באוגוסט של השנה שעברה, הועברתי לכנסייה אחרת אחרי שפוטרתי מחובתי. הבחנתי שהאח ליאנג איחר בשעה למפגש הראשון שלי שם. האחות טאן, מנהיגת הכנסייה, גם היתה שם. חשבתי, "שמעתי אחים ואחיות אומרים שהאח ליאנג רשלן ועושה ככל העולה על רוחו בחובתו, ומאחר למפגשים כל הזמן. הוא ממש איחר למפגש היום, אז האחות טאן צריכה לשתף איתו על הבעיה הזו." אבל היא התייחסה לזה כאל אירוע רגיל ולא אמרה דבר. במהלך המפגש, אח אחר דיבר על כך שהוא מרגיש מוגבל בגלל כסף, והוא נראה די מדוכדך. אחדים מאיתנו מצאו כמה דברי אל וקישרו אותם להבנות ולחוויות שלנו, אבל האחות טאן, מנהיגת הכנסייה, לא חלקה שום שיתוף כלל. היא לא לקחה שום אחריות, אלא רק יצאה ידי חובה ולא עזרה לאף אחד עם הבעיות שלהם. רציתי לציין זאת בפניה. אבל אז חשבתי שמאחר שזה היה המפגש הראשון שלי שם, ייתכן שלא ראיתי את כל התמונה, אז כדאי שפשוט אחכה ואראה. הופתעתי לראות שזה חזר על עצמו במדויק במפגשים הבאים. לפעמים היא סיימה מפגשים במהירות אחרי שקראנו כמה מדברי האל, ולא השקיעה שום מאמץ בשיתוף. חשבתי שהחלק העיקרי בחובה של מנהיג הוא להנחות את האחים והאחיות בשיתוף על דברי האל כדי שהם יוכלו להבין את האמת ולהיכנס אל המציאות של דברי האל. אבל האחות טאן לא הובילה בשיתוף, ולא התייחסה לבעיות של אנשים. האם זו לא התרשלות בתפקיד? ידעתי שאם זה יימשך, זה עלול לעכב את ההיווכחות בחיים של כולם. רציתי לומר משהו, אבל חששתי שהיא לא תקבל את זה, ותאמר שאני יהירה ושאני צריכה להרהר במעשיי אחרי שאיבדתי את החובה שלי במקום להתערב בעניינים של אחרים. לאור המחשבה הזו, החלטתי פשוט לשכוח מזה ולהתמקד בעצמי.

חודש לאחר מכן צורפתי לצוות העורכים ושובצתי לשני מפגשי קבוצות אחרים. מאוד הופעתי לגלות שגם החברים במפגשים הללו לא התמקדו בשיתוף על דברי האל או בדיבור על החוויות של עצמם. לפעמים הם פשוט שוחחו באקראיות. הרגשתי שהאיכות של חיי הכנסייה קשורה ישירות למי שמוביל את הכנסייה, ושההיווכחות בחיים של האחים והאחיות תיפגע אם המצב הזה יימשך, אז העליתי את זה עם האחות טאן. היא התנגדה לחלוטין, ואפילו התעקשה שהאיכות של חיי הכנסייה היתה בעייתם של האחים והאחיות. חשבתי על כך שהיא לא מהרהרת במעשיה אלא מטילה את כל האחריות על חברי הכנסייה האחרים. אפילו בתור מנהיגת כנסייה, היא לא קיבלה את האמת או הקשיבה להצעות של האחים והאחיות, ולא לקחה על עצמה עול עבור חיי הכנסייה. כיצד תוכל להוביל אחרים להבין את האמת, או להיכנס למציאות של אמת? זה רק יגרום נזק לאחים ולאחיות. הרגשתי שעליי לדבר איתה על זה שוב. אבל בדיוק כשעמדתי לומר משהו, התחלתי לדאוג. בפעם האחרונה, היא לא רק סירבה לקבל את הדברים, אלא גם נקטה בגישה שלילית. כמה טוב יכול לצמוח מחזרה על מה שעשיתי? היא היתה מנהיגת כנסייה, אז אם הייתי מדברת איתה שוב, היא עלולה היתה לומר שאני עוברת את הגבול ואז מפתחת טינה כלפיי. חשבתי שעדיף שאסתום את הפה. לא הרגשתי נוח עם זה, אבל לבסוף, החלטתי לא לומר דבר. כמה ימים מאוחר יותר, האחות טאן אמרה לי שהיא תטפל באחים ובאחיות במפגש, ואז תיארה בצורה מאוד חיה כיצד תטפל בהם. נדהמתי לשמוע את זה – כיצד היא יכולה להיות כל כך חסרת מודעות עצמית? לא הייתה משמעת בחיי הכנסייה מכיוון שהיא היתה חסרת אחריות ורשלנית כמנהיגת כנסייה. כיצד היא יכולה להפיל את האחריות לזה על האחרים? גיזום וטיפול באנשים ללא שיתוף על האמת לא פותרים כלום. רציתי לציין בפניה שוב את הבעיות שלה, אבל כשראיתי עד כמה היא ממורמרת, חשבתי שהיא לא תקבל את זה כל כך טוב. בדיוק פוטרתי מהחובה שלי, אז איזו זכות היתה לי לציין את הבעיות שלה? בנוסף לזה, תמיד נתקלנו זו בזו, אז זה היה מאוד מקשה עליי בכנסייה אם הייתי פוגעת בה. ואז, אם היא היתה מסרבת לתת לי חובה, חששתי שאוכל לאבד את ההזדמנות שלי לישועה. החלטתי לא לומר לה דבר, אלא רק להרכין ראש, לחיות חיי כנסייה ולמלא את חובתי.

מאוחר יותר הלכתי למפגש של צוות הבשורה, וכולם אמרו שכשהאחות טאן היתה אחראית על עבודת הבשורה, היתה תקופה שהיא אפילו לא קיימה איתם מפגשים. הם גם אמרו שהם לא יכלו להתייחס לבעיות של מצטרפים חדשים, וכתוצאה מכך כמה מצטרפים חדשים הפסיקו לבוא למפגשים. חשבתי, "עבודת הבשורה כל כך חשובה, אבל האחות טאן לא מתעדכנת בבעיות שלהם או עושה משהו כדי להתייחס אליהן. זה חוסר אחריות קיצוני! לאחות טאן יש מעורבות ישירה בכך שמצטרפים חדשים עוזבים מכיוון שהם לא מקבלים שום השקיה או הזנה!" חשבתי שזו בעיה חמורה, והייתי פשוט מוכרחה לדבר איתה על זה פנים אל פנים. כמה ימים לאחר מכן ראיתי את האחות טאן, והעליתי את הבעיה של צוות הבשורה, אבל היא שמה את כל האחריות על כתפי האחים והאחיות. נראה שהיא לא לקחה שום אחריות. אמרתי גם שבכך שהיא לא מטפלת בבעיות מעשיות כמנהיגת כנסייה, היא לא ממלאת את חובתה, ושזה יגרום נזק לעבודת בית האל ויהווה עוול לאחים ולאחיות. אבל היא רק החמיצה פנים וסירבה לומר מילה. היא לא עשתה עבודה מעשית, היא לא נשאה עול למען חובתה, והיא מעולם לא קיבלה את האמת. ידעתי שפירוש הדבר הוא שהיא מנהיגה כוזבת ושעליי לדווח על כך למנהיג בכיר כדי שיזיז אותה מתפקידה מוקדם ככל האפשר. אבל היססתי. אם איידע על המצב והיא תגלה את זה, האם היא לא תאמר שאני נטפלת אליה ומסתכסכת איתה בכוונה? זה לא יהיה כל כך רע אם יפטרו אותה, אבל אם לא, האם לא אפגע בה סתם? זה מאוד יקשה עליי להישאר בכנסייה הזו. אם היא תשלח אותי חזרה הביתה ולא אוכל לבצע את חובתי, זה יהווה אובדן של ההזדמנות שלי לישועה. האם כל שנותיי באמונה לא יהיו אז לשווא? אז החלטתי לשכוח מדיווח על הבעיות שלה, ורק להיצמד לחובה שהייתה לי באותו הזמן. אבל כשהחלטתי על אופן הפעולה הזה, הרגשתי רע מאוד. ידעתי שהאחות טאן היתה מנהיגה כוזבת, אבל שמרתי את זה לעצמי. זה לא היווה שמירה על העבודה של בית האל. הרגשתי מאוד חצויה בעניין, אז באתי לפני אלוהים והתפללתי, "אלוהים, ראיתי את הבעיות של האחות טאן ואני רוצה לדווח עליה כדי להגן על העבודה של בית האל, אבל יש לי כמה חששות. אני פוחדת שהיא תיפגע ותוציא את זה עליי. אנא הנחה אותי כדי שאוכל להתגבר על כוחות האופל הללו ולנהוג לפי האמת." לאחר מכן ראיתי סרטון קריאה של דברי האל. האל הכול יכול אומר, "מהי הגישה שצריכה להיות לבני האדם באשר לאופן שבו יש להתייחס למנהיג או לעובד? אם מעשיו של מנהיג או עובד נכונים, אתה יכול להישמע לו. אם מעשיו שגויים, אתה יכול לחשוף אותו ואפילו להתנגד לו ולהציג דעה אחרת. אם הוא אינו מסוגל לבצע עבודה מעשית ומתגלה כמנהיג מדומה, כעובד מדומה או כצורר המשיח, אתה יכול לסרב לקבל את מנהיגותו ואתה יכול גם לדווח עליו ולחשוף אותו. עם זאת, חלק מאנשיו הנבחרים של האל אינם מבינים את האמת והם פחדנים באופן מיוחד ולכן אינם מעזים לעשות דבר. הם אומרים, 'אם המנהיג יבעט אותי החוצה, אני גמור. אם הוא יגרום לכולם לחשוף או לנטוש אותי, לא אוכל עוד להאמין באלוהים. אם אעזוב את הכנסייה, אלוהים לא ירצה אותי ולא יושיע אותי. הכנסייה מייצגת את אלוהים!' דרכי חשיבה אלה משפיעות על גישתו של אדם כזה כלפי הדברים האלה, הלא כן? הייתכן שזה באמת נכון שאם המנהיג מגרש אותך, לא ניתן עוד להושיע אותך? האם שאלת הישועה שלך תלויה בגישה של המנהיג שלך כלפיך? מדוע כה הרבה אנשים פוחדים כל כך? אם ברגע שמנהיג מדומה או צורר המשיח מאיים עליך אינך מעז לדווח על כך לממונים ואתה אף מוודא שמאותו רגע ואילך תיישר קו עם המנהיג, אזי האין זה הסוף שלך? האם זה סוג האדם שעוסק בחיפוש האמת? לא רק שאינך מעז לחשוף התנהגות מרושעת כזו שעלולה להתבצע על ידי צוררי משיח שטניים, אלא להיפך, אתה מציית להם ואף מתייחס לדבריהם כאל האמת ונשמע להם. האין זו התגלמות הטמטום? כשאתה נפגע אז, האין זה מה שמגיע לך? האם אלוהים גרם לך להיפגע? אתה הבאת זאת על עצמך. לקחת צורר משיח להיות לך למנהיג והתייחסת אליו כאילו הוא אח או אחות – וזו אשמתך. באיזו גישה יש להתייחס לצורר המשיח? יש לחשוף אותו ולהיאבק נגדו. אם אינך יכול לעשות זאת לבדך, כמה אנשים חייבים להתאגד ולדווח עליו. כאשר נתגלה שמנהיגים ועובדים מסוימים בכירים יותר הולכים בנתיב של צורר משיח, גורמים סבל לאחים ולאחיות, אינם עושים עבודה אמיתית וחומדים את היתרונות של מעמדם, כמה אנשים חתמו על עצומה לסלק את אותם צוררי משיח. איזו עבודה נהדרת עשו האנשים האלה! זה מראה שאנשים אחדים מבינים את האמת, שיש להם מידה מסוימת של שיעור קומה ושהם אינם נשלטים על ידי השטן או הולכים שולל אחריו. זה גם מוכיח שצוררי המשיח והמנהיגים המדומים אינם בעלי עמדה דומיננטית בכנסייה ושהם אינם מעזים לגלות את פרצופם האמיתי באופן ברור מדי בכל דבר שהם אומרים ועושים. אם הם אכן חושפים את עצמם, יש מי שיפקח עליהם, יזהה אותם ויבוז להם" ('חשיפת צוררי המשיח'). קריאת הדברים הללו מילאה את לבי אור. כשאנו מוצאים מנהיג כוזב בכנסייה, אסור לנו להתרפס בפניו ולאפשר לו לעכב אותנו, אלא עלינו להתייצב ולחשוף אותו, ולדווח עליו למנהיגים העליונים. זהו רצון האל. ידעתי שהאחות טאן לא עשתה עבודה מעשית, ושהיא היתה מנהיגה כוזבת, אבל לא העזתי להתבטא לגבי הבעיות שלה כיוון שהתבוננתי על המצב מנקודת מבט שגויה. חשבתי שלמנהיגה יש זכות להחליט אם תהיה לי חובה או לא, ושאם אפגע בה, אני עלולה לאבד את חובתי ואז לא איוושע. אבל למעשה, בבית האל מושלים האמת ואלוהים. אלוהים מחליט אם תהיה לי חובה ואם איוושע, ולא אף מנהיג. אפילו אם מנהיג כוזב ישתלט על הכנסייה לזמן מסוים וידכא אותי, זה יהיה זמני. אלוהים רואה הכול ורוח הקודש תחשוף הכול, כך שמנהיגים כוזבים וצוררי משיח יחשפו ויושמדו במוקדם או במאוחר. נוכחתי שלא הבנתי את טבעו הצודק של אלוהים, שפחדתי מפגיעה באנשים אחרים, אך לא מפגיעה באלוהים. לאלוהים לא היה מקום בלבי. איזו מין מאמינה הייתי? הבנתי כמה הייתי טיפשה. חשבתי שמאחר שלא הייתי מנהיגה, לא הייתי במעמד לבקר אותה ושאנשים יאמרו לי להתעסק בעניינים שלי. זו לא היתה הדרך הנכונה להתבונן בדברים. כחברה בבית האל, זה לא משנה אם משחררים אותי מתפקידי בשביל התמסרויות והרהור במעשיי, או אם יש לי חובה או לא – אם אני מגלה מנהיג כוזב בבית האל, זו האחריות והחובה שלי לדווח עליו. זו שמירה על העבודה של בית האל וזה דבר חיובי. זו גם לקיחת אחריות על חיי האחים והאחיות, וזו היא לעולם לא חציית גבולות או חטטנות מצדי, ובמיוחד לא שחצנות ורוממות עצמית. ראיתי כמה ההשקפה שלי על המצב היתה מגוחכת בעבר.

ההבנה הזו גרמה לי להרהר על הסיבה לפחד הגדול שלי לחשוף מנהיגה כוזבת. מה היה השורש האמיתי של הבעיה? בחיפושיי קראתי את הפסקה הבאה מדברי האל: "המצפון וההיגיון צריכים להיות שני מרכיבים של אנושיות האדם. אלה שני הדברים היסודיים והחשובים ביותר. איזה מין אדם הוא זה שאין לו מצפון ואין לו היגיון של אנושיות רגילה? באופן כללי, זהו אדם חסר אנושיות, אדם בעל אנושיות גרועה למדי. הבה ננתח זאת בפירוט. כיצד אדם זה מפגין אובדן אנושיות כך שאנשים אומרים שאין לו אנושיות? אילו מאפיינים יש לאנשים כאלה? אילו סימנים ספציפיים הם מציגים? אנשים כאלה פועלים כלאחר יד ועומדים מנגד לנוכח כל דבר שאינו נוגע להם באופן אישי. הם אינם מתחשבים באינטרסים של בית האלוהים ואינם מתחשבים ברצון האל. הם אינם נושאים בנטל העדות על אלוהים ובנטל מילוי חובתם, ואין להם תחושת אחריות. ...יש אפילו אנשים שכאשר הם רואים בעיה במילוי חובתם, הם ממשיכים להחריש. הם רואים שאחרים גורמים לתקלות ולהפרעות, אך אינם עושים דבר כדי לעצור אותם. הם כלל אינם מתייחסים לאינטרסים של בית האלוהים ואינם חושבים כלל על חובתם או על אחריותם. הם מדברים, פועלים, מתבלטים, מקדישים מאמצים ומשקיעים אנרגיה רק למען יהירותם, יוקרתם, המעמד, האינטרסים והכבוד שלהם" ("תנו את לבכם האמיתי לאלוהים ותוכלו להשיג את האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). "רוב האנשים רוצים לעסוק בחיפוש האמת ולהנהיג אותה, אך רוב הזמן יש להם רק החלטה ותשוקה לעשות זאת. האמת לא הפכה להיות חייהם. כתוצאה מכך, כאשר הם נתקלים בכוחות רשע או באנשים רעים ומרושעים העושים מעשים רעים, או במנהיגים מדומים ובצוררי המשיח שעושים דברים בניגוד לעקרונות ובכך פוגעים בעבודה של בית האלוהים ופוגעים באנשיו הנבחרים של האל – הם מאבדים את האומץ לקום ולדבר. מה זה אומר כשאין לך אומץ? האם זה אומר שאתה ביישן או חסר כושר ביטוי? או שמא אינך מבין לגמרי ולכן אין לך את הביטחון לדבר? זה אף אחד מהדברים האלה. הסיבה היא שאתה נשלט על ידי כמה סוגים של טבע מושחת. סוג אחד של טבע כזה הוא ערמומיות. אתה חושב קודם כול על עצמך ומהרהר, 'אם אדבר, איך זה יועיל לי? אם אדבר וארגיז מישהו, איך נסתדר בעתיד?' זו מנטליות ערמומית, נכון? האין זו תוצאה של טבע ערמומי? סוג נוסף הוא טבע אנוכי ומרושע. אתה חושב, 'מה לי ולפגיעה באינטרסים של בית האלוהים? למה שיהיה אכפת לי? אין לזה שום קשר אליי. גם אם אראה ואשמע שזה קורה, איני צריך לעשות דבר. זו לא אחריותי – אני לא מנהיג'. דברים כאלה מצויים בתוכך, כאילו שהם נבעו מתת ההכרה שלך וכאילו שהם קנו להם אחיזה קבועה בלבך – זהו הטבע השטני והמושחת של האדם. ...אתה אף פעם לא אומר מה שאתה באמת חושב. מילותיך צריכות תמיד לעבור עיבוד מקדים במוחך ובמחשבותיך. כל מה שאתה אומר הוא שקר ואינו תואם לעובדות, ואתה משמיע זאת רק למען הגנתך המזויפת, רק כדי להשיג יתרון. ישנם כאלו שמאמינים לך, וזה מספיק טוב בשבילך: דבריך ומעשיך השיגו את מטרתך. זה מה שיש בלבך. זהו הטבע שלך. טבעך השטני שולט בך לחלוטין. אינך אדון על פיך ועל מעשיך. גם אם היית רוצה להשמיע את האמת ולומר מה שאתה באמת חושב לא היית מסוגל לעשות זאת. גם אם היית רוצה, לא היית מסוגל להנהיג את האמת. גם אם היית רוצה, לא היית מסוגל לממש את התחייבויותיך. כל מה שאתה אומר, עושה ומנהיג הוא שקר, ואתה עצמך רשלני ורדוד. ברור שידיך ורגליך כבולות על ידי הטבע השטני שלך ושהוא שולט בך. אתה רוצה אולי לקבל את האמת ולחתור אליה, אבל זה לא תלוי בך: אתה בסך הכול בובה עשויה מבשר מושחת, הפכת להיות כלי בידי השטן, ואתה אומר ועושה מה שטבעך השטני מורה לך לעשות." "אינך מחפש את האמת אף פעם ועל אחת כמה וכמה אינך מנהיג את האמת. אתה רק ממשיך להתפלל, לבנות את ההחלטיות שלך, לקבל החלטות ולהישבע שבועות. ומה יצא מכל זה? אתה עדיין אומר-הן: אתה לא מתגרה באף אחד וגם לא מעליב אף אחד. אם העניין לא נוגע לך, אתה מתרחק ממנו, וחושב: 'לא אומר דבר על דברים שאין להם שום קשר אליי, וזה בלי יוצא מן הכלל. אם משהו יפגע באינטרסים שלי, בגאווה או ביוקרה שלי, גם אז לא אשים לזה לב כלל וכלל, ואטפל בכל העניין בזהירות. אסור לי לפעול בפזיזות. ציפורן שנשלפת נפגעת ראשונה ואני לא כזה טיפש!' אתה מצוי תחת שליטתו המוחלטת של הטבע המושחת שלך, טבע של רשעות, ערמומיות, אטימות וסלידה מהאמת. הוא מוריד אותך אל בור תחתיות והוא קשה מנשוא, אפילו יותר מאשר חישוק הזהב שלבש מלך הקופים. החיים תחת שליטתו של טבע מושחת מתישים ומייסרים כל כך!" ("רק לבו של מי שמנהיג את האמת הוא לב ירא אל" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דברי האל עזרו לי להבין שחשש מחשיפת מנהיג כוזב נובע מחיים על-פי פילוסופיות שטניות כמו "תן לדברים להידרדר אם הם אינם משפיעים עליך במישרין", "שמור על שתיקה כדי להגן על עצמך ושאף רק לחמוק מאשמה", ו"כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון". הרעלים השטניים הללו הפכו חלק מהאופי שלי, כך שניסיתי בעקביות להגן על האינטרסים שלי בלי לחשוב על בית האל. הפכתי יותר ויותר מתועבת, אנוכית וערמומית. ראיתי בבירור שהאחות טאן לא עשתה עבודה מעשית ולא היתה מוכנה לקבל את האמת, ושהיא היתה מנהיגה כוזבת. ההתנהגות שלה כבר השפיעה באופן חמור על עבודת הכנסייה ועל ההיווכחות בחיים של האחים והאחיות, כך שעליי לשפוך אור על המצב. אבל חששתי מתגובת הנגד שלה במקרה שהיא תיפגע, וחששתי שאאבד את ההזדמנות למלא את חובתי, אז לא העזתי לדווח עליה. רציתי להגן על שמי הטוב ועל הייעוד העתידי שלי, אז רק התבוננתי כיצד עבודת הכנסייה וההיווכחות בחיים של האחים והאחיות נפגעים בגישה של חוסר מעורבות ותוך העלמת עין ממנהיגה כוזבת. עמדתי לצדו של השטן, ופינקתי ונתתי מחסה למנהיגה כוזבת ששיבשה את עבודת הכנסייה. חייתי על-פי הרעלים של השטן, ודאגתי רק לעצמי, לגמרי נטולת מסירות לאלוהים, ומשוללת מצפון והיגיון. הייתי המשרתת של השטן וכלל לא הבאתי לידי ביטוי צלם אנוש. ראיתי איזה אופי אנוכי, ערמומי ורע יש לי. כשכל זה התברר לי, הרגשתי חובה גדולה לאלוהים, ושנאתי כמה אנוכית וחסרת מצפון הייתי. רציתי לדווח על האחות טאן תכף ומיד ולהפסיק להכאיב ללבו של האל. אז אמרתי למנהיגה העליונה הכול על הבעיות של האחות טאן, אבל חלפו כמה ימים, ולא שמעתי ממנה כלום על האופן שבו טיפלה במצב. הרגשתי די חרדה. אם לא יפטרו את המנהיגה הזו בקרוב, זה עלול לעכב את העבודה של בית האל, אז חשבתי לכתוב שוב ולראות מה קורה. אבל אז חשבתי, שאם אעלה את העניין שוב, המנהיגה הזו עלולה לחשוב שאני דוחפת את האף שלי ליותר מידי מקומות. מכיוון שכבר אמרתי את שלי, אולי מילאתי את האחריות שלי ואני לא צריכה לדאוג לשאר. אבל המחשבה הזו הותירה אותי עם תחושת אי נוחות, ולא הצלחתי לישון באותו לילה.

בוקר אחד קראתי את דברי האל הבאים: "אם אף אחד בכנסייה לא מוכן להנהיג את האמת, ואם אף אחד בה לא יכול לשאת עדות על אלוהים, הרי שצריך לבודד את הכנסייה הזו לגמרי ולגדוע את קשריה עם כנסיות אחרות. מעשה כזה נקרא 'לקבור את המוות'; כך מגרשים את השטן. אם יש מספר נחשים מקומיים בכנסייה, וכן כמה 'זבובים קטנים' שנוהים אחריהם ושאין להם כל יכולת הבחנה, ואם אנשי הכנסייה עדיין לא יכולים להתנער מהכבלים ומהמניפולציות של הנחשים האלה אחרי שראו את האמת, הרי שהשוטים האלה יסולקו בסופו של דבר. ייתכן שהזבובים הקטנים האלה לא עשו שום מעשה איום, אבל הם אפילו יותר ערמומיים, חלקלקים וחמקנים, וכל זבוב כזה יסולק. לא יישאר אף אחד! בני אדם ששייכים לשטן יחזרו לשטן, ואילו בני אדם ששייכים לאלוהים ייצאו ללא ספק לחפש אחר האמת. הדבר נקבע לפי האופי שלהם. הניחו לכל חסידי השטן לגווע! אין רחמים לבני אדם כאלה. ואלה שיוצאים לחפש אחר האמת יזכו באספקה ויוכלו להתענג על דבר האל כאוות נפשם. אלוהים צודק – הוא אינו מפלה איש לטובה. אם אתם שדים, אינכם מסוגלים להנהיג את האמת; ואם אתם בני אדם שמחפשים אחר האמת, לבטח לא תפלו בשבי השטן. בכך אין שום ספק" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אזהרה למי שלא מנהיג את האמת). יכולתי לראות מדברי האל שטבעו קדוש וצודק, ולא יסבול שום פגיעה. הוא לא מאפשר למנהיגים כוזבים ולצוררי משיח לשבש את עבודת הכנסייה וגם לא לעכב את ההיווכחות בחיים של האחים והאחיות. אלוהים שונא את אלה שלא נוהגים לפי האמת ולא שומרים על האינטרסים של הכנסייה בזמן הופעתם של מנהיגים כוזבים וצוררי משיח. הם מבינים את האמת ועדיין לא נוהגים לפיה, אלא רק חושבים על האינטרסים של עצמם. הם אנשים מאוד ערמומיים, והם יושמדו אם יסרבו לחזור בתשובה. ראיתי שהאחות טאן היתה מנהיגה כוזבת, וכעת כשהמנהיגה מעליה לא הגיבה מהר מספיק, היה עליי להמשיך לדבר על כך עד לסיום הפרשה. אבל רציתי רק להגן על עצמי ולהתעלם מכל מה שלא נגע בי באופן אישי. במקום לדווח על מנהיגה כוזבת, אפשרתי לה להשתולל בחופשיות בכנסייה ולשבש את עבודתה. זו היתה עמידה לצדו של השטן והשתתפות ברוע של המנהיגה הכוזבת. זה אולי לא נראה שעשיתי משהו נורא, אבל אם לא נהגתי לפי האמת ולא הגנתי על העבודה של בית האל לנוכח הבעיות, יתכן עבורי רק סוף אחד – סילוק. כשהבנתי את זה, התחרטתי מאוד שלא דיווחתי על האחות מוקדם יותר, וידעתי שעליי לחדול לשים את האינטרסים שלי בראש ולתת למנהיגה כוזבת להמשיך לפגוע בעבודת הכנסייה. מאוחר יותר קראתי את דברי האל הבאים: "עליכם לבחון האם המניעים שלכם תקינים בכל מעשיכם. אם אתם מסוגלים לפעול בהתאם לדרישותיו של אלוהים, אזי הקשר שלכם עם אלוהים רגיל. אלה הסטנדרטים המינימליים. בחנו את המניעים שלכם, ואם תגלו שנעורו בכם כוונות שגויות, היו מסוגלים להפנות להן עורף ולפעול בהתאם לדברי האל. כך תהפכו לבני אדם ישרים בפני אלוהים, דבר שיהווה הוכחה לכך שהקשר שלכם עם אלוהים רגיל ושכל מעשיכם הם למען אלוהים ולא למען עצמכם. בכל מעשיכם ודבריכם, היו מסוגלים להסדיר את לבכם, להיות צדיקים במעשיכם, לא להיות מונחים על-ידי רגשותיכם ולא לפעול לפי הרצון האישי שלכם. אלה העקרונות שעל פיהם צריכים להתנהל המאמינים באלוהים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מה מצב הקשר שלכם עם אלוהים?). דברי האל הראו לי את הדרך קדימה. כמאמינים, עלינו לדבר ולפעול בהתאם לדרישות האל, ולקבל את הביקורת שלו. כשאנחנו מגלים שהמניעים האישיים שלנו שגויים, עלינו למרוד בעצמנו ולנהוג לפי האמת. זהו רצון האל. המנהיגה העליונה דחתה את הטיפול בבעיה של האחות טאן, אז למרות שלא ידעתי את הסיבה שמאחורי הדבר, זה היה מבחן עבורי כדי לראות אם אוכל לשים את האינטרסים האישיים שלי בצד ולשמור על עקרונות אמת. היה עליי להמשיך להוציא לאור את העניין ולדווח על האחות טאן כדי להגן על האינטרסים של בית האל. כיוון שכך, ציינתי את המצב פעם נוספת למנהיגה מהדרג הבכיר והדגשתי את ההשלכות המסוכנות של כשל לפטר מנהיג כוזב. היא השיבה ואמרה שבימים האחרונים היו לה כמה עניינים דחופים לטפל בהם, אבל שהיא תפטר את האחות טאן תכף ומיד, בהתאם לעקרונות. זו היתה הקלה אדירה בשבילי לראות את התגובה הזו ולמדתי שהדרך היחידה לדעת שלווה היא לנהוג לפי האמת.

האחות טאן הוצאה מחובתה תוך זמן לא רב ומנהיגה אחרת נבחרה להוביל את עבודת הכנסייה. חיי הכנסייה חזרו למסלולם לאחר זמן קצר, וכל העבודה שלנו החלה לצבור תאוצה. שמחתי מאוד לראות שהדברים הסתדרו בצורה הזאת, אבל חשתי אשמה וחרטה מסוימות. לאחר שהבחנתי במנהיגה כוזבת, לא נהגתי לפי האמת ולא דיווחתי עליה במהירות מספקת, אלא חשבתי רק על האינטרסים האישיים שלי. הצגתי טבע שטני, אנוכי וערמומי והייתה לזה השפעה על העבודה של בית האל. ראיתי כיצד חיים על-פי טבע שטני מושחת וחוסר נהיגה לפי האמת הם למעשה עשיית רע, ושכל זה מגונה ומתועב על-ידי האל. ראיתי כמה חכמה עבודתו של האל, וראיית המנהיגה הכוזבת הזו בכנסייה עזרה לי לפתח יכולת הבחנה. חוויתי גם את הנזק הרב שעלול מנהיג כוזב בכנסייה לעשות לאנשיו הנבחרים של האל, ושפיטוריו הם הפגנה של טבעו הצודק של האל. יתרה מכך, זו הגנה וישועה של אנשיו הנבחרים של האל. ראיתי שבבית האל מושלים המשיח והאמת, ושאף אדם לא מקבל שם את ההחלטות. לא משנה מה גובה המעמד של בן אדם, אם הוא לא נוהג לפי האמת וממלא אחר דרישות האל, לעולם לא תהיה לו אחיזה מוצקה בבית האל. בסופו של דבר הוא יושמד. רק נהיגה לפי דברי האל ועשיית דברים בהתאם לעקרונות מתיישבות עם רצונו.