צ'יאויו, סין

שמי צ'יאויו והשנה אני בת 26. במקור, הייתי קתולית. כשהייתי קטנה, הלכתי עם אמי לכנסייה לתפילת המיסה, לזמר פסוקים מכתבי הקודש, להתוודות ולקבל מלחם הקודש. אמי הייתי קנאית מאוד באמונתה. היא תרמה לכנסייה מזון וביגוד וגם כסף לעתים קרובות. מנהיגי הכנסייה והנזירות חיבבו במיוחד את אמי. כשהם ראו אותה, הם קיבלו את פניה בחיוך והפגינו דאגה רבה לשלומה. הם גם התקשרו לאמי בטלפון לעתים קרובות כדי לבקש ממנה להשתתף בכל מיני פעילויות של הכנסייה ולעזור בכל מיני מטלות. אני גם השתתפתי באופן פעיל בשיעורים שלימדו הנזירות. חבריי לכנסייה ואני זימרנו פסוקים מכתבי הקודש יחד. באותו זמן, הרגשתי את השמחה והשלווה הנלוות לשהייה עם אלוהים. הייתי שמחה מאוד כל יום. עם זאת, בחלוף הזמן, אמונתם של חבריי לכנסייה התקררה עוד ועוד. גם רוחי נחלשה ולא הייתי מסוגלת להישמע להוראותיו של אלוהים. ביצעתי חטאים והתוודיתי עליהם לעיתים קרובות. לאחר שנישאתי, נסעתי עם בעלי לחלקים אחרים של הארץ כדי לעבוד.

בהרף עין הגיעה עונת חג המולד בשנת 2013, ושפר עליי גורלי ופגשתי את אחת האחיות בכנסיית האל הכול יכול. היא סיפרה לי שישוע אדוננו כבר חזר ושהוא מבצע שלב חדש בעבודתו. כששמעתי את זה, הרגשתי מופתעת ואמרתי בהתרגשות: "באמת? אלוהים חזר! מתי אלוהים חזר? איפה אלוהים ברגע זה? אחות, ספרי לי מיד." האחות הזו שיתפה איתי ואמרה: "האל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר. האל הכול יכול הביע מיליוני מילים והוא עושה את עבודת השיפוט של אחרית הימים. הוא פתח את כל האמיתות שמטהרות ומושיעות את האנושות, הכוללות את שלושת שלבי העבודה שאלוהים מבצע כדי להושיע את האנושות; מסתורין ההתגלמות כבשר ודם; מסתורין כתבי הקודש; משמעות שמו של אלוהים; סופה וייעודה של האנושות ועוד. דבר זה מקיים את דברי ישוע אדוננו הבאים: "עוֹד רַבּוֹת יֵשׁ לִי לְהַגִּיד לָכֶם, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָשֵׂאת זֺאת עַכְשָׁו. אֲבָל הוּא, אֲשֶׁר הוּא רוּחַ הָאֱמֶת, כְּשֶׁיָּבוֹא יַדְרִיךְ אֶתְכֶם אֶל כָּל הָאֱמֶת, כִּי לֹא יְדַבֵּר מֵעַצְמוֹ, אֶלָּא אֶת אֲשֶׁר הוּא שׁוֹמֵעַ יְדַבֵּר וְאֶת הַבָּאוֹת יוֹדִיעַ לָכֶם" (יוחנן ט"ז 12-13). הקשבתי ברצינות למה שאמרה האחות הזו וחשבתי: "אף פעם לא ציפיתי שאוכל לקבל את פני האל בשובו. זה פנטסטי." לאחר מכן, האחות העידה בפניי על שלושת שלבי העבודה של אלוהים ומשמעות שם האל. משום שחששה שלא אבין, האחות נתנה לי השוואות ודוגמאות. היא שיתפה את הדברים האלה בפירוט כדי שאוכל להבין ושהדברים יהיו לי ברורים. בעזרת שיתופיה, הבנתי הרבה מן האמת שלא הבנתי לפני כן. גם למדתי שאלוהים חזר כדי לבצע את עבודת טיהור האדם והבאתו לידי שלמות באמצעות שיפוט וייסורים. חשתי שייתכן מאוד שהאל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר. באותו זמן, אמרתי לאחות שאני מוכנה לחקור את עבודת האל באחרית הימים. לאחר מכן, השתתפתי במפגשים עם אחיי ואחיותיי שבהם קראנו את דבר האל, זימרנו מזמורים, רקדנו ושיבחנו את אלוהים. בזמן שקראתי את דברי האל, כשנתקלתי בתחומים שלא בדיוק הבנתי, אחיי ואחיותיי הסבירו לי את הדברים האלה בסבלנות רבה. בשיתופים שלהם התקיימה נאורותה והארתה של רוח הקודש. ההשתתפות במפגשים איתם אפשרה לי ליהנות פעם נוספת מהעונג שבעבודת רוח הקודש. הרגשתי שמחה במיוחד. במשפחה הגדולה הזו של כנסיית האל הכול יכול, לא היו כל הבחנות בין מעמד גבוה או נמוך ובין עני או עשיר. כולם נפתחו ודיברו מהלב. הרגשתי שאלה הם חיים מאושרים של ממש! לאחר יותר מחודש של חקירה, קראתי רבים מדבריו של האל הכול יכול, ואני יכולה לומר בוודאות מלאה שהאל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר. הרגשתי שאני ממש ברת מזל. במקביל, גם רציתי לספר את החדשות הטובות האלה לאמי ולחברים שלי בכנסייה.

במהלך פסטיבל האביב, בעלי ואני חזרנו הביתה. לאחר שהגענו חזרה הביתה, מיד נשאתי בפני אמי עדות על עבודת האל הכול יכול באחרית הימים. אף על פי כן, לא משנה איך הסברתי זאת, היא לא הסכימה לקבל את זה. הרגשתי קצת מאוכזבת ומאוד מבולבלת. ברור שהאל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר. כיצד היא יכולה שלא לקבל את זה? מאחר שראיתי את האופן שבו אמי לא הסכימה לקבל זאת, נאלצתי לרדת מהעניין. לאחר מכן, חזרתי שוב למקום העבודה שלי. השתתפתי במפגשים עם אחיי ואחיותיי ונהגתי למלא חובות בכנסייה. במשך זמן זה, הרגשתי הנאה רבה ברוחי. חיי גם היו מלאים בשפע של שמחה ואושר יחידים מסוגם. מתוך דברי האל ראיתי איך איוב איבד את כל רכושו, ובניו, בנותיו וגופו כוסו בפצעים. במהלך הניסיון הגדול הזה, הוא עדיין היה מסוגל לשבח את שם האל ולהחזיק באמונת אמת באלוהים. כמו כן, היה את אברהם, שהיה מסוגל להשיב את בנו היחיד לאלוהים. אמונתם באלוהים וציותם לו נגעו בי מאוד. רציתי גם אני להיות אדם כזה.

בדיוק כשספגתי את חום אהבתו של אלוהים, התחיל לחדור לתוך חיי סיוט. יום אחד באוגוסט 2014, אמי פתאום התקשרה אליי ואמרה שהבת שלי חולה מאוד. מילותיה של אמי פגעו לפתע בלבי. בתי כה צעירה, איך ייתכן שהיא חולה מאוד? דאגתי מאוד לבתי והרגשתי ממש נורא. אז באתי בפני אלוהים והתפללתי: "אלוהים, אתה אפשרת לי להיקלע למצב כזה. מחלתה של בתי נמצאתי בידיך. אני מוכנה להפקיד את בתי בידיך. בבקשה, תן לי אמונת אמת." אחרי שהתפללתי, נרגעתי קצת. לאחר מכן, בעלי ואני חזרנו הביתה. כשהגענו הביתה, מה שהפתיע אותי מאוד היה שבתי ישנה בשלווה במיטה. רציתי להעיר אותה אבל אמי הרימה את ידה לעצור אותי ואמרה בנוקשות: "אל תעירי אותה. היא בסדר!" באותו רגע גיליתי שקרובי משפחה רבים היו שם בבית. כעת הבנתי שאמי גרמה לי לחזור הביתה בעורמה כדי להפריע לי להאמין באל הכול יכול. חשבתי: "היום, אלוהים סידר את המאורע הזה עבורי. זה חייב להיות משהו שאני מוכרחה לחוות." לכן, שאלתי את אמי: "אמא, הבת שלי בסדר. למה גרמת לי לחזור הביתה בעורמה?" לפני שסיימתי לדבר, אמי פרצה בהתקף זעם וצעקה: "הלכתי לכנסייה ושאלתי את הכמרים ומנהיגי הכנסייה. הם אמרו: 'הברק ממזרח מסוכן. את רק יכולה להיכנס. אינך יכולה לצאת.' אל תאמיני עוד. אני עושה את זה לטובתך. אני מפחדת שבחרת בנתיב הלא נכון." אמי גם הזכירה שמועות והכפשות מסוימות המגיעות מהעולם הדתי נגד כנסיית האל הכול יכול. כשהקשבתי לאמי אומרת את הדברים האלה, חשבתי: "אמונותיי אינן שגויות בעיקרן. הלכתי בעקבות עבודתו החדשה של אלוהים. האל הכול יכול שבו אני מאמינה הוא ישוע אדוננו שחזר, אשר בימים אלה מבצע את עבודת השיפוט, הייסור והטיהור של האדם. אני מאמינה באמונה שלמה שזוהי דרך האמת. למה שאוותר עליה? כשהכמרים ומנהיגי הכנסייה אומרים: 'אם את מאמינה בברק ממזרח, את יכולה להיכנס אך אינך יכולה לצאת', אלה הן אך ורק שמועות ושקרים שנועדו להונות בני אדם. השתתפתי במפגשים בכנסיית האל הכול יכול במשך כבר יותר מחצי שנה. העניין הזה ברור לי יותר מלכם. דלתה של כנסיית האל הכול יכול פתוחה לרווחה. בין אם אתה נכנס או יוצא, הדבר תלוי באופן מוחלט בהחלטתך האישית. זה סותר באופן מוחלט את מה שאמרו הכמרים ומנהיגי הכנסייה. מאחר שאחיי ואחיותיי אישרו את דרך האמת מתוך דברי האל, הם זכו בהזנת החיים ומצאו את מעיין המים החיים. זו הסיבה שהם לא מוכנים לעזוב. באמצעות קריאת דבר האל הכול יכול, רוחנו מקבלת הזנה. מי יהיה מוכן לחזור לכנסיות שוממות שלא מציעות שום הזנה רוחנית? הכמרים ומנהיגי הכנסייה לא חקרו כלל את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים. הם לא קראו את דברי האל הכול יכול, ויתר על כן, הם לא השתתפו במפגשים בכנסיית האל הכול יכול. על מה הם מבססים את דבריהם? הם מפברקים משהו מלא-כלום, הלא כן?" כשאמי ראתה שאני לא מדברת, היא התקרבה לעברי בזעם וסטרה לי מספר פעמים. היא אפילו הכריחה אותי לומר דברי בגידה באלוהים. כאב לי מאוד לראות אותה כך. חשבתי על כך שללא השמועות שפברקו הכמרים ומנהיגי הכנסייה, כיצד היתה אמי מאלצת אותי שלא להאמין באל הכול יכול? אז אמרתי לאמי: "האל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר. האמונה באל הכול יכול היא חוק השמיים ועקרון הארץ. אני חייבת להאמין עד הסוף!" כשאמי שמעה אותי אומרת את זה, עיניה האדימו מזעם. היא צעקה עליי בעוצמה: "אני אמא שלך. את חייבת להקשיב לי!" כשראיתי כמה חסרת היגיון אמי היתה, לא אמרתי שום דבר נוסף. באותו זמן, קרובי המשפחה שלי גם התחילו למתוח עליי ביקורת. הם אמרו דברים רבים כדי להכריח אותי לבגוד באלוהים. חשבתי: "כבר קיבלתי את פניו של ישוע אדוננו. האל שאני מאמינה בו אמיתי והנתיב שבו אני צועדת הוא אמיתי. בשום אופן לא אבגוד באלוהים!" רציתי מאוד לייעץ להם לחקור את עבודת האל באחרית הימים ולא ללכת שולל אחר השמועות של הכמרים ומנהיגי הכנסייה, להרשיע את אלוהים ולהתנגד לו בעיוורון. למרות זאת, מאחר שראיתי שגישתם היתה של שנאת האמת ואלוהים, הרגשתי שהם בני אדם שלא יהיו מוכנים לקבל את האמת. לא משנה מה אומר, אז לא אמרתי להם שום דבר נוסף. לאחר זמן מה, אמי וקרובי משפחתי עזבו יחד. עם זאת, אמי לא הניחה למצב. היא גרמה לאחי הצעיר לבוא לחיות בביתי. בכל יום, אחי שם עליי עין כאילו הייתי אסירה בבית סוהר. לכל מקום אליו הלכתי, הוא הלך אחריי. כך איבדתי את החופש האישי שלי.

יומיים מאוחר יותר, בדיוק כשמשפחתי ואני אכלנו ארוחת ערב, אמי נכנסה לפתע. היא קרנה מאוזן לאוזן ואמרה לי בנימה לא טבעית: "צ'יאויו, תראי מי הגיעו!" הבעתה של אמי ונימת קולה גרמו לי לתהות: "איזה מין אדם הגיע שיכול לגרום לכזו תגובה גדולה מצד אמי? זה לא יכול להיות דבר טוב." באותו זמן, מנהיגת הכנסייה ליו וחבר הכנסייה וואנג נכנסו. בירכתי אותם לשלום וביקשתי מהם לשבת. אחרי שסיימנו לאכול, מנהיגת הכנסייה ליו הסתכלה עליי, חייכה ואמרה: "צ'יאויו! אנו לא מתכוונים ללכת סחור סחור. על פי דברי אמך, את האמנת בברק ממזרח. אני רוצה לומר לך שאמונותייך שגויות. את חייבת להפסיק להאמין בהן. במשך דורות רבים, משפחתך היתה קתולית. אינך יכולה לעזוב את אלוהים. אחרת אלוהים לא ירצה בך. היום, באנו כדי לשכנע אותך. אם לא תקשיבי לנו, כשתרדי לגיהינום לא תוכלי להאשים אותנו. צ'יאויו, אנו עושים את זה לטובתך. בעלך לא היה מבריא אם אמך ואני לא היינו מתפללות לאלוהים כל יום. אם תמשיכי להאמין בברק ממזרח, מחלתו של בעלך תחזור. אם זה יקרה, לא יהיה אכפת לאף אחד." כששמעתי אותה אומרת את הדברים האלה, לבי עצר ולא יכולתי שלא לפחד. חשבתי: "בעבר, בעלי היה חולה מאוד ולמרות שהוצאנו הרבה כסף, הוא לא היה הצליח להבריא. לאחר מכן, הוא הצליח להבריא רק משום שהתפללנו כל יום. אם המצב הוא באמת כפי שהיא אומרת, ומחלתו של בעלי תחזור, מה אעשה?" בדיוק כשהרגשתי מבולבלת, פסוק מדברי האל עלה בראשי: "האל הכל-יכול הוא רופא כל-יכול!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 6). כשחשבתי על הפסוק הזה, לפתע התעוררתי. זה נכון. אני מאמינה באל הכול יכול, שהוא האל שחזר. השאלה אם בעלי יחזור להיות חולה או לא היא בידי האל – היא לא תלויה בהם. לאלוהים יש סמכות על הכול. ממה יש לי לפחד? יתר על כן, היה זה אלוהים שריפא את מחלת בעלי. לא הם עשו זאת. מעולם לא ציפיתי שכדי לגרום לי לבגוד באלוהים, הם ישתמשו במחלת בעלי כדי לאיים עליי. הם רצו לגרום לי להרגיש מפוחדת בנוגע לשלומה של משפחתי כדי שאתכחש לאלוהים ואבגוד בו. הם באמת מרושעים! כשראיתי לעומק את מניעיהם המרושעים, נגעלתי מהם. לא רציתי לשוחח איתם עוד.

כשמנהיגת הכנסייה ליו ראתה שאני לא רוצה לדבר עוד, היא אמרה באופן מוזר: "נראה שאת עקשנית מאוד! דיברנו אליך כל כך הרבה. תאמרי לנו מה עמדתך!" מאחר שלפני רגע הם דיברו על עניין מחלתו של בעלי, הרגשתי מעט מוטרדת. למרות זאת, ברגע שנזכרתי שאלוהים מחזיק בסמכות על הכול, נעשיתי בטוחה בעצמי. לא משנה מה קרה, אני לא אבגוד באלוהים. אזרתי אומץ ואמרתי להם: "תנו לי לומר לכם, אני מאמינה באמונה שלמה באל הכול יכול! לא אוותר על אמונתי באלוהים!" אחרי ששמעה אותי מדברת, אמי צעקה: "בואו נלך! נלך לכנסייה להתפלל." אחרי שהיא אמרה זאת, הם עזבו מתנשמים בזעם. כשראיתי כמה אכזריים הם היו, לא יכולתי שלא להרגיש מעט מפוחדת. הם הולכים להתפלל, האם הם מתכוונים לקלל אותי? מה אני יכולה לעשות? במצב זה של חוסר אונים, באתי בפני אלוהים והתפללתי: "האל הכול יכול! הם כולם עומדים בחזית הקרב ומכתרים אותי! אני מרגישה שאני לגמרי לבד, אלוהים! אני לא יודעת מה לעשות. אני מאוד מפחדת. בבקשה, תנחה אותי!" אחרי שסיימתי להתפלל, נזכרתי בכמה מדברי האל: "עליכם לדעת שכל הדברים בסביבתכם נמצאים שם כתוצאה מהאישור שלי. אני מסדיר הכל. ראו בבירור ורצו את לבי בסביבה שנתתי לכם. אל תפחדו. האל הכול יכול וצבאותיו יהיה איתכם ללא ספק. הוא תומך בכם והוא המגן שלכם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 26). עם נאורותם והנחייתם של דברי האל, לבי התבהר: "כן! אלוהים הוא משעני האיתן. עם אלוהים לצדי, איני צריכה לפחד משום דבר. מנהיגת הכנסייה וחבר הכנסייה אמרו את הדברים האלה כדי לגרום לי לפחד שמא אלך לגיהינום; לחשוש לשלומה של משפחתי וממחלתו של בעלי, כדי שאזנח את אלוהים. אם נעשיתי הססנית או מפוחדת, האין נפלתי במלכודת השטן? הגורל, היעד הסופי והעליות והמורדות של בעלי ושלי אינם תלויים באף אחד, גם לא בכמרים ומנהיגי הכנסייה. הם בידי האל. אין כל משמעות להרשעתם ולקללתם." כשחשבתי על כך, לבי שוב נעשה שליו ולא פחדתי כלל. מעומק לבי, שיבחתי את אלוהים והודיתי לאלוהים על שהנחה אותי באמצעות דבריו. הודיתי לו על שהעניק לי את האמונה והכוח הנחוצים כדי לראות לעומק מזימות השטן, כך שלא יפריעו לי או יטעו אותי.

אחר הצהריים אחד, בדיוק כשעמדתי לנוח את מנוחת הצהריים עם בני, האחות זאו והאחות זאנג באו להפריע לי. אחרי שהאחות זאו אמרה דברים מסוימים שאיימו עליי, האחות זאנג התנהגה באופן שנראה למראית עין כרציני מאוד ואמרה: "זה נכון. יצרנו קשר עם בני אדם מכנסיית האל הכול יכול בעבר. הם כמעט הצליחו להונות אותנו." כששמעתי אותה אומרת את זה, זעמתי. ידעתי שאחיי ואחיותיי בהחלט אינם מסוגלים לעשות משהו כזה. הדברים שהן אמרו היו שמועות והכפשות בלבד. אז שאלתי אותן: "איך הם הונו אתכם?" האחות זאנג אמרה בנימה רצינית מזויפת: "אין סיכוי שתדעי! הם נתנו לי ספר!" המשכתי לשאול אותן: "תאמרו לי, איזה מין ספר הם נתנו לכן? מה היה שם הספר? מה היה תוכן הספר? הם נתנו לי מבט מוזר, ואחרי שהתלבטו קצת, הן לבסוף טייחו את העניין ואמרו: "שכחתי." כששמעתי אותן אומרות את זה, חשבתי: "אתן באמת נזירות? איך אתן מעיזות לשאת עדות שקר ולהפליל אחרים במודע? איך ייתכן שאתן כלל לא יראות את אלוהים? אתן באמת מאמינות באלוהים? האם ייתכן שאתן לא מפחדות להיענש בידי אלוהים?" לאחר מכן, האחות זאו שאלה אותי שוב: "את הולכת לעבודה?" השבתי לה בהחלטיות: "כן!" היא ייעצה לי בעורמה: "אל תלכי לעבודה. להישאר בבית ולטפל בילד שלך זה הרבה יותר טוב!" נגעלתי מאוד מצביעותן. אז התחלתי ללכת לכיוון היציאה מהחדר ואמרתי: "התעסקי בעניינים שלך." כשהן ראו שהן לא מסוגלות להפריע לי, הן עזבו בייאוש. אחרי שהן עזבו, הרגשתי מוטרדת ומדוכאת מאוד. חשבתי שהאירוע האחרון שבו מנהיגת הכנסייה והנזירות האלה באו להפריע לי, נועד כולו לשם הכפשת ותקיפת האל הכול יכול ואחיי ואחיותיי, לשם הפצת שמועות עליהם, או לשם הפצת שקרים. מטרתם היתה להטעות אותי ולאיים עליי. אף על פי שלא הוטעיתי על ידם ואפילו הפרכתי את הטענות שלהם בכל פעם, הרגשתי נסערת מאוד ולא הייתי מסוגלת להירגע לפני אלוהים ולקרוא את דברי האל אחרי שהם עזבו. אחי עדיין עקב אחריי. הרגשתי מוגבלת בזמן שהתפללתי, זימרתי מזמורים וקראתי את דבר האל. הרגשתי כבולה מאוד. מתוך סבלי, התפללתי לאלוהים: "האל הכול יכול! מנהיגת הכנסייה והנזירות האלה באו להפריע לי פעם אחר פעם. אני מרגישה מאוד מוטרדת ומדוכאת. ברגע זה, אני לא יודעת כיצד עליי להתמודד איתן. אלוהים, הפוך אותי לנאורה והנחה אותי!"

אחרי שהתפללתי, הוצאתי את נגן ה-MP5 שלי בדיוק בזמן כדי לראות פסקה מדבר האל. נאמר בה: "בני האדם שקוראים את כתבי הקודש בכנסיות גדולות מדקלמים כל יום פסוקים מכתבי הקודש, אך אף אחד מהם לא מבין את תכליתה של עבודתו של אלוהים. אף אחד מהם לא מסוגל להכיר את אלוהים. יתרה מזאת, אף אחד מהם לא תואם את לבו של אלוהים. הם כולם בני אדם חסרי תועלת ונתעבים, שכל אחד מהם מתייהר לרצות לחנך את אלוהים. על אף שהם מנופפים בשמו של אלוהים, הם מתנגדים אליו בכוונה תחילה. על אף שהם מתקראים מאמינים באלוהים, הם בני האדם שאוכלים ושותים את דמו של האדם. בני אדם כאלה הם שטנים שטורפים את נשמתו של האדם, שדים ראשיים שמפריעים בכוונה לבני האדם שמנסים לעלות על הדרך הנכונה, ואבני נגף שמכשילים בדרכם את בני האדם שמחפשים את אלוהים. על אף שבשרם 'איתן', כיצד יוכלו חסידיהם לדעת שהם צוררי משיח שמובילים את האדם בדרכים המנוגדות לאלוהים? כיצד הם יוכלו לדעת שהם שטנים חיים שמחפשים במיוחד נשמות לטרוף?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, כל מי שלא מכיר את אלוהים מתנגד לאלוהים). אחרי שסיימתי לקרוא את דברי האל, הבנתי מיד. התברר שהכמרים ומנהיגי הכנסייה האלה הם בעצם צוררי המשיח הדתיים שאלוהים חשף. הרהרתי בכך שעל אף שהם האמינו באלוהים, הם כלל לא חיפשו אחר האמת וכלל לא היה להם לב ירא אלוהים. לא זאת בלבד שהם לא חקרו את עבודת האל באחרית הימים בעצמם, הם גם נאצו את אלוהים, הרשיעו את עבודתו החדשה ויזמו שמועות שנועדו להונות את אמי כדי שהיא תכה אותי, תגער בי ותשים אותי תחת מעצר בית. לאחר מכן הם הפריעו לי, רימו והונו אותי וכן איימו עליי פעם אחר פעם. למרבה המזל, בעזרת דבריו המנחים של האל, לא נפלתי קורבן למזימותיהם לבגוד באלוהים. הפרושים מהעבר גם השתמשו בכל מיני שיטות מרושעות כדי למנוע מפשוטי העם היהודים לקבל את בשורת ישוע אדוננו. הם אפילו השתמשו בשמועות כדי להונות את בני האדם. הם אמרו שעבודתו של ישוע אדוננו חרגה מגבולות התנ"ך ושישוע לא היה המשיח שחזר. דבר זה גרם לפשוטי העם היהודים להצטרף לפרושים בצליבת ישוע אדוננו החף מפשע. ישוע אדוננו מתח עליהם ביקורת כשאמר: "אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי סוֹגְרִים אַתֶּם אֶת מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם; הֵן אַתֶּם אֵינְכֶם נִכְנָסִים לְתוֹכָהּ וְגַם לַבָּאִים אֵינְכֶם מַנִּיחִים לְהִכָּנֵס" (מתי כ"ג 13). בנוגע למעשיהם של הכמרים, מנהיגי הכנסייה והנזירות, חשבתי על הדברים ששיתפו עמי אחיי ואחיותיי בעבר, בנוגע לשאלה כיצד ניתן להבחין במהותם של הפרושים. ראיתי בבירור שהכמרים ומנהיגי הכנסייה האלה הם בעקרו של דבר פרושים מהעבר. על מנת לשמור על מעמדם ופרנסתם, הם משתמשים בכל מה שניתן כדי למנוע ממני להאמין באל הכול יכול. הם מפחדים שאטיף לאמי ולכל משפחתי על עבודת אחרית הימים של האל הכול יכול. דבר זה יצמצם את היקף העדר שלהם, וכמות התרומות שהם מקבלים בכל חודש תפחת גם היא. הם באמת גונבים את המנחות שהובאו לאלוהים והם משרתי הרוע וצוררי המשיח המונעים מבני אדם להיכנס למלכות השמיים! ראיתי בבירור את מהות צוררי המשיח שלהם, ואני יודעת איך להתמודד עם בני אדם כאלה. הם מאמינים באלוהים אך מתנגדים לאלוהים, והם אויביו של אלוהים. לפיכך, אני חייבת לנטוש אותם. אף על פי שבימים אלה סבלתי בשל הפרעותיהם, נמצאים עמי הנחייתם ונאורותם של דברי האל. השליליות של הכמרים ומנהיגי הכנסייה אפשרה לי לפתח את יכולת ההבחנה שלי, ויתרה מזאת, היא אפשרה לי לחוות חוויות מעשיות הנוגעות לדברי האל. חוויתי בעצמי את העובדה שדברי האל הם האמת, הדרך והחיים. יתרה מזאת, אני בטוחה עוד יותר שהאל הכול יכול הוא האל האמיתי. אני מרגישה יציבה ושמחה במיוחד בלבי. אמונתי נחרצת ולא משנה באיזה אופן יפריע לי השטן, לא אבגוד באלוהים. אני נחושה בדעתי לשאת עדות לאלוהים ולהשפיל את השטן הרשע.

כלל לא ציפיתי שלאחר יומיים בלבד של שלווה, אתקל שוב בהפרעת השטן ובניסיונו לכפות עליי את רצונו. לילה אחד, אמי, כמה מדודיי ודודותיי וגם אחותה השלישית של סבתי הגיעו כדי למנוע ממני להאמין באל הכול יכול. כשראיתי את המצב הזה, רתחתי מכעס. חשבתי: "אני פשוט מאמינה באל האמת – האם זו טעות? מדוע הם ממשיכים לדוש בכך עוד ועוד?" באותו רגע, אחותה השלישית של סבתי אמרה באופן לא רגיל: "צ'יאויו, בואי נלך! בואי נלך הביתה לראות את סבתא שלך." כששמעתי את אחותה השלישית של סבתי אומרת את זה, הופתעתי: "הם כאן כדי לקחת אותי לבית אמי. הם רוצים לכלוא אותי ביחד עם סבתי המאובחנת כבלתי שפויה! איך ייתכן שהם קרובי משפחתי? איך ייתכן שהם כה חסרי לב?" ברגע הזה, אמי תפסה חבל ורצה לקראתי. היא כרעה על הרצפה וקשרה את כפות רגליי אחת לשנייה. נחרדתי מאוד. דחפתי את ידיה וצעקתי במקביל: "מה את עושה? למה את קושרת אותי?" כשהם ראו זאת, שניים מדודיי צעדו לעברי והחזיקו את כתפיי בכוח כדי שלא אוכל להתנגד. באותו זמן, ישבתי על הספה ולא הייתי מסוגלת לעמוד. זעקתי בבהילות לאלוהים בלבי: "אלוהים! הם מנסים ללכוד אותי. אם הם יצליחו, לא אוכל להאמין בך ולא אוכל לחזור לכנסייה. אלוהים! הענק לי אמונה וכוח, ותן לי דרך מוצא!" אחרי שסיימתי להתפלל, גופי הרגיש נמרץ במיוחד. נאבקתי ובאותו זמן צעקתי: "מה אתם מנסים לעשות? עזבו אותי!..." כשהם ראו באיזו פראיות התנגדתי, הם שחררו אותי. הרגשתי מלאת תודה לאלוהים. חוויתי באמת שכל עוד אתה נשען באמת ובתמים על אלוהים, אתה תחזה במעשי האל וגם תרגיש באופן מציאותי מאוד שאלוהים לצדך, מגן ושומר עליך כל הזמן. חשבתי: "במצב הזה, אני חייבת לתת את כל לבי לאלוהים ואני חייבת להשפיל את השטן כליל." אז אמרתי להם בחוזקה: "בכל הנוגע לעניינים אחרים, אני אשמע לכם. למרות זאת, בכל הנוגע לאמונה באלוהים אני אשמע אך ורק לאלוהים! אני כבר מאמינה באמונה שלמה בכך שהאל הכול יכול הוא אדוננו שחזר. לא משנה איך תנסו להכריח אותי, לא אשנה את דעתי!" ברגע שקיבלתי הכרעה ללכת בעקבות אלוהים, חזיתי שוב במעשי האל. אחת מדודותיי אמרה: "אל תקשרו אותה. זה חסר תועלת לקשור אותה. אני יכולה לראות שאמונתה איתנה." כתוצאה מכך, הם עזבו בייאוש. אחרי שהם עזבו, גופי נעשה רופס בן רגע והרגשתי מותשת פיזית ומנטלית. לא נותר בי שמץ של כוח. נשכבתי על מיטתי ושקעתי לתוך שינה. למחרת בבוקר, כשחשבתי על מה שקרה בלילה שעבר, רגשותיי היו די כבדים. כשנזכרתי באופן שבו התייחסו אליי קרובי משפחתי, לא יכולתי שלא לחשוב: "אוי ואבוי! אמי וקרובי משפחתי הוטעו על ידי שמועות שהפיצו הכמרים ומנהיגי הכנסייה. הם מנסים בעקביות להכריח אותי להישמע להם. מתי כל זה הולך להסתיים?" אז חשבתי על הנסיבות שבהן הייתי שרויה כשהייתי יחד עם אחיי ואחיותיי. יחד עסקנו בחיפוש אחר האמת, מילאנו חובות ועזרנו אחד לשנייה. אף אחד לא איים עליי ולא נאלצתי לעמוד כל הזמן על המשמר. הייתי חופשיה ומשוחררת מאוד. כל יום היה שליו ומלא שפע. לעומת זאת, בהווה, כשאיני יכולה לצאת את גבולות ביתי, אין לי שום חופש ובכל יום אני מרגישה שאני על קוצים. אני לא יודעת מתי יבואו קרובי משפחתי או האנשים מהכנסייה הקודמת. בימים טובים, הם נוזפים בי קלות. בימים רעים, הם מאיימים עליי ומעמידים אותי בסכנה. הכאב והצער בתוכי מציפים אותי. אני ממש רוצה לחזור לכנסייה ולהשתתף במפגשים, לזמר מזמורים ולשבח את אלוהים עם אחיי ואחיותיי...

מיד לאחר התקרית הזו, קרה דבר בלתי צפוי אף יותר. יום אחד, בעלי ואני יצאנו לקנות דברים. אחרי שחזרנו הביתה, רציתי לקרוא את דברי האל בנגן ה-MP5 שלי. עם זאת, לא יכולתי למצוא אותו. דאגתי כל כך שצעדתי הלוך ושוב בחדר. חשבתי: "לאן נעלם נגן ה-MP5 שלי? אני בטוחה ששמרתי אותו בבית. למה אני לא יכולה למצוא אותו?" לפתע חשבתי שאמי בטח לקחה אותו. נזכרתי ביום אחד בו אמי נכנסה לחדר שלי וראתה אותי קוראת את דבר האל בנגן ה-MP5 שלי. לאחר מכן, היא הגיעה לביתי לעתים קרובות לחפש דברים. הייתי בטוחה בכך שהסיבה שאני לא מוצאת את נגן ה-MP5 שלי היתה משום שהיא לקחה אותו. כעסתי מאוד כשחשבתי על זה. הלכתי לביתה של אמי בזעם. כשנכנסתי בדלת, ראיתי שבאותו רגע אמי דיברה עם אחותה השנייה של סבתי. ניגשתי אליה ואמרתי: "אמא, לקחת את נגן ה-MP5 שלי? הוא שלי. אם לקחת אותו, תחזירי אותו מיד." כלל לא ציפיתי שאמי תכחיש זאת בתוקף. כשראיתי את מבטה מלא הבוז, אמרתי בכעס: "שמרתי את נגן ה-MP5 שלי בבית. אף אחד אחר לא היה מעז לגעת בו. את האדם היחידי שמחטט בדברים שלי כל הזמן. את בטוח זו שלקחת אותו. תחזירי לי אותו!" לאחר שתושאלה על ידי באופן הדוק, אמי ענתה בקול נוקשה: "אני לא אחזיר לך אותו. לעולם לא תקבלי אותו חזרה ממני!" לאחר מכן, לא משנה כמה התעקשתי, היא לא הסכימה להחזיר לי אותו. לא היתה לי ברירה אלא לחזור הביתה בידיים ריקות. בדרכי חזרה הביתה, הרגשתי אומללה מאוד. חשבתי: "אין לי עוד את נגן ה-MP5 שלי. אני כבר לא יכולה לקרוא את דברי האל. בעבר, אף שאמי ואחרים הפריעו לי, יכולתי לקרוא את דברי האל ולקבל את הנחיית דברי האל. כתוצאה מכך, הייתי מסוגלת להבין את כוונות האל ולקבל את האמונה והכוח לעמוד בהתקפותיהם. עכשיו, אין לי את נגן ה-MP5 שלי. מה אעשה? ללא דברי האל, האם הלך עליי?" ככל שחשבתי יותר, כך הרגשתי אבודה יותר ורוחי נפלה לבור של שליליות. הרגשתי אומללה לחלוטין. ברגע החלש והמייאש ביותר שלי, שיר מדברי האל צף ועלה מתוך אוקיינוס מחשבותיי: "בימינו, רוב בני האדם לא יודעים זאת. הם סבורים שאין לסבל כל ערך, העולם מגנה אותם, חיי המשפחה שלהם בצרות, אלוהים לא אוהב אותם, והסיכויים העתידיים שלהם עגומים. הסבל של בני אדם מסוימים מגיע לרמה מסוימת, והם מתחילים לחשוב על המוות. זו לא האהבה האמיתית של אלוהים. בני אדם כאלה הם פחדנים, אין להם כל התמדה, והם חלשים וחסרי אונים! ...לפיכך, במהלך אחרית הימים, אתם חייבים לשאת עדות על אלוהים. בלי קשר לגודל הסבל שלכם, עליכם להמשיך ממש עד הסוף, ואפילו בנשמת אפכם האחרונה, עליכם להיות נאמנים לאלוהים ובחסדו של אלוהים. רק זה נחשב אהבה אמיתית לאלוהים, ורק זה נחשב לעדות חזקה ומהדהדת" ("לא חשוב כמה גדול סבלכם חפשו לאהוב את האל" ב'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). בעזרת הנחיית דברי האל, הבנתי שאלוהים קיווה שאהיה מסוגלת לשאת עליו עדות תחת נסיבות אלה. לא משנה לאיזה מצבים קשים נקלעתי, הייתי לגמרי חייבת להיות נאמנה לאלוהים עד הסוף ולא לאבד אמונה באלוהים. כשנזכרתי בכל ניסיונות הכפייה שעברתי, הבנתי: כל תקרית היא קרב בעולם הרוחני. השטן משתמש בכל מיני שיטות כדי לגרום לי להישבר לאט לאט. ברגע זה, הוא חטף מידי את "חיי והזנתי הרוחנית". הוא רוצה לבלוע את נשמתי, הלא כן? השטן הוא באמת אכזרי. אסור לי ליפול במזימותיו. אף על פי שנגן ה-MP5 שלי איננו עוד, עדיין יש לי את אלוהים. אלוהים עדיין יאיר עליי וינחה אותי. אני מאמינה שכל עוד אני נשענת על אלוהים בכל רגע, אלוהים יעזור לי לעבור כל קושי או משבר. לא משנה עם אילו נסיבות אתמודד בעתיד, כל עוד יש נשמה באפי, עליי לשאת עדות על אלוהים. דברי האל שוב הנחו אותי ונתנו לי את האמונה שלה נזקקתי כדי להמשיך הלאה.

באמצעות חוויית ניסיונות הכפייה והמשברים האלה, חזיתי בעוצמתם וסמכותם של דברי האל. בכל פעם נעשיתי שלילית, חלשה, מבולבלת ונבוכה מאוד, ודברי האל נתנו לי את האמונה והכוח שלהם נזקקתי כדי לראות מבעד למזימות השטן ולשאת עדות על אלוהים. במקביל, גם יכולתי לראות שאלוהים היה לצדי בכל רגע. הוא תמך בי והוא פתח עבורי את הדרך. אמונתי באלוהים התגברה בהדרגה. במקביל, רצוני לעזוב את משפחתי נעשה עז יותר ויותר. אני חייבת להימלט מ"מאורת הנמר" הזו ולחזור לכנסייה ולאחיי ואחיותיי. ישוע אדוננו אמר פעם: עָנָה וְאָמַר לָהֶם: "מִי הֵם אִמִּי וְאַחַי? ...כָּל הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים הוּא אָחִי וַאֲחוֹתִי וְאִמִּי" (מרקוס ג' 33, 35) לכן התפללתי לאלוהים והפקדתי את העניין הזה בידיו. ביקשתי מאלוהים להנחות אותי. כמה ימים מאוחר יותר, התחמקתי ממעקבו של אחי ונמלטתי בהצלחה מהבית. חזרתי שנית לכנסיית האל הכול יכול כדי לחיות חיי כנסייה ולמלא חובות כמיטב יכולתי. עד אותו רגע, יותר מחודש של קשיים הגיע סוף סוף לקצו. הדיכאון והטרדה בתוך לבי נמוגו כעשן. תודה לאלוהים על שהנחה אותי לפרוץ את השפעתו האפלה של השטן ולהימלט מ"מאורת הנמר", כדי לשוב שנית אל משפחת האל.

החוויה הזו נותרת טרייה בזיכרוני. במהלך חוויה זו ראיתי באופן חי את אהבת האל וישועתו וראיתי שאלוהים לצדי, מגן עליי בכל רגע, מושיע אותי מהשטן המנסה להונות ולבלוע אותי. במקביל, החוויה המיוחדת הזו גם אפשרה לי ללמוד כיצד להבחין בכמרים, מנהיגי כנסייה ואחרים. הם הרשיעו ונאצו את האל הכול יכול כאחוזי טירוף, והמציאו שמועות ונשאו עדות שקר כדי להטעות אותי. הם השתמשו בכל מיני תכסיסים כדי למנוע ממני להאמין באל הכול יכול. הם מכשולים העומדים בפנינו כדי שנקבל את עבודת אחרית הימים של האל, שנקבל את ישועת האל ושניפול בנחלת האל. הם שדים שטניים הקיימים כדי לטרוף את נשמת האדם! בשלב זה הבנתי סוף סוף את המשמעות האמיתית של הדברים הבאים שדיבר האל הכול יכול: "מאמינים וחסרי אמונה לא יכולים להתקיים בכפיפה אחת – הם מנוגדים זה לזה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה). הכרתי בכך שאף שהכמרים, מנהיגי הכנסייה, הנזירות, חברי הכנסייה ואמי מאמינים באלוהים באופן שטחי, הם לא מבינים את קול האל והם לא מכירים באלוהים. הם מסרבים לקבל את עבודתו של האל שחזר. בדומה לכך, אלוהים לא מכיר באמונתם. בעיני אלוהים, הם חסרי אמונה. הם העשבים הרעים הנחשפים על ידי עבודת האל באחרית הימים. במהותם הם שדים וצוררי משיח המתנגדים לאלוהים. בנוסף, ראיתי שניסיונותיהם של קרובי משפחתי לכפות עליי את רצונם והפרעותיהם של אנשי הדת, הם כולם התקפות שמקורן בשטן. הם קרבות רוחניים עזים. השטן רוצה להשתמש בהם כדי להפריע לי, לגרום לי לוותר על דרך האמת, לבגוד באלוהים, לבוא אל "חיקו", לאבד את ההזדמנות להיוושע על ידי אלוהים ולהישמד יחד איתו בגיהינום. יחד עם זאת, חוכמת האל מתבטאת על בסיס מזימות השטן. כשהשטן מתקיף אותי ומפריע לי, אלוהים עדיין מנחה אותי ומוביל אותי בכל רגע כדי שאוכל לחוות את דברי האל, ללמוד כיצד להבחין, ולזכות בתובנות באמצעות דברי האל; ואמונתי באלוהים יכולה לבוא לידי שלמות. כך יתאפשר לאמונתי באלוהים להפוך לאמיתית ולנחושה, ולא להיות חלשה. אני מודה לאלוהים על שהנחה אותי ועזר לי להבין אמת מסוימת בזמן כה קצר של חודש ימים. כעת אני יודעת מה טוב ומה רע, מה יפה ומה מכוער. אמונתי באלוהים התחזקה והתקרבתי אל אלוהים. כאב הוא באמת ברכת האל! בחיי האמונה העתידיים שלי, אני מוכנה לחוות אף יותר מעבודת האל ואני מוכנה ללכת בעקבות האל הכול יכול עד הסוף!