מאת ג'או ג'י, מחוז חביי

שמי הוא ג'או ג'י ואני בן 52. הייתי חסיד של האל הכול יכול מזה 14 שנים. לפני שזכיתי באמונתי, הייתי איש עסקים. ביליתי את רוב הזמן בבילויים, בשליחת מתנות לאנשים ובאירועים חברתיים. יצאתי לבלות ללא הפסקה במקומות כמו מועדוני קריוקי ומתחמי הימורים. אשתי לא הפסיקה להתווכח איתי בנושא, ובסופו של דבר איימה להתגרש ממני ולעזוב את ביתנו. באותה תקופה הייתי שקוע לגמרי בביצה הזו, ולא יכולתי להיחלץ ממנה, ולמרות שעשיתי כמיטב יכולתי לדאוג למשפחה שלנו כמו שצריך, פשוט לא יכולתי לעשות זאת. הרגשתי שחיי באמת אומללים, והייתי תשוש. ביוני 1999, חסד ישועתו של האל הכול יכול נכנס לחיינו. אשתי קראה את דברי האל ושיתפה עם אחים ואחיות, וכך הבינה שהאפלה בעולם והשחיתות האנושית נובעות לחלוטין מהשטן שפגע בנו ושמשחק בנו. היא הפגינה הבנה לנוכח מצבי, ונפתחה בפניי כדי לשתף איתי. בעזרת הכוונת דברי האל, גם אני ראיתי שהתבוססתי בקלחת החטא, ושאלוהים נגעל מהתנהגותי ותיעב אותה. ואף יותר מכך, הבנתי שכלל לא התנהגתי באופן אנושי. נמלאתי חרטה ואשמה, ולכן החלטתי בפני האל שאהפוך לאדם חדש. מרגע זה והלאה, אשתי ואני התפללנו וקראנו את דברי האל מדי יום, ולעיתים קרובות כינסנו אחים ואחיות לשיתוף. עד מהרה, הוויכוחים והמתיחות שהעיבו עלינו התפוגגו כמו ענן עשן, וחיינו נמלאו בשלווה ובאושר. במעמקי ליבי ידעתי שהאל הכול יכול הושיע את משפחתנו כשהייתה על סף חורבן, ושהוא העניק לנו חיים חדשים לגמרי. לא רק שהייתי כולי מלא בהכרת תודה, גם החלטתי בליבי שאקדיש את כל הווייתי כדי להשיב לאלוהים על חסדו. לאחר מכן התחלתי להשקיע במילוי חובתי ובשיתוף הבשורה, כך שיותר אנשים יוכלו לזכות בישועה שהביא לנו האל באחרית הימים. עם זאת, ממשלת המפלגה הקומוניסטית והאתאיסטית של סין אינה מאפשרת לאנשים לעבוד את אלוהים או לצעוד בנתיב הנכון, והיא במיוחד אינה מאפשרת להם להפיץ את הבשורה ולשאת עדות על אלוהים. כיוון שהאמנתי באלוהים והפצתי את הבשורה, הייתי חשוף למעצר ולרדיפה בידי ממשלת המפלגה הקומוניסטית של סין...

היה זה יום אביבי בשנת 2002. אדם זדוני כלשהו דיווח למשטרה על אח מסוים ועליי, בזמן ששיתפנו את הבשורה בכפר. המשטרה הופיעה מיד, ובלי לברר בכלל את המצב, כבלה אותי באזיקים, גררה אותי לניידת ולקחה אותי לתחנה. ברגע שהגענו לחדר החקירות, עוד לפני שהייתה לי אפשרות להגיב, שוטר הסתער עליי, תפס בצווארון שלי וסטר לי בכוח מספר פעמים. מיד נהייתי מסוחרר והתחלתי לראות כוכבים, ומעדתי ונפלתי עם הראש לפנים היישר אל הרצפה. דיממתי מהפה ומהאף, ופניי בערו מכאב. כשהשוטר המרושע ראה זאת, הוא בעט בי באכזריות וסינן לעברי דרך שיניים חשוקות, "חתיכת חרא, אל תעשה את עצמך. קום!" שני שוטרים אחרים נכנסו , הרימו אותי מהזרועות והשליכו אותי הצידה, ואז שלושתם החלו לחבוט בי ולבעוט בי. סבלתי מכאבי תופת בכל הגוף, ונפלתי על הרצפה בלי יכולת לקום. הם נעצו בי מבט רצחני, בהו בי כמו שנמר בוהה בטרפו. אחד מהם נבח עליי, "איך קוראים לך? מאין אתה? למה היית בבית של האיש ההוא? אם לא תדבר, אתה תחטוף ממני באמת!" התפללתי בדממה לאלוהים, וביקשתי ממנו להגן על ליבי כדי שאוכל להישאר רגוע בפני האל, ושייתן לי אמונה ואומץ כך שלא אירתע מאיומיהם. כיוון שלא דיברתי, שוטר אכזרי למראה הרים שוקר חשמלי ונופף בו הלוך ושוב מול פניי, תוך כדי שהוא מדליק אותו וגורם לו להשמיע צלילי פצפוץ. אז הוא הצביע עליי ואמר באיום, "תדבר או לא? אם לא, אני אחשמל אותך למוות." הוא די הבהיל אותי, ומיד התפללתי לאלוהים. "הו אלוהים! הכול בידיך, כולל חבורת השוטרים המרושעים הזו. לא משנה כיצד הם יתייחסו אליי, זה ברשותך. אני מוכן להישמע לתזמוריך ולהסדריך. ובכל זאת, שיעור הקומה שלי נמוך מדי, ואני מרגיש חלוש ומפוחד. בבקשה תן לי אמונה וכוח, הגן עליי, כדי שלא אהפוך ליהודה איש קריות. אל תאפשר לי לאבד את עדותי בפני השטן." לאחר שהתפללתי, הופיע בראשי קטע מדברי האל: "חייו של המשיח שקם לתחייה מצויים בקרבנו. למעשה, חסרה לנו אמונה בנוכחותו של אלוהים, ומי ייתן ואלוהים יחדיר בקרבנו אמונת אמת. דבר האל הוא מתוק בהחלט! דבר האל הוא רפואה רבת עוצמה! השפילו את השדים ואת השטן המשחית! אם נתפוס את דבר האל, נזכה לתמיכה ודברו יושיע את לבנו במהרה! דבר האל מגרש את כל הדברים ומכונן שלום בכל מקום. האמונה היא כמו גשר העשוי מקורה בודדת – מי שדבק בחיים באופן עלוב יתקשה לחצות אותו, אך מי שמוכן להקריב את עצמו יוכל לעבור ללא חשש. אם האדם חושב בביישנות ובפחד, משמע שהשטן משטה בו. השטן חושש שנחצה את גשר האמונה וניווכח באלוהים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 6). "זה נכון!" חשבתי. "אני מפוחד כל כך כי השטן הערים עליי. למרות שהשוטרים נראים אכזריים, הכול נתון בידי האל ואלוהים מגבה אותי. עליי להסתמך על אמונתי ולהישען על דברי האל כדי לגבור על השטן!" על כן שמרתי על פה סגור, וכשהשוטר ראה שאני לא מוציא מילה, הוא הניף את השוקר שלו והכה בי. עצמתי את עיניי בחוזקה וחרקתי שיניים, מתכונן לייסורים שבכאב העז, אבל להפתעתי – למרות שהוא הכה בי עם השוקר שוב ושוב – לא הרגשתי דבר. כולם חשבו שזה ממש מוזר, ואמרו בבלבול, "למה הוא לא עובד ? הוא בטח מקולקל – נסה אחד אחר." לאחר מכן הם השיגו שוקר אחר כדי להמם אותי בעזרתו, אבל גם הוא לא עבד. המשכתי לקרוא בליבי, "הו אלוהים, תודה לך! שמעת את תפילתי ואתה מגן עליי בסתר. אתה כל כך נפלא, כל כך נאמן! אלוהים, לא משנה אילו ייסורים אכזריים אעבור, אני מוכן לבטוח בך בכל ליבי. אני נחוש לעמוד איתן בעדותי!" גם כשהם הבינו שהשוקרים שלהם אינם מניבים תוצאות, הם בכל זאת סירבו לוותר. הם כבלו אותי באזיקים ובשלשלות, גררו אותי לניידת והסיעו אותי לבניין בן שתי קומות המרוחק מהכפר.

כשנכנסנו פנימה, שוטר חייך בקרירות ואמר בקול מאיים, "אתה יכול לראות שאין כאן שום דבר, ושאף אחד לעולם לא ימצא את המקום הזה. עכשיו שאתה כאן, אם עדיין לא תדבר זה יהיה הסוף שלך. אתה תיקבר כאן, ואיש לעולם לא יידע. חשוב על זה – אם אתה חכם, תספר לנו כל מה שאנחנו צריכים לדעת." כששמעתי זאת, נלחצתי מאוד. באמת לא יכולתי לדמיין מה תעשה לי "משטרת העם" צמאת הדם הזו שמולי, שאנשיה מתנהגים כמו בריונים מהעולם התחתון. מיד קראתי בליבי לאלוהים, וביקשתי ממנו שייתן לי כוח ונחישות לעמוד בסבל, כך שאוכל לעמוד בעינויים האכזריים שעתידים לבוא. כשהם ראו שאני מסרב לדבר, שני שוטרים הסתערו עליי באכזריות וקרעו את בגדיי העליונים, ואז הכריחו אותי לפנות הצדה. אחד מהם הצביע על האף שלי ואמר בלגלוג, "תראה מה זה – באמת אין לך שום בושה." השני החל לפשפש בבגדיי ביסודיות, כמו כלב מורעב שמחפש שאריות אוכל. בסופו של דבר הוא מצא רק 30 יואן, ואז הפנה את ראשו וירק לעברי: "אתה סתם מנוול עני!" בעודו תוחב את הכסף לכיסו. זה עורר בי כעס ותיעוב. חשבתי, "איך השוטרים האלה 'משרתים את העם' בדיוק? מדובר בחבורה של נוכלים ושודדים, שמתעמרים באנשים ומנצלים את פשוטי העם. אם לא הייתי רואה זאת היום במו עיניי, איני יודע כמה זמן הייתי ממשיך ללכת שולל אחר השקרים של המפלגה הקומוניסטית של סין." לאחר מכן הבנתי שמעצרי באותו היום נבע מרצונו הטוב של אלוהים. אלוהים לא גרם לי לסבול בכוונה. זה קרה כדי שאוכל לראות בבירור את פניה המרושעים של ממשלת המפלגה הקומוניסטית של סין. לאחר 10 דקות בערך, שוטר נוסף נכנס עם שני חוטי חשמל וחייך אליי חיוך מרושע. הוא הניף אותם באיום ואמר, "מפחד? בשנה שעברה היה עוד פושע שלא הסכים לדבר, אבל הוא לא היה מסוגל לסבול את ההתחשמלות. בסוף הוא שפך הכול. אני בטוח שנוכל לפתוח את הפה הזה שלך!" כשראיתי שהם הולכים לחשמל אותי, חשתי תיעוב ופחד. אם עינוי כזה יימשך זמן רב מדי, אני בטוח אמות. מיד נשאתי תפילה לאלוהים: "אלוהים, השוטרים המרושעים האלה כל כך אכזריים – אני חושש שלא אוכל לעמוד בכך. בבקשה הגן עליי ותן לי כוח, כדי שלא אהפוך ליהודה איש קריות ואבגוד בך בגלל חולשת הבשר שלי." לאחר שהתפללתי, אלוהים האיר את עיניי וגרם לי לחשוב על מזמור הכנסייה הבא: "ראשי אולי יישבר ודמי אולי יזרום, אך אסור לאנשי האל לאבד את התושיה. כשתוכחות האל בליבי, אני נחושה להשפיל את השטן. אלוהים קבע מראש את הכאב והתלאות, אני אסבול השפלות כדי להיות נאמנה לו. לעולם לא אגרום לאלוהים להזיל שוב דמעות, או לדאוג" ("הלוואי שאזכה ליום תפארת האל" ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). "זה נכון", חשבתי. "אנשי המלכות צריכים להיות בעלי יושרה וחוסן כראוי למי שבמלכות. לחמוד את החיים ומפחד מהמוות זו פחדנות. השטן חושב בטיפשותו שהוא יוכל לגרום לי לבגוד באלוהים דרך עינויים, וכך לחבל בסיכויי לזכות בישועה. אבל אין סיכוי שאאפשר לתוכניתו להתממש, ואין סיכוי שאבייש את שמו של אלוהים." לאחר שהרהרתי בכל זה, חשתי בתוכי פרץ כוח ומצאתי את האומץ להתמודד עם העינויים.

בדיוק כשהרהרתי בכל זה, שני שוטרים מיהרו אליי, הצמידו אותי לרצפה כשאני שכוב על הבטן, ואז הצמידו כיסא לגב שלי. שני שוטרים נוספים התקרבו, אחד מכל צד, וכל אחד מעך את ידיי עם הרגל שלו. הרגשתי כאילו ידיי ממוסמרות לרצפה – לא הייתי מסוגל לזוז. השוטר עם חוטי החשמל הוציא שני חוטים מלוח החשמל, וקשר אחד סביב אצבע ידי השמאלית, ואחד סביב אצבע ידי הימנית, ולאחר מכן הדליק את לוח החשמל. זרם חשמלי זרם מיד דרך כל עצב בגופי; הוא שיתק אותי והכאיב לי, וכל גופי החל לפרכס. כל כך כאב לי עד שהתחלתי לצרוח. השוטרים המרושעים דחפו לפה שלי נעל בית מגומי. הם חשמלו אותי כך שוב ושוב והסבו לי כאב כה רב עד שנשטפתי בזיעה, ועד מהרה כל בגדיי נרטבו כאילו הייתי ספוג במים. בזמן שהשוטר נתן לי שוקים חשמליים, הוא המשיך לצעוק לעברי: "אתה הולך לדבר או מה? אני אחשמל אותך למוות אם לא תפתח את הפה! זה מה שתקבל אם לא תדבר!" חשקתי שיניים חזק, והכרחתי את עצמי לסבול את הכאב מבלי להשמיע צליל. כשהשוטרים הבחינו בזה, הם הפעילו את החשמל לזמן ממושך יותר. לבסוף הרגשתי שאיני יכול לסבול את זה יותר, ופשוט רציתי למות. נעזרתי בכל קמצוץ כוח שבגופי כדי להדוף את שני השוטרים שהצמידו את הכיסא לגב שלי, ואז ראשי נחבט בכוח על הרצפה. אבל למרבה ההפתעה, פתאום רצפת הבטון נהייתה רכה ככותנה. לא משנה כמה חזק ראשי נחבט ברצפה, זה לא השפיע עליי. באותו הרגע, כמה פסוקים מדברי האל שנקראו לעיתים קרובות בשיתופים, הופיעו בבהירות בראשי: "הסבל של בני אדם מסוימים מגיע לרמה מסוימת, והם מתחילים לחשוב על המוות. זו לא האהבה האמיתית של אלוהים. בני אדם כאלה הם פחדנים, אין להם כל התמדה, והם חלשים וחסרי אונים!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, רק על ידי חוויית ניסיונות כאובים תוכלו להכיר את חביבותו של אלוהים). "גם אם גופכם סובל, בידכם דבר האלוהים וברכתו. אינכם יכולים למות אפילו אם תרצו: האם תוכלו להשלים עם אי-הכרת אלוהים ואי-קבלה של האמת אם תמותו?" ("כיצד יש להכיר את טבע האדם" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). דברי האל היו מבחינתי תזכורת עדינה – רציתי למות כיוון שלא הייתי מסוגל לשאת את הסבל, אבל כך לא אוכל להעיד על אלוהים אלא אבייש אותו ואבגוד בו. זה יהיה מעשה פחדני שלא יאפשר לי לבייש את השטן. הנאורות שהעניק לי אלוהים אפשרה לי להבין שהרצפה, שהתרככה פתאום, הייתה למעשה אלוהים שעוצר אותי בדממה, שמגן עליי ושלא מאפשר לי למות, בתקווה שאוכל לשאת לו עדות בעיצומו של המצב הנורא הזה, ושכך אבייש את השטן ואביא תהילה לאלוהים. משחזיתי באהבתו של אלוהים ובהגנתו, נמלאתי השראה עצומה והחלטתי בליבי: לא משנה איך השוטרים המרושעים האלה יענו אותי, אני אשרוד. ואפילו אם אנשום את נשימתי האחרונה, אנצל אותה היטב ואשא עדות על אלוהים, ולא אאכזב אותו בשום אופן. כל גופי התמלא כוח – חשקתי שיניים והתכוננתי לקבל עינויים חשמליים אכזריים אף יותר.

כשהשוטרים ראו שאיני מוכן להיכנע, הם התעצבנו כל כך עד שהוורידים שלהם כמעט התפוצצו. הם נעצו בי מבטים נוקבים, חרקו בשיניהם וקימצו את אגרופיהם, כאילו שהם עומדים לטרוף אותי. אחד מהם, שהיה נרגז במיוחד, הסתער עליי ותפס קווצה משיערי, משך בראשיי בחוזקה, רכן מעל פניי וצעק במבט זדוני: "חתיכת חרא, אתה הולך לדבר או לא? אם לא, אני אקלף את העור שלך ואשאיר אותך למות. זה מה שתקבל אם לא תדבר!" אז הוא שחרר את שיערי וצעק בטירוף לשוטר מרושע אחר: "תן לו מכת חשמל קטלנית! " ואני, שלא יכולתי לעמוד בכך, התעלפתי. הם התיזו עליי מים קרים כדי שאתעורר, והמשיכו בעינוי שלהם. לאחר מספר שוקים חשמליים נוספים, הייתי שרוי בכאב בלתי נסבל בכל הגוף. באמת שלא יכולתי לשאת זאת יותר, והרגשתי שאני עומד למות בכל רגע. בעיצומו של משבר זה, אלוהים הזכיר לי את מזמור הכנסייה הבא: "כשהאל מוביל, אתחזק עם אתגרי החיים. עם ידי במחרשה, איך אוכל להסתכל לאחור? כמה נדירה היא הכשרת מלכות זאת! ועלי לנצל הזדמנות זו לבוא לידי שלמות! באכזבי את האל, כמה מצערים יהיו כל חיי? על ידי בגידה באל, הייתי נדון להיות חוטא לעד. מוקיר אמת, אלך אחרי האל בנאמנות. לעולם לא אפגע שוב, ברגשותיו בטיפשות. אהבה לאל, שתהיה ללא רסן. אין מה שיעצור את מסירותי אליו. אעשה את המיטב, לרדוף אחר האמת, לשאת עדות – לרצות את האל. אחיה את חיי באופן משמעותי עם אמת האל" ("נחרץ להישאר לגמרי מסור לאלוהים" ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). חשבתי גם על דבריו הבאים של אלוהים: "אם יש לכם ולו נשימה אחת בלבד, אלוהים לא יניח לך למות" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 6). בהנחיית דברי האל, ליבי החלוש התחזק מחדש. חשבתי לעצמי: "לא משנה כמה פראיים אתם, חבורת שדים, תוכלו רק לענות את בשרי ולהפוך את חיי לגרועים ממוות, אבל לעולם לא תוכלו להחליש את רצוני ללכת בדרכו של אלוהים. ככל שתייסרו אותי יותר, כך אראה בבירור רב יותר את פניכם המרושעות, ואהיה נחוש יותר ללכת בעקבות האל. שלא תחשבו שתצליחו לגרום לי למסור לידיכם אח או אחות – אפילו פירוש הדבר שאמות היום, בפעם הזו אֲרַצֶּה את אלוהים!" ברגע שהייתי מוכן להקריב את חיי, שוב נשאתי עדות על כל יכולתו של אלוהים, ועל רחמיו ודאגתו כלפיי. השוטרים חשמלו אותי מספר פעמים נוספות, וכשהם ראו שנתקפתי עוויתות חמורות בכל הגוף, הם לא העזו להמשיך בחשש שאמות והם אלה שיישאו באחריות. ובכל זאת, הם סירבו לוותר – הם שוב הרימו אותי מהרצפה, עיקמו בכוח את זרועותיי מאחורי גבי וקשרו אותן בחוזקה עם חבל. החבל היה כה הדוק עד שפרקי היד שלי כאבו מאוד, ועד מהרה ידיי התקררו והתנפחו. הן נהיו כה רדומות עד שאיבדתי בהן כל תחושה. השוטרים המרושעים רצו לתלות אותי לגובה כדי להמשיך ולענות אותי, אבל בכל פעם שהם משכו בחבל – הוא השתחרר מעצמו. הם ניסו מספר פעמים, ובכל פעם נחלו כישלון. מבולבלים, הם אמרו: "מה קורה פה היום? אולי זה סימן שאסור לנו להרוג את הבחור הזה?" אחד אחר אמר: "די! מספיק להיום. נהיה מאוחר." לשוטר הנורא שרצה לתלות אותי לגובה לא הייתה ברירה והוא נכנע, אבל הוא הצביע עליי ואמר באיום: "היה לך מזל היום, אבל חכה ותראה מה מצפה לך מחר!" ידעתי שאלוהים שוב הגן עליי, והודיתי לו בליבי פעם אחר פעם. ובדיוק אז, נזכרתי בדברי האל הבאים: "כל הדברים בתבל מצויים בידיי. אם אני מדבר, כך יהיה. אם אני גוזר דבר מה, כך יהיה. השטן נמצא תחת רגליי. הוא בבור התהום!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 15). "אני זה שתומך בכם, וחייבת להיות לכם הרוח של הילד הזכר! השטן משתלח בכם במהלך חבלי המיתה שלו, אך הוא עדיין לא יוכל להימלט מהמשפט שלי. השטן נמצא תחת רגליי, וגם אתם רומסים אותו ברגליכם – זה נכון!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 17). באותו היום, התוודעתי באופן אישי להגנה הפלאית שהעניק לי אלוהים. מה גם שהבנתי על בשרי שאלוהים הוא באמת כל יכול, שהוא שולט בכל הדברים, שהכול בשמיים ובארץ נתון בידיו, ושהוא מושל בכל הדברים – בין אם חיים או מתים. הבנתי שהשוטרים המרושעים האלה כפופים במיוחד לתזמוריו של אלוהים, ולמרות שהם אולי נראים פראיים כלפי חוץ, בלי רשותו של אלוהים הם לא היו מסוגלים לגעת בשערה מראשי. כל עוד שמרתי על אמונתי באלוהים והייתי מוכן לוותר על חיי כדי לרצותו, השדים האלה עמדו לנחול בושה וכישלון. זו הייתה התגלמות כל יכולתו של אלוהים וניצחונו המוחלט!

השוטרים עינו אותי ללא הפסקה בבניין הקטן ההוא בן שתי הקומות, בין 2 בצהריים ל-6 בערב. לאחר מכן הם לקחו אותי חזרה לתחנת המשטרה. כשהגענו, הם הכניסו אותי לכלוב ברזל ולא נתנו לי לאכול או לשתות. מורעב וחלוש, נשענתי על סורגי הכלוב ונזכרתי בכל מה שקרה באותו יום. כמה מדברי האל עלו בראשי: "החבורה הזו של שותפים לפשע^[1]! הם באים אל קרב בני התמותה כדי להתענג על הנאות ולעורר אי סדר. הפרעתם גורמת להפכפכות בעולם ומעוררת בהלה בלב האדם, והם עיוותו את האדם כך שבני האדם דומים לחיות מכוערות באופן קשה מנשוא, והם כבר לא ניחנים בשמץ מקדושתו של האדם המקורי. הם אפילו רוצים לתפוס את השלטון על פני האדמה כעריצים. הם מסכלים את עבודתו של אלוהים כדי שהיא בקושי תוכל להתקדם, וכולאים את האדם כמו בתוך חומות של נחושת ופלדה. לאחר שהם עשו כל כך הרבה חטאים וגרמו לכל כך הרבה צרות, איך הם מצפים לדבר מלבד המתנה לייסורים?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודה והיווכחות (7)). לאחר שהשוויתי בין דברי האל לבין העובדות, סוף סוף ראיתי בבירור שהשוטרים שבעבר כיבדתי היו למעשה פראיים וזדוניים ביותר. הם נראו מכובדים מאוד ותמיד דיברו על חובה ויושרה, העמידו פני אדיבים כאילו הם "משרתים את העם", אבל בפועל הם היו חבורה של בהמות אכזריות וחסרות רגש, שדים שיכולים לרצוח מישהו בלי להניד עפעף. מה היה לא בסדר באמונתי? מה היה רע בכך שעבדתי את אלוהים? השוטרים המרושעים האלה ראו בי אויב מושבע, ונהגו בי באכזריות בלתי אנושית במידה כזאת, שהם הביאו אותי אל סף המוות. איך בן אדם יכול להיות מסוגל לדברים כאלה? האין אלה דברים שרק השטן מסוגל לעשות? רק באותו הרגע הבנתי שהשוטרים האלה נראים אנושיים כלפי חוץ, אבל בפנים הם שדים ורוחות רעות שמתעבים את האמת ואת אלוהים, ושהם אויביו הטבעיים של אלוהים. הם הגיעו לעולם בכוונה כרוחות חיות כדי לפגוע באנשים ולטרוף אותם. נמלאתי תיעוב כלפיהם, ובו בזמן חשתי בעומק ליבי את אדיבותו ונפלאותו של אלוהים. למרות שנקלעתי למאורת השטן, אלוהים תמיד היה לצידי והגן עליי בדממה, עודד וניחם אותי בדבריו, והעניק לי אמונה וכוח כדי שאוכל לשרוד שוב ושוב את העינויים וההתעללות שסבלתי מידי השדים. אפילו בפעמים שהגעתי אל סף המוות, אלוהים הגן עליי עם כוחו הגדול והציל אותי. אהבתו של אלוהים כלפיי היא מוחשית מאוד! אמרתי לעצמי בליבי: לא משנה כיצד השדים האלה ימשיכו לענות אותי, אני אשא עדות על אלוהים וארצה אותו. הנאורות וההכוונה שבדברי האל פייסו את ליבי, וכאבי הפיזי הוקל משמעותית. בעזרת אהבתו של אלוהים, שרדתי את הלילה הארוך.

למחרת, שניים מהשוטרים נעמדו מול הכלוב שלי לאחר שסיימו לאכול את ארוחת הבוקר שלהם. אחד מהם חייך בערמומיות ואמר, "מה שלומך? היה לך זמן בלילה לחשוב על הדברים? תדבר או לא?" הבטתי בו מבלי להגיב. כשהוא שם לב לכך, הוא מיד שינה את הטון – הוא דחף יד לכלוב, תפס בשערי ומשך אותי לכיוון פניו. אז הוא חרך את האף שלי בקצה הסיגריה שלו, שלח בי מבט פראי ואמר: "אני אומר לך, המון פושעים עברו דרך כאן, וגם השתקנים ביותר לא יכלו לחמוק ממני. גם אם לא תמות כאן, עדיין אפשוט לך את העור בעודך בחיים!" עד מהרה הגיעו שני שוטרים אחרים, פתחו את הכלוב ומשכו אותי החוצה. בשלב זה, הרגליים שלי כבר היו חלושות ורעועות ולא הייתי מסוגל לעמוד. התמוטטתי על הרצפה. שוטר אחד חשב שאני מעמיד פנים, אז הוא ניגש אליי ובעט בי בפראות מספר פעמים, בעודו צועק: "אתה חושב שאתה הולך להעמיד פני מת?" שני שוטרים נוספים הניפו את אגרופיהם לעברי והכו בפניי ובפלג גופי העליון. זה נמשך כך זמן מה, ואחר כך הם ראו שגופי רפה כמו גווייה. דם ניגר מהאף ומהפה שלי, ופניי החבולות כוסו בדם והיו חסרות תחושה. אחד מהם אמר: "עזבו, בואו נפסיק. נראה שהוא לא יחזיק מעמד הרבה זמן, ואם הוא ימות בהשגחתנו, זה יסבך אותנו בצרות." רק אז הם חדלו מהתקפתם האלימה , והשליכו אותי הצידה. יכולתי לשמוע אותם משוחחים בשקט , ואחד מהם אמר: "בכל הזמן שאני שוטר, מעולם לא ראיתי מישהו קשוח כמוהו. הוא לא הוציא מילה אחת כל הזמן – זה באמת משהו!" הרגשתי שיכולתי לשמוע את קול השטן המבויש, שנאנח במורת רוח לנוכח דבריהם, ויכולתי לראותו בורח בפאניקה לנוכח הכישלון. יכולתי גם לראות את אלוהים, שזכה בתהילה, מחייך, וחשתי אושר בלתי ניתן לתיאור. הודיתי בדממה לאלוהים, ולא יכולתי שלא לשיר בליבי את מזמור הכנסייה"המלכות": "אלוהים הוא משענתי, ממה יש לפחד? אני מוסר את חיי כדי ללחום בשטן עד הסוף. אלוהים מרומם אותנו. עלינו להשאיר הכול מאחור ולהילחם כדי להעיד למען המשיח. אלוהים יוציא לפועל את רצונו בעולם הזה. אני מכין את אהבתי ונאמנותי, ומקדיש אותן במלואן לאלוהים.אני אקדם בשמחה את פני האל בשובו, כאשר הוא יירד במלוא הדרו, ואפגוש אותו שוב כשתתממש מלכות המשיח ....הצרות מולידות הרבה חיילים טובים ועטורי ניצחון. עם אלוהים אנו עטורי ניצחון, ואנו הופכים לעדותו. צפו ליום שבו אלוהים יזכה לתהילה – הוא יגיע בעוצמה שאין להתנגד לה. כל העמים זורמים אל ההר הזה, צועדים באור האל. תפארת המלכות, שאין שנייה לה, חייבת להתגלות בכל רחבי העולם" ('עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). ככל שהוספתי לשיר, כך נמלאתי מרץ. הרגשתי שהעובדה שאני הולך בדרכו של אלוהים ומסוגל לעמוד בדיכוי ובתלאות כאלה, היא אות של כבוד עבורי. אמונתי גדלה בקצב מהיר, ונשבעתי להילחם בשטן עד הסוף. כך שרדתי יום נוסף.

בסביבות השעה 9 בבוקר היום השלישי, הגיע שוטר נוסף. ברגע שהוא נכנס, הוא הציג את עצמו כמפקד התחנה. הוא נעמד מולי, ואמר ברוך מזויף: "באמת סבלת. בימים האחרונים הסתובבתי במחוז, בפגישות. זה עתה חזרתי וכבר שמעתי על מה שקורה איתך. נזפתי בהם בחומרה – איך הם יכלו להכות מישהו באופן שרירותי כל כך מבלי להבין את המצב? הם באמת עברו את הגבול." לא יכולתי שלא להרגיש מבולבל לנוכח ה"חביבות" הבלתי צפויה הזו משוטר מרושע, אבל בדיוק אז נזכרתי בכמה מדברי האל: "בכל עת, אנשיי חייבים לעמוד על המשמר נגד המזימות הערמומיות של השטן" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 3). הבנתי שמדובר בעוד אחד מתכסיסי השטן – כשהוא ראה ששיטת המקל לא עבדה, הוא ניסה את שיטת הגזר, בניסיון לגרום לי לבגוד באלוהים ולהלשין על הכנסייה. ליבי התבהר וחשתי ביטחון פנימי. חשבתי, "חוכמתו של אלוהים פועלת כדי לסכל את תחבולותיו של השטן. כך שלא משנה כמה ערמומי תהיה, שטן זקן, דברי האל נמצאים ברשותי ומנחים אותי. אתה חולם באספמיה אם אתה חושב שהתכסיסים שלך יצליחו!" לא משנה כמה "דברים נחמדים" הוא אמר כדי לרכך אותי, לא אתייחס אליהם ברצינות. לאחר שהוא הבין שניסיונותיו חסרי תועלת, לא נותרה לו ברירה בסופו של דבר אלא לעזוב. לאחר מכן, שני שוטרים אחרים נכנסו וצעקו עליי בזעם: "חרא קטן, חכה חכה. אם לא תדבר, בחיים לא תצא מכאן! אנחנו יכולים לסדר שתישלח לכלא בלי שום ראיות. חכה ותראה!" הייתי רגוע מאוד לנוכח האיומים, וחשבתי לעצמי: "אני מאמין שהכול נתון בידי האל, ולא משנה אם אכלא – גם זה נתון בידיו. המילה האחרונה לא שייכת לשדים האלה; היא שייכת לאלוהים. לא משנה מה יקרה, אני מאמין שיש משמעות בכל מעשי אלוהים, ואני מוכן לציית לו עד הסוף."

לשוטרים לא היו שום הוכחות שמספיקות להרשעה, אבל הם עדיין לא היו מוכנים לשחרר אותי. הם סירבו לתת לי אוכל ומים במשך כמה ימים ברציפות. באותו הערב, הייתי כה רעב שלא היה לי שום כוח, ותהיתי אם בקצב הזה אגווע לבסוף ברעב. בדיוק אז חשבתי לעצמי, "גורלם של אנשים נתון בידי האל, לכן אם אלוהים אינו רוצה שמישהו ימות – הוא לא ימות. כל שעליי לעשות הוא להישמע להסדריו ולתזמוריו של אלוהים." זמן קצר לאחר מכן, השוטרים הביאו למעצר שישה אנשים שנתפסו בהימורים. השישה ביקשו מהשוטרים לצאת ולקנות להם בערך חצי קילו של כופתאות, והשוטרים חזרו עם שלושה קילו. בסופו של דבר, האסירים שילמו את הקנסות שלהם ושוחררו מיד. וממש לפני שעזבו, הם נתנו לי שאריות מהכופתאות שלהם, ללא ידיעתם של השוטרים. וכך שוב נוכחתי לדעת שכל האנשים, האירועים והדברים מתוזמרים בידי האל. עיניי נמלאו דמעות, והתרגשתי בצורה שאיני יכול להסביר. הרגשתי כמה נפלא ומופלא הוא אלוהים! למרות שנקלעתי למאורת השדים, אלוהים נותר לצידי לאורך כל הדרך, דאג לי והשגיח עליי, ותמך בי כדי שאגבר פעם אחר פעם על פיתויי השטן. הוא גם גילה כלפיי חמלה לנוכח חולשתי, ועזר לי לעבור את התלאות האלה. אלוהים הוא כה מעשי, ואהבתו כה מוחשית!

ביום השישי, השוטרים עדיין לא הצליחו למצוא ראיות שירשיעו אותי בפשע, לכן הם בסופו של דבר קנסו אותי ב-200 יואן, ושחררו אותי. הייתי מודע היטב לכך שאלוהים שלט בכול, ושהוא ידע היטב כמה סבל עליי לעבור וכמה דרכים עליי לחצות. אלוהים לא ייתן לי לסבול יום אחד שבו איני אמור לסבול. ידעתי שהשוטרים לא רצו לשחרר אותי באותו היום. בשל אופיים השטני והמרושע, הם לא יתנו לי ללכת בקלות כה רבה. אבל אלוהים כבר לא יאפשר זאת, לכן לא היה להם מה לעשות בנדון. כל זה גם אפשר לי לראות שהשטן והשדים למעשה משרתים את אלוהים, בזמן שהוא מביא את עמו הנבחר לידי שלמות. ולמרות שהם עשויים להיות אכזריים מאוד, אלוהים שולט בכול. כל עוד נסתמך באמת על אלוהים ונישמע לו, הוא יגן עלינו, וכך נוכל לגבור על כל השדים ולצלוח בבטחה כל סכנה.

סבלתי עינויים במשך ששת הימים בהם שהיתי בתחנת המשטרה. החוויה יוצאת הדופן שחוויתי באותם ימים, אפשרה לי לחזות בבירור בפניה הכעורות של ממשלת המפלגה הקומוניסטית של סין, כמו גם באופייה ובמהותה המרושעים והתוקפניים. ראיתי שהשד הוא אויבו של אלוהים, ושהוא מורכב מכנופיית בריונים. החוויה גם אפשרה לי להבין את כל יכולתו של אלוהים, את ריבונותו, נפלאותו וחוכמתו, ולחוות על בשרי את אהבתו וישועתו של אלוהים. הבנתי שאלוהים הוא אל כל יכול, נאמן, אדיר ונפלא, ושהוא האחד והיחיד שבו האנושות צריכה להאמין ושלו האנושות צריכה לסגוד. ואף יותר מכך, שאותו האנושות צריכה לאהוב, כי הוא ראוי לאהבתה החוויה הביאה אותי לנקודת מפנה בחיי, כיוון שבלעדיה, מעולם לא הייתי לומד לשנוא באמת את השטן, וגם לא הייתי מצליח להבין באמת את מהות האל. במצבי הקודם, אמונתי באלוהים הייתה חלולה מאוד, ולא הייתי מסוגל לזכות בעזרתה לישועה מלאה. רק בכך שחוויתי את הרדיפה והדיכוי האכזריים מצד ממשלת המפלגה הקומוניסטית של סין, למדתי מיהם השטן ומיהם השדים, מהו גיהינום עלי אדמות ומהם כוחות האופל והרשע. מה גם שרק דרך חוויה זו, הייתי מסוגל להבין את עוצמת החסד והחמלה שהפגין כלפיי אלוהים, ושאני – יליד סין, בארץ כה אפלה, מרושעת ומטונפת – הצלחתי לברוח ממלתעות השטן, לשוב לצעוד בנתיב האמונה, ולחפש את האור בחיים! כמו כן, חוויתי את הסמכות והעוצמה שבדברי האל. דבריו באמת יכולים להפוך למהות חייו של אדם, והם יכולים להושיע אנשים מהשפעת השטן ולעזור להם לגבור על כבלי המוות. גם הבנתי על בשרי שרק אלוהים מסוגל לאהוב אנשים באמת ולהושיע אותם באמת, בעוד כל מה שהשטן והשדים מסוגלים לעשות הוא להונות אנשים, לפגוע בהם ולטרוף אותם. אני מודה לאלוהים שהשתמש בפעולות הדיכוי שנוקטת ממשלת המפלגה הקומוניסטית של סין כדי לאפשר לי להבחין בין נכון ולא נכון, להבדיל בבירור בין טוב ורע. מעתה ואילך, אני שואף להבין יותר מהאמת ולזכות בה, כך שאוכל לזכות בהכרת האל האמיתית, להפיץ באופן פעיל את בשורת האל ולהעיד על שמו – כדי שעוד אנשים יבואו בפני האל ויעבדו אותו!

הערות שוליים:

1. "שותפים לפשע" שייכים לאותו סוג שלו שייכת "כנופיית בריונים".