מאת קסיאוצ'נג שאאנקסי

אלו הם דברי אלוהים: "כוונתו של אלוהים כשהוא חושף בני אדם אינה לסלקם מהדרך, אלא לגרום להם לצמוח" ("רק כשאדם מנהיג את דברי האל ייתכנו שינויים בטבעו" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). בעבר, מאחר שלא הבנתי את כוונתו של אלוהים בבואו לחשוף אנשים. לכן, בכל פעם שטעיתי לגבי מילוי חובתי או נתקלתי בקושי כלשהו, או אם נכשלתי בדבר מה או חוויתי נסיגה, היה משתרר עליי הלך רוח של שלילה וחוסר הבנה. נעשיתי פסיבית והתרשלתי בעבודתי, לא שיחרתי אחר רצון אלוהים, ולא הרהרתי ביני לביני כדי להכיר את עצמי. הדבר גרם לי להחמיץ הזדמנויות רבות שבהן יכולתי להגיע לאמת. הודות לסביבה שאלוהים הסדיר, וכן להארה ולהדרכה שהעניקו לי דבריו, גיליתי בהמשך את הפגמים בניסיון החיים שלי, והבנתי שאלוהים אינו חושף אנשים כדי להשמיד אותנו, כי אם כדי לאפשר לחיינו לצמוח. לאחר שהבנתי את רצון אלוהים, כבר לא ידעתי הלך רוח שלילי, ולא טעיתי בהבנת האל. מצאתי נתיב שבו עליי להתנהל ולזכות בגישה לאמת.

תפקידי בכנסייה הוא סידור מסמכים. זה זמן-מה, בזכות הנחייתו של אלוהים, הגעתי לתוצאות טובות במילוי תפקידי. לאחר שעברתי על טקסטים של הבשורה וצירפתי אותם יחד, כדי שאחיי ואחיותיי יוכלו לבדוק אותם, הם לא גילו בעיה כלשהי. לעומת זאת כשאני בדקתי טקסטים של הבשורה שהם ערכו בעצמם, לא זו בלבד שמצאתי סוגיות שונות, אלא שהצלחתי לערוך את החומר ולתקן את הסוגיות הללו בעבורם. אחיותיי ואחיי היו במצב לא טוב, אבל אני הצלחתי להשפיע בזכות ניסיוני ולתקשר איתם על בסיסדברי האל, וכך אפשרתי להם לצאת ממצבם השגוי מהטעות שלהם. ברגע שהבנתי זאת, הרגשתי התרוממות רוח. הרגשתי שמילאתי את חובתי על הצד הטוב ביותר, ואפילו התקדמתי מעט. אולם, למרבה הפתעתי, זה ימים אחדים צצו בעיות שוב ושוב בטקסטים שערכתי מהבשורה. יום אחד, אמרה לי אחת האחיות: "בעבר המשפטים שכתבת בחומרי הבשורה היה אלגנטי יותר. מדוע יש שגיאות כה רבות במסמך הזה?" כמי שתמיד הייתה מיומנת בעריכה לשונית, התקשיתי במקצת לעכל את העניין. חשבתי לעצמי: "עבדתי קשה מאוד בעריכה של הטקסטים הללו מהבשורה. איך ייתכן שעדיין קיימות בעיות במשפטים שבו?" כשראיתי את התיקונים שהאחות הזו הכניסה במסמך, הרגשתי אי-נוחות רבה. אבל למרות זאת, לא ביקשתי לדעת את רצון האל. רק עברתי על החומר פעם נוספת, ובכך הסתפקתי. למחרת, כשאותה אחות בדקה עוד טקסט מהבשורה בעריכתי, אמרה לי באופן מפתיע שקו המחשבה שלי בטקסט הערוך אינו ברור, שכשלתי בהצגה של הטיעון הכולל. היא אף אמרה, שגם האחראי עלינו ראה את החומר הזה והיה שותף לדעתה. כששמעתי זאת, לבי הלם באוזניי. חשבתי לעצמי: "איך דבר כזה יכול לקרות? איך ייתכן שלא הצלחתי להתוות קו מחשבה ברור במשפטים שכתבתי, או שבכלל לא הצלחתי להסביר את ההטיעון הכולל? כעת, לא זו בלבד שהאחות הזאת סבורה שעבודתי אינה ראויה, אלא שגם האחראי עלינו סבור כך. האם אין בכך כדי להצביע על פגם חמור בקו המחשבה לאורך כל המסמך? האם העובדה שהחמצתי בעיות בולטות כל כך, פירושה שאיבדתי את מלאכתה של רוח הקודש? האם יש לי בעיה הנוגעת לשיעור קומתי כאדם? האם ייתכן שאינני מתאימה למלא חובה זו?" ככל שחשבתי על כך, כך נחלשתי יותר; שגיתי לחלוטין בהבנתי את אלוהים, והרגשתי שאלוהים כבר אינו מכין אותי, ושהוא מתעלם ממני. בארוחת הצהריים צפיתי באחיותיי ששוחחו וצחקו ביניהן, אבל אני לא יכולתי להתגבר על עצמי ולהתעודד.

ואז, נזכרתי מבע מסוים מדברי האל: "כשאנשים אינם מבינים את האמת או אינם נוהגים לפיה, לעתים קרובות הם חיים בתוך טבעו המושחת של השטן; הם חיים בתוך כל מיני מלכודות שטניות והם מאמצים את מוחם למען עתידם, תדמיתם, מעמדם ושאר אינטרסים אישיים. אך אם תאמץ את הגישה הזו במילוי חובותיך, חיפוש האמת והשאיפה אליה, אתה תזכה באמת" ("כשאדם רשלני ופועל רק כדי לצאת ידי חובה, כיצד לפתור זאת?" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). הדברים היו עבורי כקריאת השכמה. נרגעתי, והתחלתי לחשוב שוב על מה שקרה. בימים האחרונים צצו בעיות חוזרות ונשנות במסמכים שערכתי. אולם, גם כאשר הכרתי בכך , עדיין לא ביקשתי לדעת את רצון האל. גם לא ניסיתי לרדת לעומק הדברים אשר הובילו להופעתם של קשיים אלו במילוי חובותיי. האם המדובר בסוגיות הקשורות לטבע שלי ולנכונות שלי, או שמא לא רכשתי מיומנות בעבודתי ולא קלטתי היטב עקרונות מסוימים? אולי עליי לנסות להבין כיצד אוכל למנוע היקרות של טעויות כאלו בעתיד, כדי שאוכל להגיע לתוצאות טובות יותר במילוי חובתי. לא הקדשתי שום מחשבה ל לשאלות מעשיות אלו. במקום זאת, מחשבותיי היו שקועות אך ורק באופן שבו אחרים רואים אותי, והאם אלוהים רוצה לחשוף אותי ולהשמידני. הפכתי והפכתי בדרכיי הקלוקלות, ולא הקדשתי כלל מחשבה לנתיב הנכון. וכתוצאה מכך, ככל שהרביתי לדוש בעניין, כך נעשיתי שלילית ומדוכאת יותר, ואיבדתי עניין במילוי חובתי. רק אז ראיתי את הפגמים בניסיון שעברתי. לאחר שנחשפתי על ידי אלוהים, לא התמקדתי בחיפוש האמת ובפתרון הסוגיות שלי. במקום זאת חשבתי על המוניטין שלי ועל מעמדי, כמו גם על עתידי וגורלי. השטן שיטה בי, וכך במשך שנים האמנתי באלוהים, מבלי להגיע להיווכחות בחיים.לא יכולתי להישאר במצב רוח מדוכדך כזה. היה עליי לבקש אחר רצונו של אלוהים בסביבה כזו, להרהר ביני לביני כדי להכיר את עצמי, ולהיכנס למציאות שבדברי האל.

ניצבתי לנוכח אלוהים כדי לחשוב על עצמי; מדוע אף פעם אינני מסוגלת לקבל את העובדות שהתגלו? מדוע, בכל פעם שנתקלתי בבעיה במילוי חובתי, סבלתי כל כך? מה היא הסיבה לכך, בעצם? אחרי שהתפללתי וחיפשתי בתוכי, נזכרתי בדברי אלוהים: "טבעה המושחת של האנושות הוא בעיה מעשית שאינכם מודעים לה. זו בעיה חמורה ביותר, בעיה שניתן למצוא באנושיותו של כל אדם ואדם. זו חולשתה הגדולה ביותר של האנושות, וזה גם רכיב במהות האופי האנושי שאותו קשה ביותר לחשוף ולשנות. בני האדם בעצמם הם מושאי הבריאה. האם מושאי הבריאה יכולים להשיג יכולת-כול? האם הם יכולים להפוך למושלמים ולחסרי דופי? האם הם יכולים להפוך למומחים לכלבכל דבר, להבין את הכל ולהגשים את הכל? הם לא יכולים, נכון? עם זאת, בקרבם של בני האנוש שוכנת חולשה. מרגע שהם רוכשים מיומנות או מקצוע, בני האדם מרגישים שהם בעלי יכולת, מעמד וערך, ושהם בעלי מקצוע כזה או אחר. בלי קשר למידת היכולת שלהם בפועל, כשהם מתבלטים בזכות כישרונם הברור לעין, הם רוצים לארוז את עצמם, להסוות את עצמם כאישים חשובים ולהיראות מושלמים וחסרי דופי – חסרי כל פגם שהוא – הם רוצים להפוך לגדולים, רבי-עוצמה, בעלי יכולת מלאה, כול-יכולים בעיני הזולת. ...בנוגע לחולשה, ליקוי, בורות, טיפשות או אי-הבנת האנושיות הרגילה, הם יעטפו זאת, יארזו זאת, לא יאפשרו לאחרים לראות זאת, ואז ימשיכו להסוות את עצמם. ראשם של בני אדם כאלה תקוע תמיד בעננים, הלא כן? הם חולמים, הלא כן? הם לא יודעים מי הם ולא יודעים איך להביא לידי ביטוי אנושיות רגילה. הם לא התנהגו מעולם כבני אדם מעשיים. בהתנהלותם, אם בני אדם בוחרים נתיב כזה – כשראשם תמיד בעננים במקום שרגליהם יהיו על הקרקע וברצון תמידי לעוף – הם בהכרח ייתקלו בבעיות. למען האמת, אם תעשו זאת, בלי קשר למידת אמונתכם באלוהים, לא תבינו את האמת ולא תוכלו להשיג את האמת, מפני שנתיב חיים כמו זה שאתם בוחרים בו אינו נכון, ונקודת הפתיחה שלכם שגויה. עליכם ללמוד ללכת על הקרקע וללמוד ללכת ביציבות, צעד אחר צעד. אם אתם יכולים ללכת, לכו – אל תנסו ללמוד לרוץ. אם אתם יכולים ללכת צעד-צעד, אל תנסו ללכת שני צעדים בכל פעם. אתם חייבים להיות בני אדם שרגליהם עומדות איתן על הקרקע. אל תנסו להיות על-אנושי, אדירים או נשגבים.

בני האנוש, שטבעם השטני מושל בהם, נושאים בקרבם שאפתנות מסוימת ותשוקה מסוימת שחבויות באנושיותם. במילים אחרות, בני האנוש לעולם לא רוצים להישאר על הקרקע – הם כל הזמן רוצים להתרומם אל על. ומי אמור לשהות באוויר? זהו מקום שנועד לשטן, לא מקום לבני אנוש. כשאלוהים ברא את בני האנוש, הוא הציב אותם על הקרקע כדי שחיי היום-יום שלכם יהיו רגילים לגמרי וכדי שאורח חייכם יהיה ממושמע, וכדי שתלמדו ידע כללי לגבי האופן שבו בני אנוש צריכים להיות ועל האופן שבו עליכם לחיות את חייכם ולעבוד את אלוהים. אלוהים לא נתן לכם כנפיים – הוא לא התיר לכם לשהות במרומים. בעלי הכנף הם העופות, ואלה שנודדים באוויר הם השטן, רוחות רעות ושדים מטונפים. אלה לא בני אנוש! אם בני האדם ימשיכו לשאוף לדברים כאלה ותמיד ירצו להפוך ליוצאים מן הכלל ולעליונים, לשונים מאחרים ולמיוחדים, הרי שזו בעיה! ראשית, המקור למחשבתכם שגוי. "יוצאים מן הכלל ועליונים" – איזו מין חשיבה היא זו? "התעלו על שאר בני האדם", "היו טובים מאין כמוכם", "ללא רבב וללא דופי", "מעולים מעבר לכל השוואה", "פלסו דרך ייחודית" – כשהאמירות האלה מתארות את מטרות עיסוקם של בני האדם, האם הן טובות או רעות? "יוצאים מן הכלל", "מצוינים", "כישרון מיוחד", "נוכחות רבת-עוצמה", "אישיות שובת לב", "אי אפשר לעמוד בפניהם", "ידועים ודגולים", "אלילים" – האם אלה מטרות שבני אדם אמורים לשאוף אליהן בעיסוקם? האם בכל האמת כולה יש אפילו מילה אחת שאומרת לכם להיות בני אדם כאלה? (לא.)" ("חמשת התנאים שאנשים ממלאים לפני שהם עולים על דרך הישר לאמונה באלוהים" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). "בנסיבות רגילות, אף אחד לא טוב בכל הדברים, ואף אחד לא 'מומחה לכל המקצועות'. בלי קשר לשאלה כמה המוח שלכם מפותח וכמה נרחבות התובנות שלכם, תמיד יהיו דברים שאתם לא מבינים או שאתם לא מודעים אליהם, וכן מקצועות או מיומנויות שאינכם בקיאים בהם. בכל תחום עסקי ובכל תפקיד, תמיד יהיו תמיד פערים בידיעותיכם שלא תהיו מודעים אליהם, ותמיד יהיו דברים שאתם לא מסוגלים להם או שנמצאים מעבר להשגתכם" ("רק כשאדם מנהיג את דברי האל ייתכנו שינויים בטבעו" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). רק לאחר שהפכתי והפכתי בדברי אלוהים והשוויתי אותם עם מצבי, גיליתי שמעולם לא הייתי מסוגלת להסכים לכך שיחשוף אותי. הסיבה לכך הייתה, שנשלטתי על ידי טבעי השטני היהיר; תמיד ביקשתי להיות מושלמת, ללא רבב, ערכית ואמיצה. אין זה משנה לאן הלכתי או היכן עסקתי במילוי חובתי, תמיד רציתי להתבלט יותר מכולם, להיות הראשונה במעלה. הייתה לי תחושה ש עליי להיות כזאת כדי להצליח, שאם לא כן, אני חסרת תועלת וכישלון. לכן, בכל פעם שהתעוררה בעיה כלשהי בעת מילוי חובתי, לא התמודדתי איתה בשלווה, לא השלמתי עם החשיפה הזו מצד אלוהים, ולא הודיתי בחסרונותיי. במקום זאת הוכיתי בתדהמה; חשבתי שלא היה עליי לעשות שגיאות כלל, תהיתי איך דבר כזה יכול לקרות. עד כדי כך, שהגעתי למצב של שלילה וחוסר-הבנה, ולא הייתי מסוגלת להתייחס לעצמי כראוי. באמת לא הכרתי את עצמי טובוהיייתה לי דעה חיובית מדי על עצמי! דברי האל הבהירו לי, שתמיד רציתי להיות מושלמת, ללא רבב, נעלה. דבר זה כל כולו היה תוצאה של השאיפה והתשוקות של השטן. השטן הוא שהקניט והשחית אותי, בעוד שבפועל אני רק יציר הבריאה, ולעולם לא אוכל להגיע לשלמות. אלוהים מעולם לא דרש מאיתנו להיות נעלים או מושלמים. הוא מעדיף שנהיה עם שתי רגליים על הקרקע, נתקדם בהתמדה, ונתנהל מתוך כנות גמורה. עליי לתפקד בעזרת התשתית של הרמה ושיעור הקומה שיש לי, , ללמוד להתמסר לעבודת אלוהים, ולמלא את חובתי על הצד הטוב ביותר. רק אז אזכה ברציונליות ההולמת יציר בריאה. אין אדם מושלם; לכל האנשים הרגילים יש חסרונות ונתיבים שבהם אינם טובים מספיק. . העובדה שצצו חריגות או בעיות בעבודתי הייתה נורמלית לחלוטין. ובשל העובדה שנחשפתי ממש, גיליתי את חסרונותיי. רק על ידי שיפור תמידי ופיצוי על הפגמים הללו, אוכל להמשיך להתקדם ולמלא את חובתי יותר ויותר טוב. אם לא אתמודד באופן נאות עם הסוגיות והחסרונות שלי ולא אבקש את האמת כדי לפתור אותם, כיצד אוכל להתגבר ולהתקדם? רק אז הבנתי, עד כמה הייתי נתונה לשליטתן של תשוקות ושאיפות. נעשיתי כה יומרנית, עד שלא הייתי מודעת לעצמי כלל., שאיפתי להיות מושלמת הייתה מנוגדת לחלוטין לרצון אלוהים, ומשום כך, לא היה לי סיכוי לזכות בברכתו ובהנחייתו.

שוב אני קוראת את דברי אלוהים: "כוונתו של אלוהים כשהוא חושף בני אדם אינה לסלקם מהדרך, אלא לגרום להם לצמוח. יותר מכך, לעתים אתם חושבים שאתם נחשפים, אך לאמיתו של דבר זה לא נכון. לעתים קרובות, היות שאיכותו של אדם מסוים גרועה מדי והוא אינו מבין את האמת, ומכיוון שיש לו טבע יהיר, הוא אוהב להתרברב ויש לו טבע מרדני, הוא חסר אכפתיות, רשלני ואדיש, הוא גרוע בביצוע עבודתו והוא לא ממלא את חובתו כיאות. מצד שני, לעתים אתם לא זוכרים את העקרונות שהנחילו לכם – הם נכנסים מ אוזן אחת ויוצאים מהשנייה. אתם עושים כאוות נפשכם ופועלים במקום לשתף יותר עם אחרים, ואתם קובעים לעצמכם את החוקים. למעשיכם אין השפעה רבה, והם נוגדים את העקרונות. מהבחינה הזו, יש להטיל עליכם משמעת – אך איך ניתן לומר שסולקתם? עליכם להתמודד עם זה בגישה נכונה. מהי הגישה הנכונה להתמודד עם זה? בעניינים שאתם לא מבינים בהם את האמת, עליכם לחפש אותה. לא מדובר רק בשאיפה להבנת דוקטרינה ותו לא. עליכם להבין את רצונו של האל ולהבין את העיקרון שקובע כיצד משפחתו של אלוהים עושה עבודה מסוימת. מהו העיקרון? העיקרון אינו דוקטרינה. יש בו מספר קריטריונים, ואתם חייבים לשאוף להבין מה פסק הדין בעניין הסדרי העבודה בעניינים כאלה, מה הדרג העליון ציווה ביחס לעשיית עבודה כזו, מה נאמר בדברי האל לגבי מילוי חובה כזו וכיצד יש להשביע את רצונו של אלוהים. מהם הקריטריונים להשבעת רצונו של אלוהים? פעולה על פי עקרונות האמת. הכיוון הכללי הוא להציב את האינטרסים של משפחת האל ואת עבודתה של משפחת האל במקום הראשון. אם נתמקד יותר, מכל ההיבטים, לא צריכות להיות בעיות חמורות, ואין לבייש את אלוהים בשום אופן. אם בני האדם מסגלים לעצמם את העקרונות האלה, האם דאגותיהם מתפוגגות בהדרגה? והאם גם הדאגות שלהם מתפוגגות בהדרגה? משעה שתניחו בצד את אי-ההבנות שלכם, ולא יהיו לכם יותר רעיונות לא סבירים ביחס לאלוהים, הדברים השליליים יחדלו בהדרגה מלתפוס עמדה מרכזית בקרבכם, וגישתכם כלפי עניינים כאלה תהיה נכונה. אם כן, חשוב לחפש את האמת ולנסות להבין את רצונו של אלוהים" ("רק כשאדם מנהיג את דברי האל ייתכנו שינויים בטבעו" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). דברי אלוהים גרמו לי להבין שהעובדה שחשף אותי לא נועדה להשמיד אותי, כי אם כדי לאפשר לי לגלות את חסרונותיי במילוי חובתי, וכדי שאלמד אלו חלקים בטבעי המושחת עדיין מונעים ממני למלאה כראוי. כדי שאפתור את הסוגיות הללו במועד הנכון, כדי שאוכל לשפר את תוצאות עבודתי בהתמדה ולשנות את טבעי בהקדם האפשרי. לאחר שהבנתי מהו רצון האל, נרגעתי וחיפשתי את הסיבה שעומדת מאחורי הבעיות שהתגלעו בשתי העריכות האחרונות שלי של הבשורה. השקעתי בכך מחשבה רבה, והגעתי למסקנה שבכל פעם שנוכחתי בשיפור מסוים בסידור המסמכים, שיבחתי את עצמי ונעשיתי זחוחה. כבר לא עמלתי לקראת התקדמות, ולכן כששבתי לעסוק בטקסטים, עשיתי זאת כלאחר יד, בלי להשקיע מאמץ. אשר למרכיבי האמת שהופיעו בטקסטים, לא חיפשתי את העקרונות העומדים מאחוריהם, למרות שלא הבנתי אותם. היה לי רק מושג כללי לגבי משמעותם, והמשכתי תוך בלבול . לפיכך, האם זה מפליאשצצו אצלי בעיות בעת מילוי חובתי?. לאחר שהרהרתי בכך, הבנתי שאילו ביקשתי אחר האמת כדי להיפטר משחיתותי-שלי, ואילו שקדתי יותר על השלמת משימותיי, הבעיות הללו יכלו להימנע. על ידי חשיפת העובדות, אלוהים איפשר לי לזהות את טבעי המושחת, ואת הגישה שלי למילוי חובתי, כך שאוכל לחפש אחר האמת ולפתור את הסוגיות הללו. האם לא היה בכך ביטוי מדויק לאהבת האל כלפיי? הכרה זו האירה את לבי: הכרתי בכך שעליי להפסיק לפרש את אלוהים באופן שגוי ושעליי להזדרז ולשנות את מצבי ולהקדיש את לבי להתמסרותלמילוי חובתי. לאחר מכן, נפגשתי עם האחראי עלינו, כדי להמשיך לחקור את התובנות בטקסטים של הבשורה, ועל סמך העקרונות הטמונים בהם, למצוא את האופן הנכון לעריכתם. למחרת, כשעברתי שוב על הטקסטים, נוכחתי לדעת להפתעתי שנוספו להם דגשים שונים,ובשעה שסיימתי את העריכה, חשתי הרבה יותר בטוחה ונינוחה.

ההתנסות הזו גרמה לי להיווכח, שבמקרה של חריגות או בעיות בעת מילוי חובתי, אל לי לפחוד ואל לי לחשוש אם אלוהים חושף אותי. הדבר המפחיד הוא, שאם אני נחשפת, אינני מבקשת אחר האמת על מנת לפתור את בעיותיי, ולאחר מכן שוקעת בשלילה, מגבילה את עצמי כל הזמן, ובכך מחמיצה הזדמנויות רבות להגיע לאמת ומעכבת את ההתפתחות בחיי. מעתה ואילך, לא משנה אלו מכשולים או כישלונות יעמדו בפניי, ברצוני לחפש תמיד את האמת לנוכח אלוהים, לבחון את עצמי, להשתמש בדברי אלוהים כדי לתקן את טבעי המושחת, ולחפש את הנתיב המוביל אל היווכחות באמת. רק אם אעבוד אותו באופן זה, אוכל להתקדם עוד ועוד בחיי ולמלא את חובתי במומחיות רבה יותר.