דיווח מתגמל
זה היה בקיץ, לפני שנתיים. שמעתי שהאחות ג'ואו, מנהיגה, מינתה את האח לי לדיאקון השקיה, באומרה שהאיכות שלו טובה למדי ושהשיתוף שלו במפגשים מאיר עיניים. החדשות האלה קצת הפתיעו אותי. עבדתי איתו בחובתי בעבר, כך שידעתי עליו לא מעט. זה נכון שהוא ידע לדבר היטב ובהחלט היה לו הרבה מה לומר בשיתוף שלו, אבל הרוב היה רק דוקטרינות מילוליות שלא באמת התייחסו לבעיות מעשיות. הוא גם היה די שחצן ונטה לעשות דברים בדרך שלו, וקיבל החלטות בעבודה על דעת עצמו בלי דיונים עם האחרים. זה הוביל לכמה בעיות שגם הזיקו לעבודה של בית האל. האחראי העלה את הבעיה בפניו כמה פעמים, אבל הוא לא קיבל את זה ומעולם לא השתנה. גם אני הצבעתי בפניו על הבעיות שלו. הוא מעולם לא הרהר או השיג הבנה עצמית טובה יותר, אלא רק הצדיק את התנהגותו. לאחר זמן מה, יכולתי לראות שהוא מישהו שתמיד פולט דוקטרינות, אבל לא מסוגל לקבל את האמת. העיקרון לבחירת מנהיגים ועובדים בבית האל קובע, שצריכה להיות להם הבנה טהורה של האמת, יכולת לקבל את האמת, תחושת אחריות, ואיכות טובה. ודיאקון השקיה צריך להיות טוב בפתירת בעיות באמצעות שיתוף על האמת, ולהיות מסוגל לעשות עבודה מעשית מסוימת. האחות ג'ואו מינתה אותו לדיאקון השקיה רק מכיוון שהייתה לו קצת איכות ולשון חלקלקה. זה לא היה בהתאם לעקרונות. הרגשתי יותר ויותר אי נוחות ככל שחשבתי על זה, ורציתי לחלוק את המחשבות שלי עם האחות ג'ואו. אבל היססתי ממש ברגע שזה עמד לי על קצה הלשון. כמו שאת יודעת, גם אני הייתי פעם דיאקונית השקיה, ובדיוק פיטרו אותי מחובתי מכיוון שלא פתרתי את הבעיות המעשיות של האנשים. אם הייתי מעלה ספקות בנוגע לבן אדם שבדיוק נבחר על-ידי מנהיגה, איך זה היה גורם לי להיראות? האם אנשים יאמרו, שבדיוק איבדתי את החובה הזו, ולכן אני מקנאה באדם שקיבל אותה, ומוצאת בו פגמים? מה אם יאמרו שאני משבשת את עבודת הכנסייה ואז ייקחו ממני את החובה החדשה שאני ממלאה? חשבתי, אני אשכח מזה. עדיף לפשט עניינים במקום להסתכן ולגרום לעצמי צרות. אז בלעתי את המילים בדיוק כשעמדתי לפתוח את פי. מאוחר יותר, שמעתי שכמה אחים ואחיות מקבוצה אחרת גם עבדו עם האח לי בעבר, והם חשו שהוא מעולם לא נשא בנטל עבור חובתו ושהוא לא מתאים לשמש כדיאקון. ואז הייתי בטוחה שצדקתי לגביו וחשבתי שעליי לדבר עם האחות ג'ואו מוקדם ככל יכולתי כדי שהעבודה של בית האל לא תתעכב בגלל שהאדם הלא נכון קיבל את התפקיד. מכיוון שהאחות ג'ואו היא זו שמינתה את האח לי, אם הייתי מעלה את זה בפניה, האם לא היה בכך מציאת פגם בה היישר בפרצופה? עבדתי איתה בעבר, ומצאתי שהיא היתה שחצנית, צדקנית ושתלטנית. דיברתי איתה על הדברים האלה אבל לא רק שהיא סירבה לקבל אותם, היא גם נתנה לי נזיפה רצינית כשהייתי במצב לא טוב לאחר מכן. אז אם הייתי מציינת בעיה בעבודה שלה, חשבתי שהיא עלולה לחשוב שאני קשוחה איתה, ושאני מנסה להכשיל אותה. ומה אעשה אז, אם היא תקשה עליי? ונזכרתי שלפני כמה שנים אחות ואני הצבענו על כמה פגמים של מנהיג, והמנהיג הזו האשים אותנו שיצרנו חבורה, והתאגדנו כדי לתקוף אותו. גם איבדתי את החובה שלי בגלל זה. מאוחר יותר אותו מנהיג נחשף כצורר משיח וגורש, אבל לא היתה לי חובה במשך זמן רב בגלל שעוכבתי בידי צורר משיח. חששתי שהאחות ג'ואו עלולה לא לקבל את מה שאומר, ואז למצוא תירוץ לקחת את החובה שלי ממני. עבודת האל עומדת להסתיים ממש בקרוב, אז זהו זמן קריטי למילוי חובה. אם לא אוכל למלא חובה ולהכין מעשים טובים בזמן כזה, חששתי שאפסיד את ההזדמנות שלי לישועה. במקרה כזה, האם לא ייצא שאפסיד יותר מאשר ארוויח? כשחשבתי על זה, הוצאתי מראשי את הרעיון של ציון הבעיה.
לאחר מכן, שמעתי כמה אחים ואחיות אומרים שמאז שהאח לי הפך דיאקון השקיה, הוא רק חולק דוקטרינות ומתרברב במפגשים, ולא עוזר לאנשים עם הבעיות שלהם כלל וכלל. הוא גם לא לקח אחריות על החובה שלו, ובקרב המצטרפים החדשים שהיו תחת אחריותו, די הרבה הפסיקו לבוא למפגשים מכיוון שהם נישבו בשקרים של המפלגה הקומוניסטית. הוא לא הציע להם שיתוף ותמיכה בעוד מועד, אז כמה מהם נטשו את האמונה. כששמעתי על זה, הבנתי כמה חמורה היתה הבעיה. אם הוא היה ממשיך לשרת כדיאקון השקיה, זה עלול היה לגרום רק יותר ויותר נזק לעבודת הכנסייה, וידעתי שעליי לדווח על כך תכף ומיד. אבל באותו זמן, חששתי לפגוע במנהיגה ולהכניס את עצמי לצרות, אז הייתי מאוד חצויה. האם עליי לדווח על כך, או לא? אם אדווח, חששתי מההשפעה שתהיה לזה עליי, אבל אם לא, ארגיש מאוד אשמה בקשר לזה. תהיתי כיצד להעלות את הנושא באופן שיבטיח שכלום לא ישתבש. המחשבות האלה רדפו אותי ללא הפסק, והותירו אותי מוסחת וחסרת מנוח.
פעם אחת במהלך מפגש, מנהיג קבוצה שאל אותנו אם יש לנו דעות נוספות לחלוק לגבי הקידום של האח לי, ושאם כן, עלינו לשלוח לו הודעה עליהן. התרגשתי מאוד לשמוע את זה וחשבתי שזו הזדמנות נהדרת. הוא יהיה בחזית, והוא יסכם את הדעות שלנו ויחלוק אותן עם המנהיגה, והמנהיגה לא תדע מי כתב מה. אם היא באמת תרצה להתעמק בעניין, מנהיג הקבוצה יהווה אמצעי הגנה בחזית. כתבתי את הבעיות שראיתי ונתתי את זה למנהיג הקבוצה. בבוקר שלמחרת, להפתעתי, הוא אמר לי שכבר העביר את מה שכתבתי למנהיגה. הרגשתי חרדה גדולה ברגע ששמעתי שהוא לא חלק דברים עם המנהיגה כמשוב מטעם כלל הקבוצה שלנו. שאלתי, "למה העברת את ההודעה המקורית שלי לאחות ג'ואו?" כשהוא ראה את התגובה החזקה שלי, הוא שאל אותי, "המחשבות של כולם הועברו הלאה למנהיגה וכולנו צריכים להיות כנים לגבי הדעות שלנו. איזו סיבה יש לדאגה?" לא ידעתי מה לומר בתגובה. הייתי מופתעת ודי נבוכה. לא עלה על דעתי שמנהיג הקבוצה ושאר האחים והאחיות כבר הציעו למנהיגה הצעות. להם היה אומץ לדבר, אז למה פחדתי מדי להיות גלויה לגבי הבעיה? באתי בפני אלוהים בתפילה וחיפוש, והרהרתי במצב שלי. לאחר מכן קראתי פסקה מדברי האל. "המצפון וההיגיון צריכים להיות שני מרכיבים של אנושיות האדם. אלה שני הדברים היסודיים והחשובים ביותר. איזה מין אדם הוא זה שאין לו מצפון ואין לו היגיון של אנושיות רגילה? באופן כללי, זהו אדם חסר אנושיות, אדם בעל אנושיות גרועה למדי. הבה ננתח זאת בפירוט. כיצד אדם זה מפגין אובדן אנושיות כך שאנשים אומרים שאין לו אנושיות? אילו מאפיינים יש לאנשים כאלה? אילו סימנים ספציפיים הם מציגים? אנשים כאלה פועלים כלאחר יד ועומדים מנגד לנוכח כל דבר שאינו נוגע להם באופן אישי. הם אינם מתחשבים באינטרסים של בית האלוהים ואינם מתחשבים ברצון האל. הם אינם נושאים בנטל העדות על אלוהים ובנטל מילוי חובתם, ואין להם תחושת אחריות. ...יש אפילו אנשים שכאשר הם רואים בעיה במילוי חובתם, הם ממשיכים להחריש. הם רואים שאחרים גורמים לתקלות ולהפרעות, אך אינם עושים דבר כדי לעצור אותם. הם כלל אינם מתייחסים לאינטרסים של בית האלוהים ואינם חושבים כלל על חובתם או על אחריותם. הם מדברים, פועלים, מתבלטים, מקדישים מאמצים ומשקיעים אנרגיה רק למען יהירותם, יוקרתם, המעמד, האינטרסים והכבוד שלהם. הפעולות והכוונות של אדם כזה ברורות לכול: הם צצים בכל פעם שיש הזדמנות לזכות בכבוד או ליהנות מברכה כלשהי. אבל, כאשר אין הזדמנות לזכות בכבוד או כל אימת שמגיעה תקופה של סבל, הם נעלמים מן העין, כמו צב שמושך פנימה את ראשו. האם לאדם מסוג זה יש מצפון והיגיון? האם אדם ללא מצפון והיגיון שמתנהג כך חש תוכחה עצמית? מצפונו של אדם מסוג זה הוא חסר תועלת והוא מעולם לא חש תוכחה עצמית. אם כן, האם הוא יכול לחוש את התוכחה או את המשמעת של רוח הקודש? לא, הוא אינו יכול" ("תנו את לבכם האמיתי לאלוהים ותוכלו להשיג את האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דברי האל תיארו במדויק את המצב שהייתי בו. ידעתי שהמנהיגה לא ממנה אנשים בהתאם לעקרונות, וראיתי שהאח לי אינו עושה עבודה מעשית כדיאקון השקיה, אלא מעכב את ההיווכחות בחיים של האחים והאחיות. היה עליי להתייצב ולדווח על הבעיה כדי להגן על עבודת הכנסייה. זו חובתם המצפונית של כל אנשיו הנבחרים של האל. אבל במקום זאת, פחדתי שאם אפגע באחות ג'ואו היא תיקח ממני את חובתי, אז טמנתי את ראשי בחול והעלמתי עין מהבעיה. שיתפתי את דעתי עם מנהיג הקבוצה בכתב, אבל לא רציתי שהאחות ג'ואו תדע שאני זו שכתבה את הדברים, מתוך פחד שזה יגרום לי בעיות. הבנתי שחשבתי רק על האינטרסים האישיים שלי בכל דבר, ולא על שמירת האינטרסים של בית האל. חסרו לי מצפון והיגיון. נהניתי משפע של השקיה והזנה מדברי האל, אבל כשעבודת בית האל נפגעה, חשבתי רק על הגנה עצמית. לא היתה לי נאמנות לאלוהים. נשכתי את היד שהאכילה אותי. לא היתה לי אנושיות כלל. הרגשתי יותר ויותר רע ככל שחשבתי על זה, ותהיתי: מדוע הייתי כל כך מלאת פחד וכל כך חרדה כשנתקלתי בבעיה מהסוג הזה? היה ממש מפרך עבורי לומר ולו מילה כנה אחת – איזה מין טבע שלט בי?
מאוחר יותר קראתי פסקה מדברי האל שהבהירה לי הכול. האל הכול יכול אומר, "רוב האנשים רוצים לעסוק בחיפוש האמת ולהנהיג אותה, אך רוב הזמן יש להם רק החלטה ותשוקה לעשות זאת. האמת לא הפכה להיות חייהם. כתוצאה מכך, כאשר הם נתקלים בכוחות רשע או באנשים רעים ומרושעים העושים מעשים רעים, או במנהיגים מדומים ובצוררי המשיח שעושים דברים בניגוד לעקרונות ובכך פוגעים בעבודה של בית האלוהים ופוגעים באנשיו הנבחרים של האל – הם מאבדים את האומץ לקום ולדבר. מה זה אומר כשאין לך אומץ? האם זה אומר שאתה ביישן או חסר כושר ביטוי? או שמא אינך מבין לגמרי ולכן אין לך את הביטחון לדבר? זה אף אחד מהדברים האלה. הסיבה היא שאתה נשלט על ידי כמה סוגים של טבע מושחת. סוג אחד של טבע כזה הוא ערמומיות. אתה חושב קודם כול על עצמך ומהרהר, 'אם אדבר, איך זה יועיל לי? אם אדבר וארגיז מישהו, איך נסתדר בעתיד?' זו מנטליות ערמומית, נכון? האין זו תוצאה של טבע ערמומי? סוג נוסף הוא טבע אנוכי ומרושע. אתה חושב, 'מה לי ולפגיעה באינטרסים של בית האלוהים? למה שיהיה אכפת לי? אין לזה שום קשר אליי. גם אם אראה ואשמע שזה קורה, איני צריך לעשות דבר. זו לא אחריותי – אני לא מנהיג'. דברים כאלה מצויים בתוכך, כאילו שהם נבעו מתת ההכרה שלך וכאילו שהם קנו להם אחיזה קבועה בלבך – זהו הטבע השטני והמושחת של האדם. טבע מושחת זה שולט במחשבותיך וקושר את ידיך ורגליך ושולט בפיך. כשאתה רוצה לומר משהו שמצוי בלבך, המילים מגיעות לשפתיך אבל אינך אומר אותן, או שאם אתה מדבר, מילותיך סובבות סחור-סחור ומותירות לך מרחב תמרון – אינך מדבר ברורות כלל. האחרים לא מרגישים דבר לאחר ששמעו אותך ודבריך לא פותרים את הבעיה. אתה חושב לעצמך: 'בסדר, דיברתי. המצפון שלי שקט. מימשתי את האחריות שלי'. למען האמת, אתה יודע בלבך שלא אמרת את כל מה שהיה עליך לומר, שדבריך לא השפיעו כלל ושהפגיעה בעבודה של בית האלוהים נותרה בעינה. לא מימשת את האחריות שלך, אולם אתה אומר בגלוי שמימשת את אחריותך או שמה שקרה לא היה ברור לך. האם זה נכון? זה מה שאתה באמת חושב? האם אינך נתון אפוא לשליטה מוחלטת של הטבע השטני שלך? מה שאתה חושב והדברים שאתה אומר אולי קרובים לפעמים לאמת, אבל ברגעי מפתח, אתה עדיין מרמה ומוליך שולל, וממציא תירוצים שקריים להגן על עצמך, מה שמוכיח שפיך עדיין נשלט בידי טבעך השטני. אתה אף פעם לא אומר מה שאתה באמת חושב. מילותיך צריכות תמיד לעבור עיבוד מקדים במוחך ובמחשבותיך. כל מה שאתה אומר הוא שקר ואינו תואם לעובדות, ואתה משמיע זאת רק למען הגנתך המזויפת, רק כדי להשיג יתרון. ישנם כאלו שמאמינים לך, וזה מספיק טוב בשבילך: דבריך ומעשיך השיגו את מטרתך. זה מה שיש בלבך. זהו הטבע שלך. טבעך השטני שולט בך לחלוטין" ("רק לבו של מי שמנהיג את האמת הוא לב ירא אל" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). מהאופן שבו זה מתואר בדברי האל יכולתי לראות שלא נהגתי לפי האמת ולא הגנתי על העבודה של בית האל כיוון שהייתי חלקלקה, אנוכית ומתועבת מטבעי. חשבתי על כך שידעתי שהאחות ג'ואו לא פעלה לפי העקרונות כשמינתה את האח לי ושהוא פגע בעבודת הכנסייה כיוון שלא עשה שום עבודה מעשית. זה היה לי ברור כשמש וידעתי שעליי לציין את זה, שזה יועיל לעבודת הכנסייה, אבל לא אזרתי אומץ לקום ולומר משהו. ואז כשמנהיג קבוצה לקח יוזמה, סוף סוף העליתי על הכתב את הדעות שלי, אבל כשגיליתי שהוא העביר את המכתב ישירות למנהיגה, הייתי מתוסכלת וחשתי שהוא "חשף" אותי. בכל מחשבותיי ופעולותיי, שברתי את הראש כדי לחשב כיצד להגן על עצמי כך שלא אפסיד שום דבר. למרות שהייתי מודעת לחלוטין לכך שהחיים של האחים והאחיות ועבודת הכנסייה נפגעים, לא נהגתי לפי האמת ולא שיתפתי בבעיות שראיתי. פעלתי על-פי "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון", "תן לדברים להידרדר אם הם אינם משפיעים עליך במישרין", "בני אדם נבונים שומרים על עצמם ותמיד שואפים להימנע מטעויות", ו"המסמר הבולט ביותר משוטח בפטיש", פילוסופיות שטניות מעין אלה. הדברים הללו שלטו במחשבות שלי, שבו אותי בקסמם, והפכו אותי ערמומית ונלוזה. היתה לי אמונה וקראתי את דברי האל, אבל לא היה מקום לאלוהים בליבי. בקושי יכולתי לומר מילה אחת כנה או לשפוך אור על מצב ממשי. פעלתי כמשרתת של השטן, וחייתי חיים פתטיים. אנוכית, מתועבת, וחסרת אנושיות – זה היה מבחיל עבור אלוהים. באותה נקודה הרגשתי חרטה עמוקה ואמרתי תפילה לאלוהים: "אלוהים, אני כל כך אנוכית וערמומית. לא לקחתי שום אחריות כשראיתי בעיה ולא נהגתי לפי האמת או הגנתי על העבודה של בית האל. הייתי פתטית. אלוהים, אני לא רוצה לחיות כך יותר. אנא הושע אותי. אני רוצה לנהוג לפי האמת ולהשביע את רצונך." הרגשתי קצת יותר ביטחון לאחר התפילה שלי והפסקתי לדאוג לגבי האופן שבו עלולה האחות ג'ואו להגיב אחרי שתקרא את הדו"ח שלי.
לא רק שהיא לא הרהרה בכך שהפרה את העקרונות במינוי שעשתה, היא גם לא שינתה את חובתו של האח לי. כמו כן, היא לא טיפלה בבעיות של פרויקטים שהתקדמו לאט או שהיו בלתי יעילים. חשבתי, שכיוון שהיא לא מקבלת את האמת ולא עושה שום עבודה ממשית, אז בהתאם לעקרונות של זיהוי מנהיגים כוזבים, היה נראה די בבירור שזה מה שהיא. רציתי לדווח על זה למנהיגים הבכירים, אבל גם הפעם היססתי. אם אדווח עליה והיא תגלה את זה, מה היא תחשוב עלי? אם לא יפטרו אותה והיא תישאר מנהיגה, האם היא תחפש תירוצים לדכא אותי? חשבתי, תשכחי מזה. סירובה להשתנות או לעשות עבודה מעשית הם עניינה הפרטי, עליי רק למלא היטב את חובתי ולראות איך הדברים יתגלגלו. אז הדחקתי את המחשבות הללו ונתתי לדברים להתנהל מעצמם. מאוחר יותר קרה משהו שמאוד השפיע עליי ומצאתי את האומץ לדווח על האחות ג'ואו.
זמן קצר לאחר מכן, שמעתי שמנהיג בכנסייה אחרת נחשף כצורר משיח וסולק. הוא עשה די הרבה רע בזמן שהיה מנהיג, וכולם ראו אותו כמות שהוא, אבל לא העזו לדבר. אף לא בן אדם אחד בכל הכנסייה דיווח עליו, ואפילו אחרי שהוא נחשף וסולק, הם עדיין לא חשפו בפומבי את הדברים הרעים שהוא עשה. הם רק התנערו מחובתם, וטענו שהם בורים בעניין. כולם הגנו ונתנו מחסה לצורר המשיח הזה, מה שמאוד פגע בטבעו של האל. כתוצאה מכך, כולם בכנסייה היו מוכרחים לחדול מחובתם ולהרהר במעשיהם. זה מאוד השפיע עלי, והזכיר לי כמה מדברי האל: "אם אף אחד בכנסייה לא מוכן להנהיג את האמת, ואם אף אחד בה לא יכול לשאת עדות על אלוהים, הרי שצריך לבודד את הכנסייה הזו לגמרי ולגדוע את קשריה עם כנסיות אחרות. מעשה כזה נקרא 'לקבור את המוות'; כך מגרשים את השטן. אם יש מספר נחשים מקומיים בכנסייה, וכן כמה 'זבובים קטנים' שנוהים אחריהם ושאין להם כל יכולת הבחנה, ואם אנשי הכנסייה עדיין לא יכולים להתנער מהכבלים ומהמניפולציות של הנחשים האלה אחרי שראו את האמת, הרי שהשוטים האלה יסולקו בסופו של דבר. ייתכן שהזבובים הקטנים האלה לא עשו שום מעשה איום, אבל הם אפילו יותר ערמומיים, חלקלקים וחמקנים, וכל זבוב כזה יסולק. לא יישאר אף אחד! בני אדם ששייכים לשטן יחזרו לשטן, ואילו בני אדם ששייכים לאלוהים ייצאו ללא ספק לחפש אחר האמת. הדבר נקבע לפי האופי שלהם. הניחו לכל חסידי השטן לגווע! אין רחמים לבני אדם כאלה. ואלה שיוצאים לחפש אחר האמת יזכו באספקה ויוכלו להתענג על דבר האל כאוות נפשם. אלוהים צודק – הוא אינו מפלה איש לטובה. אם אתם שדים, אינכם מסוגלים להנהיג את האמת; ואם אתם בני אדם שמחפשים אחר האמת, לבטח לא תפלו בשבי השטן. בכך אין שום ספק" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אזהרה למי שלא מנהיג את האמת). מדברי האל קיבלתי מושג לגבי טבעו המלכותי והצודק שאינו סובל אף פגיעה ולגבי זעמו על אלה שלא נוהגים לפי האמת. אפילו אם על פני השטח נראה שהם לא עושים משהו באמת רע, הם צופים בצוררי משיח עושים רע ולא עושים דבר כדי לדווח עליהם או לחשוף אותם. הם מאפשרים לצוררי משיח להשתולל באופן חופשי ולהרוס את העבודה של בית האל, אבל לא נוקפים אצבע. הם נותנים מחסה לצוררי משיח והם עוזריו של השטן. זוהי השתתפות ברוע של צוררי משיח המהווה פגיעה חמורה בטבעו של האל. כששוקלים את ההתנהגות שלי, האם לא הייתי בדיוק כמוהם? קראתי הרבה מדברי האל והשגתי יכולת הבחנה מסוימת. ראיתי שהמנהיגה לא פעלה בהתאם לעקרונות, שהיא לא קיבלה את האמת, ובמיוחד שהיא לא עשתה עבודה מעשית. זה כבר היווה מכשול לעבודה של בית האל, והיא היתה מנהיגה כוזבת. אבל פחדתי שאפגע בה ושהיא תעכב את ההתפתחות שלי, אז עברתי על זה בשתיקה כי זה לא השפיע עלי באופן אישי. חשתי שזה עניין שלה אם היא תשתנה או לא, ושזה לא קשור אלי. נהניתי משפע של הזנה מאלוהים, אבל עדיין נשכתי את היד שהאכילה אותי ועמדתי לצדו של השטן. ראיתי שהאינטרסים של בית האל נפגעים, אבל הייתי שוות נפש. האם לא הייתי בדיוק כמו השטן? עדיין ביצעתי חובה, אבל אלוהים פקח עין על כל דבר קטן שעשיתי. ידעתי שאם לא אכה על חטא, אעורר את זעמו של אלוהים ואסולק על-ידו. זו היתה מחשבה מפחידה עבורי. התפללתי והכיתי על חטא לאלוהים תכף ומיד: "אלוהים, ראיתי שהאחות ג'ואו שיבשה את עבודת הכנסייה אבל לא נהגתי לפי האמת ולא דיווחתי עליה, רק כדי שאוכל לשמור על עצמי. עבדתי עבור השטן. הייתי כל כך מרדנית ודוחה. אלוהים, אני רוצה לחזור אליך בתשובה, ומבקשת ממך להעניק לי נאורות ולהנחות אותי לנהוג לפי האמת."
באותה העת, תהיתי, מדוע פחדתי כל כך לדווח על בעיותיה של המנהיגה? ממה באמת פחדתי? באמצעות התפילה והחיפוש שלי, קראתי כמה פסקאות של דברי האל שעזרו לי להבין את הנושא טוב יותר. "מהי הגישה שצריכה להיות לבני האדם באשר לאופן שבו יש להתייחס למנהיג או לעובד? אם מעשיו של מנהיג או עובד נכונים, אתה יכול להישמע לו. אם מעשיו שגויים, אתה יכול לחשוף אותו ואפילו להתנגד לו ולהציג דעה אחרת. אם הוא אינו מסוגל לבצע עבודה מעשית ומתגלה כמנהיג מדומה, כעובד מדומה או כצורר המשיח, אתה יכול לסרב לקבל את מנהיגותו ואתה יכול גם לדווח עליו ולחשוף אותו. עם זאת, חלק מאנשיו הנבחרים של האל אינם מבינים את האמת והם פחדנים באופן מיוחד ולכן אינם מעזים לעשות דבר. הם אומרים, 'אם המנהיג יבעט אותי החוצה, אני גמור. אם הוא יגרום לכולם לחשוף או לנטוש אותי, לא אוכל עוד להאמין באלוהים. אם אעזוב את הכנסייה, אלוהים לא ירצה אותי ולא יושיע אותי. הכנסייה מייצגת את אלוהים!' דרכי חשיבה אלה משפיעות על גישתו של אדם כזה כלפי הדברים האלה, הלא כן? הייתכן שזה באמת נכון שאם המנהיג מגרש אותך, לא ניתן עוד להושיע אותך? האם שאלת הישועה שלך תלויה בגישה של המנהיג שלך כלפיך? מדוע כה הרבה אנשים פוחדים כל כך?" ('חשיפת צוררי המשיח'). "כל עבודתו או דבריו של אלוהים המכוון ליעדה של האנושות יטפלו בבני אדם באופן הולם בהתאם למהותו של כל אדם. לא תחול שום טעות ולא יהיה שום משגה. רק כשאדם מבצע עבודה מעורבים בה רגש אנושי או משמעות. העבודה שאלוהים עושה היא המתאימה ביותר. אלוהים בשום אופן לא יטען טענות שווא נגד ברוא כלשהו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה). לאחר שקראתי זאת, ראיתי שלא העזתי לדווח על המנהיגה מכיוון שנקודת המבט שלי היתה שגויה לחלוטין. חשבתי שמנהיג יכול לקבוע את העתיד ואת הגורל שלי, כך שאם אפגע במנהיג והוא יעכב את ההתפתחות שלי, ולא ייתן לי לבצע חובה, אאבד כל תקווה לישועה. ראיתי מנהיגים כעליונים יותר מאלוהים. לא הייתי מאמינה אמיתית. הייתי חסרת אמונה. גורלו של האדם נתון בידי אלוהים. מה יהיה בסופי, האם איוושע לחלוטין, תלוי לגמרי באלוהים. זו לא החלטה שנתונה לבן אנוש. למרות שבעבר ספגתי יחס רע משום שהצבעתי על בעיות בעבודה של מנהיג, האחים והאחיות הבינו מאוחר יותר שהוא היה צורר משיח והוא סולק מהכנסייה. לא איבדתי את ההזדמנות שלי לישועה מכיוון שסבלתי באופן זמני מיחס לא הוגן של צורר משיח, אלא פיתחתי יכולה הבחנה לגבי צוררי משיח ולמדתי כמה שיעורים. ישנם אחים ואחיות שחושפים ומדווחים על מנהיגים כוזבים וצוררי משיח כדי להגן על העבודה של בית האל, ואז המנהיגים הכוזבים וצוררי המשיח מתפרצים עליהם. הם אפילו עלולים להיות מסולקים מהכנסייה, אבל אם יש להם אמונת אמת והם ממשיכים לשתף את הבשורה ולמלא את חובתם, עדיין יעמדו לרשותם עבודתה של רוח הקודש והנחייתו של אלוהים. ואז כאשר צורר המשיח ייחשף ויסולק, הם יורשו לחזור לכנסייה. זה הראה לי שאלוהים צודק ושהאמת מושלת בבית האל; אלוהים מושל בכל. חשבתי על חברי הכנסייה שלא חשפו את צורר המשיח והעלימו עין ממעשיו הרעים, התעלמו מכל מה שלא נגע בהם באופן אישי, ונתנו לצורר המשיח יד חופשית לשבש את הכנסייה. הם לא דוכאו ויכלו להמשיך למלא את חובתם בכנסייה, אבל הם העניקו מחסה לצורר משיח, והתייצבו נגד אלוהים. אלוהים תיעב ודחה אותם. כשחשבתי על זה הבנתי, שאי דיווח על מנהיג כוזב הוא בעיה חמורה. ראיתי גם את טבעו הצודק של האל שלא סובל שום פגיעה וחשתי פחד, וממש תיעבתי את עצמי. זה נתן לי מוטיבציה לנהוג לפי האמת. חשבתי גם על הפסקה הזו של דברי האל: "אל תעשו דברים תמיד רק למען עצמכם ואל תתחשבו תמיד רק באינטרסים שלכם, אל תתייחסו רק למעמד, ליוקרה או למוניטין שלכם עצמכם. כמו כן, אל תתחשבו באינטרסים של בני האדם. עליכם להתחשב באינטרסים של בית האל ולהעמיד אותם בראש מעייניכם. עליכם להתחשב ברצונו של אלוהים וראשית חישבו האם הייתם מזוהמים, במילוי חובתכם, אם הייתם נאמנים לחלוטין, אחראים לחלוטין, ונתתם את כל כולכם כמו גם אם הקדשתם מחשבה בלב נאמן לחובתכם בעבודה בבית האל. אתה חייב להתחשב בדברים אלה" ("תנו את לבכם האמיתי לאלוהים ותוכלו להשיג את האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דברי האל הראו לי גם את הדרך קדימה. היה עליי לשים את האינטרסים של בית האל במקום הראשון. היה עליי לתת להם עדיפות ולזנוח במודע את המניעים השגויים שלי. היה עליי להפסיק להציב את המניעים האישיים שלי בראש. וכך, כתבתי את הבעיות שראיתי והתכוננתי לדווח עליהן למנהיג הבכיר.
בדיוק אז, האחות ליו וכמה אחיות נוספות אמרו לי שהן גם הבחינו שהאחות ג'ואו לא עשתה עבודה מעשית וסירבה בעקשנות לפטר אנשים בעלי איכות ירודה שהיו תמיד רשלנים בחובתם, בתירוץ שהיא לא יכולה למצוא מועמדים מתאימים במקומם. זה גרם נזק רב לעבודה של בית האל. היא לא התייחסה לבעיות ארוכות השנים בכנסייה, והיא מינתה אנשים באופן שרירותי על סמך הגחמות שלה, ולא לפי העקרונות. על-פי העקרונות, האחות ג'ואו היתה מנהיגה כוזבת. כולנו כתבנו יחד מכתב דיווח עליה, והגשנו אותו למנהיג. לאחר שהמנהיגים הבכירים בדקו את המצב, הם אישרו שהאחות ג'ואו מעולם לא עשתה עבודה מעשית, שהיא הייתה רודנית בגישה שלה, פעלה בניגוד לסידורי עבודה שנקבעו מראש, והשתמשה במעמד שלה כדי לשלוט באנשים אחרים. היא זוהתה כמנהיגה כוזבת וסולקה מתפקידה. האח לי התגלה כלא מתאים לתפקיד דיאקון השקיה, וניתנה לו חובה אחרת. כל מיני רגשות שונים עלו בי כששמעתי כיצד התפתחו הדברים. ראיתי שהמשיח והאמת אכן מושלים בבית האל, וחשתי בטוחה יותר בעצמי ובעלת כוח רב יותר לנהוג לפי האמת. הוצפתי בהכרת תודה לאלוהים. הייתי כל כך אסירת תודה על הנאורות וההנחיה של דברי האל שאפשרו לי להשתחרר בהדרגה מכבלי הפילוסופיות השטניות הללו, ולזמן את האומץ לנהוג לפי האמת, לדווח על מנהיגה כוזבת, ולחיות עם כבוד עצמי מסוים!
אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.