זמן קצר אחרי שקיבלתי את עבודת האל באחרית הימים, הטפתי את הבשורה לבעלי. להפתעתי, אחרי שהוא שמע זאת, הוא מצא כל מיני דיווחי חדשות כוזבים על כנסיית האל הכול יכול ברשת, שכולם דברי דיבה ושמועות שהמציאה המפלגה הקומוניסטית הסינית נגד כנסיית האל הכול יכול. לאחר מכן, הוא נעץ בי מבט חודר וצעק, "תסתכלי על זה! את מאמינה בברק ממזרח, שהמפלגה הקומוניסטית מפעילה נגדו סנקציות ודיכוי כבר שנים. בדקה שיעצרו אותך, את תישפטי ותישלחי לבית הסוהר. אסור לך יותר להיות מאמינה!" ואז הוא קרע לגזרים את כל ספרי דבר האל שלי. באותו זמן, רתחתי מכעס, אבל אז חשבתי שייתכן ובעלי מתנגד לאמונה שלי בגלל שהוא הלך שולל באופן זמני אחרי השמועות של המפלגה הקומוניסטית, אבל שיותר מאוחר הוא יתפכח. עם זאת, ידעתי שלא משנה מה יקרה, האמונה באל היא הדרך הנכונה בחיים, ולעולם לא אוותר עליה. לאחר מכן, בעלי טלפן אלי כל יום כדי לעקוב אחר תנועותיי. באותו זמן, הייתי סטודנטית לתואר שני, אז כדי להתחמק מהמעקב שלו, הלכתי לפגישות ליד בית הספר שלי, וחזרתי הביתה רק בסופי שבוע. בסוף 2012, כשהמפלגה הקומוניסטית השיקה קמפיין של דיכוי מטורף ומעצרים מוגברים נגד כנסיית האל הכול יכול, ברשת, בטלוויזיה ובעיתונים היו עוד שמועות ורעיונות מופרכים שגינוי והכפישו את כנסיית האל הכול יכול בכל מקום, והיו מעצרים של מאמינים באלוהים ברחבי המדינה. בעלי פחד שאני איעצר בגין אמונה באלוהים, מה שעלול היה להשפיע עליו ועל משפחתו, והמגבלות שהטיל עלי הפכו יותר ויותר חמורות. הוא גם איים עלי, באומרו שהוא יתגרש ממני אם אמשיך להאמין באלוהים. הדיבורים האלה שלו הסעירו אותי מאוד. בסין, אמונה באלוהים לא רק נושאת איתה סכנת משפט ומאסר עבורנו, אנחנו סובלים גם מרדיפה מצד המשפחות שלנו. המצב שלנו מאוד קשה! חשבתי, אם נתגרש, מה יקרה לבת שלנו? במהלך אותם ימים ספורים, לא היה לי עניין בביצוע החובות שלי. הייתי אומללה.

לאחר מכן, כשלאחת מהאחיות שלי נודע על מצבי, היא הקריאה לי קטע מדבר האל. זה עזר לי מאוד, "בכל שלב בעבודתו של אלוהים בקרב בני האדם נדמה שמדובר בקשרי גומלין בין בני אדם, כאילו שהדבר הוא מעשה ידי אדם או פרי התערבות של האדם. אך מאחורי הקלעים, כל שלב בעבודה וכל דבר שמתרחש הוא התערבות שעושה השטן עם אלוהים, ובני האדם נדרשים לעמוד איתן בעדותם על אלוהים. קחו את ניסיון איוב כדוגמה: מאחורי הקלעים, השטן ערך התערבות עם אלוהים. ומה שקרה לאיוב היה מעשים של בני אדם והתערבות של בני אדם. מאחורי כל מהלך עבודה שאלוהים עושה בקרבכם, השטן מהמר עם אלוהים – מאחורי הכול ניטש קרב" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, רק אהבת האל היא אמונת אמת באלוהים). דברי האל גרמו לי להבין שהנסיבות הקשות הללו, שעל פניו היו ההגבלות שהטיל עלי בעלי והרדיפה שלו אותי, היו בעצם ההפרעה של השטן. אלוהים רוצה להושיע אנשים, והשטן מחולל כל מיני הפרעות ושיבושים כדי לגרום לי לבגוד באלוהים, לאבד את ישועתו, ובסופו של דבר להיגרר עם השטן מטה לגיהינום. השטן כל כך זדוני ומרושע! באותו זמן, התפללתי לאלוהים, "אלוהים, שיעור הקומה שלי קטן מדי, אז אני מבקשת ממך לתת לי אמונה. אפילו אם אצטרך להתגרש מבעלי, לא אבגוד בך, ולא אתפתה למזימות של השטן." לאחר שהתפללתי, היה לי קל יותר להתמודד, אז המשכתי להפיץ את הבשורה ולמלא את חובתי.

בסוף אותה שנה, נעצרתי במהלך פגישה. המשטרה האשימה אותי גם ב"הפרעה לסדר הציבורי" ועצרה אותי ל-30 יום. בחקירה שלי, המשטרה מהלשכה לביטחון לאומי איימה עלי, "בית הספר שלך כבר יודע שנעצרת בעוון אמונה באלוהים, ומתכנן לסלק אותך. אבל אם תשתפי איתנו פעולה ותספרי לנו מה שאת יודעת, נדבר בשמך עם הדיקן, ולימודי התואר השני שלך יוכלו להימשך. תחשבי על זה טוב טוב!" לאחר שהם עזבו, הבטתי על סורגי הברזל הקרים של התא שלי, והרגשתי מדוכאת ואומללה לחלוטין. אם יסלקו אותי מבית הספר בגין אמונה באלוהים, זו תהיה בעיה פוליטית. הכתם הזה יישאר בתיק הסטודנט שלי ובתיק המשטרתי לתמיד, אף בית חולים לא יעסיק אותי לעולם, והחלום שלי להיות רופאה יסתיים בלא כלום. בגיל 30 בלבד, כל הלימודים שלי, העבודה, והעתיד ייעלמו. איך אחיה בעתיד? איך אתמודד עם האפליה מצד קרובי משפחתי ועם הלעג מהאנשים סביבי? במשך כמה ימים, יכולתי בקושי לאכול או לישון. באותו זמן, התפללתי לאלוהים על כך כל יום. בוקר אחד, מצאתי עצמי מהמהמת שלא במודע מזמור של דבר האל: "אתם יצורים נבראים – כמובן שעליכם לעבוד את אלוהים ולחיות חיים בעלי משמעות. כיוון שאתם בני אדם, עליכם לתת את עצמכם למען אלוהים ולשאת כל סבל! עליכם לקבל בשמחה ובביטחון את הסבל הקל שאתם סובלים כיום, ולחיות חיים בעלי משמעות, כמו איוב ופטרוס. אתם בני אדם שמחפשים את הנתיב הנכון, ששואפים להשתפר. אתם בני אדם שקמים באומת התנין הגדול האדום כאש, אלו שאלוהים קורא להם צדיקים. האין אלו החיים המשמעותיים ביותר?" ("חיים בעלי משמעות" ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). כששרתי את המזמור הזה של דבר האל, התרגשתי באופן מיוחד, ולא יכולתי לעצור את זרם הדמעות שלי. כיציר נברא, עליי להאמין באלוהים ולעבוד אותו. זה טבעי ונכון עבורי לעשות כך. אלוהים גזר שאיוולד למשפחה שהאמינה באדוננו כך שהתוודעתי לקיומו של אלוהים מגיל צעיר. באחרית הימים, אלוהים בחר אותי ואפשר לי לשמוע את קולו של אדוננו ולקבל אותו. הוא אפשר לי לקבל את ההשקיה והמזון של דבר האל, לקבל את השיפוט והטיהור שלו, ולקבל את ישועת האל. זו ברכה יוצאת מן הכלל! חשבתי על האנשים הרבים במשך הדורות שהלכו אחרי אלוהים. כדי להפיץ את בשורת האל, הם סבלו רדיפה ומצוקה, ורבים אף הקריבו את חייהם. כולם יצרו עדות יפהפייה ומהדהדת לאלוהים. זה היה מאוד מעורר השראה עבורי. חשבתי, אם אוותר על האמונה באלוהים כדי להגן על האינטרסים ועל העתיד שלי, האם יהיה לי עדיין מצפון? האם אהיה ראויה להיקרא אנושית? המחשבה הזו העניקה לי כוח, ונשבעתי שבועה שלא משנה אם אסולק ולא מה משנה מה יקרה לעתיד ולגורל שלי, ובלי שום קשר לאופן בו אנשים סביבי ידחו או ישמיצו אותי, אני לא אבגוד באלוהים, ואני אשא עדות לאלוהים. בחקירה האחרונה שלי, אמרתי בשלווה גדולה למשטרה: "אם בית הספר יסלק אותי, אני רק מבקשת שתאמרו לבעלי ללכת לבית הספר כדי לאסוף את החפצים שלי." כשהשוטרים נוכחו כמה אני נחושה, הם עזבו, ונראו מיואשים מאוד. הייתי מאוד אסירת תודה לאלוהים.

אחרי ששוחררתי ונשלחתי הביתה, בעלי אמר בכעס: "המשטרה אמרה לי שאם שוב תיעצרי בעוון אמונה באלוהים, זה לא יסתיים רק בחודש מעצר. זה ישפיע גם עלי וגם על הבת שלנו. הבת שלנו לא תוכל ללכת לאוניברסיטה, לקבל עבודה טובה, או לעבוד בשירות הציבורי. את לא מבינה? בגלל המעצר שלך בעוון אמונה באלוהים, אני גם סבלתי במשך חודש. אני לא יכול להגיד לך כמה פעמים בכיתי, וכמעט הייתי מעורב בתאונת דרכים. כדי להוציא אותך מבית הסוהר, הלכתי להתחנן לעזרה והבכתי את עצמי לחלוטין. אני לא מתכוון לסבול ככה שוב." הוא גם שאל אם אני יכולה להפסיק להאמין, ואם אני יכולה לחשוב יותר על המשפחה שלי. מעבר לזה, כדי למנוע ממני ליצור קשר עם האחים והאחיות שלי, הוא השגיח עלי כאילו שהייתי פושעת. הוא לא נתן לי לעזוב את הבית ולא העניק לי שום עצמאות כלשהי. כשהוא הלך לעבודה, הוא דאג שאימא שלו תשגיח עלי. הוא התקשר לעתים קרובות כדי לשאול היכן אני ומה אני עושה. הוא גם סיפר לי ללא הרף על תנועות מהפכניות שונות נגד המפלגה הקומוניסטית הסינית והשיטות האלימות שבהן טופלו כדי ליידע אותי מהן ההשלכות של אי-ציות למפלגה הקומוניסטית וכדי לחסל את הדעות שלי בדבר אמונה באלוהים. הוא גם אמר, "אני יודע שהשמועות שהמק"ס ממציאה על הכנסייה שלך הן שקריות. את רוצה להאמין באלוהים, ואנשיה לא מרשים את זה. אבל אם לא תצייתי, הם יהרסו את החיים שלך. תסתכלי על האנשים שמתו בצורה כה טרגית במהפכה התרבותית ובתקרית הארבעה ביוני. אם תפגעי במפלגה הקומוניסטית, לא תוכלי לברוח אפילו לחו"ל." חמותי הצטרפה ואמרה, "המק"ס לא טובה, אבל יש לה כוח רב. אנחנו בסך הכול אנשים פשוטים, ולא חזקים מספיק מכדי להתנגד לה." לאחר מכן, סולקתי בשל אמונתי באלוהים, ובעלי האשים את האמונה שלי באלוהים בכל הדברים הרעים שקרו למשפחה שלנו. בכל פעם שמשהו הציק לו, הוא היה גוער בי, לועג לי ומתעמר בי. ההתמודדות עם כל המצב הזה בחיי גרם לי דיכאון עמוק, ובנוסף לזה, לא יכולתי לקרוא את דבר האל או ליצור קשר עם אחיי ואחיותיי, אז הייתי אומללה במיוחד, ולא ידעתי מתי התקופה הזו תגיע אל סיומה.

באותה תקופה, התפללתי לעתים קרובות לאלוהים לבקש ממנו לתת לי נאורות, להנחות אותי, ולאפשר לי להבין את רצונו. יום אחד, נזכרתי בקטע מדבר האל: "אולי אתם זוכרים את המילים האלה: 'הֵן צָרָתֵנוּ הַקַּלָּה שֶׁל הָרֶגַע מְכִינָה לָנוּ כְּבוֹד עוֹלָמִים גָּדוֹל וְרַב עַד מְאֺד.' כולכם שמעתם את המילים הללו בעבר, אך איש מבינכם לא הבין את משמעותן האמיתית. כיום, אתם מודעים היטב למשמעות האמיתית שלהן. המילים האלה יתגשמו על ידי אלוהים באחרית הימים והן יתגשמו בבני האדם שנרדפו בפראות על ידי התנין הגדול האדום כאש בארץ שבה הוא מתפתל. התנין הגדול האדום כאש רודף את אלוהים והוא אויבו של אלוהים, ולכן בארץ הזו, בני האדם שמאמינים באלוהים חשופים להשפלה ולדיכוי והמילים האלה יתגשמו בקרב קבוצה זו כתוצאה מכך. היות שעבודת האל מתבצעת בארץ שמתנגדת לאלוהים, כל עבודתו נתקלת בקשיים עצומים והגשמתם של רבים מדבריו אורכת זמן. לפיכך, בני אדם מזוככים בזכות דברי האל, שזהו גם כן חלק מהסבל. ביצוע עבודתו של אלוהים בארצו של התנין הגדול והאדום כאש קשה ביותר, אך באמצעות הקשיים האלה, אלוהים מבצע שלב אחד בעבודתו שממחיש את חוכמתו ואת מעשיו המופלאים ומנצל את ההזדמנות הזאת כדי להפוך את קבוצת בני האדם הזאת למושלמים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האם עבודתו של אלוהים פשוטה כפי שהאדם חושב?). כן, מדבר האל הבנתי, שמכיוון שהתנין הגדול האדום כאש מתעב את אלוהים ומתנגד לו בפראות, כמאמינים באלוהים בסין, נגזר עלינו לסבול סבל רב, אבל שהסבל הזה הוא בעל משמעות. אלוהים משתמש בסבל ובמצוקה הללו כדי להביא את אמונתנו לידי שלמות ולהעניק לנו יכולת הבחנה. חשבתי, רק משום שהאמנתי באלוהים, המק"ס עצרה אותי, גרמה לבית ספרי לסלק אותי, ומשתמשת בעבודה ובעתיד של משפחתי כדי לאיים עלי ולאלץ אותי לוותר על הדרך האמיתית. המק"ס ממש מרושעת! בעלי ניסה לעצור אותי מלהאמין באלוהים מכיוון שהוא האמין לשמועות ולשקרים של המק"ס וחשש מאמצעי הדיכוי האלימים שלה. העובדה שחוויתי באופן אישי את הרדיפה של המק"ס אפשרה לי לראות את המהות השטנית של המק"ס כמרושעת באופן אכזרי וכשונאת אמת. חשבתי, ככל שהמק"ס תרדוף אותי, כך אתנגד לה יותר, אמרוד בה, ואלך אחרי אלוהים עד הסוף. למרות שלא יכולתי לקרוא את דבר האל או ליצור קשר עם אחיי ואחיותיי, האמנתי שאלוהים נאמן ושהוא יפתח עבורי דרך.

עשרה חודשים מאוחר יותר, הייתה לי סוף סוף הזדמנות ליצור קשר עם הכנסייה. כאשר יכולתי לבסוף לקרוא שוב את דבר האל, התרגשתי מאוד, וחשתי כמה דבר האל הוא יקר ערך אף יותר מבעבר. ככל שקראתי, כך הרגשתי יותר חדה ונמרצת. יום אחד לאחר מספר חודשים, בעלי מצא את מחברת ההתמסרוות שלי בחדרי. כשנודע לו שאני עדיין מאמינה באלוהים, הוא איבד את העשתונות והטיח אותי לרצפה עם אגרוף אחד ואז חבט בי לפחות 20 פעמים נוספות בראשי. הוא היכה אותי עד שכמעט איבדתי את ההכרה והרגשתי מסוחררת, והיו לי נפיחויות בגודל של ביצת יונה על הראש. אני זוכרת את הזעם הצונן על פניו של בעלי וכיצד בתי בת השש פחדה כל כך, שהתחילה לילל. "אל תרביץ לאימא! אל תרביץ לאימא!..." בעלי תפס אותי בצווארון והשליך אותי אל מחוץ לדלת תוך כדי שהוא אומר בזעם, "אם את ממשיכה להאמין באלוהים, אז צאי מהבית שלי!" כשראיתי איך בעלי השתנה, כמה אכזר וחסר רחמים הוא היה, וכיצד לא היה אכפת לו כלל מהשנים שהיינו ביחד, הרגשתי את הלב שלי נשבר. מה שהיה הכי קשה לשאת זה לראות כמה הבת שלי פחדה מהמזג האלים שלו. ברגע שהוא התקרב אלי, היא חשבה שהוא עומד להכות אותי, אז היא רצה ונעמדה לפניי והרימה את זרועותיה הקטנות כדי להגן עלי ואמרה, "אתה אל תתקרב לאימא!" לפעמים, כשהייתי בקומה העליונה, ברגע שבעלי התקרב למדרגות, הבת שלי צעקה עליו שלא יעלה במדרגות. בכל פעם שראיתי את הפנים של הבת שלי מלאים פחד וחרדה, הנזק הפסיכולוגי שנגרם לה בעקבות ההתמודדות עם אלימות משפחתית בגיל כה צעיר, הרגשתי שסכין ננעצת לי בתוך הלב, ושנאתי את התנין הגדול האדום כאש אפילו עוד יותר. כל האסונות האלה נגרמו כתוצאה מהרדיפה של המפלגה הקומוניסטית.

יום אחד, כשבעלי חזר הבית מהעבודה, הוא הוציא מכיסו את הטלפון הנייד שלו ואמר בכעס, "תראי, המק"ס שוב עצרה כל כך הרבה אנשים. את עדיין רוצה להאמין? יש לך משאלת מוות? את יכולה להאמין באלוהים, בסדר, אבל אל תגררי אותי ואת הבת שלנו למטה יחד איתך. אם תיעצרי שוב פעם, החיים שלנו יהפכו בלתי נסבלים. אם הייתי יודע שתבחרי בדרך של אמונה באלוהים, לא הייתי מתחתן איתך בחיים." הדברים שבעלי אמר הכאיבו לי כאב עמוק. חשבתי על תקופת הזמן הקודמת, שבה הוא נתן לי פחות חופש משנותנים לפושע רק בגלל שהאמנתי באלוהים, באיזו תכיפות הוא היה מכה אותי, וכיצד המצב הזה הכאיב לבת שלי, והבנתי שאני לא יכולה להתפשר יותר, אז הסכמתי לבקשה של בעלי להתגרש. כשהוא ראה שאני מתעקשת להאמין באלוהים, הוא צלצל לאח שלי וביקש ממנו לשכנע אותי. אחי תמיד אהב אותי, ותמיד היה גאה בי, אבל בגלל שנעצרתי בידי המק"ס, סולקתי מבית הספר ונאסר עליי להמשיך בלימודי התואר השני שלי. אם אחרי כל זה הייתי גם מתגרשת, זה היה משלים את המעבר שלי לכפר הבדיחות המהלכות. אחי היה כל כך מתאכזב ממני! לא ידעתי איך להתמודד עם אח שלי, בכיתי לאלוהים בלבי וביקשתי ממנו שיגן עלי כך שאוכל לשאת עדות לאלוהים, וכך שלא משנה מה תעשה הסביבה, לעולם לא אוותר על אמונתי באלוהים. ואז, נזכרתי בקטע מדבר האל, "האומץ שלי חייב למלא אתכם, וחייבים להיות לכם עקרונות בהתמודדותכם עם קרובי משפחה חסרי אמונה. אולם למעני, אסור לכם גם להיכנע לאף כוח חשוך. הסתמכו על חוכמתי כדי לצעוד בדרך המושלמת. אל תאפשרו למזימות של השטן להתגבר עליכם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 10). נכון מאוד. אלוהים ברא את האנושות, ואמונה ודבקות באלוהים הן טבעיות ונכונות. עלינו לעמוד איתן בבחירת הדרך שעשינו, ואסור לנו ללכת שולל אחרי השטן. אסור לנו לתת אפילו לאנשים הקרובים ביותר להפריע. וכך, לאחר מכן, מול אחי, בעלי האשים אותי בכל מה שקרה בעקבות אמונתי באלוהים. כשבעלי ראה כמה אני שלווה, הוא הרים את ידו כדי להכות אותי, אבל אחי עצר אותו. אחי אמר לי ברוגע, "את בגירה, ואת מסוגלת לעשות את הבחירות שלך לגבי החיים שלך. אבל את צריכה לחשוב על מה שיקרה לבת שלך אם תתגרשי. אם תסתכלי על מה שקרה לבת שלי, תוכלי לדעת מה יקרה לבת שלך..." המילים של אחי העציבו אותי לזמן מה, משום שחשבתי על הגירושים שלו, ועל כך שהבת שלו זכתה לעתים קרובות ללעג וזלזול מהאנשים סביבה. כל כך חבל שילד גדל בלי האימא שלו. חשבתי, אם אתגרש, האם בתי לא תיהפך לילדה חסרת אם? האם היא לא תסבול מאפליה ולעג של המורים שלה ושל חבריה לכיתה? בלי שאהיה לצדה, אם היא תחיה עם אביה וסבה וסבתא הכופרים, האם היא תוכל ללכת בדרך האמונה באלוהים? כשחשבתי על גילה הכה צעיר, הרגשתי שאני לא מסוגלת להיפרד ממנה.

הייתי ממש אומללה באותה תקופה, אז התפללתי לאלוהים, "אלוהים, אני לא מסוגלת לוותר על בתי. אני מרגישה צער בכל פעם שאני חושבת על העתיד שלה. אני מבקשת ממך להעניק לי נאורות, להנחות אותי, ולהגן על לבי." לאחר מכן, קראתי שני קטעים מדבר האל, ושם מצאתי דרך לנהוג לפיה. "מלבד לידה וגידול ילדים, אחריותם של ההורים בחיי ילדיהם היא רק לספק להם סביבה רשמית שבה יוכלו לגדול, כי לדבר מלבד קביעתו מראש של הבורא אין השפעה על הגורל האנושי. איש אינו יכול לשלוט בסוג העתיד שיהיה לאדם. הוא נקבע זמן רב מראש, וגם הוריו אינם יכולים לשנות את גורלו. ככל שהדבר נוגע לגורל, כל אדם הוא עצמאי ולכל אדם גורל משלו. כך שהוריו של איש אינם יכולים להדוף את גורלו בחיים או להפעיל ולו את ההשפעה הקלה ביותר על התפקיד שימלא בחייו. ...הוריו של איש אינם יכולים לסייע לו להגשים את משימתו בחיים ובאופן דומה, קרובי משפחתו של איש אינם יכולים לעזור לו לקחת על עצמו את תפקידו בחיים. האופן שבו יגשים את משימתו וסוג סביבת החיים שבה יבצע את תפקידו נקבעים לחלוטין על ידי גורלו בחיים. במילים אחרות, אין תנאים אובייקטיביים אחרים שיכולים להשפיע על משימתו של אדם, אשר נקבעת מראש על ידי הבורא. כל בני האדם מתבגרים בסביבה המסוימת שבה הם גדלים, ואחר כך בהדרגה, צעד אחר צעד, הם יוצאים לדרכם בחיים ומגשימים את הייעוד שתכנן להם הבורא, כשהם נכנסים באופן טבעי ולא רצוני לים האנושות רחב הידיים ומקבלים על עצמם את תפקידם בחיים, שבו הם מתחילים לממש את תחומי אחריותם כיצירים נבראים למען הדברים שהבורא קבע מראש, למען ריבונותו" (הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ג'). יש קטע אחד נוסף. "תוכניותיהם של בני האדם והפנטזיות שלהם הן מושלמות. האין הם יודעים כי מספר הילדים שיהיו להם, מראם החיצוני, יכולותיהם של ילדיהם וכו', אינם החלטה שלהם כלל ועיקר, כי גורל ילדיהם אינו מונח בכף ידם? בני האדם אינם אדונים לגורלם, אולם הם מקווים לשנות את גורל הדור הבא. הם חסרי אונים להימלט מגורלם שלהם, אולם מנסים לשלוט בגורל בניהם ובנותיהם. האין הם מעריכים את עצמם יתר על המידה? האין זו טיפשות ובורות מצד האדם?" (הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ג'). כן, אלוהים ברא את הכול ומושל בכול, וגורלם של אנשים נתון בידיו של אלוהים. הורים רק מגדלים את ילדיהם, הם לא מסוגלים לשנות את גורלם. תמיד חשבתי שאוכל להשפיע ולשלוט בחייה של בתי, שהיא תוכל להיות מאושרת רק כל עוד אהיה לצדה, ושאוכל להוביל אותה בדרך האמונה באלוהים. אבל במחשבה שנייה, לא הייתה לי שליטה אפילו על גורלי שלי, אז כיצד אוכל לשלוט בגורלה של בתי? חשבתי על העובדה שבתי חלתה והתעלפה כמה ימים קודם לכן, ושלא יכולתי להקל על סבלה כלל, אלא רק לעמוד ולהביט בה. יכולתי רק להתחנן לאלוהים שיגן על בתי. הבת שלי מעדה תוך כדי טיפוס וכמעט נפלה מצוק. לא יכולתי לעשות כלום. היא ניצלה באורח מסתורי על ידי עץ מת שהיה בקצה הצוק של ההר. העובדות הללו גרמו לי להבין, שאפילו שדאגתי לבתי וטיפלתי בה בכל דרך אפשרית, לא הייתה שום ערובה שהיא לא תחלה או תסבול מאסון. מרגע שהבנתי את הדברים הללו, הרגשתי תחושת הקלה גדולה. הבנתי שעליי להפקיד את חייה של ילדתי בידי אלוהים ולציית לריבונות ולהסדרים של אלוהים. כיציר נברא, זה מה שהיה עליי לעשות.

מאוחר יותר, כשבעלי ראה שאני מתעקשת להאמין באלוהים, הוא החליט להתגרש ממני. הוא ביקש ממני לעזוב את הבית בלי לקחת דבר וסירב לתת לי משמורת על הבת שלנו. הוא אפילו רצה לקחת ממני את זכויות הביקור שלי. כששאלתי אותו על חלוקת הרכוש, הוא ניסה להכות אותי על הראש עם כוס מפלדת אל-חלד. הגנתי על עצמי עם הידיים שלי, אבל המפרקים שלי נחבלו, מה שגרם לכך שלא יכולתי להרים חפצים כבדים במשך חודשיים. הוא גם חבט בגב שלי עם הכוס כמה וכמה פעמים, מה שגרם לי לשיעול חריף במשך למעלה מחודש. אחרי כל הדברים האלה, הוא החרים מאות אלפים שחסכתי מהעבודה. הוא אמר, "את מאמינה באלוהים, לא? אז לכי לאלוהים שלך, תבקשי מהאלוהים שלך שייתן לך אוכל ולבוש." כשראיתי שבעלי מתנהג בכזה חוסר היגיון, נזכרתי בדברי האל, "מי שנתקף זעם ומשתולל כאשר אלוהים מוזכר, האם הוא ראה את אלוהים? האם הוא מכיר את אלוהים? הוא אינו מכיר את אלוהים, אינו מאמין בו, ואלוהים לא דיבר אליו. אלוהים מעולם לא הפריע לו, אם כך מדוע שהוא יכעס? האם נוכל לומר שאדם זה רע? מגמות חומריות, אכילה, שתייה, חיפוש הנאות ורדיפה אחר ידוענים – דבר מאלה אינו מפריע לאדם כזה. אך עצם האזכור של המילה 'אלוהים' או של האמת של דברי האל מרתיח אותו. האין זו דוגמה לאופי רע? די בכך כדי להוכיח את אופיו הרע של אדם זה" (הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ה'). מה שגילו דברי האל אפשר לי לראות בבירור את אופיו המרושע והמתנגד לאלוהים של בעלי. חשבתי על העבר: בהתחלה, כשנודע לבעלי שאני מאמינה באל הכול יכול, הוא היה עוין באופן מיוחד, ואפילו קרע לגזרים את ספרי דבר האל שלי. לאחר מכן, הוא ניסה למנוע ממני להאמין באלוהים וביקש להתגרש. אחרי שנעצרתי ושוחררתי, הוא התנהג אליי כמו אל אסירה, לא נתן לי שום חופש ולעתים קרובות הכה אותי באכזריות. לפעמים היה נדמה שהוא רוצה להרוג אותי. כשהתגרשנו, הוא החרים את כל הנכסים שלי כדי לדרדר אותי לכדי ייאוש ולהפוך את חיי לבלתי נסבלים. המטרה שלו הייתה לגרום לי לבגוד באלוהים. כעת ראיתי בבירור את אופיו ואת מהותו של בעלי. הוא היה שטן ששנא את אלוהים והתנגד לו. אם אחיה עם מישהו כמוהו, לא יהיה לנו שום דבר במשותף, לא יהיה לי שום חופש, ואחטוף מכות ואחיה תחת מגבלות. חשבתי, איזה מין בית זה יהיה? אלה היו רק כבלים. זה היה גיהינום.

לאחר הגירושים שלי, בעלי כבר לא עיכב אותי ולא שלט בי יותר. הייתי מסוגלת ללכת לפגישות ולקרוא את דברי האל כרגיל, ובמהרה לקחתי על עצמי חובות בכנסייה. חשתי תחושת הקלה ושחרור עמוקה, והודיתי לאלוהים על ישועתי.