כשהמלאכים מנגנים ומכים בתוף כדי להלל אותי, הדבר מעורר בי אהדה בלתי נמנעת כלפי האדם. פתאום אני מרגיש צער עז בלבי וקשה לי להיפטר מהרגש הכאוב הזה. בשמחתי ובצערי, ובהיפרדות מהאדם ובהתאחדות מחדש עמו, אסור לי להפוך לנוסטלגי. מכיוון שאנחנו נפרדים זה מזה, בשמיים ממעל ובארץ מתחת, אנחנו לא יכולים להתראות באופן שגרתי. מי יכול אי-פעם להיחלץ מהנוסטלגיה? מי יכול אי-פעם להפסיק להעלות זיכרונות מהעבר? מי לא מצפה בלהט להמשך התחושות הטובות של העבר? מי לא מצפה לשובי? מי לא נכסף להתאחדותי מחדש עם האדם? אני מוטרד מעומק לבי, והאדם מודאג מאוד ברוחו. על אף שאנחנו זהים ברוחנו, אנחנו לא יכולים להיות יחד לעתים קרובות, ואנחנו לא יכולים להתראות לעתים קרובות. לפיכך, חיי האנושות כולה עגמומיים מאוד ואינם מלאי חיים, משום שבני האדם תמיד כמהים אליי. הם כאילו חפצים שנפלו מהשמיים; הם קוראים בשמי מהארץ, נושאים את מבטם מעלה מהקרקע – אך איך הם יוכלו להימלט מפיו של הזאב המשחר לטרף? איך הם יוכלו להיחלץ מאיומו ופיתויו? איך הם יוכלו שלא להקריב את עצמם בהישמעות להוראות התוכנית שלי? כשהם מתחננים בקול, אני מפנה להם את גבי – אני לא יכול לשאת את המראה הזה. אולם איך אוכל שלא לשמוע את קול בכיים של בני האדם האלה? אני רוצה לתקן את העוולות שיש בעולם האנושי. אבצע את עבודתי באופן אישי ברחבי העולם כולו ואאסור על השטן לפגוע שוב בבני עמי – אאסור על האויב לעשות שוב כאוות נפשו. אהפוך למלך על כל הארץ ואעביר את כס מלכותי לשם, ובכך אגרום לכל אויביי ליפול ארצה ולהתוודות על חטאיהם בפניי. בצער מלווה בכעס, אכריע את התבל כולה, לא אחוס על איש, ואעורר יראה בקרב כל אויביי. אני רוצה להפוך את פני האדמה לעי חורבות שבו ישכנו כל אויביי, ומאותו רגע ואילך אמנע מהם להשחית שוב את האנושות. תוכניתי נחרצת, ואיש לא יוכל לשנות אותה, יהיה אשר יהיה. כשארחף מעל התבל בגאווה, כל בני האדם ישנו את השקפתם, וכולם ישובו לחיים. הם לא יבכו עוד וכבר לא יקראו אליי לעזרה. אז אשמח בלבי ובני האדם ישובו אליי בחגיגות. התבל כולה, מן המסד עד הטפחות, תתעורר בצהלה...

כיום, אני עושה את העבודה שבכוונתי להשלים במגוון ארצות. אני נע סביב כולם ועושה את כל עבודתי כמתוכנן, וכל בני האדם מחלקים את האומות לפי רצוני. תשומת לבם של בני האדם על הקרקע מתמקדת ביעד שלהם עצמם, משום שהיום הולך וקרב ותרועת המלאך כבר נשמעה. לא יהיו עוד עיכובים של שעות או ימים, וכל היצורים יתחילו לרקד בצהלה. מי יוכל למתוח את יומי כאוות נפשו? האם יכול להיות שיהיה זה יצור על פני האדמה? האם יכול להיות שיהיו אלה כוכבי הרקיע או המלאכים? כשאביע אמירה ואתחיל בישועת עם ישראל, יומי יבוא אל האנושות כולה. כולם פוחדים משובו של עם ישראל. כשהוא ישוב, יהיה זה יום כבודי, יום שבו הכול ישתנה ויתחדש. מכיוון שהתבל כולה תזכה למשפט צדק, כולם יתביישו ויחששו, מפני שאין כזה דבר צדק בעולם האנושי. כששמש הצדקה תופיע, המזרח יואר, ואז הוא יאיר את התבל כולה וכל אדם ואדם. אם האדם יוכל באמת לעשות את הצדק שלי, ממה יש לחשוש? כל בני עמי מחכים לבואו של יומי, מצפים להגעתו של יומי. הם מחכים שאבוא לגמול לכל האנושות ולקבוע את יעדה כשמש הצדקה. מלכותי מתגבשת על פני התבל כולה, וכס מלכותי שובה את לבם של טריליוני בני אדם. בסיועם של המלאכים, הישגיי האדירים יושגו בקרוב בהצלחה. כל המוני בניי ובני עמי מחכים בקוצר רוח לשובי, מצפים שאתאחד איתם ושלעולם לא ניפרד שוב. איך יוכל המון האדם במלכותי שלא להתרוצץ יחד בצהלה על כך שאני נמצא יחד איתם? האם ייתכן שזו תהיה התאחדות שלא תגבה מחיר? כולם חושבים שאני מכובד וכולם מהללים אותי. כשאשוב, אביס את כל אויביי עוד יותר. הגיע הרגע! אני אתחיל להניע את עבודתי. אני אמלוך בקרב בני האדם! אני חוזר! אני יוצא! זה מה שכולם ציפו לו ומה שכולם קיוו לו. אני רוצה שכולם יראו את בואו של יומי ושכולם יקבלו בשמחה את הגעתו של יומי!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 27