שיאוצ'ן העיר ז'נגז'או, מחוז הנאן

יהירות היא הפגם הקטלני שלי. בעבר נהגתי לחשוף תכופות את טבעי היהיר, ותמיד חשבתי שאני טוב מאחרים. במיוחד כשתיקנתי מאמרים או תקשרתי בנושאי עבודה עם שותפים, תמיד היו לי דעות נחרצות ולא הקשבתי בצניעות לדעות אחרות. חוסר היכולת שלי לשתף פעולה עם אחרים באופן הרמוני גרם תכופות לבעיות בעבודה. אחיי ואחיותיי לאמונה העלו בפניי את הנושא פעמים רבות, וגם קראתי דרך קבע על אלוהים החושף את טבעם היהיר של אנשים. אך מאחר שעדיין לא השגתי הבנה אמיתית של טבעי ומהותי וגם לא יכולתי באמת לשנוא אותו, בכל מקום בו נתקלתי בסביבה מתאימה הייתי מאבד שליטה. לאחר מכן הייתי מרגיש גם גועל רב, אולם מאחר שאת הנעשה אין להשיב, כל שיכולתי לעשות היה להמשיך לנסות ולהבין זאת, ולכן הדבר קרה שוב ושוב. זה גרם לי לחוש מאד נבוך וחסר אונים. 

ראיתי פעם את דברי האל הבאים בעת שתרגלתי דבקות רוחנית: "כיצד עליכם לפתור את הבעיה של האופי האנושי? ראשית, אתם חייבים להכיר את האופי הזה ולהבין את דברו ואת רצונו של אלוהים. אם כן, כיצד תוכלו להבטיח שתימנעו ככל האפשר מביצוע מעשים פסולים, ושתעשו רק את מה שתואם את האמת? אם ברצונכם לחולל שינוי, אתם חייבים להרהר בכך. השאלות הקריטיות בנוגע לאופי הלוקה בחסר שלכם הן אלה: אילו סוגים של טבע מושחת יש לכם? איזה סוג של מעשים אתם מסוגלים לעשות? אם כן, איזו גישה אתם יכולים לאמץ? וכיצד תוכלו להנהיג אותה כדי לשלוט באופי הזה?... ללין זקסו היה פתיל קצר. על סמך המגרעה שלו עצמו, , הוא כתב סיסמה בחדרו: 'רסן את עצביך. זו גישה אנושית, אך היא אכן פועלת. לכל אדם יש עקרונות משלו שלפיהם הוא פועל, ולכן גם אתם צריכים לקבוע עקרונות הנוגעים לאופי שלכם. העקרונות האלה נחוצים, ובשום אופן אין לחיות בלעדיהם. זו צריכה להיות הסיסמה שלכם לקוד ההתנהגות שלכם" ("נוהג לפי האמת ופתירת בעיית האופי" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). דברי האל העניקו לי נתיב מיידי בו יכולתי לצעוד. הבנתי: על מנת לשנות טבע מרדני, מחד עליך להרבות באכילה ושתייה של דברים שנושאם אלוהים החושף את מהותו המושחתת של האדם, ומאידך עליך להתמקד במוטו לשליטה בטבעך כדי שתוכל לשלוט באופן מודע בגילויים של טבעך ובכך תוכל לזנוח את עצמך ולדבוק באמת. לכן, בהתאם להיבטים של שחיתותי כגון טבעי היהיר, צדקנותי וחוסר הרצון שלי להקשיב לדעות של שותפים, ניסחתי מוטו: "איך יכולה ערימה של צואה להתגאות בצחנתה?" בכל פעם שתקשרתי עם שותפיי אודות סוגייה כלשהי, הייתי משתמש תחילה במוטו הזה כדי להזהיר את עצמי, בזכרי בוודאות כי מהותי היא צואה וכי כל גופי מכוסה צחנה. הייתי נזכר גם כיצד גרמתי לבעיות רבות מדי בעבודה בשל יהירותי והאגו שלי, וכי אין לי דבר שראוי להתייהר בזכותו. כך לא הייתי עומד על כך שאני תמיד צודק באופן מוחלט, וזה היה נותן לי שמץ של לב מחפש, גורם לי להיות מוכן להצניע לכת ולהקשיב לדעותיהם של אחרים. עדיין רציתי לעתים להפריך את דעותיהם של האחרים, אולם מרגע שחשבתי על המוטו, הייתי זונח את עצמי במודע ומתרגל את האמת שבתיאום הרמוני.

לאחר זמן-מה, גיליתי להפתעתי כי כאשר בהשפילי את רוחי, הייתי מקבל מעט מן הנאורות והאור של רוח הקודש מתוך דברי שותפיי, והייתי רואה כמה מן ההיבטים המגוחכים באופן שבו קיבלתי את האמת. במקביל לכך גיליתי גם כמה מהנקודות החזקות אצל אחרים והייתי מוכן לשאוב מהם כדי להשלים את עצמי. גם לא חשבתי שאני טוב מאחרים בכל דבר והנמכתי גם את ראשי המתנשא. הנטישה העצמית שלי כבר לא כאבה כמו בעבר, והרגשתי מכל הלב שהשפלת רוחי והקשבה בצניעות לדעותיהם של שותפיי היא דבר די נחמד, לא מועיל רק להתקדמות חיי האישיים אלא גם משפר את תוצאות עבודתנו בכך שחיפינו זה על מגרעותיו של זה והתלכדנו כאחד. 

בזכות חוויה זו טעמתי את המתיקות שבדבקות באמת וראיתי שכשאני מנסח מוטו, אני יכול לגרום לעצמי לשלוט בגילויי שחיתותי, לא רק להפחית את עבירותיי אלא גם לזכות בהזדמנויות רבות יותר להבין את האמת. בו בזמן, הבנתי גם שגילויי העבר של טבעי היהיר היו מכוערים ומגעילים מדי. תודה לאל על שהוביל אותי לעבר ידיעת הדברים הללו. מכאן ואילך אנסח עוד ועוד משפטי מוטו להיבטים השונים של שחיתותי וארסן את עצמי כדי שאוכל לנהוג על פי האמת. ארבה גם לקרוא את דבר האל כדי לדעת את מהות טבעי, כדי שאוכל לשנוא את עצמי באמת ובתמים ולהיפטר משחיתותי בהקדם האפשרי על מנת לרצות את האל.