שוחררתי מהמאבק שלי להתקדם

2022 מרץ 10

כשהתחלתי לשמש לראשונה כראש צוות ההשקיה, האחים והאחיות שביצעו את החובה הזו היו מתייעצים איתי כשהם נתקלו בבעיות, והעריכו אותי מאוד. כשמאמינים זרים חדשים היו צריכים השקיה, המנהיגים ביקשו ממני באופן ספציפי לטפל בזה והטילו עליי ללמד את שאר הצוות גרמנית. אז כולם התחילו לכבד אותי ויותר מכך, היו להוטים לדבר איתי על הבעיות שלהם. הרגשתי חיונית לצוות ואהבתי את העובדה שאחרים העריצו וסבבו סביבי.

ואז המנהיגים צירפו את האחות פאנג לצוות ואמרו שהיא תשקה מצטרפים חדשים ביחד איתנו. עם הזמן, גיליתי שהיא בעלת איכות, שהשיתוף שלה של האמת ברור וכאשר למצטרפים החדשים היו שאלות או בעיות, לא רק שהיא מצאה קטעים ענייניים מדברי האל, היא גם הכניסה את הניסיון האישי לתוך השיתוף שלה. הם מצאו את הפתרונות שהם חיפשו מהר מאוד. לאחר זמן מה, האחים והאחיות פשוט הלכו אל האחות פאנג כשהם נתקלו בקשיים. זה גרם לי לייאוש. חשבתי: "מאז שהיא הגיעה, כולם מכבדים אותה והולכים אליה כשיש להם בעיות. האם הם חושבים שהיא יותר מוכשרת ממני? אבל אני ראש הצוות! אני לא יכולה לאפשר לה לתפוס את מקומי, אלא עליי להשיב את התהילה ששייכת לי בצדק."

פעם אחת, ממש לפני אספה, האחות וואנג הכינה מסמך בגרמנית ושלחה אותו לקבוצה שלנו, וכתבה שהיא השתמשה בתוכנת תרגום בחלקים מסוימים. היא רצתה שאני והאחות פאנג נבדוק אחרי האספה אם נפלו בו טעויות. כשקראתי אותו, מצאתי כל מיני בעיות עם התרגום וחשבתי: "זאת ההזדמנות שלי. האחות פאנג יודעת קצת גרמנית, אבל לא טוב כמוני. עכשיו אני צריכה להראות לכולם שאני יותר מוכשרת ממנה." אז עברתי על המסמך, תיקנתי ועיצבתי אותו מחדש. הרגשתי כאילו ברגע שכל האחים והאחיות יראו כיצד כל העבודה שהשקעתי הפכה אותו לברור ועקבי מאוד, אין ספק שהם יראו את הכישרון שלי. ביליתי את כל זמן האספה בעבודה על המסמך במקום להקשיב באמת. אפילו אחרי האספה, ביליתי את כל הערב בבדיקה ועריכה חוזרת ונשנית של המסמך. הראש שלי כאב והעיניים שלי היו יבשות לאחר שעמלתי עליו, אבל כשחשבתי על כך שהאחים והאחיות יראו את עבודתי מאחורי הקלעים ואזכה שוב בהערצה שלהם, העייפות שלי נעלמה. שלחתי את המסמך לקבוצה ביום למחרת, אבל בזמן שכולם דנו בבעיות הקשורות להשקיית מצטרפים חדשים, הם שאלו את האחות פאנג שאלות לגבי דברים שלא הבינו. אף אחד לא הזכיר את העובדה שאני תיקנתי את התרגום. הרגשתי מתוסכלת מאוד ותהיתי למה הפכתי להערת שוליים מאז שהאחות פאנג הגיעה. היא לא הייתה יותר טובה ממני. פשוט ישבתי מול המחשב בלי לומר מילה ולא היה לי חשק להצטרף לדיון. אפילו עברו בי מחשבות על כך שאני לא רוצה לבצע את החובה הזו יותר. בדיוק אז, אחת האחיות שאלה אותי לפתע שאלה ולא היה לי מושג כיצד לענות בגלל שפשוט לא הקשבתי לדיון. כש האחות פאנג ראתה שלא אמרתי כלום, היא שיתפה בדעה שלה וכולם הסכימו איתה. הפנים שלי בערו. מיהרתי למצוא את החלק המתאים במסמך ורק אז הבנתי שהם כבר שיתפו לגבי רובו, בעוד שאני לא עמדתי בקצב. הרגשתי קצת אשמה אז. הייתי ראש צוות ההשקיה, אז הייתי צריכה להנחות את תהליך הלמידה ולעזור להתייחס לבעיות של אנשים בחובתם, אבל כל הזמן השוויתי את עצמי לאחות פאנג והיה לי אכפת רק ממה שהאחרים חשבו עליי. לא ביצעתי את חובתי מכל הלב. כיצד הייתי יכולה לבצע את תפקידי עם גישה כזאת?

לאחר האספה, הרהרתי במצב שבו הייתי לאחרונה. מאז שהאחות פאנג הצטרפה, כולם ניגשו אליה עם הבעיות שלהם ואני התנגדתי לכך מאוד והרגשתי שתפקיד ההנהגה, והתהילה שלי, נחטפו ממני. ניסיתי הכול כדי להשוויץ, ורציתי לקבל בחזרה את המעמד שהיה לי בליבם של כל השאר, וכאשר לא קיבלתי את מה שרציתי, הרגשתי שהוציאו לי את הרוח מהמפרשים ואפילו רציתי להתפטר. האם זו לא הייתה בגידה באל? כשהבנתי שאני לא נמצאת במצב הנכון, התפללתי בשקט לאלוהים וביקשתי שינחה אותי לדעת את עצמי. בדברי האל כתוב: "כשאנשים אינם מבינים את האמת או אינם נוהגים לפיה, לעתים קרובות הם חיים בתוך טבעו המושחת של השטן; הם חיים בתוך כל מיני מלכודות שטניות והם מאמצים את מוחם למען עתידם, גאוותם, מעמדם ושאר אינטרסים אישיים. אך אם תאמץ את הגישה הזו במילוי חובותיך, חיפוש האמת והשאיפה אליה, אתה תזכה באמת. ...אם תמיד תעבוד קשה על האמת, תתייצב לעיתים קרובות בפני אלוהים, ותחפש את האמת לעיתים קרובות, אתה תקטוף את פרי האמת, ומה שתביא לידי ביטוי יהיה בעל מראה אנושי ואנושיות רגילה ומציאות האמת. אם לעיתים קרובות אתה מתכנן, מהרהר, מעביר את זמנך במחשבה, מקדיש מאמץ ניכר – אפילו מקריב את חייך – למען דברים שונים שמועילים לך ואינך חוסך בעלויות כלשהן, אזי אתה עשוי לזכות בהערכה מצד אנשים, כמו גם בטובות הנאה שונות ובאופנים שונים של גאווה – אבל מה חשוב יותר, הדברים האלה או האמת? (האמת.) אנשים מבינים את המסר הזה ועדיין הם אינם עוסקים בחיפוש האמת ומייחסים ערך רק לאינטרסים שלהם ולמעמדם. אם כן, האם הם מבינים זאת באמת או שמא מדובר בהבנה שקרית? למעשה, הם טיפשים. הם לא רואים דברים כאלה באופן ברור. כאשר הם יהיו מסוגלים לראות אותם בבירור, הם יזכו בשיעור קומה מסוים. זה דורש מהם לעסוק בחיפוש האמת, להשיע מאמצים בדברי אלוהים. אסור להם להיות מבולבלים או מרושלים. אם לא תחפש את האמת, יגיע היום שבו אלוהים יאמר שהוא סיים לדבר, שאין ברצונו לומר עוד דבר למין האנושי ולעשות דבר נוסף כלשהו ושהגיע הזמן לבחון את עבודת האדם, אזי גורלך יהיה להיות מסולק" (שיתוף האל). דברי האל שקראתי, ובמיוחד: נגעו מאוד לליבי. נזכרתי בהתנהגות שלי לאחרונה וחשבתי שאולי זה נראה כאילו ביצעתי את חובתי, אך בכל רגע נתון פשוט שמרתי על האינטרסים והמעמד שלי. כשראיתי שהאחות פאנג התעלתה עליי באיכותה וביכולתה, ושחברי צוות אחרים התייחסו אליה בכבוד, הרגשתי תחושת משבר, כאילו מישהו מאיים על מעמדי. התחלתי להתחרות בה בסתר, השוויתי את עצמי אליה, ורציתי שכולם יחשבו שאני מבצעת את העבודה יותר טוב ממנה. פשוט רציתי לזכות שוב בכבוד של כולם. האם לא הגנתי פשוט על מעמדי האישי בזמן שנופפתי בדגל ביצוע חובתי? אלוהים רומם אותי כדי שאשמש כראש צוות ואוכל לדאוג לרצונו ולדבוק בעבודת הכנסייה. הוא עשה זאת גם בתקווה שאוכל להשתמש בהזדמנות הזאת כדי ללמוד להשתמש באמת על מנת לפתור בעיות ולנהוג לפי האמת בחובתי, כדי שטבעי המושחת יוכל להשתנות במידת מה. אך לא נהגתי לפי האמת כלל. פשוט נתקעתי במצב שבו נאבקתי על מוניטין ורווח, וכל מה שחשבתי עליו היה כיצד להתעלות על האחות פאנג ואם אוכל לגרום לאחים ולאחיות לכבד אותי. הזנחתי את חובתי לגמרי. כאשר לא הצלחתי להשיג יוקרה ומעמד, רציתי לוותר ולבגוד באל. בכך התנגדתי לאל. בשלב זה התחלתי לפחד קצת והבנתי שרוחי הייתה אפלה וכואבת, ושאיבדתי את עבודת רוח הקודש כי כל מה שעשיתי דחה את האל, אז הוא הסתיר את פניו ממני. אם לא הייתי חוזרת בתשובה, הוא היה מסלק אותי. כשהבנתי את כל זה, מיד באתי בפני האל והתפללתי. אמרתי: "אלוהים, אני לא רוצה לדבר ולפעול רק למען היוקרה והמעמד שלי, אבל אני לא מסוגלת לעצור בעד עצמי. אנא הנחה אותי כדי שאוכל לנהוג לפי האמת."

לאחר מכן, קראתי קטע מדברי האל, והבנתי ממנו כיצד לשחרר את כל זה. דברי האל אומרים: "בני אדם שמסוגלים להנהיג את האמת מאפשרים לאלוהים לבדוק בקפידה את מעשיהם. כשאתם מקבלים את בדיקתו הקפדנית של אלוהים, לבכם נעשה ישר. אם אתם רק עושים דברים כדי להרשים אחרים ואינכם מאפשרים לאלוהים לבדוק את מעשיכם בקפידה, האם אלוהים עדיין מצוי בלבכם? לבני אדם כאלה אין יראת-אל. אל תעשו דברים תמיד רק למען עצמכם ואל תתחשבו תמיד רק באינטרסים שלכם, אל תתייחסו רק למעמד, ליוקרה או למוניטין שלכם עצמכם. כמו כן, אל תתחשבו באינטרסים של בני האדם. עליכם להתחשב באינטרסים של בית האל ולהעמיד אותם בראש מעייניכם. עליכם להתחשב ברצונו של אלוהים וראשית חישבו האם הייתם מזוהמים, במילוי חובתכם, אם הייתם נאמנים לחלוטין, אחראים לחלוטין, ונתתם את כל כולכם כמו גם אם הקדשתם מחשבה בלב נאמן לחובתכם בעבודה בבית האל. אתה חייב להתחשב בדברים אלה, לחשוב עליהם תכופות ואז יקל עליך למלא את חובתך נאמנה" ("תנו את לבכם האמיתי לאלוהים ותוכלו להשיג את האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דברי האל ברורים מאוד. לאלוהים יש מקום בליבם של אנשים שבאמת מתחשבים ברצונו ומסוגלים לקבל שהוא בוחן את מעשיהם בכל דבר שהם עושים. הם מסוגלים להרפות מהיוקרה, המעמד והרצונות האישיים שלהם, להתחשב ברצונות האל בכל דבר, ולתת את כל כולם למען ביצוע חובתם. אנשים כאלה משמחים את האל. כשאני חושבת על זה לעומק, השיתוף של האחות פאנג לגבי האמת היה ברור מאוד והצליח לפתור בעיות, וההצעות שלה תרמו לעבודתנו יותר משלי. זה הועיל מאוד לעבודת הכנסייה ולחייהם של אחינו ואחיותינו. העובדה שהאחרים פנו אל האחות פאנג לעזרה יותר מאשר אליי היטיבה עם העבודה שלנו כי כך כולם יכלו ללמוד ולהתפתח ביחד. זה היה דבר טוב. אבל במקום להתחשב בזה, היה לי אכפת רק מהאינטרסים ומהמעמד שלי. כשראיתי שהאחרים מכבדים את האחות פאנג, הרגשתי כאילו היא גנבה את מקומי, אז התחריתי נגדה בסתר. האם לא הפרעתי ופגעתי באינטרסים של בית האל? הרגשתי נורא כשכל זה התבהר לי. ממש בזתי לעצמי ורציתי לנהוג לפי האמת כדי לרצות את האל. לאחר מכן, עשיתי מאמץ מודע כדי לשים בצד את היוקרה והמעמד שלי, ובזמן ששיתפנו ולמדנו, הפסקתי לחשוב על להשוויץ כדי להיראות יותר טוב ממנה. במקום זאת, התמקדתי בלהשקיט את עצמי בפני האל ולחשוב על איך לשתף בצורה יותר יעילה. הצלחתי להתמודד עם זה כראוי כשראיתי אחים ואחיות באים אל האחות פאנג עם הבעיות שלהם. הרגשתי שלא היה משנה את מי הם שאלו, כל עוד הבעיה נפתרה. וכאשר נתקלתי בבעיות בביצוע חובתי, גם אני התחלתי לבוא אליה ולהקשיב למה שהיה לה לומר. הרגשתי הרבה יותר שלווה כשעשיתי את הדברים בצורה הזו, וקיבלתי את הנחיית רוח הקודש בחובתי, מה שעזר לפתור כמה בעיות. כתוצאה מכך, עבודת הצוות השתפרה. הייתי אסירת תודה על הנחיית האל.

אחרי החוויה הזאת, חשבתי שצברתי ידע עצמי ושהשתניתי במידה מסוימת, אבל לאחר מכן קרה משהו שאפשר לי להרהר ולהבין את עצמי בצורה עמוקה יותר. יום אחד אחר הצהריים, המנהיגה שלחה לי הודעה וכתבה שהיא רוצה שהאחות פאנג תעבוד איתי על אחת המשימות שלי, כדי שנסיים אותה בהקדם האפשרי. לא הייתי מרוצה מזה. הייתי אחראית על המשימה מהתחלה, אז העובדה שהאחות פאנג הצטרפה פתאום גרמה לי להרגיש כאילו המנהיגה חשבה שהיא יותר טובה ממני, ושהיא תוכל לעזור לי לשפר ולייעל את העבודה שלי. ואז, אם הפרויקט יצליח, מאמציה של האחות פאנג יקבלו הכרה. ידעתי שהיא יעילה וחכמה, ושהאיכות ויכולות העבודה שלה טובות יותר משלי. בנוסף, שאר האנשים אהבו אותה. הרגשתי שזה כמו משבר שקרב ובא. אם המנהיגה תראה שהאחות פאנג מצליחה יותר ממני, האם היא תיתן לה את התפקיד שלי כראש צוות? כשהמחשבה חלפה בראשי, הרגשתי שהחזה שלי מתכווץ מחרדה. הבנתי שאני שוב מתחרה באחות פאנג על מעמד, אבל כשחשבתי על האפשרות שהיא תתפוס את מקומי נלחצתי, ופחדתי מאוד שאאבד את תפקידי. חשבתי: "אני חייבת להוכיח מיד למנהיגה שאני מסוגלת לבצע את המשימה." אז פיצלתי את הפרויקט לשניים כדי שכל אחת מאיתנו תקבל חצי. ככה המנהיגה תוכל לראות מי עשתה מה, ויהיה ברור מי השיגה הכי הרבה. וכך, תחושת היריבות שעדיין לא עקרתי מן השורש, התעצמה שוב.

כשחילקתי את העבודה, לא דיברתי עם האחות פאנג על הפרטים, ולא רציתי לחלוק איתה את כל מה שידעתי. פחדתי שהיא תקלוט הכול מהר מאוד. פשוט שלחתי לה הודעה שטחית לגבי פיצול העבודה, ואז התחלנו לעבוד בנפרד. במהלך הימים הבאים עבדתי על הפרויקט ללא הפסקה וחשבתי שכל עוד אבצע אותו היטב ומהר המנהיגה תחשוב שאני יותר יעילה ומועילה מהאחות פאנג, ואז אקבל את אישורה והתפקיד שלי יהיה בטוח. במהלך הזמן הזה, כשהאחים והאחיות נזקקו לעזרה במילוי חובתם, עשיתי כל שביכולתי כדי לפנות לכך זמן והרגשתי שככל שאקח יותר דברים על עצמי, כך אוכיח יותר את חשיבותי בתוך הצוות ושאני יכולה לעשות הכול. ואז, חשבתי, אהיה יציבה כמו סלע איתן. בנוסף, השגחתי על ההתקדמות של האחות פאנג כי פחדתי שאפגר מאחוריה. לא הצלחתי למצוא שלווה במילוי חובתי, ונעשיתי יותר ויותר מודאגת. לא היו לי שום תובנות לגבי הבעיות שנתקלתי בהן, אז ההתקדמות שלי הייתה איטית מאוד. פשוט רדפתי אחרי מוניטין ומעמד בנחישות. אם המנהיגה לא הייתה קולטת מה אני עושה, לא הייתי מהרהרת במעשיי. לאחר שבוע, כשהמנהיגה ראתה שאין שום התקדמות, היא דיברה איתי על המצב ושאלה איך שיתוף הפעולה שלנו מתקדם. היא גם ציינה שאף אחת מהמשימות המרכזיות שלי לא בוצעה היטב, ושאלה אותי על מה עבדתי. נתתי לה כמה תירוצים ואמרתי שלא ניהלתי את הזמן שלי כמו שצריך ושהעבודה הייתה קשה. למעשה, ידעתי שהסיבה לכך היא ששוב רדפתי אחרי מוניטין ורווח, אז לא שיתפתי פעולה עם האחות פאנג והלב שלי לא היה במקום הנכון. זו הסיבה שאיבדתי את הנחיית האל. כשהמנהיגה ראתה שאני ממציאה תירוצים, היא טיפלה בי על כך שתעדפתי את העבודה שלי ושאלה על מצבי. סיפרתי לה על מה שגיליתי לאחרונה.

היא קראה לי קטע מדברי האל, ושיתפה וניתחה את האופי ואת שורש המאבק על מוניטין ורווח. זה עזר לי להבין את הטבע המושחת שלי יותר טוב. בדברי האל כתוב: "בכל פעם שהם נמצאים בקבוצה, הדבר הראשון שאנשים מסוגם של צוררי המשיח עושים הוא לזכות באמון ובהערכה של אנשים ולגרום לאנשים נוספים לכבד אותם, לשאת עיניהם אליהם ולהעריץ אותם על מנת להשיג את מטרתם שהיא שליטה מוחלטת ואמירת המילה האחרונה בקבוצה. ...כדי לרכוש מעמד ולהיות מנהיגי הקבוצה, הם יעשו כל מה שנדרש ולא יחוסו על אדם כלשהו או על גורם כלשהו שמאיים על מעמדם. כמובן שצוררי המשיח מועדים להשתמש בכל האמצעים כדי להשיג זאת. כל מי שרהוט, שמדבר בהיגיון, באופן סדור ומאורגן הופך למושא קנאתם, ליעד לחיקוי, ויותר מכך, למתחרה שלהם. מי שרודף אחר האמת וניחן באמונה, מי שלעתים קרובות עוזר לאחים ולאחיות ותומך בהם ומחלץ אותם ממצב שלילי ומחולשה הופך גם הוא למתחרה שלהם. מי שמיומן במשימה מסוימת ושאחיו ואחיותיו נושאים אליו עיניים במידת מה הופך גם הוא למתחרה שלהם. אלה שעבודתם פורייה ושזוכים לשבחים מאותו אדם הופכים עוד יותר למתחרים שלהם. ומהי האמרה השכיחה שלהם בכל קבוצה שהיא? אנשים כאלה לא בהכרח רוצים לזכות במעמד הגבוה ביותר או להיות בעלי שליטה מסוימת על אנשים. פשוט יש להם טבע מסוים, מנטליות מסוימת, שמורים להם לעשות זאת. מהי המנטליות הזו? היא: 'אני חייב להתחרות! להתחרות! להתחרות!' 'להתחרות': זה הטבע שלהם. הטבע שלהם הוא כזה שאיש אינו יכול להכילו. איש אינו יכול לשלוט בו, אפילו לא הם עצמם. הם חייבים להתחרות" ("הם ממלאים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם אינם מתחשבים באינטרסים של בית האלוהים ואף מוכרים את האינטרסים הללו בתמורה לתהילה אישית (חלק ג')" בספר 'חשיפת צוררי המשיח'). חשבתי קצת על מה שהקטע הזה גילה על המצבים האלה. הוא תיאר את המצב שבו הייתי לאחרונה באופן מושלם. כשביצעתי את חובתי, תמיד רציתי שאחרים יכבדו אותי ולהיות בעלת מעמד מסוים. כשהרגשתי שיש סיכוי שהאחות פאנג תתפוס את מקומי, התייחסתי אליה כמו אל יריבה, והתנגדתי לה בסתר כדי שאוכל לשמור על מעמדי. רציתי לפצל את העבודה כדי לראות מי מאיתנו יותר יעילה ורציתי להשתמש בעזרה שסיפקתי לאחים ולאחיות עם הבעיות שלהם כדי להראות שאני יותר מחויבת ממנה ושהבנתי את האמת ועבדתי יותר טוב, בתקווה שכולם יראו שאני חברת צוות חזקה ומוכשרת ובכך אגבש את מעמדי. לא הפסקתי לחשוב כיצד אוכל להשוויץ, והשוויתי את עצמי אליה בכל הזדמנות. זהו בדיוק טבעו של צורר משיח שנחשף על ידי האל, לא? כשחשבתי על כך, הבנתי שהמנהיגה רצתה שנעבוד ביחד מלכתחילה כדי שנוכל להיות יותר יעילות ולסיים את הפרויקט מוקדם יותר. אבל נשלטתי על ידי מזימות קטנוניות ורציתי להשתמש בחובתי על מנת לגבש את מעמדי, ועבודת הכנסייה אפילו לא עלתה בדעתי. לא השקעתי בתפקיד שהוטל עליי על ידי אלוהים, ובמקום זאת חשבתי רק על איך שאוכל לגרום לעצמי להיראות טוב. זממתי ופעלתי נגד האחות פאנג כדי להבטיח את מקומי, מה שעיכב את העבודה שלנו. הרי כיצד ביצעתי את חובתי בצורה הזו? מן הסתם, שירתי לחלוטין את השטן וחיבלתי בעבודת הכנסייה!

קראתי קטעים נוספים מדברי האל. "צורר משיח יכול להיות בכל קבוצה והוא יכול להיות זיוף או מישהו שעובד קשה, אבל דבר אחד תמיד אורב במעמקי לבו: מעמד. בכל דבר שהוא עושה הוא חייב להתחרות עם אחרים על מעמד, על גאווה, על יתרון. הביטוי השכיח ביותר לכך הוא תחרות על מוניטין טוב, על חוות דעת חיובית, על מקום בלבם של אנשים, כדי שהאנשים הללו יוקירו ויכבדו אותו ויהפכו אותו למרכז של מסלול חייהם. זהו הנתיב שצוררי המשיח צועדים בו – ואלו בדיוק הדברים שצוררי המשיח מתחרים עליהם." "אם אתה באמת מוקיר את המעמד והיוקרה, אם אתה מוקיר אותם מאוד, מחובר אליהם עמוקות, אינך יכול לשאת ויתור עליהם, אם אתה תמיד חש שללא מעמד ויוקרה אין שמחה ותקווה בחיים, שאתה חייב לחיות את כל חייך למען מעמד ויוקרה, ששני הדברים האלה חייבים להנחות אותך, שגם אם בסופו של דבר לא תשיג את מטרותיך, אינך יכול לוותר עליהן לגמרי ועליך להתמיד עד הסוף כל עוד יש שבב של תקווה – אם יש לך מחשבות כאלה, אזי לא סביר להניח שתדרוש הרבה מעצמך בכל הנוגע למה שאתה מיישם בפועל ושתעלים עין מהיישום שלך בפועל. ...עיסוק כזה במעמד משפיע על יכולתך להיות יציר אל מקובל ומשפיע כמובן על יכולתך למלא את חובתך על פי קנה מידה מקובל. מדוע אני אומר את זה? אין דבר מתועב יותר בעיני אלוהים מאשר אנשים שעוסקים ברדיפה אחר מעמד, כי הרדיפה אחר מעמד היא טבע מושחת. היא תולדה של שחיתותו של השטן ובעיני אלוהים, היא אינה צריכה להתקיים. אלוהים לא ציווה לתת זאת לאדם. אם אתה תמיד מתחרה ונלחם על מעמד, אם אתה מוקיר אותו בלי הרף, אם אתה תמיד רוצה ליטול אותו לעצמך, האין בכך משהו מטבעה של ההתנגדות לאלוהים? אלוהים לא ציווה לבני האדם מעמד. אלוהים מעניק לבני האדם את האמת, את הדרך ואת החיים ובסופו של דבר הופך אותם ליצירי אל מקובלים, ליציר אל קטן וחסר משמעות – לא למישהו בעל מעמד ויוקרה שנערץ על ידי אלפי אנשים. ולכן, אין זה משנה מאיזו נקודת מבט מתבוננים בכך, הרדיפה אחר מעמד היא מבוי סתום. אין זה משנה עד כמה התירוצים שלך לרדיפה אחר מעמד הגיוניים, הנתיב הזה עדיין שגוי ואלוהים אינו משבח אותו. אין זה משנה עד כמה תתאמץ או מהו גובה המחיר שאתה משלם, אם אתה חושק במעמד, אלוהים לא ייתן לך אותו. אם הוא לא ניתן מאלוהים, לא תצליח במאבקך להשיג אותו ואם תמשיך להיאבק, תהיה לכך רק תוצאה אחת: מוות! זהו מבוי סתום – אתה מבין זאת, נכון?" ("הם ממלאים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם אינם מתחשבים באינטרסים של בית האלוהים ואף מוכרים את האינטרסים הללו בתמורה לתהילה אישית (חלק ג')" בספר 'חשיפת צוררי המשיח'). הייתי מבועתת אחרי שקראתי את זה בדברי האל. לא רדפתי אחר האמת במילוי חובתי. במקום זאת רדפתי אחר מוניטין ומעמד כדי להגשים את התשוקות שלי. הלכתי בדרכו של צורר משיח. תהיתי לעצמי למה התמקדתי כל כך במרדף אחרי הדברים האלה. זה קרה בגלל ההשחתה של השטן. מאז שהייתי צעירה, שמעתי דברים כמו "האדם שואף למעלה, בעוד המים זורמים למטה," ו"כל חייל טוב חולם להפוך לגנרל." הייתי ספוגה ברעלי השטן האלה, והרגשתי שלא הייתי שווה כלום אם הייתי מרוצה מכך שאני ממוצעת. רציתי להוביל ולא משנה היכן הייתי, אחרת לא יהיה לי ערך. זה הפך לבסיס שלי כאדם. לא הצלחתי לעצור את עצמי מלחיות לפי הפילוסופיות השטניות האלה אפילו אחרי שהפכתי למאמינה. כשראיתי שמישהו מסוגל להתעלות עליי, הייתי חייבת להיאבק בו ולחשוב על דבר כלשהו שיאפשר לי להוכיח את עצמי. רציתי שיהיה לי מקום בליבם של אנשים, שכולם יתקהלו סביבי ויכבדו אותי. חשבתי שכך ארגיש ראויה. עם נקודת מבט וחיפוש כאלה, לא הצלחתי לבצע את חובתי ממקום של יציר ברוא במקום זאת, העמדתי פנים שאני מבצעת את חובתי בזמן שהתחריתי עם האל על מעמד. פגעתי בטבעו של האל והתנגדתי לו! ידעתי שאם לא אחזור בתשובה, אלוהים יסלק אותי במוקדם או במאוחר. המחשבה על כך הפחידה אותי נורא. ראיתי שהדרך שבה אני הולכת מסוכנת מאוד. באתי בפני האל בתפילה והכיתי על חטא. בין אם אוכל להמשיך לשמש כראש צוות, או אם האחות פאנג תיקח את מקומי, הייתי מוכנה להתמסר. נהגתי לחשוב שבכך אני רק מראה מעט שחיתות, אז לא התייחסתי לזה יותר מדי ברצינות. אבל באמצעות השיפוט והגילוי של דברי האל, הבנתי כמה זה רציני ואז התעורר בי רצון אמיתי לפתור את השחיתות הזאת. לאחר מכן, התחלתי לקרוא את דברי האל שחושפים אנשים ששואפים לדברים מסוג זה. היה קטע אחד שהשאיר עליי רושם עמוק במיוחד, והוא עזר לי למצוא דרך. "כאחד הברואים, על האדם לשמור על מקומו, להתנהג באופן מצפוני. לשמור תוך מילוי חובתו על הדברים שהופקדו בידיו על ידי הבורא. אל תנהג לא כשורה ואל תעשה דברים שהם מחוץ לטווח יכולתך או שהם מתועבים בעיני אלוהים. אל תנסה להיות דגול או סופרמן או מעל לאחרים ואל תשאף להיות אלוהים. כך אסור לבני אדם לשאוף להיות. השאיפה להיות דגול או סופרמן מגוחכת. השאיפה להיות אלוהים מבישה עוד יותר. הוא מגעילה ונתעבת. הדבר הראוי לשבח, והדבר שעל הברואים להיאחז בו יותר מכול דבר אחר, הוא להיות לברייה אמיתית. זוהי המטרה היחידה שעל בני האדם לחתור אליה" (הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי א'). דברי האל ממש האירו את ליבי ועזרו לי להבין את רצונו. להיות אדם נהדר, סופרמן, זה לא מה שיצירים ברואים צריכים לשאוף לו. אנחנו צריכים לתפוס את מקומנו כברואיו של האל ולבצע בהתמדה את מה שהאל הפקיד בידינו. זוהי השאיפה הנכונה, והיחידה שהאל מאשר.

כשמצאתי את עצמי אחרי זה שוב מחפשת להיאבק על מוניטין ורווח, עשיתי מאמץ להתפלל לאלוהים ולמרוד בעצמי, ולבוא אל האחות פאנג כדי לדבר איתה על בעיות במילוי החובה שלנו. כשנפתחתי בפניה באמת, גיליתי שהיו לה רעיונות טובים לעשיית דברים, ותוך זמן קצר, כשחשבנו ביחד, הכנו תוכנית פעולה. האחות פאנג גם עשתה מאמץ לחלוק סיכום של הניסיון שלה איתי כדי לעזור לי לשפר את היעילות שלי. התביישתי והייתי נרגשת בו זמנית. עזר לי מאוד שהייתה לי שותפה כזאת לצידי, ושנאתי את עצמי בגלל שהייתי עיוורת כל כך, ובגלל שנאבקתי על מוניטין ורווח ופספסתי כל כך הרבה הזדמנויות לקבל את האמת. לאחר מכן הפסקתי לדאוג מכך שהאחות פאנג תחליף אותי כראש צוות. נעשיתי הרבה יותר רגועה ויעילה בחובתי, וברגע שהתחלנו לעבוד כצוות, סיימנו את הפרויקט ההוא לפני ששמתי לב. לאחר שעברתי את כל זה, הרגשתי באמת שאלוהים נמצא לצידי, ושהוא ארגן כל כך הרבה מצבים כדי לטהר ולשנות את טבעי המושחת. הוא גם העניק לי נאורות, שפט, חשף והנחה אותי באמצעות דבריו, ואפשר לי להשיג ידע אישי. הוצפתי בהכרת תודה כלפי האל והייתי נחושה בדעתי לבצע את חובתי היטב כדי לרצות אותו.

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.

תוכן דומה

מה מסתתר מאחורי "אהבה"

לפני שהפכתי למאמינה, חשבתי ש"המעוניין בחברויות ארוכות וטובות לא ידבר על מגרעותיהם של חבריו הטובים", "לעולם אל תסטור לאנשים בפניהם ואל תנזוף...

התמודדות נוספת עם מחלה

התחלתי להאמין בישוע אדוננו ב-1995. לאחר שהפכתי למאמינה, מחלת לב שסבלתי ממנה במשך שנים נרפאה באורח פלא. הייתי כה אסירת תודה לאלוהים ועסקתי...

פירות שיתוף הבשורה

לפני זמן מה, פגשתי ברשת משיחית פיליפינית בשם תרזה. כשלמדתי להכיר אותה, ראיתי שיש לה אמונה אמיתית באדוננו. היא אמרה שהיא לא מקבלת כלום מטקסי...