כמה גדולים הם המכשולים לעבודתו של אלוהים? האם מישהו ידע אי-פעם? כשבני האדם כלואים בכלוב של אמונות טפלות מושרשות, מי מסוגל להכיר את פניו האמיתיים של אלוהים? עם ידע תרבותי נחשל שכזה, שהוא כה רדוד ומגוחך, איך הם יכולים להבין את הדברים שאלוהים אומר? אפילו כשמדברים אליהם פנים אל פנים ומזינים אותם מִפֶּה לְפֶה, איך הם יכולים להבין? לפעמים נדמה שדברי האל נופלים על אוזניים ערלות: בני האדם לא מגיבים כהוא זה. הם מנערים את ראשם ולא מבינים דבר. איך ייתכן שזה לא יהיה מדאיג? "ההיסטוריה התרבותית והידע התרבותי העתיקים והרחוקים" האלה טיפחו קבוצת בני אדם כה חסרת תועלת. התרבות העתיקה הזו – המורשת היקרה הזו – היא ערימת אשפה! היא הפכה זה מכבר לבושת עולמים ואינה ראויה שיזכירוה! היא לימדה בני אדם תכסיסים ושיטות להתנגד לאלוהים, ו"ההנחיה העדינה והמסודרת" של החינוך הלאומי הפכה את בני האדם למרדנים אף יותר כלפי אלוהים. כל חלק מעבודתו של אלוהים קשה עד מאוד, וכל שלב בעבודתו של אלוהים על פני האדמה מטיל עליו מעמסה כבדה. כמה קשה עבודתו של אלוהים על פני האדמה! שלבי עבודתו של אלוהים על פני האדמה כרוכים בקושי רב: אלוהים מתכנן בדקדקנות ושוקל במדויק את חולשתו, חסרונותיו, ילדותיותו, בורותו וכל כולו של האדם. האדם הוא כמו נמר של נייר שאיש לא מעז להציק לו או להתגרות בו. לנוכח המגע הקל שבקלים, הוא נושך בחזרה, או נופל ארצה ומאבד את דרכו, ונדמה שעם אובדן הריכוז הקל שבקלים, הוא חוזר לסורו, או מתעלם מאלוהים, או רץ אל הוריו החזירים והכלבים כדי להתענג על הדברים הטמאים של גופם. איזו משוכה אדירה! בכל שלב בעבודתו ממש ניצב פיתוי בפני אלוהים, וכמעט בכל שלב הוא עומד בסכנה אדירה. דבריו כנים, ישרים וללא רשעות, אך מי מוכן לקבל אותם? מי מוכן להישמע לו לגמרי? הדבר שובר את לבו של אלוהים. הוא עמל יומם וליל למען האדם, הוא חרד לחייו של האדם, והוא אוהד את האדם בחולשתו. הוא עבר תהפוכות רבות בכל שלב בעבודתו, למען כל דבר שהוא אומר. הוא נמצא תמיד בין הפטיש והסדן, וחושב על חולשתו, מרדנותו, ילדותיותו ופגיעותו של האדם... יומם וליל, פעם אחר פעם. מי ידע זאת מעולם? במי הוא יכול לבטוח? מי יהיה מסוגל להבין זאת? אלוהים מתעב בכל מאודו את חטאיו של האדם, ואת חוסר עמוד השדרה ורכרוכיותו של האדם, והוא דואג בכל מאודו לפגיעות של האדם, ושוקל את הנתיב שנפרש לפני האדם. כל אימת שהוא מביט בדבריו ובמעשיו של האדם, הדבר ממלא אותו ברחמים ובכעס, והמראה הזה תמיד מכאיב ללבו. ככלות הכול, האנשים התמימים הפכו לקהי חושים. מדוע אלוהים תמיד חייב להקשות עליהם? האדם החלוש נעדר כל התמדה. מדוע אלוהים תמיד חייב לרחוש כעס כה עז כלפיו? לאדם החלש וחסר האונים אין כבר כל חיוּת. מדוע אלוהים תמיד חייב לגעור בו על מרדנותו? מי יכול לעמוד באיומים של אלוהים שבשמיים? ככלות הכול, האדם שברירי, ומתוך מצוקה אדירה, אלוהים דחף את כעסו לעומק לבו, כדי שהאדם יוכל להרהר בעצמו לאט-לאט. אולם האדם, המצוי בצרה כזו חמורה, לא מעריך כהוא זה את רצונו של אלוהים. מלך השדים העתיק רמס את האדם תחת רגליו, אך האדם כלל לא מודע לכך, והוא תמיד מציב את עצמו במנוגד לאלוהים, או שיחסו לאלוהים פושר. אלוהים אמר דברים כה רבים, אך מי התייחס אליהם אי-פעם ברצינות? האדם לא מבין את דברי האל, אך הוא נותר רגוע וללא כמיהה, והוא מעולם לא הכיר באמת את מהותו של השטן העתיק. בני האדם חיים בשאול, בגיהינום, אך הם סבורים שהם חיים בארמון שעל קרקעית הים. התנין הגדול האדום כאש רודף אותם, אך הם חושבים שהמדינה מחבבת אותם. השטן לועג להם אך הם חושבים שהם נהנים מהאמנויות העילאיות של הבשר. איזו חבורה של מסכנים מטונפים ועלובים הם אלה! האדם נקלע למצב מצער, אך הוא לא יודע זאת, ובחברה החשוכה הזו, הוא סובל צרה על גבי צרה, אך הוא מעולם לא היה ער לכך. מתי הוא ייפטר מנדיבותו כלפי עצמו ומטבעו המשועבד? מדוע הוא כל כך אדיש כלפי לבו של אלוהים? האם הוא מאשר בשקט את הדיכוי והמצוקה שהוא סובל מהם? האם הוא לא מייחל ליום שבו יוכל לשנות את החושך לאור? האם הוא לא מייחל לתקן שוב את העוולות לעבר צדק ואמת? האם הוא מוכן להביט מבלי לנקוף אצבע בזמן שבני אדם נוטשים את האמת ומעוותים את העובדות? האם הוא שמח להמשיך לסבול את היחס האכזרי הזה? האם הוא מוכן להיות עבד? האם הוא מוכן למות בידיו של אלוהים ביחד עם כל עבדיה של המדינה הכושלת הזו? איפה הנחישות שלכם? איפה השאפתנות שלכם? איפה הכבוד העצמי שלכם? איפה היושר שלכם? איפה החירות שלכם? האם אתם מוכנים להקריב את כל חייכם למען התנין הגדול האדום כאש, מלך השדים? האם אתם שמחים להניח לו לענות אתכם למוות? תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ובני האדם הרגילים, הסובלים צרה כזו, זועקים לשמיים ומתלוננים לאדמה. מתי האדם יהיה מסוגל להרים את ראשו? האדם כחוש וצנום – איך ייתכן שהוא מקבל את השטן האכזרי והעריץ הזה? מדוע הוא לא נותן את חייו לאלוהים בהקדם האפשרי? מדוע הוא עדיין מהסס? מתי יוכל לסיים את עבודתו של אלוהים? כשהוא סובל מהתעמרות ודיכוי חסרי מטרה, הוא מעביר את כל חייו לריק. מדוע הוא כל כך ממהר להגיע וכל כך נחפז ללכת? מדוע הוא לא מחזיק בדבר מה יקר כדי לתת אותו לאלוהים? האם הוא שכח את אלפי שנות השנאה?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודה והיווכחות (8)