במהלך שהותו של אלוהים כבשר ודם, הציות שהוא דורש מבני האדם לא כולל הימנעות ממתיחת ביקורת או מהתנגדות לאלוהים, כפי שהם מדמיינים. במקום זאת, הוא דורש שבני האדם ישתמשו בדבריו כעיקרון המנחה של חייהם וכיסוד הישרדותם, שהם ינהיגו לחלוטין את מהות דבריו, ושהם יְרַצו את רצונו לחלוטין. היבט אחד של הדרישה מבני האדם להישמע לאלוהים בהתגלמותו מתייחס להנהגת דבריו, והיבט אחר מתייחס ליכולת להישמע לרגילוּת ולמעשיוּת שלו. שני ההיבטים האלה חייבים להיות מוחלטים. אלו שיכולים להשיג את שני ההיבטים האלה הם בני אדם שאוהבים את אלוהים באמת בלבבם. כל בני האדם האלה הם אלה שנפלו בנחלתו של אלוהים, והם כולם אוהבים את אלוהים כפי שהם אוהבים את חייהם שלהם. אלוהים בהתגלמותו נושא באנושיות רגילה ומעשית בעבודתו. כך, הקליפה החיצונית של האנושיות הרגילה והמעשית כאחד הופכת לניסיון עצום עבור בני האדם. היא הופכת לקושי הגדול ביותר שלהם. עם זאת, אי אפשר להימנע מהרגילוּת ומהמעשיוּת של אלוהים. הוא ניסה הכול כדי למצוא פתרון, אך בסופו של דבר, הוא לא יכול היה להיפטר מהקליפה החיצונית של האנושיות הרגילה שלו, מפני שאחרי הכול, הוא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, ולא רוח האל שבשמיים. הוא לא האל שנסתר מעיני בני האדם אלא האל שלובש קליפה של יציר נברא. משום כך, השתחררות מקליפת האנושיות הרגילה שלו אינה קלה כלל ועיקר. על כן, יהיה אשר יהיה, הוא עדיין עושה את העבודה שהוא רוצה לעשות מנקודת המבט של הבשר והדם. העבודה הזו היא הביטוי של האל הרגיל והמעשי, ולכן איך יכול חוסר ציות מצד בני האדם להיות הולם? מה יכולים בני האדם לעשות, לכל הרוחות, בנוגע למעשיו של אלוהים? הוא עושה כל מה שהוא רוצה. המציאות בנויה מהדברים שהוא מרוצה מהם. אם בני האדם לא נשמעים לו, אילו עוד תוכניות יציבות יכולות להיות להם? עד כה, רק ציות יכול להושיע את בני האדם. אין להם שום רעיונות נבונים אחרים. אם אלוהים רוצה לבחון את בני האדם, מה הם יכולים לעשות לגבי זה? אך כל זה אינו הרעיון של אלוהים שבשמיים, אלא שזה רעיון של אלוהים בהתגלמותו. הוא רוצה לעשות זאת, ולכן איש לא יכול לשנות זאת. אלוהים בשמיים לא מתערב במעשיו של אלוהים בהתגלמותו. האין זו סיבה טובה לכך שבני האדם צריכים להישמע לו? על אף שהוא גם מעשי וגם רגיל, הוא לגמרי אלוהים בהתגלמותו. על סמך הרעיונות שלו עצמו, הוא עושה כל מה שהוא רוצה. אלוהים שבשמיים העביר לו את כל המשימות. אתם חייבים להישמע לכל מה שהוא עושה. על אף שהוא מתאפיין באנושיות והוא רגיל מאוד, כל מה הוא מה שהוא הסדיר במכוון, ולכן איך ייתכן שבני האדם יביטו בו כשעיניהם פעורות במורת רוח? הוא רוצה להיות רגיל, ולכן הוא רגיל. הוא רוצה לחיות באנושיות, ולכן הוא חי באנושיות. הוא רוצה לחיות באלוהיות, ולכן הוא חי באלוהיות. בני האדם יכולים לראות זאת כאוות נפשם, אבל אלוהים תמיד יהיה אלוהים ובני האדם תמיד יהיו בני אדם. אי-אפשר להתכחש לנוכחותו בגלל פרט שולי כלשהו, ולא ניתן לדחוק אותו אל מחוץ ל"גופו" של אלוהים מסיבה פעוטה כלשהי. יש לבני האדם החופש של בני אנוש, ולאלוהים יש הכבוד של אלוהים. הם לא מפריעים זה לזה. האם בני האדם לא יכולים לתת לאלוהים מעט חופש? האם הם לא יכולים לסבול את היותו לא רשמי מעט? אל תהיו עד כדי כך נוקשים ביחסכם לאלוהים – כולם צריכים להיות סובלניים זה אל זה. האם זה לא יפתור את העניין? האם יישארו אז התנכרויות כלשהן? אם מישהו לא יכול להיות סובלני כלפי דבר כה פעוט, איך ייתכן שהוא יאמר משהו כגון "לבו של ראש ממשלה גדול דיו כדי להשיט בתוכו סירה"? איך הוא יוכל להיות אדם הגון? לא אלוהים הוא שמקשה על האנושות, אלא האנושות היא שמקשה על אלוהים. בני האדם תמיד מטפלים בעניינים על ידי עשיית הרים מעכברים – הם באמת עושים דבר משום דבר, וזה כל כך מיותר! כשאלוהים עובד בתוך האנושיות הרגילה והמעשית, מה שהוא עושה הוא לא עבודתה של האנושות, אלא עבודתו של אלוהים. עם זאת, בני האדם לא רואים את מהותה של העבודה שלו – הם תמיד רואים רק את הקליפה החיצונית של אנושיותו. הם לא ראו מעודם עבודה גדולה כזו, ועדיין הם מתעקשים לראות את האנושיות השגרתית והרגילה של אלוהים ואינם מוכנים להרפות ממנה. איך אפשר לקרוא לדבר כזה ציות לאלוהים? אלוהים שבשמיים "הפך" כעת לאלוהים שבארץ, ואלוהים שבארץ הוא אלוהים שבשמיים כעת. לא משנה אם המראה החיצוני שלהם זהה או מה טיב עבודתם. בסך הכל, מי שעושה את עבודתו של אלוהים הוא אלוהים עצמו. אתם חייבים לציית בין שאתם רוצים ובין שלא – אין זה נתון לבחירתכם! אלוהים דורש את הציות של בני האדם, ובני האדם חייבים להישמע לאלוהים ללא שמץ של העמדת פנים.

קבוצת בני האדם שאלוהים בהתגלמותו רוצה לזכות בהם כיום מונה את אלה שתואמים את רצונו. בני האדם צריכים רק להישמע לעבודתו, ולהפסיק לדאוג כל הזמן לגבי הרעיונות של אלוהים שבשמיים, לחיות בעמימות, ולהקשות על אלוהים כבשר ודם. בני האדם שמסוגלים להישמע לו הם אלה שמאזינים לחלוטין לדבריו ונשמעים להסדריו. בני האדם האלה לא מתעניינים כלל מהו טיבו האמיתי של אלוהים שבשמיים או מהו סוג העבודה שאלוהים שבשמיים עושה כרגע בבני האדם. הם מעניקים את כל לבם לאלוהים שבארץ ומגישים לו את כל הווייתם. הם לעולם לא דואגים לביטחונם שלהם ולעולם לא מתמרמרים לגבי הרגילות והמעשיוּת של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. בני האדם שנשמעים לאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם יכולים להפוך למושלמים בידיו. בני האדם שמאמינים באלוהים שבשמיים לא יזכו בדבר. זאת משום שלא אלוהים שבשמיים אלא אלוהים שבארץ הוא שמעניק לבני האדם את ההבטחות והברכות. בני האדם לא צריכים תמיד להאדיר את אלוהים שבשמיים ולראות את אלוהים שבארץ כאדם ממוצע. זה לא הוגן. אלוהים בשמיים אדיר ונפלא, והוא חכם באופן מופלא, אך זה לא קיים כלל. אלוהים בארץ הוא ממוצע מאוד וחסר כל חשיבות, והוא גם רגיל מאוד. אין לו חוכמה יוצאת דופן והוא לא עושה מעשים מרהיבים. הוא פשוט עובד ומדבר באופן רגיל ומעשי ביותר. למרות שהוא לא מדבר ברעמים או מזמן את הרוח והגשם, הוא באמת התגלמותו של אלוהים שבשמיים, והוא באמת האל שחי בקרב בני האנוש. אסור לבני האדם להאדיר את האל שהם לא מסוגלים להבין ושתואם לדמיונות שלהם לגבי אלוהים, בעודם חושבים לנחות את האל שהם לא יכולים לקבל ולא יכולים לדמיין כלל. כל זה נובע מהמרדנות של בני האדם. כל זה הוא המקור להתנגדותם של בני האדם לאלוהים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, בני אדם שיכולים להיות צייתנים לחלוטין למעשיוּת של אלוהים הם אלה שאוהבים את אלוהים באמת