I

האל מתגלם כאדם מן השורה, נסתר בין אנשים, כשהוא מבצע את העבודה החדשה של הושעתנו. הוא איננו מבהיר לנו דבר ואינו אומר לנו מה הסיבה לבואו. הוא פשוט עושה את העבודה שבכוונתו לעשות בהתאם לתוכניתו ולנוהל שלו. דבריו ואמירותיו הופכים לתכופים יותר ויותר, החל בדברי נחמה, בשכנוע, בתזכורות ובאזהרות וכלה בדברי תוכחה והטלת משמעת; החל בנימה עדינה ומתונה, וכלה במילים עזות ומלכותיות – כל דבריו גורמים לאדם לחוש רחמים גדולים וחרדה מוחלטת. כל דבריו קולעים למטרה, לסודות החבויים עמוק בתוכנו. דבריו צובטים את לבנו ואת רוחנו ומותירים אותנו מלאי בושה שקשה לשאת אותה, כשאנו בקושי יודעים היכן להסתיר את עצמנו.

II

אנחנו מקבלים ממנו אספקה אינסופית של מים חיים והודות לו אנו חיים פנים-אל-פנים עם אלוהים. אולם אנחנו אסירי תודה רק על חסדו של ישוע אדוננו שבשמיים ומעולם לא הקדשנו תשומת לב כלשהי לרגשותיו של האדם הפשוט הזה הניחן באלוהות. בכל זאת, הוא עוד עושה את עבודתו, תוך שהוא מסתתר בענווה בגוף בשר ודם, נותן ביטוי לקול לבו, כשהוא אינו חש לכאורה בכך שהאנושות דוחה אותו, סולח לכאורה לעד לאדם על הילדותיות והבורות שלו ותמיד סובלני כלפי חוסר הכבוד של האדם כלפיו.

III

דברי האל נושאים כוח חיים, הם מעניקים לנו את הדרך שבה עלינו ללכת ומאפשרים לנו להבין מהי האמת בדיוק. הוא עובד למעננו מכל הלב, לא אוכל ולא ישן למעננו, בוכה למעננו, נאנח למעננו, ונאנק מחולי למעננו; הוא סובל השפלה למען ייעודנו וישועתנו ולבו מדמם ומזיל דמעות בגלל המרדנות וקהות החושים שלנו. לאף אדם מן השורה אין הוויה כזו ואין תכונות כאלה, ואף אדם מושחת לא יכול להיות ניחן בהם או להשיגם. הוא מפגין סבלנות וסובלנות שאין כמותן לאף אדם פשוט ושום יציר בריאה לא ניחן באהבה שיש לו.

מתוך: הדבר, כרך ראשון – הופעתו של האל ועבודתו, נספח 4: התבוננות בהופעתו של אלוהים במשפטו ובייסוריו