סמכותו של אלוהים ב' חלק 2

שש נקודות המפנה בחיי אדם

במהלך חייו, מגיע כל אדם לסדרה של נקודות מפנה מכריעות. אלה הם השלבים הבסיסיים והחשובים ביותר, שקובעים את גורל האדם בחייו. להלן תיאור קצר של אבני דרך אלה, שעל כול אדם לעבור במהלך חייו.

לידה: נקודת המפנה הראשונה

היכן האדם נולד, לאיזו משפחה הוא נולד, מינו, מראהו החיצוני ומועד לידתו: אלה הם פרטי נקודת המפנה הראשונה בחייו של אדם.

לאיש אין כול ברירה ביחס לחלקים אלה של נקודת המפנה הזו. כולם נקבעים זמן רב מראש על ידי הבורא. הם אינם מושפעים בשום דרך מן הסביבה החיצונית, ושום גורמים מעשה ידי אדם אינם יכולים לשנות את העובדות האלה, שהבורא קבע מראש. העובדה שאדם נולד, פירושה שהבורא כבר הגשים את השלב הראשון בגורל שסידר לאדם זה. כיוון שהוא קבע את כול הפרטים האלה זמן רב מראש, לאיש אין הכוח לשנות אף לא אחד מהם. יהיה אשר יהיה גורלו של האדם לאחר מכן, תנאי לידתו נקבעים מראש ונותרים כפי שהם. הם אינם מושפעים בשום דרך על ידי גורלו בחיים, ואינם משפיעים בשום דרך על ריבונותו של הבורא עליהם.

1. חיים חדשים נולדים מתוכניותיו של הבורא

אילו פרטים מנקודת המפנה הראשונה – מקום הלידה, המשפחה, המין, המראה החיצוני, מועד הלידה – יכול האדם לבחור? מובן מאליו שהלידה היא אירוע חולף: האדם נולד באופן לא רצוני, במקום מסויים, בזמן מסויים, למשפחה מסויימת, עם מראה חיצוני מסויים. הוא נעשה באופן לא רצוני בן לבית אב מסויים, יורש אילן יוחסין מסויים. אין לו ברירה בנקודת המפנה הראשונה הזו בחיים, אלא הוא נולד לסביבה שנקבעה על פי תוכניות הבורא, למשפחה מסויימת, עם מין ומראה חיצוני מסויימים, ובמועד מסוים הקשור באופן הדוק למהלך חייו. מה יכול האדם לעשות בנקודת מפנה מכרעת זו? בסיכומו של דבר, אין לו ברירה ביחס לאף לא אחד מן הפרטים האלה הנוגעים ללידתו. לולא קביעתו מראש של הבורא והנחייתו, חיים שבאו לעולם זה עתה לא היו יודעים לאן ללכת והיכן לשהות, לא היו להם קשרי משפחה, הם לא היו שייכים לשום מקום, לא היה להם בית של ממש. אך תודות לסידורים הקפדניים של הבורא, הם מתחילים את מסע חייהם כשיש להם מקום לשהות בו, הורים, מקום שאליו הם שייכים וקרובי משפחה. לכול אורך התהליך הזה, נקבע בואם של החיים החדשים האלה על ידי תוכניות הבורא, וכול דבר שיהיה ברשותם יוענק להם על ידי הבורא. מגוף הצף במרחב, שאין לו דבר, הוא הופך בהדרגה לאדם מוחשי, נראה לעין, בשר ודם, אחד מברואי אלוהים, שחושב, נושם וחש בחום וקור, שיכול להשתתף בכול הפעילויות הרגילות של ישות שנבראה בעולם החומרי ושיעבור את כל הדברים שעל אדם שנברא לחוות בחייו. קביעתה מראש של לידת אדם על ידי הבורא, פירושה שהוא יעניק לאדם זה את כול הדברים ההכרחיים להישרדותו. ובדומה לכך, העובדה שאדם נולד פירושה שהוא יקבל מן הבורא את כול הדברים הנחוצים להישרדות, כי משלב זה והלאה, הוא יחיה בצורה שונה, שהבורא מקיים אותה ושכפופה לריבונותו.

2. מדוע בני אדם שונים נולדים בנסיבות שונות

בני אדם אוהבים פעמים רבות לדמיין כי אילו נולדו מחדש, היה זה למשפחה מהוללת. אילו היו אשה, הם היו נראים כמו שלגייה והכול היו אוהבים אותם, ואילו היו גבר, הם היו הנסיך המקסים, שלא חסר לו דבר ושהעולם כולו נענה לקריאתו ולפקודתו. לא אחת יש מי שחי באשליות רבות באשר ללידתו ופעמים רבות אינו שבע רצון ממנה כלל, מתרעם על משפחתו, על מראהו החיצוני, על מינו ואף על מועד לידתו. אולם בני אדם לעולם אינם מבינים מדוע נולדו למשפחה מסויימת או מדוע יש להם מראה מסויים. הם אינם יודעים כי אין זה משנה היכן נולדו או כיצד הם נראים, הם עתידים למלא תפקידים שונים ולהגשים משימות שונות בניהולו של הבורא – מטרה זו לא תשתנה לעולם. בעיני הבורא, המקום שבו נולד האדם, מינו, מראהו החיצוני, כולם דברים ארעיים. הם סדרה של רישומים זעירים, סמלים קטנטנים בכול שלב של ניהול האנושות כולה על ידו. וייעודו וסופו האמיתיים של האדם אינם נקבעים על ידי לידתו בשלב מסויים כלשהו, אלא על ידי המשימה שהוא ממלא בכול גלגול חיים, על ידי שיפוטו של הבורא ביחס אליו כשתוכנית הניהול שלו תושלם.

נאמר כי לכול תוצאה יש סיבה, כי אין תוצאה ללא סיבה. וכך, לידתו של אדם קשורה בהכרח הן לחייו בהווה והן לחייו בעבר. אם מותו של אדם מסיים את פרק חייו הנוכחי, לידתו של אדם היא התחלה של מעגל חדש. אם מעגל ישן מייצג את חייו הקודמים של אדם, המעגל החדש הוא כמובן חייו הנוכחיים. מכיוון שלידת האדם קשורה לחיי העבר שלו וכן לחייו בהווה, המקום, המשפחה, המין, המראה החיצוני וגורמים אחרים כגון אלה, הנוגעים ללידתו, כולם קשורים בהם בהכרח. משמעות הדבר היא כי גורמי לידתו של אדם אינם מושפעים רק על ידי חיי העבר שלו, אלא נקבעים על ידי ייעודו בחיים הנוכחיים. הדבר מסביר את מגוון הנסיבות השונות שלתוכן נולדים בני אדם: יש שנולדים למשפחות עניות, אחרים למשפחות עשירות. יש שהם מפשוטי העם, ולאחרים יש שושלות מהוללות. יש שנולדים בצפון, ויש שבדרום. יש שנולדים במדבר, ואחרים בארצות ירוקות. לידתם של בני אדם אחדים מלווה בתרועות, צחוק וחגיגות, ואחרים מביאים עמם דמעות, אסון וצער. יש שעתידים לזכות להוקרה, בשעה שאחרים יושלכו הצידה בדומה לעשבים שוטים. יש שנולדים עם תווי פנים נאים, אחרים עם תווי פנים עקומים. יש בעלי מראה נחמד, ויש מכוערים. יש שנולדים בחצות, אחרים תחת שמש הצהריים הקופחת... לידתם של בני אדם מכול הסוגים נקבעת על ידי הגורל שהכין להם הבורא. לידתם קובעת את גורלם בחיים הנוכחיים וכן את התפקידים שימלאו והמשימות שיבצעו. כול זה כפוף לריבונותו של הבורא, נקבע מראש על ידו. איש אינו יכול לחמוק מן הגורל שנקבע לו, איש אינו יכול לשנות את נסיבות^[א] לידתו ואיש אינו יכול לבחור את גורלו.

גדילה: נקודת המפנה השנייה

בהתאם לסוג המשפחה שלה הם נולדים, בני אדם גדלים בסביבות ביתיות שונות ולומדים מהוריהם לקחים שונים. הדבר קובע את התנאים שבהם יגיע האדם לפרקו, והגדילה^[ב] מייצגת את נקודת המפנה המכרעת השנייה בחיי האדם. אין צורך לומר, כי לבני אדם אין ברירה גם בנקודת המפנה הזו. גם היא קבועה ומוסדרת מראש.

1. הנסיבות שבהם האדם גדל נקבעות על ידי הבורא

אדם אינו יכול לבחור את בני האדם והגורמים שתחת חינוכם והשפעתם יגדל. אדם אינו יכול לבחור, איזה ידע ואילו מיומנויות ירכוש, אילו הרגלים ייצור. אין לו זכות החלטה בשאלה מי יהיו הוריו ובני משפחתו, באיזו מין סביבה יגדל. יחסיו עם בני האדם, האירועים והדברים שבסביבתו, והאופן שבו ישפיעו על התפתחותו, כולם מעבר לשליטתו. אם כך, מי מחליט על הדברים האלה? מי קובע את סדרם? מכיוון שלבני אדם אין ברירה בעניין, מכיוון שהם אינם יכולים להחליט על הדברים האלה בעצמם ומכיוון שהם אינם נוצרים כמובן באופן טבעי, אין צורך לומר שיצירתם של כול הדברים האלה היא בידי הבורא. כפי שהבורא מסדר את הנסיבות המסויימות סביב לידתו של כול אדם, הוא מסדר גם את הנסיבות המסויימות שבהן הוא גדל, אין צורך לומר זאת. אם לידתו של אדם מביאה עמה שינויים לבני האדם, האירועים והדברים שסביבו, גם גדילתו והתפתחותו של אדם זה ישפיעו עליהם בהכרח. לדוגמה, יש שנולדים למשפחות עניות, אך גדלים כשהם מוקפים בעושר. אחרים נולדים למשפחות אמידות, אך גורמים לעושרה של משפחתם להצטמצם, כך שהם גדלים בסביבה ענייה. לידתו של איש אינה נשלטת על ידי כלל קבוע, ואיש אינו גדל במערכת נסיבות קבועה ובלתי נמנעת. אין אלה דברים שאדם יכול לדמיינם או לשלוט בהם. הם תוצרים של גורלו ונקבעים על ידי גורלו. השורה התחתונה היא כמובן שהם נקבעים מראש לגורלו של האדם על ידי הבורא, הם נקבעים על ידי ריבונותו של הבורא על גורלו של אדם זה ותוכניותיו ביחס אליו.

2. הנסיבות השונות שבהן בני אדם גדלים, מובילות לתפקידים השונים

נסיבות לידתו של אדם קובעות ברמה הבסיסית את הסביבה והנסיבות שבהן יגדל, ובדומה לכך, הנסיבות שבהן האדם גדל הן תוצר של נסיבות לידתו. במהלך תקופה זו, האדם מתחיל ללמוד שפה, מוחו מתחיל לפגוש בדברים חדשים רבים ולהטמיעם, ובתהליך זה האדם גדל בהתמדה. הדברים שהאדם שומע באוזניו, רואה בעיניו וקולט במוחו, מעשירים ומחיים בהדרגה את עולמו הפנימי. בני האדם, האירועים והדברים שעמם הוא בא במגע, השכל הישר, הידע והכישורים שהוא לומד, ודרכי החשיבה שמהן הוא מושפע, שמוחדרות בו או שמלמדים אותו, כולם ינחו את גורלו בחיים וישפיעו עליו. השפה שהאדם לומד כשהוא גדל ודרך החשיבה שלו אינן נפרדות מן הסביבה שבה הוא מעביר את נעוריו, וסביבה זו כוללת את ההורים, האחים ואנשים אחרים, אירועים ודברים סביבו. כך מהלך התפתחותו של אדם נקבע על ידי הסביבה שבה הוא גדל, וכן תלוי בבני האדם, באירועים ובדברים שעמם הוא בא במגע במהלך תקופה זו. כיוון שהתנאים שבהם אדם גדל נקבעים זמן רב מראש, הסביבה שבה הוא חי תוך כדי תהליך זה נקבעת אף היא מראש כמובן. בחירותיו והעדפותיו של האדם אינם מכריעים לגביה, אלא תכניות הבורא, הנקבעות על ידי סידוריו הקפדניים של הבורא, ריבונותו של הבורא על גורל האדם בחייו, הם שמכריעים לגביה. כך האנשים שאדם כלשהו פוגש בהם במהלך גדילתו והדברים שעמם הוא בא במגע, כולם קשורים באופן בלתי נמנע לתזמור ולקביעת הסדר על ידי הבורא. בני אדם אינם יכולים לחזות קשרים הדדיים מורכבים מעין אלה, ואינם יכולים לשלוט בהם או להבינם עד תום. לדברים רבים ושונים ולאנשים רבים ושונים יש השפעה על הסביבה שבה אדם גדל, ואין אדם המסוגל לתזמר רשת כה עצומה של קשרים ולקבוע את סדרה. אין אדם או דבר, מלבד הבורא, שיכול לשלוט בהופעתם, נוכחותם והיעלמותם של כול בני האדם, האירועים והדברים השונים, ורשת קשרים עצומה כזו בדיוק היא שמעצבת את התפתחות האדם כפי שנקבע מראש על ידי הבורא, מעצבת את הסביבות השונות שבהן בני אדם גדלים, ויוצרת את התפקידים השונים הנחוצים לפעולת הניהול של הבורא, כשהיא מניחה יסודות מוצקים וחזקים לכך שבני אדם ימלאו את משימותיהם בהצלחה.

א. בטקסט המקורי המילים "את נסיבות" אינן מופיעות.

ב. בטקסט המקורי נכתב "זה".