האל הכול יכול אומר, "מבריאת העולם ועד ימינו, כל מה שאלוהים עשה בעבודתו הוא אהבה, ללא כל שנאה לאדם. אפילו הייסורים והמשפט שראית הם אהבה, אהבה אמיתית וממשית יותר, אהבה שמובילה את האדם אל דרך הישר של החיים האנושיים. ... כל העבודה שאלוהים עשה נועדה למען הובלתם של בני האדם אל דרך הישר של החיים האנושיים, כדי שיוכלו לחיות כבני אדם רגילים, מפני שהאדם אינו יודע איך לחיות את חייו. וללא הנחייה כזו, תחייה חיים ריקים מתוכן בלבד. חייך יהיו חסרי ערך ומשמעות, ולא תהיה מסוגל כלל להיות בן אדם רגיל. זו החשיבות העמוקה ביותר של כיבוש האדם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (4)). יש לי ניסיון מסוים עם דברי האל האלה. הייתי רוצה לשתף אותו איתכם.

נולדתי בכפר. הוריי היו חקלאים ישרים וחרוצים. כפריים אחרים תמיד לעגו לנו ונטפלו אלינו כי היינו עניים. חשבתי, "יום אחד אראה להם. יום אחד הם יסתכלו עליי אחרת." התגייסתי לצבא כשהייתי בשנות העשרה לחיי. קיבלתי על עצמי כל משימה, לא משנה עד כמה מטונפת או מיגעת, בתקווה להתקדם. אבל במשך שנים נשארתי טוראי. ואז הבנתי שנתינת מתנות, ולא עבודה קשה, מזכה בהערכה טובה ובקידום. זה החליא אותי, אבל רציתי קידום, לכן אזרתי אומץ ונתתי למפקד שלי במתנה את כל החסכונות שלי. וראו זה פלא, עד מהרה הייתי "כשיר" לאקדמיה הצבאית. כשחזרתי ליחידה, נשלחתי לעבוד כטבח כי לא היה לי כסף למתנות. ידעתי היטב ש... "הפקידים לא מקשים על מי שמביא מתנות," וש"אי אפשר להשיג דבר ללא חנופה." כדי להגיע למקום כלשהו, אצטרך לעשות הכול כדי להשיג כסף למתנות, אחרת לא אגיע לשום מקום, ולא משנה אילו יכולות יש לי. רציתי להתקדם, לכן עשיתי כל שביכולתי כדי להרוויח כסף, והתחנפתי למפקדים שלי ונתתי להם דברים שידעתי שהם אוהבים. ידעתי שאני עושה משהו לא חוקי, וחששתי שיתפסו ויכלאו אותי. הפחד היה תקוע בגרוני כל הזמן אבל המחשבה שאהיה קצין עודדה אותי להמשיך. אחרי זמן מה, התמניתי סוף-סוף למפקד גדוד. בכל פעם שנסעתי הביתה, הכפריים סבבו אותי, החמיאו והתחנפו. זה ניפח מאוד את היהירות שלי, והשאיפות והרצונות שלי גדלו אף הם. כמו שאומרים: "אדם נעשה פקיד ממשלה בשביל אוכל טוב ובגדים יפים," ו"השתמש בכוח כשהוא בידיך, כי כשהוא ייעלם לא תוכל להשתמש בו." התחלתי ליהנות מזכויות היתר של קצין, למשל, לקבל כל מה שארצה ללא עלות. כל מי שהיה זקוק למשהו ממני היה צריך להזמין אותי לארוחה או לתת לי מתנה. ניצלתי גם את העובדה שהמפקד והקומיסר הפוליטי חיבבו אותי ואילצתי את פקודיי לתת לי דברים. מבנו הפשוט של חקלאי הפכתי לאדם רמאי וערמומי שאינו יודע שבעה.

לא זו בלבד שהייתי רודן בעבודה, אלא שגם בבית, לא התייחסתי יפה לאשתי. האשמתי אותה בניהול רומנים, ללא סיבה, והעמקתי את התהום בינינו. בסופו של דבר נמאס לה והיא אמרה שהיא רוצה להתגרש. המשפחה המאושרת שלי עמדה להתפרק, וגם הבן שלנו עמד לסבול. הרגשתי נורא וחשבתי על החיים שלי: מילדות, הייתי נחוש להתבלט, להיות טוב יותר מהאחרים. גם לאשתי וגם לי היו קריירות טובות וחיינו חיים נוחים. כולם העריצו אותנו. למה בכל זאת הרגשתי ריקנות וכאב כאלה? האם אלה החיים שרציתי? איך באמת עלינו לחיות? הייתי מבולבל ואבוד, אבל לא מצאתי תשובות. מאוחר יותר אשתי קיבלה את בשורת המלכות של האל הכול יכול ונהגה להיפגש כל הזמן עם אחים ואחיות ולשתף איתם. בתוך זמן קצר, היא הפכה לאדם חיובי מאוד. היא כבר לא רבה איתי והפסיקה לדבר על גירושים. כשראיתי את השינוי שחל באשתי, חשבתי שוודאי נפלא להאמין באלוהים. גם אני זכיתי באמונה באל הכול יכול, כשקראתי את דבריו.

התחלתי לחיות את חיי הכנסייה, וגיליתי שכנסיית האל הכול יכול שונה לגמרי מהעולם. אחים ואחיות קוראים את דברי האל ומשתפים על אודות האמת. הם מבקשים להתנהג על פי דברי האל והאמת, להיות כנים ופתוחים וגלויי לב. הרגשתי שנכנסתי למקום של טוהר, והייתה לי תחושת חרות ושחרור שמעולם לא חשתי בעבר. באמצעות השתתפות במפגשים וקריאה בדברי האל, למדתי שאלוהים קדוש וצודק, ושהוא שונא טינופת אנושית, ובעיקר שחיתות. רכשתי הרגלים רעים רבים בצבא וידעתי שאם לא אתחרט, אלוהים יבוז לי ויחסל אותי. אחר כך קראתי את דברי האל האלה: "מאחר שהאדם נולד לתוך ארץ כה מזוהמת, החברה פגעה בו אנושות, הוא הושפע ממוסר פיאודלי, ולמד ב'מוסדות להשכלה גבוהה.' החשיבה הנחשלת, המוסר המושחת, ההשקפה הנבזית על החיים, הפילוסופיה הנתעבת, הקיום חסר התוחלת, ואורח חייכם ומנהגיכם המושחתים – כל הדברים האלה פלשו באופן חמור לתוך לבו של האדם, חתרו תחת מצפונו והתקיפו אותו באופן חמור. כתוצאה מכך, האדם מרוחק עוד יותר מאלוהים ומתנגד לו עוד יותר. טבע האדם הולך ונעשה מרושע יותר מיום ליום, ואין ולו אדם אחד שיוותר מרצון על שום דבר למען אלוהים, אין ולו אדם אחד שיישמע לאלוהים מרצון, ויתרה מזאת, אין ולו אדם אחד שישאף מרצונו להופעת אלוהים. במקום זאת, בתחומו של השטן, האדם לא עושה דבר מלבד לחפש הנאות, והוא נכנע לשחיתות הבשר בארץ הרפש" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מי שטבעו אינו משתנה צורר את אלוהים). מהדברים האלה, הבנתי מדוע הייתי מושחת כל כך. חשבתי על השנים שלי בצבא. צייתתי לחוקים הבלתי כתובים של העולם כדי להתקדם, עשיתי המון דברים רעים והרווחתי בדרכים לא ישרות. נעשיתי מושחת ומופקר מאוד, חייתי בחטא ללא בושה. דברי האל הציגו בפניי את ההבדל בין טוב לרע, ואפשרו לי לראות את מקור השחיתות וההפקרות שלי. מתברר שהשטן עומד מאחורי כל זה. שטן, מלך השדים, השתמש בתחומי ידע והשפעות שונים כדי להשחית את החברה שלנו לכדי יורה רותחת של חטא. בעלי השררה משתוללים ומתנהגים בדורסנות כלפי אנשים רגילים, ואילו אנשים רגילים וישרים נרמסים ואינם משיגים דבר בחיים. החברה שלנו גדושה בשקרים ובכפירה, כמו, "כל אדם ידאג לעצמו, והשטן ייקח את האחרון." "בעלי המוח שולטים בבעלי הכוח," "עושה לעצמו שם ומביא כבוד לאבותיו," "בני אדם נאבקים כלפי מעלה; המים זורמים כלפי מטה." "הפקידים לא מקשים על מי שמביא מתנות. אי אפשר להשיג דבר ללא חנופה," "אדם נעשה פקיד ממשלה בשביל אוכל טוב ובגדים יפים" ו"השתמש בכוח כשהוא בידיך, כי כשהוא ייעלם לא תוכל להשתמש בו." העובדה שהוקסמתי מדברים אלו והלחץ החברתי גרמו לי לאבד את דרכי אפילו ללא ידיעתי. רציתי להיות קצין בכל מחיר, וניצלתי לרעה את כוחי לרווח אישי. נעשיתי אדם מושחת לגמרי, שמטרתו היא להרוויח ככל יכולתו. באמת התחרטתי על מעשיי הרעים. תודה לאל על שהציל אותי, שכן הוא אפשר לי להתחיל מחדש. אחרת הייתי מקולל ונענש על ההתנהגות שלי. הייתי כל כך אסיר תודה לאלוהים. החלטתי לשנות את דרכיי, להשתחרר מהצבא ולמצוא קריירה חדשה. אבל המפקד שלי ניסה לשכנע אותי להישאר, ואמר שיקדם אותי לדרגת סגן מח"ט. היססתי, חשבתי, "זה יהיה חלום שהתגשם!" לרגע, נאבקתי כדי להרפות מהרצון לתפקיד הזה, ולא ידעתי מה לעשות, לכן עמדתי לפני אלוהים כדי להתפלל ולחפש. ואז קראתי את דברי האל האלה: "אם מעמדכם רם, אם שמכם מכובד, אם אתם משופעים בידע, אם יש לכם נכסים רבים ואם רבים תומכים בכם, והדברים האלה לא מונעים מכם להתייצב בפני אלוהים, לקבל את השליחות והתפקיד שהוא מטיל עליכם ולעשות את מה אלוהים מבקש מכם, הרי שכל מעשיכם יהיו המשמעותיים ביותר בעולם והצודקים ביותר בקרב בני האדם. אם תדחו את הזמנתו של אלוהים כדי לשמר את מעמדכם ואת המטרות האישיות שלכם, אלוהים יקלל את כל מעשיכם ואפילו יתעב אותם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אלוהים שולט בגורל האנושות כולה). "בני האדם באים אל העולם, ונדיר שהם נתקלים בי. בנוסף, נדיר שיש להם ההזדמנות לחפש את האמת ולזכות בה. מדוע אתם לא מוקירים את הזמן היפהפה הזה כנתיב הנכון לעיסוק בחיים האלה? ומדוע אתם תמיד מתייחסים בביטול כזה כלפי האמת והצדק? מדוע אתם תמיד רומסים והורסים את עצמכם למען הרשע והטינופת האלה שמשתעשעים בבני אדם?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברים לצעירים ולזקנים). כל מילה הלמה במצפון שלי. התעוררתי. "כן," חשבתי. "מזלי שפגשתי את האל שהתגלם כבשר ודם, ובא לארץ לבטא את האמת ולהושיע את האדם, ושתינתן לי ההזדמנות לבקש את האמת ולהקדיש את עצמי לאל הם רוממותו וחסדו של אלוהים." מה יכול להיות משמעותי יותר מאשר להקדיש את עצמך לבורא? לא משנה כמה גבוה אטפס בסולם הדרגות, האם אהיה מאושר אי פעם? בעלי שררה רבים כל כך עושים כרצונם ומעוללים כל מיני עוולות אבל לבסוף כולם מקבלים את המגיע להם. ופקידים בכירים רבים כל כך מתעשרים וחוגגים לזמן מה, אבל ברגע שהם מובסים במאבק כוח, חלקם נכלאים ומאבדים הכול, וחלקם מתאבדים... דברים כאלה קורים כל הזמן. אשר לי, טיפסתי בציפורניי במעלה הסולם, אבל בסך הכול נעשיתי יהיר, אנוכי ורמאי! כעת, אלוהים הרעיף עליי אמיתות רבות והראה לי את הנתיב הנכון בחיים. איך אוכל להמשיך כמו קודם? השטן פגע בי ושיטה בי רוב חיי עד שבקושי דמיתי לבן אנוש. רציתי לחיות אחרת מעתה והלאה, ללכת אחרי אלוהים, לנהוג על פי האמת ולחיות על פי דברי האל. לכן החלטתי לשנות קריירה ולנתק את כל קשריי עם הצבא. אבל כיוון שהשטן השחית אותי באופן עמוק כל כך, רעל השטן "עושה לעצמו שם ומביא כבוד לאבותיו" נעשה עצם חיי. בכנסייה, התחריתי תמיד על מעמד, ורק התגלותו של האל ושיפוטו תיקנו את דרכי.

אחרי שמילאתי את חובתי בכנסייה זמן מה, ראיתי שיש מנהיג כנסייה צעיר מאוד ואדם נוסף שהייתי מיודד איתו קודם. הייתי חסר שקט וחשבתי, "בעולם בחוץ שניכם הייתם תחתיי, וכאן בכנסייה אתם מעליי. אהיה מנהיג הרבה יותר טוב מכם!" התחלתי לשאוף לזה בכל מאודי. תכננתי תוכנית: אתעורר בחמש בבוקר בכל יום כדי לקרוא את דברי האל, ואז אקשיב שעתיים לדרשות, ובכל שבוע אלמד שלושה מזמורים של דברי האל. אנקוט יותר יוזמה בתפקיד שלי ואוביל כל מה שאוכל להוביל בכנסייה, קשה או מעייף ככל שיהיה. במפגשים אדבר על חוויותיי בצבא, אתפאר ביכולותיי, ואתייחס ביהירות לשיתוף של מנהיגי הכנסייה. מדי פעם, אזלזל בעדינות בחשיבה ובמעשים שלהם, כאילו שביכולתי לעשות טוב מהם. כך חייתי במאבק לפרסום ולמעמד, מקווה תמיד להיות מנהיג כנסייה. פעם ראיתי שמנהיגה לא טיפלה כראוי במשהו. נזפתי בה על שאינה מסוגלת לטפל בדברים, ורמזתי שעליה להתפטר. קיוויתי להיבחר כמנהיג בבחירות הבאות. כשהאחים והאחיות גילו את זה, הם ניתחו את ההתנהגות שלי, ואמרו שאני לא ישר, שאפתן ורוצה להשתלט על הכנסייה. פוטרתי מתפקידי כמנהיג קבוצה. זה פגע בי מאוד וחשבתי, "הייתי מפקד גדוד מכובד, ועכשיו אני לא יכול להיות אפילו מנהיג קבוצה בכנסייה." כעבור כמה חודשים כאלה, לא יכולתי לסבול עוד, ולא יכולתי לשאת את מראה אחיי ואחיותיי. נאטמתי לחלוטין במפגשים. רוחי התקדרה וחדלתי לחוש את אלוהים. רק אז התחלתי לפחד, לכן, מיהרתי להתפלל ולבקש מאלוהים שינחה אותי אל מחוץ לאפלה הזאת.

אחר כך, קראתי את דברי האל האלה: "בחיפושכם, יש לכם יותר מדי תפיסות, תקוות ועתידים אישיים. העבודה הנוכחית נועדה לטפל ברדיפת המעמד שלכם ובתשוקותיכם המופרזות. התקוות, המעמד והתפיסות הם כולם ביטויים קלאסיים של טבע שטני. ... אתם חסידי אל כעת, ואתם מבינים במידת מה את שלב העבודה הזה. עם זאת, אתם עדיין לא מניחים בצד את שאיפתכם למעמד. כשמעמדכם רם אתם מחפשים היטב, אך כשמעמדכם נמוך אתם כבר לא מחפשים. ברכות המעמד תמיד מעסיקות אתכם. ... ככל שאתה מחפש כך יותר, כך אתה קוצר פחות תוצאות. ככל שהרצון של אדם במעמד רב יותר, כך אלוהים יטפל בו יותר. במקרה כה, על האדם לעבור זיכוך אדיר. אדם כזה הוא יותר מדי חסר ערך! יש לטפל בו ולשפוט אותו באופן נאות כדי שהוא ירפה מדברים כאלה באופן יסודי. אם תעסוק כך עד הסוף, לא תקצור דבר. בני אדם שלא עוסקים בחיפוש חיים לא יכולים לעבור שינוי. בני אדם שלא צמאים לאמת לא יכולים לזכות באמת. אתה לא מתמקד בעיסוק בהשגת שינוי אישי ובהיווכחות, אלא תמיד מתמקד בתשוקות מופרזות ובדברים שמגבילים את אהבתך לאלוהים ומונעים מבעדך להתקרב אליו. האם הדברים האלה יכולים לחולל בך שינוי? האם הם יכולים להכניס אותך אל המלכות?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מדוע אינך מוכן להיות ניגוד?). דברי האל נקבו את לבי והתביישתי כל כך. התחריתי על מעמד, ואז האחים והאחיות חשפו אותי וטיפלו בי, ופיטרו אותי מתפקידי. זה לא מה שרציתי, אבל זה לא קרה כי מישהו התנכל לי. להיפך, זה היה השיפוט הצודק של האל, והישועה שבאה בעתה. עבודת האל באחרית הימים היא לשנות את חשיבתנו ואת תפיסתנו, להציל אותנו מהשפעת השטן, כדי שאלוהים יזכה אותנו באמת ובחיים ושנחיה באור. לא הלכתי בנתיב הנכון, וגם לא התמקדתי בחיפוש האמת אלא בחיפוש מעמד ומוניטין. פעלתי בתחבולות ובאמצעי עורמה כדי להשיג מעמד. האם זה לא היה מנוגד לגמרי לרצון האל להושיע את המין האנושי? אם אמשיך כך, לעולם לא אשיג את האמת ואחוסל. כדי שלא אסטה מהדרך וכדי להעלות אותי חזרה על דרך הישר, אלוהים גזם אותי וטיפל בי, בעזרת האחים והאחיות, שחשפו את השאיפות והרצונות שלי ונטלו ממני את תפקידי כדי שאשקול את התנהגותי ואשנה את דרכיי. הבנתי שאלוהים אכן רואה את צפונות לבנו. גם הבנתי במקצת את צדקת האל, את קדושתו, כל יכולתו וחוכמתו. הפסקתי להיות שלילי או מדוכדך על שאיבדתי את התפקיד שלי, ובמקום זאת, רציתי לחפש את האמת ולציית לתיזמור של האל ולהסדריו.

כעבור חצי שנה, הלכתי לחיות את חיי הכנסייה בכנסייה אחרת שבה עמדו לבחור מנהיגים. שמחתי לגלות שאיש שם לא האמין באלוהים זמן רב יותר ממני, לכן, חשבתי שיש לי סיכוי. עליתי עליהם בניסיון חיים ובשנות אמונה. חשבתי שאהיה הבחירה המובנת מאליה למנהיג כנסייה. בדיוק כשהתכוננתי להציג היטב את יכולותיי, אחות מהכנסייה הקודמת ברחה לכנסייה הזאת כי המפלגה הקומוניסטית רדפה אחריה. חשבתי, "היא יודעת איך התחריתי על מעמד בכנסייה הישנה שלי. אם היא תראה שאני מתמודד שוב לתפקיד של מנהיג כנסייה, האם היא תחשוף את ההתנהגות השערורייתית שלי בעבר? המוניטין שלי ייפגע קשות אם היא תעשה זאת." כיוון שלא הייתה לי ברירה, זנחתי את תוכניותיי ובחנתי את המצב: "תחילה איעשה מנהיג קבוצה ומשם אטפס בסולם." אבל להפתעתי, לא נבחרתי אפילו למנהיג קבוצה. לא היו בכנסייה מספיק אנשים לתפקידים שגרתיים, לכן מנהיגי הכנסייה שאלו אם אני רוצה למלא את החובות שלהם. חששתי שאיראה לא צייתן, ובחוסר חשק הסכמתי. הייתי מפקד גדוד מכובד והנה אני עושה תפקיד נחות כל כך. הכול נראה לי לא בסדר. כעבור זמן קצר, המשטרה התחילה לפקוח עין על מקום המפגש שלנו, ולא יכולנו להיפגש שם. מנהיג הכנסייה הטיל עליי חובה לארח במפגשי קבוצה אחרת של אחים ואחיות. זה כבר היה יותר מדי בשבילי. לא זו בלבד שמילאתי תפקיד נחות, עכשיו עליי גם להיפגש עם אחים ואחיות ולמלא חובות אירוח. הרגשתי שזה משפיל כל כך. איך יכולתי להידרדר כל כך? אם הדברים יימשכו כך, איזה סיכוי יהיה לי? מצב הרוח שלי הלך ונעשה גרוע, ויכולתי רק להתפלל בלהט לאלוהים, ולבקש שיעניק לי נאורות וינחה אותי.

אז, קראתי את דברי האל האלה: "במשך שנים רבות, המחשבות שבני האדם הסתמכו עליהן כדי לשרוד איכלו את ליבם עד כדי כך שהם הפכו לבוגדניים, לפחדנים ולמתועבים. לא רק שאין להם כוח רצון ונחישות, אלא שהם גם הפכו לתאבי בצע, יהירים וזדוניים. אין להם שום נחישות שמתעלה מעבר לעצמם, וגם אין להם שום אומץ להתנער מכבלי ההשפעות האפלות האלה. מחשבותיהם וחייהם של בני האדם רקובים, נקודת מבטם על האמונה באלוהים עדיין מכוערת באופן בלתי נסבל, ואפילו כשהם מדברים על נקודת מבטם על האמונה באלוהים, ההאזנה לכך פשוט בלתי נסבלת. בני האדם הם כולם פחדנים, חדלי אישים, מתועבים ושבירים. הם לא נגעלים מכוחות האפלה והם לא רוחשים אהבה אל האור והאמת. במקום זאת, הם עושים כמיטב יכולתם לגרש אותם. מחשבותיכם ונקודות המבט שלכם כיום הן בדיוק כאלה, הלא כן? 'מכיוון שיש לי אמונה באלוהים, עליי לקבל שפע ברכות, ויש להבטיח שמעמדי לעולם לא ירד ושהוא יהיה רם מזה של חסרי האמונה.' אתם מחזיקים בנקודת מבט כזו לא במשך שנה או שנתיים בלבד אלא במשך שנים רבות. דפוסי החשיבה שלכם הם יותר מדי מהסוג של עסקאות קח-ותן. אף על פי שהגעתם לשלב הזה כיום, עדיין לא הרפיתם מהמעמד, אלא אתם מתאמצים בלי הרף לחקור אודותיו ומתבוננים בו מדי יום, בפחד עמוק שמא יום אחד מעמדכם יאבד ושמכם ייהרס. בני האדם לעולם לא מניחים בצד את רצונם בנוחות" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מדוע אינך מוכן להיות ניגוד?). "בהליכתכם בנתיב של ימינו, מהו סוג החיפוש הראוי ביותר לעסוק בו? בעיסוקכם בחיפוש, כמו איזה מין אדם עליכם לראות את עצמכם? עליכם לדעת כיצד עליכם לפגוש כל דבר שעולה בגורלכם, בין אם אלו ניסיונות או קשיים, או ייסורים קשים וקללות. בכל מקרה, עליכם לשקול זאת בזהירות" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אלו שאינם לומדים ונותרים בורים: האינם בהמות?). כשהגיתי בדברי האל, שקלתי את מעשיי. "כן," חשבתי. "כאיזה אדם עליי לראות את עצמי, בחיפוש שלי?" תמיד התייחסתי אל עצמי כאל מפקד גדוד, כאל בעל מעמד. רק תפקיד עם דרגה כלשהי יתאים לי, ורק אנשים בעלי מעמד ראויים לקיים איתי מפגשים. זלזלתי באחים ובאחיות שמילאו חובות אירוח, וחשבתי שהצטרפות אליהם מוכיחה שאין לי כל ערך. ללא מעמד, נעשיתי שלילי ומתנגד, ואפילו חשתי שהחיים חסרי משמעות. המעמד, המוניטין והרווח סחררו את ראשי ואיבדתי את האנושיות שלי. איזה אדם מכוער ובזוי הייתי! איך ייתכן שאדם כמוני יהיה ראוי להיות מנהיג כנסיה? הכנסייה שונה מהחברה. בכנסייה האמת שולטת. למנהיג חייבת להיות אנושיות טובה ודבקות באמת. אבל אני רדפתי רק אחרי מעמד והתחריתי על תפקיד המנהיג. איך יכולתי לנהוג בחוסר היגיון כזה, להיות חסר בושה כל כך?

אחר כך, קראתי את דברי האל האלה: "אני קובע את ייעודו של כל אדם לא על סמך גילו, בכירותו, מידת סבלו, ולא כל שכן על סמך המידה שבה הוא מעורר רחמים, אלא על פי החזקתו באמת. אין ברירה אחרת. עליכם להבין שכל אלה שלא ינהגו לפי רצונו של אלוהים יבואו על עונשם. זוהי עובדה שאין עליה עוררין" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הכינו מספיק מעשים טובים למען ייעודכם). הבנתי מדברי האל שהוא לא חורץ את גורלנו על סמך המעמד שלנו והעבודה שאנו משקיעים. המפתח הוא אם זכינו באמת ואם אנחנו מצייתים לאלוהים. ראיתי שטבעו של האל צודק ביחס לכול, ושבכל תפקיד שאנחנו ממלאים עלינו לדבוק באמת תמיד. בעזרת האמת, האדם עדיין יכול להיוושע, גם אם הוא חסר מעמד. אבל ללא האמת, איש לא יכול להיוושע, לא משנה עד כמה מעמדו רם. חשבתי כמה טיפשי היה מצדי לרדוף נואשות אחר מעמד. שנאתי את קציני הצבא המושחתים ההם, אבל ככל שעליתי בסולם הדרגות, אני עצמי נעשיתי גרוע יותר, ובסופו של דבר נעשיתי קצין מושחת בדיוק כמוהם. בעלי שררה אחדים ממלאים את תפקידם ביושר רב עד שהם מגיעים למעמד רם, אבל משהגיעו לשררה, הם מתחילים לנצל אותה לרעה וחטאיהם מצטברים. חשבתי על צוררי המשיח אשר גורשו מהכנסייה. כשלא היה להם כל מעמד, לא היה נראה שהם עושים עוול. אבל ברגע שזה השתנה, הם התחילו להגביל אחרים ולהתנשא מעליהם, אמרו ועשו דברים כדי לשמור על מעמדם, עשו עוול והפריעו לעבודה בבית האל. מזה למדתי שללא האמת, תמיד נחיה על פי טבענו המושחת. ברגע שאנחנו משיגים שררה ומעמד, אנחנו מתחילים לסטות ולעשות עוול, ופירושם של אלה, בסופו של דבר, הוא עונש! בשנים שבהן חתרתי לטפס בסולם הדרגות בצבא, הייתי מלא בטבע שטני. הייתי יהיר, רמאי, רשע ומרושע. אם מצאתי את עצמי בעמדה גבוהה, השאפתנות שלי רק גברה, בדיוק כשם שניצלתי לרעה את כוחי כקצין בצבא. זה היה נגמר רק בעשיית עוול, בפגיעה בטבעו של האל ובקבלת עונש. כשחשבתי על הדברים האלה הרגשתי פחד והכרת טובה כאחד. האל הערים מכשולים וכישלונות שוב ושוב, ומנע את הגשמת שאיפותיי ורצונותיי. זו הייתה הישועה וההגנה שהוא הועיד לי! תודה לאל על שפקח את עיניי לראות את המהות ואת ההשלכות של רדיפה אחר תהילה ומעמד. יתרה מזו, סוף-סוף ראיתי כמה חשוב לדבוק באמת.

ומאז, התמקדתי בדבקות באמת כדי לתקן את שחיתותי. בכל תפקיד שהטילה עליי הכנסייה, למעמד לא הייתה עוד כל חשיבות בשבילי. להיפך, התמקדתי בחיפוש אחר עקרונות האמת ובמילוי תפקידי על הצד הטוב ביותר. חשתי את נוכחות האל ואת הנחייתו כשהתחלתי להנהיג בדרך זו, וחשתי שלווה ושמחה שקשה לתארן. אחרי זמן מה, גיליתי שאני הרבה יותר צנוע במחיצת בני אדם אחרים, וכבר לא התפארתי בשירותי בצבא כקצין. כשאחים ואחיות הצביעו על פגמיי, התפללתי בשימת לב והתמסרתי לאלוהים, ואחר כך הרהרתי וניסיתי להכיר את עצמי. הסתדרתי עם אחרים כשווה בין שווים, וכבר לא חשבתי שאני טוב יותר. בתוך זמן קצר, דעותיי על הדבקות בָּאֱמֶת השתנו. מעמד, פרסום ורווח התעמעמו והלכו. הם כבר לא עיכבו אותי. כשראיתי אנשים שמאמינים פחות זמן ממני נעשים מנהיגי כנסייה, עדיין קינאתי קצת, אבל בעזרת תפילה וחיפוש האמת הצלחתי להשתחרר במהירות מהקנאה. עכשיו אני ממלא את חובתי בבית עם אשתי. אולי זה לא שום דבר ראוותני, אבל אני מרוצה מאוד. אנחנו מאפשרים לדברי האל לשלוט בחיינו, ואנחנו מאזינים למי שמדבר כהלכה ודבריו מתיישבים עם האמת. חוויתי באמת ובתמים את השינוי שחולל בי האל הכול יכול. הוא הציל את נישואיי ואת משפחתי, והוא הציל אותי, אדם נתעב שכמוני. הייתי כל כך יהיר, מתנשא, עסוק כל כך במעמד וברווח, מרושע וחמדן. ללא ישועת האל, לעולם לא הייתי מסוגל ללכת בנתיב הנכון בחיים. הייתי נעשה רק יותר מושחת ומופקר, ובסופו של דבר, הייתי עושה עוולות כה רבות עד שאלוהים היה מקלל ומעניש אותי. באמת ובתמים הרגשתי את ישועת האל ואת אהבתו דרך ההתנסויות האלה. יכולתי להנהיג מידה של אמת ולהביא לידי ביטוי מעט צלם אנוש נזקפת לזכות השיפוט והשתת הייסורים של האל. תודות לאל!