ביולי 2019 קיבלתי את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים. אחרי זה קראתי הרבה מאוד מדברי האל הכול יכול, ובכל פעם שקראתי בהם הרגשתי כאילו אלוהים מדבר אליי פנים אל פנים. זה היה מזין ביותר, וממש נהניתי מזה. זו הייתה תחושה שמעולם לא חוויתי קודם לכן. דרך השיתוף למדתי שכל עוד אנחנו חיים, צריכה להיות לנו אמונה, ועלינו לקרוא בדברי האל ולמלא חובה של יצירים נבראים. ואף על פי שאבי התנגד לאמונתי והתפרץ עליי בכעס פעמים רבות, המשכתי ללכת למפגשים, כי ידעתי שזו הדרך היחידה להשיג הבנה טובה יותר של דברי האל. לפני שיכולתי לקרוא את דברי האל, חיי היו כל כך ריקים. זה מה שסיפק אותי והעניק לי כיוון בחיים. ידעתי איזו חשיבות עצומה יש למפגשים ולקריאת דברי האל עבורי.

אבל תוך זמן קצר ניצבתי בפני פיתוי. שכנה שלי ביקשה ממני לעבוד כמוכרת בחנות שהיא עבדה בה, ואמרה שאוכל להרוויח יותר מ-500 פזוס ביום. היא אמרה שהיא בטוחה שיקבלו אותי. זה נשמע לי כמו משכורת טובה. עם סכום כזה יכולתי להרשות לעצמי את הדברים שרציתי, ויכולתי גם לעזור להורים שלי. אבל אם אעבוד שם, כנראה לא אוכל להשתתף כרגיל במפגשים. בכל זאת רציתי את הכסף ולא הייתי מעוניינת להחמיץ את ההזדמנות הזו. בסופו של דבר נכנעתי לפיתוי והסכמתי להצעת העבודה. חתמתי על חוזה לחודש אחד בלבד, במחשבה שלאחר מכן אוכל להגיע למפגשים כרגיל ובינתיים אעשה כמיטב יכולתי להמשיך להשתתף. עם זאת, הדברים לא התנהלו בהתאם לציפיות שלי. בניגוד למה שקיוויתי, היה בלתי אפשרי להשתתף במפגשים. לא יכולתי להשתמש בטלפון הסלולרי שלי בעבודה ולא יצאתי משם עד שש בערב. הנסיעה חזרה הייתה ממושכת, אז כשהגעתי הביתה כבר הייתי ממש עייפה. פשוט לא הייתה לי אנרגיה. אם לא הייתי מגיעה הביתה בזמן, כבר היה מאוחר מכדי להשתתף במפגש. עם הזמן הרגשתי שאני הולכת ומתרחקת מאלוהים, והרגשתי חוסר נחת ופחד שאין לו שם. הייתי מאוד עצובה כל הזמן ולא היה לי מושג למה. כלפי חוץ המשכתי לחייך, אבל בפנים כאב לי. הרגשתי כאילו כל האור שהיה לי בחיים נעלם. לפעמים הרגשתי אפלה כה גדולה, שהייתי מתחילה לבכות. התגעגעתי מאוד להשתתפות במפגשים. כאשר לא היו לקוחות בחנות הייתי כותבת את דברי האל שזכרתי במחברת שלי, וקראתי והרהרתי בהם כשיכולתי. יכולתי להרגיש את העזרה וההנחיה של אלוהים. הסתכלתי כל הזמן על לוח השנה וספרתי את הימים שנותרו לחוזה שלי. רציתי לגמור עם העבודה הזאת ולהתחיל שוב להשתתף במפגשים.

יום אחד נכנסתי לפייסבוק וראיתי כמה קטעים מדברי האל, שאח אחד העלה. "כל מיני אסונות יתרחשו. כל האומות וכל המקומות יחוו אסונות: מגיפות, רעב, שיטפון, בצורת ורעידות אדמה בכל מקום. האסונות האלה אינם קורים רק במקום אחד או שניים, והם גם לא יסתיימו בתוך יום או יומיים, אלא הם יתרחבו לאזורים גדולים יותר ויותר וילכו ויחמירו. בפרק זמן זה, יתרחשו כל מיני מכות של שרצים בזו אחר זו, ותופעת הקניבליזם תתרחש בכל מקום. זה המשפט שלי את כל האומות ואת כל העמים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 65). "רחמיי יוצאים אל אלה שאוהבים אותי ומתכחשים לעצמם. בנוסף, העונש המומט על הרעים הוא הוכחה לטבעי הצודק והרבה מעבר לכך, הוא גם עדות לחרון אפי. בבוא האסון, רעב ומגיפה יכו בכל אלה שמתנגדים לי, והם יבכו. אלה שעשו מעשים רעים שונים לא יחמקו מתשלום המחיר על חטאיהם, אפילו אם הם חסידי אל מזה שנים רבות. גם אותם יפקוד אסון, שבקושי נראה כמוהו אי-פעם לאורך מיליוני שנים, והם יחיו בפחד וחרדה תמידיים. בנוסף, כל חסידיי שהיו נאמנים לי בלבד ישמחו ויריעו לכוחי. הם יחוו סיפוק בל יתואר ויחיו חיי רון שמעולם לא הענקתי לאנושות קודם לכן. זאת מכיוון שאני נוצר בלבי את המעשים הטובים של בני האדם ומתעב את מעשיהם הרעים. מאז שהתחלתי למשול באנושות, ייחלתי בקוצר רוח לקבוצה של בני אדם שיהיו איתי בדעה אחת. מעולם לא שכחתי את אלה שדעתם שונה משלי. אני מתעב אותם בלבי ותמיד חיכיתי להזדמנות לגרום להם לשלם על מעשיהם הרעים, דבר שיסב לי עונג. כעת, סוף-סוף הגיע היום שלי, ואני לא צריך לחכות עוד!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הכינו מספיק מעשים טובים למען ייעודכם). יכולתי להרגיש את האותנטיות של דברי האל, וממש נבהלתי. יכולתי לראות שמה שהוא אמר מתגשם. היו יותר ויותר אסונות במינדנאו, כמו התפרצויות הרי געש, הוריקנים, רעידות אדמה ומגפות, ואותו דבר התרחש בכל רחבי העולם. אבל אני החלטתי להרוויח כסף והתרחקתי מאלוהים. חששתי שאלוהים לא יגן עליי בעת אסון, ואני אאבד את חיי. אז התפללתי כך: "אלוהים, אנא סלח לי שהעדפתי כסף על פניך. אני יודעת שפעלתי נגד רצונך, אבל אני רוצה לחזור בתשובה." אמרתי לעצמי שלא מאוחר מדי לחזור בתשובה, שעדיין יש לי סיכוי לחזור למפגשים. חיכיתי לסיומו הקרוב של החוזה שלי, כדי שאוכל שוב לקחת על עצמי חובה.

אני זוכרת שב-15 בדצמבר 2019 הרגשתי חרדה גדולה. לא ידעתי למה, אבל הייתה לי הרגשה מבשרת רעות. רציתי ללכת הביתה, להתרחק מהקניון, ולא להמשיך לעבוד. ואז עובדת אחרת ביקשה ממני ללכת איתה לשירותים. כעבור דקות ספורות, בדיוק כשהיינו בדרך חזרה לקניון, האדמה התחילה להתנודד. ראיתי אנשים יוצאים בריצה מהקניון. אחרים נותרו קפואים במקומם מפחד. דברים נפלו ממדפים בכל מקום. למזלנו היינו ממש ליד היציאה, אז יצאנו במהירות מהבניין. הוא התנדנד כל כך חזק, עד שהרגשתי כמו תינוקת בעריסה והיה קשה להגיע למקום מבטחים. כשאני חושבת על כל מה שקרה, במקרה יצאתי מהקניון ללכת לשירותים רגע לפני שזה התחיל, והיו בשירותים הרבה אנשים, אז נאלצנו לחכות שם זמן-מה. רעידת האדמה התחילה ברגע שחזרתי פנימה. התזמון היה מושלם, אז זו הייתה הגנתו של אלוהים שהצילה אותי מסכנה. התרגשתי כל כך. לא מפני ששרדתי, אלא כי ראיתי את אהבתו של אלוהים, וראיתי שהוא היה איתי. הוא הציל אותי מרעידת האדמה הזו. קראתי אל אלוהים שוב ושוב מעומק ליבי, "תודה לך, האל הכול יכול, הצלת אותי!" בזמן שעמדתי שם בחוץ רצו לי בראש הרבה מחשבות. ידעתי שהרווחתי קצת כסף, אבל הרגשתי מודאגת ועגמומית. כסף לא חשוב. הוא חסר תועלת ברעידת אדמה. הדבר היחיד שחשוב הוא לבוא בפני אלוהים ולקבל את ישועתו. השתוקקתי מאוד ללכת הביתה ולהצטרף למפגש. רציתי לספר לאחים ולאחיות איך אלוהים הנחה אותי הרחק מאסון, ואיך הייתי עדה לאהבתו ולמעשיו.

בדרך הביתה באותו יום, תהיתי מדוע אלוהים עדיין הגן עליי, גם אחרי שהתרחקתי ממנו. פתחתי את האפליקציה של הכנסייה וראיתי קטע מדברי האל הכול יכול. "אהבת האל היא מעשית: בזכות חסדו של אלוהים, האדם נמנע מאסון אחר אסון, בעוד שאלוהים מפגין את סובלנותו כלפי חולשתו של האדם פעם אחר פעם. המשפט והייסורים של אלוהים מאפשרים לבני האדם להכיר בהדרגה בשחיתותה ובמהותה השטנית של האנושות. הדברים שאלוהים מספק, הנאורות וההנחייה שהוא מעניק לאדם מאפשרים לאנושות להכיר יותר ויותר את מהות האמת. כל אלה מאפשרים לאנושות לדעת יותר ויותר מה בני אדם צריכים, באיזו דרך עליהם ללכת, לשם מה הם חיים, מה הערך והמשמעות של חייהם וכיצד עליהם ללכת בדרך שלפניהם. כל הדברים הללו שאלוהים עושה בלתי נפרדים ממטרתו המקורית היחידה. אם כן, מהי המטרה הזו? מדוע אלוהים משתמש בשיטות האלה כדי לבצע את עבודתו על האדם? איזו תוצאה הוא רוצה להשיג? במילים אחרות, מה הוא רוצה לראות באדם? מה הוא רוצה להשיג ממנו? מה שאלוהים רוצה לראות הוא שאפשר להחיות את לב האדם. השיטות האלה שבהן הוא משתמש לעבוד על האדם הן מאמץ מתמשך לעורר את לב האדם ואת רוחו של האדם, לאפשר לו להבין מהיכן הגיע, מי מנחה אותו, תומך בו ומקיים אותו, ומי אפשר לאדם לחיות עד ימינו. הן אמצעים לאפשר לאדם להבין מיהו הבורא, את מי עליו לעבוד, באיזו דרך עליו ללכת ובאיזו דרך על האדם לבוא בפני אלוהים. הן אמצעים להחיות בהדרגה את לב האדם כדי שהאדם יכיר את לב האל, יבין את לב האל ויתפוס את הדאגה הרבה ואת המחשבה שמאחורי עבודת האל להושעת האדם. כשלב האדם קם לתחייה, הוא לא רוצה עוד לחיות עם טבע מושחת ומנוון, אלא לעסוק בחיפוש של האמת כדי להשביע את רצון האל. כשלב האדם מתעורר, הוא מסוגל להתנתק לחלוטין מהשטן. השטן כבר לא פוגע בו, שולט בו או מוליך אותו שולל. במקום זאת, האדם יכול לשתף פעולה באופן פרואקטיבי עם עבודת האל ועם דבריו כדי לרצות את לבו של אלוהים, ובכך לזכות ביראת אל והסתלקות מרע. זו התכלית המקורית של עבודתו של אלוהים" (הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ו'). זה היה כל כך מרגש עבורי. יכולתי לראות את אהבתו ורחמיו של אלוהים. בחרתי לוותר על מפגשים ועל חובתי כדי לזכות בתענוגות חומריים, אז חשבתי שאלוהים לא יציל אותי. אבל באורח פלא הוא הגן עליי ברעידת האדמה, במקום להשליך אותי לצד. אלוהים רצה שאני אתעורר ואפסיק לחמוד כסף, שאחזור לפניו, אחפש את האמת ואמלא חובה. הרגשתי ברת מזל מאוד. לא יכולתי לבזבז את ההזדמנות הזו מאלוהים, הייתי חייבת לחזור בתשובה, להניח להנאות החומריות ולחזור למלא חובה של יציר נברא בכנסייה.

אחרי שהחוזה שלי הסתיים, בסוף דצמבר, השקעתי כמעט את כל הזמן והאנרגיה שלי במילוי חובתי. הרגשתי חלשה מדי פעם כשנתקלתי בבעיות, ולפעמים נעשיתי ממש עייפה, אבל תמיד חשבתי על האופן שבו אלוהים הגן עליי ברעידת האדמה. לא משנה עם כמה קשיים התמודדתי, ידעתי שאני חייבת לעבוד קשה ולמלא את חובתי כדי לגמול לאלוהים על אהבתו. חשבתי שזו הדרך היחידה להימלט מקשיי האסונות ולהשיג יעד טוב. ואז, יום אחד, צפיתי בעדות שנקראת "מחלתי חשפה את המניע שלי לברכות". זה היה סרטון על אח שהיה מאמין במשך זמן רב, ושגם השקיע הרבה ועבד קשה ומילא את חובתו עד שחלה במחלה קשה. הוא היה אומלל ואפילו האשים את אלוהים. הוא חשב שכיוון שהשקיע כל כך הרבה, הוא לא אמור לחלות במחלה חמורה כל כך, ולא הבין למה אלוהים לא בירך אותו והגן עליו. אחרי שקרא את דברי האל הוא הבין שהוא לא מילא את חובתו כדי לחפש את האמת ולהישמע לאלוהים, אלא כדי לקבל ברכות ולהיכנס למלכות האל. ההתנסות הזו שלו הראתה לי שהמניעים שלי במילוי חובתי עלולים להיות נגועים אף הם, כי תמיד קיוויתי שאלוהים יציל אותי מאסון. חששתי שאני מנסה לעשות עסקה עם אלוהים, בדיוק כמו האח בסרט. באותו לילה שאלתי את עצמי, האם מילאתי את חובתי כדי להשביע את רצון האל, או כדי לזכות בחסדו? חשבתי על ההגנה שקיבלתי בזמן רעידת האדמה ועל האימה שהרגשתי לאחר מכן. פחדתי שבעתיד איקלע לאסון. כלומר, הרצון שלי לחזור למלא חובה נבע רק מתקווה שאלוהים יציל אותי מהאסונות. היו לי אותם מניעים והשקפות כמו של האח בסרט. הוא חווה מחלה ואני חוויתי רעידת אדמה. הקורבנות שלי לא נועדו כדי להישמע לאלוהים ולהשביע את רצונו, אלא פשוט כדי שהוא יגן עליי מאסון כך שיהיה לי יעד טוב ואוכל להיכנס אל מלכותו. באותו לילה הייתי מאוד מוטרדת. ממש לא יכולתי לקבל את זה, שאני רק ממלאת את חובתי בתמורה לברכותיו של אלוהים. רציתי בכל מאודי למלא אותה בכנות. אבל בפועל, האמונה שלי נועדה לתועלת שלי-עצמי. לבי היה חסר יראת אל, ולא נשמעתי לאלוהים או עבדתי אותו כבורא שלנו.

מאוחר יותר חיפשתי כמה אמיתות בנושא, ומצאתי קטע שאלוהים אמר. "מעשיי רבים מהחול אשר על שפת הים וחוכמתי רבה מזו של כל בני שלמה, אך בני האדם רואים בי רק רופא חסר חשיבות ומורה אלמוני לאדם. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי שארפא אותם, רבים מאוד מאמינים בי רק כדי שאשתמש בעוצמתי כדי לגרש רוחות טמאות מגופם, ורבים מאוד מאמינים בי רק כדי לקבל שלווה ואושר ממני. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי לדרוש ממני יותר עושר חומרי ורבים מאוד מאמינים בי רק כדי להעביר את החיים הללו בשלום וכדי להיות בטוחים בעולם הבא. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי להימנע מסבל הגיהינום ולקבל ברכת שמיים. רבים מאוד מאמינים בי רק לשם נוחות זמנית, אך אינם מבקשים להרוויח דבר בעולם הבא. כשאני מביא את חרוני על האנשים ולוקח את כל האושר והשלווה שהיו להם בעבר, הם הופכים ספקניים. כשאני נותן לאנשים את סבל הגיהינום ולוקח מהם את ברכות השמיים, זעמם מתעורר. כשאנשים מבקשים ממני לרפא אותם, איני מקשיב להם ואני חש סלידה כלפיהם, הם הולכים אז ממני כדי לבקש, במקום זאת, את דרכי רפואת הרשע והכישוף. כשאני לוקח מהאנשים את כל אשר הם דרשו ממני ממני, כולם נעלמים ללא עקבות. לפיכך, אני אומר שלאנשים יש אמונה בי מכיוון שחסדי שופע מדי ומשום שיש תועלות רבות מדי להרוויח" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מה אתה יודע על אמונה?). דברי האל חשפו את מצבי באופן מושלם. האמונה שלי נועדה רק כדי ליהנות מחסדו, כדי שיציל אותי מאסון. אחרי רעידת האדמה, זנחתי את התשוקה שלי לכסף ולתענוגות וחזרתי למילוי חובתי, אבל לא משנה כמה קשה עבדתי, כל שניסיתי היה לגרום לאלוהים להציל אותי ולהגן עליי מאסון. רציתי להשתמש בהזדמנות שלי למלא חובה בתמורה לברכות של מלכות האל. מילאתי חובה רק למען עצמי – עשיתי עסקה עם אלוהים. הרגשתי אשמה ובושה גדולות כשהבנתי את המניעים האנוכיים שלי ואת ההשקפות השגויות שלי. התפללתי לאלוהים, "אלוהים, אני כל כך מושחתת. כל המאמצים שלי היו חלק מעסקה. רימיתי אותך. אלוהים, אני אסירת תודה על כך שחשפת את השחיתות שלי ואפשרת לי להכיר את עצמי. אני לא רוצה להמשיך למלא את חובתי רק למען ברכות. אני רוצה רק להשביע את רצונך."

קצת אחרי זה, אחות שלחה לי כמה מדברי האל שעזרו לי להבין איפה טעיתי בחיפוש שלי. בדברי האל נאמר: "באמונתכם באלוהים, באיזה נתיב אתם פוסעים עכשיו? אם, בניגוד לפטרוס, אינך מחפש חיים והבנה של עצמך ואינך מכיר את אלוהים, אזי אינך פוסע בנתיב של פטרוס. בימים אלה רוב האנשים נמצאים במצב הבא: 'כדי לזכות בברכות, עליי להשקיע את עצמי למען האל ולשלם מחיר עבורו. על מנת לזכות בברכות, עליי לנטוש הכול עבור אלוהים. אני חייב להשלים את מה שהאל הפקיד בידיי ואני חייב למלא את חובתי היטב'. מצב זה נשלט על ידי הכוונה לזכות בברכות וזו דוגמה להשקעת עצמך עבור אלוהים באופן מוחלט במטרה לקבל ממנו גמול ולזכות בכתר. אנשים כאלה חסרים את האמת בלבם ואין כל ספק שההבנה שלהם מורכבת רק מכמה מילים ודוקטרינות, שבהן הם מנופפים בכל מקום שאליו הם הולכים. דרכם היא דרכו של פאולוס. האמונה של אנשים כאלה היא מעשה של עמל תמידי ובתוך-תוכם הם חשים שככל שיעשו יותר, כך יוכיחו יותר את נאמנותם לאלוהים, שככל שיעשו יותר, כך אלוהים לבטח יהיה שבע רצון, ושככל שיעשו יותר, כך הם יהיו ראויים יותר לקבל כתר בפני אלוהים וכך יזכו ביותר ברכות. הם חושבים שאם הם יכולים לשאת סבל, להטיף ולמות למען המשיח, אם הם יכולים להקריב את חייהם ואם הם יכולים להשלים את כל החובות שאלוהים הפקיד בידיהם, אזי הם יהיו אלה שיזכו בברכות הרבות ביותר ואלו שלבטח יוענקו להם כתרים. זה בדיוק מה שדמיין פאולוס ומה שהוא חיפש. זה בדיוק הנתיב שבו הוא פסע ומחשבות כאלה הניעו אותו לעבוד כדי לשרת את אלוהים. האין מקורן של מחשבות וכוונות אלה באופי שטני?" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לצעוד בדרכו של פטרוס). "כל בני האדם המושחתים חיים למען עצמם. כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון – זהו סיכום האופי האנושי. אנשים מאמינים באלוהים למען עצמם. כשהם זונחים דברים ומשקיעים את עצמם למען אלוהים, הדבר נעשה כדי לזכות בברכות, וכשהם נאמנים לו, הדבר נעשה במטרה לקבל גמול. לסיכום, כל זה נעשה על מנת לזכות בברכות, לקבל גמול ולהיכנס למלכות השמיים. בחברה האנושית אנשים עובדים למען התועלת האישית שלהם, ובבית האל הם ממלאים חובה כדי לזכות בברכה. במטרה לזכות בברכות, אנשים נוטשים הכול ומסוגלים לשאת סבל רב: זוהי הראיה הטובה ביותר לאופיו השטני של האדם" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). מדברי האל למדתי שאנשים רבים יכולים לוותר על הכול כדי לשלם מחיר למען האל, אך בליבם הם לא עושים זאת כדי להשביע את רצונו, אלא כדי לקבל ברכות. הם בדיוק כמו פאולוס. פאולוס סבל הרבה ובילה זמן רב בדרכים כדי להפיץ את הבשורה, אבל הוא רצה רק לתת את העבודה והמאמץ שלו תמורת ברכות האל. אחרי שהוא ביצע הרבה עבודה, הוא אמר: "אֶת הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה נִלְחַמְתִּי, אֶת הַמֵּרוֹץ הִשְׁלַמְתִּי, אֶת הָאֱמוּנָה שָׁמַרְתִּי. מֵעַתָּה שְׁמוּרָה לִי עֲטֶרֶת הַצְּדָקָה" (טימותיאוס ב' ד' 7-8). כל מה שפאולוס עשה היה בעל אופי של עסקה. הכול נעשה למען ברכות, למען פרסים, למען כתר. היה אכפת לו רק מעבודה, לא מהנהגת האמת או מהיווכחות במציאות של דברי האלוהים. בגלל זה הטבע שלו לא השתנה מעולם. לכן אלוהים מעולם לא העניק לו את אישורו, אף על פי שהפיץ את הבשורה וזכה באנשים רבים. כשהרהרתי בעצמי, הבנתי שהייתי בדיוק כמו פאולוס. עזבתי את העבודה שלי והשקעתי כמעט את כל הזמן והאנרגיה שלי במילוי חובתי, לפעמים אפילו אכלתי רק ארוחה אחת ביום, כשהייתי עסוקה. אבל זה לא היה כדי לחפש את האמת או להשביע את רצון האל, אלא כדי לקבל את הברכות שלו. לא ניסיתי להכיר את עצמי או לפתור את השחיתות שלי, רק רציתי שאלוהים יראה כמה אני מתאמצת ויציל אותי מאסונות, כדי שיהיה לי בסוף יעד טוב ואוכל להיכנס למלכותו. ראיתי כמה עמוק הושחתי על ידי השטן, כמה הייתי אנוכית, ושכל מה שעשיתי היה למען עצמי. לא הייתה לי מסירות או אהבה אמיתית לאלוהים. אהבתי רק את עצמי. ההבנה הזו הייתה מטרידה מאוד עבורי. התפללתי: "אלוהים, עזור לי בבקשה לשנות את ההשקפות והמניעים השגויים שלי במילוי חובתי. אני רוצה למלא את חובתי כפי שאתה דורש, לא למען עצמי."

זמן קצר לאחר מכן קראתי קטע אחר בדברי האל, שמאוד ריגש אותי. נאמר בדברי האל: "אין לי ברירה אחרת והקדשתי עצמי לכם בכל לבי, ולמרות זאת אתם צופנים כוונות מרושעות ואינכם מתייחסים אליי בלב שלם. זהו ההיקף של חובתכם והתפקיד היחידי שלכם. האין זה כך? האם אינכם יודעים שכשלתם לחלוטין במילוי חובתו של יציר נברא? כיצד תוכלו להיחשב כיצירים נבראים? האין זה ברור לכם מה אתם מביעים ומביאים לידי ביטוי? כשלתם במילוי חובתכם, אך אתם מבקשים לזכות בסובלנות של אלוהים ובחסדו השופע. חסד כזה לא הוכן עבור אנשים חסרי ערך ושפלים כמותכם, אלא עבור אלה שאינם מבקשים דבר ומקריבים בשמחה. אנשים כמותכם, בינוניים כמותכם, אינם ראויים כלל ליהנות מחסדי שמים. רק קשיים ועונשים בלתי פוסקים ילוו את ימיכם! אם אינכם מסוגלים להיות נאמנים לי, גורלכם יהיה סבל. אם אינכם מסוגלים לשאת באחריות כלפי דבריי ועבודתי, סופכם יהיה ענישה. כל החסד, הברכות וחיי המלכות הנפלאים לא יחולו עליכם. זה הסוף שאתם ראויים לו ואלו ההשלכות של מעשיכם! לא די בכך שהנבערים והשחצנים אינם עושים כמיטב יכולתם ואינם ממלאים את חובתם, הם מושיטים את ידיהם לקבל חסד, כאילו שהם ראויים למה שהם מבקשים. ואם הם אינם מצליחים לזכות במבוקשם, הם נעשים חסרי אמונה עוד יותר. כיצד אנשים כאלה יכולים להיחשב הגיוניים? איכותכם ירודה ואתם משוללי היגיון, אינכם מסוגלים כלל למלא את החובה שעליכם למלא במהלך עבודת הניהול. ערככם כבר הידרדר לגמרי. חוסר יכולתכם לגמול לי על שהפגנתי כלפיכם חסד שכזה הוא כבר מעשה של מרדנות קיצונית שדי בו כדי להרשיע אתכם ולהדגים את פחדנותכם, את אי-כשירותכם, את שפלותכם ואת היותכם בלתי ראויים. באיזו זכות אתם ממשיכים בהושטת הידיים שלכם?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו כבשר ודם לבין חובתו של האדם). עד שקראתי את זה לא הבנתי עד כמה הייתי חמדנית. השקעתי המון זמן במילוי חובתי, אבל בינתיים סחטתי ברכות מאלוהים ועשיתי עסקה איתו. לא באמת מילאתי את חובתי ולא הייתי באמת יציר נברא. איזו זכות הייתה לי לדרוש את חסד האל, לדרוש שהוא יציל אותי מאסון כדי שאוכל להיכנס למלכותו? בלי הגילוי שבדברי האל, עדיין לא הייתי יודעת עד כמה הייתי מרדנית ומושחתת, או עד כמה אלוהים שנא את המניעים הבזויים שלי לברכות. חשבתי רק על עצמי, לא על רצונו של אלוהים. אדם כמוני לא ראוי לברכותיו של אלוהים ולישועתו. אלוהים הוא צודק וקדוש, והוא אוהב אנשים שמסורים לו, שיכולים למלא חובה בלב טהור. אבל האם היה לי לב טהור וכן? לחלוטין לא. כל כך התביישתי במניעים הבזויים שלי וברצונות הראוותניים שלי. לא הייתי ראויה לחסדו של האל. רציתי לשנות את עצמי ואת המניעים השגויים שלי, להיות מסוגלת לתת את כל מה שיש לי במילוי חובתי כדי להשביע את רצון האל.

במהלך מפגש, קראתי קטע מדברי האל שמאוד עזר לי. בדברי האל נאמר: "אין כל מתאם בין חובת האדם לבין היותו מבורך או מקולל. חובה היא הדבר שעל האדם לעשותו. זהו הייעוד שניתן לו משמיים והוא אינו אמור להיות תלוי בתמורה, בתנאים או בסיבות. רק אז הוא ממלא את חובתו. להיות מבורך פירושו כאשר אדם מובא לידי שלמות ונהנה מברכות האל לאחר שחווה שיפוט. להיות מקולל פירושו כאשר טבעו של אדם אינו משתנה לאחר שהוא חווה ייסורים ושיפוט, כאשר הוא אינו חווה את הפיכתו למושלם אלא נענש. אולם בין אם הם מבורכים או מקוללים, על יצירים נבראים למלא את חובתם, לעשות את מה שעליהם לעשות ואת מה שביכולתם לעשות. זה המינימום שאדם, אדם המבקש את אלוהים, צריך לעשות. אל לך למלא את חובתך רק כדי לזכות בברכה ואל לך לסרב לפעול מחשש שתקולל. אומר לכם רק את הדבר הזה: מילוי חובתו של האדם הוא מה שעליו לעשות ואם הוא אינו מסוגל למלא את חובתו, אזי זו המרדנות שלו. באמצעות התהליך של מילוי החובה, האדם משתנה בהדרגה ובאמצעות תהליך זה הוא מפגין את נאמנותו. לפיכך, ככל שתהיה מסוגל יותר למלא את חובתך, כך תקבל יותר אמת וכך הביטוי שלך ייעשה אמיתי יותר" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו כבשר ודם לבין חובתו של האדם). אחרי שקראתי בדברי האל יכולתי לראות שכיוון שאני יציר נברא, עליי למלא את חובתי – זו האחריות שלי. אסור לי לדרוש פיצוי או ברכות מאלוהים, ואסור לי לחשוב על השאלה האם אני אזכה לישועה או אקבל עונש. אני צריכה לחשוב רק איך למלא את חובתי היטב. נהגתי לחשוב שאלוהים לא יעניש אותי כל עוד אמלא את חובתי, ושאני גם לא איקלע לאסון. חשבתי שהוא מעניש רק אנשים שלא הולכים בעקבותיו או ממלאים חובה, אז ניסיתי להשתמש בחובה שלי כקלף מיקוח תמורת הגנת האל. אז הבנתי, שחובה היא המינימום שיציר נברא צריך לעשות. אין לזה שום קשר לקבלת ברכות או קללות. בקשר לשאלה אם אזכה לישועה או שאיענש בסוף, אלוהים בודק אם השגתי את האמת, אם השתניתי. זוהי צדקתו של אלוהים. באסונות, אפילו אם איפגע או אמות, עדיין עלי לציית לשלטונו של אלוהים ולעולם לא להאשים אותו. ולעולם אסור לי להשתמש במילוי חובה כדי לנסות לשרוד באסונות. זהו לא מילוי חובה של יציר נברא. עליי להעניק את עצמי לאלוהים ולמלא חובה ללא כל תמורה, כי הוא ברא אותי. במילוי חובתי לאחר מכן, בחנתי את עצמי כל הזמן והזכרתי לעצמי. שאסור לי לעשות זאת עבור מטרות אנוכיות, ושעליי להשביע את רצון האל ולשמח אותו.

תודה לאל! אלוהים השתמש במצבים האלה כדי לחשוף את השחיתות ואת המטרות הלא-ראויות שלי, כדי לגרום לי לראות את המניעים הבזויים שלי בחיפוש אחר ברכות, וכדי שאערוך כמה שינויים בחיפוש הלא-ראוי שלי במסגרת האמונה. כעת אני לא ממלאת את חובתי כדי לקבל עוד חסד מאלוהים או כדי להימלט מאסון, אני רק רוצה לחפש את האמת בכנות ולמלא את חובתי כדי לגמול לאלוהים על אהבתו.