בדיוק כשמשפחתה אמרה נואש, שמעה דואן יו מאחד מידידיה על בית חולים שיכול היה לרפא את שאשא, אך כשבנה התקשר לבית החולים גילה שהניתוח עולה 100,000 יואן, הסכום נראה למשפחה עצום. מראה נכדתה על סף המוות, הגביר את סבלה של דואן יו עוד יותר והיא חשבה לעצמה, "שאשא עדיין כל כך צעירה. אם הניתוח הזה ייכשל כמו שלושת הקודמים, האם תוכל לעמוד בכך? ומלבד זאת, מהיכן עלי אדמות נוכל ללוות כל כך הרבה כסף? אבל אם לא ננסה ושאשא אכן תמות, איך תוכל משפחתנו לשאת מהלומה כל כך כבדה?" דואן יו חשה שבטנה מתכווצת בקרבה. במר ייאושה, הרהרה בכך שהאל עומד לצידה והתפללה אליו: "הו אלי! אני יודעת שהכול נתון לסמכותך, לכן אני שוב מפקידה את שלום נכדתי בידיך, ומבקשת שתנחה אותי ותדריך אותי כדי שאדע לעשות את הדבר הנכון…" משסיימה להתפלל, הרהרה בדברי האל: "האל הכל-יכול הוא רופא כל-יכול! … אם יש לכם ולו נשימה אחת בלבד, אלוהים לא יניח לך למות" ('הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 6). כשהגתה בדברים האלו, עברו במחשבתה של דואן יו כעשרים הימים שחלפו מאז שנכדתה שבה הביתה. היא לא אכלה אף לא פעם אחת ואם שתתה מים, הקיאה אותם מיד. ובכל זאת לא מתה ברעב, האם לא היו אלו השגחתו של האל והגנתו? האל מושל מעל ומפקח על הכול, וחיינו ומותנו נתונים בידיו, חשבה לעצמה. אם האל לא יביא למותה של שאשא היא תחיה, וכל עוד נותרה בה רוח חיים, הייתה תקווה לחייה! וכך, הפקידה דואן יו גם את נושא גיוס הכסף בידי האל.

כעבור שבוע, לאחר שבני המשפחה לוו כסף בכל דרך אפשרית, הצליחו לגייס לבסוף 100,000 יואן וקבעו מועד לניתוח של שאשא. דואן יו ידעה שהאל סלל לה את הדרך והיא נשאה לו תודה בליבה. לפני שבנה וכלתה לקחו את שאשא לבית החולים, עודדה דואן יו את נכדתה להתפלל לאל ולבטוח בו בכל מצב, שאשא הנהנה אליה בהסכמה. בבית החולים, הרופא נתן לשאשא ערוי נוזלים בכמות של עשרה ימים, אולם כשהחלו להכין אותה לניתוח, התקשר בנה של דואן יו ואמר, "אימא, הרופא אומר שמצבה הגופני של שאשא ירוד מידי, בנוסף לעובדה שלא לא אכלה דבר זמן רב כל כך המעי הגס שלה נדבק והתעוות. הם יכולים לנסות בלבד, אך אינם יכולים להבטיח שהניתוח יצליח. אנחנו רק יכולים לחכות ולראות אם מזלה של שאשא יעמוד לצידה." כששמעה זאת דואן יו, לא הצליחה להתגבר על החלחלה שאחזה בה שוב. היא חשבה על כך ששאשא הייתה רק בת שש ושקלה רק אחד עשר וחצי קילוגרם – האם תוכל לעמוד בניתוח שכזה? ואם הניתוח שוב לא יצליח, היא עלולה… אך אז חשבה שוב: "אלוהים הוא אלוהי הבריאה כולה והוא שולט ומפקח על הכול. חייה ומותה של נכדתי נתונים בידיו ורק אלוהים יכול להציל אדם. אין כל תועלת בכך שאדאג יותר, היות שרק הוא יחליט על תוצאת הניתוח. כל שביכולתי לעשות הוא לבטוח באלוהים, לחפש את הנחיתו ולהישמע לתזמורו ולתכניתו!"

"רינג רינג…" צלצול הטלפון קטע את מחשבותיה. היא ענתה ושמעה את נכדתה מדברת במאמץ רב, "סבתא, אני נכנסת היום לניתוח אחר הצהרים. לא שכחתי מה שאמרת לי…" לשמע דברי נכדתה, הוצפו עיניה של דואן יו בדמעות, גרונה נחנק והיא לא הצליחה לומר דבר…

באותו אחר הצהריים, ישבה דואן יו ליד הטלפון, היא המתינה בדממה לשמוע את תוצאות הניתוח של שאשא והתפללה לאלוהים. מחוגי השעון שעל הקיר המשיכו לנוע בעת שהביטה בו: שעה, שעתיים… לאחר שחלפו ארבע שעות, התקשר בנה לבסוף, אך הוא רק אמר שהניתוח טרם הסתיים. כששמעה זאת, החלה לדאוג שוב, ומיהרה להתפלל לאלוהים, היא ביקשה ממנו להרגיע את ליבה, להדריך ולהנחות אותה כדי שתבין את רצונו. לאחר מכן קראה את שנאמר בדברי האל: "אם תגעו בפעולותיו של אלוהים בחווייתכם בפועל, אלוהים יופיע בכם, יהפוך אתכם לנאורים ויכוון אתכם מבפנים. אם לא תוכלו להישמע לדברי האל, הוא לא יהיה מסוגל לעשות זאת. אם תהיה חסרה לכם אמונה, ואם תאבדו תקווה באלוהים, איך תוכלו לחוות חוויות? אם אתם מאמינים בו באמת ואין לכם ספקות, ואם תפתחו אליו את לבכם, הוא יהפוך אתכם למושלמים. הוא יעניק לכם נאורות בחווייתכם המעשית ובחייכם. בחיים המעשיים של בני האדם, יש להם הרבה קשיים אישיים, ומעבר לכך, הם לא יכולים לראות בבירור את היקף עבודתו של אלוהים, ולכן זה דורש אמונה" (בני האדם שיהפכו למושלמים חייבים לעבור זיכוך). מדברים האלו, הבינה דואן יו שעליה לשמור על אמונתה באל יהיה אשר יהיה. במיוחד כעת, כשמצב נכדתה היה כל כך חמור, היה זה הכרחי עבורה עוד יותר להאמין בו. במצב כל כך קשה כגון זה, רק בעזרתה של עבודת האל והציות לתזמורו ולתכניתו תוכל לחזות במעשיו המופלאים. מרותו של האלוהים מגיעה הרחק מעבר לרקיע והוא שולט בחיינו ובמותנו, חשבה לעצמה. "לא משנה עד כמה קשה הניתוח של שאשא, הצלחתו נתונה בידי האלוהים ועליי להאמין בו." לאחר שחשבה דברים אלו, כבר לא חשה דואן יו כל כך חרדה ומודאגת.

שבע שעות לאחר מכן, התקשר בנה שוב ואמר בשמחה, "אימא, הניתוח הוכתר בהצלחה, ואפילו הרופא אמר שהוא הצליח באופן בלתי רגיל ושהיה לנו מזל גדול!" כששמעה זאת, חשה בהקלה שהציפה אותה והיא לא פסקה מלהודות לאל. היא ידעה היטב שהצלחת הניתוח לא הייתה קשורה למזל כלל, אלא הייתה בזכות דאגתו של האלוהים ושמירתו, ושהיה זה מעשה נס משמיים.

כעבור שבועיים, שוחררה שאשא מבית החולים ושבה הביתה. אם כי עדיין נראתה חולה, הייתה מסוגלת לדבר כרגיל ולאכול מזון קל לעיכול. כל השכנים הגיעו לבקר אותה בזה אחר זה, ובנה של דואן יו אמר להם בעליצות, "אחרי שהניתוח של שאשא הצליח, הגיעו הרבה מטופלים ממחלקות אחרות ביחד עם בני משפחותיהם כדי לראות את שאשא, הם אמרו שזהו נס אמתי שילדה בת שש שנים תחזיק מעמד בניתוח בן שבע שעות, ושהניתוח עבר בהצלחה כל כך מרובה על אף מצבה החמור!"

השכנים היו מלאי התרגשות ופליאה כשאמרו, "זה לא יאומן! מי היה מעלה על דעתו שהיא תצליח לשרוד אחרי שהייתה על סף המוות." לשמע דברי השכנים, דואן יו הודתה לאל בליבה והיללה אותו.

כעבור כמה ימים, ישבה דואן יו ושוחחה עם משפחתה, וביתה שוב נמלא בקולות של שמחה וצחוק. שאשא אמרה בעליצות, "אבא, כשעברתי את הניתוח באותו יום, התפללתי לאלוהים ובטחתי בו. אלוהים הוא שריפא אותי, ואני מתכוונת להאמין בו!" בנה של דואן יו הביט בבתו ואמר בחיוך, "בסדר. מעכשיו את יכולה להאמין באלוהים ביחד עם סבתא שלך, ואבא שלך יתמוך בשתיכן!"

"שאשא, אולי נקרא קטע מדברי האל?" אמרה דוראן יו. שאשא הנהנה בשמחה, והן קראו ביחד: "הסיבה לכך היא שהחיים יכולים לבוא רק מאלוהים – כלומר, רק אלוהים עצמו מחזיק במהות החיים, אין שום דרך חיים ללא אלוהים עצמו ולכן רק אלוהים הוא מקור החיים והמעיין הנובע הנצחי של מי החיים. … חיי האדם מקורם באלוהים, קיום השמיים הוא בזכות אלוהים, וקיומה של הארץ נובע מעוצמת החיים של אלוהים. שום דבר בעל חיוניות לא יכול להתעלות על ריבונות אלוהים, ושום דבר בעל מרץ לא יכול להיחלץ מגבולות סמכותו של אלוהים. לכן על כל הבריות באשר הן לציית לריבונותו של אלוהים ולחיות תחת פיקודו של אלוהים. לכן איש לא יכול להימלט משליטתו" (רק המשיח של אחרית הימים יכול להראות לאדם את דרך חיי הנצח). אחרי שחוותה את המקרה שבו נכוותה נכדתה מסודה קאוסטית, יכלה דואן יו רק לומר "אמן" בליבה לדברי האל. היא אכן למדה להכיר בכך שחיי האדם מקורם באלוהים, שמרותו וכוחו יחידים במינם, שרק הוא יכול לבטא את האמת, להעניק לאדם חיים ולהראות לו את הדרך שבה עליו ללכת. דואן יו נזכרה שכשנכדתה בלעה את הסודה הקאוסטית, אמרו כל הרופאים שלא ניתן לרפא אותה. כולם אמרו ששאשא לא תחזיק מעמד יותר מכמה ימים. ובכל זאת, יותר מחודשיים לאחר המקרה, עברה נכדתה את הניתוח בקלות, ובהצלחה גדולה, והיא עדיין חיה – האין זו האמת שאלוהים יצר את נס החיים? כשנכדתה הייתה חולה, דאגה דואן יו, פחדה ונחלשה עד כדי כך שהחלה להאשים את האלוהים. ובכל זאת הוא לא הסתיר ממנה פניו בשל כך, אלא השתמש בדבריו כדי להסביר לה ולהדריך אותה, כדי לגרום לה להבין כמה מעט אמון נתנה בו, וכמה היו דרישותיה ממנו בלתי הגיוניות. דבריו אפשרו לה להגיע להחלטה לציית לתזמורו ולתכניתו. כשסבלה והגיעה לידי ייאוש, דברי האל העניקו לה אמונה וכוח, ודבר זה גרם לה לבטוח בו. דואן יו התנסתה באהבתו האמתית של האלוהים בכל עצמתה ונכחה במעשיו המופלאים. בנוסף לכך, זכתה להבין בפועל ולהוקיר את עוצמתו של האלוהים ואת ריבונותו; היא ידעה שהוא היה זה שהעניק לנכדה סיכוי נוסף לחיות, והיא קיוותה להקדיש את הזמן שנותר לה כדי לרדוף אחר האמת ולבצע את חובתה כגמול לאהבת האל.

שלושה חודשים לאחר מכן, דואן יו ובנה הביאו את שאשא לבית החולים לביקורת רפואית. הרופא אמר בהשתאות, "דבר כזה לא היה עולה בדעתי! הכוויות החלימו לחלוטין. זהו נס שהיא הצליחה להחלים כל כך מהר. לילדה הזאת יש מזל גדול!" כששמעה אותו דואן יו, התחזקה אמונתה באל עוד יותר, והיא ידעה שהכול הצליח בזכות כוחו העצום של האל ובזכות חמלתו, בלעדיהם הייתה נכדתה מתה מזמן. מעשיו של האלוהים אכן מופלאים לאין שיעור, חשבה לעצמה, והם מלווים איתנו בכל מקום כל ובכל זמן.

"סבתא, סיימתי את שיעורי הבית. בואי נקרא ביחד את דברי האלוהים." שמעה דואן יו את נכדתה קוראת אליה, והיא התנערה מהרהוריה. ואז, שתיהן, סבתא ונכדה, החלו לקרוא ביחד את דברי האל…