אנשים רבים מחזיקים בדברי האל כדי לקרוא בהם מדי יום ביומו, אפילו עד כי הם משננים בקפדנות את כל הפסוקים הקלאסיים, כאילו היו הנכס היקר ביותר שלהם, ומעבר לכך, הם מטיפים בכל מקום את דברי האל, תוך תמיכה בזולת וסיוע לו באמצעות דבריו. הם חושבים שבכך הם נושאים עדות לאלוהים, נושאים עדות לדבריו, שבכך הם פוסעים בנתיב אלוהים. הם חושבים שבכך הם חיים על פי דברי האל, שבכך הם מכניסים את דברי האל אל תוך חייהם באמת ושבכך יזכו לשבח מאלוהים, ייוושעו ויהפכו למושלמים. אולם אף שהם מטיפים את דברי האל, בפועל הם לא נשמעים לדבריו, ואינם מנסים לעמוד בקנה אחד עם מה שדברי האל מגלים. במקום זאת, הם משתמשים בדברי האל כדי לזכות בדרכי מרמה בהערצתו ובאמונו של הזולת, לנהל בעצמם ולמעול ולגנוב את התפארת המגיעה לאלוהים. תוך ניצול ההזדמנות הנקרית בדרכם בעצם הפצת דברי האל, הם מקווים לשווא לזכות בעבודתו של אלוהים ובשבחיו. שנים חלפו, ולא רק שלא יכלו אנשים אלה לזכות בשבחי אלוהים כשהטיפו את דברי האל, ולא רק שלא יכלו לגלות את הנתיב הנכון שבו עליהם ללכת כשהם נושאים עדות לדברי האל, ולא רק שלא סייעו לעצמם או תמכו בעצמם בעודם מסייעים לזולת ותומכים בו באמצעות דברי האל, ולא רק שהם לא יכלו להכיר את אלוהים או לעורר בלבם יראה אמיתית לאלוהים בעודם עושים את כל הדברים האלה – נהפוך הוא, חוסר הבנתם את אלוהים רק גדל והולך, חוסר אמונם בו מחמיר והולך, האופן שבו הם מדמיינים אותו מקצין והולך. התיאוריות שלהם באשר לדברי האל מנחות אותם ותומכות בהם, ונדמה שהם מרגישים בבית, כאילו הם מפעילים את כישוריהם בקלות, כאילו מצאו את ייעוד חייהם ואת שליחותם, כאילו זכו בחיים חדשים ובישועה, כאילו בהעלאת דברי האל שוב ושוב על לשונם, זכו בגישה לאמת, תפסו את כוונותיו של אלוהים וגילו את הדרך להכיר אותו, כאילו שכשהם מטיפים את דברי האל, הם זוכים לעתים קרובות לפגוש את אלוהים פנים אל פנים. כמו כן, לעתים קרובות הם "מתרגשים" עד לכדי התקפי בכי, ולעתים קרובות הם הולכים אחרי ה"אל" שבדברי האל ונדמה שהם מנסים ללא הרף לזכות בדאגתו ואדיבותו ובה בעת לתפוס את ישועת אלוהים את האדם ואת ניהולו, להכיר את מהותו ולהבין את טבעו הצודק. בהסתמך על יסודות אלה, נדמה שהם מאמינים באמונה שלמה יותר בקיומו של אלוהים, מודעים יותר לרוממותו וחשים אף יותר לעומק את תפארתו ואת נשגבותו. בהיותם ספוגים בידע שטחי של דברי האל, נדמה שאמונתם גדלה, שנחישותם לעמידה בסבל התחזקה וכי הכרתם את אלוהים העמיקה. הם אינם יודעים שעד שיחוו באמת את דבר אלוהים, כל הידע שלהם על אלוהים ודעותיהם לגביו נובעים אך ורק מתקוות דמיונם ומניחושיהם. אמונתם לא תעמוד באף מבחן מאלוהים, רוחניותם ושיעור קומתם לכאורה, פשוט לא יעמדו בניסיון או בדיקה של אלוהים, נחרצותם אינה אלא טירה בחול, והכרתם לכאורה את אלוהים היא פרי דמיונם ותו לא. למעשה, אנשים אלה שהשקיעו לכאורה מאמץ רב בדברי האל, מעולם לא הבינו מהי אמונה אמיתית, מהו ציות אמיתי, מהי אכפתיות אמיתית, או מהי ההכרה האמיתית של אלוהים. הם לוקחים תאוריה, דמיון, ידע, מתנה, מסורת, אמונות טפלות, ואף את ערכי המוסר של האנושות, והופכים אותם ל"השקעות הון" ו"כלי נשק צבאיים" לשם האמונה באלוהים והחיפוש אחריו, ואף הופכים אותם ליסודות אמונתם באלוהים וחיפושם אחריו. במקביל, הם גם לוקחים את ההון ואת כלי הנשק הללו והופכים אותם לקמע קסם להכרת אלוהים, ועמידה והתמודדות עם ניסיונו, בדיקתו, ייסוריו ושיפוטו של אלוהים. בסופו של דבר, יציר כפיהם איננו אלא מסקנות על אלוהים הספוגות בקונוטציה דתית ובאמונות טפלות פיאודליות, וכל זה אינו אלא תפיסה רומנטית, גרוטסקית וחידתית, ודרכם להכיר ולהגדיר את אלוהים יצוקה באותה תבנית של אותם האנשים המאמינים רק בשמיים ממעל, או באיש הזקן שבשמיים, בעוד שממשיותו של אלוהים, מהותו, טבעו, התכונות השייכות לו, הווייתו וכו' – כל הדברים הקשורים באלוהים האמיתי בעצמו – הם דברים שלא הצליחו לתפוס – דברים לא רלוונטיים ואף מנוגדים לחלוטין לתפיסתם. כך, על אף שהם חיים על פי ההדרכה והתמיכה של דברי האל, הם בכל זאת אינם מסוגלים באמת לפסוע בנתיב של יראת אלוהים והסתלקות מרע. הסיבה האמיתית לכך היא שהם מעולם לא התוודעו לאלוהים, ומעולם לא היו להם קשר או התקשרות אמיתית איתו, ועל כן לא התאפשר להם להגיע לכדי הבנה הדדית עם אלוהים, או לעורר בקרבם אמונה אמיתית בו בחיפוש אחריו או בעבודת אלוהים. צורכם להתייחס כך לדברי האל ולאלוהים – השקפה וגישה אלה הן שחרצו את גורלם להעלות חרס במאמציהם, לנצח לא להיות מסוגלים לצעוד בנתיב יראת אלוהים וההסתלקות מרע. המטרה שאליה הם מכוונים והכיוון בו הם צועדים מסמלים את היותם אויבי אלוהים לנצח נצחים, ומסמלים כי לנצח נצחים לא יוכלו לזכות בישועה.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, הקדמה