לפני שקיבלתי את עבודת האל באחרית הימים, הייתי משקרת ומתחנפת לאנשים בלי לחשוב פעמיים, כי פחדתי לאכזב אנשים או לפגוע בהם בכך שאומר את האמת. הפכתי למאמינה באל הכול יכול בנובמבר 2018, ומדבריו למדתי שהוא שונא אנשים מרצים ואנשים ערמומיים. החלטתי ליישם את דברי האל בפועל ולהיות אדם כן, ואחרי שהשקעתי מאמץ מסוים נהייתי מסוגלת לדבר בכנות רוב הזמן. לדוגמה, כשהייתי אמורה לשלם יותר מחמישים יורו עבור התרופה שלי אבל הרוקח התבלבל ולקח חצי מהסכום, פשוט העמדתי אותו על טעותו, אפילו בלי לחשוב. אבל היה קשה יותר להיות כנה כשדבר-מה השפיע על המוניטין או על האינטרסים האישיים שלי.

בחודש מרץ 2021 שירתי בתפקיד מנהיגת כנסייה והייתי עסוקה כל הזמן. לפעמים הייתי ממש שחוקה מחוסר שינה. יום אחד, בדיוק כשעמדתי לישון קצת, העמיתה שלי, האחות לי, הודיעה שהיא רוצה שנדבר על העבודה שלנו. לא ממש שמחתי לראות את ההודעה שלה כי הייתי עייפה ולא התחשק לי לדבר על כלום. באותו זמן לא יכולתי לחשוב על כלום חוץ מזה שרציתי לנוח, אבל לא רציתי לומר את זה במפורש לאחות לי. חששתי ממה שהיא תחשוב עליי, שאני עצלנית או משהו, דואגת יותר מדי לנוחות הגופנית שלי, ושהיא תחשוב עליי דברים רעים. אז לטובת התדמית שלי, פשוט אמרתי לה ככה: "מצטערת, אני לא יכולה, אני צריכה ללכת לרופאה שלי וכבר קבעתי תור." השקר יצא מבין שפתיי בלי שאפילו חשבתי על זה. הרגשתי כל כך אשמה עד שבסוף לא הצלחתי לנוח בכלל, רק הרגשתי נורא כל הזמן. אלוהים אוהב אנשים כנים. איך יכולתי לשקר באגביות שכזו? איך אפשר לסמוך עליי? ידעתי שזה לא בסדר לשקר למען הנוחות הגופנית שלי, שזה לא ימצא חן בעיני אלוהים, ושעליי לשים את עבודת הכנסייה במקום הראשון. מיד התקשרתי לאחות לי. היא שאלה אותי אם כבר חזרתי מהביקור אצל הרופאה. לא אמרתי לה את האמת אלא המשכתי לשקר, כי לא רציתי להיראות לא בסדר ולגרום לה לחשוב שאני אדם ערמומי. אמרתי לה שלא הייתי אצל הרופאה שלי, שהיא ביטלה ברגע האחרון כי היא הייתה צריכה ללכת למרפאת החיסונים. אחרי זה עברנו לדבר על נושאי עבודה אבל הרגשתי ממש לא בנוח. שיקרתי לה פעם אחת, ואז לא הודיתי בזה אלא המשכתי לשקר. ראיתי עד כמה חמור היה הטבע השטני שלי והרגשתי שאני מתביישת בעצמי. בקושי יכולתי להסתכל לה בעיניים. הטעיתי אותה, מה שאמר שאני אדם חסר כנות לגמרי. היו לי הרבה מאוד לבטים. אם אתוודה בפניה, זה יהרוס את התדמית שלי בעיניה והיא תראה בי אדם חסר כנות. אבל אם אמשיך לשקר, אלוהים ייגעל ממני. אז באתי בפני אלוהים כדי להרהר בעצמי, ובמהלך ההרהור הבנתי שהייתי חלקלקה וערמומית פעמים רבות בחיי. פעם אחת מנהיגה שאלה אותי אם הודעתי לאחות ג'וֹאוּ על כינוס באותו ערב. תפסתי שלא עשיתי את זה, אבל לא אמרתי למנהיגה את האמת, כי רציתי לשמר את תדמיתי בעיניה. שיקרתי, ואמרתי שבדיוק הודעתי לה. מיד לאחר מכן שלחתי לאחות ג'ואו הודעה וסיפרתי לה על הפגישה. בנוסף, בדרך כלל הייתי יוצאת לקניות של מצרכים בימי שישי בבוקר, כך שלא יכולתי להצטרף לכינוסים שאורגנו ברגע האחרון. לא אמרתי את האמת, ולא סיפרתי למנהיגה שאני צריכה לקנות אוכל בשביל שיהיה לי בבית לימים הקרובים, ושזה הזמן היחיד שיש לי לקניות. הייתי אומרת שיש לי כינוס אחר, או פגישה, ושבגלל זה לא יכולתי לבוא. עיוותי את הדברים, והייתי ערמומית ומטעה רק כדי להגן על התדמית שלי ולגרום למנהיגה לחשוב שאני עסוקה כל הזמן במילוי חובתי. ראיתי שאני בכלל לא קרובה לדרישות של אלוהים מבחינת כנות. אז התפללתי, "האל הכול יכול, אני באמת מתחרטת על השקרים וההטעיה שלי. אני פשוט לא יכולה להפסיק לשקר למען הנוחות הגופנית שלי. אני בכלל לא אדם כן. אלוהים, אנא הנחה אותי ועזור לי להבין את האמת, להשתחרר מהשחיתות הזו."

לאחר מכן קראתי את הקטע הזה מדברי האל: "בחיי היומיום, אנשים אומרים הרבה דברים חסרי טעם, שקריים, חסרי ידע, טיפשיים ומצטדקים. ביסודו של דבר, הם אומרים את הדברים האלה למען הגאווה שלהם, כדי לרצות את היהירות שלהם. דברי השקר הללו הם השתפכות של טבעם המושחת. עקירת השחיתות הזאת תטהר את לבך ובכך תהפוך אותך לטהור יותר ויותר ולישר יותר ויותר. למעשה, כל האנשים יודעים למה הם משקרים: למען הכבוד שלהם. בכך שהם משווים עצמם לאחרים, הם מנסים דבר שהוא מעבר לכוחם כדי לשמור על כבודם ויושרתם, אך בסופו של דבר הם מאבדים את יוקרתם, את יושרתם ואת כבודם. זאת משום שאתה מספר כל כך הרבה שקרים, משום שכל דבר שאתה אומר הוא שקר. דבר מכל זה אינו אמת. כשאתה משקר, אינך מתבזה בו במקום, אולם אתה חש בלבך שהאמון בך אובד לחלוטין, והמצפון שלך יאשים אותך בחוסר יושר. עמוק בתוכך, אתה תבוז לעצמך, תתייחס לעצמך בחוסר הערכה ותחשוב, 'למה אני חי בצורה מעוררת חמלה כל כך? האם באמת קשה כל כך לדבר אמת? האם עליי לומר את השקרים הללו רק למען שמי הטוב? למה החיים מתישים אותי כל כך?' אינך חייב לחיות חיים מתישים, אבל לא בחרת בנתיב של קלות וחופש. בחרת בנתיב של שמירה על שמך הטוב ועל היוהרה שלך ועל כן עבורך, החיים מתישים מאוד. איזה שם טוב אתה קונה לעצמך באמירת שקרים? שם טוב הוא דבר ריקני שפשוט אינו שווה פרוטה. כשאתה משקר, אתה מוכר בזול את היושרה שלך ואת כבודך. שקרים אלה גורמים לך לאבד את כבודך, ואין לך יושרה בפני אלוהים. אלוהים אינו נהנה מכך והוא מתעב זאת. אם כן, האם זה שווה את זה? האם זה הנתיב הנכון? לא. ובכך שאתה הולך בו, אינך חי באור. כאשר אינך חי באור, אתה חש תשישות. אתה תמיד משקר ומנסה לגרום לשקריך להישמע סבירים. אתה מייגע את מוחך במחשבה על שטויות שתאמר וגורם לעצמך סבל רב. עד שלבסוף אתה חושב, 'אסור לי לשקר יותר. אני אשתתק ואדבר מעט'. אבל אתה פשוט לא מסוגל להתאפק. מדוע זה כך? אינך יכול לוותר על דברים כמו שמך הטוב והיוקרה שלך, אז אתה יכול לשמר אותם רק בעזרת שקרים. אתה חש שאתה יכול להשתמש בשקרים כדי להיאחז בדברים אלה. אבל, למעשה, אינך יכול לעשות זאת. לא זו בלבד ששקריך לא הצליחו לשמר את היושרה שלך ואת כבודך, אלא שחשוב מכך, איבדת את ההזדמנות שלך להנהיג את האמת. גם אם שימרת את שמך הטוב ואת היוקרה שלך, איבדת את האמת, איבדת הזדמנות להנהיג אותה, כמו גם את הסיכוי להיות אדם ישר. זה ההפסד הגדול ביותר" ("רק אם יהיה האדם ישר הוא יוכל להביא לידי ביטוי דיוקן אנושי אמיתי" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). זה תיאר אותי באופן מושלם. ראיתי שהייתי ערמומית ומטעה. כשרציתי בסך הכול לנוח, לא יכולתי לומר את האמת בעניין כה פעוט. לא אמרתי ישירות לעמיתה שלי שאני צריכה מנוחה ושאני רוצה להיפגש איתה קצת יותר מאוחר. במקום זאת, שיקרתי. המוטיבציה שלי הייתה להגן על הכבוד והמעמד שלי, להגן על התדמית שלי בעיני אחרים. אבל אלוהים שונא התנהגות כזו, וגם היו לי רגשות אשמה בגללה. בדיוק כמו שנאמר בדברי האל, "כשאתה משקר, אינך מתבזה בו במקום, אולם אתה חש בלבך שהאמון בך אובד לחלוטין, והמצפון שלך יאשים אותך בחוסר יושר. עמוק בתוכך, אתה תבוז לעצמך, תתייחס לעצמך בחוסר הערכה ותחשוב, 'למה אני חי בצורה מעוררת חמלה כל כך? האם באמת קשה כל כך לדבר אמת? האם עליי לומר את השקרים הללו רק למען שמי הטוב? למה החיים מתישים אותי כל כך?'" ("רק אם יהיה האדם ישר הוא יוכל להביא לידי ביטוי דיוקן אנושי אמיתי" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). ממש הזדהיתי עם דברי האל האלה. באמת ובתמים הבנתי שלשקר כדי להגן על המוניטין שלי זו דרך חיים מתישה, שמחייבת אותי להמשיך לשקר כדי לכסות על השקר ההתחלתי, ובסופו של דבר אהפוך ליותר ויותר מזויפת ונכלולית. ידעתי שאלוהים שונא את זה כי הוא קדוש וצודק. כשאני חושבת על חוסר הכנות שלי בעבר, המצפון שלי הרגיש אשם אחרי ששיקרתי, ואני התחרטתי ובכיתי בפני האל, והתביישתי בשקרנות שלי. אבל לאחר מעשה, לא יכולתי להפסיק ושיקרתי עוד ועוד. זה היה כל כך מושחת ומביש מצדי! אמירת שקרים הפכה לאופי שלי. נזכרתי במשהו שישוע אדוננו אמר: "אַךְ תְּהֵא מִלַּתְכֶם 'כֵּן', כֵּן; 'לֹא', לֹא. יוֹתֵר מִזֶּה מִן הָרָע הוּא" (מתי ה' 37). "אַתֶּם מֵאֲבִיכֶם הַשָּׂטָן וְאֶת מַאֲוַיֵּי אֲבִיכֶם חֲפֵצִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת. הוּא רוֹצֵחַ הָיָה מֵרֵאשִׁית וּבָאֱמֶת לֹא עָמַד, כִּי אֵין אֱמֶת בּוֹ. מִדֵּי דַּבְּרוֹ שֶׁקֶר, מִתּוֹךְ יֵשׁוּתוֹ שֶׁלּוֹ יְדַבֵּר, כִּי שַׁקְרָן הוּא וַאֲבִי הַשֶּׁקֶר" (יוחנן ח' 44). זה נכון. השקרים הבלתי פוסקים שלי הראו שאני שייכת לשטן, ועשיתי את זה רק כדי להגן על התדמית והמוניטין שלי. אבל זה גזל ממני את כל האופי והכבוד. זה היה כל כך שטותי מצדי! אלוהים נתן לי הזדמנויות ליישם בפועל את האמת ולהיות אדם כן, לשאת עדות ולבייש את השטן. אבל אני נפלתי בפח תכסיסיו של השטן והפכתי לבדיחה מהלכת. הכול נעשה בשביל המוניטין שלי, וכדי להסתיר את השחיתות שלי. לא הייתי אדם כן, אלא בעלת אופי ערמומי.

קראתי גם את זה בדברי האל: "עליכם לדעת שאלוהים אוהב בני אדם ישרים. לאלוהים ישנה מהות של נאמנות, כך שתמיד ניתן לסמוך על דברו. יתר על כן, פעולותיו הן ללא רבב וללא עוררין. זו הסיבה לכך שאלוהים אוהב את אלה שנוהגים בו בכנות מוחלטת. כנות משמעותה שאתם נותנים את לבכם לאלוהים, שאתם לעולם לא נוהגים בו בחוסר יושר, שאתם פתוחים בפניו בכל, ושאתם לעולם לא מסתירים ממנו את האמת, לעולם לא נוהגים באופן שמוליך שולל את אלה שבמרומים ומשלה את אלה שעל פני האדמה, ושאתם לעולם לא נוקטים פעולות שנועדו אך ורק לשאת חן בעיני אלוהים. בקצרה, כנות היא הימנעות מטומאה בפעולותיכם ובדבריכם ומהונאה את אלוהים ואת האדם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, שלוש תוכחות). ראיתי שהפירוש של להיות כן הוא שלא תהיה שום ערמומיות בלבך, שום שקרים על לשונך, ושאף פעם לא תרמה את אלוהים או אדם בשום דבר. הבנתי שבעבר הייתי ערמומית מאוד עם האחות לי, תמיד ניסיתי להגן על התדמית שלי ועל האינטרסים שלי. הייתי עייפה ורציתי לישון, אז לא רציתי לדון איתה באותו רגע בענייני עבודת הכנסייה, אבל במקום פשוט לומר מה שחשבתי, שיקרתי שיש לי תור כי לא רציתי שהיא תחשוב עליי דברים פחות טובים. העדפתי לשקר כדי להתחמק מהפגישה ההיא ולא פשוט לומר שאני עייפה מדי וזקוקה למנוחה. וכאשר קיימנו בסוף את הפגישה שלנו, לא רציתי להודות בטעות שלי והמשכתי לשקר, השתמשתי בשקר אחר כדי לכסות על הראשון. כשהמנהיגה שאלה אותי על עבודה, שיקרתי ואמרתי שעשיתי משהו, שבפועל לא ביצעתי. וכשהייתי צריכה ללכת לקניות השבועיות שלי וזה התנגש עם זמן של כינוס, שיקרתי שיש לי פגישה. בכל דבר רציתי רק להגן על התדמית שלי. הבנתי שהיה לי אופי ערמומי ומטעה מאוד. לא יכולתי לומר את האמת אפילו בדברים הכי בסיסיים. השטן השחית אותי כל כך, שלא הייתי אפילו קרוב להיות כנה.

היה עוד קטע מדברי האל שקראתי. "רק אם בני האדם ישאפו להיות כנים, הם יוכלו לדעת עד כמה עמוקה השחיתות שלהם ואם יש להם צלם אנוש או לא. רק כאשר הם ינהיגו כנות, הם יוכלו להיות מודעים לשקרים הרבים שהם מספרים ולעומק שבו המרמה וחוסר הכנות שלהם חבויים. רק כאשר בני האדם יחוו הנהגת כנות, הם יוכלו לדעת בהדרגה את האמת על השחיתות שלהם ולזהות את מהות האופי שלהם ורק אז יהיה ניתן לטהר בעקביות את הטבע המושחת שלהם. רק כאשר הטבע המושחת שלהם יטוהר בעקביות, יוכלו בני האדם לזכות באמת. קחו לכם את הזמן ותחוו את המילים האלה. אלוהים אינו הופך את הרמאים למושלמים. אם לבך אינו כן – אם אינך אדם ישר – אזי לא תיפול בנחלתו של אלוהים. באופן דומה, לא תזכה באמת וגם לא תוכל ליפול בנחלתו של אלוהים. מהי המשמעות אם לא תיפול בנחלתו של אלוהים? אם לא תיפול בנחלתו של אלוהים ואינך מבין את האמת, הרי שלא תכיר את אלוהים ולא תוכל בשום אופן להיות תואם לו. במקרה כזה, אתה אויבו של אלוהים. אם אינך תואם את אלוהים, אלוהים איננו האל שלך ואם אלוהים איננו האל שלך, לא תיוושע. ואם אינך יכול להיוושע, לשם מה אתה מאמין באלוהים? אם אינך יכול להיוושע, תהיה לנצח אויב מר של אלוהים וגורלך ייחרץ. לכן, אם בני האדם רוצים להיוושע, עליהם להתחיל בכך שיהיו כנים. ישנו סימן שמסמן את אלה שבסופו של דבר יפלו בנחלתו של אלוהים. האם אתם יודעים מהו? הדבר כתוב בספר ההתגלות בכתבי הקודש: 'מִרְמָה לֹא נִמְצְאָה בְּפִיהֶם, נְקִיִּים הֵם מִדֺּפִי' (ההתגלות י"ד 5). מי זה 'הם'? הם אלה שהופכים למושלמים, נופלים בנחלתו של אלוהים ונושעים. איך אלוהים מתאר את האנשים האלה? מהם המאפיינים והביטויים של מעשיהם? (הם נקיים מדופי. הם אינם מדברים דברי מרמה.) עליכם לתפוס ולהבין מה פירוש לא לדבר דברי מרמה: זה אומר להיות כנים. מה הפירוש של להיות נקיים מדופי? כיצד אלוהים מגדיר מישהו נקי מדופי? מיהו אדם מושלם בעיני אלוהים? (אדם ירא אלוהים שסר מרע.) נכון. בעיני אלוהים, זה פשוט אדם ירא אלוהים שסר מרע. אז, האם להיות מושלם קשור להיותך ללא רבב, האם זה היינו הך? (כן.) בהחלט. אז, מהי המשמעות של 'ללא רבב'? (אנשים מושלמים, יראי אלוהים וסרים מרע.) נכון. אלה אנשים יראי אלוהים שסרים מרע, אנשים שמסוגלים ללכת בדרכו של אלוהים. רק אנשים כאלה הם ללא רבב" ("שישה סימנים להתקדמות בחיים" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). כשחשבתי על כך, זה ממש הבהיל אותי. אלוהים אומר: "אם אינך אדם ישר – אזי לא תיפול בנחלתו של אלוהים. באופן דומה, לא תזכה באמת וגם לא תוכל ליפול בנחלתו של אלוהים." "אם אינך יכול להיוושע, תהיה לנצח אויב מר של אלוהים וגורלך ייחרץ." זה נכון שאלוהים לא מושיע אנשים נכלוליים. ידעתי שאם לא אכה על חטא, בסופו של דבר אלוהים יסלק אותי. הודות לדברי האל, השגתי סוף כל סוף הבנה אמיתית של עצמי וידעתי ששקרים מגיעים מהשטן, ושאני משקרת בגלל הדרך שבה גידלו אותי ובגלל השפעת החברה. אימא שלי תמיד אמרה לי שלא משנה עד כמה השיער או הבגדים של מישהו מזעזעים, אני חייבת לומר דברים יפים כדי לא לפגוע ברגשותיו. אחרת, אף אחד לא יהיה שם בשבילי כשאצטרך עזרה. עם חינוך שכזה, לא היה לי אומץ להיות כנה. עבדתי לשמר תדמית טובה כדי שאנשים יאהבו אותי ויחשבו שאני רחומה. אבל למעשה הפכתי לאדם מזויף ונכלולי. זה הזכיר לי את איוב א' ז' בכתבי הקודש: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת־יְהוָה וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ." מילותיו של השטן היו ערמומיות ועקיפות, ולא היה ברור מה הוא באמת אומר. בכך ששיקרתי, הייתי ערמומית בדיוק כמו השטן, לא? הרגשתי בושה גדולה מאוד, כשראיתי שהאופי שלי הוא כמו של השטן. חייתי כפופה לכוחו של השטן, ולא השתחררתי בכלל מהטבע השטני שלי. איך יכולתי להיות תואמת למשיח או להשיג את אישורו של אלוהים באופן כזה? באתי בפני אלוהים בחרטה, וביקשתי ממנו לסלוח לי. ממש שנאתי את עצמי ואת השטן, והרגשתי כל כך אשמה. טבעו של אלוהים צודק, וידעתי שלא אוכל להמשיך לשקר ולפגוע בו. קטע אחר שהרהרתי בו היה זה: "ישנו סימן שמסמן את אלה שבסופו של דבר יפלו בנחלתו של אלוהים. האם אתם יודעים מהו? הדבר כתוב בספר ההתגלות בכתבי הקודש: 'מִרְמָה לֹא נִמְצְאָה בְּפִיהֶם, נְקִיִּים הֵם מִדֺּפִי' (ההתגלות י"ד 5). מי זה 'הם'? הם אלה שהופכים למושלמים, נופלים בנחלתו של אלוהים ונושעים" ("שישה סימנים להתקדמות בחיים" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). אלוהים מעריך את האנשים הכנים, ואנשים חסרי כנות לא ייכנסו לעולם למלכותו. ממש רציתי להפסיק לשקר, להפוך להיות ללא רבב, אבל לא יכולתי לעשות זאת לבדי. הייתי צריכה לחפש את עזרתו של אלוהים שימנע ממני ליפול למלכודת השטן. לפעמים זה יכול להיות מביך לומר את האמת, אבל רציתי להפסיק לומר שקרים. ואז קראתי שוב את "העקרונות של היות אדם כן." "(1) כאשר אדם מכשיר את עצמו להיות ישר, עליו להסתמך על אלוהים. תן לו את לבך וקבל את הבחינה שלו. רק כך האדם יכול, עם הזמן, להשיל מעליו את השקרים וההונאה שלו. (2) האדם צריך לקבל את האמת ולהרהר בכל מילה ומעשה שלו. נתח את מקורה ומהותה של השחיתות הנגלית בך והכר את עצמך באמת. (3) יש לחקור באילו עניינים יש לאדם התפרצויות של שקר וטמונה בו הטעיה. העז לנתח את עצמך ולחשוף את עצמך, התנצל בפני אחרים ותקן את המעוות..." ('170 העקרונות של הנהגת האמת'). ידעתי שאני צריכה להתנצל בפני האחות לי. הייתי כל כך נכלולית, שיקרתי לה פעמיים. החלטתי, שאיפתח בפניה בנוגע לשחיתות ולמוטיבציות שלי. אני לא יכולה להסתיר את הדברים האלה. הייתי חייבת לומר לה את האמת ולהיות אדם כן, ויהי מה. אחרי שהתפללתי עוד כמה פעמים, אזרתי אומץ לחשוף את עצמי בפני האחות לי. סיפרתי לה בפירוט איך בדיוק הטעיתי אותה ושאני מכה על חטא בפני אלוהים. הפסקתי לכסות על השקרים שלי כי ידעתי שאלוהים מתבונן במעשיי, ושאני חייבת לשתף את הכול בפרטי פרטים. כשסיימתי, הרגשתי כאילו אבן כבדה הוסרה מעליי, והייתי הרבה יותר נינוחה.

אחרי זה התחלתי לבוא בפני אלוהים בתפילה כל הזמן, וביקשתי ממנו לבחון את לבי. כשהייתי לי איזושהי כוונה ערמומית, או אם הייתי לא ישרה או נכלולית, ביקשתי מאלוהים שיטיל עליי משמעת ויעצור בעדי. ידעתי שאי אפשר לפתוח בבת אחת בעיה של שקרנות, ובכל ימי חיי אף פעם לא הייתי באמת אדם כן. רציתי להמשיך לחפש כדי להפוך לאדם כן. אלוהים אוהב את האנשים הכנים ומברך אותם, ורק אנשים כנים יכולים להיוושע. מאז, בכל פעם שהבנתי שיש לי מחשבה ערמומית, באתי בפני אלוהים בתפילה, "אלוהים, נתקלתי בבעיה, ואני מרגישה שאני לא יכולה לפתור אותה בלי לשקר. אנא תן לי נאורות להבין את האמת, ותן לי כוח למרוד בבשר. אלוהים, אני רוצה ליישם בפועל את האמת ולהיות אדם כן. אנא עזור לי, אני כל כך אסירת תודה לך!"

פעם אחת, אחרי כינוס, מנהיג שאל אותי מה חשבתי עליו. למעשה, במהלך הכינוס שמתי לב שהוא היה מתנשא, והיו בעיות אחרות בשיתוף שלו. אבל חששתי שאם אומר את האמת זה יפגע בגאווה שלו, ואז אני לא אמצא חן בעיניו. לא רציתי להיות כנה ולשנות את דעתו עליי. אז אמרתי, "זה היה נהדר." ברגע שאמרתי את זה הרגשתי נורא. הבנתי ששיקרתי, אז התפללתי לאלוהים וביקשתי ממנו שינחה אותי להיות אדם כן ולומר את האמת. אז ניגשתי ודיברתי עם המנהיג על הבעיות שהיו בכינוס והרגשתי הרבה יותר שלווה. הכינוס הבא שהוא ניהל היה הרבה יותר טוב. ראיתי שאלוהים מאזין כאשר התפילות שלנו באות מהלב. הבחנתי שאחרי זמן מה, השתניתי בהדרגה. בעבר תמיד שיקרתי כדי להגן על הכבוד ועל המעמד שלי. אבל כשנתתי את לבי לאלוהים, ביקשתי ממנו להשגיח על לבי, להשגיח עליי ולפקח עליי, ראיתי את המצב של עצמי יותר בבירור. באתי בפני אלוהים בתפילה ויישמתי בפועל כנות. לפעמים זה יכול לפגוע באנשים, אבל חשוב לי יותר להיות אדם כן בפני אלוהים.

בעבר היה לי הרגל לשקר כדי לשמח אנשים, להגן על הכבוד ועל המעמד שלי, אבל עכשיו אני עובדת להיות אדם כן בכל הסביבות שאלוהים מכין עבורי. אני באמת אסירת תודה לאלוהים על ההתנסויות האלה ועל ההבנה הזו. השיפוט של דבריו עזר לי לראות את השחיתות ואת הכיעור שלי ולעבור שינויים מסוימים. אני יודעת ששינוי הרגל של שקרנות הוא תהליך, ושאלוהים יוצר מצבים בזה אחר זה כדי שאתנסה בהם. אני חייבת להישאר ערנית כדי שלא אומר דבר שקר שיגעיל את אלוהים. הדבר החשוב ביותר הוא לקבל את השיפוט של דברי האל, ולהתפלל ולהסתמך עליו כדי להשתחרר באמת מהנטייה לשקר. התהילה לאל הכול יכול!