צ'נגשין, ברזיל

הזדמנות מקרית בשנת 2011 אפשרה לי לנסוע לברזיל מסין. מייד כשהגעתי הציפו אותי חוויות חדשות, רעננות ומסקרנות והיתה לי תחושה טובה ביחס לעתיד. אך לאחר זמן מה, התחושה הרעננה והחדשה הזו התחלפה במהרה בבדידות ובכאב, היות שמצאתי עצמי בארץ זרה ומרוחקת. בכל יום שבתי הביתה לבדי, סעדתי לבדי והתבוננתי בקירות – לא היה לי עם מי לדבר. חשתי כה בודד ולעתים קרובות בכיתי בסתר. כאשר מצוקתי וחוסר האונים שחשתי הגיעו לשיאם, ישוע אדוננו הביא אותי לאסיפה באמצעות חבר. כשקראתי את דבר האל, שרתי מזמורים והתפללתי באסיפות, אלוהים ניחם את ליבי הבודד. מכתבי הקודש למדתי שהשמיים, הארץ וכל צבאם נבראו בידי אלוהים ושגם האדם הוא יציר האל. למדתי גם שישוע אדוננו נגאל לצורך גאולת האנושות, שישוע אדוננו הוא שגאל אותנו מן החטא ושהוא הגואל היחידי של האנושות. כשפגשתי פנים אל פנים את ישועת האל, הכבירה יותר מכל דבר אחר, חשתי התרגשות עמוקה וגמרתי אומר ללכת בעקבות האל לשארית חיי. בחג ההודיה נטבלתי רשמית לנצרות. היות שאני אוהב לשיר, ובמיוחד לשיר מזמורי הלל לאלוהים, לאחר טבילתי התחלתי ליטול חלק פעיל בעבודה בכנסייה בכך שהצטרפתי למקהלה. בזכות ההכוונה האלוהית וברכת האל חייתי בשלווה ובאושר. בכל פעם שהלכתי לפגישה או ששיבחתי את אלוהים בעבודתי חשתי שאני מלא מרץ.

אך הימים הטובים אינם נמשכים לנצח, וכשהצטרפתי לשורות חברי הכנסייה הפעילים התחלתי בהדרגה לשים לב לכך שעל פני השטח נראה היה שלאחים ולאחיות בכנסייה אכפת זה מזה, שהם דואגים זה לזה ושהם מסתדרים יפה ביחד – אך למעשה האינטרסים האישיים שלהם היו בראש מעייניהם בכל אשר אמרו ועשו. הם לא רצו להפסיד דבר ברמה האישית במסגרת כהונתם בכנסייה, והם נהגו לרכל איש מאחורי גבו של רעהו, מי עושה יותר ומי עושה פחות. אפילו הכומר היה סנוב גדול. הוא התייחס לאנשים בהתאם להיקף תרומותיהם וציין במיוחד את התרומות בכל הדרשות שנשא. בכל פעם שהוא בא לאסיפה, מה שהעסיק ביותר את הכומר הוא האם אנשים מעניקים תרומות וכמה הם העניקו. הוא לא רצה לשמוע דבר על חיי האחים והאחיות. הוא דיבר על אהבה אך מעולם לא ראיתיו נוקט פעולה של ממש. בכל פעם שאח או אחות נתקלו בקשיים, הכומר לא עזר להם ולא תמך בהם. אך הדבר המקומם ביותר היה שהוא מתח ביקורת על אנשים והתייחס באדנות לאותם אחים ואחיות אביונים וחסרי אונים. כשנוכחתי במצב ששרר בכנסייה חשתי אכזבה, אך גם בלבול: איך הכנסייה השתנתה עד כדי כך שהיא אינה נבדלת בדבר מהחברה הכללית? אט אט איבדתי את האהבה והאמונה שהיו לי בתחילה, ושוב לא נטלתי חלק כה פעיל בענייני הכנסייה בימי א'. אפילו לשיר לא רציתי. בכל שבוע, כשהלכתי לכנסייה, הייתי עומד בחוץ ושותה קפה או חוטף תנומה על הספסלים. כשהדרשה הסתיימה הייתי נותן תרומה ועוזב את המקום – תמיד בתחושת עצבות וחוסר אונים.

באחד מימי הראשון באוגוסט 2016 פגשתי את האחות לי מין בפארק. היא באה מאמריקה ולמדה בבית הספר ביחד עם האחיות גאו סיאויינג וליו פאנג. כולנו האמנו באלוהים והתחלנו לדבר בעודנו ישובים על הדשא. שוחחנו ושוחחנו, עד שהגענו לעניין המצב בכנסייה. סיפרתי להם את כל מה שראיתי בכנסייה. לאחר שסיימתי את דבריי, האחות לי מין נדה בכובד ראש ואמרה: "בימינו לא רק הכנסייה שלך נקלעה למצב כזה – כל עולם הדת איבד את עבודתה של רוח הקודש ושקע באפלה ובעזובה. ישוע אדוננו ניבא פעם כך: "וּמֵאַחַר שֶׁתִּרְבֶּה הַהֶפְקֵרוּת תִתְקָרֵר אַהֲבַת רַבִּים" (מתי כ"ד 12). אנו מצויים כעת בסוף תקופת אחרית הימים, ופריקת העול פושה יותר ויותר בעולם הדת. הכמרים והבכירים אינם נשמעים למצוות האל ואינם נוהגים כדרכו – הם חושבים שזה לא עניין גדול, לחיות כך בחטא. כולנו יודעים ששגשוג בכנסייה נובע מעבודתה של רוח הקודש. כיום אלוהים כבר ביצע עבודה חדשה ועבודתה של רוח הקודש עברה לקבוצה של אנשים שמקבלים את עבודתו החדשה של אלוהים ונשמעים לה. הכמרים והבכירים בעולם הדת אינם מדרבנים את המאמינים לחפש ולחקור את עבודת האל באחרית הימים – אדרבא, הם מתנגדים לעבודתו החדשה של אלוהים ומגנים אותה, באמצעות הפצת כל מיני שמועות ושקרים כדי למנוע מאנשים לבחור באלוהים. הם זוכים לשנאה ולדחייה מאלוהים, ולפיכך כל עולם הדת מתקיים ללא ברכת האל והוא איבד לגמרי את עבודתה של רוח הקודש – אלוהים השליך אותו הצידה וסילק אותו מן הדרך. לכן הכנסייה נעשית שוממה ואפלה יותר ויותר. זה בדיוק כמו בתקופה שבה ישוע אדוננו התגלם כבשר ודם כדי לעשות את עבודתו. עבודתו של ישוע אדוננו השיקה את עידן החסד וחתמה את עידן החוק. היות שחסידי ישוע אדוננו קיבלו את עבודתו החדשה של אלוהים ונשמעו לה, הם זכו בעבודתה של רוח הקודש – אך רוח הקודש לא עבדה בקרבם של אלו שלא קיבלו את ישוע אדוננו ונותרו בבית המקדש. זו היתה הסיבה שבעטיה בית המקדש, שלפנים היה מלא בתפארת האל, מקום בו המאמינים עבדו את האל, הפך למקום לעשיית עסקים ולמאורת גנבים. במילים אחרות, ישנן שתי סיבות לעזובה השוררת בכנסייה: האחת היא שהכמרים והבכירים אינם נשמעים למצוות האל ואינם מיישמים את דברו אלא חוטאים ועושים מעשים רעים ללא הרף; הסיבה השנייה היא שאלוהים עושה עבודה חדשה, שעבודתה של רוח הקודש עברה למקום אחר, ושאנשים אינם עומדים בקצב צעדי האל. אך רצון האל נמצא ביסוד העזובה השוררת בכנסייה, וישנה אמת שניתן לחפש בעניין הזה. באמצעות העזובה השוררת בכנסיות, אלוהים מאלץ את כל המאמינים בו, שליבם לב אמת ושצמאים לאמת, להותיר מאחוריהם את הדת כדי שיוכלו לחפש אחר עבודתה של רוח הקודש, לעמוד בקצב צעדי האל, להתייצב בפני האל ולזכות בעבודתו העכשווית של אלוהים ובישועתו".

לאחר שהאזנתי לשיתוף מפי האחות לי נדתי בראשי ואמרתי כך: "את אומרת דברים נכונים. אני בטוח שזה כמו שאת אומרת. אף פעם לא יכולתי להבין את הבעיה הזו. פעם הכנסייה היתה מקום לעבודת האל, אך כבר אין הבדל בין הכנסייה לחברה בכללותה. יותר מזה, אין אור חדש בדרשותיהם של הכמרים וההקשבה להם לא מסבה הנאה – כולם חיים עכשיו בחשכה. מסתבר שהסיבה היא שלא התעדכנו בעבודה החדשה של אלוהים, אז מה אנחנו צריכים לעשות כדי להתעדכן?" האחות לי השיבה: "ישוע אדוננו חזר כבר מזמן. באחרית הימים אלוהים התגלם כבר האנוש כדי להשמיע את האמת תחת השם 'האל הכול יכול' וכדי לעשות את שלב העבודה שבו הוא שופט ומטהר את האנושות. עלינו לעמוד בקצב עבודתו של אלוהים באחרית הימים ולקבל את השפיטה שבדברי האל – רק אז נוכל לזכות בעבודתה של רוח הקודש". כששמעתי שישוע אדוננו כבר חזר ושהוא עושה את עבודת השפיטה, הייתי המום. חשבתי: "האם השפיטה לא נועדה להעניש אדם לאחר שמכריזים עליו שהוא חוטא? אלוהים בא באחרית הימים כדי לשפוט את אלו שאינם מאמינים באלוהים ואנחנו, המאמינים בישוע אדוננו, כבר זכינו למחילה על כל חטאינו וזכינו בישועה בחסד. איננו צריכים לקבל את המשפט האלוהי, כי כשישוע יבוא הוא יישא אותנו ישירות אל ממלכת השמיים. איך הוא מסוגל לבוא ולשפוט אותנו?" ברוח הזו השמעתי את דעתי, ועל כך השיבה האחות ליו פאנג: "אחי, אני כבר התחלתי בשבוע האחרון לבחון את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים עם האחות גאו. כשקראנו את דבר האל הכול יכול זיהינו שזהו קול האל. האל הכול יכול הוא אכן ישוע אדוננו שחזר. קרא את דבר האל הכול יכול ואז תבין. הסיבה לכך שישוע אדוננו חזר כדי לעשות את עבודת השפיטה היא שאנחנו אמנם מאמינים בישוע וחטאינו נמחלו לנו – אך אנו עדיין חיים בחטא ואיננו יכולים להשתחרר מכך. איננו מסוגלים לשחרר עצמנו מכבלי החטא ומשליטתו, ואנו באמת זקוקים לאלוהים כדי שישמיע את האמת על מנת לשפוט אותנו, לטהר אותנו ולשרש מקרבנו את טבענו החוטא ואת תכונות השחיתות השטניות שבנו. עבודת השפיטה של האל הכול יכול באחרית הימים היא עבודה חדשה וגבוהה יותר, שנבנית על מסד עבודת הגאולה של ישוע אדוננו. העבודה מטהרת ומושיעה את בני האדם באופן מלא באמצעות השפיטה שבדבר, והיא מובילה אנשים אל יעד נפלא". לאחר מכן הם שיתפו אותי בסבלנות באמיתות רבות נוספות. אך ללא קשר לדבריהם, לא יכולתי לקבל את הרעיון שאדוננו חזר כדי לשפוט את המאמינים בו. דבר נוסף התמיה אותי בעודי מתמודד מול הקונפליקט הפנימי הזה: האחיות גאו וליו היו אדוקות מאד באמונתן וכולם הכירו באמונתן באל ובאהבתן כלפיו, ואם כן, כיצד יכלו הן להאמין שישוע אדוננו חוזר כדי לשפוט את כולנו, המאמינים בו, ושהוא לא יישא אותנו ישירות אל מלכות השמיים? האם ייתכן שתעלומה או אמת מסוימת כרוכה בעניין הזה, ואיני מכיר אותה?

בעודי מהרהר, האחות לי מין הוציאה ספר ואמרה לי בכוונה רבה: 'אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם' (מתי ה' 3). אל תמהר להסיק מסקנות, בסדר? בוא נראה קודם אם דבר האל הכול יכול הוא קול האל, האם יש בכוחו לספק את צרכי חיינו והאם יש ביכולתו לטהר ולהושיע אותנו – אז נדע אם האל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר או שלא. אני בטוחה שצאנו של האל ישמעו את קולו, אז בוא נקרא ביחד את דבר האל!" חשתי מעט רתיעה ולא עניתי לה. שלוש האחיות נעצבו מעט כשנוכחו בגישתי. האחות ליו הציעה לפתע: "בואו נתפלל קודם ואז נקרא את דבר האל". ואז שלוש האחיות החלו להתפלל ולא היתה לי ברירה אלא להצטרף אליהן. אך בעודי מתפלל, היה לי קשה להשקיט את ליבי. גם אם לא יכולתי לשמוע על מה נסבה תפילתן של האחיות, התנהגותן ריגשה אותי. גישתן כלפי האל היתה כה כנה והן חיפשו את רצון האל בכל דבר ועניין. הן קיוו שאני אחקור את עבודתו של אלוהים באחרית הימים, וגם התקווה הזו נבעה מאהבתו של אלוהים. לאחר התפילה, האחות לי מסרה לי ספר ואמרה לי בכוונה רבה: "רוב השאלות שבספר הזה, 'מאה שאלות ותשובות בחקר הדרך האמיתית', הן שאלות ששואלים אנשים מכל הזרמים הדתיים. קטעים מדברי האל נבחרו במיוחד כדי להשיב לכל שאלה ושאלה. קדימה, תעיף מבט". לא רציתי לקחת את הספר, אך שמתי לב לכנות הרבה שבה היא דיברה. הסתכלתי שוב באחות גאו ובאחות ליו וראיתי כמה הן קיוו שאחקור ואברר את העניין. חשבתי עד כמה זהו עניין קריטי, לקדם בברכה את בוא אדוננו, ושאסור לי להתייחס לכך בקלות ראש. היות שכך, לקחתי את הספר ואמרתי: "בסדר, אני מוכן לקבל את הספר הזה. בואו לא נדבר על זה יותר היום. קודם אקרא את הספר ואז נדבר עוד".

כשחזרתי הביתה, הנחתי את הספר בצד – ראשי היה כמרקחה. חשבתי על מה ששיתפה האחות לי מין והרגשתי שהכל ברור לי לחלוטין: כל מה שהיא אמרה היה אמת, אך מה שלא יכולתי להבין הוא איזה סיבה יש לישוע לעשות את עבודת השפיטה עם שובו? הרהרתי בכך עמוקות אך בכל זאת לא הבנתי. אך בכל הנוגע לביאה השנייה של אדוננו, היות שרק עכשיו שמעתי על כך, לא יכולתי פשוט להסיק מסקנות בנושא באופן עיוור, לשבת ולקבל עליי את גורלי. חשבתי שיהיה זה רעיון טוב להציץ בספר ולפתח כושר הבחנה כלשהו. לכן הקדשתי שישה ימים לקריאת הספר בשלמותו. ראיתי שהאל הכול יכול הביא לידיעת הרבים אמיתות ותעלומות רבות שמעולם לא שמעתי עליהן לפני כן, וקריאתן חיזקה אותי מאד. מלבד זאת, כשקראתי את דברי האל הכול יכול חשתי שיש בהם דברים רבים שנאמרו באותה הנימה שמאפיינת את ישוע אדוננו. בדברים היו סמכות ועוצמה, כאילו אלוהים עצמו מדבר. וכך, כשסיימתי לקרוא את הספר, רציתי להבין טוב יותר את עיקרי עבודת השפיטה שעושה האל הכול יכול, ולכן החלטתי לחפש את האחות גאו כדי לשאול אותה בנושא.

למחרת הלכתי אל ביתה של האחות גאו ופגשתי שם כמה מחבריה. הם כולם קיבלו את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים והם ערכו אסיפה ושיתפו איש עם רעהו. בירכנו זה את זו בשלום והאחות מי לין ניגשה ישר לעניין ושאלה אותי: "אחי, אילו תפיסות יש לך עדיין? איזה היבט בעבודתו של אלוהים באחרית הימים אתה רוצה להבין? אנחנו יכולים לערוך שיתוף ביחד". אמרתי: "ציינת שהכנסייה נעשתה שוממת באחרית הימים מפני שעבודתה של רוח הקודש המשיכה להתקדם. אני יכול לקבל זאת, אך החטאים שלנו, המאמינים באלוהים, כבר נמחלו לנו ואלוהים אינו רואה בנו חוטאים. מדוע אלוהים רוצה בכל זאת לעשות את עבודת השפיטה? האם לא נוכל להינשא אל מלכות השמיים אם אלוהים לא יעשה שלב זה בעבודה? כשאלוהים שופט אדם, האם אותו אדם אינו מורשע? האם על כולנו להיענש? כיצד אפוא נוכל להינשא אל מלכות השמיים? האחות לי מין אמרה: "על פי תפיסותיהם של בני אדם, אלו שישוע שופט בשובו הם חסרי האמונה שאינם מאמינים באלוהים. הם מאמינים שמכיוון שאלוהים שופט אדם, אותו אדם מורשע ונענש. הם מאמינים שחטאיהם של המאמינים בישוע נמחלו להם ושכשישוע יבוא, הוא יישא אותם במישרין אל מלכות השמיים ובהחלט לא ישפוט אותם. לכן הם מסרבים לקבל את עבודת השפיטה של אלוהים באחרית הימים. בכך הם מבינים בצורה לגמרי לא נכונה את רצון האל ומראים שאינם מכירים את עבודתו. למעשה, עבודתו של אלוהים באחרית הימים – העבודה שבה הוא משמיע את האמת, שופט את בני האדם ומטהר אותם – נעשית בדיוק כדי לשאת מאמינים מעלה, אל מלכות השמיים. כולנו יודעים שבכתבי הקודש נאמר: "הַמִּשְׁפָּט מִבֵּית אֱלֹהִים" (פטרוס א' ד' 17). בנבואה זו נאמר לנו בבירור שעבודת השפיטה של אלוהים באחרית הימים מתחילה בבית האל. במילים אחרות, היא מתחילה אצל אותם האנשים שמאמינים באלוהים באמת בליבם ומקבלים את עבודת האל באחרית הימים. אם כן, אנו חושבים שהאמונה בישוע אדוננו משמעה שלא נצטרך לקבל מאלוהים שפיטה, אך זו השקפה מוטעית. באחרית הימים אלוהים משתמש בדבריו כדי לשפוט את כל הבאים אל כס מלכותו, והוא מטהר ומושיע את האנשים הללו ומכשיר קבוצה של אנשים כמתגברים לפני בוא האסונות. לאחר מכן, כשיבואו האסונות הגדולים, הוא ייתן גמול לטובים ויעניש את הרעים. כך מתנהלת עבודת השפיטה של אלוהים באחרית הימים. איש אינו יכול לחמוק מעבודת השפיטה של אלוהים באחרית הימים, אך עבור אלו שמקבלים את עבודת השפיטה של אלוהים ונשמעים לה, מדובר בטיהור, ישועה והבאה לידי שלמות. בכל הנוגע לאלו שמסרבים לעבודת השפיטה של אלוהים באחרית הימים ומתנגדים לה, הם יכולים אמנם להסתתר מפני השפיטה שבדבר האל, אך הם לא יוכלו לחמוק מהשפיטה בדמות האסונות הגדולים בסוף. זוהי עובדה! הסיבה שבעטיה אלוהים רוצה לשפוט אותנו באחרית הימים מוסברת בבירור רב בדברי האל הכול יכול. בוא נקרא ביחד קטע מדברי האל. האל הכול יכול אומר: 'אתם רק יודעים שישוע ירד אל פני האדמה באחרית הימים, אך כיצד בדיוק הוא ירד? חוטאים כמותכם, שזה עתה נגאלו ושלא השתנו ושאלוהים לא הפך למושלמים – האם תוכל להיות כלבבו של אלוהים? אתם, שעדיין יש לכם הזהות הישנה שלכם – נכון שישוע הושיע אתכם, ושאתם לא נחשבים לחוטאים בזכות ישועתו של אלוהים, אך זה לא מוכיח שאין בכם חטא וטומאה. איך ייתכן שתהיו קדושים אם לא השתניתם? בתוככם, אתם רדופי טומאה, אנוכיים ונבזים, אך אתם מבקשים בכל זאת לרדת יחד עם ישוע – "הייתם מתים"! החמצתם שלב באמונתכם באלוהים: רק נגאלתם, אך לא השתניתם. כדי שתהיו כלבבו של אלוהים, על אלוהים לעשות בכם באופן אישי את עבודת השינוי והטיהור. אם רק נגאלתם, לא תהיו מסוגלים להשיג קדושה. כך, לא תהיו זכאים לקחת חלק בברכותיו הטובות של אלוהים. זאת מכיוון שהחמצתם שלב בעבודתו של אלוהים לניהול האדם – שלב עיקרי בשינוי ובהבאה לידי שלמות. לכן, בהיותכם חוטאים שזה עתה נגאלו, אתם לא מסוגלים לרשת ישירות את הירושה של אלוהים' (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, בנוגע לתארים וזהות). מדברי האל אנו מבינים שבזכות האמונה בישוע אדוננו, נמחלים לנו חטאינו ותו לא. זה אינו אומר שאיננו חוטאים או שאין בנו מן החטא. למעשה, כולנו חיים במעגל קסמים של חטא והתוודות, ואנו זקוקים עדיין לכך שאלוהים יביע את אומרו כדי לשפוט ולטהר אותנו. רק לאחר שניטהר נהיה ראויים להינשא מעלה, אל מלכות השמיים. כך נכתב בכתבי הקודש: "וִהְיִיתֶ֣ם קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אָֽנִי" (ויקרא י"א 44). "הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבִּלְעָדֶיהָ לֹא יִרְאֶה אִישׁ אֶת הָאָדוֹן" (עברים י"ב 14). אלוהים הוא קדוש. אנשים טמאים ומושחתים אינם יכולים לחזות בפני האל ואינם ראויים לבוא אל מלכותו. עבודת הגאולה, אותה עשה ישוע אדוננו, בסך הכל פטרה אותנו מעונש על חטאינו. היא לא שיחררה אותנו מתכונות השחיתות שבנו, ומטבענו החוטא. לכן, נותרו בנו עדיין תכונות השחיתות השטניות שבנו, כגון היהירות והגאוותנות, הנכלוליות והערמומיות, האנוכיות והנבזות, הרשע והחמדנות, הרתיעה מפני האמת וההנאה נוכח אי צדק. תכונות השחיתות הללו הן בדיוק הסיבה היסודית שמוליכה אותנו לחטוא ולהתנגד לאלוהים. אם לא יימצא להן פיתרון, אנו נחטא לעתים קרובות, נתחרה זה בזה למען תהילה ורווחים, נעסוק בריבים מתוך קנאה, נשקר ונרמה, נפאר את עצמנו, נעיד למען עצמנו ועוד. במיוחד כשעבודת האל אינה תואמת לתפיסותינו, אנו עדיין מסתמכים עליהן ועל דמיונותינו במטרה לשפוט את אלוהים, להתכחש לו ולגנותו, וכן כדי להתנגד לעבודתו. כיצד ניתן להעלות אנשים כאלה, המתנגדים לאלוהים, אל מלכות השמיים? אלוהים מביע את האמת ועושה את עבודת השפיטה באחרית הימים, ומטרתו בכך היא לטהרנו מתכונות השחיתות השטניות שבנו ולהגשים את חלומנו – להינשא אל מלכות השמיים. כאשר אנו מקבלים את המשפט האלוהי, נחלצים מתכונות השחיתות שבנו, מיטהרים ועוברים שינוי יסודי, אנו נעשים ראויים לרשת את מה שאלוהים הבטיח לנו, ראויים לכך שאלוהים יוביל אותנו אל המלכות".

לאחר שהקשבתי לשיתוף מפי האחות ולדבר האל הכול יכול, חשבתי כך: "כשאדם מאמין בישוע, נמחלים לו חטאיו אך זה לא אומר שהוא אינו חוטא עוד. זה באמת נכון! כשאני מתבונן באנשי הכנסייה, מהכמרים והבכירים במורד ההיררכיה אל החברים הרגילים ובכללם אני, כולם חיים במצב שבו אנו חוטאים ביום ומתוודים על חטאינו בלילה, ואיננו מסוגלים לחמוק מכבלי החטא ומשליטתו. נראה שאנשים בהחלט לא יוכלו לחזות בפניו של ישוע מבלי לעבור תחילה משפט והיטהרות בדבר האל. כשמציגים זאת כך, זה הכרחי בהחלט שאלוהים יבוא ויעשה את העבודה שעיקרה שפיטת בני האדם וטיהורם! פעם האמנתי שאם אדם מאמין בישוע אדוננו, הוא אינו צריך להישפט. חשבתי שישוע יבוא כדי לשפוט את אלו שאינם מאמינים בו. עכשיו אני מבין שהתפיסה הזו אינה תואמת כלל לרצון האל, ושזוהי אי הבנה". באותו הרגע, האחות גאו הציגה בפני סרטון בשם "השמחה בארץ כנען": "בשובי אל בית האל, אני שמחה ונרגשת נפל בחלקי לראות את האל המעשי הכול יכול. דבריו מובילים אנשים להיכנס אל עידן המלכות. דבריו מראים לי את הדרך, ואני מבין את הנתיב שכאדם, עליי לצעוד בו. אלוהים השקה אותי במי החיים. אני מאושר להיות מולו, אושר שאין כדוגמתו. איני עוד עסוק בחיפושים, חלומי על מלכות השמיים התגשם סוף סוף..." ('עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). השיר כולו היה עליז ומרגש, והוא עורר בי השראה שאין כדוגמתה. ראיתי שפניהם של כל האחים והאחיות בסרטון קרנו מאושר, ולא יכולנו שלא להצטרף אליהם בשירת המזמור. התחלנו לרקוד לצלילי המוסיקה וליבנו התמלא שמחה. ראיתי שהאחים והאחיות שהוזנו בדבר האל היו מבורכים ועליזים. אמנם הם עברו משפט וייסורים מידי האל, אך לא היו להם כל דאגות והם היו משוחררים, חופשיים, עליזים ומאושרים. חשבתי כיצד נעלמה אמונתי והתלהבותי, וראיתי רק את העזובה והאפלה השוררות בכנסייה. האחים והאחיות בכנסיית האל הכול יכול, לעומת זאת, היו מלאים בעבודתה של רוח הקודש. האור זהר משיתופיהם על האמת, הם היללו את אלוהים בלבביות והעידו למענו בהתרגשות ומרץ רבים. חשתי שהם חיים בעולם אחר לגמרי מזה שאני חי בו. באותו הרגע חשתי כיתום נודד שחזר הביתה ונהנה מחום חיבוקה של אמו. חשבתי: יש באמת אמת שניתן למצוא כאן. עליי להקשיב היטב לשיתופים מפי האחים והאחיות אודות האמת שבעבודת השפיטה של אלוהים באחרית הימים, כדי שלא אחמיץ את ההזדמנות שלי לקדם בברכה את ביאת אדוננו ולהינשא מעלה, אל מלכות השמיים.

לאחר מכן, האחות לי הקריאה לנו עוד שני קטעים מדברי האל: "באמצעות מה אלוהים הופך את האדם למושלם? באמצעות טבעו הצודק של אלוהים. טבעו של אלוהים מורכב בעיקר מצדק, חרון אף, מלכותיות, משפט וקללה, והוא הופך את אלוהים למושלם בעיקר באמצעות משפט. יש כאלה שלא מבינים, ושואלים מדוע אלוהים מסוגל להפוך את האדם למושלם רק באמצעות משפט וקללה. הם אומרים, 'אילו אלוהים היה מקלל את האדם, האדם היה מת, הלא כן? אילו אלוהים היה שופט את האדם, האדם היה מורשע, הלא כן? אם כן, איך ייתכן שהוא עדיין הופך למושלם?' אלה דבריהם של בני אדם שלא מכירים את עבודתו של אלוהים. מה שאלוהים מקלל הוא המרדנות של האדם, ומה שהוא שופט הוא חטאיו של האדם. על אף שהוא מדבר בחומרה וללא כל רגישות, הוא מגלה את כל מה שנמצא באדם, ובאמצעות הדברים הקשים האלה, הוא מגלה את הדברים המהותיים בתוך האדם. אולם באמצעות משפט כזה, הוא מספק לאדם ידע עמוק בנוגע למהות הבשר והדם, ולכן האדם מתמסר לציות בפני אלוהים. בשרו ודמו של האדם הם חטא, הם שייכים לשטן, הם מרדניים, והם מושא הייסורים של אלוהים – על כן, כדי לאפשר לאדם להכיר את עצמו, דברי השיפוט של אלוהים חייבים להכות בו, וצריך להיעשות שימוש בכל סוג של זיכוך. רק כך תוכל עבודתו של אלוהים לשאת פרי" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, רק על ידי חוויית ניסיונות כאובים תוכלו להכיר את חביבותו של אלוהים). "עבודת המשפט גורמת לאדם להבין את פניו האמיתיות של אלוהים ואת האמת על מרדנותו שלו.עבודת המשפט מאפשרת לאדם לרכוש הבנה רבה על רצונו של אלוהים, על מטרת עבודתו של אלוהים, ועל המסתורין שהאדם לא יכול להבין. היא גם מאפשרת לאדם לזהות ולדעת את מהותו המושחתת ואת שורשי שחיתותו, וכן לגלות את כיעורו של האדם. ההשפעות האלה נגרמות כולן על ידי עבודת המשפט, מפני שמהותה של העבודה הזו היא למעשה עבודת פתיחת האמת, הדרך והחיים של אלוהים לכל מי שמאמין בו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, המשיח עושה את עבודת המשפט באמצעות האמת).

האחות לי ערכה עבורנו שיתוף ואמרה כך: "לאחר שהשטן השחית אותנו, כולנו חיינו בתחומו והפכנו לאנשים מנוונים שמתנגדים לאלוהים. על פי מהותו הצודקת והמקודשת של אלוהים, כולנו היינו מטרה לקללותיו, מטרה להשמדה בידיו – אך רצון האל אינו להשמיד את האנושות אלא להושיעה. לכן, כדי להביא ישועה מלאה לבני האדם מתחומו של השטן, אלוהים משמיע את דבריו ועושה את העבודה שעניינה שפיטת בני האדם וטיהורם באחרית הימים. עניינה של עבודת השפיטה הוא למעשה השימוש שעושה אלוהים בדברו כדי לחשוף את מרדנותם של בני האדם ואת התנגדותם לאלוהים, כפי שאלה באים לידי ביטוי בדבריהם, במעשיהם, בטבעם ובמהותם – כדי שבני האדם ילמדו להכיר את מהותם המושחתת ואת האמת על שחיתותם, לזהות את טבעו הצודק והקדוש של אלוהים ולהגיע לשנאת-עצמם. כך יוכלו בני האדם לחזור בתשובת אמת ולעבור שינוי, והם מסוגלים להשתחרר מתכונות השחיתות השטניות שבהם וליפול בנחלתו של האל. כך יזכו בני האדם לישועה מלאה. רק באמצעות השפיטה והייסורים שבדבר האל, אנו מסוגלים לראות שאנו מלאים בשחיתות, שבכל עת ובכל מקום אנו מציגים תכונות מושחתות כגון האנוכיות, היהירות, הנכלוליות והחמדנות, שאנו מלאים בתפיסות ובדמיונות, בתשוקות מופרזות ובדרישות בלתי סבירות ביחס לאלוהים, ושאין בנו מצפון או היגיון, נאמנות או צייתנות. ככל שאנו מקבלים יותר את המשפט האלוהי, כך אנו מבינים יותר עד לאיזה עומק אנו מושחתים, ושאכן, אין בנו כל אנושיות. אנו מתחילים לחוש גועל מעצמנו ולשנוא את עצמנו בליבנו. ככל שאנו מקבלים יותר את המשפט האלוהי, כך אנו נוכחים יותר בקדושתו ובצדקתו של האל, וכך אנו יראים יותר את האל בליבנו. אנו מפתחים את הנכונות לנטוש את תשוקותינו הגשמיות ולחיות לאורו של דבר האל. בשלב הבא מתחולל שינוי יסודי בנקודת הראות שלנו ביחס לדברים, ובתכונותינו המושחתות, ואנו מתחילים להידמות במשהו לצלמו של בן אדם אמיתי. אז אנו לומדים באמת להעריך שהשפיטה והייסורים האלוהיים הם אהבתו הגדולה של אלוהים והם ישועת האל עבורנו. אלמלא המשפט והייסורים האלוהיים, היינו כולנו יעדים להשמדה.

בנקודה זו סיימה האחות את השיתוף שערכה, ואני חשתי עצמי נרגש מאד נוכח דבריה וראיתי עד כמה גדולה ואמיתית היא אהבת האל. הוא האל שאוהב את האנושות! אני הוא זה שהבין לא נכון את כוונתו הטובה של אלוהים בהושיעו בני אדם. אני חשבתי שאלוהים שופט אנשים כדי להרשיעם ולהענישם, ומעולם לא חשבתי שמעשהו של אלוהים המשמיע את דברו ושופט את בני האדם באחרית הימים, הוא אהבה אמיתית אף יותר – או שהיתה זו ישועה גדולה אף יותר עבורנו! תודה לאל הכול יכול! בזכות קריאת דברי האל הכול יכול ומתוך מה ששיתפו האחיות, זכיתי להבין ברמה מסוימת את עבודת השפיטה של אלוהים ואי ההבנות שלי ביחס לאלוהים נגוזו. הגעתי לכלל אמונה איתנה שהאל הכול יכול אינו אלא ישוע אדוננו שחזר, ונעשיתי נכון לקבל את עבודת השפיטה של אלוהים. הגחתי באופן מלא מערפל הבלבול ופני קרנו בחיוך עולץ. האחות לי אמרה בשמחה: "תודה לאל על שהנחה את צעדיך. כל זה נובע מדבר האל. מתוך זה אנו יכולים לראות שלפני שלמדנו להבין את האמת, גם אם ייתכן שיעלו בנו תפיסות ביחס לאלוהים ולעבודתו, כל עוד נחפש את האמת, נקבל אותה ונקשיב לדבר האל, אנו נבין את האמת ונרכוש ידע בעבודתו של האל. תפיסותינו ודמיונותינו ייעלמו כעשן. אז נוכל להבין את רצון האל ושוב לא נבין אותו בצורה לא נכונה". נדתי בראשי בשמחה והודיתי לאל על שהושיע אותי.

לאחר שקיבלתי את עבודת האל באחרית הימים, התקנתי בטלפון שלי אפליקציית מסרים כדי שהאחות גאו והאחרים יוכלו לשתף איתי לעתים קרובות סרטי בשורה, סרטונים מוסיקליים ומזמורים מכנסיית האל הכול יכול. כשראיתי את סרט הבשורה "מכס המלכות נובעים מי החיים" מאת כנסיית האל הכול יכול, הוא השפיע עליי עמוקות. העזובה השוררת בכנסייה שבסרט היתה בדיוק כמו המצב בכנסייה שלנו, והסרט הציג את הסיבה שביסוד העזובה הזו בבהירות מושלמת. היות שעבודתו של האל עברה למקום אחר ואלוהים כבר אינו עובד בחיק הכנסייה הדתית, כל מי שסירב לקבל את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים סובל מרעב. אותם אנשים שקיבלו את דבר האל הכול יכול זכו לאספקת מי החיים האלוהיים ולשונם שוב לא היתה יבשה. הם חיו חיים מבורכים עם אלוהים. כשצפיתי בסרט "המתנה", לא יכולתי שלא להיאנח בקול. הכומר הזקן בסרט האמין כל חייו באלוהים וחשב שעמלו המפרך ראוי לשבח. הוא פשוט חיכה שישוע יבוא, כדי שהוא יוכל להינשא השמיימה. אך הוא נצמד בעקשנות לאמונה לפיה כשישוע יבוא הוא יירד על גבי ענן ויתגלה תחילה אליו. בשל עקשנותו, הוא התנגד וסירב לקבל את עבודתו של אלוהים באחרית הימים, ולכן בסוף הוא נותר, מביט בשמיים, ממתין לענן. הוא נפטר מלא חרטה. השיעור המר הזה באמת נתן לצופה חומר למחשבה! עם זאת, אני שמחתי בליבי והודיתי לאל הכול יכול על שהושיע אותי, בן מרדן ששאף רק לזכות ממנו בברכות אך מיאן לקבל את משפטו ולהיטהר בידיו. הודיתי לאל על שהוליך אותי אל כסאו כדי לזכות בישועתו באחרית הימים.

כיום אני חי את חיי הכנסייה בכנסיית האל הכול יכול, והיות שחוויתי באמת את המשפט ואת הייסורים שבדברי האל, התחלתי לקלוט לאיטי כמה ממשי, כמה מעשי זה כשאלוהים עושה את עבודת השפיטה. כשאלוהים ניתח את טבעו הבוגדני של האדם, חשתי שהיות שאני עצמי מעולם לא שיקרתי, סירבתי להכיר במצב האמיתי שחושפים דברי האל. כשנתקלתי במצב מעשי שאלוהים ארגן עבורי, התחלתי לפלוט שקרים בצורה לא רצונית כדי להגן על האינטרסים שלי ולשמר את גאוותי הריקה. מעבר לזה, חשתי בליבי בוגדנות ונכלוליות והיו לי גם הרבה סודות שלא רציתי שייוודעו בגלוי. זה גרם לי לראות שכל מה שמתגלה בדבר האל הוא האמת, המצב לאשורו, וכי זהו טבעו של האדם וזו מהותו. רק אז השתכנעתי לחלוטין בדבר האל וניעורה בי תשוקה דחופה לחפש את האמת ולשנות את טבעי הנכלולי מיסודו. לאחר ההתנסות הזו התגבשה בי ההבנה שאלמלא התהליך המעשי הזה, השפיטה והייסורים האלוהיים, לעולם לא הייתי מכיר את טבעי הבוגדני ולעולם לא הייתי מסוגל ליישם את האמת כדי לשנות את טבעי הנכלולי. המשפט והייסורים האלוהיים אכן טיהרו והושיעו אותי – מדובר בסוג שונה של עבודה. ברצוני להוקיר את הסוג המיוחד הזה של אהבה כראוי לו, ולקבל את המשפט והייסורים מידי האל. אני רוצה להשתנות בהקדם האפשרי ולהפוך לאדם חדש, כדי להשביע את רצון האל.