I

במרחביו העצומים של העולם, אוקיינוסים סחפו שדות,

שדות הוצפו והיו לאוקיינוסים, וחוזר חלילה.

איש אינו מסוגל להוביל ולכוון את האנושות,

מלבד האל המחזיק בריבונות על כל הדברים.

אין אף אחד אדיר כוח שעמל למען האנושות הזו

או עושה את ההכנות בעבורה,

ועל אחת כמה וכמה אין אף אחד

שמסוגל להוביל את האנושות הזו אל יעד האור

ולשחרר אותה מהעוולות הארציות.

אלוהים מקונן על עתיד האנושות ומתאבל על נפילת האנושות,

והוא כואב את הצעדה המתמשכת של האנושות,

לעבר דעיכה ואל נתיב האין-חזור.

איש לא הקדיש מחשבה לכיוון שאליו צועדת אנושות זו

ששברה את לבו של אלוהים והתנערה ממנו

ובמקום זאת חיפשה את השטן.

II

בדיוק מסיבה זו אף אחד אינו חש בחרון אפו של אלוהים,

ואף אחד אינו מחפש דרך לרצות את אלוהים

או מנסה להתקרב אליו,

יתר על כן, איש אינו מנסה להבין את צערו וכאבו של אלוהים.

אפילו לאחר ששמע את קולו של אלוהים,

האדם ממשיך בנתיב שלו, מתמיד להתרחק מאלוהים,

מתחמק מחסדו ודאגתו של אלוהים וסר מן האמת של אלוהים,

הוא מעדיף למכור את עצמו לשטן, אויבו של אלוהים.

ומי בכלל מקדיש מחשבה כלשהי –

כל עוד נמשכת עקשותו של האדם –

לאופן שבו אלוהים יתנהג כלפי האנושות

שנטשה אותו מבלי להביט לאחור?

III

איש אינו יודע שהסיבה

לתזכורות ולתוכחות החוזרות ונשנות של אלוהים

היא שהוא כבר הכין אסון חסר תקדים,

שבשרו ונשמתו של האדם לא יוכלו לשאת.

האסון הזה הוא לא רק עונש לבשר, אלא גם לנשמה.

עליך לדעת זאת: כשתוכנית האל נכשלת,

וכשכל תזכורותיו ותוכחותיו אינן נענות,

כיצד יביע את זעמו?

יהיה זה משהו שאף יציר בריאה לא חווה או ידע אי פעם.

על כן אני אומר שהאסון הזה הוא חסר תקדים,

ולעולם לא יחזור שנית.

הסיבה לכך היא שתוכניתו של אלוהים

היא לברוא את האנושות רק פעם אחת,

ולהושיע את האנושות רק פעם אחת.

זו הפעם הראשונה וגם האחרונה.

לפיכך, איש אינו יכול להבין

את הכוונות הקפדניות ואת הציפייה הלהוטה שבה

אלוהים מושיע את האנושות הפעם.

מתוך: הדבר, כרך ראשון – הופעתו של אלוהים ועבודתו, אלוהים הוא מקור חיי האדם