משלי האדון ישוע

משל הזורע (מתי י"ג 1-9)

משל החיטים והעשבים הרעים (מתי י"ג 24-30)

משל גרגר החרדל (מתי י"ג 31-32)

משל החמץ (מתי י"ג 33)

משל החיטים והעשבים הרעים מוסבר (מתי י"ג 36-43)

משל האוצר (מתי י"ג 44)

משל הפנינה (מתי י"ג 45-46)

משל הרשת (מתי י"ג 47-50)

הראשון הוא משל הזורע. זהו משל מעניין ביותר. זריעה היא אירוע שכיח בחייהם של אנשים. השני הוא משל החיטים והעשבים הרעים. אשר לעשבים הרעים, כל מי שזרע יבול והוא מבוגר ידע מה הם. השלישי הוא משל גרגר החרדל. כולכם יודעים מהו חרדל, נכון? אם אינכם יודעים, תוכלו לעיין בכתבי הקודש. ביחס לרביעי, משל החמץ, מרבית האנשים יודעים שמדובר בהתפחת בצק. זהו דבר שאנשים משתמשים בו בחיי היום-יום. כל המשלים להלן, לרבות השישי, משל האוצר, השביעי, משל הפנינה, והשמיני, משל הרשת, לקוחים כולם מחייהם של אנשים. כולם באים מהחיים האמיתיים של אנשים. איזו תמונה מציירים המשלים הללו? זו תמונה של אלוהים הנהפך לאדם רגיל וחי לצד האנושות, תוך שימוש בשפת היום-יום, בשפה אנושית, כדי לתקשר עם בני אדם ולספק להם את צורכיהם. כשאלוהים התגלם כבשר ודם וחי זמן רב בקרב האנושות, לאחר שהוא חווה את סגנונות החיים השונים של אנשים וראה אותם, החוויות הללו הפכו לספר הלימוד שלו לשינוי שפתו האלוהית לשפה אנושית. כמובן הדברים הללו שהוא ראה ושמע בחיים גם העשירו את החוויה האנושית של בר האנוש. כשהוא רצה לגרום לאנשים להבין אמיתות מסוימות, להבין חלק מרצון האל, הוא יכול היה להשתמש במשלים דומים לאלו המופיעים לעיל כדי לספר לאנשים על רצון האל ועל דרישותיו מהאנושות. המשלים הללו היו כולם קשורים לחייהם של אנשים. אף לא אחד מהם היה מנותק מחיי האדם. כשהאדון ישוע חי בקרב האנושות, הוא ראה חקלאים מטפחים את שדותיהם, הוא ידע מהם עשבים ומהו חמץ. הוא הבין שבני אדם אוהבים אוצרות, ולכן הוא השתמש במטאפורות של האוצר ושל הפנינה. לעתים קרובות ראה דייגים פורשים את רשתותיהם, וכן הלאה. האדון ישוע ראה את הפעילויות האלה בחיי האנושות והוא גם חווה חיים כאלה. הוא היה כמו כל אדם רגיל אחר שחווה שלוש ארוחות ביום ואת שגרת יומם של בני האדם. הוא חווה בעצמו את חייו של אדם ממוצע והוא חזה בחייהם של אחרים. כשהוא חווה בעצמו את כל זה וכשהוא ראה את כל זה, מה שהוא חשב עליו לא היה איך לחיות חיים טובים או באופן חופשי ונוח יותר. כשהוא חווה חיים אנושיים אמיתיים, האדון ישוע ראה את הקשיים בחייהם של אנשים – הוא ראה את הקושי, האומללות והעצב של האנשים תחת השפעתו המשחיתה של השטן, החיים בתחומו של השטן, חיים בחטא. בעת שהוא חווה אישית חיים אנושיים, הוא חווה גם את חוסר האונים של אנשים החיים בקרב שחיתות, והוא ראה וחווה את אומללותם של החיים בחטא אשר אבודים בעינויי השטן והרוע. כשהאדון ישוע ראה את הדברים הללו, האם ראה אותם באמצעות אלוהיותו או אנושיותו? אנושיותו הייתה קיימת באמת – היא הייתה חיה מאוד – הוא יכול היה לחוות ולראות כל זאת, וכמובן, הוא גם ראה זאת במהותו ובאלוהותו. כלומר המשיח עצמו, האדון ישוע האיש, ראה זאת וכל מה שהוא ראה גרם לו להרגיש את החשיבות והכורח בעבודה שהוא לקח על עצמו כבשר ודם באותה העת. על אף שהוא עצמו ידע שהאחריות שעליו לקחת על עצמו כבשר ודם כה עצומה, ועל אף שהוא ידע כמה אכזר הכאב שיהיה עליו לשאת, כשהוא ראה את האנושות חסרת ישע בחטא, כשהוא ראה את אומללות חייהם של בני האדם ואת מאבקיהם הקלושים תחת החוק, הוא חש יגון הולך וגובר והשתוקק יותר ויותר להציל את האנושות מחטא. בלי קשר לשאלה אילו קשיים עמדו בפניו או איזה כאב הוא יסבול, הוא הלך ונעשה יותר נחוש לגאול את האנושות החייה בחטא. לאורך התהליך הזה, ניתן לומר שהאדון ישוע החל להבין יותר ויותר בבירור את העבודה שעליו לעשות ואת מה שהופקד בידיו. הוא גם נעשה להוט יותר ויותר להשלים את העבודה שהוא עתיד לקחת על עצמו – לקחת על עצמו את כל חטאי האנושות, ולכפר על האנושות, כדי שהיא לא תחיה עוד בחטא, וכדי שאלוהים יוכל לשכוח את חטאי האדם בזכות קורבן החטאת, מה שיאפשר לו לקדם את עבודתו של הושעת האנושות. ניתן לומר שבלבו, האדון ישוע היה מוכן למסור את עצמו למען האנושות – להקריב את עצמו. הוא היה מוכן גם לשמש קורבן חטאת ולהיצלב, והוא היה להוט להשלים את העבודה הזו. כשראה את התנאים העלובים של חיי בני האדם, הוא רצה עוד יותר להגשים את שליחותו מהר ככל האפשר, ללא עיכוב אפילו של דקה או שנייה. כשהייתה לו התחושה הזו של דחיפות, הוא לא חשב על עוצמת הכאב שיחווה בעצמו ולא חשב עוד על ההשפלה שיהיה עליו לסבול – בלבו היה משוכנע בדבר אחד בלבד: כל עוד הוא יקריב את עצמו, כל עוד ייצלב כקורבן חטאת, רצון האל יתבצע והוא יוכל להתחיל עבודה חדשה. חייהם של בני האדם בחטא ומצב קיומם בחטא ישתנו לחלוטין. אמונתו ומה שהוא היה נחוש לעשות נגעו להושעת האדם, ומטרתו הייתה אחת: לעשות את רצונו של אלוהים, כדי שהוא יוכל להתחיל בהצלחה את השלב הבא בעבודתו. זה מה שהיה בדעתו של האדון ישוע באותו הזמן.

בחייו כבשר ודם, אלוהים בהתגלמותו היה בעל אנושיות רגילה. היו לו רגשות ומסקנות של אדם רגיל. הוא ידע מהו אושר, מהו כאב, וכשהוא ראה את האנושות בחיים כאלה, הוא חש תחושה עמוקה שלימוד בלבד – לתת לאנשים דבר מה או ללמד אותם דבר מה –, לא יוביל אותם מן החטא. גם אם הוא יגרום להם לציית לדיברות, הוא לא יגאל אותם מן החטא. רק כאשר ייקח על עצמו את חטאי האנושות ויהפוך לדמות של בשר ודם חוטא, הוא יוכל להמיר זאת בחירות לאנושות ובמחילת אלוהים לאנושות. כך, לאחר שהאדון ישוע חווה את חיי בני האדם בחטא וחזה בהם, התגלמה בלבו תשוקה עזה – לאפשר לבני האדם להתפטר מחיי המאבק בחטא. התשוקה הזו גרמה לו להרגיש יותר ויותר שעליו ללכת אל הצלב ולקחת על עצמו את חטאי האנושות בהקדם האפשרי, במהירות האפשרית. אלה היו מחשבותיו של האדון ישוע באותו הזמן, לאחר שהוא חי עם אנשים וראה, שמע והרגיש את האומללות של חייהם בחטא. העובדה שאלוהים בהתגלמותו יכול לרצות דבר כזה עבור האנושות, שהוא יכול להביע ולגלות טבע שכזה – האם לאדם ממוצע יכול להיות דבר כזה? מה יראה אדם ממוצע שחי בסביבה כזו? מה הוא יחשוב? אילו אדם ממוצע היה ניצב בפני כל זאת, האם הוא היה מביט בבעיות מנקודת מבט מוגבהת? בהחלט לא! על אף שהופעתו של אלוהים בהתגלמותו הייתה זהה בדיוק לזו של בן אדם, ועל אף שהוא למד ידע אנושי ודיבר בשפת בני אדם, ושלפעמים הוא אף הביע את רעיונותיו באמצעים וביטויים אנושיים, האופן שבו הוא ראה את בני האדם, את מהות הדברים היה שונה לחלוטין מהאופן שבו אנשים מושחתים רואים את האנושות ואת מהות הדברים. נקודת המבט שלו והגובה שבו הוא ניצב אינם בני השגה לאדם מושחת. זאת משום שמכיוון שאלוהים הוא האמת, הבשר שהוא עוטה מכיל גם הוא את המהות של אלוהים ומחשבותיו ושל מה שהוא מביע באמצעות אנושיותו – כולם אמת גם כן. עבור אנשים מושחתים, הדברים שהוא הביע כבשר ודם הם אספקות של האמת ושל החיים. האספקה הזו לא מיועדת לאדם אחד בלבד, אלא לאנושות כולה. עבור כל אדם מושחת, בלבו ניצבים רק אותם אנשים מעטים המקורבים אליו. רק אותם אנשים מעטים שיקרים לו, שהוא דואג להם. כאשר אסון ניצב באופק, הוא חושב ראשית על ילדיו, על אשתו, או על הוריו, ואדם נדיב יותר יחשוב לכל היותר על קרוב משפחה או חבר טוב. האם הוא יחשוב על נוספים? לעולם לא! מכיוון שאחרי הכל, בני אדם הם בני אדם, והם מסוגלים להביט בכל רק מנקודת המבט של אדם ומגובה של אדם. עם זאת, אלוהים בהתגלמותו שונה לחלוטין מאדם מושחת. בלי קשר לשאלות כמה רגיל, כמה שגרתי, וכמה נחות גופו של אלוהים בהתגלמותו, או אפילו כמה אנשים מתנשאים עליו, מחשבותיו וגישתו לאנושות הם דברים שאיש לא יוכל להחזיק או לחקות. הוא תמיד צופה באנושות מנקודת מבט אלוהית, ממרומי מעמדו כבורא העולם. הוא תמיד רואה את האנושות דרך המהות ודפוס החשיבה של אלוהים. הוא בפירוש אינו יכול לראות את האנושות מגובהו של אדם ממוצע ומנקודת המבט של אדם מושחת. כשאנשים מביטים באנושות, הם מסתכלים בראייה אנושית והם משתמשים בדברים כמו ידע אנושי וכללים והשערות אנושיים כמדד. זה בתחום שאנשים יכולים לראות בעיניהם – בתחום שאנשים מושחתים יכולים להשיג. כשאלוהים מביט באנושות, הוא מביט בראייה אלוהית ומשתמש במהותו ובמה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו כמדד. התחום הזה כולל דברים שאנשים לא יכולים לראות וזו הנקודה שבה אלוהים בהתגלמותו ובני אדם מושחתים נבדלים לחלוטין. ההבדל הזה נקבע על פי המהויות השונות של אלוהים ושל בני האדם. המהויות השונות הללו הן אלה שקובעות את זהויותיהם ועמדותיהם, כמו גם את נקודות המבט והגבהים שמהם הם רואים את הדברים. האם אתם רואים את ההבעה והגילוי של אלוהים עצמו באדון ישוע? ניתן לומר שמה שהאדון ישוע עשה ואמר היה קשור לכהונתו של אלוהים עצמו ולעבודת הניהול שלו, שהכל היה הבעה וגילוי של מהותו של אלוהים. על אף שהייתה לו התגלמות אנושית, לא ניתן להכחיש את מהותו האלוהית ואת גילוי אלוהיותו. האם ההתגלמות האנושית הזו הייתה באמת ביטוי של אנושיות? התגלמותו האנושית הייתה במהותה שונה לחלוטין מההתגלמות האנושית של אנשים מושחתים. האדון ישוע היה אלוהים בהתגלמותו, ואילו היה באמת אחד מהאנשים הרגילים, המושחתים, האם יכול היה לראות את חיי האנושות בחטא מנקודת מבט אלוהית? בהחלט לא! זה ההבדל בין בר האנוש לבין אנשים רגילים. אנשים מושחתים חיים כולם בחטא וכשמישהו רואה חטא, אין לו רגשות ספציפיים בעניין. כולם אותו הדבר, בדיוק כמו חזיר שחי בבוץ וכלל אינו מרגיש מלוכלך או שלא בנוח – הוא אוכל לשובע וישן היטב. אם מישהו ינקה את דיר החזירים, החזיר יחוש לא בנוח והדיר לא יישאר נקי. בתוך זמן קצר, החזיר יתגלגל שוב בבוץ, בנוחות מלאה, מכיוון שהוא יצור מטונף. כשבני אדם רואים חזיר, הם מרגישים שהוא מטונף ואם תנקו אותו, החזיר לא ירגיש טוב יותר – זו הסיבה לכך שאיש לא מגדל חזיר בתוך הבית. הדרך שבה בני אדם רואים חזירים תמיד תהיה שונה ממה שהחזירים עצמם מרגישים, מכיוון שבני אדם וחזירים אינם מאותו מין. ומכיוון שבר האנוש בהתגלמותו אינו מאותו מין כמו אנשים מושחתים, רק אלוהים בהתגלמותו יכול לעמוד בנקודת מבט אלוהית ובמרומי מעמדו של אלוהים לראות את האנושות – לראות הכל.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג'