מאת לין ראן, מחוז חנאן

בעבר, בכל פעם שהתמודדתי עם קשיים מסוימים בעת ביצוע חובתי, או כשעשיתי את עבודתי באופן גרוע, חשבתי שזה משום שאיכותי ירודה מדי. כתוצאה מכך, הייתי שרויה במצב שלילי ופסיבי לעיתים קרובות. פעמים רבות השתמשתי באיכותי הירודה כתירוץ להפיל על אחרים חובות שהרגשתי שהיו קשות לי מדי. ועוד לא הרגשתי שיש בכך שום דבר רע – הנחתי שבכל פעם שביקשתי מאחרים לעשות משהו בגלל שאיכותי ירודה, ולכן איני יכולה לבצעו כהלכה, התחשבתי בעבודת הכנסייה. רק בזכות קריאת דברי האל, נפטרתי מההשקפה השגויה הזו. הבנתי שהסתכלתי על דברים דרך ההשקפות והדמיונות שלי, וגם למדתי דבר מה על טבעי המושחת.

יום אחד, מנהיג בכנסייה שלח לי מסמך שדרש עריכה דחופה. האחות שאליה צוותי הייתה עסוקה במשהו אחר, אז היא ביקשה ממני לטפל בזה. מיד התחלתי לתרץ: "האיכות שלי ירודה מדי. אני גרועה בכתיבת טקסטים ובעריכתם. עדיף שאת תטפלי בזה." באופן אוטומטי דחפתי כל דבר מסובך לשותפה שלי. מאוחר יותר, היא אמרה לי: "כבר כשנפגשנו, אמרת שאיכותך גרועה. אבל לאחר שהייתי בחברתך מספר ימים, ראיתי שאת מסוגלת לאתר בעיות מסוימות בעבודתי. אני לא חושבת שאיכותך כה גרועה, אבל בכל פעם שאת נתקלת בקושי כלשהו בביצוע חובתך – את תמיד אומרת שאיכותך ירודה. לפעמים את אפילו דוחפת את חובתך למישהו אחר. אני לא יודעת מה מניע אותך לדבר כל הזמן על כמה איכותך גרועה – אני מרגישה שאת מתנהגת באופן ממש מזויף!" כששמעתי אותה אומרת זאת, לא ידעתי מה לומר, אבל ליבי נמלא סלידה: "כשאני אומרת שאיכותי גרועה, אני אומרת את האמת. את לא מכירה את העובדות וגם הבנת אותי לא נכון." לאחר מכן הרהרתי בסיבה שהאחות אמרה זאת. לא שיקרתי כשאמרתי שאיכותי ירודה – איך היא יכלה לומר שיש לי מניע כלשהו? בליבי, פשוט לא הצלחתי להבין את זה.

פעם אחת, במהלך כינוס עם עמיתיי לעבודה, חלקתי עם האחים והאחיות את הבלבול שחשתי. שטחתי את הסיבות לכך שחשבתי שאיכותי ירודה, אחת אחת: למשל, הקלדתי מאוד לאט, וסגנון הכתיבה שלי לא היה כזה טוב. כשעבדתי על טקסטים עם שותפתי, היא עשתה את רוב מלאכת ההקלדה והעריכה, וכשהיא קראה את המסמך היא איתרה בעיות במהרה, בזמן שאני הייתי איטית מאוד וכן הלאה. לאחר שהמנהיג שלנו, האח ליו, שמע את השיתוף שלי, הוא אמר: "אחות, האם אנו מודדים את רמת האיכות שלנו על פי הדברים האלה? האם זה עולה בקנה אחד עם האמת? האם זה עולה בקנה אחד עם רצון האל? כולנו יודעים שאנשים בעולם מאוד מעריכים כישרון וחוכמה. מי שמהיר תפיסה, רהוט ובקיא בטיפול בענייניי העולם החיצוני, נחשב לאדם בעל איכות טובה. ומי שדיבורו מגושם, שהוא בור ונבער, נתפס כחסר איכות. כך חסרי האמונה רואים זאת. אנו, המאמינים באלוהים, צריכים להסתכל על דברים על בסיס דברי האל. האם חיפשנו את רצון האל בעניין זה? על בסיס מה מודד אלוהים את איכותם של אנשים? ומהי בדיוק איכות טובה או רעה?" הנדתי בראשי, והאח ליו המשך בשיתופו: "הבה נקרא פסקה מהדרשה: 'השאלה אם איכותו של אדם היא טובה או רעה מתייחסת ליכולתו להבין את דברי האל. אם כושר ההבנה שלו הוא טוב, משמעות הדבר היא שכאשר הוא קורא את דברי האל, הוא יכול לראות מעבר למשמעות המילולית וכך להבין את רצון האל. הוא יכול לזכות באמת שבדברי האל, ולדעת איך לנהוג כדי להבטיח שיעשה את רצון האל. מי שמחזיק בכושר הבנה מסוג זה הוא בעל איכות טובה. איכות היא אינה כמו להיות מוכשרת, או כמו להיות מהירת תפיסה ומסוגלת. ישנם אנשים שנראים די חכמים כלפי חוץ, אבל הם כושלים לחלוטין בכל הנוגע להבנת דברי האל. לזה מתכוונים חסרי האמונה כשהם מדברים על איכות טובה, אבל מילים כאלה לא נחשבות בבית האל. ישנם אנשים שהם סטודנטים באוניברסיטה או שהם חכמים מאוד, אבל בבית האל הם שטים במעלה הנחל בלי משוטים – הם כלל אינם מסוגלים להיווכח באמת. האם תוכלי לומר שהם בעלי איכות טובה? ישנם אנשים בעלי השכלה בסיסית, שהשלימו רק את לימודי בית הספר היסודי ושאין להם שום קריירה חשובה בעולם החיצוני, אבל הם נחלו הצלחה רבה בעיסוק באמת והפכו לאלה שאלוהים משבח. רק אנשים אלה הם בעלי איכות טובה באמת. רמת ההשכלה היא לא העניין המכריע . העיקר הוא אם אנשים מבינים את הרוח' (שיתופיהם של בכירים). משיתוף זה אנו רואים שהשאלה אם איכותו של אדם היא טובה או רעה, תלויה ביכולתו להבין את דברי האל. לא לזה מתכוונים חסרי האמונה כשהם אומרים שמישהו הוא בעל איכות או שהוא מוכשר וחכם. אנשים בעלי איכות טובה יכולים להבין את רצון האל לאחר שקראו את דבריו, הם יכולים למצוא את הנתיב לנוהג ולהיווכח באמת, והם מסוגלים לנהוג לפי דרישות האל. מנגד, ישנם אלה שנראים מאוד חכמים ומעולים בטיפול בענייני העולם החיצוני, אבל הם אבודים בכל הנוגע לאמת שבדברי האל. לא ניתן לומר על אנשים כאלה שהם בעלי איכות טובה. הדבר דומה לאנשים משכילים ומלומדים שנראים מוכשרים וחכמים כלפי חוץ, אבל הם אינם מסוגלים להבין את האמיתות שבדברי האל. חלקם אפילו בעלי השקפות מגוחכות לגבי דברים מסוימים. לכן, להיות משכיל, מהיר תפיסה ומוכשר מאוד, לא מעיד על איכות טובה. מה גם שאלה אינם הקריטריונים שלפיהם נמדדת איכותו של אדם. העיקר הוא השאלה אם אנשים מבינים את הרוח, אם הם מסוגלים להבין את האמת. איננו יכולים להסתמך רק על השקפותינו ודמיונותינו כדי למדוד את איכותו של אדם!" כששמעתי זאת, מיד ראיתי את האור: מתברר שאמונותיי היו רק תפיסות ודמיונות – הן לא תאמו את האמת.

לאחר מכן, אחות מצאה שתי פסקאות מדברי האל וביקשה ממני להקריא אותן. כך נאמר בדברי האל: "כשאדם הוא רציני, אחראי, מסור ועובד קשה, העבודה תיעשה כהלכה. ...חשוב מאד שאנשים ישתפו פעולה. ליבם חשוב מאד, וחשוב מאד לאן הם מפנים את מחשבותיהם ורעיונותיהם. מהן כוונותיהם וכמה מאמץ הם משקיעים במילוי חובותיהם? אלוהים בוחן ומסוגל לראות זאת. עניין קריטי הוא שאנשים יקדישו את כל ליבם וכוחותיהם למה שהם עושים. גם שיתוף הפעולה שלהם הוא קריטי. כשאומרים שיש לתת את כל הלב ולהקדיש את כל הכוחות – הכוונה היא לשאוף שלא יהיו חרטות כלשהן ביחס לחובות שאדם מילא וביחס למעשיו בעבר, ולהגיע למצב שבו אדם אינו חב דבר לאלוהים" ("כשאדם רשלני ופועל רק כדי לצאת ידי חובה, כיצד לפתור זאת?" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). "אם אתה מתמודד עם האמת בגישה נכונה, גישה של קבלת האמת, ואתה מאמץ גישה של ענווה, אז אפילו אם איכותך אינה מרשימה, אלוהים בכל זאת יאיר את עיניך ויאפשר לך להפיק תועלת כלשהי. אם איכותך נאה אך אתה תמיד יהיר, תמיד חושב שאתה צודק, לעולם אינך מסכים לקבל שום דבר שאנשים אחרים אומרים ותמיד מתנגד, אלוהים לא יעבוד בקרבך. אלוהים יאמר שטבעך רע ושאינך ראוי לקבל דבר – אלוהים אפילו ייטול ממך את מה שפעם היה לך. זה מה שידוע בתור חשיפה" ("רק כשאדם מנהיגאת האמת תיתכן אצלו אנושיות רגילהנה" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). האחות אמרה, "דברי האל מראים לנו שהעמדה שלנו בעת ביצוע חובתנו היא חשובה מאוד. היא קריטית. אם יש לנו גישה נכונה, אם אנו יכולים להשקיע את כל הלב והאנרגיה שלנו לביצוע חובתנו, אלוהים יראה, וכך ינהג בנו לפי הגישה שלנו כלפי חובתנו. אפילו אם יש לנו איכות ירודה, אלוהים עדיין יהפוך אותנו לנאורים וידריך אותנו. אם אין לנו גישה נכונה, אם איננו מוכנים לשלם את המחיר ולשתף פעולה עם אלוהים, לא רק שלא נבצע את חובתנו כהלכה – גם אלוהים ידחה אותנו. אם נביט באחים ובאחיות שסביבנו בראי דברי האל, נראה שחלקם בעלי איכות רגילה אך בעלי מניע נכון בביצוע חובתם. כשהם נתקלים בקושי, הם נושאים באחריות לחפש את האמת, ומתמקדים בהיווכחות בעקרונות. כך הם הופכים ליעילים יותר בביצוע חובתם. מנגד, ישנם כמה אחים ואחיות שנראים כאילו הם בעלי איכות טובה במיוחד ובעלי הבנה טהורה של דברי האל, אבל כיוון שהם יהירים, זחוחים, מתעלמים מעצות של אחרים ושומרים לעצמם את תהילת האל בכל פעם שהם נוחלים הצלחה קטנה בביצוע חובתם – בסופו של דבר הם מאבדים את עבודת רוח הקודש. חלקם אפילו מפריעים לעבודת הכנסייה, וכך נשללת מהם הזכאות לבצע את חובתם. במקרים חמורים, הם אפילו מגורשים מהכנסייה. עובדות אלה מראות לנו שהשאלה אם איכותו של אדם היא טובה או רעה, לא קובעת אם אלוהים ישבח אותו. העיקר הוא אם הוא עוסק בחיפוש אחר האמת." לאחר מכן, האחים והאחיות חלקו את החוויות האישיות שלהם, וסיפרו על הסכנות והתוצאות שחוו בכל פעם שהגדירו את עצמם לפי תפיסותיהם ודמיונותיהם. רק אז הבנתי כמה טיפשי זה לא להבין את האמת. לא חיפשתי את האמת, ובמקום זאת – בגלל שחייתי לפי תפיסותיי ודמיונותיי – הגדרתי את עצמי כבעלת איכות ירודה. עד כדי כך, שלעיתים דחפתי חובות קשות לאנשים אחרים. לא ניסיתי להשתפר, להסתמך על אלוהים, או לשלם את המחיר בפועל כדי לפרוץ את המחסומים האלה; מה שמנע ממני מלבצע חובות שכן יכולתי לבצע. לא רק שלא הייתי מסוגלת לקבל הכשרה בפועל או לגדול באמת ובחיים, אלא שזה גם השפיע ישירות על מידת היעילות שלי בביצוע חובתי. חשבתי על המהירות שבה האחות שאיתה עבדתי איתרה בעיות. למרות שזה היה קשור לאיכות הטבועה בה, היה גם היבט חשוב מזה: הודות לגישתה המצפונית והאחראית כלפי חובתה, היא יכלה להסתמך על האל והתמודדה ראש בראש עם הקשיים שבהם נתקלה. רק אז רוח הקודש האירה אותה והפכה אותה לנאורה. אני, לעומת זאת, ניסיתי להימנע מהקשיים שבהם נתקלתי, והשתמשתי באיכותי הירודה כתירוץ לפטור את עצמי ממחויבות. לא הסתמכתי על אלוהים, ולא נשאתי באחריות לנסות ולפתור את הבעיה דרך חיפוש האמת הרלוונטית. לכן לא הייתי מסוגלת לזכות בעבודת רוח הקודש. מכאן ראיתי שאלוהים הוא הוגן וצודק כלפי כולם. דרך השיתוף, גם הבנתי שאלוהים דורש מאיתנו על פי יכולתנו. אלוהים לא דוחף אדם לעשות משהו שאין ביכולתו לעשות. אני צריכה לנהוג כהלכה – במקום להפנות את כל תשומת הלב לאיכותי, עליי להתמקד בהשקעת כל האנרגיה שלי בביצוע חובתי. עליי לחפש את עקרונות האמת ולהרהר בהם, ללמוד מהחוזקות של אחרים, להקשיב לעצות של אחרים ולשלב אותם בנוהג הממשי שלי. וכך, עם הזמן, בטוח ארוויח ואגדל.

בהמשך, הביקורת של האחות הדהדה באוזניי: "אני לא יודעת מה מניע אותך לדבר כל הזמן על כמה איכותך גרועה". היא צדקה – תמיד מיהרתי לדבר על כמה איכותי גרועה. אילו מניעים וטבע מושחת שלטו בי ללא ידיעתי?

יום אחד, קראתי את הדברים הבאים מתוך שיתוף: "מי שנוהג לומר לאחרים שהוא מושחת, שהוא בור וטיפש, אדיש לזולת, רפה שכל ובעל איכות ירודה – לא מדבר על המניעים ועל המרמות שבליבו; הוא מסתיר את המניעים המרושעים האלה, ומשתמש בשחיתותו, בטיפשותו ובבורותו כחיץ, כמגן. איש אינו ערמומי יותר מאנשים כאלה; איש אינו טוב מהם בהעמדת פנים, בלהרים הצגה כדי לגרום לאנשים לחשוב שהם טובים כי לכאורה הם מכירים את עצמם, כי הם צנועים, תמימים ופתוחים. זהו מופע בפני אחרים. בפועל, אנשים כאלה הם בוגדניים, ערמומיים וצבועים..." (שיתופיהם של בכירים). רק כאשר קראתי את השיתוף הזה, הבנתי שאופיי הנכלולי הוא, למעשה, שגרם לי לדבר בלי הפסקה על איכותי הירודה, ושהסתתרו בי מניעים רעים. לדוגמה, כשהתמודדתי עם חובה שמעולם לא ביצעתי קודם, הדבר הראשון שעשיתי הוא לומר לאח או לאחות שאיכותי ירודה, כיוון שפחדתי שישפטו אותי לרעה אם יראו שביצעתי את חובתי באופן גרוע. עשיתי זאת למען גאוותי ומעמדי. כך נפטרתי מאשמה אם ביצעתי את חובתי באופן גרוע – זה לא שלא השקעתי את כל האנרגיה שלי בביצוע החובה, אלא שהיא פשוט מעבר לאיכותי. בכל פעם שנתקלתי בקושי מסוים בביצוע חובתי, לא הייתי מוכנה לסבול ולשלם את המחיר כדי להתמודד עם זה באופן ישיר. מה גם שפחדתי לקחת אחריות. לכן פשוט השתמשתי באיכותי הירודה כתירוץ לדחוף את חובותיי למישהו אחר, כדי לגרום לו לחשוב שהייתי הגיונית ומודעת לעצמי. כמעט בכל פעם שסבלתי מקושי והיה עליי לשלם מחיר, או כשנתבקשתי לשאת באחריות מסוימת, לקחתי צעד לאחור. בפועל, חייתי לפי פילוסופיה בין-אישית שטנית, שאומרת: "הישארי שקטה בשביל להגן על עצמך ושאפי רק לחמוק מאשמה." זה נראה די חכם – השימוש באמצעים זדוניים כדי לחמוק מאחריות – אבל בעצם החמצתי הזדמנויות רבות לחפש ולהבין את האמת. למעשה, האיכות שאלוהים מעניק לכל אחד מאיתנו מתאימה למטרה מסוימת. אולם אני לא השקעתי את כל הלב והאנרגיה שלי בשיתוף פעולה עם אלוהים לפי מה שהייתי מסוגלת להשיג, וכדי לזכות בעבודת רוח הקודש ולשפר את איכותי. לא, אני תמיד השתמשתי באיכותי הירודה כתירוץ לא לנהוג לפי האמת, לנסות ולהערים על אלוהים ולרמות אותו. האין זה כה ערמומי, כה מרושע? ואיך יכולתי לזכות כך בהכוונת האל?

לפי דברי האל, "אני מאוד מעריך את בני האדם שלא מטפחים חשד לגבי אחרים ואת אלה שמקבלים את האמת ללא היסוס. לבני אדם כאלה אני דואג בקפידה, מכיוון שבעיניי הם בני אדם כנים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, כיצד להכיר את אלוהים על פני האדמה). "ונעבור לשורה הבאה, 'על אף שאיכותי ירודה, יש לי לב ישר'. כשרוב בני האדם שומעים את השורה הזו, הם מרגישים טוב, הלא כן? כרוכות בכך הדרישות שאלוהים מציב לבני האדם. אילו דרישות? אם איכותם של בני האדם לוקה בחסר, זה לא סוף העולם, אך צריך להיות להם לב ישר, ואם כך יהיה, הם יוכלו לזכות בשבחים מאלוהים. בלי קשר למצבכם, אתם חייבים להיות ישרים, לדבר ביושר, לנהוג ביושר, להיות מסוגלים למלא את חובתכם מכל הלב והנפש ולהיות נאמנים. אסור לכם להתחמק מעבודתכם, להיות ערמומיים או נכלוליים, לרקום מזימות, לנסות להערים על אחרים או לדבר סחור סחור. אתם חייבים להיות בני אדם שאוהבים את האמת ועוסקים בחיפוש האמת. ... אתם אומרים: 'איכותי ירודה, אך יש לי לב ישר.' אולם כשמוטלת עליכם חובה, אתם חוששים שהיא תתיש אתכם או שלא תוכלו למלא אותה היטב, ולכן ממציאים תירוצים כדי להתחמק ממנה. האם זה ביטוי של אדם ישר? ברור שלא. כיצד אדם ישר צריך להתנהג? הוא צריך לקבל את המוטל עליו ולציית, ואז להיות מסור לחלוטין למילוי חובתו כמיטב יכולתו ולחתור להשביע את רצונו של אלוהים. למה שינהג כך? יש כמה היבטים של הביטוי הזה כאן. היבט אחד הוא שעליכם לקבל את חובתכם בלב ישר וכן, לא לחשוב על שום דבר אחר ולא להיות חצויים ולרקום מזימות למען עצמכם – זהו ביטוי של יושר. היבט אחר הוא שעליכם להשתמש בכל כוחכם ולפעול מכל הלב. עליכם לומר: 'אני אגלה לאלוהים את כל כולי. זה כל מה שאני יכול לעשות. אשתמש בכל זה ואקדיש זאת לאלוהים באופן מלא.' אתם מקדישים את כל מה שיש לכם ואת כל מה שאתם יכולים לעשות – זהו ביטוי של יושר" ("רק אדם ישר יכול להיות מאושר באמת" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). דברי האל הציעו לי נתיב לנוהג: לאלוהים לא אכפת אם איכותם של אנשים טובה או רעה; העיקר הוא אם הם בעלי לב כנה, אם הם מוכנים לקבל את האמת ולהנהיגה. למרות שאיכותי ירודה, ולמרות שאני די איטית בהבנת האמת ולעיתים אני עוקבת אחר דוקטרינה – אם ליבי כנה, ובעת ביצוע חובתי אני מתמידה לעסוק באמת כדי לפתור את טבעי המושחת; אם אני עושה כל שביכולתי כדי לבצע את שהאל דורש – אזכה בהכוונת האל ובברכותיו, ואוכל בהדרגה להבין את האמת. כאשר איווכח באמת, אהיה מסוגלת לפצות על חסרונות איכותי הגרועה, וכך אשתפר ביכולתי להבין ולראות דברים. לאחר שהבנתי את רצון האל, התחלתי להסתמך על האל ולהשתפר בביצוע חובתי. כבר לא הפלתי על אחרים את הדברים שלא היו ברורים לי, שלא הבנתי, אלא התאמצתי לפתור אותם בעצמי. תודה לאל! כשנהגתי לפי דרישות האל, גם אני הייתי מסוגלת לראות את הבעיות שבטקסט. ולמרות שהיו פעמים שבהן סוגיות מורכבות יחסית נשארו לא ברורות לי, חיפשתי את עקרונות האמת יחד עם האחים והאחיות וכך הן התבהרו לי בהדרגה. הרגשתי קלילה ומשוחררת יותר בביצוע חובתי.

הודות לכך שחוויתי את הסביבה שאלוהים הציב לי, זכיתי במעט ידע על שחיתותי ועל מגרעותיי, והבנתי איך להתמודד עם בעיות הקשורות לאיכותי. בעבר, בעת ביצוע חובתי, לא התמקדתי בחיפוש האמת וגם לא ניסיתי לטפל בטבעי המושחת. תמיד ראיתי דברים דרך תפיסותיי ודמיונותיי, מה שלעיתים גרם לי להגדיר את עצמי, ולנסות להתחמק מדברים בטענה שאיכותי ירודה. ביצוע חובתי היה שטחי, עיכבתי את עבודת הכנסייה וסבלתי מהפסד בחיי שלי. כעת אני מבינה שאיכותם של כולם נקבעת מראש בידי האל, ושהיא חלק מכוונותיו המפוארות של אלוהים. אסור לי להגביל את עצמי לשאלה אם איכותי טובה או רעה. בעתיד, אנסה לחפש את האמת בכל דבר, לפעול לפי עיקרון ולהיות אדם כנה שמרצה את אלוהים.