אפליקציית כנסיית האל הכול יכול

הקשב לקולו של אלוהים וקדם את פני ישוע אדוננו בשובו!

אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

המשך של הדבר מופיע בבשר

Recital-latest-expression
המשך של הדבר מופיע בבשר

קטגוריה אחת

Recital-utterances-of-christ-of-the-last-days
אמירותיו של המשיח של אחרית הימים (קטעים נבחרים)

4. היכנסו תחת ריבונות הבורא והתמודדו עם המוות ברוגע

ברגע שבו אדם נולד, מתחילה נשמה בודדה אחת את חוויית החיים שלה על פני האדמה, חוויית סמכותו של הבורא, שהבורא סידר לה. אין צורך לומר, כי זוהי הזדמנות מצוינת לאדם, לנשמה, לרכוש ידע על ריבונות הבורא, להגיע להכרה של סמכותו ולחוות אותה באופן אישי. בני אדם חיים את חייהם על פי חוקי הגורל שהבורא קבע להם, ולכול אדם רציונלי ובעל מצפון, השלמה עם ריבונות הבורא והכרת סמכותו במהלך העשורים הספורים שלו על פני האדמה, אינן דבר שקשה להשיגו. לפיכך, צריך להיות קל לכל אדם להכיר, באמצעות חוויות החיים שלו במהלך העשורים האחדים, בכך שכול הגורלות האנושיים נקבעו מראש, ולתפוס או לסכם את משמעות החיים. באותה העת שבה האדם מאמץ את לקחי החיים האלה, הוא מגיע בהדרגה להבנה, מאין באים החיים, לתפיסה על מה שהלב זקוק לו באמת, על מה שיוביל אותו למסלול האמיתי בחיים, על מה שצריכה להיות משימתם ומטרתם של חיים אנושיים, והוא מכיר בהדרגה בכך שאם לא יעבוד את הבורא, אם לא ייווכח בריבונותו, כאשר יעמוד מול המוות – כשהנשמה תהיה עתידה לעמוד פעם נוספת מול הבורא – לבו יתמלא אימה ואי-נוחות ללא גבול. אם אדם התקיים בעולם במשך עשורים ספורים אך לא הגיע לידיעה, מאין באים חיי אדם, לא הכיר עדיין בזהותו של מי שהגורל האנושי מונח בכף ידו, אין פלא שלא יוכל להתמודד עם המוות ברוגע. אדם שרכש את הידע על ריבונות הבורא לאחר שחווה כמה עשורי חיים, הוא אדם עם הערכה נכונה של משמעות החיים וערכם, אדם בעל ידע עמוק על מטרת החיים, חוויה והבנה אמיתית של ריבונות הבורא, ועוד יותר מכך, אדם המסוגל להישמע לסמכות הבורא. אדם כזה מבין את משמעות בריאתה של האנושות על ידי אלוהים, מבין כי על האדם לעבוד את הבורא, שכול דבר שיש לאדם בא מן הבורא וישוב אליו באחד הימים בעתיד הלא רחוק. אדם כזה מבין כי הבורא קובע את סדר לידתו של האדם ויש לו ריבונות על מותו של האדם, וכי הן החיים והן המוות נקבעים מראש על ידי סמכותו של הבורא. לפיכך כאשר הוא תופש את הדברים האלה באמת, הוא מסוגל באופן טבעי להתמודד עם המוות ברוגע, להניח בצד את רכושו עלי אדמות ברוגע, לקבל ולהיכנע בשמחה לכול העתיד לבוא ולקדם בברכה את נקודת המפנה האחרונה בחיים, שסדרה נקבע על ידי הבורא, במקום לפחד ממנה באופן עיוור ולהיאבק נגדה. אם האדם רואה בחיים הזדמנות לחוות את ריבונותו של הבורא ולהגיע להכרת סמכותו, אם הוא רואה בחייו הזדמנות נדירה לבצע את תפקידו כיצור אנושי שנברא ולמלא את משימתו, תהיה לו בהכרח ההשקפה הנכונה על החיים, הוא יחיה חיים מבורכים המונחים על ידי הבורא, יתהלך באורו של הבורא, יכיר את ריבונות הבורא, ייווכח בריבונותו, יישא עדות למעשי הנסים שלו ולסמכותו. אין צורך לומר, כי אדם כזה יהיה בהכרח אהוב על הבורא ומקובל עליו, ורק אדם כזה יכול להחזיק בעמדה רגועה ביחס למוות, יכול לקדם בברכה ובשמחה את נקודת המפנה האחרונה בחיים. איוב החזיק בבירור בעמדה כזו כלפי המוות. הוא היה בעמדה שאפשרה לו לקבל בשמחה את נקודת המפנה האחרונה בחיים, ולאחר שהביא את מסע חייו לסיום חלק, השלים את משימתו בחיים, הוא שב לעמוד לצד הבורא.

5. עיסוקיו ורווחיו של איוב בחיים מאפשרים לו להתמודד ברוגע עם המוות

בכתבי הקודש כתוב על איוב: "וימת איוב, זקן ושבע ימים" (איוב מ"ב 17). משמעות הדבר היא שכאשר הלך איוב לעולמו, לא היו לו חרטות והוא לא חש כאב, אלא עזב את העולם הזה באופן טבעי. כידוע לכול, איוב היה בחייו אדם שירא את אלוהים וסר מרע. אלוהים שיבח את מעשיו הצודקים, בני אדם זכרו אותם ואת חייו יותר מאת אלה של כול אדם אחר, היו להם ערך ומשמעות. איוב נהנה מברכותיו של אלוהים וכונה על ידו צדיק על פני האדמה, ואלוהים אף ניסה אותו והשטן בחן אותו. הוא נשא עדות לאלוהים והיה ראוי להיקרא צדיק. במהלך העשורים שלאחר ניסיונו על ידי אלוהים, הוא חי חיים שהיו בעלי ערך, מלאי משמעות, מבוססים ושלווים עוד יותר מבעבר. בשל מעשיו הצודקים, ניסה אותו אלוהים. בשל מעשיו הצודקים, אלוהים הופיע בפניו ודיבר אליו ישירות. כך במהלך השנים שלאחר ניסיונו, הבין איוב והעריך את ערכם של החיים בדרך מוחשית יותר, רכש הבנה עמוקה יותר על ריבונותו של הבורא ורכש ידע מדוייק וודאי יותר על האופן שבו הבורא נותן ולוקח את ברכותיו. בכתבי הקודש מתועד, כי יהוה אלוהים העניק לאיוב ברכות רבות עוד יותר מבעבר, דבר שהציב את איוב בעמדה טובה עוד יותר להכיר את ריבונות הבורא ולהתמודד עם המוות ברוגע. כך, כשהזדקן ועמד מול המוות, איוב בהחלט לא היה חרד לרכושו. לא היו לו דאגות, לא היה לו דבר להתחרט עליו, והוא כמובן לא פחד מן המוות, משום שהוא הקדיש את כל חייו להליכה בדרך היראה מאלוהים וההתרחקות מרע, ולא היתה לו סיבה לדאוג באשר לסופו. כמה בני אדם כיום יכולים לנהוג בכול הדרכים שבהן נהג איוב כאשר התמודד עם מותו שלו? מדוע איש אינו מסוגל לשמור על התנהגות חיצונית כה פשוטה? יש לכך סיבה אחת בלבד: איוב חי את חייו בחתירה סובייקטיבית לאמונה, הכרה וציות לריבונותו של אלוהים, ועם האמונה, ההכרה והציות האלה הוא עבר את נקודות המפנה החשובות בחיים, חי את שנות חייו האחרונות, וקידם בברכה את נקודת המפנה האחרונה בחייו. יהיו אשר יהיו חוויותיו של איוב, שאיפותיו ומטרותיו בחיים היו מאושרות ולא כואבות. הוא היה מאושר לא רק תודות לברכות ולשבחים שהעניק לו הבורא, אלא חשוב מכך, תודות לשאיפותיו ומטרות חייו, תודות לידע ההדרגתי וההבנה האמיתית על ריבונות הבורא, שרכש באמצעות יראת אלוהים וההתרחקות מרע, ויתרה מכך, תודות למעשי הנסים של הבורא, שאיוב חווה באופן אישי במהלך תקופתו ככפוף לריבונותו, והחוויות והזיכרונות החמימים והבלתי נשכחים על הקיום המשותף, ההיכרות וההבנה ההדדית בין האדם לבין אלוהים. תודות לנוחות ולאושר שבאו מידיעת רצון הבורא, תודות להערצה שהתפתחה לאחר שראה כי הוא גדול, נפלא, אהוב ונאמן. הסיבה לכך שאיוב הצליח להתמודד עם המוות ללא כול סבל, היא שהוא ידע כי במותו, ישוב לעמוד לצד הבורא. שאיפותיו והדברים שרכש בחיים הם שאפשרו לו להתמודד עם המוות ברוגע, להתמודד בלב שלם עם האפשרות שהבורא ייקח את חייו בחזרה, ויתרה מכך, לעמוד בפני הבורא כשהוא טהור וחסר דאגה. האם בני אדם כיום יכולים להשיג אושר מן הסוג שהיה לאיוב? האם אתם עצמכם מצויים בעמדה המאפשרת לכם לעשות זאת? אם כך, מדוע בני אדם כיום אינם מסוגלים לחיות באושר, בדומה לאיוב? מדוע הם אינם מסוגלים להימלט מן הסבל שבפחד המוות? כשבני אדם עומדים מול המוות, יש שמרטיבים את מכנסיהם. אחרים רועדים, מתעלפים, מתפרצים נגד השמיים והאדם כאחד, ואף בוכים ומייללים. אלה בשום אופן אינן התגובות הפתאומיות המתרחשות כשהמוות מתקרב. בני אדם מתנהגים בדרכים מביכות אלה בעיקר מפני שבעומק לבם, הם פוחדים מן המוות, מפני שאין להם ידע ברור והערכה על ריבונותו של אלוהים וסידוריו, ובוודאי שהם אינם נשמעים להם, וזאת מפני שבני אדם אינם רוצים אלא רק לסדר ולשלוט בכול דבר בעצמם, לשלוט בגורלם, בחייהם ובמותם. אין פלא אם כן שבני אדם אינם מצליחים לעולם להימלט מפחד המוות.

6. רק על ידי קבלת ריבונותו של הבורא, יכול האדם לשוב לעמוד לצדו

כשאין לאדם ידע וחוויה ברורים על ריבונותו של אלוהים והסידורים שהוא קובע, הידע שלו על הגורל ועל המוות יהיה בהכרח מבולבל. בני אדם אינם יכולים לראות בבירור שכול זה מונח בכף ידו של אלוהים, אינם מבינים שאלוהים שולט בהם ומחזיק בריבונות עליהם, אינם מכירים בכך שהאדם אינו יכול להשליך מעליו את הריבונות הזו ולא להימלט ממנה. וכך, כשהם עומדים בפני המוות, אין קץ למילותיהם האחרונות, לדאגותיהם ולחרטותיהם. מטען רב, אי-נכונות רבה ובלבול רב כל כך מכבידים עליהם, וכול זה גורם להם לפחד מן המוות. כשמדובר בכול אדם שנולד לעולם הזה, לידתו הכרחית ומותו בלתי נמנע, ואיש אינו יכול להתעלות מעל המסלול הזה. אם האדם מבקש לעזוב את העולם הזה ללא כאב, אם הוא חפץ להיות מסוגל להתמודד עם נקודת המפנה האחרונה בחיים ללא אי-נכונות וללא דאגה, הדרך היחידה לכך היא שלא יהיו לו חרטות. והדרך היחידה לעזוב את העולם ללא חרטות היא להכיר את ריבונות הבורא, להכיר את סמכותו ולהישמע להן. רק בדרך זו יכול האדם להישאר רחוק מהסכסוכים האנושיים, מן הרע, משעבוד השטן. רק בדרך זו יכול האדם לחיות חיים כחייו של איוב, כשהוא מונחה ומבורך על ידי הבורא, חיים חופשיים ומשוחררים, חיים בעלי ערך ומשמעות, חיים ישרים וגלויי לב. רק בדרך זו יכול האדם להישמע, בדומה לאיוב, לניסיון ולמניעה על ידי הבורא, להישמע לתזמוריו ולסידוריו של הבורא. רק בדרך זו יכול האדם לעבוד את הבורא כל חייו ולזכות בשבחיו, כפי שעשה איוב, לשמוע את קולו ולראותו מופיע. רק בדרך זו יכול האדם לחיות ולמות באושר, בדומה לאיוב, ללא כאב, ללא דאגה, ללא חרטות. רק בדרך זו יכול האדם לחיות באור, בדומה לאיוב, לעבור כול אחת מנקודות המפנה בחייו באור, להשלים באורח חלק את מסעו באור, להגשים בהצלחה את משימתו – לחוות, ללמוד ולהגיע להכרה על ריבונות הבורא כישות שנבראה – וללכת לעולמו באור ולעמוד לנצח נצחים לצד הבורא כיצור אנושי שנברא ושזוכה לשבחיו.

אל תחמיצו את ההזדמנות להכיר את ריבונותו של הבורא

שש נקודות המפנה המתוארות לעיל הן שלבים בעלי חשיבות מכרעת שנקבעו על ידי הבורא ושעל כול אדם רגיל לעבור בחייו. כול אחת מנקודות המפנה האלה היא אמיתית. לא ניתן לעקוף אף אחת מהן ולכולן יש קשר לקביעתו מראש של הבורא ולריבונותו. לפיכך, כול אחת מנקודות המפנה האלה היא נקודת ביקורת חשובה לאדם, והשאלה כיצד לעבור כול אחת מהן באורח חלק היא שאלה רצינית מאוד, שכולכם עומדים בפניה כעת.

העשורים הספורים שמהם מורכבים חיי אדם, אינם ארוכים ואינם קצרים. עשרים השנים בערך העוברות בין הלידה לבין ההגעה לבגרות, חולפות כהרף עין, ועל אף שבשלב זה בחיים האדם נחשב למבוגר, בני אדם בקבוצת הגיל הזו אינם יודעים כמעט דבר על חיי האדם והגורל האנושי. ככול שהם רוכשים ניסיון רב יותר, הם צועדים בהדרגה אל עבר גיל העמידה. בני אדם בשנות השלושים והארבעים לחייהם רוכשים ניסיון התחלתי בחיים ובגורל, אך מושגיהם על הדברים האלה עודם מעורפלים מאוד. רק בגיל ארבעים, מתחילים אנשים מסויימים להבין את האנושות והיקום, שנבראו על ידי אלוהים, לתפוס מהי משמעות חיי האדם, מהי משמעות הגורל האנושי. יש אנשים, שעל אף שהיו חסידיו של אלוהים מזה זמן רב והם כעת בגיל העמידה, אין להם עדיין ידע והגדרה מדויקים על ריבונותו של אלוהים, לא כל שכן ציות אמיתי. יש שלא אכפת להם דבר פרט לשאיפה לזכות בברכות, ועל אף שחיו שנים רבות, הם אינם יודעים ואינם מבינים כלל את עובדת ריבונותו של הבורא על הגורל האנושי, ולפיכך לא הפיקו ולו מעט מן הלקח המעשי של הציות לתזמוריו וסידוריו של הבורא. אנשים כאלה הם טיפשים מוחלטים. אנשים כאלה חיים את חייהם לשווא.

אם חיי האדם נחלקים על פי מידת הניסיון בחיים והידע על הגורל האנושי, הם יחולקו לכשלושה שלבים. השלב הראשון הוא הנעורים, השנים שבין הלידה לגיל העמידה, או בין הלידה לגיל שלושים. השלב השני הוא התבגרות, מגיל העמידה לגיל הזיקנה, או מגיל שלושים עד ששים. והשלב השלישי הוא תקופת הבשלות, מגיל הזיקנה, החל מגיל ששים, עד שהאדם עוזב את העולם. במילים אחרות, מן הלידה עד גיל העמידה, הידע של רוב בני האדם על הגורל והחיים מוגבל לחיקוי רעיונותיהם של אחרים. אין לו כמעט מהות אמיתית ומעשית. במהלך תקופה זו, השקפתו של האדם על החיים והאופן שבו הוא עושה את דרכו בעולם, כולם שטחיים ותמימים מאוד. זוהי התקופה הצעירה של האדם. רק לאחר שטעם מכול השמחות והעצבונות של החיים, רוכש האדם הבנה אמיתית על הגורל, מגיע בהדרגה – באופן תת-מודע, בעומק לבו – להערכה של טבעו הבלתי הפיך של הגורל, ומבין אט אט כי ריבונות הבורא על הגורל האנושי קיימת באמת. זוהי תקופת ההתבגרות של האדם. כשהאדם חדל להיאבק נגד הגורל, וכשהוא אינו מוכן עוד להידחף למאבקים, אלא יודע מה חלקו, נשמע לרצון השמיים, מסכם את הישגיו ושגיאותיו בחיים, וממתין לשיפוטו של הבורא על חייו – זוהי התקופה הבוגרת של האדם. לנוכח סוגי החוויות והרווחים השונים שבני אדם רוכשים במהלך שלוש התקופות האלה, בנסיבות רגילות, חלון ההזדמנויות של האדם להכיר את ריבונות הבורא אינו גדול במיוחד. אם הוא מגיע לגיל ששים, יש לו רק כשלושים שנה להכיר את ריבונותו של אלוהים. אם הוא רוצה בפרק זמן ארוך יותר, הדבר אפשרי רק אם חייו ארוכים דיים, אם הוא מסוגל לחיות מאה שנה. לכן אני אומר, על פי החוקים הרגילים של הקיום האנושי, על אף שזהו תהליך ארוך מאוד, מן הפעם הראשונה שבה האדם פוגש את נושא הכרת ריבונותו של הבורא ועד למועד שבו הוא מסוגל להכיר בעובדת ריבונותו של הבורא, ומאז ועד לשלב שבו הוא מסוגל להישמע לה, אם מונים את השנים בפועל, אין יותר משלושים או ארבעים שנים שבמהלכן יש לאדם הזדמנות לרכוש את הגמולים האלה. ולא פעם, בני אדם נסחפים בתשוקותיהם ובשאיפותיהם לזכות בברכות. הם אינם יכולים להבחין, היכן שוכנת מהות חיי האדם, אינם תופסים את החשיבות שבהכרת ריבונות הבורא, ולפיכך אינם מוקירים את ההזדמנות הזו, היקרה מפז, להיווכח בעולם האנושי, לחוות את חיי האדם, לחוות את ריבונות הבורא, ואינם מבינים איזה ערך בל-ישוער יש לכך שישות שנבראה תזכה להנחייתו האישית של הבורא. לכן אני אומר, אותם האנשים החפצים בכך שעבודתו של אלוהים תסתיים במהירות, המבקשים כי אלוהים יסדר את קצו של האדם מוקדם ככול האפשר, כדי שיוכלו לחזות מייד בפניו האמיתיות ולהתברך במהרה, אשמים במרדנות מן הסוג הגרוע ביותר והם טיפשים במידה קיצונית. ומי שחפץ, בזמנו המוגבל, לנצל את ההזדמנות הייחודית הזו להכיר את ריבונות הבורא, הוא החכם, הוא המבריק. שני הרצונות השונים האלה חושפים שתי השקפות, השונות במידה עצומה זו מזו: מי שמבקש לו ברכות הוא אנוכי ושפל. הוא אינו מראה כול התחשבות ברצון אלוהים, אינו מבקש לעולם להכיר את ריבונות הבורא, אינו חפץ לעולם להישמע לה, אלא בפשטות מבקש לחיות כרצונו. אנשים אלה הם המנוונים העליזים. הם הקטגוריה שתושמד. מי ששואף להכיר את אלוהים, מסוגל להניח בצד את רצונותיו, מוכן להישמע לריבונותו של הבורא ולסדרים שקבע הבורא. הוא מנסה להיות אדם מן הסוג אשר נשמע לסמכות הבורא ומשביע את רצון אלוהים. אנשים כאלה חיים באור, בין ברכותיו של אלוהים. הם בוודאי יזכו לשבחיו של אלוהים. יהיה אשר יהיה, בחירתו של האדם הינה חסרת טעם, לבני האדם אין זכות החלטה ביחס למשך עבודתו של אלוהים. מוטב לבני האדם למסור את עצמם לחסדיו של אלוהים, להישמע לריבונותו. אם אינכם מוסרים את עצמכם לחסדיו, מה תוכלו לעשות? האם אלוהים יסבול הפסד? אם אינכם מוסרים את עצמכם לחסדיו, אם אתם מנסים לשלוט, אתם בוחרים בחירה טיפשית, ואתם היחידים שתסבלו הפסד בסופו של דבר. רק אם בני האדם ישתפו פעולה עם אלוהים בהקדם האפשרי, רק אם ימהרו לקבל את תזמוריו, להכיר את סמכותו ולהבין את כול אשר עשה למענם, תהיה להם תקווה, חייהם לא יהיו לשווא והם יזכו בישועה.

00:00
00:00

0תוצאת(תוצאות) חיפוש