דבר אלוהים היומי: ההתגלמות – מובאה 100

2023 אוקטובר 22

החיים שחי ישוע על פני האדמה היו חיים רגילים של בשר ודם. הוא חי באנושיות הרגילה של בשרו. סמכותו – לעשות את עבודתו של אלוהים ולומר את דברו של אלוהים, או לרפא חולים ולגרש שדים, לעשות דברים יוצאי דופן שכאלה – לא באה לידי ביטוי, ברובה, עד שהחל את כהונתו. חייו לפני גיל עשרים ותשע, לפני שביצע את כהונתו, היו הוכחה מספקת לכך שהוא בשר ודם רגיל בלבד. בשל כך, ומשום שלא החל עדיין לבצע את כהונתו, בני אדם לא ראו בו שום דבר אלוהי, לא ראו יותר מבן אנוש רגיל, אדם רגיל – כפי שבתחילה, היו שהאמינו כי הוא בנו של יוסף. אנשים חשבו שהוא בנו של אדם רגיל, ולא היתה להם דרך לדעת שהוא התגלמותו של אלוהים בבשר ודם; גם כאשר במהלך ביצוע כהונתו, הוא עשה נסים רבים, רוב האנשים עדיין אמרו שהוא בנו של יוסף, כי הוא היה המשיח עם מעטפת חיצונית של אנושיות רגילה. אנושיותו הרגילה ועבודתו התקיימו שתיהן כדי להגשים את משמעותה של ההתגלמות הראשונה ולהוכיח שאלוהים התגלם כולו בבשר ודם, נעשה לאדם רגיל לחלוטין. העובדה שהיתה לו אנושיות רגילה בטרם החל בעבודתו, היתה הוכחה לכך שהוא בשר ודם רגיל; והעובדה שעבד לאחר מכן הוכיחה אף היא שהוא בשר ודם רגיל, כי הוא הראה אותות ומופתים, ריפא חולים וגירש שדים כבשר ודם עם אנושיות רגילה. הסיבה לכך שיכול היה לעשות נסים, היתה שבשרו נשא בתוכו את סמכותו של אלוהים והיה הבשר שעטתה רוח אלוהים. היתה לו הסמכות הזו בזכות רוח אלוהים, ומשמעות הדבר לא היתה שהוא אינו בשר ודם. ריפוי חולים וגירוש שדים היו העבודה שהיה עליו לבצע בכהונתו, ביטוי לאלוהותו החבויה בתוך אנושיותו, ואין זה משנה אילו אותות הראה וכיצד הדגים את סמכותו, הוא עדיין חי באנושיות רגילה ועדיין היה בשר ודם רגיל. עד לשלב שבו קם לתחייה לאחר מותו על הצלב, הוא שכן בתוך בשר ודם רגיל. הענקת חסד, ריפוי חולים וגירוש שדים היו כולם חלק מכהונתו, כולם היו עבודה שביצע כבשר ודם רגיל. בטרם הלך אל הצלב, הוא לא יצא מעולם מתוך גופו האנושי הרגיל, ללא קשר למעשיו. הוא היה אלוהים עצמו, שעשה את עבודתו של אלוהים עצמו, אך מכיוון שהיה התגלמותו של אלוהים בבשר ודם, הוא אכל מזון ולבש בגדים, היו לו צרכים אנושיים רגילים, היגיון אנושי רגיל ושכל אנושי רגיל. כל הדברים האלה היו הוכחה לכך שהוא אדם רגיל, וזו היתה הוכחה לכך שהתגלמות אלוהים בבשר ודם היא בשר ודם עם אנושיות רגילה ולא על-טבעית. תפקידו היה להשלים את עבודת התגלמותו הראשונה של אלוהים, להשלים את הכהונה של ההתגלמות הראשונה. חשיבותה של התגלמות בבשר ודם היא בכך שאדם רגיל מבצע את עבודתו של אלוהים עצמו; כלומר, שאלוהים מבצע את עבודתו האלוהית באנושיות ועל ידי כך מביס את השטן. התגלמות בבשר ודם פירושה שרוח אלוהים נעשית לבשר ודם, כלומר, אלוהים נעשה לבשר ודם; העבודה שהוא עושה כבשר ודם היא עבודתה של רוח הקודש, אשר מתממשת בבשר ודם, באה לידי ביטוי בבשר ודם. איש מלבד אלוהים בשר ודם אינו יכול להשלים את כהונתו של אלוהים בהתגלמותו; כלומר, רק התגלמותו של אלוהים בבשר ודם, האנושיות הרגילה הזו – ואיש מלבדה – יכולה להביא לידי ביטוי את העבודה האלוהית. אילו, במהלך ביאתו הראשונה, לא היתה לאלוהים האנושיות הרגילה לפני גיל עשרים ותשע – אילו מייד לאחר שנולד יכול היה לעשות נסים, אילו מייד לאחר שלמד לדבר, יכול היה לדבר בשפת השמיים, אילו ברגע שבו דרך לראשונה על האדמה, יכול היה לתפוס את כל ענייני העולם, להבחין במחשבותיו וכוונותיו של כל אדם – לא ניתן היה לכנותו אדם רגיל, ולא ניתן היה לכנות את בשרו, אדם בשר ודם. אם כך היה הדבר במקרה של המשיח, משמעותה ומהותה של התגלמות אלוהים היו הולכות לאיבוד. העובדה שהייתה לו אנושיות רגילה מוכיחה שהוא היה אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם; העובדה שעבר תהליך גדילה אנושי רגיל מוסיפה ומדגימה שהוא היה בשר ודם רגיל; ויתרה מזאת, עבודתו מהווה הוכחה מספקת לכך שהוא היה דבר אלוהים, רוח אלוהים, בהתגלמותם בבשר ודם. אלוהים מתגלם בבשר ודם בשל צורכי העבודה; במלים אחרות, שלב זה של העבודה עליו לעשות כבשר ודם, באנושיות רגילה. זהו התנאי המוקדם ל"דבר המתגלם בבשר" ל"דבר המופיע בבשר" והסיפור האמיתי מאחורי שתי ההתגלמויות של אלוהים. ייתכן שבני אדם מאמינים שכל חייו של ישוע לוו בנסים ונפלאות, שעד לסוף עבודתו על פני האדמה הוא לא ביטא אנושיות רגילה, שלא היו לו צרכים אנושיים רגילים, חולשות או רגשות אנושיים, שהוא לא נזקק לצורכי החיים הבסיסיים ולא היו לו מחשבות אנושיות רגילות. הם פשוט מדמיינים שהיה לו שכל על-אנושי, אנושיות נשגבת. הם מאמינים כי מכיוון שהוא אלוהים, הוא אינו אמור לחשוב ולחיות בדומה לבני אדם רגילים, כי רק אדם רגיל, בן אנוש המתקיים בתום לב, יכול לחשוב מחשבות אנושיות רגילות ולחיות חיים אנושיים רגילים. כל אלה הם רעיונותיו ותפיסותיו של האדם, המנוגדים לכוונות המקוריות בעבודתו של אלוהים. חשיבה אנושית רגילה מקיימת היגיון אנושי רגיל ואנושיות רגילה; אנושיות רגילה מקיימת את תפקודי הבשר הרגילים; ותפקודי הבשר הרגילים מאפשרים את החיים הרגילים כבשר ודם, בשלמותם. רק על ידי עבודה כבשר ודם כזה, יכול אלוהים להגשים את מטרת התגלמותו. אילו לאלוהים בהתגלמותו בבשר ודם היתה רק מעטפת הבשר החיצונית, אך הוא לא חשב מחשבות אנושיות, לבשר ודם זה לא היה היגיון אנושי, כל שכן אנושיות המתקיימת בתום לב. כיצד יכול בשר ודם כזה, ללא אנושיות, להגשים את הכהונה שעל אלוהים בהתגלמותו לבצע? השכל הרגיל מקיים את כל היבטי החיים האנושיים; ללא שכל רגיל, האדם לא היה אנושי. במלים אחרות, אדם שאינו חושב מחשבות רגילות הוא חולה נפש. ועל משיח שאין לו אנושיות אלא רק אלוהות, לא ניתן לומר שהוא אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם. כיצד אם כן ייתכן שלאלוהים בהתגלמותו בבשר ודם לא תהיה אנושיות רגילה? האין זה חילול הקודש לומר שלמשיח אין אנושיות? כל הפעילויות שבני אדם רגילים עוסקים בהן נשענות על תפקודו של השכל האנושי הרגיל. בלעדיו, בני אדם היו מתנהגים באופן חריג; הם אף לא היו מסוגלים להבדיל בין שחור ללבן, בין טוב לרע; ולא היו להם אתיקה ועקרונות מוסר אנושיים. בדומה לכך, לולא אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם היה חושב כאדם רגיל, הוא לא היה בשר ודם המתקיים בתום לב, בשר ודם רגיל. בשר ודם כזה שאינו חושב, לא היה מסוגל לקחת על עצמו את העבודה האלוהית. הוא לא היה מסוגל לעסוק בפעילויות הרגילות של בשר ודם, לא כל שכן לחיות יחד עם בני אדם על פני האדמה. וכך משמעות התגלמותו של אלוהים בבשר ודם, עצם מהות התגלמותו של אלוהים בבשר ודם, היתה הולכת לאיבוד. אנושיותו של אלוהים בהתגלמותו קיימת כדי לשמור על העבודה האלוהית הרגילה כבשר ודם; חשיבתו האנושית הרגילה מקיימת את אנושיותו הרגילה וכל פעילויותיו הגופניות הרגילות. ניתן לומר שחשיבתו האנושית הרגילה קיימת כדי לקיים את עבודתו של אלוהים המתגלם בבשר ודם. לולא היה לבשר ודם זה שכל אנושי רגיל, אלוהים לא היה יכול לעבוד כבשר ודם, והדברים שעליו לעשות כבשר ודם לעולם לא יכולים היו להתגשם. על אף שלאלוהים בהתגלמותו יש שכל אנושי רגיל, עבודתו אינה מהולה במחשבה אנושית; הוא לוקח על עצמו את העבודה באנושות עם שכל רגיל, עם התנאי המוקדם שיש לו אנושיות עם שכל, ולא על ידי הפעלת מחשבה אנושית רגילה. אין זה משנה עד כמה נשגבות מחשבותיו כבשר ודם, עבודתו אינה נושאת את חותם ההיגיון או החשיבה. במלים אחרות, עבודתו אינה נהגית על ידי מחשבותיו כבשר ודם, אלא מהווה ביטוי ישיר לעבודה האלוהית באנושיותו. כל עבודתו היא הכהונה שעליו להשלים, ודבר ממנה אינו נהגה על ידי מוחו. לדוגמה, ריפוי החולים, גירוש השדים והצליבה לא היו תוצרים של שכלו האנושי, שום אדם עם שכל אנושי לא יכול היה להגשימם. בדומה לכך, עבודת הכיבוש של היום היא כהונה שעל אלוהים בהתגלמותו לבצע, אך היא אינה עבודה של רצון אנושי, אלא עבודה שעל אלוהותו לעשות, עבודה ששום אדם בשר ודם אינו מסוגל לה. לפיכך, על אלוהים בהתגלמותו להיות בעל שכל אנושי רגיל, בעל אנושיות רגילה, מפני שעליו לבצע את עבודתו באנושות עם שכל רגיל. זוהי מהות עבודתו של אלוהים בהתגלמותו, עצם מהותו של אלוהים בהתגלמותו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מהות הבשר שאלוהים שוכן בו

ראה עוד

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.

שתף

בטל