קיבלתי עליי את עבודת האל הכול יכול של אחרית הימים ב-1999 ועד מהרה התחלתי לשרת כמנהיגת כנסייה. המעצר הראשון שלי התרחש בדצמבר 2000. זה היה באמצע היום, והייתי בבית, הכנתי צהריים לשני ילדיי כשחמישה שוטרים פרצו לתוך הבית והחלו להרוס את המקום ולחפש ללא שום צו. הילדים נאחזו בבגדיי מרוב פחד ויכולתי לחוש בידיו הרועדות של בני. הוא היה רק בן שש. כשהם מצאו עותק של כתבי הקודש ויומן התקדשויות שכתבתי הם החליטו לעצור אותי. כשהם לקחו אותי, הילדים שלי בכו וצעקו, "אמא! אל תלכי!" הדלת נסגרה בדיוק כשהבטתי בהם בפעם האחרונה. דמעות החלו לרדת על לחיי כי לא ידעתי אם אי פעם אחזור לראותם שוב. הם לקחו אותי הישר לחקר החקירות של אגף ביטחון הציבור, שם הם אזקו אותי לכיסא עשוי מתכת. היו שם מספר אנשים שלטשו בי עיניים בוערות. פחדתי מאוד, והתחלתי להתפלל לאלוהים בלי הפסקה, אמרתי, "אלוהים! אני לא יודעת איך השוטרים עומדים לענות אותי, ושיעור קומתי עדיין נמוך. אלוהים, אנא החדר בי אמונה כך שאוכל לשאת לך עדות." באותו הרגע נזכרתי בדברי האל הללו: אלוהים אומר, "זו העת שבה אבחן אתכם: האם תוכיחו את נאמנותכם אליי? האם תהיו חסידים נאמנים שלי עד סוף הדרך? אל תפחדו. עם תמיכתי, מי יכול לחסום את המסלול?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 10). דברי האל העניקו לי אמונה, וכשחשבתי על האופן שבו אלוהים הוא משעני, הפחד שלי נחלש. לא משנה עד כמה השוטרים יתאכזרו אליי, הייתי בידיו של אלוהים, ולא משנה כמה הם יענו אותי, הייתי נחושה שלא לבגוד כמו יהודה איש קריות. נשבעתי שאשא עדות לאלוהים!

לאחר מכן, אחד השוטרים החל בחקירה. הוא אמר, "מי המיר אותך להאמין באל הכול יכול? מי המנהיג שלך? איפה נשמרות המנחות של הכנסייה?" אמרתי שאני לא יודעת כלום. הוא צעד מולי הלוך ושוב ואמר, בעודו לוטש בי עיניים אכזריות: "לא מוכנה לדבר, אה? אני אגרום לך לפתוח את הפה!" לאחר שאמר זאת, הוא גלגל בידו מגזין ואני עצמתי את עיניי, מוכנה למכה. באותו רגע, שמעתי את מפקד בריגדת הביטחון הלאומית אומר, "הגענו לבית שלך היום כי כבר יש בידינו ראיות לכך שאת מאמינה. נוכל להרשיע אותך גם אם לא תגידי מילה. אבל אם תגידי לנו מה ידוע לך, נשחרר אותך הביתה." הוא הוסיף ואמר, "הילדים שלך צעירים מאוד. זה יהיה נורא אם אמא שלהם לא תהיה שם לטפל בהם. אם המורים שלהם וחבריהם לכיתה יגלו שאמא שלהם בכלא, יציקו להם ויזלזלו בהם. זה יגרום להם נזק נפשי רב, הלא כן?" ואז הוא שאל אותי, "תהיי מסוגלת לכך? לא תקריבי את ילדייך למען הדת שלך, נכון?" כששמעתי אותו אומר זאת מיד נזכרתי בפניהם המפוחדות של ילדיי והתחלתי להילחץ. חשבתי על כל מה שקרה באותו יום ותהיתי אילו צלקות נפשיות הם יישאו כתוצאה מכך. אם איכנס לכלא, מי ידאג להם? בעיקר לבני, שתמיד היה ילד חולני. מה הוא יעשה בלי אמא שלו שתטפל בו? איך הם יתמודדו עם ההצקות והזלזול של המורים ושל חבריהם לכיתה? המחשבות הללו גרמו לי לבכות ללא שליטה ומיהרתי להתפלל לאלוהים: "אלוהים! אני דואגת לילדיי ומרגישה נורא. בבקשה, הגן על לבי כך שאוכל להירגע, לשאת עדות ולא לבגוד בך."

ואז נזכרתי בדברי האל הללו: אלוהים אומר, "מדוע אינך מפקיד אותם בידיי? האם אינך מאמין בי די הצורך? או שמא אתה פוחד שאכין עבורך הסדרים לא ראויים? מדוע אתה תמיד דואג לשארי בשרך? אתה תמיד עורג אל אהוביך! האם יש לי מקום כלשהו בלבך?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 59). דברי האל האירו מיד את לבי. אלוהים הוא הבורא, והוא שולט בגורל כולם. אלוהים היה אחראי על גורלם של ילדיי, ולא הייתה שום תועלת בדאגותיי. הייתי חייבת להאמין באלוהים, לבקש את אלוהים, ולמסור אותם לידיו. לאחר שחשבתי זאת, הפסקתי לדאוג כל כך. לאחר מכן חשבתי שהאמונה שלי לא מפרה אף חוק. כל מה שעשיתי היה לקרוא בדברי האל, להיפגש ולשתף בבשורה. המשטרה עצרה אותי בניגוד לחוק והרסה את חיי המשפחה שלי. העובדה שהם מאשימים בכך את האמונה שלי מהווה נקודת מבט מעוותת מעט, לא? כשהבנתי זאת, עניתי להם, "זה בגלל הדת שלי, או בגלל שכלאתם אותי כאן? אמונה באלוהים אינה מפרה את החוק. אנו רק קוראים בדברי האל ומנסים להיות אנשים טובים. אז למה אתם עוצרים אותנו כל הזמן?" הם פרצו בצחוק רועם כשאמרתי זאת ואחד מהם אמר, "איזו שאלה תמימה. אם כולם יאמינו באלוהים, מי יקשיב למפלגה הקומוניסטית? את מי המפלגה תנהיג? לכן אנו לא יכולים לתת לכם להאמין, ולכן חייבים לאסור אתכם!" זעמתי כששמעתי אותו מסביר זאת כך. זה הזכיר לי משהו שאלוהים אמר: "בחברה חשוכה כמו זו, שבה שדים הם חסרי רחמים ולא אנושיים, איך ייתכן שמלך השדים, שהורג בני אדם בלי להניד עפעף, יסבול את קיומו של אלוהים, שהוא חביב, אדיב וגם קדוש? כיצד ייתכן שהוא יריע וימחא כפיים לבואו של אלוהים? המשרתים האלה! הם גומלים לנדיבות בשנאה, הם בזים לאלוהים זה מכבר, הם עולבים באלוהים, הם פראיים עד מאוד, אין להם שמץ כבוד לאלוהים, הם בוזזים ושודדים, הם איבדו כל מצפון, הם יוצאים נגד כל מצפון, והם מפתים אנשים תמימים להיות חסרי דעת. אבותיהם של הקדמונים? מנהיגים אהובים? הם כולם מתנגדים לאלוהים! ההתערבות שלהם הותירה את כל הדברים מתחת לשמיים במצב של חשיכה ותוהו ובוהו! חופש דת? הזכויות והאינטרסים הלגיטימיים של האזרחים? אלה כולם תכסיסים לחיפוי על חטא!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודה והיווכחות (8)). באמצעות דברי האל, חזיתי במהותה של המפלגה הקומוניסטית. אנשיה מעוותים ומתנגדים למלכות השמיים. אלוהים הוא זה שברא את כל הדברים, זה שברא את האנושות, ואלוהים הוא זה שמזין ומקיים את האנושות כולה. סגידה לאלוהים היא דבר טבעי ונכון, אבל המפלגה הקומוניסטית לא מרשה לאנשים להאמין באלוהים וללכת אחריו, והיא מקדמת אתאיזם ואבולוציה כדי להטעות את האנשים. הם אפילו לא מתביישים להודות שאין אלוהים בעולם, ושאושרם של האנשים הוא כולו בזכות המפלגה. הם רוצים שכולם יהיו אסירי תודה להם, שיקשיבו ויצייתו להם. המפלגה היא רשע גדול ומתועב! אלוהים ירד באופן אישי אל האדמה כדי להושיע את האנושות, וביטא מיליוני מילים. אז הם פוחדים בעיקר מכך שאנשים יבינו את האמת, יקראו בדברי האל ויראו את פרצופה האמיתי של המפלגה, ואז לא יהיו יותר בשליטת המפלגה, אלא יפנו לעבר אלוהים. בגלל זה הם רוצים נואשות לעצור משיחיים, בתקוות שווא לחסל את עבודת האל ולשלוט בעם לנצח. ברגע שחוויתי את הרדיפה באופן אישי, ראיתי את המהות השטנית ששונאת את האמת, ראיתי את האויב של אלוהים, ולמדתי לתעב את החבורה המרושעת הזו של שטנים שונאי האל. גמרתי אומר ללכת אחר אלוהים ולשאת עדות, ולא משנה כמה אסבול.

בסופו של דבר הם האשימו אותי בחתירה תחת החוק ובהפרעה לסדר הציבורי, והשאירו אותי כלואה במשך 18 יום. במהלך הזמן הזה, הם ניסוי להביא אנשים שיזהו אותי בתור מנהיגה בכנסייה ובעלי הגיע למרכז המעצר כדי לומר לי שעליי לוותר על אמונתי. דברי האל לימדו אותי להבחין בתעלולי השטן, אז לא נפלתי בפח. מאוחר יותר, בעלי שחרר אותי בערבות בעזרת מתווך. ביום השחרור שלי, אחד השוטרים אמר, "לפי הגישה הנוכחית שלך את מתכוונת להמשיך באמונתך. אנחנו נפקח עלייך עין, ונחזיר אותך הנה ברגע שנתפוס אותך במפגש או בשיתוף הבשורה!" כדי שלא יעצרו אותי ואוכל להנהיג את אמונתי ולבצע את חובתי כרגיל, עברתי מבית לבית. בעלי שימש באותה עת כסגן מנהל המחוז ואיבד כל סיכוי לקידום בעבודה לאחר שנעצרתי. ואז באפריל 2007, הוא שב הביתה ערב אחד ואמר, "חלק מהעובדים עומדים לקבל קידום. הפעם אני לא אוותר. בגלל הדת שלך, נכשלתי בבדיקת הרקע הפוליטית בפעמים האחרונות שהייתה לי הזדמנות. סיפרתי לאחראי עליי שהפעם אני רוצה לזכות בקידום, והוא אמר שהוא ימליץ עליי כל עוד תוותרי על הדת שלך. את רק צריכה לחדול מאמונתך כדי שיהיו לנו חיים טובים, ושנוכל להעניק לילדינו בית יציב. אם תתעקשי להמשיך, ניאלץ להתגרש. אני לא מוכן להיגרר לזה יותר. תחשבי על זה!" ואז הוא הלך לחדר השני. כאב לי מאוד לשמוע אותו אומר את כל זה. הוא תמיד היה טוב מאוד אליי, והיו לנו שני ילדים מקסימים וחכמים. הייתה לו עבודה, אני הייתי אשת עסקים. וחיינו חיים מאושרים. המשפחה הנפלאה שלנו נקרעה לגזרים בגלל הרדיפה של הממשל הסיני. באשר לגירושים, לא ידעתי איך אסתדר או מה אעשה עם הילדים, או כמה זה יכאיב להם. המחשבות הללו הותירו אותי בתחושה איומה. הרגשתי קרועה, חסרת אונים וסובלת. הרגשתי שלבי נקרע לשניים. אני לא יכולה לתאר את זה. מיהרתי להתפלל לאלוהים, ואמרתי, "אלוהים, איני יכולה לעזוב אותך, אבל גם איני יכולה לוותר על ביתי, על בעלי, על ילדיי. איני יודעת מה לעשות, איזו החלטה לקבל." התפללתי שוב ושוב, "אלוהים, מה עליי לעשות? בבקשה הנחה אותי כך שאוכל להבין את רצונך."

ואז, נזכרתי בקטע הזה: אלוהים אומר, "אין קשר בין בעל מאמין לאישה חסרת אמונה, ואין קשר בין ילדים מאמינים להורים חסרי אמונה. אלה הם שני טיפוסי אנשים שאינם יכולים להתקיים בכפיפה אחת. לפני שכל אדם בא למנוחה, יש לו קרובי משפחה גשמיים, אך לאחר שהוא בא למנוחה, לא יהיו לו עוד קרובי משפחה גשמיים כלל" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה). חשבתי על דברי האל והבנתי שאנשים מאמינים ואנשים לא מאמינים הם שני סוגים שונים של אנשים. השקפת החיים והערכים שלהם שונים. הייתי בנתיב האמונה הנכון, ביקשתי את האמת, ובעלי היה בנתיב טיפוס בסולם הדרגות ועשיית כסף. כדי לזכות בקידום, הוא התעלם משנים של נישואים ומרגשותיהם של ילדינו, ובחר במקום זאת להתגרש. זה בגלל שבלבו, המעמד שלו ועתידו נעשו חשובים לו יותר ממני ומהילדים לפני הרבה מאוד זמן. אפילו שהוא טען שהוא רוצה להעניק לילדים בית יציב ולחיות חיים מאושרים, זה היה חיזיון תעתועים. הוא היה טוב אלי כי לא התערבתי בענייניו האישיים, אבל עכשיו, אמונתי והמעצר שלי השפיעו על הקריירה שלו. זה חסם בפניו את האפשרות לקידום ולמשכורת גבוהה יותר, אז הוא רצה להתגרש. כשחשבתי על זה כך, הרגשתי צמרמורת. ראיתי שאין חיבה אמיתית או אהבה בין בני אדם, רק מרמה וניצול. למעשה, בעלי ידע היטב שהמפלגה הקומוניסטית היא מרושעת ודיקטטורית, אבל הוא המשיך להיות בצד שלה ואמר לי לוותר על אמונתי. הפעם הוא לחץ עליי באמצעות גירושים. היו לנו השקפות שונות והיינו בנתיבים שונים, ולא נהיה מאושרים גם אם נישאר יחד. כשהבנתי זאת, ידעתי מה עליי לעשות. הלכנו למשרד לעניינים אזרחיים למחרת בבוקר כדי למלא את מסמכי הגירושים, ובדרך לשם הוא אמר, "את יודעת, אני לא רוצה להתגרש ממך, אבל אין ברירה אחרת. תשמרי על עצמך ועל הילדים." כששמעתי אותו אומר זאת, דמעתי לפתע. חשבתי על כל הקשיים, על הלעג ועל האפליה שאיתם אצטרך להתמודד לאחר הגירושים, וכאב לפת אותי. נשאתי תפילה מהירה וביקשתי מאלוהים שיגונן על לבי כך שלא אסטה מדרכו ואוכל לשאת לו עדות. לאחר מכן, נזכרתי בחלק מדבריו: "עליכם להתמודד עם קשיים למען האמת, עליכם למסור את עצמכם לאמת, עליכם לשאת השפלה למען האמת, ועליכם להתנסות בסבל רב יותר כדי להשיג יותר מהאמת. זה מה שעליכם לעשות. אסור לכם להשליך את האמת לטובת חיי משפחה שלווים, ואסור לכם לאבד את הכבוד והיושר של חייכם לטובת הנאה רגעית. עליכם לעסוק בחיפוש אחר כל מה שיפה וטוב ואחר דרך חיים בעלת משמעות רבה יותר. אם אתם מנהלים חיים וולגריים כאלה ולא עוסקים בחיפוש אחר שום מטרה, האין אתם מבזבזים את חייכם? מה תוכלו להשיג מחיים כאלה? עליכם לזנוח את כל ההנאות הגשמיות שלכם לטובת אמת אחת, במקום לזנוח את כל האמיתות לטובת מעט הנאה. אנשים כאלה הם חסרי כבוד ויושר – לקיומם אין כל משמעות!" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ומשפט). הבנתי מדברי האל שלא משנה כמה חייך הגשמיים יכולים להיות טובים, לא משנה כמה יקנאו בך ויעריצו אותך, זה יהיה חסר משמעות. רק בקשת האמת וביצוע חובתו של יציר ברוא יזכו באישור האל, רק אלו חיים של יושר אישי וכבוד עצמי, ורק אלו חיים בעלי משמעות וערך. המחשבה הזו הייתה משחררת מאוד והצלחתי לעבור את תהליך הגירושים ללא חרטות. הודות להנחיה שבדברי האל, השתחררתי מכבלי החיבה שלי והצלחתי לבצע את הבחירה הנכונה!

במאי 2011, בזמן שהייתי במפגש, נעצרתי שוב. אלו היו אותם שוטרים מלפני עשור. הם מצאו את תעודת הזהות שלי, קראו בשמי ואמרו, "במהלך העשור האחרון היינו בביתך פעמים רבות אבל לא היית שם, אבל עכשיו עלינו עלייך. הפעם לא ניתן לך לחמוק!" בעודם מדברים, הם אזקו אותי והכניסו אותי לניידת. בניידת חשבתי על שלוש אחיות שנעצרו בעבר ועונו באכזריות בידי המשטרה במשך חודש שלם. אחת מהן ספגה נזק תמידי בזרועה השמאלית כי הותירו אותה תלויה במשך זמן רב מדי. כשחשבתי על כך לבי החל להלום. פחדתי שיכו אותי למוות או שיהפכו אותי לנכה. קראתי לאלוהים בדחיפות בלבי ואמרתי, "אלוהים! שוב הרשית לי להיעצר היום ואני מוכנה להישמע לתזמוריך, אבל אלוהים, שיעור קומתי נמוך ובשרי חלש. אנא הגן עליי והנחה אותי בהתנסות זו. אלוהים, אני מוכנה לוותר על חיי ולעולם לא אבגוד בך. אשא לך עדות." לאחר התפילה נזכרתי בדברי האל: אלוהים אומר, "עליכם לדעת שכל הדברים בסביבתכם נמצאים שם באישורי, כולם בתכנוני. ראו בבירור ורצו את לבי בסביבה שנתתי לכם. אל תפחדו. אל הצבאות הכול יכול יהיה איתכם ללא ספק. הוא תומך בכם והוא המגן שלכם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 26). מהדברים הללו ראיתי שחיי ומותי נמצאים בידי אלוהים, ושלא יוכלו ליטול ממני את חיי בלי שאלוהים ירשה זאת. לא משנה עד כמה השטן אכזרי, הוא עדיין חייב להישמע לתזמוריו של אלוהים והוא לא מסוגל להפר את סמכותו של אלוהים. חשבתי על איוב ועל הניסיונות שעבר. אלוהים לא הרשה לשטן להרוג את איוב והשטן לא יכול להמרות את פי אלוהים. זה השרה שלווה בלבי והחדיר בי את האמונה הדרושה לעמוד מול מה שהמתין לי. נשבעתי לאלוהים: "לא משנה כמה אסבול או מה יקרה, אשא לך עדות ואלך אחריך לעד!" מאוחר יותר, ראש הבריגדה החל לתשאל אותי. הוא אמר, "זו חקירה חשובה וקריטית מאוד לעיר שלנו. את נעצרת כבר ב-2001, ומישהו דיווח שהפצת את הבשורה ב-2009. מספר ניסיונות לעצור אותך נכשלו. הפעם, תפסנו אותך על חם במפגש, אז גם אם לא תגידי כלום, עדיין נוכל לכלוא אותך לשבע עד עשר שנים. ברגע שייגזר דינך, ילדייך לא יתקבלו לאוניברסיטה, ולעולם לא יקבלו משרות בשירות הציבורי. כולם יבוזו להם בגלל שיש להם אמא כמוך. את תהיי אשמה בהרס עתידם. הם ישנאו אותך למשך שארית חייהם!" ואז הוא אמר, "גם אם את לא חושבת על עצמך, תחשבי על עתיד ילדייך. אם תשתפי איתנו פעולה ותספרי לנו את הידוע לך, תספרי לנו למי את כפופה ותמסרי את מיקום הכספים של הכנסייה, נשחרר אותך." כששמעתי אותו אומר זאת חשתי גועל רב. המפלגה הקומוניסטית תעשה הכול כדי לרדוף משיחיים, אפילו תמנע מילדיהם להתקבל לאוניברסיטה. הם השתמשו בטקטיקה הדוחה הזאת למניעת השכלה מילדיי כדי לאלץ אותי לבגוד בכנסייה ובאלוהים, ואז טענו שהאמונה שלי היא זו שהורסת את העתיד של ילדיי. זה היה מעוות לחלוטין! המפלגה הקומוניסטית היא מרושעת להדהים! הם יעשו הכול כדי להרוס את עבודת האל ולמנוע מאנשים לפנות לאלוהים. מילותיהם נוטפות דבש, אבל מעשיהם הם רעל! כשהבנתי זאת, ידעתי שאסור לי ליפול בפח שלהם, אלא שבמקום זאת עליי לשאת עדות לאלוהים. הם חקרו אותי עד שתיים לפנות בוקר וכשראו שאני לא מדברת, שלחו אותי לבית המעצר. אחד השוטרים אמר, "הפעם תישפטי ותלכי לכלא!"

בבית המעצר, כלאו אותי יחד עם רוצחים, סוחרים בבני אדם, פרוצות וגנבים. הייתי אומללה ומדוכאת. היה שם חשוך ורטוב ומסריח מאוד. במקום הזה, השיגרון ומחלת הלב הראומטית שלי הלכו והחמירו, וכל המפרקים שלי כאבו. הייתי בתורנות שמירה במשך שעתיים בכל לילה, ואחרי שעמדתי במשך זמן רב היו לי דפיקות לב ולחץ בחזה. זה היה נורא. חשבתי על השוטר שאמר שארצה שבע עד עשר שנות מאסר והתחלתי לחשב כמה ימים יש בשבע שנים, וכמה בעשר שנים. מדובר באלפי ימים ולילות. איך אוכל לשרוד כך בתהום החשוכה הזו? האם אצא מכאן בחיים? כשחשבתי זאת, לא יכולתי שלא לפרוץ בבכי והרגשתי את האפלה ממלאת את לבי. הבנתי שמצבי אינו יציב אז נשאתי מהר תפילה, וביקשתי מאלוהים שיעזור לי להשקיט את עצמי בפניו ולא לסטות מדרכו. ואז נזכרתי בקטע הזה מדברי האל: "בעולם העצום הזה, את מי בדקתי באופן אישי? מי שמע באופן אישי את דבריה של רוחי? בני אדם רבים כל כך מגששים ומחפשים באפילה, בני אדם רבים כל כך מתפללים במצוקתם, בני אדם רבים כל כך נושאים עיניים בתקווה ברעב ובקור, בני אדם רבים כל כך כבולים בידי השטן, וכן בני אדם רבים כל כך לא יודעים לאן לפנות, בני אדם רבים כל כך בוגדים בי כשהם מאושרים, בני אדם רבים כל כך הם כפויי טובה ובני אדם רבים כל כך נאמנים למזימותיו הערמומיות של השטן. מי בכם הוא איוב? מי בכם הוא פטרוס? מדוע הזכרתי שוב ושוב את איוב? ומדוע התייחסתי לפטרוס כל כך הרבה פעמים? האם אי-פעם תפסתם מה אני מייחל לכם? עליכם להקדיש יותר זמן להרהר בדברים כאלה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 8). לאחר שהרהרתי בכך, הבנתי שאלוהים נתן את אישורו לאנשים כמו איוב ופטרוס כי הם יכלו לשאת לו עדות דרך הקשיים וההתנסויות. איוב לדוגמה, כשהוא עבר את ההתנסויות, וממונו וילדיו נלקחו ממנו וגופו התכסה בשחין, הוא עדיין היה מסוגל להלל את אלוהים ולהשפיל את השטן. ופטרוס נצלב למען אלוהים, צייתן עד יום מותו, נושא עדות לאלוהים. באשר אליי, זכיתי להזנה רבה מדברי האל אבל רציתי לסגת ברגע שעמדתי בפני סבל ולו קל שבקלים. ראיתי שאין בי באמת אמונה או צייתנות ושלא הייתי מוכנה להקריב את חיי כדי לשאת עדות. הייתי רחוקה מאוד מהדרוש לאלוהים. דבקתי כל כך בחיי, אז איך אוכל לשאת עדות לאלוהים? ואז חשתי רגשות חרטה ואשמה כבדים והתפללתי לאלוהים: "אלוהים! אני מוכנה לשים את חיי ומותי בידיך ואני אישמע להסדריך. לא משנה לכמה שנות מאסר ידונו אותי או כמה אסבול, אלוהים, אני רוצה לשאת לך עדות ולהשפיל את השטן." להפתעתי, לאחר שהצעתי את כל כולי וחדלתי מדבקותי בבשר, ביום ה-28 למעצר, שוחררתי. גיליתי מאוחר יותר שבעלי לשעבר, שחשש שמאסרי ישפיע על הקבלה של ילדינו לאוניברסיטה, שיחד מישהו שידאג לשחרורי. הודיתי לאל בדממה בלבי.

בעלי לשעבר נסע לבית המעצר ביום השחרור כדי לפגוש אותי. הוא ראה שאחרי חודש איבדתי משקל רב ונראיתי שונה מאוד והוא שאל אותי, "רזית כל כך אחרי חודש בלבד, לא היית שורדת שם כמה שנים. הפעם תוותרי, נכון?" כשלא הגבתי, הוא המשיך ללחוץ עליי: "בחייך, אולי תפסיקי להאמין?" הבנתי שזהו קרב שמתחולל בעולם הרוחני ושהגיע הזמן שאשא עדות לאלוהים. אמרתי לו ברוגע רב, "אני חייבת להמשיך להאמין! האמונה שלי היא נכונה וטבעית, ואמשיך להאמין כל עוד אחיה." כשהוא שמע אותי אומרת זאת, הוא הכה בהגה בכעס, נאנח והניד בראשו, ואז הוא התפרץ ואמר, "אני חייב לומר זאת לזכות האל שלך! המפלגה מנסה לעשות הכול כדי לזכות בלבבות האנשים, אבל היא לא מצליחה, כי אתם, המאמינים, מתעקשים להמשיך להאמין ללא שום גמול חומרי ואפילו אחרי מעצרים מרובים. האלוהים שלך הוא באמת משהו!" כששמעתי אותו אומר זאת זה מאוד ריגש אותי והודיתי לאלוהים שהנחה אותי לשאת עדות, ולבייש ולנצח את השטן. תודה לאל!

מספר ימים לאחר שהשתחררתי, בני חזר מבית הספר והכנתי לו את תבשיל העוף והפטריות החביב עליו. לאחר שסיים לאכול, הוא פנה אליי ברצינות רבה, ואמר, "אמא, היום את חייבת לבחור. אם את רוצה שאמשיך להיות בנך, עלייך לוותר על אמונתך. אם תמשיכי בדת, אני אעזוב את הבית ולא תראי אותי שוב." הייתי בהלם. הוא תמיד היה כל כך קרוב אליי ומעולם לא התנגד לאמונתי. לא ידעתי מה גרם לו לומר זאת באותו יום, והוא פתאום נראה לי כמו זר. לרגע הייתי נטולת מילים. זה באמת הכאיב לי מאוד והרגשתי שנתיב האמונה הזה באמת מלא באתגרים ובעליות ומורדות. כל צעד הביא עימו בחירה חדשה. באותו הרגע הרגשתי שקשה לי מדי להחליט, אז התפללתי לאלוהים, ואמרתי, "אלוהים, איני יכולה לעזוב אותך, אבל אני לא רוצה לאבד את בני. אלוהים, בבקשה הנחה אותי כדי להבין את רצונך." לאחר התפילה, נזכרתי בקטע מדברי האל: אלוהים אומר, "בכל שלב בעבודתו של אלוהים בקרב בני האדם נדמה שמדובר בקשרי גומלין בין בני אדם, כאילו שהדבר הוא מעשה ידי אדם או פרי התערבות של האדם. אך מאחורי הקלעים, כל שלב בעבודה וכל דבר שמתרחש הוא התערבות שעושה השטן עם אלוהים, ובני האדם נדרשים לעמוד איתן בעדותם על אלוהים. קחו את ניסיון איוב כדוגמה: מאחורי הקלעים, השטן ערך התערבות עם אלוהים. ומה שקרה לאיוב היה מעשים של בני אדם והתערבות של בני אדם. מאחורי כל מהלך עבודה שאלוהים עושה בקרבכם, השטן מהמר עם אלוהים – מאחורי הכול ניטש קרב" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, רק אהבת האל היא אמונת אמת באלוהים). דברי האל עזרו לי לראות בבירור שהמתין לי קרב רוחני נוסף. נראה היה שבני מבקש ממני לבחור, אבל מאחורי כל זה היה השטן שפיתה אותי והתקיף אותי. הרגשתי גם שהפעם אלוהים חיכה להחלטה שלי. אלוהים רצה לראות אם אבחר בבני מתוך אהבה חומרית, או אם אבחר בו. לא רציתי לאכזב את אלוהים וידעתי שעליי לשאת עדות כדי לבייש את השטן. אז אמרתי לבני, "איני יכולה לעזוב את אלוהים. אם אבחר בכך, זה יהיה כמו שאתה בוחר לעזוב אותי היום. זה יהיה נגד מצפוני וזה יאכזב את אלוהים. תמיד אלך אחר אלוהים. זו הבחירה שלי!" כשהוא שמע אותי אומרת זאת, הוא עזב בדמעות. גם אני הייתי נסערת באותו זמן, אבל ידעתי שעשיתי את הבחירה הנכונה.

חצי שעה לאחר מכן הוא חזר ואמר לי, "אמא, טעיתי. לא הייתי צריך לבקש ממך לבחור. אבא אמר לי שהמשטרה אמרה לו לפקוח עלייך עין ולוודא שתוותרי על הדת. מאחר שכבר נעצרת פעמיים, אם זה יקרה שוב את כבר לא תצאי משם ואז לא תהיה לי אמא יותר. רציתי להשתמש בטקטיקה הזו כדי לגרום לך לוותר על האמונה." כששמעתי אותו מסביר זאת התמלאתי בתחושת גועל כלפי הקומוניסטים השטניים ומתנגדי האל. במהלך שנות אמונתי, נעצרתי בניגוד לחוק ונכלאתי מספר פעמים, ומשפחתי נקרעה ובעלי וילדיי נגררו לתוך זה. כל זה היה באשמת המפלגה. הייתי נחושה לזנוח אותה וללכת אחר אלוהים ברצון של ברזל!

במהלך כל הפיתויים הללו, דברי האל לימדו אותי לזהות את תעלולי השטן, וחיזקו את אמונתי באלוהים ואת נחישותי ללכת אחריו. ראיתי את העוצמה והסמכות שבדבריו וראיתי שחוכמתו של אלוהים מיושמת על פי תעלולי השטן. לא משנה עד כמה המפלגה מרושעת ואכזרית, היא לא תוכל להפריע לעבודת האל. אלוהים מרשה לה להתעמר בנו כדי שיוכל לקבץ סביבו קבוצה של מתגברים. ראיתי עד כמה אלוהים הוא כל יכול וחכם! תודה לאל הכול יכול!