היה שיא בחוויותיו של פטרוס, כשגופו כמעט קרס לחלוטין, אך ישוע העניק לו עידוד מבפנים. והוא הופיע בפניו פעם אחת. כשפטרוס סבל ייסורים אדירים ולבו היה שבור, ישוע הנחה אותו: "היית איתי על פני האדמה, והייתי כאן איתך. ואף שלפני כן היינו שנינו יחד בשמים, הרי שהדבר הזה שייך לעולם הרוחני. עתה חזרתי לעולם הרוח ואתה על פני האדמה. שהרי אני איני בן ארץ, ואף שגם אתה אינך בן ארץ, עליך להשלים את ייעודך על פני האדמה. בהיותך משרת, עלייך למלא את חובותיך כמיטב יכולתך." פטרוס התנחם מששמע שיוכל לשוב לצדו של אלוהים. כשפטרוס חווה ייסורים כה עזים עד שכמעט לא יכול היה לצאת ממיטתו, הוא חש חרטה כה עצומה עד כי אמר: "אני כל כך מושחת שאינני יכול להשביע את רצונו של אלוהים." ישוע הופיע בפניו ואמר: "פטרוס, הייתכן ששכחת את ההחלטה שהחלטת בפניי? האם באמת שכחת את כל מה שאמרתי? האם שכחת את ההבטחה שהבטחת לי?" פטרוס ראה שזה ישוע וקם ממיטתו, וישוע ניחם אותו: "אני איני בן ארץ, כבר אמרתי לך – עליך להבין זאת, אך האם שכחת דבר מה נוסף שאמרתי לך? 'גם אתה אינך בן ארץ ואינך בן העולם הזה.' ברגע זה ישנה עבודה שעליך לעשות ואתה לא יכול להיות כה נכה רוח, אתה לא יכול לסבול כך. אף על פי שבני אדם ואלוהים אינם יכולים להתקיים יחדיו באותו עולם, יש לי עבודתי ויש לך עבודתך, ויום אחד כשתושלם עבודתך, נהיה שוב ביחד במישור אחד ואוביל אותך אל חיי נצח איתי". פטרוס התנחם והתעודד למשמע הדברים האלה. הוא ידע שסבלו הוא דבר שהוא חייב לשאת ולחוות, ומאותו רגע והלאה הוא לא איבד השראה. ישוע הופיע בפניו במיוחד בכל רגע מרכזי והעניק לו נאורות והכוונה מיוחדות, וביצע בו עבודה רבה. ועל מה פטרוס התחרט יותר מכל? ישוע שאל את פטרוס שאלה נוספת (אף שאינה מתועדת כך בכתבי הקודש) זמן לא רב לאחר שפטרוס אמר "אתה בנו של אלוהים החי," והשאלה הייתה: "פטרוס! האם אי פעם אהבת אותי?" פטרוס הבין את כוונתו ואמר: "אדוני! פעם אהבתי את האב שבשמים, אך אני מודה שמעולם לא אהבתי אותך." אז ישוע אמר: "אם בני אדם אינם אוהבים את האב שבשמים, כיצד הם יכולים לאהוב את הבן שעל הארץ? ואם בני אדם אינם אוהבים את הבן שאלוהים האב שלח, כיצד הם יכולים לאהוב את האב שבשמים? אם בני אדם באמת אוהבים את הבן שעל הארץ, הרי שהם באמת אוהבים את האב שבשמים." למשמע דברים אלה, הבין פטרוס את ליקויו. הוא תמיד חש חרטה עד בכי על הדברים "פעם אהבתי את האב שבשמים, אך אני מודה שמעולם לא אהבתי אותך." לאחר הקימה לתחייה והעלייה השמימה של ישוע, הוא חש עליהם חרטה וצער רבים אף יותר. בהיזכרו בעבודתו בעבר ובשיעור קומתו בהווה הוא הרבה להעלות את ישוע בתפילותיו, ותמיד חש חרטה וחוב כלפי אלוהים על שלא הגשים את רצון אלוהים ולא עמד ברף שהוצב לו. עניינים אלה הפכו לעול הגדול ביותר שלו. הוא אמר: "יום אחד אקדיש לך את כל רכושי ואת כל כולי – אתן לך את היקר לי מכל." הוא אמר: "אלוהים! יש לי רק אמונה אחת ורק אהבה אחת. חיי אינם שווים דבר וגופי אינו שווה דבר. יש לי רק אמונה אחת ורק אהבה אחת. יש לי אמונה בך בדעתי ואני אוהב אותך בלבי. רק את שני הדברים האלה אוכל לתת לך, ואפס מלבדם." פטרוס התעודד מאוד מדבריו של ישוע, משום שלפני שנצלב, ישוע אמר לו: "אינני בן העולם הזה, וגם אתה אינך בן העולם הזה." לאחר מכן, כשפטרוס הגיע עד כדי כאב גדול, ישוע הזכיר לו: "פטרוס, שכחת? אינני בן העולם, ורק משום עבודתי עזבתי אותו מוקדם יותר. גם אתה אינך בן העולם, האם שכחת? אמרתי לך פעמיים, אינך זוכר?" פטרוס שמע אותו ואמר: "לא שכחתי!" אז ישוע אמר: "פעם העברת בשמחה את זמנך איתי בשמיים ופרק זמן לצדי. אתה מתגעגע אליי ואני מתגעגע אליך. אף שהברואים אינם ראויים להיות מוזכרים בעיניי, כיצד אוכל שלא לאהוב את מי שתמים וראוי לאהבה? האם שכחת את הבטחתי? עליך לקבל את התפקיד שהפקדתי בידייך על פני האדמה – עליך להשלים את המשימה שהטלתי עליך. יום אחד בהחלט אוביל אותך להיות לצדי." למשמע הדבר הזה, פטרוס התעודד אף יותר וקיבל השראה גדולה אף יותר, עד כדי כך שכאשר היה על הצלב, הוא היה מסוגל לומר: "אלוהים! אינני יכול לאהוב אותך מספיק! אפילו אם תבקש ממני למות, עדיין לא אוכל לאהוב אותך מספיק! לא משנה לאן תשלח את נשמתי, אם תקיים את הבטחותיך או לא, מה שתעשה בי לאחר מכן, אני אוהב אותך ומאמין בך". הדבר שנאחז בו היה אמונתו ואהבת האמת שלו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, כיצד פטרוס הכיר את ישוע