ההשלכות של עבודה בזדון
נבחרתי לשרת כמנהיג כנסייה ב-2016. כשרק לקחתי על עצמי את החובה הזאת, הייתי לחוץ מאוד כי לא הבנתי את האמת ולא הייתה לי תובנה של דברים, אז כשאחים ואחיות נתקלו בבעיות, לא הייתי בטוח כיצד לעזור להם בשיתוף שלי. גם לא ידעתי איך להתחשב בעקרונות כשמיניתי אנשים לחובות מסוימות, ולכן תמיד התפללתי לאלוהים כדי לחפש את האמת ולהשיג שליטה בעקרונות. נוסף לכך פניתי לעמיתים לעבודה כשלא הבנתי משהו היטב. עם הזמן, התקדמתי ביכולתי להעריך אנשים ומצבים, והייתי מסוגל למנות אחים ואחיות לחובות מתאימות בהתבסס על חוזקותיהם האישיות. פעם, אח שעבדתי איתו ניסה לדבר איתי על האחות שָׁה, ראש צוות בשורה, שלא מילאה את חובתה בצורה מסודרת והייתה פסיבית מאוד, ואמר שהיא מעכבת מאוד את עבודת הצוות. הוא הציע להחליף אותה כמנהיג צוות. חשבתי לעצמי שהייתה לה איכות מעולה ושהיא הייתה מוכשרת מאוד בעבודתה, אז למרות שהיא הפגינה שחיתות מסוימת, אם תהיה לה קצת עזרה והיא תעשה כמה שינויים, לא תהיה לה שום בעיה בתפקידה. אז חשפתי וניתחתי את מצבה של האחות שָׁה, גזמתי אותה וטיפלתי בה. אחרי כמה מפגשי שיתוף, ראיתי שגישתה כלפי החובה שלה השתנתה מעט. היא נקטה יותר יוזמה ואף הייתה מסורה יותר. לאחר זמן קצר היא קודמה לחובה חשובה יותר. אחר כך שיבחתי את עצמי מאוד וחשבתי, "הרעיון הנכון היה שלי. טוב שלא הדחנו אותה, אלא הצלחנו לטפח אדם מוכשר בבית האלוהים. נראה שיש לי יכולת הבחנה לא רעה." מאותו הרגע, הפסקתי לדון במינויים והדחות עם האח ההוא, מתוך מחשבה שהייתי מנוסה יותר, ושיכולתי להתמודד עם בעיות בכוחות עצמי. שנתיים חלפו במהרה, והפכתי יותר ויותר מיומן בארגון עבודת הכנסייה. משום שחשבתי שיש לי תובנה נהדרת של דברים, הפכתי יהיר יותר ויותר.
בזמנו, לא הבנתי שמצבי לא טוב. ואז יום אחד הגיע מכתב ממנהיג שאמר שהאחות ג'אנג מהכנסייה שלנו חזרה לאחר שהודחה מחובתה בכנסייה אחרת. הייתי צריך לארגן את השתתפותה במפגשים. נזכרתי, שכשתקשרתי עם האחות ג'אנג בעבר, הבחנתי שהיא יהירה, שהייתה לה נטייה לנזוף באנשים בהתנשאות ושהיה קשה להסתדר איתה. הנחתי שהיא לא ממש השתנתה. זמן קצר לאחר מכן, הצטרפו הרבה מאוד אנשים חדשים לכנסייה שלנו והיה עלינו למנות בדחיפות אנשים לחובת השקיה. האח ליו שעבד לצדי, אמר שהוא היה במפגש עם האחות ג'אנג ושמאז שהודחה, היא זכתה בהכרה עצמית וחרטה מסוימים, בנוסף לכך שהיא כבר השקתה חברים חדשים בעבר והייתה יעילה למדי. הוא הציע שנמנה אותה לחובת השקיה בעודה ממשיכה בהרהור עצמי כדי שעבודתנו לא תתעכב. כששמעתי אותו מציע את האחות ג'אנג, חשבתי שזה רעיון איום ונורא, שהוא לא באמת מכיר אותה, ושהיא לא מישהי שהולכת בעקבות האמת. היא סתם דיברה על כך שזכתה בהבנה והוא חשב שהיא חזרה בתשובה. הרגשתי שלא הייתה לו שום תובנה ולא הייתה לו שמץ של הבחנה. אמרתי לו בתקיפות, "אני מכיר את האחות ג'אנג. היא יהירה ונוטה לרדת על אנשים בהתנשאות. וגם קשה לעבוד איתה. חוץ מזה, היא לא ממש למדה להכיר את עצמה או השתנתה, אחרת לא היו מדיחים אותה. אני חושב שהיא לא מתאימה. אנחנו לא יכולים למנות אותה לחובה הזאת." האח ליו ענה, "אסור לנו לדרוש יותר מדי. היא יהירה מעט, אבל היא באמת למדה משהו על עצמה מכך שהדיחו אותה והיא הייתה מסוגלת לכפר על מעשיה. עכשיו היא לא מתבלטת כשהיא מדברת, והיא מסתדרת היטב עם אחרים. חל שינוי ביהירות שלה. עלינו להתייחס לאנשים באופן הולם." התרגזתי מעט כשהקשבתי לו אומר את זה. חשבתי שהוא חדש בחובה הזאת ולכן הוא לא יודע על מה הוא מדבר, ושעליו פשוט לעשות כדבריי. השבתי, יותר בתקיפות, "המצב של האחות ג'אנג ברור מאוד, לא? אני לא מחליט סתם כך לגבי אנשים, אבל אני רואה שהיא לא מתאימה לחובה הזאת ושאסור לנו למנות אותה לחובת השקיה." האח ליו שראה שאני נחוש בדעתי ולא אמר דבר.
חלף זמן מה, ובגלל מחסור באנשים בחובת ההשקיה, חלק מהמצטרפים החדשים הפסיקו לבוא למפגשים משום שלא קיבלו מספיק תמיכה בזמן. כשמנהיגה באה לבדוק מה קורה, היא והאח ליו הלכו לדבר עם האחות ג'אנג, וכשהם חזרו, האח ליו אמר, "בית האלוהים זקוק בדחיפות לאנשים שימלאו את חובת ההשקיה. ראינו שהאחות ג'אנג מכירה את עצמה היטב ושהיא מוכנה להכות על חטא ולהשתנות. היא אמנם הודחה, אבל מה שהיא עשתה לא היה ממש נורא. היא רק יהירה מעט, אבל עדיין אפשר לטפח אותה כל עוד היא מוכנה לקבל את האמת ולהשתנות. אי אפשר להגדיר מישהו לנצח על ידי משהו שהם עשו למשך תקופה, אלא יש לתת להם הזדמנות להכות על חטא. דנו בזה, והחלטנו שצריך למנות את האחות ג'אנג לחובת השקיה." כששמעתי אותו ממליץ שוב על האחות ג'אנג לתפקיד הזה, חשבתי, "בפעם הקודמת הבהרתי את עצמי היטב בעניין הזה, הרי איך היא יכולה להשתנות אחרי זמן קצר כל כך? אני מנהיג כבר זמן רב ואני יודע לאמוד אנשים, למה שלא תאמין לי? כך תימנע מטעויות!" הסברתי שוב את עמדתי בצורה נחרצת, וכשהמנהיגה ראתה כמה אני דבק בעמדתי, היא אמרה לי בחומרה, "גיבשנו דעה מושכלת על האחות ג'אנג. דיברנו איתה והקשבנו לשיתוף שלה. היא הרהרה במעשיה ויש לה הכרה עצמית. היא מוכנה להכות על חטא ולהשתנות. עלינו למנות אותה למלא חובה – היא ראויה להזדמנות לחזור בתשובה. אסור לנו להגדיר אנשים על סמך התנהגותם בעבר. אתה אומר שהיא יהירה, אבל ממתי אסור לאנשים יהירים להתפתח בבית האלוהים? האחות ג'אנג מתאימה מאוד לעבודת השקיה ויש צורך דחוף בתפקיד הזה כרגע. אתה עומד על שלך ומתעקש שלא נמנה אותה. האם זו לא התנהגות זדונית ורודנית? מינוי אנשים בכנסייה אמור לעבור דרכך. הם לא יכולים למלא חובה ללא האישור שלך. אתה יהיר ובטוח בעצמך מדי. אינך רואה שהעובדה שאתה עושה כרצונך מגבילה באופן ישיר את עבודת בית האלוהים, ואת טיפוחם של אנשים מוכשרים?" התעצבתי מאוד לשמוע את המנהיגה מטפלת בי בצורה כזאת, אבל גם התנגדתי לכך. עדיין חשבתי שאני מנוסה מאוד ותמיד מאבחן את אנשים היטב, ולכן אין שום סיכוי שאני טועה לגבי האחות ג'אנג. אבל כיוון שכולם לא הסכימו איתי, לא יכולתי להמשיך להתנגד. לכן אמרתי בחוסר רצון, "כיוון ששניכם זיהיתם בה שינוי, בואו ניתן לה הזדמנות בחובת השקיה. אם זה לא יעבוד, נעביר אותה לחובה אחרת."
כשחזרתי הביתה, נזכרתי איך נזפה בי המנהיגה והרגשתי מאוד לא נוח. בהתחשב במה שהיא אמרה, האם לא עשיתי מעשה רע ופעלתי נגד אלוהים? זה עניין רציני מאוד. אבל אז חשבתי ששקלתי בכובד ראש את החלטתי לא למנות את האחות ג'אנג לתפקיד, אז למה הם אמרו עליי דבר כזה? איפה טעיתי, לכל הרוחות? לכן התפללתי לאלוהים בחיפוש: "אלוהים, קשה לי לקבל את הביקורת שיש לאחות הזו עליי. אינני יודע איך להבין את עצמי בעניין הזה או לאיזה היבט של האמת להיכנס. אנא הראה לי את הדרך." אחרי שהתפללתי, קראתי את הקטע הבא בדברי האל: "מה הכוונה ב'שרירותי ונמהר'? הכוונה היא שכאשר אתה נתקל בבעיה, אתה פועל כפי שנראה לך, ללא תהליך של מחשבה, בלי לשים לב למה שמישהו אחר אומר. איש לא יכול לדבר איתך ואיש לא יכול לשנות את דעתך, כך שלא ניתן להזיז אותך ולו במעט. אתה עומד על דעתך ואפילו אם דברי האחרים הגיוניים, אינך מקשיב ואתה מאמין שדרכך היא הנכונה. גם אם כך הדבר, האם אינך צריך לשים לב להצעות של אחרים? בכל זאת, אינך שם לב. אנשים אחרים קוראים לך עקשן. כמה עקשן? עקשן כל כך עד שעשרה שוורים לא יוכלו למשוך אותך אחורה – עקשן כפרד, יהיר וקשה עורף באופן קיצוני, כזה שאינו רואה את האמת עד שהיא מכה בפרצופו. האין עיקשות כזו מגיעה לרמה של קשיות עורף? אתה עושה כל מה שאתה רוצה, כל מה שאתה חושב לעשות, ואינך מקשיב לאיש. אם מישהו היה אומר לך שמשהו שאתה עושה אינו תואם את האמת, היית אומר, 'אעשה את זה בין אם זה תואם או לא תואם את האמת. אם זה לא תואם את האמת, אני אתן לך סיבה כזאת וכזאת או הצדקה כזאת וכזאת. אני אגרום לך לשמוע אותי. אני נעול על זה'. אחרים עשויים לומר שמה שאתה עושה מפריע, שזה יוביל לתוצאות חמורות, שזה פוגע באינטרסים של בית האלוהים – ובכל זאת, אינך שם לב אליהם אלא מעלה עוד נימוקים משלך: 'זה מה שאני עושה, בין אם זה מוצא חן בעיניכם או לא. אני רוצה לעשות את זה ככה. אתם טועים לגמרי והצדק המוחלט איתי'. אולי אתה אכן צודק ולא יהיו למעשיך השלכות חמורות – אבל איזה טבע אתה חושף? (יהירות.) אופי יהיר הופך אותך לעקשן. כאשר יש לבני אדם טבע עקשני כזה, האין הם נוטים לפעול בשרירותיות ובפזיזות?" (שיתוף האל). "כיצד אלוהים מתייחס לכל אדם? יש בני אדם עם שיעור קומה בוסרי, יש צעירים, ויש כאלה שהחלו להאמין באלוהים רק לאחרונה. אלוהים עשוי לראות באנשים אלה לא רעים ולא זדוניים באופיים ובמהותם. העניין הוא רק שהם בורים במידה מסוימת, שאיכותם לוקה בחסר, או שהם נתונים ליותר מדי מגבלות וטרם הבינו את האמת, טרם נוכחו בחיים, ולכן קשה להם להימנע מעשיית פעולות טיפשיות מסוימות או מביצוע מעשים מסוימים הנובעים מבורות. אבל אלוהים אינו מתמקד בטיפשות החולפת של בני האדם. הוא מביט רק בלבם. אם הם נחושים לעסוק בחיפוש האמת, אזי הם צועדים בכיוון הנכון וכאשר זו המטרה שלהם, הרי שאלוהים משקיף עליהם, ממתין להם ונותן להם זמן והזדמנויות שיאפשרו להם לזכות בהיווכחות. אין מדובר בכך שאלוהים מפיל אותם אפיים ארצה במכה אחת והוא גם אינו נאחז בעבירה שהם ביצעו בעבר ומסרב להרפות ממנה. אלוהים מעולם לא התנהג כך לבני האדם. יחד עם זאת, אם בני האדם מתנהגים כך זה אל זה, האין זה מוכיח את טבעם המושחת? זה בדיוק טבעם המושחת. עליכם להתבונן באופן שבו אלוהים מתייחס לבורים ולטיפשים, לבני אדם בעלי שיעור קומה בוסרי, לביטויים הרגילים של הטבע האנושי המושחת, ולבני אדם זדוניים. יש לאלוהים מגוון דרכים להתייחס לבני אדם שונים, וגם מנהל במגוון דרכים את שפע המצבים השונים של בני האדם. עליך להבין את האמיתות הללו. ברגע שתבין את האמיתות האלה, תדע איך לחוות אותן. ואיך להתייחס לאנשים בהתאם לעקרונות" ("כדי להשיג את האמת, עליכם ללמוד מבני האדם, מהאירועים ומהדברים שסביבכם" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). התחלתי להרהר במעשיי בהתבסס על מה שחשפו דברי האל. חשבתי שהיו לי ניסיון כללי במינוי אנשים והבנה של העקרונות. בייחוד כשמישהו שבחרתי הצליח במילוי חובתו, הרגשתי שיש לי יכולת הבחנה ושאני מהיר תפיסה. רציתי לנצל את זה, הרגשתי מאוד מרוצה מעצמי, ולא הקשבתי להצעות של אחרים. כשלאח ליו הייתה הבנה אמיתית לגבי מצבה של האחות ג'אנג ואמר שהיא זכתה בהכרה עצמית מאז שהודחה, שהיא הייתה מוכנה להכות על חטא ולהשתנות, ודחק בי להתייחס לאנשים בצורה הוגנת, פשוט סירבתי להקשיב לו. רק תייגתי אותה על סמך מה שראיתי בה מקודם, וחשבתי שהיא יהירה, שהיא לא הלכה בעקבות האמת ושהיא לא השתנתה, ולכן היא לא יכולה למלא חובת השקיה. אבל למעשה, אלוהים מעולם לא אמר דבר כזה. ובית האלוהים מעולם לא הסדיר את הדברים בצורה כזאת. כל עוד אדם מסוגל להבין את חזון האמת ויכול להשיג תוצאות בחובת השקיה, אפשר לטפח ולאמן אותו. גם כשמדובר באנשים שביצעו עבירות חמורות מאוד, בית האלוהים אף פעם לא מגנה אותם באופן מקיף. אם הם מקבלים את האמת, מהרהרים במעשיהם, מכפרים על מעשיהם הרעים ומוכנים להשתנות, בית האלוהים יכול להמשיך לטפח אותם ולהשתמש בהם. לא משנה איזה טבע מושחת אדם מפגין, או מה הוא עשה ששיבש את עבודת בית האלוהים, כל עוד הוא לא אדם מרושע או צורר משיח, אלוהים יעניק לו הזדמנות למלא חובה וללמוד כמיטב יכולתו. אלה הן אהבת אלוהים וישועתו. לא הבנתי את טבעו של אלוהים או את עקרונות ההתייחסות לאנשים בבית האלוהים. לא בחנתי את חוזקותיה של האחות ג'אנג, סירבתי להרפות מהשחיתות שהיא הפגינה בעבר, הגדרתי אותה בשרירותיות וסירבתי למנות אותה לחובת השקיה. כתוצאה מכך, מאמינים חדשים לא הושקו בזמן וזה פגם בעבודת בית האלוהים. האם לא הייתה זו עשיית הרע? באתי לפני אלוהים מלא חרטה והתפללתי, "אלוהים, אני כה יהיר ובטוח בעצמי. אני לא רוצה עוד להיות זדוני במילוי חובתי. אני מוכן להכות על חטא ולשנות."
בפעם הבאה שהייתי במפגש עם האחות ג'אנג ושמעתי אותה דנה בהרהוריה ובהכרתה העצמית, ראיתי שהיא באמת הכתה על חטא באופן מעשי מאוד. הרגשתי בושה ואשמה גדולות אף יותר. אחרי שהאחות ג'אנג מונתה לחובת השקיה, היא הייתה רצינית ולקחה עליה אחריות, והאחים והאחיות אותם היא השקתה התקדמו. לאחר מכן קידמו אותה לניהול עבודת ההשקיה במספר כנסיות. כשראיתי כמה טוב היא מתפקדת בחובתה, התביישתי אפילו יותר. שנאתי כמה יהיר הייתי, איך הגדרתי אותה באופן כה שרירותי, סירבתי למנות אותה לחובה ועיכבתי את העבודה בבית האלוהים. הבנתי שלא הייתה לי האמת ולא הייתה לי תובנה של דברים. הבנתי כמה שיטות וכללים מסך ההתנסויות שלי, אבל אי אפשר לבצע את עבודת הכנסייה היטב רק מתוך הסתמכות עליהם. אחרי התקרית הזאת, כשמיניתי אנשים לחובות, פעלתי בזהירות רבה יותר; כשהזדוניות שלי זקפה ראש ורציתי להגיד את המילה האחרונה, הקפדתי להתפלל ולמרוד בעצמי, ליישם בפועל את האמת, ולהקשיב למה שהיה לאחרים לומר.
חשבתי שנוכחתי במידת מה ביישום הזה, אבל להפתעתי, לאחר מכן קרה משהו נוסף שחשף אותי. שישה חודשים לאחר מכן, משפחותיהם של שני חברים שטיפלו בענייני כנסייה כלליים עמדו בדרכם והם לא היו מסוגלים להגיע ולמלא את חובתם. נזקקנו בדחיפות לאנשים שיחליפו אותם. בחנתי את העניין ומצאתי שתי אחיות שהיו אחראיות ויכלו להתמודד עם מגוון מצבים, אבל היה איתן עניין של סיכון ביטחוני. עם זאת, תיארתי לעצמי שמשום שהן לא ימלאו את חובתן באזור המקומי, לא אמורה להיות בעיה אם אמנה אותן לחובה הזאת. באמת היינו זקוקים לעוד אנשים ולא מצאתי מועמדים טובים יותר, לכן החלטתי להשתמש בהן לעת עתה ולהחליף אותן כשיגיע מישהו טוב יותר. כשאמרתי לאח ליו שאני רוצה שהאחות ג'או תטפל בעניינים כלליים בכנסייה, תגובתו הייתה, "אנחנו מוכרחים לפעול על פי העקרונות כשאנו בוחרים אנשים. הם לא יכולים לעבוד בשביל הכנסייה אם יש חשש ביטחוני. אני חושב שהאחות ג'או אינה בחירה טובה לחובה הזאת. אנחנו מוכרחים לפעול על פי העקרונות." כשהבנתי שזה לא מקובל עליו, חלקתי על דעתו ואמרתי, "אבל האם אין לנו צורך דחוף? אינך חושב שאתה חושש יתר על המידה? היא אמנם מאמינה ידועה באזור, אבל חלפו שנים מאז שהמשטרה בדקה מה קורה איתה. חוץ מזה, היא אמיצה וחכמה. אני יודע את זה עליה. אני חושב שבנקודה הזו אין לנו אף מועמד טוב יותר. חלפו יותר מעשרה ימים ועדיין לא מצאנו אף אחד למילוי החובה הזאת. אסור לנו לפעול על פי החוקים בעיוורון בחובתנו." הוא הקשיב לדבריי ואז התעקש, "מינוי מישהו שמהווה סיכון למילוי חובה מהווה הפרה של העקרונות. אנחנו מוכרחים לתת עדיפות לבטיחות." לא הסכמתי עם דבריו לחלוטין והתעקשתי למנות את האחות ג'או. לאחר מכן, מיניתי את האחות ליו, שגם היא היוותה סיכון ביטחוני, לעבודה במסירת תכתובות. עד מהרה, המפלגה הקומוניסטית החלה לחקור מאמינים במסווה של בדיקת רישומי מגורים. האחות ג'או הייתה ידועה באמונתה באלוהים, לכן חשדו בה ועקבו אחריה כשנכנסה ויצאה מהבית ששכרה משום שלא יכלה להציג תעודת זהות. ואז אדם נוסף שטיפל בענייני הכנסייה שהיא הייתה בקשר איתו הופלל, וגם אחריו עקבו, וכתוצאה מכך הושפעו קווי התקשורת אל מספר כנסיות שונות. כולם איבדו קשר למשך יותר מ-20 יום, וכתוצאה מכך עבודה חשובה נותרה בין הכיסאות. אי אפשר היה להשלים אפילו משימות הקשורות בהשלכות התקריות האלה.
כשהמנהיגה שמעה על זה וגילתה שהתעקשתי למנות נשים שמהוות סיכון ביטחוני, היא טיפלה בי בחומרה רבה: "אתה שוב מתנהג ביהירות ובזדוניות. אתה תמיד ממלא את חובתך בשרירותיות ופועל בניגוד לעקרונות. הפעם זה הזיק מאוד לעבודה של בית האלוהים. עשית מה שהתנין הגדול האדום כאש מקווה לעשות אך לא יכול לבצע לבדו. האם בכך לא פעלת כמשרתו של השטן, כשהפרעת לעבודת בית האלוהים וחיבלת בה? בהתבסס על ההתנהגות העקבית שלך, החלטנו להדיח אותך מחובתך." כששמעתי את זה הרגשתי שסטרו לי, ונשארתי המום לחלוטין. חשבתי, "זה נגמר, עשיתי מעשה מרושע ביותר. מה אם האחים והאחיות שהופללו נעצרו? אם כן, באמת עשיתי דבר איום ונורא." ככל שחשבתי על זה, פחדתי יותר. הייתי אכול אשמה. הרגשתי שסכין ננעץ בלבי ולא הייתי מסוגל לעשות שום דבר. חייתי באומללות הזו יום ולילה, התפללתי לאלוהים והכרתי במעשיי הרעים שוב ושוב: "אלוהים, אני יהיר מדי, שחצן מדי. הזדוניות שלי גרמה נזק עצום לעבודת בית האלוהים. אני מוכן לקבל כל עונש שתרצה לתת לי, אני רק מבקש שתגן על האחים והאחיות ממעצר." לאחר מכן גיליתי שחברי הכנסייה הועברו בזמן וחמקו מתפיסה. סוף סוף יכולתי לפלוט אנחת רווחה.
לאחר מה שקרה, הרהרתי במעשיי. למה תמיד נהגתי בזדוניות בחובתי? מאיפה זה הגיע? קראתי את דברי האל הבאים ב"רק אם האדם יעסוק בחיפוש האמת, הוא יוכל להשיג שינויים בטבעו". "אם האמת באמת תשרה בכם, הנתיב שבו תצעדו יהיה באופן טבעי הנתיב הנכון. ללא האמת, קל לעשות מעשים רעים, ואתם תעשו זאת בעל כורחכם. לדוגמה, אם קיימות בך יהירות וגאוותנות, לא תוכל שלא להתריס נגד אלוהים. בהכרח תתריס נגדו. לא תעשה זאת בכוונה תחילה, אלא בגלל שתהיה בשליטת אופייך היהיר והגאוותן. יהירותך וגאוותנותך יגרמו לך להתנשא על אלוהים, לחשוב כי הוא חסר חשיבות, לרומם את עצמך, להעמיד את עצמך כל הזמן לתצוגה ולבסוף, לתפוס את מקומו של אלוהים ולשאת עדות לעצמך. תתייחס לרעיונות שלך, לחשיבה שלך ולתפיסות שלך כאמיתות שיש לסגוד להן. ראה כמה רוע נעשה על ידי בני אדם הנשלטים על ידי אופיים היהיר והגאוותן!" ('שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). הבנתי מדברי האל שהתנהגתי בחובתי בשרירותיות שוב ושוב, משום שהנחתי לאופיי היהיר ובעל החשיבות העצמית לשלוט בי. עם אופי כזה, לא יכולתי אלא לעשות מעשים רעים ולהתנגד לאלוהים. הוא שלט בי, ולכן החשבתי את עצמי יותר מדי והרגשתי שאני טוב יותר מכל האחרים, שאני צודק יותר מכולם, ולכן עליי לומר את המילה האחרונה בענייני הכנסייה. ברגע שהחלטתי משהו, סירבתי לראות אותו בצורה אחרת ולהקשיב לאחרים. אפילו רציתי שאנשים יצייתו לרעיונות שלי כאילו הם היו עקרונות אמת. ידעתי ששתי האחיות ההן היוו סיכון ביטחוני ושאסור להן למלא את החובות הללו, ואני עצמי לא הייתי בטוח בקשר לזה, אבל עדיין לא הייתי מסוגל לשים את עצמי בצד ולחפש את רצון האל. לא הקשבתי לאזהרות של האחרים והתעלמתי מהנזיפות וההדרכה של רוח הקודש. מיניתי באופן עיקש שתי נשים למרות הסכנה שבדבר, ובכך גרמתי נזק רציני לעבודה של בית האלוהים. אם רק היה לי שמץ של רצון לחפש את האמת, אם רק הקשבתי להצעותיו של האח ליו, ההשלכות לא היו נוראיות כל כך. כשהבנתי את כל זה חשתי חרטה והאשמה עצמית ושנאתי את היהירות והזדוניות שלי. המפלגה הקומוניסטית לעולם לא מפסיקה לנסות לחתור תחת עבודת האל ומשתמשת בכל מיני שיטות כדי לדכא ולעצור את אנשיו הנבחרים. ואני הפרתי בשרירותיות את העקרונות כשהחלטתי למנות שתי נשים למלא חובות למרות הסכנה שבדבר, מה שהוביל לכך שהחלו לעקוב אחר חברי כנסייה אחרים. האם לא הייתה זו בעקיפין עבודה בשם השטן, סיוע למפלגה הקומוניסטית בחבלה בעבודת האל? סביר להניח שהאחים והאחיות האלה היו נעצרים ונכלאים ללא השגחתו והגנתו של אלוהים. אז באמת הייתי עושה מעשה מרושע. המחשבה הזאת הפחידה אותי יותר ויותר. הכנסייה אפשרה לי לשרת כמנהיג, ורצון האל בכך היה שאיישם את האמת ואעשה דברים בהתבסס על העקרונות, שאמנה אחים ואחיות לתפקידים שמתאימים להם. כך הם יכלו לנצל את חוזקותיהם ולהכין את המעשים הטובים שלהם. אבל אני חשבתי שהניסיון המועט שלי שצברתי כמנהיג פירושו שהפכתי למישהו מיוחד. זלזלתי באנשים אחרים ואלוהים לא היה בליבי. אפילו לא התייחסתי ברצינות לעקרונות האמת של בית האלוהים, אלא עשיתי רק מה שהתחשק לי. הייתי כה יהיר עד שאיבדתי כל היגיון. חשבתי על כל צוררי המשיח שסולקו מהכנסייה. הם היו יהירים מאוד, התייחסו לאלוהים בבוז והתעלמו מהעקרונות האמת של בית האלוהים. הם מילאו את חובתם ברודנות ובשרירותיות, והפריעו מאוד לעבודה של בית האלוהים. בסופו של דבר, הם עשו כל כך הרבה מעשים רעים שהדיחו אותם מהכנסייה. ידעתי שאם לא אפתור את טבעי היהיר, במוקדם או במאוחר אלך בדרכו של צורר משיח ואלוהים ייפטר ממני. בזמנו, המחשבה שאחיה על פי אופיי היהיר הפחידה אותי. למרות שעשיתי מעשה מרושע מאוד, בית האלוהים לא סילק אותי, אלא רק הדיח אותי מחובתי, ואלוהים אפילו העניק לי נאורות, הנחה אותי בדבריו, והעניק לי הזדמנות להרהר במעשיי ולהכיר את עצמי, להכות על חטא ולהשתנות. יכולתי באמת להרגיש את אהבת האל וחשתי חרטה עצומה. הרגשתי מוכן להכות על חטא ולהשתנות. לאחר מכן, התחלתי לחפש באופן מודע יישום ודרכים להיווכח כדי שאוכל לשנות את עצמי.
קראתי את הקטע הבא מדברי האל: "כיצד, אם כן, תפתור את השרירותיות והפזיזות שלך? כאשר יש לך רעיון, אתה מספר אותו לאחרים ואומר מה אתה חושב ומאמין באשר לעניין זה, ואז אתה מתַקשר עם כולם בנושא. תחילה, אתה יכול להטיל אור על ההשקפה שלך ולחפש את האמת. זה הצעד הראשון שאתה מיישם בפועל על מנת להתגבר על הנטייה הזו להיות שרירותי ופזיז. הצעד השני מתרחש כאשר אנשים אחרים משמיעים דעות מנוגדות – איזה נוהג אתה מיישם על מנת לא להיות שרירותי ופזיז? תחילה, עליך לנקוט בגישה של ענווה, לשים בצד את מה שאתה מאמין שהוא הדבר הנכון ולאפשר לכולם לשתף. גם אם אתה מאמין שדרכך היא הנכונה, אינך צריך להמשיך להתעקש עליה. זהו, קודם כול, סוג של שיפור. הדבר מעיד על גישה של חיפוש האמת, של התכחשות עצמית ושל סיפוק רצונו של אלוהים. ברגע שאתה ניחן בגישה זו, בה בשעה שאינך דבק בדעה שלך, אתה מתפלל. מכיוון שאינך יודע להבחין בין טוב לרע, אתה מאפשר לאלוהים להתגלות ולומר לך מהו הדבר הטוב ביותר והמתאים ביותר שיש לעשותו. כשכולם מצטרפים לשיתוף, רוח הקודש מביאה לכולכם נאורות. אלוהים מעניק לבני האדם נאורות על פי תהליך, שלפעמים לוקח בחשבון את הגישה שלך. אם הגישה שלך היא של עמידה נוקשה על שלך, אלוהים יסתיר את פניו ממך ויסתגר מפניך. הוא יחשוף אותך ויוודא שתיתקל בקיר. אם, לעומת זאת, הגישה שלך נכונה, לא מתעקשת על הדרך שלך, לא מתחסדת, לא שרירותית ונמהרת, אלא גישה של חיפוש וקבלת האמת, אזי כאשר תשתף עם הקבוצה ורוח הקודש תתחיל לפעול בקרבך, ייתכן שאלוהים יוביל אותך להבנה באמצעות מילותיו של מישהו. לפעמים, כאשר רוח הקודש הופכת אדם לנאור, היא מובילה אותו להבנת מהות העניין בעזרת כמה מילים או ביטויים בלבד. הוא מבין באותו רגע שכל מה שדבק בו בעבר שגוי ובו בזמן מבין מהי הדרך המתאימה ביותר לפעול. משמגיעים לרמה כזו, האם מצליחים להימנע מעשיית רע, מללכת בנתיב הלא נכון ומלשאת בתוצאות עשיית טעות? כיצד ניתן להשיג דבר כזה? ניתן להשיג זאת באמצעות לב שנשמע ומחפש. ברגע שתוכל להשיג זאת, אזי, בסופו של דבר, תפעל כראוי ותשביע את רצונו של אלוהים" (שיתוף האל). אחרי שקראתי את זה, הבנתי שעל מנת לפתור יהירות וזדוניות, הדבר הכי חשוב הוא לב מלא יראת שמיים וגישה של חיפוש האמת. אינני יכול להתעקש על השקפתי כשמשהו צץ, אלא עליי לדון בו עם אחרים, ואם דעתו של מישהו שונה משלי, קודם כל עליי לקבל אותה, ואז להתפלל לאלוהים, לחפש את האמת וליישם בפועל את העקרונות. עליי לשתף פעולה בהרמוניה עם אחים ואחיות. זו הדרך לזכות בהנחיית האל. אם אצמד בעקשנות לדרך החשיבה שלי, אין סיכוי שאזכה בעבודת רוח הקודש. לא יהיו לי שום תובנות ורק אשבש דברים בעת מילוי חובתי. חשבתי על כך שעשיתי מעשה רע כל כך בגלל אופיי המושחת, ומשום שלא היה בליבי מקום לאלוהים. זה נבע מכך שרציתי לשלוט בכול, מכך שלא רציתי לשתף פעולה עם אחרים. כשהבנתי את זה, החלטתי בשקט להפסיק לנהוג בעקשנות בכל פעם שמשהו צץ, ובמקום זה לחפש ולתקשר יותר עם אחרים. אקשיב לכל מי שרעיונותיו עולים בקנה אחד עם עקרונות האמת.
אחרי מה שקרה, הכנסייה מינתה אותי לשרת כמנהיג צוות השקיה. הייתי אסיר תודה והוקרתי את החובה הזאת. כל הזמן הזהרתי את עצמי שאני מוכרח ללמוד לקח מהכישלון שלי, ושאסור לי להניח לאופיי היהיר להפוך אותי שוב לזדוני. כשנתקלתי בבעיות, חיפשתי אחים ואחיות שאוכל לדון איתם בעניין. פעם אחת קיבלתי מכתב ממנהיג ונכתב בו שעלינו למצוא אנשים המתאימים למלא חובת השקיה. בחנתי את העניין, וחשתי שהאחות סו מתאימה לתפקיד, אבל על פי ההערכות של האחרים, היה לה אופי יהיר, והיא סירבה לקבל עזרה ודגשים שהציעו לה אחים ואחיות. כששמעתי את זה, הבנתי שהיא לא תקבל את האמת, ולכן היא לא מישהי שכדאי לטפח. אבל אז הבנתי ששוב הגדרתי מישהו בשרירותיות, ונזכרתי במשהו שאמר אלוהים: "אי הגעה להחלטה היא ביטוי לכך שבני האדם אינם צדקניים, ואי התעקשות היא ביטוי לכך שבני האדם ניחנים ברציונליות. אם, בנוסף לכך, תהיו מסוגלים לציית, תוכלו להשיג הנהגה של האמת" ('שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). ידעתי שאסור לי שוב להתעקש לומר את המילה האחרונה, אלא שעליי לדון בזה עם האח שעובד איתי ולהקשיב לדעתו. כשהסברתי לו את עמדתי, הוא השיב, "בהתבסס על ההערכות האלה, באמת נראה שהאחות סו יהירה מאוד, אבל שמתי לב שכל זה מבוסס על שחיתות שהיא חשפה בעבר. איננו יודעים אם היא זכתה בהכרה עצמית מאז. אל לנו לעמוד בדרכו של אדם מוכשר. בוא נבקש ממנה לכתוב הרהור עצמי, ואז נשאל לדעתם של אחים ואחיות שמכירים אותה מקרוב. נוכל לבחון את כל זה ולהחליט אם היא מועמדת מתאימה לחובה הזאת. הגישה הזאת בטוחה יותר." נשמע לי שהצעתו מתאימה לעקרונות האמת. אם אגדיר אותה כמישהי שאינה מתאימה לטיפוח אך ורק בהתבסס על דעתם של כמה אחים ואחיות, זה יהיה צעד נמהר מדי. עלינו לבחון מה סוג היהירות שלה. אם זו יהירות עיוורת ולא הגיונית וסירוב מוחלט לקבל את האמת, באמת מוטב שהיא לא תמלא את החובה הזאת. אם יש לה איכות מסוימת, אבל היא יהירה במידת מה, והיא יכולה ללמוד על עצמה ולהשתנות אחרי גיזום וטיפול, זה יחשוף שחיתות רגילה. בנוסף, האנשים שאמרו את זה עליה עבדו איתה בעבר, לכן עלינו לבדוק מה אומרים האנשים שנמצאים איתה בקשר היום. נקודת מבט רחבה יותר תהיה מדויקת יותר. כשקיבלנו את ההרהור העצמי של האחות סו ואת ההערכות של אחים ואחיות אחרים, ראינו שהיא פיתחה יישום והיווכחות, ושהיא הייתה אדם שהלך בעקבות האמת. המלצנו עליה לחובת השקיה. מאז, כשעליי לבחור מישהו למלא חובה מסוימת, אני לא סתם עושה מה שמתחשק לי ביהירות ומקבל החלטות בעצמי, אלא מקפיד על חיפוש ומקשיב להצעות של אחרים. אני גם מתפלל ומחפש עקרונות אמת. עם יישום כזה, אני מרגיש שלו ונטול נקיפות מצפון. הייתי מסוגל לעבור את השינוי הזה אך ורק הודות לשיפוט ולייסור של דברי האל.
אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.