נכתב על ידי ז'וי קיו, מלזיה

אני קוסמטיקאית ובעלי חקלאי; נפגשנו במלזיה באירוע זריקת תפוזים, פעילות מסורתית לנשים שמנסות למצוא אהבה. חתונתנו, שכומר נכח בה, נערכה בכנסייה שנה לאחר מכן. התפילה של הכומר לנישואינו נגעה ללבי מאוד ולמרות שלא הייתי דתייה, פניתי בתחינה שקטה לאלוהים: "מי ייתן והגבר הזה יוקיר אותי נאמנה, ידאג לי, ויהיה לבן לווייתי לאורך שארית חיי".

לאחר שהתחלנו את חיי הנישואין, הקונפליקטים ביני לבין בעלי החלו לצוץ זה אחר זה. הוא נהג לצאת מהבית בשעה ארבע לפנות בוקר כדי למכור ירקות ולא חזר עד שבע בערב, ואילו אני סיימתי לעבוד רק לאחר עשר בערב. היה לנו מעט מאוד זמן ביחד. בכל פעם שסחבתי את גופי העייף בחזרה הביתה, קיוויתי לקבל דאגה, תשומת לב והבנה ממנו. רציתי שהוא ישאל אותי איך היה בעבודה, האם אני מאושרת או לא. אבל לאכזבתי, בכל פעם שהגעתי הביתה מהעבודה, אם הוא לא צפה בטלוויזיה, הוא נהג להתעסק בטלפון שלו, ולפעמים הוא אפילו לא טרח לברך אותי לשלום. זה היה כאילו אני לא קיימת כלל. עניין זה גרם לי לייאוש ובהדרגה פיתחתי חוסר שביעות רצון מבעלי.

פעם קרה שהתעוררה מחלוקת ביני לבין לקוחה והרגשתי עצבנית ושנגרם לי עוול. לאחר שהגעתי הביתה רציתי לפרוק את אשר על לבי עם בעלי וקיוויתי שהוא ינחם אותי. אבל להפתעתי, בזמן שהוא שיחק בטלפון שלו, הוא בקושי התייחס אליי ולא הקדיש לי תשומת לב. אחר כך הוא הוריד את ראשו וחזר מיד לטלפון שלו. האדישות המוחלטת שלו כלפיי היתה מרגיזה מאוד, לכן ניגשתי אליו וצעקתי "האם אתה עשוי מאבן? אתה לא יכול אפילו לנהל שיחה? אכפת לך בכלל ממישהו?" כשהוא ראה אותי כה נסערת, הוא סירב לענות. ככל שנתקלתי ביותר שקט ממנו, כך הצטבר יותר כעס בתוכי. נדנדתי לו ונדנדתי לו, נחושה בדעתי לגרום לו להגיד משהו. באופן מפתיע הוא פתאום החל לצעוק עליי בחזרה, "לא דיברת מספיק כבר?" זה גרם לי להרגיש כעס רב עוד יותר ותחושת עוול חזקה עוד יותר, אז המשכתי לנסות לדבר אליו בהיגיון. לבסוף, הוא סירב לדבר כלל, כך שהוויכוח בינינו הגיע לסיומו פחות או יותר. בפעם אחרת כשהתלוננתי בפני בעלי על משהו שהרגיז אותי בעבודה בחושבי שהוא ינסה לגרום לי להרגיש טוב יותר, במקום זאת הוא ענה בצורה מקוטעת, קרה כקרח, "צריך שניים לטנגו. כל מה שאת רואה זה בעיות של אנשים אחרים – למה את לא מסתכלת על עצמך?" דמי רתח מיד ולא יכולתי לעצור את עצמי מלנזוף בו. מלאת תרעומת חשבתי, "איזה מין בן אדם הוא? למה התחתנתי עם מישהו כמוהו? אין לו שום התחשבות ברגשות שלי – אין לו אף לא מילת נחמה אחת בשבילי!" מאז ואילך הפסקתי כמעט לחלוטין לחלוק איתו את מה שקרה לי בעבודה. במועד מסוים מאוחר יותר הוא ניסה לשאול אותי על העבודה שלי, אבל לא הרגשתי שאני רוצה לחלוק איתו זאת. בהדרגה הוא הפסיק לשאול אותי לגמרי. נושאי השיחה המשותפים שלנו הצטמצמו אט-אט, ובכל פעם כשקרה משהו מתסכל, פשוט הלכתי למצוא חברה שתטה לי אוזן קשבת. מדי פעם הייתי נשארת עד מאוחר על מנת לדבר עם מישהו ולא הייתי מגיעה הביתה לפני חצות. אפילו כשהגעתי הביתה בשעות מאוחרות כל כך, עדיין נדמה היה שלא אכפת לו והוא רק אמר שאני מתייחסת לבית שלנו כאילו הוא בית מלון. חשתי עצבנית מאוד, חוסר שביעות הרצון מבעלי גבר והוביל אותנו לריבים וויכוחים בתדירות גבוהה. שנינו סבלנו. לא רציתי שדברים יימשכו בדרך זו, אז החלטתי למצוא הזדמנות לשיחה טובה איתו.

יום אחד לאחר ארוחת הערב, שאלתי אותו "אתה באמת לא יכול לסבול אותי, נכון? למה אתה אף פעם לא שם לב אליי? אם יש לך בעיה איתי, פשוט תגיד לי ישירות". כשהוא לא אמר מילה בתגובה, המשכתי להציק לו. במפתיע הוא צעק עליי בעצבנות, "תפסיקי לשאול אותי את כל השאלות הללו! כל דבר הוא בעיה בשבילך – נמאס לי מזה!" תגובה שכזו ממנו עוררה בי כעס, והתחלנו להתווכח שוב,מקניטים זה את זו. הדבר נמשך זמן מה עד שהוא נעמד ודחף אותי. איבדתי את שיווי המשקל ונחתתי על הספה. לבי נשבר לראות את בעלי מרים עליי יד. חשבתי, "זהו הבעל שבחרתי בכזו קפידה? אלה הנישואים שהיו לי תקוות גדולות כל כך לגביהם? איך הוא יכול להתייחס אליי כך? מאותו רגע לא תליתי בו יותר תקוות.

באפריל 2016, התמזל מזלי ואחות אחת חלקה עימי את בשורתו של ישוע אדוננו. היא אמרה שאדוננו אוהב אותנו ומוסמר לצלב כדי להושיע אותנו. אהבתו נגעה בי ולכן קיבלתי את בשורתו של אדוננו. כשדיברתי מאוחר יותר עם הכומר על הבעיות בנישואים שלי, הוא אמר לי "אנחנו לא יכולים לשנות אף אחד אחר אלא אם כן נשנה תחילה את עצמנו. אנחנו צריכים לקחת דוגמה מאדוננו ישוע ולתרגל סובלנות וסבלנות לאחרים". אז התחלתי לנסות לשנות את עצמי. התחלתי לחזור הביתה ישר עם סיום עבודתי ולנקות את הבית, ולפעמים כשבעלי התעלם ממני והייתי קרובה לאבד את קור רוחי, הייתי מתפללת לאדוננו, ומבקשת ממנו להעניק לי סובלנות וסבלנות. בפעמים שבהן לא יכולתי לשלוט על עצמי ונכנסתי לוויכוח עם בעלי, אחר כך הייתי מנסה לעשות את המאמץ הראשוני בכדי להרגיע את הרוחות. לאחר שראה את השינויים שהתרחשו בי, גם בעלי החל להאמין באדוננו. ברגע ששנינו הפכנו למאמינים, התווכחנו בתדירות פחותה ותקשרנו יותר. הייתי מלאת הכרת תודה לאדוננו לאחר שצפיתי בישועה הפרטית שלו בעבורנו.

אבל הזמן חלף ועבר ועדיין לא יכולנו לשלוט במצבי הרוח שלנו. ויכוחים ביתיים עדיין היו מתפרצים לפעמים, במיוחד כאשר האדם השני היה במצב רוח רע. במצב שכזה אף אחד מאיתנו לא יכל לתרגל סובלנות וסבלנות. כתוצאה מכך הוויכוחים שלנו הפכו לעזים יותר ויותר. ליבי היה מלא כאב לאחר כל ויכוח, והייתי מתפללת לאדוננו "אדוני, אתה מלמד אותנו להיות סובלניים וסבלניים, אבל אני לא מצליחה לעשות את זה. כשאני רואה את בעלי עושה משהו שאני לא אוהבת, אני מרגישה מאוד מתוסכלת ממנו. אדוני, מה עליי לעשות?" לאחר מכן התחלתי ללכת לכל שיעור שאורגן על ידי הכנסייה בתקווה למצוא נתיב למילוי מצוות, אבל תקוותי לא התממשה. פניתי למנהיג הקבוצה שלנו לעזרה, והוא רק אמר "גם אשתי ואני מתווכחים לעתים קרובות. אפילו פאולוס אמר 'שֶׁהֲרֵי אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי בִּי, כְּלוֹמַר בִּבְשָׂרִי, לֹא שׁוֹכֵן הַטּוֹב. אָמְנָם לִרְצוֹת אֲנִי יָכוֹל, אַךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב אֵינֶנִּי יָכוֹל' (רומים ז' 18). לאף אחד אין פתרון לבעיה שאנחנו מתמודדים איתה – המעגל של עשיית חטא והתוודות. כל מה שאנחנו יכולים לעשות הוא להתפלל לאדוננו ולבקש את רחמיו". נותרתי מבולבלת למשמע דבריו. הייתכן שנידונו לבזבז את שארית חיינו שקועים בקונפליקט?

במרץ 2017, בעלי, שתמיד היה שתקן, הפך פתאום לאיש שיחה נלהב. בנוסף לכך, לעתים קרובות הוא החל לחלוק עימי את ההבנה שלו לגבי כתבי הקודש, ומה שהדהים אותי אף יותר היה ששיתופיו היו באמת מלאי אור. הייתי מלאת פליאה; זה היה כאילו הוא הפך פתאום לאדם אחר, והדברים שהוא היה אומר היו מלאי תובנות. רציתי לברר מה התרחש. ביום מן הימים גיליתי בטעות שהוא היה חבר בקבוצה באפליקציה של מדיה חברתית, וללא דיחוי שאלתי אותו על מה הוא היה משוחח איתם. במבט רציני מאוד על פניו, הוא אמר לי שהוא שוקל את עבודת אחרית הימים של האל הכול יכול, שאדוננו ישוע כבר חזר וששמו האל הכול יכול. הוא אמר שהאל הכול יכול כבר ביטא מיליון מילים ועשה את עבודת השיפוט וטיהור האנושות באחרית הימים. הוא גם אמר שזה מילא את הנבואה התנ"כית הזו: "שֶׁהֲרֵי עֵת לְהַתְחִיל הַמִּשְׁפָּט מִבֵּית אֱלֹהִים" (פטרוס א' ד' 17). בעלי אמר לי שכאשר אנחנו מחפשים את הופעת האל ועבודתו, עלינו להתמקד בשמיעת קולו של אלוהים במקום להיצמד באופן עיוור לרעיונות ולדמיונות שלנו. אם אנחנו לא מחפשים את האמת אלא פשוט מחכים באופן פאסיבי להתגלות האל, לא נוכל לקבל בברכה את חזרתו של אדוננו. דבריו הממו אותי ונראו לי כלא מתקבלים על הדעת. מאוחר יותר עלה בדעתי ששמעתי בעבר כומר הודי אומר, שאם אי פעם נשמע משהו על חזרתו של אדוננו, עלינו לחפש בלב פתוח ולחקור את זה ברצינות; אסור לנו להסתמך על הרעיונות והדמיונות שלנו ולשפוט באופן עיוור. אז נשאתי תפילה לאדוננו: "אדוני, אם האל הכול יכול הוא באמת החזרה שלך, אנא הובל והנחה אותי כדי שאוכל לחפש אחר האמת ולחקור אותה בלב פתוח. אם לא כך הדבר, אנא הגן על ליבי כך שלא אסטה ממך. אמן!"

פתחתי את הברית החדשה לאחר התפילה הזו וראיתי את הדבר הבא בחזון יוחנן 3:20: "הִנְנִי עוֹמֵד לְיַד הַדֶּלֶת וְדוֹפֵק. אִישׁ כִּי יִשְׁמַע אֶת קוֹלִי וְיִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת, אֶכָּנֵס אֵלָיו וְאֶסְעַד אִתּוֹ וְהוּא אִתִּי". היה לי רגע פתאומי של השראה וחשתי שהיה זה אדוננו שמדבר אליי, אומר לי שכשהוא יחזור הוא ידפוק על דלתי; הרגשתי שהיה זה הוא שמצווה עליי להקשיב לקולו ולפתוח את הדלת, בדומה לבתולות החכמות בכתבי הקודש שמיהרו לקבל את החתן כששמעו את קולו. לאחר מכן חשבתי על יוחנן 16:12-13: "עוֹד רַבּוֹת יֵשׁ לִי לְהַגִּיד לָכֶם, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָשֵׂאת זֺאת עַכְשָׁו. אֲבָל הוּא, אֲשֶׁר הוּא רוּחַ הָאֱמֶת, כְּשֶׁיָּבוֹא יַדְרִיךְ אֶתְכֶם אֶל כָּל הָאֱמֶת, כִּי לֹא יְדַבֵּר מֵעַצְמוֹ, אֶלָּא אֶת אֲשֶׁר הוּא שׁוֹמֵעַ יְדַבֵּר וְאֶת הַבָּאוֹת יוֹדִיעַ לָכֶם". כשהרהרתי בפסוקי כתבי הקודש הללו, תחושת התרגשות התעוררה בתוכי. הבנתי שאדוננו אמר לנו מזה זמן רב שבחזרתו הוא יבטא יותר מילים ויעניק לנו את האמת. והרי עבודת האל הכול יכול באחרית הימים היא העבודה של ביטוי מילים כדי לשפוט ולטהר את האנושות – הייתכן שהאל הכול יכול הוא באמת אדוננו ישוע שחזר? אם אדוננו באמת חזר וביטא את האמיתות שלו כדי לפתור את כלל קשיי האנושות, אזי יש תקווה עבורנו להימלט מכבלי החטא. אולי יוכלו אז הבעיות ביני לבין בעלי להיפתר? מבלי לבזבז זמן ביקשתי מבעלי לקשר ביני לבין האחים והאחיות מכנסיית האל הכול יכול; רציתי לחקור גם אני את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים.

בעודנו באסיפה, כמה אחים ואחיות מכנסיית האל הכול יכול בחרו כמה פסוקים מכתבי הקודש לשיתוף איתי, אודות היבטים שונים של האמת, כגון אופן חזרתו של האל, שמו החדש של האל, ואיזו עבודה הוא יעשה. השיתוף שלהם היה משכנע להפליא וחדש לחלוטין בעבורי. רציתי לדעת יותר על עבודתו של האל באחרית הימים, אז שבתי והתפללתי לאלוהים וביקשתי ממנו להאיר את עיניי כדי שאוכל להבין את דבריו. באמצעות הקריאה בדברי אלוהים וההאזנה לשיתוף של האחים והאחיות, הבנתי בהדרגה את מטרתו של אלוהים בניהולו את האנושות, את שלושת שלבי עבודתו להצלת המין האנושי ואת התוצאה והיעד של האנושות. בזמן שבחנתי את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, עדיין לא יכולתי להפסיק להתקוטט עם בעלי על מיני עניינים קטנים וקטנוניים. לאחר מעשה, הרגשתי אשמה ונסערת ושאלתי את עצמי, "מדוע לעולם לא אוכל לנהוג לפי דברי אלוהים?" נותרתי נבוכה. באחת האסיפות שאלתי אחות מסוימת, "למה אני ובעלי תמיד מתווכחים? מדוע איננו יכולים להסתדר בשלום?" היא מצאה בעבורי כמה פסקאות מדברי אלוהים. "לפני שהאדם נגאל, נשתלו בו כבר רבים מהרעלים של השטן. לאחר אלפי שנות השחתה בידי השטן, יש כבר בתוך האדם טבע שמתנגד לאלוהים. לפיכך כשהאדם נגאל, זו רק גאולה, שבה האדם נקנה במחיר גבוה, אך האופי הרעיל שבתוכו לא חוסל. האדם המזוהם כל כך מוכרח לעבור שינוי כדי להיות ראוי לשרת את אלוהים. באמצעות העבודה הזו של משפט וייסורים, האדם יכיר באופן מלא את המהות המזוהמת והמושחתת שבתוכו, ויהיה מסוגל להשתנות לגמרי ולהתנקות. רק כך האדם יוכל להיות ראוי לשוב לעמוד בפני כס מלכותו של אלוהים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, תעלומת ההתגלמות (4)). "אף על פי שישוע עשה עבודה רבה בקרב בני האדם, הוא רק השלים את גאולת האנושות כולה והיה לקורבן החטאת של האדם, והוא לא ריפא את טבעו המושחת של האדם. על מנת להושיע את האדם מהשפעתו של השטן באופן מלא, לא רק שישוע צריך היה לקחת על עצמו את חטאי האדם כקורבן חטאת, אלא שאלוהים צריך היה לעשות עבודה רבה יותר כדי להשלים את ריפוי האדם מטבעו, שהושחת על ידי השטן. על כן, לאחר שאלוהים מחל לאדם על חטאיו, אלוהים חזר לבשר ודם כדי להוביל את האדם לעידן חדש, והתחיל את עבודת הייסור והמשפט, והעבודה הזו הביאה את האדם למישור נעלה יותר. כל מי שנשמע לריבונותו של אלוהים ייהנה מאמת נעלה יותר ויקבל ברכות רבות יותר. בני האדם האלה יחיו באור באמת ובתמים ויזכו באמת, בדרך ובחיים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הקדמה).

אז היא חלקה עמי את השיתוף הבא: "בראשית, אדם וחוה חיו באושר בפני אלוהים בגן עדן. לא היו ויכוחים, לא היה סבל. אבל אחרי שהם הקשיבו לנחש ואכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע, הם התרחקו מאלוהים ובגדו בו, איבדו את חיבתו והגנתו של אלוהים וחיו בכפיפות לשטן. ימי העצב והסבל החלו אז. כך זה היה עד כה, ועם הזמן הושחתנו יותר ויותר על ידי השטן. אנו גדושים בטבע מושחת ושטני. כולנו שחצנים, אנוכיים, רמאים ועיקשים עד מאוד. אנו מרוכזים בעצמנו בכל דבר ועניין, תמיד רוצים שאחרים יקשיבו לנו. זו הסיבה שאנשים נלחמים זה בזה ורוצחים זה את זה. אפילו בין הורים וילדים ובין בעלים ורעיות אין סובלנות וסבלנות זה לזה, והם אינם מסוגלים להסתדר זה עם זה בהרמוניה – אין לנו אפילו מצפון והיגיון בסיסיים. למרות שנגאלנו על ידי ישוע אדוננו, למרות שאנו מתפללים לאלוהים, מתוודים וחוזרים בתשובה ועובדים קשה כדי לדבוק בתורתו של האל, עדיין איננו מסוגלים לא לחטוא ולהתנגד לאלוהים. הסיבה לכך היא שישוע אדוננו ביצע רק את עבודת הגאולה של האנושות. הוא לא ביצע את מלוא עבודת ההצלה והטיהור של האנושות. קבלת הישועה של ישוע אדוננו פירושה שאיננו משתייכים עוד לחטא ויש לנו הזדמנות לבוא בפני אלוהים בתפילה, לקבל את רחמיו ולזכות במחילה על חטאינו. יחד עם זאת, לא נוקינו מהטבע המושחת שלנו. אופיינו החוטא נטוע עמוק בתוכנו. אנו עדיין זקוקים לשובו של אלוהים באחרית הימים כדי שיבצע את שלב העבודה ויטהר וישנה את האנושות, ובכך יפתור את בעיית האופי החוטא שלנו. ועכשיו אלוהים התגלם שוב בבשר ודם, וביטא את המלים שיעשו את עבודת השיפוט והטיהור, כדי להציל אותנו באופן מלא מטבענו המושחת ולאפשר לנו להיחלץ מהשפעת השטן ולהיוושע באופן מלא. כל עוד אנו מתמידים בעבודתו החדשה של אלוהים, מקבלים את המשפט והייסורים שבדבריו, מבקשים את האמת ומממשים את דברי אלוהים, הטבע המושחת שלנו ישתנה בהדרגה. רק כך נוכל לממש צלם אנוש של ממש, ורק אז נוכל להגיע להרמוניה ביחסינו עם אחרים".

סוף סוף הבנתי, מדבריו של אלוהים ומהשיתוף של אחות זו, שהסיבה לכך שחיינו תמיד במצב זה של חטא ואחר כך התוודת, היא משום שלמרות שישוע אדוננו ביצע את עבודת הגאולה של המין האנושי, חטאינו כמאמינים נסלחו בלבד. עם זאת, האופי הפנימי החוטא שלנו עדיין נטוע עמוק מאוד בתוכנו וטבענו השטני טרם טוהר. דוגמה מושלמת לכך היא האופן שבו התכוונתי לתרגל סבלנות וסובלנות בהתאם לתורתו של האל, אך ברגע שבעלי אמר או עשה משהו שלא מצא חן בעיניי, לא יכולתי לעצור בעצמי ויצאתי מכליי. פשוט לא יכולתי לרסן את עצמי, יהיה מה שיהיה. ללא עבודת ההצלה של אלוהים, יהיה זה בלתי אפשרי בעבורנו להשיל מעלינו את הטבע השטני והמושחת שלנו בכוחנו בלבד. ועכשיו, אלוהים שוב התגלם בבשר ודם והגיע לבצע את עבודת המשפט והטיהור של האנושות. על ידי קבלת עבודתו החדשה של אלוהים ורדיפת האמת בכנות, יש לנו הזדמנות לשנות את טבענו. חשתי נרגשת ממש ואסירת תודה עד מאוד על רחמיו של האל, אשר אפשרו לי לשמוע את קולו. אבל משהו עדיין לא היה ברור לי לגמרי – ידעתי שאלוהים הגיע הפעם כדי לבטא מלים שיטהרו וישנו אותנו, אבל איך מלים יכולות לשפוט ולטהר את טבענו המושחת? אז הבעתי בפני האחות את המבוכה שלי.

האחות קראה בעבורי קטע נוסף מדברי אלוהים. "באחרית הימים, המשיח משתמש באמיתות שונות כדי ללמד את האדם, לחשוף את מהות האדם ולנתח את דבריו ומעשיו של האדם. הדברים האלה מורכבים מאמיתות שונות, כגון חובת האדם, האופן שבו האדם צריך להישמע לאלוהים, האופן שבו האדם צריך להיות נאמן לאלוהים, האופן שבו האדם צריך להביא לידי ביטוי את האנושיות הרגילה, וכן את חוכמתו וטבעו של אלוהים, וכן הלאה. כל הדברים האלה מתמקדים במהות האדם ובטבעו המושחת. בפרט, הדברים שחושפים כיצד האדם דוחה בבוז את אלוהים נאמרים ביחס לכך שהאדם הוא התגלמות השטן וכוח אויב נגד אלוהים. כשאלוהים עושה את עבודת המשפט, הוא לא רק מבהיר את אופיו של האדם בדברים מעטים בלבד, אלא מבצע התגלות, טיפול וגיזום בטווח הארוך. את השיטות האלה של ההתגלות, הטיפול והגיזום לא ניתן להחליף במילים רגילות, אלא רק באמת, שהיא לא ברשותו של האדם כלל. רק שיטות כאלה כזו נחשבת למשפט – רק באמצעות משפט כזה אפשר לשכך את האדם ולשכנע אותו לגמרי להישמע לאלוהים ולהכיר את אלוהים באמת. עבודת המשפט גורמת לאדם להבין את פניו האמיתיות של אלוהים ואת האמת על מרדנותו שלו. עבודת המשפט מאפשרת לאדם לרכוש הבנה רבה על רצונו של אלוהים, על מטרת עבודתו של אלוהים, ועל המסתורין שהאדם לא יכול להבין. היא גם מאפשרת לאדם לזהות ולדעת את מהותו המושחתת ואת שורשי שחיתותו, וכן לגלות את כיעורו של האדם. ההשפעות האלה נגרמות כולן על ידי עבודת המשפט, מפני שמהותה של העבודה הזו היא למעשה עבודת פתיחת האמת, הדרך והחיים של אלוהים לכל מי שמאמין בו. העבודה הזו היא עבודת המשפט שעושה אלוהים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, המשיח עושה את עבודת המשפט באמצעות האמת).

היא המשיכה לשתף איתי. "דברי אלוהים מסבירים לנו בבירור כיצד הוא מבצע את עבודת השיפוט. הוא משתמש במלים כדי לשפוט ולטהר את האנושות. הוא בעיקר משתמש במלים כדי לחשוף ולנתח באופן ישיר את האופי והמהות המושחתים שלנו ואת טבענו השטני. הוא גם אמר לנו בבירור כיצד עלינו להישמע לו ולעבוד אותו, כיצד לממש אנושיות נכונה, כיצד לבקש אמת כדי להשיג שינוי של אופיינו, כיצד להיות אנשים ישרים, מהו רצונו ומהן דרישותיו מבני האדם. הוא אמר לנו איזה סוג של אנשים הוא אוהב ומאיזה סוג של אנשים הוא נפטר, ועוד. הוא גם מפעיל אנשים, אירועים, עצמים וסביבה, כדי לגזום אותנו ולהתמודד איתנו, לבחון ולזכך אותנו. פעולה זו חושפת את טבענו המושחת ומאלצת אותנו לבוא בפני אלוהים ולבקש אמת, לקבל את המשפט והייסורים שבדבריו, לעשות חשבון נפש ולהכיר את עצמנו. כשאנחנו מקבלים את דברי המשפט והייסורים של אלוהים, אנו מרגישים שהוא מדבר איתנו, פנים אל פנים, בבהירות, וחושף לגמרי את המרדנות וההתנגדות שלנו כלפיו, את המניעים השגויים שלנו ואת התפיסות והדמיונות שלנו. רק אז אנו יכולים לראות כי אופיינו ומהותנו מלאי גאוותנות, יהירות, כחש, מרמה, אנוכיות וסלידה. אנו רואים כי אנו אין לנו כלל לב ירא-אלוהים וכי חיינו מתנהלים לחלוטין על בסיס האופי השטני המושחת שלנו, שכל מה שאנו מבטאים הוא טבענו השטני, וכי אין בנו כלל צלם אנוש. אנו מתחילים לשנוא את עצמנו ולהיגעל מעצמנו ממעמקי לבנו, ומבקשים לא לחיות עוד תחת השפעת השטן, לא להיות לכלי משחק בידיו ולא להיפגע על-ידו. בנוסף, באמצעות המשפט והייסורים של האל אנו מבינים את מהותו הקדושה של אלוהים ואת טבעו הצודק שאינו סובל עבירה כלשהי. אנו מפתחים בקרבנו לב מלא יראת כבוד לאלוהים ונכונות להוציא לפועל את האמת, כדי לרצות את האל. ברגע שאנו מתחילים ליישם את האמת, טבעו הטוב והרחום של אלוהים נגלה בפנינו. על ידי קריאה מתמדת בדברי אלוהים והתנסות במשפט ובייסורים שלו, אנו משיגים הבנה עמוקה יותר של אופיינו המושחת. אנו מבינים טוב יותר את האמיתות שהאל מביע ומגלים נכונות רבה אף יותר לקבל את המשפט והייסורים שלו ולהיכנע להם, לנטוש את הבשר, להוציא לפועל את האמת ולרצות את אלוהים. אנו מבטאים פחות ופחות שחיתות ויישום האמת הופך קל יותר יותר עבורנו, ובהדרגה אנו עולים על הדרך של יראת אלוהים והתרחקות מרע. על ידי התנסות במשפט ובייסורים שבדברי אלוהים, כולנו מסוגלים לאשר מעומק לבנו שזהו המזור לכל המחלות, אשר מושיע ומרפא אותנו מטבענו המושחת. זו האהבה האמיתית של אלוהים אלינו, בני האדם המושחתים, ובלי שנחווה את המשפט והייסורים שבדברי אלוהים, לעולם לא נוכל לשוות לנו צלם אנוש אמיתי".

דברי אלוהים והשיתוף של האחות השפיעו עלי עמוקות. חשתי שעבודת המשפט והייסורים של אלוהים באחרית הימים אכן מעשית מאוד, וכי אם ברצוננו לשנות את טבענו המושחת, עלינו לחוות את המשפט והייסורים שבדברי האל. אחרת, נחיה במעגל נצחי של חטא והתוודות ולעולם לא נימלט מכבלי החטא. לפיכך, נשאתי תפילה מעומק לבי לאלוהים וביקשתי ממנו להשקות ולהאכיל אותי במלותיו, ולכונן סביבה שתשפוט ותייסר אותי, כדי שאוכל להכיר את עצמי, וכדי שטבעי המושחת יוכל להשתנות בהקדם ואוכל לשוות לי צלם אנוש אמיתי.

לאחר שקיבלתי את עבודתו של אלוהים באחרית הימים, זכיתי גם להבנה מחודשת של הנישואין שאלוהים הסדיר עבורי. בשלב מסוים, אחות אחת הקריאה לי כמה פסקאות מדברי אלוהים. "בני אדם מטפחים אשליות רבות באשר לנישואין בטרם יחוו אותם בעצמם, וכול האשליות האלה נפלאות. נשים מדמיינות כי "החצי השני" שלהן יהיה הנסיך המקסים מהאגדות, וגברים מדמיינים כי יתחתנו עם שלגייה. הפנטזיות האלה מראות, שלכול אדם יש דרישות מסוימות מהנישואין, מערכת משלו של דרישות ואמות מידה" (הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ג'). "נישואין הם נקודת מפנה חשובה בחיי אדם. זהו תוצר של הגורל האנושי, חולייה בעלת חשיבות מכרעת בגורלו. הם אינם מושתתים על רצונו או העדפותיו האישיים של אדם כלשהו ואינם מושפעים מגורמים חיצוניים כלשהם, אלא נקבעים באופן מלא על ידי גורלם של שני הצדדים, על ידי הסידורים והקביעות מראש של הבורא באשר לגורלם של בני הזוג" (הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ג'). "כשהאדם נכנס למערכת נישואין, מסעו בחיים ישפיע על 'החצי השני' שלו וייגע בו, ובדומה לכך, מסעו או מסעה של בן או בת זוגו בחיים, ישפיע על גורלו בחיים וייגע בו. במילים אחרות, גורלות אנושיים קשורים זה בזה, ואיש אינו יכול למלא את משימתו בחיים או לבצע את תפקידו באופן עצמאי לחלוטין מאחרים. ללידתו של האדם יש השפעה על שרשרת עצומה של מערכות יחסים. הגדילה כרוכה אף היא בשרשרת מורכבת של מערכות יחסים. ובדומה לכך, נישואין מתקיימים באופן בלתי נמנע בתוך רשת ענקית ומורכבת של קשרים אנושיים, שכול חבר בה מעורב ושמשפיעה על גורלו של כול מי שמהווה חלק ממנה. נישואין אינם תוצר של משפחותיהם של שני בני הזוג, הנסיבות שבהן גדלו, המראה החיצוני שלהם, גילם, תכונותיהם, כישרונותיהם או גורמים אחרים כלשהם, אלא הם נובעים ממשימה משותפת ומגורלות הקשורים זה בזה. זהו מקור הנישואין, תוצר של גורל אנושי אשר מתוזמר ומסודר על ידי הבורא" (הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, אלוהים עצמו, הייחודי ג'). אחר כך, היא שיתפה איתי. "כל הסדר נישואין שלנו נקבע מראש על ידי אלוהים, ואלוהים קבע זה מכבר עם מי נקים משפחה – כל זה מוסדר באמצעות חכמתו של אלוהים. הנישואין שהוא בוחר עבורנו אינם תלויים במעמד החברתי שלנו, במראה החיצוני שלנו או באיכותנו, אלא הם נקבעים על סמך ייעוד חייהם של בני הזוג. עם זאת, אנו נשלטים על ידי טבענו המושחת, ולכן יש לנו כל הזמן דרישות רבות מבני הזוג שלנו ותמיד אנו רוצים שהם יעשו דברים בדרך שלנו. כאשר הם לא נוהגים כך, אנו מסרבים לקבל זאת ומרגישים לא מרוצים. אנו מתווכחים איתם וכועסים, או אפילו מתלוננים, ואנחנו מאשימים את אלוהים ולא מבינים אותו כהלכה. התוצאה היא ששני בני הזוג חיים בכאב. סוג כזה של כאב לא נגרם על ידי אף אדם אחר, והוא גם לא נגרם על ידי שלטונו של אלוהים והסדריו, אלא הוא נגרם מכיוון שאנו חיים על פי טבענו המושחת והיהיר. סוג כזה של טבע מושחת מעמת אותנו עם שלטונו של אלוהים. איננו מסוגלים להתמסר לתיזמור ולהסדרים שלו."

כששמעתי את השיתוף של אחות זו, הרהרתי במערכת היחסים שלי עם בעלי. תמיד ביטאתי חוסר שביעות רצון ממנו ותמיד דרשתי שיעשה הכל בדרך שלי. אם הוא לא חשב עליי, לא הפגין התחשבות ואכפתיות כלפיי, לא שאל לשלומי, רטנתי כלפיו וחשבתי שהוא אינו אדם טוב. התנשאתי עליו בהרבה אופנים וניהלתי מלחמה קרה איתו, תוך סירוב להכיר בו. בסופו של דבר, הבנתי שאני באמת שחצנית, יהירה, אנוכית ובזויה. הייתי אישה שרק חושבת על האינטרסים שלה ולא מתייחסת כלל לרגשותיהם של אחרים. משהרהרתי בכך לעומק, הבנתי שאין זה נכון כלל שלבעלי לא אכפת ממני. הוא פשוט מופנם יותר ולא מרבה להביע רגשות. היו לו גם מחשבות והעדפות משלו, אבל אני התעקשתי לאלץ אותו לעשות דברים שהוא לא אוהב לעשות. תמיד רציתי שכל מה שהוא עושה ייסוב סביבי, ודבר זה עורר מחלוקות רבות כל כך בינינו. לא יכולתי אלא לחוש חרטה על התנהגותי בעבר. חשבתי גם על מה שבעלי אמר – שבעבר הייתי זו שחלקה עימו את בשורת האל, ואילו עכשיו הוא חלק עימי את בשורת האל של אחרית הימים. זה היה החסד הגדול של אלוהים וההסדר המופלא שלו בעבורנו. שנינו בורכנו מאוד, אבל לא הכרתי שום תודה על כך. במקום זאת, לא הייתי מוכנה להתמסר לנישואין שאלוהים הסדיר עבורי והאשמתי את אלוהים ללא הרף. הבנתי שאני שחצנית כל כך, חסרת היגיון כל כך! תודה לאל שהדריך אותי בדבריו. מצאתי את שורש כל הסבל של נישואיי – חשתי הקלה ופורקן בלבי. בנוסף, נעשיתי נכונה מאותה עת ואילך להישען על אלוהים ולהביט אליו במהלך חיי, לנטוש את טבעי השחצני, היהיר והמושחת ולתקשר בהרמוניה עם בעלי.

מאז, בעלי ואני קוראים את דבריו של אלוהים ומשתפים יחד את האמת לעתים קרובות, ואנו מבצעים את החובה של יצירי האל כמיטב יכולתנו. אנו גם ניזונים ומושקים מדברי אלוהים בכל יום, וכאשר אנו נתקלים בבעיה, אנו מבררים מהו רצון האל על פי דבריו. אם אנו מגלים בעצמנו שחיתות או נקלעים לוויכוח, שנינו באים בפני אלוהים, עושים חשבון נפש ומכירים את עצמנו. כאשר אנו מיישמים את זה בפועל, אנו זוכים ביותר הבנה וסליחה זה כלפי זו. הוויכוחים שלנו פחות ופחות תכופים, הרמוניה שוררת בביתנו המשותף, וחיינו נעשו יותר ויותר מלאים. הדבר שמרגש אותי ביותר הוא שההבנה של בעלי את האמת טובה משלי. לעתים קרובות הוא משתף אותי בהבנתו את דברי אלוהים, וכשהוא רואה אותי חושפת טבע מושחת, הוא משתף אותי באמת וברצון האל. חשתי באמת ובתמים את הטיפול והאהבה שלו כלפיי – אני מאושרת מעומק לבי. במבט לאחור על הדרך שעברנו, אני עדיין מי שאני והוא עדיין מי שהוא; אלא שמאחר שקיבלנו את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים והבנו אי-אלו אמיתות, הכול השתנה לחלוטין. אני מודה לאל הכול יכול על שהציל אותנו!