אשתי ואני נהיינו משיחיים בשנת 1995, ומאז היינו מאוד להוטים בעיסוק בחיפוש שלנו, ובתוך זמן קצר נהיינו עמיתים בכנסיית סולה פיידה. ואז בסביבות שנת 2000, הרבה חברים מהכנסייה הזו שמעו את בשורת הברק ממזרח והתחילו להאמין באל הכול יכול. מאותו זמן ואילך, הכמרים והבכירים כל הזמן הטיפו נגד הברק ממזרח במפגשי עמיתים. פעם אחת, הכומר וואנג ציין שבכתבי הקודש, פאולוס אמר: "מִתְפַּלֵּא אֲנִי שֶׁכָּל כָּךְ מַהֵר אַתֶּם סָרִים מִמִּי שֶׁקָּרָא אֶתְכֶם בְּחֶסֶד הַמָּשִׁיחַ וְעוֹבְרִים אֶל בְּשׂוֹרָה אַחֶרֶת. וְאֵין אַחֶרֶת, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה אֲנָשִׁים הַמְבַלְבְּלִים אֶתְכֶם וַחֲפֵצִים לְעַוֵּת אֶת בְּשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ. אַךְ אִם מִישֶׁהוּ, אֲפִלּוּ אֲנַחְנוּ אוֹ מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם, יְבַשֵּׂר לָכֶם בְּשׂוֹרָה שׁוֹנָה מִזּוֹ שֶׁבִּשַּׂרְנוּ לָכֶם, חֵרֶם יִהְיֶה!" (גלטים א' 6-8). הוא גם אמר שעלינו ללכת בדרכו של אדוננו, ושהקשבה לכל בשורה אחרת היא בגידה באדוננו ושידונו אותנו לכף חובה. הוא אמר שהברק ממזרח הטיף שאדוננו כבר חזר ומבצע את עבודת השיפוט של אחרית הימים באמצעות דבריו, ושזאת בשורה אחרת. הוא אמר שאסור לנו להקשיב לה, ובמיוחד אסור לנו להאמין לה – זו תהיה בגידה באדוננו. הוא דרבן אותנו להראות מיד את הדלת לכל מי שיספר לנו על הברק ממזרח. בכל פעם שהכמרים שלנו הזכירו את הפסוקים הללו מכתבי הקודש, הזהרתי את עצמי בשקט, "אנשי הדת לא נותנים לנו להיות בקשר עם הברק ממזרח, וזה לטובתנו. אין לי הבנה טובה של כתבי הקודש ושיעור הקומה שלי נמוך, כך שאני לא יכול פשוט להקשיב לכל דבר. נהניתי כל כך מחסדו של אדוננו. אני לא יכול לבגוד בו!" היו לי חברים וקרובי משפחה שחלקו איתי את הבשורה כמה וכמה פעמים, אבל דחיתי את כולם. חשבתי שעליי להיצמד לדרכו של אדוננו, ושאסור לי להקשיב לכל דבר. מה אעשה אם אולך שולל ואז אדחה את אדוננו? יום אחד האחיינית שלי באה לחלוק את הבשורה איתי ועם אשתי, ועניתי לה בקרירות, "כתוב בכתבי הקודש: 'אַךְ אִם מִישֶׁהוּ, אֲפִלּוּ אֲנַחְנוּ אוֹ מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם, יְבַשֵּׂר לָכֶם בְּשׂוֹרָה שׁוֹנָה מִזּוֹ שֶׁבִּשַּׂרְנוּ לָכֶם, חֵרֶם יִהְיֶה!' (גלטים א' 8). אנחנו מאמינים בישוע אדוננו, ואם נלך בכל דרך אחרת, זו תהיה כפירה ובגידה באדוננו. ידונו אותנו לכף חובה. עלייך להתוודות ולהכות על חטא לאדוננו תכף ומיד." פעלתי כפי שאמר הכומר. לא משנה מי בא לחלוק את בשורת האל באחרית הימים, לא הקשבתי להם ולא חשוב מה, והשתמשתי בכל תירוץ כדי להיפטר מהם.

בפעם אחרת, כשאשתי ואני עבדנו בשדה, היא אמרה לי בזהירות רבה, "ישוע אדוננו חזר. הוא האל הכול יכול." כשהיא אמרה זאת הבנתי שהיא לא רק הקשיבה לבשורה של הברק ממזרח, אלא גם קיבלה אותה. רתחתי מזעם, והתפרצתי עליה ואמרתי, "אנשי הדת הדגישו פעם אחר פעם שאסור לנו להקשיב לברק ממזרח. למה לא הקשבת להם? קבלת דרך אחרת היא בגידה באדוננו, ולא תוכלי להיכנס אל מלכותו!" התרגזתי יותר ויותר, וחשבתי על הפסוק מכתבי הקודש: "וְאַל תְּהֵא שֻׁתָּף לַחֲטָאֵי אֲחֵרִים. הִשָּׁמֵר לִהְיוֹת טָהוֹר" (טימותיאוס א' ה' 22). חשבתי שמאחר והיא קיבלה את הברק ממזרח ובגדה באדוננו, אסור שיהיה לי חלק בחטאים שלה. מיד סיפרתי על זה לכומר כדי שהוא ידרבן אותה לחזור למוטב. הוא נסער מאוד לשמוע על זה ואמר, "הקשבה לאנשים שמטיפים לאמונות אחרות היא בגידה באדוננו, והיא תיזרק החוצה מהכנסייה. תבדוק אם יש לה ספרים כלשהם, ותשמיד כל מה שתמצא. חזור הביתה מיד ותשגיח עליה. אסור לך בתכלית האיסור לתת לה ללכת להקשיב לאנשים האלה." כששמעתי את זה חשבתי, "כן! הדרך היחידה להציל את אשתי היא לעשות מה שהכומר אומר. אחרת, היא תדחה על-ידי אדוננו ותפסיד את ההזדמנות שלה ללכת לשמיים." מאותו רגע ואילך, השגחתי על אשתי מקרוב ולא נתתי לה להיות בשום קשר עם האנשים מהברק ממזרח כל עוד הייתי בסביבה. דאגתי ששתי הבנות שלנו ישגיחו עליה כשיצאתי לעבודה. אבל היא עדיין התגנבה החוצה והלכה למפגשים. יום אחד חזרתי מהעבודה הביתה ולא ראיתי את אשתי. ידעתי שהיא במפגש. כעסתי מאוד. לא הצלחתי לרסן אותה ולא משנה מה עשיתי, אז החלטתי לנקוט ביד קשה יותר. לא יכולתי לעמוד מנגד ולראות אותה בוגדת באדוננו ומנודה על-ידו. כשהיא חזרה הבית, הרמתי עליה יד. מעולם לא הכיתי אותה קודם לכן בכל שנות נישואינו. הרגשתי איום ונורא, אבל אז חשבתי על כך שאני בסך הכול מפחד שהיא תגמור בצד הלא נכון של הדרך ותפסיד את ישועת אדוננו. אבל לא משנה מה עשיתי, היא נשארה חזקה באמונתה בברק ממזרח. לא ידעתי מה לעשות, וחשבתי על מה שאמר הכומר וואנג על השמדת הספרים שלה. חשבתי שהוא צודק, אם לא יהיו לה ספרים לקרוא, כיצד תוכל ליישם את האמונה שלה? מתוך זעם, מצאתי את הספרים שלה בסתר והשמדתי אותם, אבל עדיין לא היתה לה שום כוונה לחזור למוטב. היא תמיד מצאה דרך לחמוק מההשגחה שלי וללכת למפגשים, ותמיד אמרה לי שאני צריך לקרוא את דברי הברק ממזרח ולבדוק בעצמי אם היה זה קולו של האל. אם לומר את האמת, התלבטתי. אשתי תמיד היתה נוחה – היא אף פעם לא היתה עקשנית. לא הצלחתי להבין מדוע הפעם היא לא מוכנה לוותר על סנטימטר. תהיתי מה הברק ממזרח הטיף, ואיך הוא משך אותה אליו כל כך בחוזקה. רציתי לקרוא את דברי האל הכול יכול. אבל כשנזכרתי בדברי הכומר, הזהרתי את עצמי, "אנחנו צריכים להישאר בדרכו של אדוננו באמונתנו. סטייה מהדרך תהווה בגידה באדוננו!" אז סירבתי בתוקף.

יום אחד כשהייתי בעומק מכרה הפחם, נפץ שעמית שלי הדליק התפוצץ עליו פתאום, והוא התעוור במקום. לא הייתי רחוק משם, אבל הייתי בסדר גמור. רעדתי מפחד. הרגשתי ממש רע בשביל העמית שלי, אבל באותו הזמן, שמחתי כל כך שאלוהים הגן עלי. העצבים שלי היו עדיין מעורערים כשחזרתי הביתה וסיפרתי לאשתי על מה שקרה. תגובתה היתה, "הוא עיוור פיזית, אבל אתה עיוור רוחנית. אני תמיד אומרת לך שאתה צריך לקרוא את דברי האל הכול יכול, אבל אתה מסרב ואפילו מגנה אותו. יצאת בלי פגע בגלל ההגנה של האל, אבל זאת היתה גם האזהרה שלו אליך!" הדברים שלה השפיעו עלי. מה אם זו באמת היתה אזהרה מאלוהים? כמה ימים מאוחר יותר בדקתי את חגורת המסוע במכרה, כשפתאום קיבלתי סחרחורת וכמעט נפלתי על החגורה. נשטפתי זיעה קרה, וידעתי שאם הייתי נופל, הייתי הופך לבשר קצוץ. הרגשתי מין פניקה שאני לא יכול לתאר וסיפרתי על זה לאשתי כשחזרתי הביתה. שאלתי אותה, "בתור מאמין, למה אני לא מוגן? מה קורה פה?" היא אמרה, "ישוע אדוננו באמת חזר. הוא האל הכול יכול. אתה ממשיך להתנגד לו, אז אלוהים מזהיר אותך! עליך להפסיק להילחם בו." באותו זמן באמת פחדתי וחשתי שאסור לי להמשיך לעצור אותה. אבל אז חשבתי על דברי הכומר שאמר שהיא הולכת בדרך אחרת, בוגדת באדוננו, ושאלוהים בוחן אותי, ושאני מוכרח לעמוד לצדו. לא העזתי לחשוב על זה יותר, מפחד שהיא תצליח לשכנע אותי ושאתלבט. המשכתי להפריע לה ללכת למפגשים ולדרבן אותה להתוודות ולחזור בתשובה. אבל כשניסיתי לעצור אותה, מסיבה כלשהי נעשיתי חלש ורפוי. לא היתה בי טיפת כוח ולא יכולתי אפילו ללכת לעבודה. רק שכבתי במיטה כמו גופה. התפללתי לאדוננו שוב ושוב, אבל מצבי לא השתפר. אשתי אמרה לי לקרוא לאל הכול יכול, מכיוון שרק הוא יוכל להושיע אותי. כשנגמרו לי כל הרעיונות, החלטתי לנסות את זה. קראתי חרש מליבי: "האל הכול יכול! האל הכול יכול..." הייתי המום: מרגע שקראתי לאל הכול יכול, התחלתי לאט להתחזק. זה קרה עוד כמה פעמים. בל פעם שעמדתי בדרכה, איבדתי לחלוטין את הכוח שלי, ולא הייתי מסוגל אפילו לעבוד. אבל בשנייה שהתפללתי לאל הכול יכול, הכוח שלי חזר לאט. לאחר מכן, לא הייתי כל כך נוקשה יותר, והתחלתי להיכנע. תהיתי אם האל הכול יכול באמת יכול להיות ישוע אדוננו שחזר? בפעם הבאה שאשתי דרבנה אותי לבדוק את הדרך האמיתית, הסכמתי.

באותו יום ראיתי כמה אנשים חולקים את בשורת הברק ממזרח בבית של גיסתי. אחות דיברה על עבודת האל החל מעידן החוק ועד עידן החסד, על עבודת ישוע אדוננו בצליבתו וגאולת האנושות מחטאינו. ואז היא קישרה את זה לדברי ישוע אדוננו וגם לנבואות שבכתבי הקודש ושיתפה על האל שחוזר באחרית הימים, מבטא את האמת ועושה את עבודת השיפוט, נפטר מאופיו החוטא של האדם, מטהר לחלוטין ומושיע אותנו, ולוקח אותנו אל מלכותו. היא גם דיברה על מהי הילקחות, העלמות החכמות והכסילות, ועוד. השיתוף שלהם היה ברור מאוד ולגמרי בקו אחד עם כתבי הקודש. הוא ממש מילא את לבי באור. לא שמעתי משהו כזה בכל שנותיי כמשיחי. חשבתי לעצמי בדרשות של הברק ממזרח יש עבודה של רוח הקודש והן מזינות אותי. תהיתי מדוע אנשי הדת של הכנסייה הרחיקו אותנו מזה, ורציתי לשתף אותם כשאלך לכנסייה כדי שגם הם יוכלו לשמוע הכול על הברק ממזרח, וישקלו אם זו הדרך האמיתית. לפני שהיתה לי הזדמנות ללכת לראות אותם, הם באו לביתי, והתעקשו שאשתי תעזוב את הברק ממזרח. היא התווכחה איתם במשך שעתיים או שלוש, וכשהכומר וואנג ראה כמה היא נחושה לדבוק באמונתה הוא צעק עליה, "את מסרבת להקשיב, אבל מתעקשת להאמין בברק ממזרח. זוהי כפירה ובגידה באדוננו! לא תהיי בטוחה אם תסטי מאדוננו, ואם יקרה לך משהו, הכנסייה לא תהיה שם בשבילך!" כומר אחר גער בה בקול רם: "את מפנה את גבך לאדוננו, ואת צריכה להתוודות ולחזור בתשובה תכף ומיד. אחרת, תסולקי מהכנסייה!" הם גם רצו לכפות על אשתי לכרוע ברך על הקרקע ולהתוודות לאדוננו. הגישה התוקפנית שלהם מאוד עצבנה אותי וחשבתי, "גם אם האמונה שלה לא נכונה, אתם לא יכולים לשפוט ולגנות אותה באופן שרירותי. אתם צריכים להיות סלחנים, אוהבים, ותומכים, ולשתף איתה בסבלנות. זהו רצון אדוננו. איך אתם יכולים להיות כל כך שתלטנים?"

התהפכתי במיטתי באותו לילה ולא יכולתי לישון. פשוט לא הייתי מסוגל להבין מדוע הם, בתור כמרים, מתנהגים לאחים ולאחיות בצורה כזו. לא היתה בהם טיפת אהבה, חמלה, וסובלנות, שאדוננו לימד שצריכות להיות בנו. איזה מין אנשי דת הם? מה שמאוד הפתיע אותי היה שהשמועות על אשתי התפשטו בכנסייה מהר מאוד, כשכולם אומרים שהיא מאמינה בברק ממזרח ויצאה מדעתה. כל כך כעסתי. במפגש, שאלתי את הכומר וואנג: "אין שום דבר לא בסדר באשתי, אז למה אתם קוראים לה משוגעת? איך אתם מסוגלים להמציא שמועות כאלה מהאוויר?" הייתי המום כשהוא אמר באדישות, "אנחנו פוחדים שמאמינים אחרים ילכו בעקבות הברק ממזרח ויבגדו באדוננו, אז זה רק מכיוון שאנחנו חוששים לחייהם..." פשוט לא יכולתי להאמין שזה מה שיצא מפיו של הכומר. ישוע אדוננו אמר בבירור: "אַךְ תְּהֵא מִלַּתְכֶם 'כֵּן', כֵּן; 'לֹא', לֹא. יוֹתֵר מִזֶּה מִן הָרָע הוּא" (מתי ה' 37). הוא לימד אותנו לדבר בכנות, לקרוא לדברים בשמם, שאסור לנו לשקר, לרמות, או להמציא דברים. אבל הכמרים גם שיקרו במצח נחושה וגם לא חשו רע בעקבות זה. הכומר וואנג אמר בחוצפה שהוא עשה זאת מתוך דאגה לקהילה. הם כלל לא התנהגו כמו מאמינים. לא יכולתי להתרכז באף מילה במהלך המפגש ההוא ועזבתי מאוד מוקדם. הרבה קרובי משפחה וחברים באו לשאול לשלום אשתי בגלל השקרים שהפיצו הכמרים וכל השכונה התלחשה על זה. זה שם אותי ואת אשתי במצב קשה. היית פגוע ומאוכזב מהתנהגות הכמרים והתפללתי בלי הפסק: "אדוננו, הכמרים מסלפים את האמת ומפיצים שקרים על אשתי כדי למנוע ממאמינים לבדוק את הברק ממזרח. אני לא מסכים עם אף פעולה שלהם. אדוננו, שמעתי מה שהברק ממזרח מטיף ואני מרגיש שזה נפלא, ומאוד מעשי, אבל אני מפחד לבגוד בך. אני לא יודע מה לעשות. בבקשה הענק לי נאורות ויכולת הבחנה."

הרגשתי די אבוד במשך זמן מה והמשכתי לחשוב על השיתוף שהיה לי עם האנשים מהברק ממזרח. כולם היו כל כך מכובדים ודיברו בחום. הם נראו מאוד אדוקים, וגם השיתוף שלהם על דברי אדוננו היה מאוד מאיר עיניים. זה לא היה דומה בכלל לחוויית ההקשבה לכמרים. אבל אם זו הדרך האמיתית, מדוע הכמרים והבכירים לא מקבלים אותה, או מאפשרים למאמינים לבדוק אותה? בעוד אני מתחבט בעניין הזה, והולך קדימה ואחורה, הרגשתי פתאום קול מלא מלכותיות וסמכות אומר, "אל תפקפק, אלא היה מאמין תמיד!" לשמוע את הקול הזה הרגיש כמו לעמוד פנים אל פנים מול אלוהים, ולהקשיב לו. זה הדהים אותי לחלוטין. פשוט ישבתי שם והרגשתי מבוהל. חשבתי על הנבואה בספר ההתגלות, "מִי שֶׁאֺזֶן לוֹ, יִשְׁמַע נָא מַה שֶּׁהָרוּחַ אוֹמֶרֶת לַקְּהִלּוֹת" (ההתגלות ב' 7). חשבתי על מה שאשתי היתה תמיד אומרת, שהאל הכול יכול מבטא דברים רבים. תכן שהדברים הללו הם מה שאומרת הרוח לכנסיות? באותו רגע, החלטתי לחקור את הברק ממזרח. אשתי הזמינה לביתנו את האח ג'ואו מכנסיית האל הכול יכול כדי שיוכל לחלוק איתנו עדות על עבודת אחרית הימים של האל. שאלתי את האח, "פאולוס אומר בכתבי הקודש: 'מִתְפַּלֵּא אֲנִי שֶׁכָּל כָּךְ מַהֵר אַתֶּם סָרִים מִמִּי שֶׁקָּרָא אֶתְכֶם בְּחֶסֶד הַמָּשִׁיחַ וְעוֹבְרִים אֶל בְּשׂוֹרָה אַחֶרֶת. וְאֵין אַחֶרֶת, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה אֲנָשִׁים הַמְבַלְבְּלִים אֶתְכֶם וַחֲפֵצִים לְעַוֵּת אֶת בְּשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ. אַךְ אִם מִישֶׁהוּ, אֲפִלּוּ אֲנַחְנוּ אוֹ מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם, יְבַשֵּׂר לָכֶם בְּשׂוֹרָה שׁוֹנָה מִזּוֹ שֶׁבִּשַּׂרְנוּ לָכֶם, חֵרֶם יִהְיֶה!' (גלטים א' 6-8). הכמרים והבכירים תמיד אומרים שזה אומר שאם נסטה מדרכו של אדוננו ונקשיב לבשורה אחרת, זו כפירה, ובגידה באדוננו. אני מודאג – האם אמונה באל הכול יכול לא תהווה בגידה באדוננו?" בתשובה, הוא שאל אותי, "הכמרים והבכירים מפרשים זאת כאמירה שאמונה באל הכול יכול היא סטייה מדרכו של אדוננו, קבלת בשורה אחרת, ובגידה בו. האם זו פרשנות נכונה של דברי פאולוס? האם הם מעזים לערוב שב'בשורה אחרת', פאולוס התכוון לבשורת המלכות של חזרת האל באחרית הימים? האם זה מה שפאולוס אמר?" בלעתי את הלשון. הבנתי שפאולוס מעולם לא אמר זאת. ואז הוא המשיך ושיתף: "ההקשר של האזהרה של פאולוס היה שהוא אמר זאת מיד אחרי שישוע אדוננו סיים את עבודת הגאולה שלו, בזמן שהבשורה שלו על מלכות השמיים הופצה. הרבה גלטים קיבלו את ישוע אדוננו, אבל חלק מהם הולכו שולל והחלו להאמין בבשורה אחרת. זה מה שעמד מאחורי כתיבת המכתב הזה של פאולוס, שדרבן את הגלטים והזהיר אותם שבעידן החסד היתה רק בשורה אחת, שהיא בשורת עבודת הגאולה של ישוע אדוננו. אם מישהו הטיף כל בשורה אחרת השונה מזו של ישוע אדוננו, זו ה'בשורה האחרת', שעמדה להוליך אנשים שולל. אלוהים טרם עשה את עבודת אחרית הימים שלו ואף אחד לא חלק עדיין את בשורת אחרית הימים כשפאולוס אמר את זה. זו הסיבה שדבריו של פאולוס לא התייחסו לבשורה של חזרת אדוננו באחרית הימים. על ידי שימוש שרירותי בדברי פאולוס לכנסיות בעידן החסד לגינוי הופעת האל ועבודתו באחרית הימים, הם מוציאים דברים מהקשרם ומפרשים לא נכון את כתבי הקודש. נכון שזה מגוחך?"

השיתוף של האח ג'ואו נתן לי תובנה מסוימת לגבי דבריו של הכומר, אבל היו לי עדיין כמה הסתייגויות. אמונה באדוננו משמעה להיות נאמן לשמו ולדרכו. אם אקבל את דרכו של הברק ממזרח, האם לא תהיה זו בגידה באדוננו? הוא אמר, "תחשוב על זה. כשישוע אדוננו הופיע ועבד, הרבה אנשים שהאמינו באלוהים יהוה שמעו את דרכו של אדוננו והחלו ללכת אחריו. האם הם בגדו באלוהים יהוה? האם היתה זו כפירה? ברור שלא. הם הלכו בעקבות צעדי השה. הם היו מאמינים אדוקים של אלוהים. אבל אלה שנצמדו בעקשנות לחוק התנ"כי ודחו את ישוע אדוננו נראו מסורים לאלוהים יהוה אבל בפועל, הם היו אלה שהתמרדו והתנגדו לאלוהים הכי הרבה. הם תמכו רק בעבודה שעשה האל בעבר, אבל לא קיבלו או נשמעו לעבודתו ולדבריו העכשוויים של האל. הם אפילו גינו אותם ונלחמו נגדם. זו הסיבה שהם היו אלה שבגדו באדוננו, ואז נדחו וחוסלו על-ידו." האח ג'ואו אמר גם, "עבודתו של האל תמיד נעה קדימה והוא תמיד עושה עבודה חדשה ונעלה יותר בהתאם לתכנית הניהול שלו ולצורכי האנושות. בעידן החסד, עבודת הגאולה של ישוע אדוננו נועדה רק לגאול אותנו מחטאינו, כדאי שאחרי שנחטא, אפשר יהיה לסלוח לנו לאחר שנתפלל לישוע אדוננו. אבל זה לא נפטר מהאופי החוטא שנמצא בתוכנו. אנחנו עדיין חיים במעגל אכזרי של חטא והתוודות, התוודות וחטא, לא מסוגלים להיחלץ מכבלי החטא. באיזה מצב חיים היום כל המאמינים באדוננו? הם תמיד משקרים ומרמים למען תדמית ומעמד, הולכים אחר אופנות עולמיות, חמדנים לכסף. יש קנאה ומריבות פנימיות, ושיפוט, ואין אהבה בין מאמינים. עמיתים עסוקים בתככים ובתפיסות שלטון שקורעים את הכנסיות לגזרים. כמרים ובכירים מסרבים אפילו לבדוק את עבודתו של אדוננו שחזר, ובמקום זה מפברקים שמועות, מתנגדים ומגנים, ומונעים מאחרים לחפש את הדרך האמיתית. חלק מהם אפילו שיתפו פעולה עם המק"ס, ועזרו למשטרה לאסור אנשים שחלקו את בשורת אחרית הימים." הוא אמר, "אלוהים הוא צודק וקדוש, ומלכותו היא מקום קדוש. כיצד ירשה אלוהים לאלה שתמיד חוטאים ומתנגדים לו להיכנס אל מלכותו? משום כך הבטיח ישוע אדוננו שהוא יבוא שנית. האל הכול יכול הגיע באחרית הימים, הוא מבטא אמיתות ועושה את עבודת השיפוט על בסיס עבודת הגאולה של ישוע אדוננו. למען פתירת האופי החוטא שלנו כדי שנוכל לזנוח לחלוטין את החטא, להיוושע לגמרי בידי האל, והוא יוכל לקחת אותנו אל מלכותו. זה מגשים לחלוטין את נבואת ישוע אדוננו: 'מִי שֶׁדּוֹחֶה אוֹתִי וְאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת דְּבָרַי, יֵשׁ הַשּׁוֹפֵט אוֹתוֹ. הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי הוּא יִשְׁפֺּט אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן' (יוחנן י"ב 48). 'עוֹד רַבּוֹת יֵשׁ לִי לְהַגִּיד לָכֶם, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָשֵׂאת זֺאת עַכְשָׁו. אֲבָל הוּא, אֲשֶׁר הוּא רוּחַ הָאֱמֶת, כְּשֶׁיָּבוֹא יַדְרִיךְ אֶתְכֶם אֶל כָּל הָאֱמֶת, כִּי לֹא יְדַבֵּר מֵעַצְמוֹ, אֶלָּא אֶת אֲשֶׁר הוּא שׁוֹמֵעַ יְדַבֵּר וְאֶת הַבָּאוֹת יוֹדִיעַ לָכֶם' (יוחנן ט"ז 12-13)."

בנקודה זו בשיתוף שלו, האח ג'ואו קרא כמה פסקאות מדברי האל. האל הכול יכול אומר, "אף על פי שישוע עשה עבודה רבה בקרב בני האדם, הוא רק השלים את גאולת האנושות כולה והיה לקורבן החטאת של האדם. הוא לא ריפא את טבעו המושחת של האדם. על מנת להושיע את האדם מהשפעתו של השטן באופן מלא, לא רק שישוע צריך היה לקחת על עצמו את חטאי האדם כקורבן חטאת, אלא שאלוהים צריך היה לעשות עבודה רבה יותר כדי להשלים את ריפוי האדם מטבעו, שהושחת על ידי השטן. על כן, לאחר שאלוהים מחל לאדם על חטאיו, אלוהים חזר לבשר ודם כדי להוביל את האדם לעידן חדש, והתחיל את עבודת הייסור והמשפט, והעבודה הזו הביאה את האדם למישור נעלה יותר. כל מי שנשמע לריבונותו של אלוהים ייהנה מאמת נעלה יותר ויקבל ברכות רבות יותר. בני האדם האלה יחיו באור באמת ובתמים ויזכו באמת, בדרך ובחיים." "אחרי עבודתו של יהוה, ישוע הפך לבשר ודם כדי לעשות את עבודתו בקרב בני האדם. עבודתו של ישוע לא בוצעה באופן מבודד, אלא התבססה על עבודתו של יהוה. הייתה זו עבודה לעידן חדש לאחר שאלוהים חתם את עידן החוק. באותו אופן, לאחר שעבודתו של ישוע הסתיימה, אלוהים עדיין המשיך את עבודתו לעידן הבא, משום שכלל ניהולו של אלוהים תמיד ממשיך להתקדם. כשהעידן הישן יחלוף, הוא יוחלף בעידן חדש, וברגע שהעבודה הישנה תושלם, עבודה חדשה תמשיך את ניהולו של אלוהים. ההתגלמות הזו היא התגלמותו השנייה של אלוהים, לאחר שעבודתו של ישוע הושלמה. מובן שההתגלמות הזו לא מתרחשת באופן מבודד, אלא היא השלב השלישי של העבודה לאחר עידן החוק ועידן החסד. בכל פעם שאלוהים מתחיל שלב חדש של עבודתו, חייבת תמיד להיות התחלה חדשה ועליה תמיד לבשר על עידן חדש. כך גם עם השינויים המקבילים בטבעו של אלוהים, באופן עבודתו, במיקום עבודתו ובשמו. לכן אין זה פלא שקשה לאדם לקבל את עבודתו של אלוהים בעידן החדש. אולם גם כשהאדם מתנגד אליו מאוד, אלוהים תמיד עושה את עבודתו ותמיד מוביל את כל האנושות קדימה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הקדמה). לאחר שקרא זאת, הוא אמר, "האל הכול יכול עושה את עבודת השיפוט, ולמרות שהיא שונה מעבודת הגאולה של ישוע אדוננו ומעבודתו של אלוהים יהוה בעידן החוק, העבודה הזו בנויה על בסיס שני שלבי העבודה הללו. זהו שלב העבודה שעושה האל באחרית הימים כדי לטהר לחלוטין ולהושיע את האנושות. כל שלב של עבודה נעלה יותר מקודמו, אבל כולם נעשים בידי אותו אל. האל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר, והדרך היחידה עבורנו להשתחרר מחטא ולהיטהר היא לקבל את עבודת השיפוט של האל הכול יכול. רק אז נוכל להיות ראויים להיכנס למלכותו של האל. קבלת האל הכול יכול שקולה להיות עלמה חכמה שמקשיבה לדברי האל ומקבלת את פניו. זה להיות מורם בפני הכס ולהשתתף במשתה החתונה של אדוננו! איך זה יכול להיות סטייה מדרכו של אדוננו או בגידה בו?" התרגשתי מאוד לשמוע את זה. הבנתי שישוע אדוננו עשה את עבודת הגאולה כדי למחול על החטאים שלנו, אבל הוא לא פתר את אופיינו החוטא. האל הכול יכול בא באחרית הימים בשביל עבודת השיפוט שהיא הדרך היחידה להיפטר מהאופי החוטא שלנו, לטהר ולהושיע אותנו לגמרי, ולהביא לנו ישועה כדי שנוכל להיכנס אל מלכות השמיים. ידעתי שהקשבה לברק ממזרח אינה בגידה באדוננו, אלא שמיעת קולו וקבלת פניו. היתה זו הליכה בעקבות צעדי השה! זה הזכיר לי את הפסוק הבא מספר ההתגלות: "אֵלֶּה הֵם הַהוֹלְכִים אַחֲרֵי הַשֶּׂה לְכָל אֲשֶׁר יֵלֵךְ" (ההתגלות י"ד 4). כעת כשאדוננו חזר, סירוב לקבל את דבריו ואת עבודתו של אדוננו שחזר הוא הבגידה היחידה בו! באותו זמן, הרגשות שלי היו מבולבלים מאוד. האל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר, שלו חיכיתי במשך שנים! אני סוף סוף יכול לקבל את פני אדוננו! אני יכול להקשיב לקולו של אדוננו ולקבל את פניו עוד בימי חיי – איזו ברכה נהדרת! אבל מעולם לא דמיינתי שאקבל את פני אדוננו בצורה כזו. אנשים חלקו איתי את הבשורה במשך שנים, אבל אני הקשבתי לשקרים של איש הדת, אז רק סגרתי את הדלת בפני אלוהים שוב ושוב ועשיתי כל שביכולתי כדי למנוע מאשתי להאמין באל הכול יכול. ובעידודם של אנשי הדת, אפילו השמדתי את העותקים של דברי האל שהיו לאשתי. הגיע לי בהחלט להיות נידון לכף חובה. לא הייתי ראוי לבוא בפני אלוהים!

ובכן, הכמרים והבכירים הכירו היטב את כתבי הקודש ושירתו את אדוננו במשך שנים רבות. כיצד יכלו לברור ולבחור את כתבי קודש, ולפרש אותם לא נכון כדי להטעות אנשים, ואפילו להמציא שמועות כדי למנוע ממאמינים לבדוק את הדרך האמיתית? באותו זמן הייתי מבולבל גם בקשר לזה. זה נהיה יותר הגיוני בעיני אחרי שיתוף עם אחים ואחיות במפגשים. אח, תחשוב על הזמן שבו ישוע אדוננו הגיע לעבוד. מדוע המציאו הפרושים שקרים כדי לגנות אותו ולהתנגד לו? בבשורה על-פי יוחנן, פרק יא, פסוקים מז-מח, נאמר, "כִּנְּסוּ רָאשֵׁי הַכֺּהֲנִים וְהַפְּרוּשִׁים אֶת הַסַּנְהֶדְרִין. אָמְרוּ: 'מַה נַּעֲשֶׂה? הֲרֵי הָאִישׁ הַזֶּה עוֹשֶׂה אוֹתוֹת רַבִּים! אִם נַנִּיחַ לוֹ כָּךְ, הַכֺּל יַאֲמִינוּ בּוֹ וְהָרוֹמָאִים יָבוֹאוּ וְיַחֲרִיבוּ אֶת מְקוֹמֵנוּ וְאֶת אֻמָּתֵנוּ.'" ובבשורה על-פי מתי כג, יג-יד, כשישוע אדוננו גוער בפרושים: "אֲבָל אוֹי לָכֶם הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים הַחֲנֵפִים כִּי סֹגְרִים אַתֶּם מִפְּנֵי הָאָדָם אֵת מַלְכוּת הַשָׁמָיִם הֵן אַתֶּם לֹא־תָּבֹאוּ בָהּ וְאֵת הַבָּאִים לֹא תַנִּיחוּ לָבוֹא׃ וְאוֹי לָכֶם הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים הַחֲנֵפִים כִּי־בֹלְעִים אַתֶּם אֶת־בָּתֵּי הָאַלְמָנוֹת וּמַאֲרִיכִים בִּתְפִלָּה לְמַרְאֵה עֵינָיִם תַּחַת זֹאת מִשְׁפָּט גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד תִּשָׁפֵטוּ." הפסקאות האלה מכתבי הקודש מראות לנו שדעתם של הפרושים נטרפה מהשקרים שלהם, מהמאבקים ומהגינוי של ישוע אדוננו, ומהולכת מאמינים שולל שעשו כדי להמשיך לאחוז במעמד ובמקור הפרנסה שלהם. הם טענו שדרכו של ישוע אדוננו הפרה את החוק, היתה כפירה והוליכה אנשים שולל. הם הכפישו וניאצו אותו, ואמרו שגירש שדים באמצעות בעל זבוב, שר השדים. הם אפילו שיחדו חיילים כדי שישקרו ויסתירו את עובדת תחייתו של ישוע אדוננו. כתוצאה מכך, רוב המאמינים הלכו שולל ודחו את ישוע אדוננו והפסידו את ישועתו. האל הכול יכול הופיע ועובד באחרית הימים. אנשי דת בעולם הדתי רואים עד כמה דברי האל הכול יכול מלאים סמכות ועוצמה, ושאנשים מזהים בהם מיד את קולו של האל, וילכו אחרי האל הכול יכול. אז זה מאוד מאיים עבור הכמרים והבכירים. אם כולם יאמינו באל הכול יכול, מי יקשיב להם יותר? מי ימשיך להעניק להם מנחות? משום כך הם מנסים להגן על המעמד וההכנסה שלהם באמצעות הכפשה וגינוי מטורפים של האל הכול יכול, הטעיית אנשים, והרחקתם משמיעת קולו וקבלת פניו של האל. באיזה אופן גינוי והתנגדות לאל הכול יכול שונים ממה שעשו הפרושים לישוע אדוננו? האם הם לא צוררי משיח שמונעים מאנשים לפנות אל אלוהים? בוא נקרא פסקה נוספת מדברי האל הכול יכול. זה יעזור לך להבין את המהות של הכומר.

האל הכול יכול אומר, "יש אנשים שקוראים את כתבי הקודש בכנסיות גדולות ומדקלמים אותם כל היום, אך אף אחד מהם לא מבין את תכליתה של עבודתו של אלוהים. אף אחד מהם לא מסוגל להכיר את אלוהים. יתרה מזאת, אף אחד מהם לא תואם את לבו של אלוהים. הם כולם בני אדם חסרי תועלת ונתעבים, שכל אחד מהם מתייהר לרצות לחנך את אלוהים. על אף שהם מנופפים בשמו של אלוהים, הם מתנגדים אליו בכוונה תחילה. על אף שהם מתקראים מאמינים באלוהים, הם בני האדם שאוכלים ושותים את דמו של האדם. בני אדם כאלה הם שטנים שטורפים את נשמתו של האדם, שדים ראשיים שמפריעים בכוונה לבני האדם שמנסים לעלות על דרך הישר, ואבני נגף שמכשילות בדרכם את בני האדם שמחפשים את אלוהים. על אף שבשרם 'איתן', כיצד יוכלו חסידיהם לדעת שהם צוררי משיח שמובילים את האדם בדרכים המנוגדות לאלוהים? כיצד הם יוכלו לדעת שהם שטנים חיים שמחפשים במיוחד נשמות לטרוף?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, כל מי שלא מכיר את אלוהים מתנגד לאלוהים). הכמרים טוענים שהם מגנים על העדרים שלהם, אבל למעשה, הם מגנים על המעמד וההכנסה של עצמם. נהגתי לראות רק עד כמה הכמרים היו אדוקים כלפי חוץ, אבל לא זיהיתי כלל את המניעים מאחורי המעשים שלהם. משום כך הם יכלו לשטות בי. אם נחשוב על זה, אנחנו יודעים שלקבל את פני האל הוא עניין חשוב. ככמרים ובכירים, כשהם שומעים מישהו מעיד שאדוננו חזר, הם צריכים לחפש ולחקור זאת מיד, ולהוביל אחים ואחיות לשמוע את קולו של האל ולקבל את פניו. אבל היות והם יותר דואגים לתואר ולשכר שלהם, הם משקיעים את עצמם בפרשנות שגויה של כתבי הקודש, הטעיית אנשים, והרחקתם מחקירת הדרך האמיתית. כשמישהו מקבל את האל הכול יכול, הם מסלפים את העובדות ומתנכלים לו עם הכפשות כדי שמאמינים אחרים יגנו וידחו אותו. אנשי הדת של הכנסייה כל כך ערמומיים, כל כך רעים! לטובת המעמד והמשרה שלהם, הם לא יהססו להרוס את ההזדמנות של אחים ואחיות להיכנס אל המלכות. זה מבחיל! אנשי הדת האלה של הכנסייה הם צוררי אל צוררי משיח. הם אויביו של אלוהים. עכשיו אני תוהה איך יכולתי להיות כל כך טיפש ונבער קודם לכן. האמנתי באדוננו בלי להקשיב לדברים שלו, ובמקום זה הקשבתי לשקרים של הכמרים, נצמדתי בצורה נואשת לתפיסות דתיות והרחקתי מעצמי את אלוהים שוב ושוב. אפילו ניסיתי למנוע מאשתי לקבל את האל הכול יכול, כשנלחמתי נגד אלוהים לצד אנשי הדת. הם כמעט הרסו אותי. איזו מחשבה מפחידה! הופעת האל ועבודתו באחרית הימים היא שחשפה את פרצופם האמיתי של אנשי הדת של הכנסייה כך שיכולתי לראות שהם היו פרושים צוררי אל וצוררי משיח, ואז להשתחרר מההטעיה ומהשליטה שלהם. עבודתו של האל כל כך מעשית!