בעולם רחב הידיים, התרחשו אינספור שינויים –

אוקיינוסים נסחפו על שדות,

שדות הציפו אוקיינוסים, פעם אחר פעם.

איש לא מסוגל להוביל ולכוון את האנושות

מלבד אלוהים המושל בכל הדברים בתבל.

אין איש בעל הכוח האדיר

לעמול למען האנושות הזו או להתכונן עבורה,

ועל אחת כמה וכמה אין אדם

שמסוגל להוביל את האנושות הזו אל יעד האור

ולשחרר אותה מהעוולות הארציות.

אלוהים מקונן על עתיד האנושות ומתאבל על נפילת האנושות,

והוא כואב את הצעדה ההדרגתית של האנושות

כלפי מטה ואל נתיב האין-חזור.

זו אנושות ששברה את לבו של אלוהים

והתנערה ממנו, ובמקום זאת חיפשה את השטן:

האם איש מעולם לא נתן דעתו

לכיוון שבו עשויה להתקדם אנושות כזו?

זו בדיוק הסיבה שאיש לא חש בחרון אפו של אלוהים,

ושאיש לא מחפש דרך לספק את אלוהים

או מנסה להתקרב אל אלוהים.

יתר על כן, איש לא מנסה לתפוס את צערו וכאבו של אלוהים.

אפילו לאחר ששמע את קולו של אלוהים,

האדם ממשיך בנתיב שלו המתרחק מאלוהים,

ממשיך להתחמק מחסדו ושמירתו של אלוהים

ולדחות את האמת של אלוהים.

והוא מעדיף למכור את עצמו לשטן, אויבו של אלוהים.

ומי בכלל מקדיש מחשבה כלשהי (כך נמשכת קשיות לבו של האדם)

לאופן שבו אלוהים יתנהג לאנושות

שנטשה אותו מבלי להסתכל לאחור?

איש לא יודע שהסיבה

לכל התזכורות והתוכחות החוזרות ונשנות של אלוהים

היא שיש בידיו של אלוהים אסון חסר תקדים שהוא הכין,

אסון חסר תקדים שהוא הכין,

אסון כזה שבשרו ונשמתו של האדם לא יוכלו לשאת.

האסון הזה הוא לא רק עונש לבשר והדם, אלא גם לנשמה.

עליכם לדעת זאת: כשתוכנית האל מושלכת הצדה,

וכשכל תזכורותיו ותוכחותיו לא זוכות להתייחסות,

מה תהיה עוצמת כעסו?

מה תהיה עוצמת כעסו?

הוא לא יהיה דומה לשום דבר

שאף ברייה חוותה או שמעה אי פעם.

על כן אלוהים אומר שהאסון הזה הוא חסר תקדים

ולעולם לא יחזור שנית.

הסיבה לכך היא שתוכניתו של אלוהעם

היא לברוא את האנושות רק פעם אחת

ולהושיע את האנושות רק פעם אחת.

זו הפעם הראשונה וגם האחרונה.

לפיכך, איש לא יכול לתפוס

את הכוונת הקפדניות ואת הציפייה הנלהבת שבה

אלוהים מושיע את האנושות הפעם.

איש לא יכול לתפוס

את הכוונת הקפדניות ואת הציפייה הנלהבת שבה

אלוהים מושיע את האנושות הפעם.

מתוך 'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'