. לכן היה על אלוהים להתחיל ללמד את האדם מהעקרונות השטחיים והבסיסיים ביותר להישרדות וכן תקנות הכרחיות לחיים, להטמיע את הדברים הללו בלב האדם טיפין טיפין ולתת לאדם הבנה הדרגתית של אלוהים, הערכה והבנה הדרגתיות של מנהיגותו ותפיסה בסיסית של היחסים בין האדם לאלוהים. הוא עשה זאת באמצעות התקנות והחוקים האלו, שהועברו במילים. רק לאחר שאלוהים השיג את ההשפעה הזו, הוא יכול היה לעשות לאט-לאט את העבודה שהוא יעשה בהמשך. כך, התקנות האלה והעבודה שאלוהים עשה במהלך עידן החוק הן היסוד לעבודתו להושעת האנושות, והן השלב הראשון בתוכנית הניהול שלו. על אף שלפני העבודה של עידן החוק, אלוהים דיבר אל אדם, אל חוה ואל צאצאיהם, הציוויים ודברי הלימוד הללו לא היו כה מובנים או מוגדרים שאפשר למסור אותם לאדם אחד-אחד, והם לא נכתבו ולא הפכו לתקנות. הסיבה לכך היא שבאותו זמן, תוכניתו של אלוהים לא התקדמה עד כדי כך. רק כשאלוהים הוביל את האדם עד לשלב הזה, הוא יכול היה להתחיל לדבר על התקנות האלה של עידן החוק ולהתחיל לגרום לאדם לקיים אותן. זה היה תהליך הכרחי והתוצאה הייתה בלתי נמנעת. המנהגים והתקנות הפשוטים האלה מראים לאדם את הצעדים בעבודת הניהול של אלוהים ואת חוכמתו של אלוהים המתגלה בתוכנית הניהול שלו. אלוהים יודע באיזה תוכן ובאילו אמצעים להשתמש כדי להתחיל, באילו אמצעים להשתמש כדי להמשיך, ובאילו אמצעים להשתמש כדי לסיים, כדי שהוא יוכל לזכות בקבוצה של אנשים שיישאו עדות עליו, כדי שהוא יוכל לזכות בקבוצה של אנשים שהם בעצה אחת עמו. הוא יודע מה מצוי בתוך האדם ויודע מה האדם חסר, הוא יודע מה עליו לספק וכיצד עליו להנהיג את האדם, וכך הוא גם יודע מה על האדם לעשות ומה אסור לו לעשות. האדם הוא כמו בובה: על אף שהוא לא הבין כלל את רצונו של אלוהים, עבודת הניהול של אלוהים הובילה אותו באופן בלתי נמנע, צעד אחר צעד, עד לימינו. לא היה כל ערפול בלבו של אלוהים בנוגע למה שהיה עליו לעשות. בלבו, הייתה תוכנית ברורה וחדה מאוד, והוא ביצע את העבודה שהוא עצמו רצה לעשות בהתאם לשלביו ותוכניתו, בעודו מתקדם מהשטחי אל העמוק. על אף שהוא לא הצביע על העבודה שהוא עתיד לעשות, עבודתו הבאה עדיין המשיכה להיעשות ולהתקדם בהתאמה מושלמת לתוכניתו, וזהו ביטוי למה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, וגם לסמכותו של אלוהים. בלי קשר לצעדים שהוא מבצע בתוכנית הניהול שלו, טבעו ומהותו מייצגים אותו עצמו. זה נכון לחלוטין. בלי קשר לעידן או לשלב בעבודתו, סוג האנשים שאלוהים אוהב, סוג האנשים שהוא מתעב, טבעו וכל מה ששייך לו ומה שהוא הינו לא ישתנו לעולם. על אף שהתקנות והעקרונות האלה שאלוהים קבע במהלך עבודת עידן החוק נראים פשוטים ושטחיים מאוד לבני ימינו, ועל אף שהם קלים להבנה ולהשגה, עדיין מגולמת בתוכם חוכמתו של אלוהים, וטבעו של אלוהים ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. זאת משום שבתוך התקנות האלה, הפשוטות לכאורה, מובעות אחריותו ודאגתו של אלוהים לאנושות והמהות המעודנת של מחשבותיו, מה שמאפשר לאדם להבין באמת את העובדה שאלוהים מושל בכל ושהכל נשלט בידו. בלי קשר לכמות הידע שהאנושות שולטת בו, או לכמות התיאוריות והתעלומות שהיא מבינה, דבר מהדברים האלה לא יוכל להחליף את תמיכתו באנושות ואת והנהגתו אותה. האנושות תהיה לעולם קשורה הדוקות להכוונתו ולעבודתו האישית של אלוהים. אלה היחסים ההדוקים בין האדם לאלוהים. בלי קשר לשאלה אם אלוהים נותן לכם דיבר או תקנה, או מספק אמת כדי שתבינו את רצונו, ובלי קשר לשאלה מה הוא עושה, מטרתו של אלוהים היא לכוון את האדם אל מחר יפהפה. הדברים שאלוהים אומר והעבודה שהוא עושה הם שניהם גילוי של היבט אחד של מהותו, של טבעו ושל חוכמתו, והם צעד חיוני בתוכנית הניהול שלו. אין להתעלם מכך! רצון האל מצוי בכל מעשיו. אלוהים לא חושש מהערות שלא במקומן ואינו מפחד מתפיסותיו או מחשבותיו של האדם לגביו. הוא פשוט עושה את עבודתו וממשיך בניהולו, בהתאם לתוכנית הניהול שלו, ללא ריסון מצד כל אדם, עניין או חפץ.

טוב, זה הכל להיום. להתראות בפעם הבאה!

9 בנובמבר, 2013