קיבלתי עליי את עבודת האל הכול יכול של אחרית הימים ב-2017. תמיד נהניתי מהשיתופים עם האחים והאחיות כי תמיד למדתי אמיתות נוספות והפקתי מכך תועלת. בהתחלה זה התבצע באמצעות הודעות טקסט. כלומר, כל התקשורת בינינו נעשתה בהקלדת טקסט. אז הייתי פתוחה מאוד ולהוטה לדבר על הבנתי את דברי האל. המנהיגים אמרו שיש לי הבנה טובה והאחים והאחיות נשאו עליי את עיניהם. הם אמרו שהם נהנו מהשיתוף שלי ושיש לי אנגלית טובה. שמחתי מאוד למשמע מחמאותיהם וחשתי שמצבי טוב. אבל אז אחת האחיות הציעה שנתחיל לשתף בשיחות קוליות ואז החלו הבעיות שלי.

באחד השיתופים אחר הצהריים, לאחר שקראנו בדברי האל, חלק מהאחיות סיפרו על אופן הבנתן את הקטע. אבל אני הייתי חסרת מנוחה ולא ממש הקשבתי להן. בעבר, הכול נעשה בטקסט, אז לא הייתי כל כך רגילה לשיתוף באמצעות קול. זו היתה הנקודה החלשה שלי. כשעשינו זאת בטקסט, יכולתי לבחור את מילותיי וללטש אותן. אבל בצ'אט קולי, לא היה לי די זמן להתכונן. אמנם ניחנתי בהבנה מסוימת של דברי האל, אבל השיתוף שלי היה כאוטי ומבולבל, ולכן חששתי שהאחים והאחיות יתאכזבו ממני. זה מה שהעסיק אותי כל הזמן. היססתי האם לשתף או לא. אם לא אשתף, האחרים יחשבו שאני נמנעת בכוונה, והמנהיגה תתאכזב ממני. אבל אם אשתף, תשומת הלב תהיה נתונה אליי, ואם איכשל בביצוע, האחים והאחיות לא יעריכו אותי יותר. זה יהרוס את התדמית הטובה שלי בעיניהם. מחשבות אלו כל כך הלחיצו אותי שלא הצלחתי לומר מילה. הייתי נבוכה, בעיקר כי האחיות שהמירו אותי השתתפו במפגש. חשבתי שהן ודאי מאוכזבות כי בתקשורת שלנו בטקסט גיליתי הבנה טובה והייתי פעילה מאוד, אבל עכשיו לא אמרתי מילה. ואז פלורה שי, אחת המנהיגות, אמרה לי, "האחות ונילה, תרצי לשתף עימנו? כל האחרים כבר עשו זאת. האם פשוט שכחת לשתף עימנו?" נימת קולה גרמה לי להרגיש שהיא מאוכזבת. חשתי מבוכה ואי נוחות גדולים מאוד. כדי להסתיר את החיסרון הזה שלי וכדי לשמר את תדמיתי בעיניהם, החלטתי אז שמעתה והלאה אכתוב מראש את מה שברצוני לומר עוד לפני המפגש, ואז פשוט אקריא זאת כשיגיע תורי. ואז אהיה פחות לחוצה. הם יחשבו שאני יודעת לשאת דברים ושהשיתוף שלי מדויק ועוזר להם. חשבתי שזה רעיון טוב.

ערב אחד, כמה אחיות מסין אירחו את המפגש שלנו. כולנו דיברנו אנגלית לשם הנוחות. האחים והאחיות המקומיים התביישו מאוד כי האנגלית שלהם לא היתה טובה, אבל הם עדיין הצליחו לשתף בהבנתם את דברי האל. כשהגיע תורי, גיליתי התלהבות רבה ונשמעתי בטוחה מאוד בעצמי כי כתבתי הכול מראש. הייתי האחרונה לדבר. הקדשתי זמן רב לכתיבת השיתוף שלי ועשיתי כמיטב יכולתי כדי לדבר בטבעיות כך שלא ישימו לב שאני קוראת. לאחר מכן, כולם החמיאו לי על השיתוף ואמרו שזה עזר להם ואמרו שהאנגלית שלי נהדרת. בתוך תוכי הייתי מרוצה מהשבחים שהם הרעיפו עליי והרגשתי שזכיתי בהערכתם. ואז בכל פעם שהאחים והאחיות אמרו שהם אהבו את השיתוף שלי, ואמרו שאני מוכשרת מאוד, לא יכולתי שלא להראות כמה זה משמח אותי. ואז נבחרתי לתפקיד מנהיגת קבוצה. התמקדתי עוד יותר במה שהאחרים חושבים עליי. אבל לאחר זמן מה, התחלתי לחוש אשמה ואי נוחות מסוימים בכל פעם שאחרים שיבחו אותי. ידעתי שמה שאני עושה לא בסדר, שלא אפשרתי להם לראות מי אני באמת. לא הרגשתי טוב בקשר לזה, אבל המשכתי לעשות את אותם דברים. במפגשים לא באמת הקשבתי לשיתופיהם של האחרים. לא הקשבתי להם בכלל בלבי, אלא הייתי עסוקה בכתיבת ההבנות האישיות שלי, וכתוצאה מכך, לא הצלחתי ללמוד דבר. המפגשים היו חסרי ערך עבורי. הפוקוס שלי היה תמיד לכתוב משהו שנשמע טוב כדי לספק את היוהרה שלי ולשמר את המוניטין שלי. זה הפריע לי להפיק יותר תועלת מהמפגשים. רציתי להשתנות ולשתף בצורה משוחררת יותר, אבל פחדתי לעשות את הצעד הזה. פחדתי שאם האחרים ידעו שכתבתי דברים מראש, הם לא יעריכו אותי ואולי יגידו שאני מזויפת, ששיקרתי להם והולכתי אותם שולל. היו פעמים רבות שרציתי להפסיק, כי זה לא הועיל לי בכלל, וגרם לי אי נוחות גדולה מאוד, אבל לחרדה הזו היה משקל פחות בהשוואה לתדמיתי בעיני אחרים ולהערכתם אליי. התעניינתי יותר בכבודי ובשמי הטוב. אבל בכל פעם שעשיתי זאת, חשתי רגשות אשמה עזים. אפילו ניסיתי לשכנע את עצמי שאני עושה את זה כדי שאוכל לחלוק את הבנתי בצורה ברורה ומדויקת יותר, כי אז האחרים יוכלו להבין טוב יותר את דבריי. אמרתי לעצמי כל הזמן שזה בסדר, אבל אי הנוחות ורגשות האשמה שחשתי המשיכו לענות אותי. הנחתי, שאם אוכל להרפות מגאוותי ולומר לכולם את האמת, אוכל לשים לזה סוף. אבל חשבתי שאם הם יגלו שהאנגלית שלי לא באמת כזו טובה, הם יצחקו עליי. ואז איך אוכל לעמוד מולם? התלבטתי בקשר לזה במשך זמן רב, ועדיין לא הצלחתי לפתוח את לבי. לא ידעתי מה עוד לעשות, אז ניסיתי לעבוד על מיומנויות השפה שלי. התאמנתי בשיתוף לבד בבית, הקלטתי את עצמי ואז הקשבתי לזה כדי לשמוע איך זה נשמע. חשבתי שאוכל לשפר כך בהדרגה את כישורי הדיבור שלי, ואז לא אצטרך להמשיך לכתוב את השיתוף שלי מראש, אלא אוכל לומר זאת ישירות. ואז לא יהיה צורך לספר לכולם את האמת. כל עוד אוכל לשתף היטב והאנגלית שלי תהיה שוטפת, הם ימשיכו לכבד אותי. אבל לא משנה כמה התאמנתי, עדיין נעשיתי חסרת מנוחה בכל פעם ששיתפנו, אז המשכתי להקריא את השיתוף שלי כפי שתמיד עשיתי. התאכזבתי מעצמי וחשתי שאני לכודה במצב שלילי. זה גם השפיע על מילוי חובתי. בסופו של דבר פיטרו אותי מתפקידי כמנהיגת קבוצה.

באחד המפגשים, אחת האחיות שיתפה בקטע זה מדברי האל: "אם אתה רוצה שאחרים יבטחו בך, ראשית כל עליך להיות ישר. כאדם ישר, עליך קודם כול לנהוג בגילוי לב מוחלט, כדי שכולם יוכלו לראות את צפונות לבך, לראות את כל מה שאתה חושב ולהביט בפרצופך האמיתי. אסור לך לנסות להסוות או לכסות את עצמך כדי להיראות טוב. רק אז אנשים יבטחו בך ויחשבו שאתה ישר. זהו הנוהג הבסיסי ביותר של אדם ישר, וזו דרישת הקדם כדי להיות אדם ישר. אתם תמיד מעמידים פנים ותמיד מזייפים קדושה, מידות טובות, גדוּלה, ומעלות מוסריות מצוינות. אתם לא מאפשרים לבני אדם לראות את השחיתות ואת הפגמים שלכם. אתם מציגים תמונה מסולפת לבני האדם, כדי שהם יחשבו שאתם מכובדים, אדירים, מקריבים מעצמכם, ניטרליים וחסרי אנוכיות. זו רמאות. אל תתחפשו ואל תיצרו מארז שקרי לעצמכם. במקום זאת, חשפו את עצמכם ואת לבכם בפני אחרים. אם תוכלו לחשוף את לבכם במערומיו בפני אחרים, כלומר אם תחשפו את כל המחשבות והתוכניות שבלבכם – בין אם הן חיוביות או שליליות – תהיו ישרים, הלא כן? אם תוכלו להיחשף בפני אחרים, אזי גם אלוהים יראה אתכם ויאמר, 'נחשפתם בפני אחרים, ולכן ודאי שאתם ישרים גם בפניי.' אם תיחשפו בפני אלוהים רק כאשר האחרים לא רואים זאת, ובנוכחותם תמיד תעמידו פנים שאתם אדירים ומוסריים או צודקים וחסרי אנוכיות, מה אלוהים יחשוב ומה הוא יאמר? אלוהים יאמר, 'אתם רמאים של ממש; אתם עלובים וצבועים לחלוטין; ואתם לא ישרים.' אלוהים יוקיע אתכם כך. אם אתם רוצים להיות ישרים, הרי שבלי קשר למעשיכם בפני אלוהים או הזולת, עליכם להיות מסוגלים לתת דין וחשבון טהור ופתוח על מה שבא לידי ביטוי בכם ועל המילים שבלבכם. האם זה דבר קל להשגה? זה דורש זמן. זה דורש מאבק פנימי, ועלינו להנהיג ללא הרף. לאט לאט, לבנו ייפתח ונוכל לחשוף את עצמנו" ("הנוהג הבסיסי ביותר של להיות אדם ישר" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). אלוהים אוהב אנשים כנים, והוא לא אוהב ערמומיות וחוסר יושר. לא משנה אם מדובר במשהו יפה או מכוער, עלינו להיפתח מהלב כשאנו משתפים, ולא להעמיד פנים שאנחנו משהו שאנחנו לא, לא לעטות מסכות. כך אנו מתנהגים בחוסר יושר. חשתי אשמה גדולה כשקראתי זאת כי ידעתי שאני לא אדם ישר. ממש רציתי להיפתח בפני כולם, להרפות מהיוהרה שלי ומתשוקתי לזכות בכבוד, ולמרות שניסיתי כמה פעמים, אף פעם לא הצלחתי לעשות זאת. חשקתי יותר מדי בכבוד. הייתי לכודה בתוך היוהרה שלי. ראיתי שאני מושחתת ביותר. חשתי רגשות אשמה וכעס בו זמנית. למה המשכתי להעמיד פנים ולהקנות לאנשים רושם מטעה לגביי? למה לא הצלחתי להנהיג את האמת? למה בזבזתי את אמונתי באל? האם כל השיתופים והחובות היו לחינם? חשתי שלעולם לא אצליח להימלט מכבלי היוהרה שלי. רציתי לעזוב את הקבוצה ולהקדיש קצת זמן כדי להביא את עצמי למקום הנכון, כך שאוכל לחזור למפגשים ולחדול ממה שאני עושה כרגע. אז עזבתי את הקבוצה והקפאתי את החשבון שהיה לי. רציתי להיות לבד ולהרהר במעשיי. במשך זמן מה חשתי כועסת ונסערת מאוד, וגם בודדה. התאכזבתי מעצמי. הייתי מאמינה במשך שנתיים, אבל עדיין לא הצלחתי להיות כנה ולהרפות מהיוהרה שלי. היה חשוב לי מדי מה אחרים חושבים עליי. כשדמיינתי איך האחרים יגיבו לאחר שהאמת תיוודע להם חשתי חרפה גדולה.

כל שעשיתי באותה תקופה היה לקרוא את דברי האל. יום אחד ראיתי את הקטע הבא: "העיסוק בחיפוש האמת הוא הדבר החשוב ביותר, והנהגתה למעשה פשוטה מאוד. עליכם להתחיל בכך שתהיו ישרים ותדברו בכנות, וכן שתפתחו את לבכם. אם יש משהו שאתם מתביישים לדבר עליו עם האחים והאחיות, עליכם לכרוע ברך ולספר עליו לאלוהים בתפילה. מה עליכם לומר לאלוהים? אמרו לאלוהים את שעל לבכם – אל תאמרו לו דברי נימוס ריקים מתוכן ואל תנסו להוליך אותו שולל. דבר ראשון, היו כנים. אם הייתם חלשים, אמרו שהייתם חלשים; אם הייתם רעים, אמרו שהייתם רעים; אם הייתם ערמומיים, אמרו שהייתם ערמומיים; אם עברו בדעתכם מחשבות אכזריות ובוגדניות, ספרו עליהן לאלוהים. אם אתם תמיד נאבקים כדי להשיג מעמד, ספרו לו גם על זה. הניחו לאלוהים להטיל עליכם משמעת; הניחו לו להסדיר סביבה עבורכם. אפשרו לאלוהים לעזור לכם לעבור את כל הקשיים ולפתור את כל הבעיות שלכם. עליכם לפתוח את ליבכם. אל תשמרו עליו סגור. אפילו אם תיסגרו את לבכם בפני אלוהים, הוא עדיין יוכל להביט אל תוככם; אך אם תיפתחו אליו, תוכלו לזכות באמת. אם כן, באיזה נתיב עליכם לבחור? התחילו בכך שתהיו כנים, ובכך שלא תעמידו פנים בשום אופן. במשך שנים, שיתפנו אמיתות אודות יושר, ובכל זאת כיום ישנם עדיין אנשים רבים שנשארים אדישים, שמדברים ופועלים רק על פי הכוונות, התשוקות והמטרות שלהם ומעולם לא עלה בדעתם לחזור בתשובה. האם זו הגישה של אנשים ישרים? (לא.) מדוע אלוהים מבקש מאנשים להיות ישרים? האם כדי שיהיה קל יותר לשלוט עליהם? (לא.) להיות ישר זו ההתחלה של להיות רגיל, של להיות אהוב על אלוהים, של השגת האמת, וזו גם האינדיקציה הבסיסית ביותר להיותך בעל אנושיות וצלם של אדם אמיתי. לפיכך, כל מי שמעולם לא היה ישר או שקל להיות ישר הוא אדם שאינו יכול להבין את האמת או להשיג את האמת. אם אינכם מאמינים לי, לכו וראו בעצמכם או לכו ותחוו זאת בעצמכם. לבכם יכול להיפתח רק אם אתם מנהיגים כנות, ורק ברגע שלבכם ייפתח, תוכל האמת לחדור אליכם, ובעקבות כך, תוכלו להבין אותה ולזכות בה. אם לבכם תמיד סגור, ולעולם אינכם מדברים בכנות לאף אחד, ואם אתם תמיד מתחמקים וחמקמקים, מה תהיה התוצאה של החמקנות הזו שלכם? בסופו של דבר תהרסו את עצמכם, ולא תהיו מסוגלים לתפוס שום אמת או לזכות בשום אמת" ("שישה סימנים להתקדמות בחיים" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). זה הראה לי שהבנת האמת היא הדבר החשוב מכול, חשוב יותר מכבודי ומגאוותי. כדי לזכות באמת, יהיה עליי להתחיל להיות כנה. אחת זה אחת ושתיים זה שתיים – די עם העמדות הפנים והולכת השולל. במשך זמן רב העמדתי פנים והלכתי שולל את האחרים. כתבתי את מה שרציתי לשתף כדי שהם יחשבו שניחנתי בהבנה טובה ושדיברתי אנגלית היטב, וכך הם ימשיכו לשבח אותי. התמלאתי תחושות אשמה וחרדה, אבל לא היה לי אומץ להיפתח בפני האחים והאחיות. לא רציתי שהם יראו את החסרונות שלי ויזלזלו בי, לא רציתי שהם יגידו ששיקרתי. אפילו העדפתי לעזוב את הקבוצה במקום לומר את האמת. הייתי ממש ערמומית. הבנתי שהדיכאון שלי נובע מהנזק שהשטן גורם לי ושזה מה שמונע ממני להיווכח בחיים. זה עלול אפילו להרוס אותי. צריך להיות לי האומץ לומר לאחרים מה נמצא באמת בלבי כך שאוכל להנהיג מעט כנות. לא משנה כמה יהיה מביך לומר את האמת, ידעתי שעליי להתחיל לעשות דברים בצורה הנכונה. אלוהים אוהב אנשים כנים ואילו אנשים ערמומיים דוחים אותו. אם אמשיך להעמיד פנים, אקנה רושם מטעה לאחרים ולא אהיה כנה, אמשיך לחיות באפלה ולא אצליח לעולם לזכות בעבודת רוח הקודש. לא אצליח לעולם לזכות באמת. היה עליי להיפתח בפני האל כדי שהוא יוכל לעזור לי לפתור את השקר שבתוכי. אמרתי תפילה, וביקשתי מהאל להנחות אותי כיצד להנהיג את האמת ולהיות אדם ישר.

מאוחר יותר, נפתחתי סוף סוף בפני המנהיגה שלנו, האחות קוני. אמרתי לה למה עזבתי את הקבוצה והקפאתי את החשבון. לאחר שהקשיבה לי, היא אמרה, "לא הייתי מזלזלת בך בגלל זה, ואני מעריכה מאוד את הכנות שלך." חשתי הקלה עצומה כששמעתי אותה אומרת זאת. חוויתי איזו הרגשה נפלאה זו להיות כנים. הכנות הזו גירשה מתוכי את החרדות ואפשרה לי לתקן את דרכיי השגויות. האחות גם יעצה לי, שכשאני משתפת בהבנתי את דברי האל, אני לא צריכה לדבר ברהיטות מיוחדת או לשתף בתאוריות מתוחכמות במיוחד. מספיק שזה בא מהלב שלי, שאני מדברת בכנות. זה מה שמשמח את אלוהים. הקשבתי לעצתה וחשתי מוכנה ליישם אותה בפועל.

מאוחר יותר, אחות אחרת שלחה לי קטע מדברי האל. "במקום לחפש את האמת, לרוב האנשים יש אג'נדות קטנוניות משלהם. לתחומי העניין שלהם, לכבודם ולמעמד או לעמדה שלהם בעיני הזולת יש חשיבות רבה עבורם. אלה הדברים היחידים שהם מוקירים. הם נאחזים בהם בכל כוחם. ולאופן שבו אלוהים רואה אותם או מתייחס אליהם יש חשיבות משנית. כרגע הם מתעלמים מזה. כרגע, הם רק בוחנים אם הם הבוסים של הקבוצה, אם אנשים אחרים מסתכלים עליהם ומקשיבים למה שהם אומרים. לדברים האלה הם מייחסים חשיבות עליונה. כשאנשים נמצאים בקבוצה, כמעט כולם מחפשים סוג כזה של עמדה, הזדמנויות מסוג זה. כשהם מוכשרים מאוד, כמובן שהם רוצים להיות המנהיגים. אם הם בעלי יכולת בינונית, הם עדיין ירצו להחזיק בעמדה גבוהה יותר משאר האנשים הבינוניים בקבוצה. ואם הם מצויים בעמדה נמוכה בקבוצה והאיכות והיכולות שלהם ממוצעות, גם אז הם ירצו שאחרים יעריצו אותם. הם לא ירצו שאחרים יזלזלו בהם. היוקרה והכבוד של האנשים האלה הם הקו האדום שלהם: הם מוכרחים להיאחז בדברים האלה. גם אם לא תהיה להם יושרה והם לא יזכו באישורו או בהסכמתו של אלוהים, כשהם בקבוצה, הם לעולם לא יחמיצו את ההזדמנות להתחרות על היוקרה, המעמד וההערצה מצד הזולת – שזהו טבע שטני. רוב האנשים אינם מודעים לכך. הם מאמינים שהם חייבים להיאחז בפיסת הכבוד הזאת עד הסוף המר. הם אינם מודעים לכך שרק כאשר יוותרו לחלוטין על דברי ההבל השטחיים האלו וישימו אותם בצד, הם יהפכו לאנשים בעלי נחישות. אנשים שהופכים את המעמד לחיים שלהם, מאבדים את חייהם. הם אינם יודעים מה מוטל על כף המאזניים. וכך, כשהם פועלים, הם תמיד מסתירים דבר מה, תמיד מנסים להגן על יוקרתם ומעמדם. הם מציבים את אלה בעדיפות הראשונה ומדברים רק למען המטרות שלהם, למען ההגנה המזויפת שלהם. כל מה שהם עושים נעשה למען עצמם. הם ממהרים לקראת כל מה שנוצץ ומודיעים לכולם שהם חלק ממנו. למעשה, לא היה לזה כל קשר אליהם, אבל הם אף פעם לא רוצים להישאר מאחור. הם תמיד פוחדים שאנשים אחרים יזלזלו בהם. הם תמיד פוחדים שאנשים אחרים יגידו שהם חסרי ערך, שהם לא מסוגלים לעשות דבר, שאין להם כישורים. האין כל זה מכוון על ידי הטבע השטני שלהם? כאשר תוכל להרפות מכל זה, תהיה הרבה יותר רגוע וחופשי בתוך-תוכך. אתה תציב את כף רגלך בנתיב של היושר. אבל עבור רבים, אין זה דבר קל להשגה. כאשר המצלמה מופיעה, הם אצים-רצים קדימה. הם אוהבים לראות את הפנים שלהם בתמונה. ככל שיקבלו יותר כיסוי, כך יהיה זה טוב יותר. הם חוששים שלא יקבלו מספיק כיסוי והם ישלמו כל מחיר תמורת הסיכוי להשיג זאת. והאין כל זה מכוון על ידי הטבע השטני שלהם? (כן.) זה הטבע השטני שלהם. אז תקבלו כיסוי – ומה אז? אנשים מעריכים אותך — אז מה? הם מעריצים אותך — אז מה? האם משהו מזה מוכיח שיש לך את האמת? לדבר מכל זה אין שום ערך. כאשר אתה יכול להתגבר על הדברים האלה – כאשר אתה נעשה אדיש כלפיהם ואתה חדל להרגיש שהם חשובים, כאשר היוקרה, הגאווה, המעמד, מה שאנשים חושבים עליך כבר לא שולטים במחשבות ובהתנהגות שלך ועוד פחות מכך באופן שבו אתה ממלא את חובתך – אזי מילוי חובתך ייעשה יעיל יותר ויותר, וטהור יותר ויותר" ("רק על-ידי הנהגת האמת ניתן להחזיק באנושיות רגילה" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). בקטע הזה, אלוהים חושף כיצד אנשים מעריכים את כבודם ומעמדם יותר מאשר את חייהם, והדבר הראשון עליו הם חושבים כשהם נתקלים במכשול הוא על המוניטין שלהם, על כבודם ועל מעמדם, ולא על רצון האל. אלוהים לא רוצה שנעמיד פנים, והוא לא רוצה שהמוניטין שלנו יהיה בראש הרשימה או שנרדוף אחר מעמדנו בקרב האחרים. זה לא מה שיעזור לנו לזכות באישורו של האל, וזה לא יעזור לנו לשנות את טבענו או להיוושע. מוניטין ומעמד משמשים בידי השטן כדי לכבול אותנו וכשאנו רודפים אחר הדברים הללו אנו נעשים ערמומיים ויהירים יותר ויותר. כך אנו מאבדים את הנחיית האל ולבסוף נאבד את ישועתו. אלוהים לא אוהב אנשים ערמומיים והוא לא רוצה שאנשים ישחקו משחקים מתוחכמים כדי לזכות באישורו או בהערצתם של אחרים. הוא רוצה שנרפה מהמוניטין ומהמעמד שלנו ונחפש את האמת ונהיה אנשים ישרים. אם זה בפני האל או בפני אנשים אחרים, אסור לנו להיות רמאים או מעמידי פנים. פעם אחר פעם, לא הצלחתי להיפתח ולשתף אחרים בקשיים בהם נתקלתי, כי כבודי וגאוותי היו חשובים לי מדי. הייתי לכודה בציפורני הטבע השטני שלי ולא הייתי מסוגלת להנהיג את האמת. תשוקתי לכבוד ומעמד היתה גדולה מדי.

מאוחר יותר, האחות שלחה לי עוד מדברי האל שכללו קטע שעזר לי במיוחד. "אם תתבוננו בכך עכשיו, האם הייתם אומרים ששימוש בטובות קטנות או התרברבות או הולכת אנשים שולל בעזרת אשליות – למרות אי-אילו יתרונות וסיפוק מסוים שנדמה כלפי חוץ שאדם שמיישם את האמצעים האלה נהנה מהם – הם נתיב טוב לפסוע בו? האם זהו נתיב לעסוק בחיפוש האמת? האם זהו נתיב שיכול להביא לישועה? ברור מאוד שלא. שיטות ותחבולות אלו, שנהגו באופן מבריק ככל שיהיו, אינן יכולות להוליך שולל את אלוהים וסופן לזכות בגינוי ובסלידה מצד אלוהים, משום שמאחורי התנהגויות כאלה מסתתרות שאפתנות אישית וגישה ומהות מהסוג ששואף להתנגד לאלוהים. עמוק בתוכו, אלוהים לעולם לא יכיר באדם כזה כמי שממלא את חובתו ובמקום זאת יגדיר אותו כרשע. מהי מסקנתו של אלוהים כשהוא מטפל ברשעים? 'סוּרוּ מִמֶּנִּי עוֹשֵׂי רֶשַׁע!' כאשר אלוהים אמר, 'סוּרוּ מִמֶּנִּי', הוא שלח אנשים אל השטן, למקום שבו השטן מתגודד, ואלוהים כבר לא רצה אותם. לא רצה אותם פירושו שהוא לא יושיע אותם. אם אינך נמנה עם צאן האלוהים ולא כל שכן עם חסידי האל, אזי אינך נמנה עם אלה שאלוהים יושיע. כך מגדירים אדם כזה" ('חשיפת צוררי המשיח'). מדברי האל ראיתי שיש אנשים שנוהגים בצביעות ובזיוף כדי לתפוס מקום בלבם של אחרים. זה נראה כאילו שהם זוכים לכבוד מאחרים וששאיפותיהם ותשוקותיהם זוכות לסיפוק. אבל מה הם משיגים בסוף? הם יכולים לשטות באחרים לרגע, אבל הם לא יכולים לשטות באלוהים. אלוהים רואה לתוך ליבם וראשם, ובסופו של דבר הם יאבדו את הסיכוי לזכות בישועת האל ולעולם לא יצליחו לזכות באמת או באישורו של אלוהים. דברי האל ברורים. הוא שונא את אלו שלא מחפשים את האמת ובעלי כוונות אנוכיות, אלו שרוצים לתפוס מקום בלבם של אחרים. הוא רואה בהם עושי רע ולא מכיר בחובות שהם מבצעים. זה הפחיד אותי. פחדתי שאלוהים ינטוש אותי, שהוא ישליך אותי לשטן ושאאבד את ישועתו. הבנתי שעליתי על הנתיב הלא נכון. מפני שכל מחשבותיי ומעשיי היו כדי לקבל שבחים והערצה מאחרים, לא לקחתי בחשבון את רצון האל או מה תהיה תוצאת ההתנהגות הזו. אפילו אם זכיתי בחלק מלבות האנשים, לעולם לא אזכה באמת כי הנתיב שהלכתי בו היה מנוגד לאל. אם אמשיך ללכת בו, זה יביא לאובדני. כשחשבתי כך ידעתי שאלוהים שונא את מה שאני עושה ושהוא לא רוצה שאמשיך בכך. רגשותיי סערו בקרבי. רציתי מאוד להשתנות ולהיחלץ מהמצב הזה, לחזור לאני האמיתי שלי, ולא לשקר יותר לעולם.

מאוחר יותר, האחות קוני עודדה אותי לשתף ולהיפתח בפני האחרים ולהיות כנה, כדי שאוכל להתמלא בשקט נפשי ובשמחה. אבל כשחשבתי שאצטרך להיפתח בפני האחים והאחיות בנוגע לשחיתותי וחסרונותיי, היססתי מאוד. ואז ראיתי קטע נוסף מדברי האל: "עליך לחפש את האמת כדי לפתור כל בעיה שמתעוררת, לא משנה מה היא, ובשום אופן לא להסוות את עצמך או להעמיד פנים בפני אחרים. החסרונות שלך, המגרעות שלך, הפגמים שלך, הטבע המושחת שלך – היה גלוי לב לחלוטין לגביהם ושתף אודותם. אל תשאיר אותם בתוך-תוכך. הלמידה כיצד להיפתח היא הצעד הראשון לקראת ההיווכחות באמת וזו המשוכה הראשונה שהכי קשה להתגבר עליה. ברגע שתתגבר עליה, ההיווכחות באמת תהיה קלה. עשיית הצעד הזה מסמנת שאתה פותח את לבך ומראה את כל מה שיש בך, טוב או רע, חיובי או שלילי, ושאתה חושף את עצמך בפני האחרים ולעיני אלוהים ואינך מסתיר דבר מאלוהים, אינך מחפה על דבר, אינך מסווה דבר, אין בך הונאה ותחבולות ובנוסף, אתה פתוח וישר עם הזולת. בדרך זו, אתה חי באור, ולא רק אלוהים יבחן אותך, אלא גם אנשים אחרים יוכלו לראות שאתה פועל מתוך עיקרון ובמידה של שקיפות. אינך צריך לכסות על דבר, לבצע התאמות כלשהן או להשתמש בתחבולות כלשהן בשביל המוניטין, ההערכה העצמית והמעמד שלך, והדבר חל גם על טעויות כלשהן שעשית. עבודה חסרת טעם שכזו היא מיותרת. אם לא תנהג כך, תוכל לחיות חיים קלים וחסרי מאמץ ותימצא בתוך האור באופן מושלם. רק אנשים כאלה יכולים לזכות בשבחיו של אלוהים. אחר כך, עליך ללמוד כיצד לנתח את המחשבות והרעיונות שלך. המעשים השגויים שלך, ההתנהגויות שלך שלא ימצאו חן בעיני אלוהים, עליך להיות מסוגל לשנות ולתקן אותם מיד. מהי המטרה בלתקן אותם? המטרה היא לקבל ולאמץ את האמת, תוך דחיית הדברים שבתוכך השייכים לשטן והחלפתם באמת. נהגת להסתמך על האופי השטני שלך, כגון הערמומיות והרמייה, אבל עכשיו אינך עושה זאת. עכשיו, כשאתה עושה דברים, אתה פועל מתוך מנטליות של כנות, טוהר וציות. אם אינך מסתיר דבר, אם אינך מעמיד פנים או עושה הצגה, אם אתה חושף את עצמך בפני האחים והאחיות, אל תסתיר את המחשבות וההרהורים הפנימיים ביותר שלך אלא, במקום זאת, אפשר לאחרים לראות את הגישה הכנה שלך ואז האמת תכה בך שורש בהדרגה, היא תפרח ותישא פרי, לאט לאט היא תניב תוצאות. אם לבך הולך ונעשה ישר יותר ומכוון יותר ויותר כלפי אלוהים ואם אתה יודע להגן על האינטרסים של בית האלוהים כאשר אתה ממלא את חובתך ומצפונך מוטרד כאשר אינך מצליח להגן האינטרסים האלה, הרי שזו הוכחה לכך שהאמת השפיעה עליך והפכה להיות חייך" ("רק לבו של מי שמנהיג את האמת הוא לב ירא אל" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). ראיתי שדברי האל יכולים לשנות אנשים. כשאנשים לומדים להיפתח ולספר על שחיתותם, ולחפש את האמת, הרעיונות המוטעים שלהם וטבעם המושחת יכולים להשתנות בהדרגה. אלוהים חשף את דרכי חשיבתי המוטעות וחשף את החיפוש השגוי שלי אחר שם ומעמד, ואז הנחה אותי באמצעות דברו כדי למצוא את הנתיב הנכון לעלות עליו. היה עליי לעשות את הצעד הראשון ולהיפתח בפני האחרים, להפסיק לחשוב על המוניטין שלי ועל הכבוד שלי, להפסיק להיות ערמומית, רמאית ומעמידת פנים. היה עליי להנהיג את דברי האל ולאפשר להם להוביל את הדרך בתוכי.

באותו יום ראשון בבוקר, הצטרפתי לשיתוף כרגיל, ואמרתי לעצמי שאני חייבת להיות אמיתית, ולשתף בהבנתי באופן חופשי עם כולם. התפללתי, "אלוהיי, הפעם ברצוני להנהיג את האמת, להשתחרר מכבלי השטן ולחשוף את הצביעות והנכלוליות שלי. לא אכפת לי אם הם יאבדו את הערכתם כלפיי. אני רק רוצה להיות כנה ולספק אותך. אנא עזור לי כך שאוכל לדבר בפתיחות וביושר." אחרי שהתפללתי חשתי רגועה יותר. במהלך המפגש, חשבתי היטב על דברי האל והקשבתי ברצינות לשיתוף של האחרים לגבי התנסותם והבנתם. לא ניצלתי את הזמן הזה כדי לנסח את השיתוף שלי בכתב, ולא חשבתי איזה סוג של שיתוף האחרים יאהבו. כשעשיתי זאת, זכיתי בנאורות חדשה כתוצאה משיתופם של האחרים. כשהגיע תורי, לא חשבתי עד כמה השיתוף שלי טוב או רהוט, ואפילו שהייתי לחוצה, זה לא מנע ממני להמשיך בשיתוף. ואז דיברתי על קטע מדברי האל שריגש אותי מאוד. "כנות משמעותה שאתם נותנים את לבכם לאלוהים, שאתם לעולם לא נוהגים בו בחוסר יושר, שאתם פתוחים בפניו בכל, ושאתם לעולם לא מסתירים ממנו את האמת, לעולם לא נוהגים באופן שמוליך שולל את אלה שבמרומים ומשלה את אלה שעל פני האדמה, ושאתם לעולם לא נוקטים פעולות שנועדו אך ורק לשאת חן בעיני אלוהים. בקצרה, כנות היא הימנעות מטומאה בפעולותיכם ובדבריכם ומהונאה את אלוהים ואת האדם. ...אם יש לכם סודות שאתם לא ששים לשתף ואם אתם לא מוכנים לחשוף את סודותיכם – כלומר את הקשיים שלכם – בפני אחרים כדי לחפש את דרך האור, אני אומר שאתם לא תקבלו את הישועה בקלות, ושאתם לא תגיחו בקלות מהחושך" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, שלוש תוכחות). קישרתי בין הקטע הזה לבין חוויותיי האישיות, ואז חשפתי את נשמתי בסוף, והראיתי להם את הפרצוף האמיתי שלי. לא דאגתי בכלל ממה שהם יגידו עליי. אמרתי להם, "כל הזמן הזה עשיתי הצגה גדולה, העמדתי פנים שאני דוברת אנגלית שוטפת. האמת היא שכתבתי את כל השיתופים שלי מראש ואפילו הקלטתי אותם כדי להתאמן כך שאישמע טבעית יותר, וכדי שאז דעתכם עליי תשתפר. עשיתי זאת רק כדי לזכות בשבחים שלכם ושתעריצו אותי. הולכתי אתכם שולל..." חשבתי שהם יכעסו עליי אחרי הווידוי שלי, אבל הם אמרו לי שאני לא צריכה לדאוג אם השיתוף שלי אינו מושלם, כי כולנו אותו הדבר. אלוהים רוצה שנהיה אמיתיים, לא שנהיה מסובכים מדי ולא מעשיים. אם לא אשתף מהלב, ואם זו תהיה סתם דוקטרינה, מה הטעם בזה? זה ריגש אותי מאוד. הם לא כעסו עליי בכלל, וחלקם אמרו שהם מבינים למה התנהגתי כך, ושההתנסות שלי עזרה להם. זו היתה הפתעה נעימה עבורי. לאחר שנפתחתי בפני כולם לגבי שחיתותי, הרגשתי הקלה עצומה. סוף סוף הייתי חופשיה, חופשיה להשתחרר מכבלי הטבע השטני שלי. השטן השתמש בגאווה ובמוניטין שלי כדי למנוע ממני להנהיג את האמת, אבל כשדברי האל לימדו אותי על עצמי, והתחלתי לנהוג כאדם ישר ולהיפתח בכנות בפני אחרים, הרגשתי שעשיתי צעד אחד לקראת אלוהים ושהסרתי את הספקות ואת המכשולים שהיו ביני לבין אחיי ואחיותיי. במשך זמן כה רב דבקתי ביהירותי ולא הצלחתי לומר את האמת, מפני שדאגתי מאוד לכבודי, במקום לדאוג לרצון האל. במשך זמן רב, בחרתי להסוות את עצמי כדי לספק את יהירותי וליהנות משבחי אחרים, אבל זה לא מה שאלוהים רצה. למעשה, פגעתי באלוהים במשך זמן רב. אבל אלוהים תמיד מחל לי והיה סבלן כלפיי, וחיכה שאשתנה. אני אסירת תודה על אהבתו העצומה של אלוהים.

ההתנסות הזו לימדה אותי את חשיבות החיפוש אחר האמת. הדרך היחידה להשתחרר מכבלי הטבע השטני היא להיות אדם ישר ולהנהיג את האמת. הדרך היחידה לזכות באושר ושלווה אמיתיים היא לבחור באמת. פעם הייתי ערמומית מאוד, צבועה מאוד, אבל כעת החלטתי להנהיג את האמת ולהיות כנה. זה הדבר הכי חשוב עבורי. אני רק רוצה שהאל ימשיך להנחות אותי כך שאוכל להנהיג יותר מהאמת.