התחלתי ללכת בעקבות ישוע אדוננו בשנת 1989. דרך השתתפות בטקסים וקריאת כתבי הקודש למדתי שהשמיים, הארץ וכל צבאם נבראו בידי אלוהים, שישוע אדוננו התגלם בעצמו כבשר ודם ומת על הצלב במטרה להושיע את האנושות מלפיתתו של השטן, ובכך הביא לנו חסד, שלום ואושר שלא ייאמנו. הרגשתי אסירת תודה כל כך כלפי אדוננו. לאחר מכן התחלתי לשתף את הבשורה במקביל לעבודה רגילה, וההליכה לכנסייה והקריאה בכתבי הקודש הפכו למעשה למרכז החיים שלי. במשך מספר שנים, הבשורה נפוצה במהירות רבה, ותוך זמן קצר הקמנו כנסיות חדשות רבות. נבחרתי לתפקיד הנהגה ונעשיתי אחראית לעבודה של שני מחוזות. בסופו של דבר התפטרתי מהעבודה והשקעתי הכול בעבודת הכנסיות. כל יום ויום היה מלא סיפוק.

אך החל משנת 1997 התחילו לצוץ כל מיני בעיות שלא יכולתי לפתור. ההטפה שלנו למשיחיות לא התנהלה היטב, תפילות לא ריפאו מחלות, ולא הצלחנו לגרש שדים. ומה שהכי בלט, הדרשות שלי היו נטולות השראה ותובנה. אני זוכרת שעמיתים היו שואלים אותי על מה עליהם להטיף, ואני הייתי עונה "אם אתם באמת נתקעים, פשוט תקראו את כתבי הקודש." ידעתי שזה ממש לא פתרון, שאחים ואחיות יכולים לקרוא את כתבי הקודש לבדם, הם לא צריכים אותנו לשם כך. חברי הכנסייה לא קיבלו שום הזנה רוחנית, והם הרגישו חלשים. לא רק שהם לא השיגו מצטרפים חדשים, חברים קיימים עזבו את הכנסייה. חלקם ויתרו על אמונתם לגמרי, וכמה מהעמיתים אפילו חזרו לעולם שבחוץ. אני ועמיתים צמנו כל הזמן והתפללנו, קראנו לאדוננו, וגם יצרנו קשר עם הכמורה במחוז הנאן. אבל לא משנה מה ניסינו, לא יכולנו לחלץ את הכנסייה ממצבה העגום. הייתי מודאגת כמו חתולה על גג פח לוהט. היה לי קשה לאכול או לישון. תהיתי, אם פני הדברים יימשכו כך, האם ייתכן שכל הכנסיות האלה, שטרחנו כל כך על הקמתן, פשוט יתפרקו? מה אוכל להראות לאדוננו כשישוב? זה יהפוך אותי לחוטאת, לא? הבנתי שאני חייבת לצאת ולראות מה קורה בכנסיות אחרות.

בהתחלה ביקרתי אצל הבכיר וו, הבכיר הנחשב ביותר באזור שלנו, אבל הוא רק הטיף על אותם דברים ישנים. אז נסעתי לבייג'ינג כדי לפגוש את הבכיר יואן, על סמך המלצה של הבכיר וו. גם הוא היה בכיר מכובד מאוד. חשבתי שבטוח יהיה לו משהו מאיר עיניים לשתף שיוכל להחיות את הכנסייה, אבל במשך שלושה ימים של שיתוף איתו, הוא דיבר רק על החיים שלו-עצמו, איך הוא הקריב למען אדוננו, איך המפלגה הקומוניסטית דיכאה אותו. לא הייתה בזה שום הארה. זו הייתה נסיעה מבוזבזת לבייג'ינג. מאוחר יותר, אחות הכירה לי זוג מטיפים מדרום קוריאה. חשבתי, כיוון שהבשורה הגיעה לסין מאוחר יותר, בטח יש להם משהו נשגב לשתף, ויש עוד תקווה לכנסיות שלנו. אותם דברים ישנים ומוכרים, שום הארה. באותה נקודה הייתי מיואשת לגמרי. קראתי לאדוננו, "אדוננו, מה עליי לעשות? עשיתי כל מה שאני יודעת, הלכתי לפגוש כל מי שיכולתי, אין לי עוד רעיונות – אני לא יודעת לאן להמשיך מכאן."

זה היה בשלהי 1998. מנהיג בכיר שהגיע מהנאן ערך לנו אז טקס בכנסייה , הוא הזכיר כנסייה שנקראת "הברק ממזרח", שלדבריה אדוננו חזר. הייתי גם המומה וגם נרגשת כששמעתי את זה. במשך שנים קיוויתי לחזרתו של אדוננו, והנה היום הזה הגיע! אבל בדיוק כשהתרגשתי, שמעתי אותו אומר: "הברק ממזרח אומרים שאדוננו חזר, שהוא מבצע עבודה חדשה ואומר מילים חדשות. הם אפילו לא קוראים יותר את כתבי הקודש, וטוענים שאדוננו חזר כאישה." ברגע שהמילים האלה יצאו לו מהפה, כולם התחילו לדבר בבת אחת. מישהו אמר: "מה? אדוננו חזר? איך יכול להיות שלא ידענו על כך? איך ייתכן שהוא חזר כאישה? ישוע אדוננו היה גבר, אז הוא צריך לחזור כגבר!" וחלק אמרו: "אין כלום בכתבי הקודש על כך שאדוננו יאמר מילים חדשות ויבצע עבודה חדשה בשובו. מה שהברק ממזרח אומרים פשוט בלתי אפשרי." חשבתי, שהטענה שאדוננו חזר ומבצע עבודה חדשה, ושהוא התגלם כבשר ודם בדמות אישה, אלה דברים שכתבי הקודש מעולם לא הזכירו. אז בלי שום בסיס בכתבי הקודש, זו לא יכולה להיות עבודת האל. כמאמינים עלינו ללכת לפי כתבי הקודש, וכל מי שסוטה מהדרך הזו אינו משיחי. כמו כן, בתפילת אדוננו נאמר: "אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם" (מתי ו' 9). "אבינו" מתייחס לגבר, לא? איך ייתכן שאלוהים יתגלם כבשר ודם כאישה? תוך כדי שחשבתי על כל זה, שמעתי את המנהיג הבכיר צועק: "בשום פנים ואופן אל תאמינו בברק ממזרח! מה שהם אומרים לא עולה בקנה אחד עם כתבי הקודש. עלינו להישמר כל הזמן, כדי שלא יוליכו אותנו שולל. מרגע זה והלאה, עליכם לעמוד על המשמר ולנהוג לפי 'שלושת הלאווים': לא להקשיב, לא לקרוא, לא לארח. בשום פנים אסור לכם להניח להם לגנוב את הצאן שלנו." אחרי הפגישה שוחחתי עוד עם המנהיג ההוא. הוא אמר, שהמון מאמינים ותיקים, ועמיתים שהיו מחפשי-אמת טובים, כבר קיבלו את הברק ממזרח. הייתי קצת מבולבלת, אז שאלתי אותו למה אנשים שהכירו היטב את כתבי הקודש והיו איתנים באמונתם עברו אל הברק ממזרח. איזה מין דברים הם לימדו? הוא לא נתן תשובה ברורה. הוא רק אמר שזה לא תואם את כתבי הקודש, שאמונה באדוננו היא אמונה בכתבי הקודש, ושאסור לנו להאמין בדבר שלא מבוסס עליהם. והוא הדגיש חזק מאוד, "את מנהיגת כנסייה, אז החיים של אחים ואחיות נתונים בידייך. אסור לך בשום פנים להתבלבל עכשיו, עלייך לדבוק בכתבי הקודש. אדוננו הפקיד את צאנו בידייך ואת חייבת להגן עליהן. אם תניחי להם לגנוב אפילו כבשה אחת, לא תוכלי לתרץ זאת בפני אדוננו."

אחרי שהוא הלך שיתפתי את כל מה שהוא אמר עם האחים והאחיות האחרים, ואמרתי להם לא לארח זרים או לקבל קרובי משפחה לכנסייה ללא אישור. נסיבות מיוחדות חייבות לקבל קודם כל אישור שלי. בלי שום יוצאים מן הכלל. כל מי שלא יציית לזה יורחק. אמרתי להם גם, שזה נועד לטובתם-שלהם, כי הם לא היו בשלים בחייהם וחסר להם כושר הבחנה, אז קל לשטות בהם. אחרי זה, כדי להרתיע אנשים מהברק ממזרח, המצאתי כמה שמועות, בדיוק כמו שהמנהיג ההוא אמר לי לעשות. ממש לא בחלתי באמצעים בניסיוני למנוע מאחים ואחיות לחקור את עבודתו של אלוהים באחרית הימים. אבל להפתעתי, רבים מאוד מהם עברו בכל זאת אל הברק ממזרח. נעשיתי אפילו עוד יותר דרוכה ואם זר כלשהו התייחס באופן כלשהו לענייני אמונה, חשדתי בו שהוא משתייך לברק ממזרח. הייתי ממש רגישה באותו זמן, נדמה היה לי שכל אחד יכול להיות מטיף של הברק ממזרח.

אני זוכרת שפעם, עמיתה נתקלה במטיפה של הברק ממזרח במפגש. היא הקשיבה לה יום שלם, ממש אהבה את מה שהיא שמעה, ופתאום נזכרה במה שאמרתי, שאסלק כל מי שיבוא במגע עם הברק ממזרח. היא הייתה מפוחדת מכדי להמשיך להקשיב, ומיהרה חזרה כדי לדווח לי. היא סיפרה שהקשיבה כל היום וזה מצא חן בעיניה, אבל לא העזה לקבל זאת מחשש שאני אסלק אותה. נעצתי בה מבט זועם ואמרתי לה בדיוק מה אני חושבת: "אמרתי לך שוב ושוב לא לבוא איתם במגע, אז איך יכולת לעשות את זה? אנחנו יודעים שישוע אדוננו היה גבר , אבל הם אומרים שאדוננו חזר כאישה. ברור שזה לא יכול להיות נכון! ואת הקשבת המון זמן – לא פחדת שאני אסלק אותך?" היא מיהרה להסביר את עצמה, אבל אני לא הייתי מוכנה לשמוע. אמרתי לה שאסור לה להשתתף שוב במפגשים האלה, אני אלך בעצמי. בסופו של דבר נתקלתי מאוחר יותר באנשי הברק ממזרח באותו מקום מפגש. הם שיתפו עדות על עבודת האל באחרית הימים. חשבתי שנוכל לערוך עימות בנושא, אבל אז נזכרתי במה שהכומר מהנאן אמר, שמי שבא מהברק ממזרח לא יכול להיות אדם טוב, אז קמתי והתכוונתי לעזוב. האחות המארחת ביקשה ממני להישאר ולהקשיב עד הסוף, אבל הייתי כל כך נסערת שגערתי גם בה כהוגן. חזרתי וסיפרתי לעמיתים אחרים שכמה אנשים במקום המפגש ההוא קיבלו בוודאות את הברק ממזרח, ושאנחנו חייבים לסלק אותם. וגם אמרתי לעמיתים שלי שאם לא נסלק אותם והם ימירו אחים ואחיות נוספים, אז החטא שלנו יהיה עוד יותר גדול, ולעולם לא נוכל להצדיק זאת בפני אדוננו.

ואז, יום אחד בסוף מרץ 1999, ידידה שלי, מאמינה עמיתה, קפצה אליי הביתה וציינה שהכנסייה שלהם מצליחה מאוד. לא ידעתי מה לחשוב. הכנסייה שלנו הייתה כל כך כושלת שכבר בקושי הגיעו אנשים, אבל ההם הצליחו. גם הם היו שייכים לברק ממזרח? בניסיון לברר את כל זה, התקשרתי לאחות שינג, מנהיגה של הכנסייה שלהם. האחות שינג אמרה שהם כבר לא קוראים את כתבי הקודש, רק את הספר שמוזכר בספר ההתגלות. כשהיא אמרה את זה, הלב שלי צנח. הבנתי שגם היא מאמינה בברק ממזרח. היא הייתה אדם טוב, בקיאה בכתבי הקודש, היה לה מוניטין טוב בקרב המאמינים. אם היא עברה לברק ממזרח, בטוח שאחרים יבואו בעקבותיה. לא יכולתי לעמוד בצד ולצפות באחרים הולכים בעקבותיה לאמונה הזאת. כבר למחרת עליתי על רכבת אל מחוץ לעיר. כשהגעתי לשם הבנתי, שיותר מעשרים אחים ואחיות קיבלו את הברק ממזרח ביחד איתה. הפצרתי בה לחזור בחזרה, אבל לא משנה מה אמרתי, היא הייתה נחושה לדבוק בזה. כשחזרתי לעיר, הודעתי לכל הכנסיות שהאחות שינג והאחרים קיבלו את הברק ממזרח. אבל כמה אחים ואחיות, שראו שמחפשת נלהבת כל כך ועם דעות מוצקות הצטרפה אליהם, נרתעו פחות מהברק ממזרח והתחילו לחשוב שזו כנראה הדרך האמיתית. חלקם אפילו התחילו לארח בסתר חברים בברק ממזרח. שמעתי גם על כנסייה בשאנדונג, שבה יותר ממאה מהחברים הצטרפו, כולל כמה עמיתים שידעתי שהם די אדוקים.

ראיתי שהוא משגשג וממשיך לגדול ולגדול, ופשוט לא הצלחתי להבין למה כל כך הרבה אנשים קיבלו אותו, כולל עמיתים רבים שהכירו את כתבי הקודש היטב והיו מחפשים מסורים. מספר אחים ואחיות, ועמיתים אחרים, שאלו, כיוון שלא הרשיתי להם לבחון זאת, מדוע עוד ועוד אנשים הצטרפו כל הזמן ושום דבר לא הצליח להחזיר אותם. השאלות האלה הביכו אותי לגמרי. אז, על מה הטיפו אנשי הברק ממזרח, ומה הפך את זה למושך כל כך? האם באמת ייתכן שאדוננו חזר? אבל אז חשבתי שאין שום אפשרות שאדוננו יחזור כאישה, ושלא ייתכן להאמין בלי לקרוא בכתבי הקודש! השגשוג הזה של הכנסייה שלהם בטח היה זמני – זה לא יוכל להחזיק מעמד. אז לא הייתי מוכנה לבחון זאת, או לתת לחברי כנסייה אחרים לקבל זאת. אחרי זה התחלתי להשגיח ביתר קפדנות על הכנסייה, נחושה להמשיך להרחיק אחים ואחיות מהברק ממזרח.

אבל אז, כרעם ביום בהיר, בחודש יולי, הופיעה אצלי נפיחות בכל הגוף. כשזה החמיר, אם התיישבתי על העקבים, לא יכולתי לחזור לעמוד. חברי הכנסייה צמו והתפללו עבורי, אבל לא היה שום שיפור. רופא אמר לי שהיה לי גידול ברחם, בגודל של ביצה. הייתי בהלם כששמעתי את זה, ופשוט חזרתי הביתה בדמעות עצורות. התחלתי להרהר קצת בעצמי. תהיתי אם המחלה הקשה כל כך שלי היא עונש שאלוהים הטיל עליי. חשבתי גם על הפסוק הזה: "הַכְנָסַת אוֹרְחִים אַל תִּשְׁכְּחוּ, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר הִכְנִיסוּ אֶל בֵּיתָם מַלְאָכִים מִבְּלִי לָדַעַת זֺאת" (עברים י"ג 2). אבל לאורך כל הדרך שמרתי על הכנסייה אטומה, סירבתי לקבל אנשים מהברק ממזרח, ולא משנה מה הם אמרו על חזרתו של אדוננו, סירבתי להקשיב להם, להיות בקשר איתם או להניח לחברי כנסייה לבחון את הדברים שאמרו. בהתנהגות הזאת שלי הלכתי בבירור נגד כתבי הקודש. למעשה, לא היה לי שום מושג מה אנשי הברק ממזרח הטיפו, פשוט נכנסתי למגננה נגד כל מי שהיה קשור אליהם. אולי באמת לא התייחסתי לזה כמו שצריך. מצבי היה כל כך רע, שלא היו לי כוח רצון ואנרגיה להמשיך להילחם נגד הברק ממזרח. במשך זמן מה הרגשתי בודדה וחסרת אונים, רחוקה יותר ויותר מאלוהים. בכיתי והתפללתי לאלוהים, "אלוהים, אני מרגישה כל כך חלשה עכשיו. האם אתה באמת נוטש אותי? אדוננו, איך אוכל לחזור למה שהיה פעם, כשהיית לצידי? אדוננו, איפה אתה? אנא הראה את עצמך בפניי והושע אותי!"

בכל יום הייתי שקועה באומללות איומה, אבל יכולתי לראות שחברי הברק ממזרח היו מלאים אמונה והיו במצב ממש מרומם מבחינה רוחנית. ואני זוכרת אימא של עמיתה, שהייתה כל כך מדוכאת וחלשה שהיא לא רצתה להחזיק באמונתה, אבל אחרי שקיבלה את הברק ממזרח, היא כאילו חזרה מן המתים – היא נראתה כל כך אנרגטית. היא התחילה לקום בחמש בבוקר מדי יום, לצאת לשתף את הבשורה בשבע, ולא חזרה הביתה עד הערב. אמונתה הייתה כל כך חזקה. היא הפכה לאדם אחר לגמרי. אבל כשמסתכלים על חברי הכנסייה שלנו, חלקנו היינו חולים, אחרים התמוטטו. הכנסייה נראתה מתה, דוממת, בלי שום סימן חיים.

לא יכולתי להבין את זה. אנשי הכמורה שלנו אמרו שהברק ממזרח הוא רע, שהוא בא מאדם, לא מאלוהים, ושהוא לא יחזיק מעמד. אבל בפועל, הוא רק שגשג עוד ועוד כל הזמן. זה גרם לי לחשוב על הפסוקים האלה: "כִּי הָעֵצָה אוֹ הַפְּעֻלָּה הַזֺּאת תּוּפַר – אִם מֵאֵת בְּנֵי אָדָם הִיא. אֲבָל אִם מֵאֵת אֱלֹהִים הִיא, לֹא תּוּכְלוּ לְהָפֵר אוֹתָהּ פֶּן תִּמָּצְאוּ נִלְחָמִים בֵּאלֹהִים!" (מעשי השליחים ה' 38-39). אם לא הייתה להם עבודה של רוח הקודש, איך הם יכלו לבנות כל כך הרבה אמונה ולשגשג ככה, בעבודה אנושית בלבד? יכול להיות שזה באמת בא מאלוהים? אם כן, אז במאבקי נגד הברק ממזרח, נאבקתי נגד אלוהים.

כמה עמיתים אפילו ביקשו ממני למצוא מישהו שישתף איתנו דרשה לשיקום רוחני. כששמעתי את זה הרגשתי ממש לא בנוח. הייתי מאמינה במשך שנים וחשבתי שאני מחפשת אדוקה. אף פעם לא דמיינתי שבסוף אוביל את האחרים אל מבוי סתום. איך אוכל להצדיק זאת בפני אדוננו? לפעמים ממש רציתי ללכת לדבר עם אנשים מהברק ממזרח, לראות מה באמת הם מטיפים ולמה חברי הכנסיות שלהם כל כך מלאי אנרגיה.

יום אחד, באוגוסט, האחות סו הביאה שני אחים לשהות בבית שלי, ואני קיבלתי את פניהם בהתלהבות. במהלך השיחה, האח וואנג שאל אותי למה לדעתי אנשים מאמינים באלוהים. עניתי: "כדי להגיע לשמיים, להשיג חיי נצח." ואז הוא שאל: "אם הם לא יוכלו להיכנס לשמיים, את חושבת שהם עדיין צריכים להאמין?" "מי היה מאמין ככה?" פשוט נפלט לי מהפה. הוא חייך והשיב: "זה מובן מאליו שכיצירים נבראים אנחנו צריכים לעבוד את הבורא. להאמין באלוהים ולאהוב אותו זה משהו שאנחנו צריכים לעשות, לא למען הגעה לשמיים." במשפטים קצרים ספורים הוא דיבר היישר לליבי ואני הנהנתי בהסכמה בהתלהבות. בכל שנות אמונתי, מעולם לא שמעתי משהו דומה לזה. לא ממנהיגי כנסייה, מעמיתים מזרמים אחרים או אפילו ממטיפים מחוץ-לארץ. כולם דיברו על עיסוק בחיפוש כדי שנבורך וניכנס לשמיים, אבל אף אחד לא הטיף משהו נשגב כל כך על אמונה, הבנה טהורה כל כך. פתאום הרגשתי שאני רואה שביב של תקווה. שאלתי אותם מיד איך לפתור את בעיית השיממון בכנסייה.

האח וואנג פתח וסיפר למה בית המקדש נעשה מקום עגום כל כך בסוף עידן החוק. הוא אמר שמוקדם יותר בעידן החוק, הוא היה מלא בתהילתו של יהוה, ואיש לא העז לעשות מעשי זדון בתוכו. אבל לקראת סוף עידן החוק, הוא נעשה מקום להחליף בו כספים ולמכור חיות משק. במשך זמן רב הוא היה ריק מתהילתו של אלוהים ונעשה מאורת גנבים, שממה. הוא אמר שאנחנו יכולים לראות, מדברי הנזיפה של ישוע אדוננו לפרושים, שהכוהנים הגדולים, הסופרים והפרושים ששירתו בבית המקדש רק הובילו אנשים בביצוע טקסים וציות לכללים, ולא יישמו בפועל את דברי האל. הם סטו מדרכו של אלוהים. לכן ישוע אדוננו לא עבד בבית המקדש כשהוא הגיע, אלא ביצע עבודה חדשה מחוץ לבית המקדש. כל מי שעזב את בית המקדש והלך בעקבות העבודה החדשה של אדוננו יכול היה להשיג הזנה בחייו ואת עבודתה של רוח הקודש. חסד האל הלך בעקבותיהם. אבל אלה שדבקו בחוק וסירבו לקבל את עבודתו החדשה של אדוננו נקלעו לאפלה ונעשו יותר ויותר מושחתים. בדיוק כמו שנאמר בכתבי הקודש: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְהוָה" (עמוס ח' 11). ואז הוא המשיך ואמר שהעולם הדתי היום הוא בדיוק כמו בית המקדש בשלהי עידן החוק. הוא שומם ואפל, והוא יותר ויותר חסר שליטה. מאמינים מאבדים את אמונתם וחסרה להם אהבה כי אנשי הכמורה שמנהיגים אותם לא מיישמים בפועל את דברי אדוננו, ובנוסף, עבודת האל התקדמה ועבודת רוח הקודש השתנתה. עלינו לחפש את עבודתו החדשה של אלוהים ולמצוא דרך החוצה! השיתוף של האח וואנג עזר לי לראות שהסיבה לשיממון הגדול בכנסייה לא הייתה שאדוננו נטש אותנו, אלא שהוא ביצע עבודה חדשה ואנחנו לא הלכנו בעקבותיו. אנחנו צריכים רק לחפש את עבודתו החדשה ולהדביק את צעדי האל כדי לזכות בנוכחות אדוננו ובעבודתה של רוח הקודש. כשהוא ראה שאני מתחילה להבין דברים, הוא הקריא לי כמה קטעים מדברי האל. האל הכול יכול אומר: "אלוהים יגשים את העובדה הזו: הוא יגרום לכל בני האדם מכל קצוות תבל להתייצב בפניו ולעבוד את אלוהים על פני האדמה. הוא יחדל מעבודתו במקומות אחרים ובני האדם ייאלצו לחפש את דרך האמת. יהיה זה כמו במקרה של יוסף: כולם באו אליו כדי לקבל מזון והשתחוו בפניו, מפני שהיו לו דברי מאכל. כדי להימנע מרעב, בני האדם ייאלצו לחפש את דרך האמת. הקהילה הדתית כולה תסבול מרעב חמור ורק אלוהים של ימינו הוא המקור למים חיים, רק לו יש מעיין השופע תמיד להנאת האדם ובני האדם יבואו וישימו מבטחם בו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מלכות אלף השנים הגיעה). "איש לא מאמין שהוא יזכה לראות את כבודי, ואני לא כופה זאת על איש, אלא עוקר את כבודי מהאנושות ולוקח אותו לעולם אחר. כשבני האדם שוב יכו על חטא, אקח את כבודי ואראה אותו לבעלי אמונה רבים אף יותר. זהו העיקרון שעל פיו אני עובד. זאת משום שיש זמן שבו כבודי עוזב את ארץ כנען, ויש זמן שבו כבודי עוזב את הנבחרים. יתר על כן, יש זמן שבו כבודי עוזב את כל פני האדמה, כך ששפני האדמה הופכים לעמומים ומתכסים בחשכה. אפילו ארץ כנען לא תראה את אור השמש. כל בני האדם יאבדו את אמונתם, אך אף אחד לא יכול לעזוב את ניחוחה של ארץ כנען. רק כשאכנס לשמיים והארץ החדשים, אקח את החלק האחר של כבודי ואגלה אותו קודם כול בארץ כנען, ואאפשר לניצוץ של אור לזרוח על כל פני האדמה השרויה בחשיכת הלילה, כדי שפני האדמה כולה יבואו אל האור, כדי שבני האדם בכל רחבי העולם יוכלו לשאוב כוח מעוצמתו של האור, וכך יגדל כבודי ויופיע שוב בקרב כל האומות והאנושות כולה תוכל להבין שבאתי אל העולם האנושי לפני זמן רב, ושלפני זמן רב העברתי את כבודי מישראל למזרח. זאת מפני שכבודי מאיר מהמזרח, ואליו הוא הובא החל בעידן החסד ועד היום. אולם ישראל הייתה המקום שממנו יצאתי, ומשם הגעתי למזרח. רק כשאור המזרח ילבין בהדרגה, תתחיל החשכה על פני כל האדמה להפוך לאור, ורק אז האדם יגלה שזה מכבר עזבתי את ישראל, ושאני קם מחדש במזרח. מכיוון שפעם ירדתי אל עם ישראל ומאוחר יותר עזבתי אותו, אני לא יכול לחזור להיוולד בקרבו, משום שעבודתי מושלת בתבל כולה, ויתרה מזאת, הברק מבזיק הישר מהמזרח למערב. לכן ירדתי ארצה במזרח והבאתי את ארץ כנען לעמי המזרח. אביא לארץ כנען בני אדם מכל פני האדמה, ולכן אני ממשיך לבטא את אמירותיי בארץ כנען כדי לשלוט בתבל כולה. נכון להיום, אין שום אור על פני האדמה מלבד ארץ כנען, ועל כל בני האדם רובצת סכנת הרעב והקור. הענקתי את כבודי לישראל ולאחר מכן לקחתי אותו והבאתי את בני ישראל למזרח והבאתי את האנושות כולה למזרח. הובלתי את כולם אל האור כדי שהם יוכלו לשוב ולהתאחד איתו ולהתחבר אליו, וכדי שהם לא יצטרכו עוד לחפש אותו. אאפשר לכל מי שמחפש אחר האור לשוב ולראות אותו שוב ולראות את הכבוד שהיה לי בעם ישראל. אאפשר לכל בני האדם האלה להבין שלפני זמן רב, ירדתי על גבי ענן לבן אל האנושות, לראות את אינספור העננים הלבנים ואת אשכולות הפרי השופעים, וכן את יהוה אלוהי ישראל. אאפשר להם להביט באדון היהודים, במשיח המיוחל, ובהופעתי המלאה – אני אשר נרדפתי בידי מלכים לאורך העידנים. אעבוד בתבל כולה ואבצע עבודה אדירה, תוך גילוי מלוא כבודי ומלוא מעשיי לאדם באחרית הימים. אגלה את ארשת פניי רבת הכבוד במלואה למי שהמתין לי שנים ארוכות, למי שהשתוקק לבואי על גבי ענן לבן, לעם ישראל שהשתוקק ששוב אופיע ולכל בני האדם שרודפים אותי. זאת כדי שכולם ידעו שלפני זמן רב לקחתי את כבודי והעברתי אותו אל המזרח והוא כבר איננו ביהודה, משום שאחרית הימים כבר הגיעה!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, קול שבעת הרעמים – הנבואה שבשורת המלכות תתפשט בכל היקום). ממש הפתיע אותי לשמוע את זה. זה היה כל כך סמכותי. ידעתי שזה לא יכול לבוא משום אדם. ואז הוא המשיך בשיתוף שלו, ואמר שאדוננו חזר והוא מבצע עבודה חדשה, מביא את תהילתו מישראל אל המזרח. כלומר, עבודתה של רוח הקודש מתקדמת, ורק אלה שמתקדמים עם עבודתו החדשה של אלוהים ומקבלים את דבריו הנוכחיים יכולים להשיג את עבודת רוח הקודש, המעיין הבלתי-נדלה של ההזנה לחיים.

כשהאח וואנג אמר שאדוננו חזר, עלה בדעתי שמכל העולם הדתי, רק הברק ממזרח נשא עדות לכך, אז האחים חייבים להיות משם. היה לי מעין מאבק פנימי. זכרתי שאנשי הכמורה אמרו שחברי הברק ממזרח הם רעים, אבל לכאורה, שני האחים האלה היו ממש מכובדים והגונים, והייתה להם גישה חמה. המסר שהם שיתפו היה חדש ומעשי מאוד – היה ברור שהם ניחנו בעבודת רוח הקודש. הם גם הבהירו את הסיבה לשיממון של הכנסייה, משהו שלא הבנתי במשך שנים. הייתי משוכנעת לגמרי. חשבתי, שהפגישה איתם באותו יום הייתה הודות לרצונו המיטיב של אדוננו. חשבתי שבאותה מידה אני יכולה כבר להקשיב ולשאול שאלות, כדי להבין למה חברי הברק ממזרח כל כך מלאי אמונה ולא מוכנים לחזור לאחור אחרי שקיבלו אותו. אז שאלתי אותם ישירות, "אני יודעת שאתם עם הברק ממזרח. האם יש בסיס בכתבי הקודש לטענה הזו שאדוננו חזר והוא מבצע עבודה חדשה? עבודת האל ודבריו נמצאים כולם בכתבי הקודש, ועלינו ללכת לפיהם באמונתנו. מה שאתם אומרים הוא מחוץ לכתבי הקודש, אז איני יכולה לקבל זאת." האח וואנג חייך ואמר: "את אומרת שהאמונה שלנו חייבת ללכת לפי כתבי הקודש. אז את מתכוונת שאדוננו לא יכול לבצע שום עבודה שאין לה בסיס בכתבי הקודש?" אמרתי בביטחון רב "בדיוק." אז הוא שאל אותי: "מה לדעתך בא קודם: אלוהים או כתבי הקודש?" זה תפס אותי לא מוכנה. הייתי מאמינה במשך שנים, אבל מעולם לא חשבתי על זה. חשבתי על זה קצת ואמרתי שכמובן, אלוהים בא קודם. האח וואנג אמר: "כן. כתבי הקודש הם תיעוד היסטורי של עבודת האל. זו עדות לעבודתו בעידן החוק ובעידן החסד. הברית הישנה מתעדת את עבודת אלוהים בישראל, והברית החדשה מתעדת את עבודתו של ישוע אדוננו בעידן החסד. אז עבודתו של אלוהים באה קודם, וכתבי הקודש אחר כך. עבודתו של אלוהים לא התבססה על כתבי הקודש אלא על תוכנית הניהול שלו."

ואז הוא הקריא קטע מדברי האל הכול יכול: "בזמנו של ישוע, ישוע הוביל את היהודים ואת כל חסידיו לפי העבודה שרוח הקודש עשתה בו באותה עת. הוא לא השתמש בכתבי הקודש כבסיס למעשיו, אלא דיבר על פי עבודתו. הוא התעלם ממה שנכתב בכתבי הקודש והוא לא חיפש בכתבי הקודש נתיב להובלת חסידיו. מהרגע שהחל לעבוד, הוא הפיץ את דרך ההכאה על חטא – ביטוי שאינו מוזכר כלל בנבואות התנ"ך. לא זו בלבד שהוא לא פעל לפי כתבי הקודש, אלא שהוא גם צעד בנתיב חדש ועשה עבודה חדשה. הוא מעולם לא התייחס לכתבי הקודש בהטפותיו. במהלך עידן החוק, איש לא היה מסוגל לעשות את הניסים שהוא עשה – לרפא חולים ולגרש שדים. כך היו גם עבודתו, תורתו, והסמכות והעוצמה של דבריו נעלים מאלה של אדם כלשהו בעידן החוק. ישוע פשוט עשה את עבודתו החדשה. אפילו שאנשים רבים גינו אותו על סמך כתבי הקודש, ואפילו השתמשו בתנ"ך כדי לצלוב אותו, עבודתו התעלתה על התנ"ך. אלמלא כן, מדוע בני האדם צלבו אותו? האם הם עשו זאת משום שהתנ"ך לא הזכיר כלל את תורתו ואת יכולתו לרפא חולים ולגרש שדים? מטרת עבודתו הייתה לפתוח נתיב חדש, ולא לקרוא במכוון תיגר על כתבי הקודש, או לבטל במכוון את התנ"ך. הוא בסך הכול בא כדי לבצע את כהונתו, להביא את העבודה החדשה לבני האדם שייחלו לו וחיפשו אותו. הוא לא בא כדי להסביר את התנ"ך או לתמוך בעבודתו של התנ"ך. מטרת עבודתו לא הייתה לאפשר לעידן החוק להמשיך להתפתח, משום שעבודתו לא התייחסה לאפשרות שהיא מושתתת על כתבי הקודש. ישוע בסך הכול בא כדי לעשות את העבודה שהיה עליו לעשות. לפיכך, הוא לא הסביר את נבואות התנ"ך ולא עבד על פי הדברים של עידן החוק של התנ"ך. הוא התעלם ממה שנכתב בתנ"ך. לא היה לו אכפת אם עבודתו עלתה בקנה אחד עם התנ"ך, ולא היה לו אכפת מה אנשים אחרים ידעו על עבודתו או כיצד הם מגנים אותה. הוא בסך הכול המשיך לעשות את העבודה שהיה עליו לעשות, אפילו שבני אדם רבים השתמשו בחזונות הנביאים של התנ"ך כדי לגנות אותו. בעיני האנשים, עבודתו הייתה חסרת בסיס, וחלקים רבים ממנה סתרו את התיעוד של התנ"ך. האין זו טעות מופרכת של האדם? האם יש להחיל דוקטרינות על עבודתו של אלוהים? והאם אלוהים חייב לעבוד על פי חזון הנביאים? אחרי הכול, מה נעלה יותר: אלוהים או כתבי הקודש? מדוע אלוהים חייב לעבוד על פי כתבי הקודש? האם ייתכן שאין לאלוהים זכות לחרוג מכתבי הקודש? האם אלוהים לא יכול להתנתק מכתבי הקודש ולעשות עבודה אחרת? מדוע ישוע ותלמידיו לא שמרו את השבת? אם היה עליו לנהוג באורה של השבת ולנהוג על פי מצוות התנ"ך, מדוע ישוע לא שמר את השבת לאחר שהוא בא, אלא רחץ את רגליו, כיסה את ראשו, בצע לחם ושתה יין? כל הדברים האלה אינם קיימים במצוות התנ"ך, הלא כן? אם ישוע כיבד את התנ"ך, מדוע הוא הפר את התקנות האלה? עליך לדעת מה קדם למה, אלוהים או כתבי הקודש! בהיותו אדון השבת, האם הוא לא יכול להיות גם אדונם של כתבי הקודש?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (1)). אחרי שהקריא את הקטע הזה, האח וואנג שיתף: "כשישוע אדוננו בא לעבוד, הוא פעל מעבר לחוק של הברית הישנה כדי לעשות את עבודת עידן החסד. היו לו דרישות חדשות ונהגים חדשים עבור האנושות, כגון אי שמירת שבת, או לסלוח לאנשים שבעים פעם שבע פעמים, אנשים ראו בזה סטייה מחוק הברית הישנה, לגמרי מחוץ לכתבי הקודש שלהם. זה מראה לנו שעבודת האל לא יכולה להיות מוגבלת על ידי כתבי קודש. תלמידיו של ישוע אדוננו ראו שבעבודתו ובדבריו יש עוצמה וסמכות ששום אדם לא יכול להשיג, כך שהם חייבים לבוא מאלוהים, אז הם הלכו בעקבות אדוננו. כתבי הקודש כלשונם לא עצרו אותם, הם חיפשו את עבודת רוח הקודש והלכו בעקבות צעדי האל. לכן, באמונתנו, אי אפשר לשפוט את עבודת האל על בסיס כתבי קודש, ובמקום זאת עלינו להכיר את אלוהים לפי דבריו ועבודתו."

כששמעתי את השיתוף שלו, הבנתי שכתבי הקודש הם רק תיעוד היסטורי של עבודת האל, לא בסיס לה. כל השנים האלה הייתי מטיפה, אז למה לא הבנתי את הקשר בין אלוהים לכתבי הקודש? גם הקשבתי לדרשות בכל מקום, ומעולם לא שמעתי מישהו אומר דבר דומה לזה. תמיד חשבתי שעבודת האל ודבריו היו בכתבי הקודש, ושסטייה מהם פירושה חוסר אמונה. זה היה ממש טיפשי מצדי. ואז האח שי הקריא עוד כמה קטעים מדברי האל הכול יכול: "במשך שנים רבות, אמצעי האמונה המסורתי של בני האדם (של המשיחיות, אחת משלוש הדתות הגדולות בעולם) היה קריאה בכתבי הקודש, אמונה שנטישת כתבי הקודש אינה אמונה באדוננו, שנטישת כתבי הקודש היא סטייה ממוסכמות וכפירה, ושאפילו כשבני האדם קוראים ספרים אחרים, הספרים האלה חייבים להיות בבסיסם פירוש של כתבי הקודש. כלומר, אם אתם מאמינים באדוננו, אתם חייבים לקרוא בכתבי הקודש, ומחוץ לכתבי הקודש אסור לכם לעבוד אף ספר שאינו נוגע לכתבי הקודש. אם תעשו זאת, תבגדו באלוהים. מאז תחילת קיומם של כתבי הקודש, אמונת בני האדם באדוננו הייתה אמונה בכתבי הקודש. במקום לומר שבני אדם מאמינים באדוננו, מוטב לומר שהם מאמינים בכתבי הקודש. במקום לומר שהם התחילו לקרוא בכתבי הקודש, מוטב לומר שהם התחילו להאמין בכתבי הקודש. במקום לומר שהם חזרו אל אדוננו, מוטב יהיה לומר שהם חזרו אל כתבי הקודש. על כן, בני האדם עובדים את כתבי הקודש כאילו הם אלוהים, כאילו הם נשמת אפם, וכאילו לו איבדו אותם, הם היו מאבדים את חייהם. בני האדם חושבים שכתבי הקודש נעלים בדיוק כמו אלוהים, ויש אפילו כאלה שחושבים שהם נעלים יותר מאלוהים. אם אין לבני האדם את עבודתה של רוח הקודש, אם הם אינם יכולים להרגיש את אלוהים, הם יכולים להמשיך לחיות, אבל ברגע שהם מאבדים את כתבי הקודש או את הפרקים הידועים והאימרות הידועות מכתבי הקודש, הם כאילו איבדו את חייהם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, לגבי כתבי הקודש (1)). "הם מאמינים בקיומי רק במסגרת כתבי הקודש. בעיניהם אני זהה לכתבי הקודש; ללא כתבי הקודש איני קיים, ובלעדיי אין כתבי קודש. הם אינם שמים לב לקיומי או לפעולותיי, אלא מקדישים תשומת לב קיצונית ומיוחדת לכל מילה ומילה בכתבי הקודש. רבים מהם אף מאמינים שאסור לי לעשות את שברצוני לעשות, אלא אם כתבי הקודש ניבאו זאת. הם מייחסים לכתבי הקודש חשיבות רבה מדי. ניתן לומר שהם מייחסים חשיבות רבה מדי למילים, עד כדי כך שהם משתמשים בפסוקים מכתבי הקודש כדי למדוד כל מילה שאני אומר ולגנות אותי. הם אינם שואפים למצוא דרך לתאום לי, אף לא לאמת, אלא רק מנסים לתאום למילים שבכתבי הקודש. הם מאמינים שכל דבר שאינו תואם לכתבי הקודש, ללא יוצא מן הכלל, אינו עבודתי. האם אנשים אלו אינם צאצאיהם הצייתנים של הפרושים? הפרושים היהודים ניצלו את תורת משה כדי לגנות את ישוע. הם לא שאפו לתאום לישוע של אותה עת, אלא צייתו בשקדנות לתורה ככתבה וכלשונה, עד כדי כך שתלו בסופו של דבר את ישוע החף מפשע על הצלב, לאחר שהאשימו אותו שאינו מציית לחוקי התנ"ך ושאינו המשיח. מה הייתה המהות שלהם? האין זאת שהם לא שאפו להגיע לאמת?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עליכם לחפש דרך לִתְאום למשיח). האח שי שיתף: "הרבה אנשים נשבעים בלהט שהם מאמינים באלוהים, אבל למעשה הם מאמינים בכתבי הקודש. הם מגבילים את אלוהים לתחומי כתבי הקודש ומשווים את עבודת האל למילים שבכתבי הקודש כפשוטן. הם מכחישים ומגנים כל מה שלא תואם אותן. במה זה שונה מהפרושים? הפרושים השוו את עבודתו של ישוע אדוננו לחוק של הברית הישנה, וכשהם ראו שהיא חורגת מהגבולות שלו, הם גינו את אדוננו ובסוף מסמרו אותו אל הצלב. איזה לקח מכאיב זה. באמונתנו, עלינו לחפש את האמת ואת עקבותיו של אלוהים. באחרית הימים, האל הכול יכול ביטא כל כך הרבה אמיתות כדי לבצע את עבודת השיפוט, כדי לטהר אותנו לגמרי מחטא ולהביא אותנו לתוך מלכות השמיים. השלב הזה בעבודה הוא עמוק ונשגב יותר מעבודת הגאולה של אדוננו והוא לחלוטין מחוץ לתחום של כתבי הקודש. אם נשפוט אותו על פי מילות כתבי הקודש כפשוטן ונגביל את עבודת האל באחרית הימים, נעשה את אותה הטעות כמו הפרושים, לא?"

תמיד חשבתי שעבודת האל לא יכולה לחרוג מגבולות כתבי הקודש, שכל דבר שלא מתועד בכתבי הקודש לא יכול להיות עבודתו של אלוהים. אחרי כל שנות האמונה האלה, איך יכולתי לחשוב על אלוהים כמוגבל לכתבי הקודש? מעולם לא הבנתי שזה סוג אמונה שגוי. יש ציטוט נהדר מהאל הכול יכול: "בעיניהם אני זהה לכתבי הקודש; ללא כתבי הקודש איני קיים, ובלעדיי אין כתבי קודש. הם אינם שמים לב לקיומי או לפעולותיי, אלא מקדישים תשומת לב קיצונית ומיוחדת לכל מילה ומילה בכתבי הקודש. רבים מהם אף מאמינים שאסור לי לעשות את שברצוני לעשות, אלא אם כתבי הקודש ניבאו זאת" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עליכם לחפש דרך לִתְאום למשיח). כל מילה הייתה כל כך נוקבת עבורי. איך יכולתי להתייחס לכתבי הקודש כאילו היו אלוהים עצמו? זה נקרא לשים את אלוהים במקום הראשון? כתבי הקודש היו חשובים לי, לא אלוהים!

לא הבנתי עד כמה ההטפה של הברק ממזרח נפלאה, ובכל זאת היו לי המון שאלות שטרם קיבלו מענה. חשבתי, כיוון שאני כבר מקשיבה להם, אוכל גם לקבל כמה תשובות. לא יכולתי להישאר חסרת סדר כל כך באמונה שלי. רציתי גם לשמוע עוד על ההשקפות האחרות של שני האחים האלה בנושאי אמונה. אז שאלתי אותם על ספר ההתגלות כ"ב 18: "אָנֺכִי מֵעִיד בְּכָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי נְבוּאַת הַסֵּפֶר הַזֶּה: אִישׁ אִם יוֹסִיף עֲלֵיהֶם, יוֹסִיף עָלָיו אֱלֹהִים אֶת הַמַּכּוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּסֵּפֶר הַזֶּה." הם אמרו שאלוהים בא ואמר מילים חדשות, ביצע עבודה חדשה, אז איך אפשר להסביר את הפסוק הזה? האח וואנג אמר, "ב'יוסיף' בפסוק הזה הכוונה היא שלא יתווספו נבואות לאלה שבספר ההתגלות, לא שאלוהים לא יחזור ויאמר עוד דברים באחרית הימים. אם היינו מקבלים את הרעיון שלך שאלוהים לא יחזור ויאמר עוד באחרית הימים, אז חשבי על האמירה של אדוננו: 'עוֹד רַבּוֹת יֵשׁ לִי לְהַגִּיד לָכֶם, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָשֵׂאת זֺאת עַכְשָׁו. אֲבָל הוּא, אֲשֶׁר הוּא רוּחַ הָאֱמֶת, כְּשֶׁיָּבוֹא יַדְרִיךְ אֶתְכֶם אֶל כָּל הָאֱמֶת' (יוחנן ט"ז 12-13). איך זה יוכל להתגשם? ובספר ההתגלות מוזכר שבע פעמים: 'מִי שֶׁאֺזֶן לוֹ, יִשְׁמַע נָא מַה שֶּׁהָרוּחַ אוֹמֶרֶת לַקְּהִלּוֹת' (ההתגלות ב', ג'). איך אפשר להסביר את זה? את בעצם מכחישה ומגנה את דברי רוח הקודש לכנסיות באחרית הימים, לא? את האמיתות שהוא מבטא? כולנו יודעים שאלוהים הוא מקור החיים, המעיין הבלתי-נדלה של מי חיים. אז להגביל את עבודת אלוהים ודבריו לכתבי הקודש זה כמו לומר שאלוהים יכול היה לומר רק את מה שמתועד בכתבי הקודש ולבצע רק את העבודה שביצע בעבר. בכך אנו מזלזלים באלוהים ומגבילים אותו, לא? האל הכול יכול אמר מיליוני מילים כעת, והוא מבצע את עבודת השיפוט שמתחילה בבית האל. זה מגשים את נבואתו של ישוע אדוננו: 'מִי שֶׁדּוֹחֶה אוֹתִי וְאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת דְּבָרַי, יֵשׁ הַשּׁוֹפֵט אוֹתוֹ. הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי הוּא יִשְׁפֺּט אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן' (יוחנן י"ב 48). ובאיגרת פטרוס הראשונה נאמר: 'שֶׁהֲרֵי עֵת לְהַתְחִיל הַמִּשְׁפָּט מִבֵּית אֱלֹהִים' (פטרוס א' ד' 17). רק על ידי קבלת האמיתות של אלוהים באחרית הימים והשיפוט של דבריו אנחנו יכולים להבין את שורש החטא שלנו, להשתחרר מכבלי השחיתות, ולהפסיק לחטוא ולהתנגד לאלוהים. רק אז נוכל באמת לציית לאלוהים ולעבוד אותו, ובסופו של דבר להילקח על ידי אלוהים למלכותו ולהשיג יעד נפלא." כששמעתי את זה הבנתי, שאמירת המילים החדשות וביצוע העבודה החדשה על ידי אדוננו באחרית הימים באמת נובאו בכתבי הקודש. לפני כן תמיד חשבתי שאני מכירה את כתבי הקודש היטב, אבל עכשיו ראיתי שבכלל לא הבנתי את הסיפור האמיתי ולא ידעתי איך לגשת לכתבי הקודש בצורה נכונה.

שני האחים שיתפו עוד המון אחרי זה, לגבי הגישה הנכונה לכתבי הקודש. כל הספקות שלי נעלמו. אבל זה היה גם מאוד מטריד מבחינתי. לא ידעתי למה טעיתי כל כך, למרות כל שנות האמונה. תמיד חשבתי שאמונה באלוהים פירושה אמונה בכתבי הקודש, ושכל דבר אחר אינו אמונה באלוהים. חשבתי שעבודתו של אלוהים ודבריו הוגבלו כולם לכתבי הקודש, אז ראיתי בכתבי הקודש משהו גדול יותר מאלוהים. התנגדתי וגיניתי כל טענה לפיה אלוהים מבצע עבודה חדשה ואומר מילים חדשות ולא היה לי שום רצון לחפש. נצמדתי בנוקשות לתפיסות של עצמי וגם העברתי אותן לאחים ואחיות, מה שהטעה את האחרים. הרגשתי שהדרשות שנשאתי במשך כל השנים האלה היו דרך להטעות חברי כנסייה, ושזה פגע בהם. הבנתי שהייתי בסך הכול מטיפה בורה וטיפשה. היה לי קשר עם המון מטיפים לפני כן, ודנתי איתם על כתבי הקודש, אבל השיתוף של האחים האלה היה המובן ביותר. אני אדם יהיר מאוד שלא משתכנע בקלות, אבל הפעם לא היו לי שום ספקות!

השתוקקתי שהם יסבירו לי הכול, יפתרו את כל הבלבול שלי. אמרתי להם: "אני מבינה את כל השיתוף שלכם, אבל עדיין יש לי שאלה חשובה. אתם אומרים שאדוננו חזר בהתגלמות כבשר ודם כאישה, וזה משהו שאני לא יכולה לקבל. ישוע אדוננו היה גבר, אז הוא צריך גם לחזור כגבר!" האח וואנג אמר: "אלוהים הוא רוח, רוח ללא צורה גשמית או מין. הוא בא לעבוד כבשר ודם מפני שזה מה שדרוש לעבודתו, וזו הסיבה היחידה לכך שהוא בחר מין כלשהו. בין אם הוא זכר או נקבה, הוא יכול לבצע את עבודת האל. בעידן החסד, האל בהתגלמותו כבשר ודם נצלב ומילא את תפקיד קורבן החטאת של האנושות. ישוע אדוננו היה גבר והוא יכול היה לגאול את האנושות דרך הצליבה. אילו ישוע אדוננו היה בא בדמות אישה, הוא יכול היה להיצלב בדיוק באותו אופן. ברגע שעבודתו כבשר ודם מושלמת, אלוהים משתנה לצורה רוחנית, ואז הוא לא זכר ולא נקבה. כתוב בכתבי הקודש: 'וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם' (בראשית א' 27). הפסוק הזה אומר לנו שאלוהים יצר את הזכר והנקבה בצלמו. אלוהים שהתגלם כבשר ודם כגבר יכול לייצג את אלוהים, אז למה לא התגלמות כבשר ודם כאישה? גבר או אישה, זו התגלמות כבשר ודם של רוח אלוהים ובכל מקרה אלוהים מבצע את עבודתו-שלו. זו אמת שלא הכרנו קודם לכן, ולכן, מאז ההתגלמות הראשונה כבשר ודם של אלוהים כגבר, המוני אנשים הגבילו אותו במחשבה שאלוהים שמתגלם כבשר ודם יכול להיות רק גבר, לעולם לא אישה." ואז האח וואנג הקריא כמה קטעים מדברי האל הכול יכול: "לכל שלב של עבודה שאלוהים עושה יש חשיבות מעשית. כשישוע הגיע, הוא הגיע בצורה של זכר, וכאשר אלוהים מגיע הפעם, צורתו היא של נקבה. מתוך כך ניתן לראות שהעובדה שאלוהים ברא הן גברים והן נשים יכולה לשמש את עבודתו ושאין אצל אלוהים הבחנה מגדרית. כשרוחו מגיעה, היא יכולה לעטות על עצמה כל בשר כרצונה והבשר הזה מייצג אותה. בין שזה בשר של זכר או נקבה, הוא יכול לייצג את אלוהים כל עוד זוהי התגלמותו כבשר ודם. אילו ישוע היה מופיע כנקבה בבואו, במילים אחרות, אילו רוח הקודש הייתה מולידה תינוקת ולא תינוק, השלב ההוא בעבודה היה מתבצע עד תום בכל מקרה. לו כך היה, זכר ולא נקבה היה ודאי משלים את שלב העבודה הנוכחי, אך העבודה הייתה מתבצעת עד תום. לעבודה המתבצעת בכל שלב יש חשיבות משלה. אף אחד מהשלבים הללו לא חוזר על עצמו והם אינם סותרים זה את זה. בזמנו, כשישוע ביצע את עבודתו, הוא נקרא הבן היחידי, והמילה 'בן' מצביעה על מגדר של זכר. מדוע הבן היחידי אינו מוזכר בשלב הזה? משום שצורכי העבודה דרשו שינוי במגדר מזה של ישוע. אצל אלוהים, אין הבחנה מגדרית. אלוהים עושה את עבודתו כרצונו, וכשהוא עובד, הוא אינו כפוף למגבלות כלשהן אלא חופשי ביותר. עם זאת, לכל שלב בעבודה יש חשיבות מעשית משלו. אלוהים התגלם פעמיים כבשר ודם וברור מאליו שהתגלמותו באחרית הימים היא ההתגלמות הסופית. הוא בא כדי לפרסם את כל מעשיו. לולא הוא התגלם כבשר ודם בשלב הזה כדי לעשות באופן אישי עבודה שהאדם יהיה עד לה, האדם היה מחזיק לנצח בתפיסה שאלוהים הוא רק זכר ולא נקבה." "לולא נעשה השלב הזה של העבודה בעידן האחרון, האנושות הייתה כולה אפופה צל כבד ביחס לאלוהים. לו כך היה, האיש היה חושב שמעמדו נעלה מזה של האישה, והנשים לעולם לא היו יכולות לזקוף את ראשן, ואז לא היה ניתן להושיע אפילו אישה אחת. בני האדם מאמינים תמיד שאלוהים הוא זכר, ויותר מכך, שהוא תמיד תיעב את האישה ושהוא לא יעניק לה ישועה. לו כך היה הדבר, האם לא היה זה נכון שכל הנשים שיהוה ברא ואשר הושחתו גם כן לעולם לא היו מקבלות הזדמנות להיוושע? אם כך, האם לא היה חוסר טעם בכך שיהוה ברא את האישה, כלומר את חוה? והאם האישה לא הייתה גוועת לנצח? לפיכך, שלב העבודה באחרית הימים מבוצע כדי להושיע את כל האנושות, ולא רק את האישה. אם מישהו חושב שלו אלוהים היה מתגלם כנקבה, זה היה רק למען הושעת האישה, הוא אכן טיפש!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, שתי ההתגלמויות משלימות את חשיבותה של ההתגלמות). והוא אמר: "יש משמעות בבחירה של אלוהים להתגלם כבשר ודם כגבר או כאישה, ויש אמת שאנחנו צריכים לחפש. אם אלוהים היה מתגלם כבשר ודם בשתי הפעמים כגבר, אנשים היו חושבים שאלוהים יכול להיות רק גבר, לעולם לא אישה. זה היה מגביל את אלוהים, לא? ההתגלמות כבשר ודם של אלוהים באחרית הימים כאישה מראה לנו שבין אם הוא בוחר גוף של גבר או של אישה, מהותו לעולם לא משתנית – הוא אלוהים עצמו ויכול תמיד לבטא אמיתות ולבצע את עבודת האל. זה מעניק לנו הבנה מדויקת יותר של אלוהים. כמו כן, ההתגלמות כבשר דם של אלוהים עוזרת לנו להבין שהוא לא רק אלוהים לגברים, אלא גם לנשים. אם באחרית הימים הוא היה מתגלם כבשר ודם שוב כגבר, זה היה יוצר הטיה נגד נשים לנצח, ואנשים היו אפילו חושבים שאלוהים מתעב נשים, שהן לא יכולות להיוושע. זו תהיה אי-הבנה, לא? ההתגלמות כבשר ודם של אלוהים באחרית הימים כאישה לא תואמת את תפיסותיהם של אנשים, אבל היא משמעותית, ומועילה לישועה של אנשים ולהבנתם את אלוהים. אהבתו של אלוהים נמצאת בזה."

דברי האל הכול יכול חשפו לגמרי את התפיסות שלי. שילמתי רק מס שפתיים לעובדה שאלוהים ברא גם את הזכר וגם את הנקבה. תהיתי למה חשבתי שהוא לא יוכל בשום פנים ללבוש צורת אישה. איך יכולתי להיות כזו בורה? אחרי זה האח וואנג הקריא לי עוד מדברי האל הכול יכול. "אלוהים הוא לא רק רוח הקודש, הרוח הזו המועצמת שבעתיים, הרוח המקיפה הזו, אלא גם אדם, אדם רגיל, אדם שגרתי באופן מובהק. הוא לא רק זכר, אלא גם נקבה. הם דומים בכך ששניהם נולדו לבני אנוש, והם שונים בכך שאחד מהם הוא תולדה של רוח הקודש, והשנייה נולדה לבני אנוש אך נבעה ישירות מרוח האל. הם דומים בכך ששתי ההתגלמויות של אלוהים כבשר ודם מבצעות את עבודתו של אלוהים האב, והם שונים בכך שהאחד עשה את עבודת הגאולה, והשנייה עושה את עבודת הכיבוש. שניהם מייצגים את האב, אך האחד הוא אדון הגאולה המלא בנדיבות ורחמים, והשנייה היא אלוהי הצדק המלא חמה ומשפט. האחד הוא המפקד העליון שהשיק את עבודת הגאולה, והשנייה היא אלוהים הצודק שמשלים את עבודת הכיבוש. האחד הוא ההתחלה, והשנייה היא הסוף. האחד הוא בשר ודם ללא חטא, והשנייה היא בשר ודם שמשלים את הגאולה, ממשיך את העבודה ולעולם לא שייך לחטא. שניהם אותה הרוח, אך הם שוכנים בגופים שונים של בשר ודם, והם נולדו במקומות שונים. והם מופרדים בכמה אלפי שנים. עם זאת, העבודות של שניהם משלימות זו את זו באופן הדדי, לעולם לא סותרת זו את זו, ואפשר לדבר עליהן בנשימה אחת. שניהם בני אדם, אך האחד היה תינוק ממין זכר והשניה הייתה פעוטה. לאורך כל השנים הרבות האלה, מה שבני האדם ראו לא היה רק רוח האל ולא רק אדם, זכר, אלא גם דברים רבים אחרים שלא תואמים את התפיסות האנושיות, לפיכך הם לעולם לא מסוגלים להבין אותי לעומק. הם ממשיכים להאמין בי למחצה ולהטיל בי ספק למחצה, כאילו אני קיים אך בכל זאת אני גם חלום אשליות. זו הסיבה לכך שעד עצם היום הזה, בני האדם עדיין לא יודעים מה אלוהים הינו. האם באמת אפשר לסכם אותי במשפט אחד פשוט? האם אתם באמת מעזים לומר: 'ישוע אינו אלא אלוהים, ואלוהים אינו אלא ישוע?' האם אתם נועזים עד כדי כך שאתם יכולים לומר: 'אלוהים אינו אלא הרוח, והרוח אינה אלא אלוהים'? האם אתם חשים בנוח לומר 'אלוהים הוא רק אדם הלובש בשר ודם'? האם באמת יש לכם האומץ לטעון ש'צלמו של ישוע הוא בסך הכל צלמו האדיר של אלוהים'? האם אתם מסוגלים להסביר באופן מעמיק את טבעו וצלמו של אלוהים באמצעות יכולת הניסוח שלכם? האם אתם באמת מעזים לומר: 'אלוהים ברא רק את הזכר בצלמו ודמותו, ולא את הנקבה'? אם אתם אומרים את זה, הרי שאף נקבה לא תימנה על נבחריי ועל אחת כמה וכמה שהנקבות לא יהיו שייכות לאנושות. כעת, האם אתם באמת יודעים מה אלוהים הינו? האם אלוהים אנושי? האם אלוהים הוא רוח? האם אלוהים באמת זכר? האם רק ישוע יכול להשלים את העבודה שעליי לעשות? אם תבחרו רק אחת מההצהרות לעיל כדי לסכם את מהותי, תהיו מאמינים נאמנים אך בורים לחלוטין. אם הייתי עובד בהתגלמות כבשר ודם פעם אחת בלבד, האם הייתם תוחמים אותי? האם אתם באמת יכולים להעיף מבט אחד ולהבין אותי לאשורי? האם אתם באמת יכולים לסכם אותי לחלוטין רק על סמך מה שנחשפתם לו במהלך החיים שלכם? ואם אני עושה עבודה דומה בשתי ההתגלמויות שלי, איך תתפסו אותי? האם תשאירו אותי לנצח על הצלב? האם ייתכן שאלוהים יהיה פשוט כמו שאתם אומרים?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עד כמה אתם מבינים את אלוהים?). המילים האלה ריגשו אותי ברגע ששמעתי אותן. תמיד אמרתי שאלוהים הוא הרוח שממלאה את כל הדברים, כל-יכולה וכל-נוכחת, אז איך יכולתי להגביל אותו? בפעם הראשונה הוא התגלם כבשר ודם כגבר, אז זה נורמלי לגמרי שהוא יבוא הפעם בדמות אישה, לא? כשהוא מתגלם כבשר ודם, כגבר או כאישה, הוא מייצג את אלוהים – הוא יכול לבטא אמיתות ולהושיע את האנושות. זה מאוד פשוט למעשה, אז למה ראיתי בזה תעלומה גדולה? ככל שחשבתי על זה יותר, כך ראיתי יותר עד כמה טעיתי קודם. ממש לא הכרתי את אלוהים, ובמקום זה תמיד הטלתי עליו מגבלות ואילוצים. זה היה כל כך חסר היגיון.

ואז האח שי שיתף: "כדי לקבוע אם זו התגלמות כבשר ודם של אלוהים, המפתח הוא לראות אם יש לו מהות שמיימית ואם הוא מסוגל לבטא אמיתות, לא להתבסס על מין או על מראה חיצוני. האל הכול יכול אומר, 'מי שהוא התגלמות האל יחזיק במהותו של אלוהים, ומי שהוא התגלמות האל יחזיק בביטויו של אלוהים. מכיוון שאלוהים הופך לבשר, הוא יביא את העבודה שעליו לעשות, ומכיוון שאלוהים הופך לבשר, הוא יבטא את מהות האל ויהיה מסוגל להביא לאדם את האמת, להעניק לאדם חיים ולהראות לאדם את הדרך. בשר ודם שלא ניחנים במהותו של אלוהים הם ודאי לא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. אין ספק בכך. כדי להבין אם זו התגלמותו של אלוהים כבשר ודם, על האדם להכריע זאת על פי הצביון שהיא מבטאת והדברים שהיא אומרת. כלומר, יש לשפוט אם מדובר בהתגלמותו של אלוהים כבשר ודם ואם זו הדרך הנכונה רק על פי תמציתו של אלוהים. אם כן, המפתח להכרעה אם מדובר בהתגלמותו של אלוהים הוא שימת לב לתמציתו (עבודתו, דבריו, צביונו ואספקטים נוספים רבים) ולא למראה החיצוני' (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הקדמה). דברי האל ברורים מאוד. מי שמבטא את האמת, מראה לנו את הדרך ומעניק לנו חיים הוא אלוהים בבשר ודם. כאשר ישוע אדוננו בא לעבוד כבשר ודם, הוא נראה בדיוק כמו אדם רגיל – הוא היה בנו של נגר. זו הסיבה לכך שאנשים רבים לא הכירו בכך שהוא היה אלוהים. אז למה אנשים רבים הלכו בכל זאת בעקבות ישוע אדוננו? מפני שאף בן אדם לא היה מסוגל להשיג את עבודתו ואת דבריו. רק הוא היה מסוגל לבטא את האמת ולהעניק לנו את דרך החזרה בתשובה. הוא היה אהבה, רחמים וגאולה עבור האנושות. לאף אדם אין את הדברים האלה, או היכולת לבצע את כל זה. אז ישוע אדוננו היה אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. וכעת בא האל הכול יכול, והוא נראה מבחוץ כאדם רגיל, אבל הוא ביטא כל כך הרבה אמיתות, ועושה את עבודת השיפוט באחרית הימים. הוא כבר כבש והשלים קבוצה של מתגברים. האל הכול יכול ביצע עבודה אדירה כל כך וטלטל את העולם כולו, חשף את טבעו הצודק של אלוהים לאנושות והביא לנו את דרך חיי הנצח. אלה דברים ששום אדם לא היה מסוגל לבצע. אם נתייחס רק למין שבו הופיעה ההתגלמות כבשר ודם ולא לאמיתות שאלוהים מבטא, זו טיפשות שלא תיאמן, וזו חזרה על טעותם של הפרושים שהתנגדו לאלוהים."

נזכרתי איך בהמון כנסיות דיברו במשך שנים על הישמרות מפני משיחי שקר, אבל אף אחד לא הסביר בבירור איך לזהות אם מישהו הוא אלוהים כבשר ודם. רק האל הכול יכול מסוגל להבהיר את ההיבט הזה של האמת. השתכנעתי לגמרי. הרגשתי גם אשמה גדולה. כל השנים האלה הייתי מאמינה וקראתי כל כך הרבה בכתבי הקודש, אבל אפילו לא ידעתי איך לזהות את אדוננו. הייתי ממש כמו אדם חילוני, הסתכלתי בקנקן ולא במה שיש בו, הנחתי שאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם לא יכול להיות אישה. אם הייתי נולדת בעידן החסד הייתי מגנה את ישוע אדוננו בדיוק כמו הפרושים. אחרי זה שיתפנו על עוד המון דברים, כולל התעלומות של תוכנית הניהול של אלוהים, שלושת שלבי עבודתו, איך הוא מבצע את עבודת השיפוט שלו באחרית הימים כדי לטהר ולהושיע את האדם, ועוד. נעשיתי משוכנעת עוד יותר שדברי האל הכול יכול הם האמת, שהוא ישוע אדוננו שחזר. אף אחד מלבד אלוהים לא יכול לחשוף את תעלומות האמת האלה. אף אחד לא יכול לטהר ולהושיע אנשים אחרים, ואיש לא יכול לקבוע את התוצאה ואת היעד של אנשים. זה ממש פקח את עיניי. לא פלא שהאחים והאחיות ההם לא היו מוכנים לחזור אחרי שקיבלו את הברק ממזרח. הם גילו את האמת בדברי האל הכול יכול, ושמעו את קולו של אלוהים. הם קיבלו בברכה את חזרתו של אדוננו. מי ירצה להפנות עורף אחרי שגילה את טביעות רגליו של אלוהים והשתתף במשתה החתונה של השה? זה יהיה אידיוטי. כל השנים האלה חלפו. אם הייתי בודקת את העניין מוקדם יותר ומקשיבה למה שהיה לברק ממזרח לומר, הייתי יכולה להשתחרר מהכאב מוקדם יותר, והייתי נהנית ממי החיים. הייתי עיוורת ושוטה, הקשבתי לשטויות של אנשי הכמורה בלי לחשוב. הייתי ממש יהירה ונצמדתי בעקשנות לכתבי הקודש, הנחלתי לאחים ולאחיות את התפיסות המוטעות שלי וגרמתי להם להכחיש ולגנות ביחד איתי את עבודתו החדשה של אלוהים. מנעתי מאחרים לקבל בברכה את חזרתו של אדוננו. זה הזכיר לי משהו שישוע אדוננו אמר כדי לגעור בפרושים: "כי סוֹגְרִים אַתֶּם אֶת מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם; הֵן אַתֶּם אֵינְכֶם נִכְנָסִים לְתוֹכָהּ וְגַם לַבָּאִים אֵינְכֶם מַנִּיחִים לְהִכָּנֵס" (מתי כ"ג 13). התנהגתי בדיוק כמו הפרושים, סגרתי את מלכות השמיים, לא נכנסתי ולא הנחתי לאחרים להיכנס. גרמתי נזק לאחים ולאחיות – זה היה רוע גדול.

כשחשבתי על כל הדברים הנוראים שעשיתי נגד האל הכול יכול, ממש שנאתי את עצמי, לא יכולתי לעצור בעצמי – רצתי למטבח ופרצתי בבכי. מאוחר יותר קראתי עוד קטע מדברי האל הכול יכול: "מכיוון שאתה מאמין באלוהים, עליך לבטוח בכל דברי האל ובכל עבודתו. כלומר מכיוון שאתה מאמין באלוהים, עליך להתמסר לו. אם אינך מסוגל לעשות זאת, אזי אין זה משנה אם אתה מאמין באלוהים או לא. אם אתה מאמין באלוהים זה שנים רבות, אך מעולם לא התמסרת לו ואינך מקבל את כל דבריו, אלא, במקום זאת, אתה מבקש מאלוהים להישמע לך ולפעול על פי התפיסות שלך, הרי שאתה אדם מרדני ביותר ואתה חסר אמונה. כיצד יכול אדם כזה להתמסר לדברים ולעבודה של אלוהים שאינם תואמים את תפיסות האדם? המרדנים ביותר הם אלו שמתריסים נגד אלוהים ומתנגדים לו בכוונה תחילה. הם אויביו של אלוהים והם צוררי המשיח. גישתם תמיד עוינת כלפי עבודתו החדשה של אלוהים, לעולם אין להם ולו נטייה קלה ביותר לציית ומעולם הם לא צייתו ברצון ולא היו כנועים. הם מרוממים את עצמם על פני הזולת ולעולם אינם נשמעים לאיש. בפני אלוהים, הם רואים את עצמם כטובים ביותר בהטפת דבר האל וכמוכשרים ביותר בעבודה על הזולת. הם לעולם לא נפטרים מה'אוצרות' שבבעלותם, אלא מתייחסים אליהם כאל נכסים משפחתיים שיש לעבוד אותם, שיש להטיף עליהם לזולת, והם משתמשים בהם כדי להטיף לשוטים שמעריצים אותם כאלילים. בהחלט ישנם כמה בני אדם כאלה בכנסייה. אפשר לומר שהם 'גיבורים עשויים לבלי חת', אשר דרים דור אחר דור בבית האלוהים. הם רואים בהטפת 'דבר האל' (הדוקטרינה) את חובתם הרמה ביותר. שנה אחר שנה, דור אחר דור, הם מתרוצצים ואוכפים במרץ את חובתם 'המקודשת והבלתי ניתנת להפרה'. איש לא מעז לגעת בהם. איש לא מעז להוכיח אותם בגלוי. הם הופכים ל'מלכים' בבית האלוהים, משתוללים ורודים בזולת לאורך העידנים. להקת השדים הזו שואפת להתאחד ולהשמיד את עבודתי. איך ייתכן שאאפשר לשדים החיים האלה להתקיים לנגד עיניי? אפילו אלה המתמסרים רק באופן חלקי לא יכולים להמשיך כך עד הסוף, לא כל שכן הרודנים האלה שאין ולו שמץ של התמסרות בלבם!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מי שמתמסר לאלוהים בלב טהור ייפול לבטח בנחלתו). המילים החריפות של אלוהים היו כמו סכין שננעץ לי בלב. הרגשתי שכל מילה הייתה שיפוט שאני חווה. לאורך כל השנים האלה, חשבתי שלאף אחד בכנסייה אין אמונה כמו שלי, שאני המאמינה האדוקה ביותר. התייחסתי לקורבנות שהקרבתי בתור הון אישי, כאילו הייתי סמכות מלכותית בכנסייה. המילה האחרונה בכל נושא, גדול או קטן, הייתה שלי. אחים ואחיות האמינו באדוננו וקראו בכתבי הקודש, אבל אני הייתי זו שהם הקשיבו לה. נאחזתי בתפיסות שלי לגבי קבלת פני אדוננו בנוקשות רבה, ואיימתי על אחים ואחיות כדי למנוע מהם לבדוק את הנושא. אטמתי לגמרי את הכנסייה. חברי הכנסייה היו מפוחדים מכדי לקבל מישהו מהברק ממזרח ולא העזו להקשיב לדבריהם עד הסוף. חלק מהם מאוד אהבו את מה שהם שמעו, אבל חששו מדי להניח להם לסיים, כי הם דאגו שאגרש אותם. ראיתי שהייתי משרתת של הרוע, שמנעה מאנשים לקבל את פני אדוננו. הייתי פרושית בת-ימינו! פגעתי בטבעו של אלוהים, והוא הטיל עליי משמעת והתיר לי לחלות. ועדיין לא חזרתי בי, והמשכתי להחזיק בתפיסות שלי כאילו הן היו האמת, במקום להתאמץ לחקור את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים. כמה יהיר מצדי! גרמתי לכולם בכנסייה להקשיב לי, להתייחס לרעיונות שלי כאל האמת, ניסיתי לעמוד במקומו של אלוהים. זה לא כמו להיות צורר משיח, כמו הארכי-מלאך? אחרי כל השנים שבהן הייתי מאמינה, עדיין לא הכרתי את אלוהים, ונלחמתי נגדו. אבל במקום להעניש אותי ישירות, הוא בלם אותי בנתיב הרוע שלי בכך שבריאותי התערערה, ודאג ששני האחים האלה יבואו לשתף איתי את הבשורה. ממש לא הייתי ראויה לרחמיו של אלוהים ולישועתו. כשהבנתי את זה התמלאתי הכרת תודה והרגשתי שאני חייבת חוב גדול לאלוהים. השתטחתי בפני אלוהים, בכיתי והתפללתי: "האל הכול יכול! מעשיי באמת ראויים לגינוי שלך, לקללתך. אני לא ראויה לחיות בעולם הזה. הושעת אותי והרעפת עליי חסד בכך שאפשרת לי לשמוע את קולך. אלוהים, עשיתי כל כך הרבה רע ולא מגיע לי לבקש את רחמיך. אני מבקשת רק שתעניק לי הזדמנות לכפר על חטאיי, לפצות על העבירות שלי. אני מוכנה לשלם כל מחיר כדי לשתף את הבשורה, לעזור לכבשים האבודות שלך למצוא את הדרך חזרה לביתך ולקבל את ישועתך.

במשך זמן מה בלעתי את דברי האל הכול יכול כמו אדם שגווע ברעב, ולמדתי כל כך הרבה אמיתות שלא ידעתי קודם, למשל מהי ההתגלמות כבשר ודם, מהי אמונה באלוהים, מה המשמעות של לשרת באמת את אלוהים, ולמדתי גם על שינוי טבע, כיצד לאהוב את אלוהים באמת ולהשביע את רצונו, ועוד. הרגשתי שהשגתי כל כך הרבה מכל ההשקיה וההזנה של דברי האל. ממש השתתפתי במשתה החתונה של השה. נעשיתי משוכנעת שאלו הן הופעתו ועבודתו של אלוהים, הדרך שהוא מראה לנו באופן אישי. כמו כן, בעיית הבריאות שלי נעלמה לגמרי. באמצעות עבודה עם אחים ואחיות שכנעתי את תשעת העמיתים הראשיים שלנו ויותר משלושים מנהיגי צוותים לבוא בפני אלוהים. ואז התחלתי להפיץ את הבשורה ולמלא את חובתי כדי שמאמינים אמיתיים נוספים יוכלו להשיג בהקדם את ישועת האל באחרית הימים. תודה לאל הכול יכול!