שין וואי, מחוז ג'ג'יאנג

עשרים וחמישה ו-26 ביוני היו ימים בלתי נשכחים. במחוז שלנו, ג'ג'יאנג, התקיים אירוע מדהים שבו רוב מנהיגי ועמיתי האזור נלכדו על ידי התנין הגדול האדום כאש. רק מעטים מאיתנו נמלטו בלא פגע, ובלב אסיר תודה נשבענו שבועה סודית לאלוהים: לשתף פעולה היטב עם העבודה שעמדה להתבצע. לאחר מכן התחלנו לטפל קדחתנית בתוצאות המקרה. ואחרי כחודש ימים, ההסדרים התקרבו לכדי השלמה. אותו החודש היה חם, ועל אף שסבלנו פיזית, ליבנו היה מרוצה, שכן העבודה שלנו התקדמה ללא תקלות ממש מתחת לאפו של התנין הגדול האדום כאש. כשהעבודה הושלמה, מצאתי עצמי בלי משים במצב של שביעות רצון עצמית, למחשבה כמה שהייתי חכמה כשארגנתי את העבודה כל כך טוב. אילו יכולות היו לי! ובאותה עת הטיל עליי אלוהים את הייסור והשיפוט שלו...

ערב אחד שוחחנו בינינו, כמה מהאחיות. אחת מהן הציע לכתוב ל-XX ול-XX, הטילה עליי כמה משימות והוסיפה משפט אחד אחרון: "אל תבצעי את המשימה בחופזה, זהו הזמן להסתתר ולשקוע בהתמסרות רוחנית. התמקדי בהתמסרות רוחנית ובהיווכחות בחיים". ברגע ששמעתי מילים אלו, ליבי דחה אותן: עליי לכתוב מכתבים, עליי לעבוד. היכן אמצא זמן להתמסרות רוחנית? את הגעת מבחוץ, אני מקומית. אני מגינה עליך בכך שאינני מאפשרת לך לצאת ולעבוד, ואת מעבירה עליי ביקורת? אם אשב בבית ואשקע כל היום בהתמסרות רוחנית, כמוך, מי ילך לבצע את העבודה? יש לקחת בחשבון את עומס העבודה כשמטילים משימות; ויש לקחת בחשבון את הסיטואציה לפני שגוזמים אותי. ...למוחרת בבוקר כולם אכלו ושתו ותיקשרו את דבריו של אלוהים, אך דעתי הייתה מוסחת ולא נהניתי מהאכילה ומהשתייה. האחיות דיברו כולן כיצד הן מבינות את דבריו של אלוהים, ואילו אני שתקתי. האחות ההיא שאלה אותי: "מדוע את לא מדברת?" השבתי מתוך עלבון: "אין לי כל הבנה". האחות המשיכה: "אני רואה שמצבך לא טוב". השבתי מבלי לחשוב: "לא הבחנתי בשום בעיה". אך למעשה מחשבותיי עמדו להתפרץ מתוכי. בסופו של דבר לא יכולתי להכיל אותן עוד, ואמרתי לה מה מטריד אותי. האחות הקשיבה והודתה מייד שהיא התנהגה ביומרנות ולא הייתה צריכה להטיל עליי משימות כראות עיניה. אך זה לא הספיק לי כדי שאניח להתנגדותי – נהפוך הוא, חשתי שהנהגתי את האמת במסגרת עבודתי במהלך תקופה זו, ושהיא לא הייתה צריכה לומר שמצבי לא טוב. מה יחשבו עלינו מנהיגי המחוז שלצידנו? אז האחות המשיכה: "אני חוששת שאם אך ורק תעבדי מבלי להקדיש זמן להיווכחות משלך, תתחילי להתנוון..." ככל שהיא דברה יותר גברה התנגדתי, וחשבתי: את קוראת לי מנוונת? אני חושבת שמצבי טוב מאוד ואני לא עומדת להתנוון! פשוט לא הסכמתי עם השיתוף שלה. אחרי ארוחת הבוקר יצאתי לעבודה מעוצבנת וחשבתי: אני אפרוש מתפקידי כמנהיגה, אבצע כמה משימות שגרתיות ואסיים עם זה. אם היא אומרת שאני מנוונת ושאין לי היווכחות בחיים, כיצד אוכל להנהיג אחרים? ככל שחשבתי יותר כך נפלה רוחי, וחשבתי: כשמשימות אלו יושלמו, אני אתפטר. אחר כך הרגשתי חולשה במהלך כל היום, כאילו חליתי. הבנתי שמצבי לא היה טוב. בשובי הביתה התייצבתי בפני אלוהים והתפללתי: "האל הכול יכול, אני שחצנית ודעתנית מדי, אינני אוהבת את האמת, לא הצלחתי לקבל את השיפוט והייסור שלך, את הטיפול שלך בי ואת הגיזום שלך. אני מקווה שתוכל לעזור לי ולהגן על ליבי, על רוחי, לאפשר לי להקדיש את עצמי לעבודתך, לבחון את עצמי בכנות וללמוד להבין את עצמי באמת ובתמים". מאוחר יותר ראיתי את הדברים הבאים: "אם ברצונכם להתבונן בעצמכם ולהכיר את עצמכם, יש דבר חיוני אחד: ככל שאתם חשים שהגעתם להישגים נאים או שעשיתם את הדבר הנכון בתחומים מסוימים; ככל שאתם חושבים שאתם מסוגלים להשביע את רצון האל או שיש לכם במה להתפאר בתחומים מסוימים – כך כדאי לכם להכיר יותר את עצמכם בתחומים אלה, וכך כדאי לכם להעמיק בהם יותר כדי למצוא מהם הפגמים, מהם הדברים שלא יכולים להשביע את רצון האל. ...הסיפור הזה על לפאולוס משמש כאזהרה לכל מי שמאמין באלוהים, והיא שבכל פעם שאנו מרגישים שהצלחנו במיוחד או שאנו חושבים שאנו מחוננים במיוחד בהיבט מסוים ואיננו צריכים להשתנות או לעבור טיפול מבחינה כלשהי, עלינו לחתור להכיר את עצמנו טוב יותר מהבחינה הזו; זה עניין חיוני. זאת משום שבהחלט לא חשפתם את ההיבטים של עצמכם שבהם אתם חושבים שהצלחתם, ולא התייחסתם אליהם או ניתחתם אותם, וזאת על מנת לברר אם הם באמת מכילים דברים המתנגדים לאלוהים" ("רק כשתכיר את השקפותיך הפסולים תוכל להכיר את עצמך" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). דבריו של אלוהים שיקפו את מה שבליבי, כאילו מבעד למראה מוארת. אלוהים דורש שנבין את עצמנו ונדע היכן לדעתנו אנחנו מצליחים, היכן לדעתנו אנחנו עושים את הדבר הנכון, ולהבין את עצמנו יותר בהיבטים שבהם לדעתנו אין צורך לטפל בנו. כשאני חושבת על אותו הזמן, אני מבינה שנשאתי עול כבד. לעבודה שלי היו תוצאות וטיפלתי היטב במשימות מרכזיות רבות, בעודי חושבת שאני מנהיגה את האמת, שכל זה מהווה היווכחות חיובית ופעילה ושמצבי טוב מאוד – לכן לא התייצבתי בפני אלוהים ולא בחנתי את עצמי. היום, הודות להארה של דברי אלוהים אני מבינה שבאותה עת ביצעתי את עבודתי היטב, אך האופי השחצני שלי יצא מכלל שליטה. חשבתי שהתוצאות של עבודתי הן בזכות המאמצים שלי, שאני עמיתה בעלת יכולת. הרגשתי שביעות רצון מלאה מעצמי. למעשה, כשאני נזכרת כעת באותה עתאני מבניה שרק עבדתי, עשיתי את מה שהייתי יכולה לעשות תחת המנהיגות וההגנה של רוח הקודש, אך בזמן שעבדתי לא חיפשתי את האמת. לא הייתה לי היווכחות בחיים, וזמן מה לא הייתה לי הבנה של עצמי, לא הייתה לי הבנה של אלוהים, וגם חוויית עבודת האלוהים מצידי לא סיפקה לי הבנה ברורה לגבי היבט כלשהו של האמת. נהפוך הוא, הפכתי לשחצנית עד כדי כך שלא הקשבתי לאיש, וגנבתי את תהילתו של אלוהים עבור החלק הקטן שלי בעבודתו הגדולה. הטבע השטני שחשפתי כך – די היה בו כדי שהוא יקרא לי חוטאת! אך באמצעות אותה אחות, אלוהים הזכיר לי היום כי עליי להתמקד בהתמסרות רוחנית כדי שלא אתנוון. ועדיין לא קיבלתי זאת. באמת לא ידעתי להבדיל בין טוב לרע, והייתי בורה מדי בכל הנוגע לעצמי. בה בעת חשתי שמצבי מחריד. אלמלא גרם אלוהים לאותה אחות לציין בפני את מצבי ולגרום לי לחזור במהרה לאלוהים, הייתי חיה בניוון, מבלי להיות מודעת שאיבדתי את עבודת רוח הקודש, ובסופו של דבר הייתי מבצעת איזושהי עבירה חמורה כנגד אלוהים. אני חוששת שבמצב זה היה מאוחר מדי עבורי להכות על חטא. בשלב זה ראיתי עד כמה נזקקתי לשיפוט של אלוהים ולטיפול כדי להגן עליי בהמשך דרכי. למרות שבהתקרב השיפוט והייסור, הגיזום שלי והטיפול בי, חשתי שכבודי נפגע ושזהו קושי, זאת הייתה ישועתו של אלוהים. הייתי מוכנה לקבל מאלוהים עוד מסוג זה של עבודה.

אחרי שחוויתי את הייסור והשיפוט האלה, מצבי השתנה. התנהגותי וההתנהלות שלי התמתנו, והבנתי מעט מעבודתו של אלוהים, עבודה שאינה תואמת את תפישות האדם. אך במהרה, הודות לגילוי נוסף של אלוהים, ראיתי שוב כי ההבנה שלי רדודה מדי. בתחילת אוגוסט קודמתי לעבוד במחוז. באותה עת רוחי הייתה טובה עליי ונשבעתי שבועה סודית: אלוהים, תודה לך על הרוממות שרוממת אותי ועל שהטלת עליי משימה כה מדהימה. אינני רוצה לאכזב את אמונך בי, אני רוצה לעשות את כל שביכולתי ומקווה שתנחה ותוביל אותי. וכך שקעתי בלו"ז העבודה העמוס. בכל יום ניצבתי בפני כל שלל הבעיות שהאחים והאחיות העלו בפניי, ושעליהן היה עליי להשיב ולספק הנחיה לכל אחת. לעיתים קרובות כתבתי עד מאוחר, אך שמחתי לעשות זאת. לפעמים נתקלתי במצב שלא הבנתי או שלא היה ברור, והתפללתי לאלוהים וראיתי את מנהיגותו והנחייתו, והעבודה התקדמה ללא תקלות. ובלי משים שוב נעשיתי שחצנית וחשבתי: אני ממש טובה, אני עמית בעלת יכולת. יום אחד נתקלתי בכמה קשיים. לכן התפללתי ותהיתי כיצד לנקות את הראש, ואז הבנתי בהדרגה כיצד לארגן את העבודה הזו ולטפל בה. לכן כתבתי למנהיגה שלי והעליתי את ההצעה ושאלתי אם ניתן ליישמה. בזמן שכתבתי את המכתב, חשתי שהמנהיגה ודאי תחשוב שהעמסתי על עצמי נטל ושאני עמיתה בעלת יכולת. המתנתי לתשובה לזכות בשבחים. לאחר כמה ימים שמחתי לקבל תשובה, אך כשפתחתי וקראתי אותה נדהמתי. לא רק שהמנהיגה לא שיבחה אותי, התשובה הייתה מלאה בטיפול בי ובגיזום שלי, ונאמר בה "את חסרת עקרונות ברצונך לעשות זאת, את רוצה להתבלט, ואם תמשיכי בדרך זו תפריעי לעבודתו של אלוהים! אם מנהיגים קהילתיים מסוגלים לטפל בעבודה שלהם, שיעשו זאת, אם לא, פשוט הניחי לזה. עליך לבצע בדחיפות התמסרות רוחנית ולכתוב מאמרים..."באותה עת הוטרדתי בכפייתיות בשאלות של צדק ועוול, וחשתי שאני זוכה ליחס לא הוגן. "איזו מין מנהיגה היא מישהי שאינה פותרת את הבעיות של הכפופים לה? באזור שלנו אירעה תקרית ואי סדר השתלט על כל העבודה שלנו: אנחנו לא צריכים להכניס בזה מעט סדר? אם המנהיגים הקהילתיים מטפלים בעבודה שלהם, מה יקרה לכל המכתבים הללו? נכשלתי ולא בחנתי את עצמי כלל, וכעסתי מאוד על שהתלוננתי לאחות המארחת שלי ואף חשבתי: אני אתפטר, אם אני לא אתפטר אני אפריע. עבדתי כל כך קשה ואני עדיין מפריעה. מה הטעם? למוחרת היום באתי בפני אלוהים ובחנתי את מה שגיליתי, וחשבתי כיצד נאמר בדרשה שדחייה של גיזום וטיפול מראים שנכשלתי באהבת האמת, ושאנשים שאינם אוהבים את האמת הם בעלי אופי רע. לכן חיפשתי במודע את "העיקרון של קבלת גיזום וטיפול". ראיתי שבדבריו של אלוהים נאמר: "אנשים מסוימים, לאחר שנגזמו וטופלו, נהיים שליליים ומאבדים את המרץ לבצע את חובותיהם. כך הם בסופו ש דבר מאבדים את דבקותם. ומדוע? הסבר אחד הוא שהם לא מבינים את מהות התנהגותם, מה שיוצר חוסר יכולת לקבל גיזום וטיפול. הדבר נקבע על-ידי אופיים היהיר והגאוותני, ועל-ידי אי-אהבת האמת שלהם. הסבר אחר הוא שהם עדיין לא מבינים את חשיבות הגיזום והטיפול; הם חושבים שזה ייקבע לקראת מותם. לכן אנשים שוגים וחושבים שאם הם יפגינו אדיקות מעטה לאלוהים – הם לא יצטרכו לעבור גיזום וטיפול; ואם הם יטופלו זה משום שאלוהים אינו אוהב וצודק. מדוע אינם מוכנים לקבל גיזום וטיפול? אם לומר זאת בפשטות, הסיבה לכך היא שבני האדם יהירים, גאוותנים וצדקנים מדי, וכי אינם אוהבים את האמת. הבנה שגויה זו מובילה לכך שאנשים רבים לא מעזים להפגין אדיקות כלפי האל. שורש הסיבה לכך הוא שאנשים הם ערמומיים מדי. הם פשוט לא רוצים לסבול קשיים, אלא מעדיפים לזכות בברכות בקלות. אנשים לא מבינים את צדקתו של אלוהים: זה לא שהוא לא עשה דברים צודקים, אלא שאנשים לעולם לא מתייחסים למעשיו כצודקים. אנשים חושבים שאם אלוהים עושה דברים שאינם מוצאים חן בעיניהם; דברים שבהם הם אינם מעוניינים – אלוהים אינו צודק. אך אנשים לעולם לא מבינים שהם עצמם נוהגים שלא כהלכה ובאופן שאינו תואם לאמת; הם גם לעולם לא מבינים שכל מעשיהם מנוגדים לאלוהים" ("המשמעות הכרוכה בכך שאלוהים קובע את גורלם של האנשים באמצעות התנהגותם" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). דבריו של אלוהים חשפו את המציאות הפנימית שלי. לא קיבלתי את העובדה שגוזמים אותי ומטפלים בי משום שלא הבנתי את טיבו של הדבר שעשיתי. חשבתי שאין שום בעיה במה שעשיתי, אך העבודה שלי ומילוי החובה שלי מזמן לא תאמו את הסדרי העבודה, ובכל זאת חשבתי שאני מפגינה מסירות מלאה. חשבתי על מה שנאמר בהסדר העבודה, לפיו מנהיגים ועובדים צריכים לקחת אחריות על העבודה היסודית והחיונית. אולם, לטעמי כל השאלות שנשלחות למעלה מלמטה צריכות לקבל הנחיה ומענה, ללא קשר לגודל הבעיה. רק אם הבעיות יטופלו אוכל להירגע ולעסוק בהתמסרות רוחנית. לנוכח העובדות ראיתי שלא נשמעתי לגמרי וללא תנאי להסדרי העבודה. היו לי יותר מדי דאגות שלא יכולתי להרפות מהן, והייתי שחצנית כל כך שלא חשבתי בהיגיון. אלוהים השתמש במנהיגה כדי לטפל בי בדברים שלא תאמו את רצונו של אלוהים, כדי שאבין את הנטייה שלי להתנגד לאלוהים ולבגוד באלוהים וברצונו: עתה הסביבה הזו מסוכנת. התמסרות רוחנית ובחינה עצמית צריכים לזכות בקדימות, ולא כדאי שאתמקד רק בעבודה. אבל לא הבנתי שטיב המעשים שלי נוגד את הסדרי העבודה ופעלו נגד אלוהים והתנגדו לו. הוטרדתי בכפייתיות בשאלות של צדק ועוול. לא הבנתי את הרוח, לא הבנתי את עבודתו של אלוהים. אז נזכרתי שוב בדברי הדרשה הבאים: "לא משנה איזה אדם, איזה מנהיג, איזה עמית גוזם אותי ומטפל בי, ולא משנה אם זה תואם לגמרי את העובדות. כל עוד זה תואם חלקית את העובדות – אני מקבל את זה ומציית; כל עוד זה תואם חלקית את העובדות – אני מקבל את זה לחלוטין. אינני מספק תירוצים לאחרים או אומר שאני מקבל חלק מזה אך לא את השאר, ולא מתרץ. אלה הם ביטוייו של אדם הנשמע לעבודתו של אלוהים. אם אינך נשמע באופן זה לדבריו של אלוהים ולעבודתו של אלוהים, תתקשה לרכוש את האמת, ותתקשה להיווכח במציאות של דברי האלוהים" ('דרשות ושיתופים על היווכחות בחיים'). כן, אפילו אם דברי המנהיגה לא לגמרי תאמו את מצבי, היה עליי לציית ולקבל אותם. ובכל מקרה, מילוי חובתי נעשה מזמן בניגוד להסדרי העבודה. האם לא הייתי צריכה להזדרז יותר להישמע, לקבל ולהשתנות? מאוחר יותר, כשהשתפרתי מעט ונרגעתי, לעסוק בהתמסרות רוחנית, לתרגל כתיבת מאמרים, ראיתי כי אלוהים בעצמו הגן על עבודתו של אלוהים, וכי היא ממשיכה כרגיל, ללא דיחוי.

שני מקרים אלו של ייסור ושיפוט, של גיזום וטיפול שעברתי היו קשים, אך אפשרו לי להיטיב ולהבין את עצמי, ובמהרה שינו את מצבי. מאוחר יותר ראיתי כי בדבריו של אלוהים נאמר: ״המהות שלו טובה. הוא הביטוי של כל היופי והטוב, כמו גם כל האהבה״ (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, מהותו של המשיח היא ציות לרצון האב שבשמיים). ״הוא מקלל אתכם כדי שתאהבו אותו וכדי שתכירו את מהות הבשר והדם. הוא ממיט עליכם ייסורים כדי שתתעוררו, כדי לאפשר לכם להכיר את הפגמים שיש בכם ולהכיר את חוסר הערך הגמור של האדם. לפיכך, הקללות, המשפט, המלכותיות וחרון האף של אלוהים, כולם נועדים להפוך את האדם למושלם. כל מה שאלוהים עושה כיום וכל הטבע הצודק שהוא מבהיר בתוככם נועדו להפוך את האדם למושלם – כזו היא אהבתו של אלוהים״ (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, רק על ידי חוויית ניסיונות כאובים תוכלו להכיר את חביבותו של אלוהים). לא יכולתי שלא להיאנח: כן, אלוהים הוא הביטוי של כל היופי והטוב, מהותו היא יופי וטוב, מהותו היא אהבה, לכן כל דבר שמגיע מאלוהים הוא טוב ויפה, יהא זה שיפוט או ייסור, או אם האנשים, האירועים והדברים שסביבנו משמשים לגיזום ולטיפול שלנו – התחושה עשויה להיות של קושי או של התקפה על בשרו של האדם, אך מה שאלוהים עושה מועיל לחיינו, כל כולו ישועה ואהבה. אך לא הבנתי את אלוהים או את עבודתו, ולא ראיתי את כוונותיו הטובות. לנוכח שיפוט וייסור, גיזום וטיפול, התנגדתי באיום להתפטר מעבודתי, ולא יכולתי לקבל זאת מאלוהים, כאילו אנשים גרמו לי בעיות. באמצעות שני הגילויים של אלוהים, ראיתי שעל אף שאכלתי ושתיתי את דבריו של אלוהים במשך שנים רבות, ששמעתי כל כך הרבה דרשות, הדחף שלי למרוד כשניצבתי בפני שיפוט וייסור, כשעברתי גיזום וטיפול היה רב עוצמה ואני דחיתי זאת לחלוטין. ראיתי שעל אף שכל אותה עת האמנתי באלוהים, טבעי לא השתנה, אופיו של השטן היה מושרש בי היטב, טבע של התנגדות לאלוהים ובגידה בו. לפתע הבנתי שאני זקוקה לשיפוט ולייסור, לגיזום ולטיפול. ללא סוג זה של עבודה מצד אלוהים לא הייתי רואה את פניי האמיתיות, לא הייתי רוכשת הבנה מלאה של עצמי, ובוודאי שלא הייתי מבינה כמה עמוק מושרש בי אופיו של השטן. רק כעת הבנתי מדוע אלוהים אומר שאנושות מושחתת היא האויב שלו, ושאנחנו הצאצאים של השטן... כשהרהרתי בדבריו של אלוהים, נאורות פשטה בליבי. אני מבינה כעת כי אלוהים הסדיר בקפידה שאחווה את עבודתו, שאיווכח במציאות של האמת, תוך שהוא מוביל אותי לדרך האמת של החיים. אלוהים מרומם אותי ומתייחס אלי בנועם. הבנתי גם שזו אהבה, כל מה שאלוהים עושה למען האדם. השיפוט והייסור של אלוהים, הגיזום והטיפול, הם הצורך הגדול ביותר של האדם והישועה הטובה ביותר.