בחזיונות כלולות דרכים רבות לקיום הנוהג. הדרישות המעשיות מהאדם כלולות אף הן בחזיונות, וכך גם עבודת האל שהאדם צריך להכיר. בעבר, במהלך האספות המיוחדות או אספות הענק שהתקיימו במקומות שונים, דובר רק על היבט אחד של נתיב הנוהג. הנוהג הזה הוא כל שיש להנהיג במסגרת עידן החסד, והוא בקושי מתקשר להכרת האל, היות שהחיזיון היחידי בעידן החסד היה חזיון צליבתו של ישוע, ולא היו חזיונות רמים יותר. האדם היה אמור להכיר רק את עבודת האל של גאולת האנושות דרך הצליבה, ולכן במהלך עידן החסד לא היו חזיונות אחרים שהאדם יכול היה להכיר. כך הייתה לאדם רק הכרה קלושה של אלוהים, ומלבד הכרת אהבתו וחמלתו של ישוע, היו לו רק כמה דברים פשוטים ועלובים שהוא יכול היה להנהיג, דברים המרוחקים מרחק רב מהקיים היום. בעבר, ללא קשר לאופן שבו התכנסו, בני האדם לא היו מסוגלים לדבר על הכרה מעשית של עבודת האל, וקל וחומר שאיש לא היה מסוגל לומר בבירור מהו הנתיב המתאים ביותר לנוהג עבור בני האדם. האדם בסך הכל הוסיף כמה פרטים פשוטים לתשתית האיפוק והסבלנות. פשוט לא היה כל שינוי במהות הנוהג שלו, משום שבמהלך אותו עידן, אלוהים לא עשה כל עבודה חדשה ודרישותיו היחידות מהאדם היו איפוק וסבלנות, או נשיאת הצלב. מלבד הנוהגים האלה, לא היו חזיונות נעלים פרט לצליבתו של ישוע. בעבר, לא הוזכרו כלל חזיונות אחרים, מכיוון שאלוהים לא ביצע עבודה רבה ומכיוון שדרישות מהאדם היו מוגבלות. כך, בלי קשר למה שהאדם עשה, הוא לא היה מסוגל לחרוג מהגבולות האלה – גבולות שהיו רק כמה דברים פשוטים ושטחיים שהאדם יכול היה להנהיג. כיום אני מדבר על חזיונות אחרים מכיוון שעד כה כבר נעשתה עבודה רבה יותר, עבודה העולה פי כמה וכמה על זו שנעשתה בעידן החוק ובעידן החסד. הדרישות מהאדם גדלו אף הן פי כמה וכמה על הדרישות בעידני העבר. אם האדם לא יהיה מסוגל להכיר את העבודה הזאת במלואה, לא תהיה לה חשיבות מרובה. אפשר לומר שהאדם יתקשה לבצע את העבודה הזאת במלואה אם לא יקדיש לכך מאמץ של חיים שלמים. בעבודת הכיבוש, דיבור המוגבל לנתיב הנוהג בלבד לא יהפוך את כיבוש האדם לבלתי אפשרי. דיבורים על החזיונות בלבד ללא כל דרישות מהאדם יהפכו את כיבוש האדם לבלתי אפשרי. אם היה מדובר אך ורק על נתיב הנוהג, היה בלתי אפשרי לפגוע בעקב אכילס של האדם, או להפריך את תפיסותיו של האדם, והיה בלתי אפשרי לכבוש את האדם לגמרי. חזיונות הם האמצעי העיקרי לכיבוש האדם, אך אם לא היה נתיב הנפרד מהחזיונות, לאדם לא הייתה דרך להיות חסיד האל, וקל וחומר שלא הייתה לו כל דרך להיווכח. זה היה עקרון עבודת האל מהראשית ועד התכלית: בחזיונות ישנם הדברים שניתן להנהיג, וקיימים גם חזיונות שאינם מביאים בחשבון את הנוהג הזה. היקף השינויים הן בחיי האדם והן בטבעו מלווה את השינויים בחזיונות. אילו היה האדם מסתמך רק על מאמציו שלו, היה בלתי אפשרי עבורו להשיג שינוי משמעותי. החזיונות מתייחסים לעבודתו של אלוהים בכבודו ועצמו ולניהול של אלוהים. המונח נוהג מתייחס לנתיב הנוהג של האדם ולאופן שבו האדם מתקיים. בכל ניהולו של אלוהים, היחסים בין חזיונות לנוהג הם היחסים בין אלוהים לאדם. אילו היו מסולקים החזיונות, או אילו היה מדובר בהם ללא התייחסות לנוהג, או אילו היו רק חזיונות ונוהג האדם היה נמחק, הרי שלא ניתן היה להחשיב דברים כאלה כניהולו של אלוהים, וקל וחומר שלא היה ניתן היה לומר שעבודתו של אלוהים נעשית למען האדם. בכך, לא רק שהיה זה בגדר סילוק חובתו של האדם, אלא שהייתה זו גם התכחשות לתכלית עבודתו של אלוהים. אם האדם היה נדרש מראשית ועד תכלית לקיים את הנוהג ותו לא, מבלי שהייתה מעורבת בכך עבודת האל, ויתר על כן, אם האדם לא היה נדרש להכיר את עבודת האל, הרי שלא ניתן היה לקרוא לעבודה הזו ניהולו של אלוהים. אילו האדם לא הכיר את אלוהים ולא ידע את רצון האל, אלא קיים את הנוהג שלו בעיוורון, באופן מעורפל ומופשט, הוא לעולם לא היה הופך לברייה כשירה לגמרי. לפיכך, שני הדברים האלה חיוניים. אילו התקיימה אך ורק עבודתו של אלוהים, כלומר אילו התקיימו רק החזיונות ולא היה שיתוף פעולה או נוהג מצד האדם, לא ניתן היה לקרוא לדברים האלה ניהולו של אלוהים. אילו התקיימו רק נוהג והיווכחות מצד האדם, הרי שגם אילו נתיב ההיווכחות של האדם היה נעלה, המצב עדיין לא היה מתקבל על הדעת. היווכחותו האדם חייבת להשתנות בהדרגה עם העבודה והחזיונות – היא לא יכולה להשתנות מתוך גחמה. עקרונותיו של נוהג האדם אינם חופשיים וחסרי גבולות, אלא מוגבלים במידה מסוימת. העקרונות האלה משתנים עם חזיונות העבודה. לכן ניהולו של אלוהים מסתכם בסופו של דבר בעבודת האל ובנוהג של האדם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודת האל ונוהגו של האדם