כשהברק יוצא ממזרח – וזה גם בדיוק הרגע שבו אני מתחיל לדבר – ברגע שהברק יוצא, הרקיע כולו מואר, וכל הכוכבים מתחילים לשנות את צורתם. נדמה שהאנושות כולה עוברת ניקוי ומיון נאותים. תחת הזוהר של קרן האור הזאת ממזרח, כל בני האדם מתגלים בצורתם המקורית ועיניהם מוכות בסנוורים ומפסיקות לפעול מרוב בלבול. על אחת כמה וכמה, הם לא מסוגלים להסתיר את פרצופם המכוער. שוב, הם כמו בעלי חיים הבורחים מאורי בחיפוש אחר מחסה במערות שבהרים. אולם אף אחד מהם לא יכול להימלט מאורי. כל בני האנוש נתקפים אימה וחרדה וממתינים בציפייה. עם הופעת אורי, כולם שמחים על יום הולדתם, ולצד זאת, כולם מקללים את יום הולדתם. אי-אפשר לבטא רגשות מנוגדים. דמעות של ענישה עצמית נקוות לנהרות, נישאות למרחקים בזרם הסוחף ונעלמות כליל בן-רגע. שוב, יומי הולך וקרב על האנושות, ושוב הוא מעורר את האנושות לחיים ומעניק לאנושות נקודת פתיחה חדשה. לבי פועם, ולפי קצב פעימות לבי, המים רוקדים בשמחה והגלים, על פי הקצב, מכים בשוניות הסלעיות. קשה לבטא את מה שבלבי. אני רוצה שכל הדברים הטמאים יישרפו ויהפכו לאפר ברגע שאביט בהם. אני רוצה שכל בני המרי ייעלמו מפניי ויחדלו להתקיים. לא רק שיצרתי נקודת פתיחה חדשה במקום מגוריו של התנין הגדול האדום כאש, אלא שגם התחלתי בעבודה חדשה בתבל. במהרה, ממלכות העולם יהפכו למלכותי. במהרה, ממלכות העולם יפסיקו להתקיים אחת ולתמיד משום מלכותי, משום שכבר ניצחתי, משום שחזרתי כמנצח. התנין הגדול האדום כאש מיצה את כל המשאבים האפשריים כדי לשבש את תוכניתי, בתקווה למחות את עבודתי מעל פני האדמה, אך האם אני יכול לאבד תקווה משום תכסיסיו הערמומיים? האם ייתכן שאיומיו יפחידו אותי כל כך שאאבד את הביטחון העצמי שלי? מעולם לא הייתה אפילו ישות אחת בשמיים או בארץ שלא החזקתי בכף ידי. הדבר נכון במיוחד לגבי התנין הגדול האדום כאש, הגורם הזה המהווה לי ניגוד גמור? גם הוא רק חפץ שאני שולט בו בידיי, הלא כן?

בתקופת התגלמותי כבשר ודם בעולם האנושי, האנושות הגיעה ליום הזה בלא יודעין בסיוע ידי המכוונת והכירה אותי בלא יודעין. אולם אין לאיש שמץ של מושג כיצד לצעוד בדרך הפרושה לפניו, ועל אחת כמה וכמה, אין לאיש מושג לאן מובילה הדרך הזו. רק כשהאל הכול יכול שומר על מישהו, הוא מסוגל לצעוד בדרך עד סופה. רק כשהברק היוצא ממזרח מכוון מישהו, הוא מסוגל לחצות סף מלכותי. מבין בני האדם, איש לא ראה את פניי, ואיש לא ראה את הברק ממזרח. על אחת כמה וכמה, איש לא שמע את הקול הבוקע מכס מלכותי, הלא כן? למעשה, מאז ימים עברו, אף בן אנוש לא בא במגע עם גופי. רק כיום, לאחר שירדתי ארצה, יש סיכוי שבני האדם יראו אותי. אולם אפילו כעת, בני האדם עדיין לא מכירים אותי, בדיוק כפי שהם רק מביטים בפניי ורק שומעים את קולי, אך מבלי להבין את כוונתי. זה מצבם של כל בני האנוש. בהיותכם בני עמי, האם אתם לא מרגישים גאווה עמוקה כשאתם רואים את פניי? והאם אתם לא מרגישים בושה מחפירה משום שאתם לא מכירים אותי? אני מהלך בקרב בני האדם וחי בקרב בני האדם, משום שהפכתי לבשר ודם ובאתי אל העולם האנושי. כוונתי היא לא סתם לאפשר לאנושות להביט בבשרי ודמי – באופן יותר חשוב מכך, היא לאפשר לאנושות להכיר אותי. יתרה מזאת, בהתגלמותי כבשר ודם, אני אפסוק את דינה של האנושות על חטאיה; בהתגלמותי כבשר ודם, אני אביס את התנין הגדול האדום כאש וארמוס את מאורתו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 12